חיים חדשים - תוכנית 108 - עסק אינטגרלי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

שלום.

אורן: אנחנו שמחים לצרף אתכם אלינו לשיחה בנושא "עולם העבודה החדש". התחלנו את הנושא הזה בשתי השיחות הקודמות ואנחנו רוצים להמשיך ולפתח את התחום הזה, מפני שאנחנו חושבים שהוא תחום אדיר מימדים ובעל פוטנציאל עצום. אנחנו רוצים ללמוד את הגישה האינטגרלית לחיים, איך היא ממומשת בתחום הזה של "עולם העבודה החדש". כולנו אנשים עובדים, כולנו נמצאים בארגונים כאלה ואחרים, במשרות כאלה ואחרות, אבל למעשה החיים שלנו היום מחולקים כך, יש את המשפחה שלי, את הצד המשפחתי ואת החברים שלי, אבל את מירב הזמן שלי כאדם בוגר אני מבלה בארגון שבו אני עובד, במשרה שאותה אני ממלא.

לכן מאוד חשוב לנו לפתח את הרעיון של הגישה האינטגרלית בהקשר של ארגונים, של חברות, של המקום שבו אנשים היום מתפתחים ומממשים את עצמם בחיים, איפה שהם מבלים את מירב זמנם ולשם מפנים את מירב תשומת הלב שלהם.

ניצה, אולי תזכירי לנו לאן הגענו בשיחה הקודמת ולאן אנחנו רוצים לפתח את השיחה היום?

ניצה: בשיחה הקודמת הצגת את הגישה שלך במסגרת כנס של מנהלי כוח אדם ומשאבי אנוש. והגישה המיוחדת שלך באמת הוצגה והועברה הלאה למנכ"ל ולצוות ההנהלה הבכיר, שהם בסופו של דבר הצוות שמחליט האם לשכור את שירותי הייעוץ.

איך הם קיבלו את זה?

ניצה: זה היה מאוד מעניין, מאוד חדשני, מאוד פורץ דרך, ויחד עם זאת דורש הרבה מאוד הבהרות, גם כלים פרקטים וגם איזו הבנה על היכולת איך להטמיע את זה בתוך חברה וארגון. אז השיחה הראשונה היא עם המנכ"ל וצוות ההנהלה, כאשר האתגר הראשוני שאיתו למעשה מתמודד המנכ"ל והצוות הזה, הוא איך אנחנו בונים בשלב הראשון את האסטרטגיה לשנה החדשה, לשנתיים הבאות?

אחד האתגרים הגדולים ביותר זה שיש איזה חוסר יכולת כרגע לראות את המפה הרחבה יותר, לאן השוק הזה מוביל? מהן המגמות? אנחנו יודעים שכרגע השוק מאוד לא יציב, הכל משתנה מאוד מהר, הקצב מסחרר, קשה מאוד לצפות מה יהיה, איך השוק יתנהג.

ואף אחד לא מזיז את זה כך, זה זז מעצמו.

ניצה: זה כאילו זז מעצמו. כצוות ההנהלה אני יכולה להגיד לך, שאנחנו באמת שוכרים הרבה מאוד שירותים של יועצים ארגוניים ויועצים אסטרטגיים, שיעזרו לנו להבין, ללמוד ולראות את המפה הרחבה יותר, הכללית יותר. ולָמה למעשה זה כל כך חשוב? כי אם אנחנו לא יכולים לראות קצת יותר למרחק אז קשה לנו מאוד לכוון את הארגון שלנו ולראות איפה הארגון שלנו נמצא ביחס לסביבה החיצונית, ביחס לשוק, לתחרות שיש בשוק, לארגונים האחרים, ללקוחות, לצרכנים, לספקים. יש איזה מרחב מאוד גדול שאנחנו פועלים בתוכו ומאוד חשוב לנו להבין את המיקום שלנו ואת ההשפעה שלנו על הסביבה העסקית הזאת.

אז השאלה הראשונה היא באמת לגבי היכולת שלנו לבנות אסטרטגיה. מאוד היינו רוצים שתעזור לנו לבנות את האסטרטגיה לשנה שנתיים הקרובות ואולי ללמוד איך לראות את התמונה הרחבה יותר, ולתת לנו כיוון. כי הכיוון הוא למעשה כרגע העניין שחסר לנו ביותר.

אורן: הייתי רוצה בנקודה הזאת להוסיף, שלמעשה בכל ארגון, כל מנכ"ל וכל צוות הנהלה בכיר, בין אם זה ארגון קטן, בינוני או ענק, אולי זה תאגיד אפילו בין לאומי, לא חשוב באיזה היקף, כל צוות הנהלה בכיר בונה כל הזמן את האסטרטגיה שלו קדימה, אחרת הארגון לא יכול לחיות.

בניית אסטרטגיה זה האגוז שכל אדם אחראי מנסה לפצח בתבונה כדי לקחת קדימה את הארגון, את העובדים, את המשפחות שלהם, את האנשים שתלויים בו, זה יכול להיות מאות אנשים, אולי אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי אנשים, תלוי באיזה רמה הארגון מתפקד. זה דבר שהוא כמו הכתר של כל התהליכים, בראש כל התהליכים. ומה למעשה הוא דורש? הוא דורש חשיבה, הוא דורש ניתוח, הוא דורש הבנה של תהליכים, הוא דורש חיזוי, לאן הדברים הולכים. מי שיודע לחזות לאן הדברים הולכים תופס את הגל בזמן ואז הוא יצליח, להבדיל מארגון אחר שפספס את הגל.

אם לדייק את מה שהיינו רוצים לפתח בשיחה הזאת איתך, זה לא בעלמא "בניית אסטרטגיה", אלא בעצם אנחנו לומדים משיחה לשיחה להכיר ממך עוד ועוד את הגישה המיוחדת, "הגישה האינטגרלית" ביחס לחיים. זאת אומרת זה לא סתם בניית אסטרטגיה, אלא מה לפי תפיסת העולם של הגישה האינטגרלית צריכים להיות הָדְגשים לארגון שהיום רוצה לבנות את האסטרטגיה שלו קדימה? זוהי השאלה. אילו דגשים אפשר היום להציע לארגון, מתוך תפיסת העולם האינטגרלית, מתוך הגישה האינטגרלית, לא חשוב איזה ארגון, לא חשוב אפילו באיזו מדינה הוא פועל, מה הוא צריך לקחת בחשבון בבואו לבנות את האסטרטגיה?

אחר כך נפתח את זה לשאלות נוספות אבל קודם נשאיר את זה כך ברמת הכותרת.

קודם כל, ההבדל בין מה שהיה קודם בהתפתחות הטכנולוגיה, התעשייה, המסחר ובכלל התפתחות כל העסקים, זה שכולם יתקדמו לפי איפה הם ראו שאפשר להכניס את עצמם, כך הרצון האגואיסטי פרץ לשם ונתן את הכיוון. זאת אומרת, העיקר שיש לך איזה חוש, כמו לכלב שנושם ומריח בכל מקום, ואז הולך לכאן ולכאן, בוא נפרוץ לשם ולשם. אתם צריך כמה יועצים שיש להם חוש כזה מיוחד, שסוקרים את השטח, בודקים ומגלים, אפילו סוכנים שלך שמגלים לך את האפשרויות הקיימות, ואז אתה בודק, כמה זה יעלה לי? כמה זמן? לאיזה כיוון? עם מי אני נמצא כאן בעסק? נגד מי? יחד עם מי? כך היו בונים את האסטרטגיה של ההתפתחות החברתית. על ידי חקירת השוק.

היום יש לנו בעיה אחרת, השוק כאילו שבע, ואין יותר מה להוסיף. ההתפתחות הליניארית הרגילה כמו שהייתה קודם, היא לא עובדת. עם מה תצא עכשיו לשוק? אתה רואה, המכשירים הסלולרים האלה, המחשבים וכל הדברים האלה נגמרים. אז מדברים על טכנולוגיות ענן, מדברים על התלת מימד, על כך שתוכל להוציא מהמדפסת מה שאתה רוצה, פעם להוציא כוס, פעם סטייק, וכן הלאה. עוד מעט אנחנו נוציא  אדם כך בהדפסה במדפסות הללו.

אז היום אין לנו ידיעה, איך אנחנו מתפתחים? מה אנחנו יכולים להציע לבני אדם ובכלל לעולם? אז מה יש לנו בארגון, שאולי על ידי הסידור הפנימי שלו אנחנו צריכים לראות את הכיוונים החדשים. מפני שאם תמיד האגו היה דוחף אותנו ומלווה אותנו ומראה לנו תמיד לפי הנטייה הפנימית שלנו איפה אפשר להרוויח יותר ומה לעשות, אז היום אין. היום אנחנו רואים שבכל מקום יש לנו כאילו מחסום. אנחנו צריכים קודם כל לראות ולהבין שזה לא לגמרי מחסום, אלא זה מחסום לגישה הישנה.

ולגישה החדשה האינטגרלית יש לך 360 מעלות של שטח חדש, שבו אין אף אחד. מי שיעלה לשם יהיה לו עולם שלם. אתה כאילו עולה לקומה שנייה, לקומה ב', ושם אין אף אחד, שם תפעל איך שאתה רוצה, רק לפי הכללים של הגישה האינטגרלית.

זאת אומרת, מה שיחסר לעולם זה כל דבר שיתמוך באינטגרליות, באותו חוק הטבע, באותה מסגרת שהטבע מציג לנו ומכניס אותנו לקומה השנייה הזאת. יוצא כך, אם אנחנו נהייה בארגון שמאורגן היטב בהכנה האינטגרלית, אז נעלה בעצמנו לקומה השנייה הזאת ושם נדע ממש איך לסדר את עצמנו. יתר הארגונים, שאין להם גישה אינטגרלית, בהכרח יצטרכו לעלות ויגלו שהם נמצאים בשטח שבו הם לא יכולים להתמודד, הם לא יכולים להתמצא עם התנאים החדשים שם בכלל. כי מה שיחסר לעולם זה שירותים אינטגרליים, קשר אינטגרלי, שהכל יעבוד לפי האינטגרליות. זה יהיה בתוכנות חדשות, במכשירים סלולריים ובמחשבים, תהיה גישה חדשה בין תאגידים ועסקים, תהיה גישה חדשה בין ארצות, ממשלות וארגונים למיניהם. וכולם יהיו קשורים זה לזה, כי אתה לא יכול לבנות נניח מערכת בריאות במדינה אם המערכת הזאת לא קשורה עם יתר הארגונים, ולא קשורה לארגוני הבריאות בכל העולם. זאת אומרת, מה שיחסר כאן לעולם זה שכל הארגונים יעברו להתקשרות האינטגרלית, בתוך הארגון ומחוץ לארגון. מצד אחד הטבע מחייב, ומצד שני אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה.

אורן: הטבע, הכוונה היא לאבולוציה החברתית האנושית?

כן, האבולוציה החברתית. המסגרת החדשה של החברה האנושית. זה כמו שעוד מעט יגיע החורף, אז אני צריך מעיל חם, מצעים חמים, נעליים חמות, כך אותו הדבר כאן. אתה צריך להכין את עצמך לעולם שמתקדם ובא. זה נקרא "העולם הבא". שיבוא עלינו לטובה, שנהייה מוכנים. נכין את המעיל החם, אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה. אז החינוך האינטגרלי מיועד לכך. כדי שקודם כל תכירו לאיזו מסגרת אנחנו נכנסים בעל כורחנו, זה לא תלוי בנו אלא זוהי האבולוציה.

אם נהייה מוכנים טוב, אז נהייה הראשונים, ולא רק שלא ניפול לפשיטת רגל וכל מה שקורה בעולם, אלא אנחנו עוד נשגשג, אנחנו ניתן אחר כך שירותים לאחרים.

אורן: זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים.

ניצה: מעולה.

אורן: כן. זה מה שאנחנו מחפשים. איך לפרוץ דרך. חדשנות זה היום התכונה החשובה ביותר בעולם. מי שתופס את המגמה הראשון, כמו שאמרת, והוא פורץ את הדרך, הוא המוביל, זה מה שמעניין היום ארגונים.

נכון.

אורן: זאת אומרת זה מאוד מעניין ארגונים לפרוץ דרך, להשפיע, ליצור שינוי, להיות מוביל. חדשנות זה הנכס הגדול ביותר לארגון, הארגונים שחיים לאורך עשרות שנים, ויש כאלה אפילו מאות שנים, זה בגלל שהם כל הזמן שמרו על המובילות, על פריצת הדרך, על החדשנות.

ניצה: כי זה למעשה נתן יתרון יחסי.

אורן: נכון.

אבל עכשיו הם יכולים ליפול חזק, דווקא בגלל שהגישה שלהם לחדשנות היא הגישה הישנה.

אורן: זה מה שאנחנו בדיוק מעוניינים לפתח.

העסקים הקטנים, עולם העסקים הקטנים, הם יכולים לשרוד איכשהו, עוזרים פה, עוזרים שם, הם גם משנים את עצמם מהר.

אורן: הם דינמיים.

אבל העסקים הגדולים, אם הם לא תופסים את הכיוון ממש, אז זה הסוף שלהם.

אורן: זה בדיוק הכיוון, הגדרנו טוב את הכיוון. אני אחזור על הכותרת של המפגש שלנו היום, אנחנו רוצים ללמוד ממך דגשים על פי הגישה האינטגרלית לבניית אסטרטגיה של ארגון. ניצה, אולי תובילי אותנו דרך השאלות ואז יהיה לנו קל.

בבקשה.

ניצה: יש צוות שהכין לנו שאלות מהשטח. אנחנו פועלים בסביבה עסקית תחרותית מאוד, יש תחרות לא פשוטה. והמטרה שלנו היא להיות מובילי השוק. עד היום באמת פיתחנו מוצרים ושירותים חדשים שנתנו לנו ערך מוסף, נתנו לנו את האפשרות לשמור על המובילות בשוק. וכרגע ההרגשה היא שכבר אין לאן להתחדש ואין מה להמציא, כי לכאורה הכל כבר הומצא. אז השאלה היא מהו הערך המוסף שאנחנו כארגון יכולים להביא היום לשוק ולסביבה, לפי הגישה שלך?

הגישה האינטגרלית אומרת שמתוך הקשר החדש שעכשיו אנחנו הולכים לפתח בין הארגונים, ארגונים שנמצאים כמונו באותו השטח וארגונים שהם לגמרי שונים, אפילו זרים לנו, כאשר אנחנו מגיעים יחד איתם לגישה האינטגרלית, אנחנו מגלים בגישה הזאת אפשרויות חדשות, לכל מיני תוספות שאנחנו עוד נצטרך לייצר ולבצע וגם לכל מיני שירותים שאנחנו נצטרך לבצע בינינו.

זאת אומרת, הגישה האינטגרלית משנה לגמרי את הסדר העולמי בכל מיני מישורים, בתרבות, חינוך, משפחה, כלי תקשורת, תעשייה, המערכת הבנקאית והכלכלית בכלל. יחס האדם עם הטבע, עם תעשיית הבידור ותעשיית התיירות והחופש, שהתפתחו דווקא בזמן האחרון לתעשיות שלמות. כשאנחנו מגיעים עם הגישה האינטגרלית לכל הדברים האלה, כאשר במרכז של הרשת הזאת נמצאת האנושות כולה הקשורה בקשר אחד, אז גם לתוך האנושות שקשורה כך יחד לרשת האינטגרלית, אנחנו מוסיפים כל מיני סוגי קשרים.

את זה שכולנו קשורים, הטבע מגלה זאת בינינו. זאת אומרת, יש איזשהם צינורות שקושרים אותנו, את כולנו יחד. זה כמו איזו מין אינפוזיה שבה כולנו קשורים, קווי קשר, איזו רשת כזאת. הרשת הזאת זוהי רשת טבעית שעכשיו מתגלה. על הרשת הטבעית הזאת אנחנו צריכים להוסיף את רשתות הקשר שלנו. ובכל מה שאנחנו נמצאים, איך שאנחנו יכולים לחלק את העיסוק של האדם בעולם הזה, בתרבות ובחינוך, בבריאות, בביטחון, באספקת המזון, בתעשייה, במערכת קשר בנקאית, פיננסית, כלכלית, אנחנו צריכים שכל המערכות האלה יתאספו, יתאימו את עצמם לאותה הרשת שבה אנחנו קשורים מצד הטבע.

כל הרשתות האלה צריכות להיות מותאמות לאותה רשת שהטבע עכשיו מגלה בינינו. אם אנחנו מתאימים את עצמנו כך, אז אנחנו מרוויחים, אנחנו מתקדמים, ובטוח שנתקיים ונשגש. ובהתאם לכך, בזמן הנוכחי, הקרוב, המַעבר לקשר החדש האינטגרלי בין כולם, זוהי למעשה הבעיה, זוהי המגמה, זה מה שידרש מכולנו. אם לא נלך לזה, אז אנחנו נלך בצורה פשוטה, נקרע את כל הקשרים, כל אחד יבודד את עצמו מהאחרים, וזה יהיה משבר מאוד קשה. כי זה כמו במשפחה, הטבע מציג את כולנו קשורים, ואנחנו מתחילים להתפרע אחד עם השני למרות הקשר הזה. זוהי מלחמה, מלחמת עולם, ממש עולמית, לא סתם באירופה או באיזה מקום, אלא עולמית. ואם נבין איפה אנחנו נמצאים, אז אנחנו צריכים להתאים את עצמנו.

איך אנחנו מתאימים את עצמנו, נניח בתוך ארגון מסוים? אני מבין שאתם רוצים משהו פרקטי ופשוט. תלוי מה אנחנו מייצרים, מה אנחנו עושים. עכשיו כל דבר צריך לענות על הקשר האינטגרלי בין כולם. תנו לי דוגמה לארגון.

אורן: נניח ארגון שפועל בתחום התקשורת הסלולרית.

אם אני עכשיו פורץ את כל המוסכמות שיש, ומוציא איזה מין מכשיר שהוא ידידותי ועונה לכל הדרישות, שמקשר בין כל סוגי המכשירים הסלולרים, שפועל בצורה אינטגרלית עם כולם, שקושר אותי גם עם מחשבים. זאת אומרת שהוא לא עושה מחיצות כמו שעושות עכשיו חברות, "זה תחום שלי, ואף אחד לא נכנס". לכן מכשיר אחד לא מתאים לזה, ומכשיר אחר לא מתאים לזה.

ההפך, אם אני עכשיו פועל בצורה שאני עושה משהו חדש לגמרי, מעל כולם, אני פועל לכיוון הקשר בין כולם, אז אני בטוח מרוויח. כי אני נמצא בהתאמה לאותה המגמה שהטבע דורש. בכל דבר אתה צריך לראות התמונה העתידה וכמה אפשר להתקרב אליה.

אל תסתכל על כמות האנשים שיהיו מפוטרים בגלל זה מהעבודה. אתה לא בונה תעשיה כדי לתת לכולם מקום תעסוקה. אתה בונה את הכל אך ורק כדי למלא קשר בין בני אדם. אם אתה עושה משהו, אז זה רק כדי למלא את הקשר, שום דבר חוץ מזה. ואז אתה תצליח.

אורן: מה הפירוש למלא?

למלא, זאת אומרת שאתה פועל בהתאם לכך שהטבע מגלה קשר בין כולם. אתה, ומה שאתה מייצר, מה שאתה עושה, השירותים שלך, הם צריכים למלא קשר בין בני אדם. הפעולות שלך צריכות להיות מותאמות עם הרשת שמתגלה.

ניצה: אם אפשר להרחיב קצת, כי אני פתאום מבינה שפה בנקודה הזאת כאילו טמון הסוד. זאת אומרת, אם אנחנו נבין באמת את מה שאתה מראה לנו, את אותה רשת, אז נדע אולי לכוון את עצמנו ולהתאים את עצמנו לרשת. העניין הוא שאנחנו לא באמת מבינים ורואים אותה. אז אם תוכל להגדיר קצת יותר מהם העקרונות של הרשת הזאת, איך זה עובד, ואיך נוכל לעשות התאמה לרשת אם למעשה אנחנו לא מרגישים אותה?

אני יכול לתאר לעצמי רשת מתוקנת, אני מבין את הרשתות שלנו, את מה שפועל היום, פחות או יותר, אולי לא לגמרי. איך לעשות את המעבר מכאן לצורה העתידית? אני יודע רק דבר אחד, אם אנחנו נשמור על הצורה הנוכחית, אנחנו נגיע לפשיטת רגל, שזה יהיה ברור. זה כמו שקרה עם תעשיית המכוניות בארצות הברית, ועם כל מיני תעשיות אחרות. נסגרים עכשיו מפעלים גדולים מאוד. כמו באיטליה, שנסגר מפעל פלדה שבו עבדו עשרים וחמש אלף אנשים, זה מאה חמישים אלף אנשים שתלויים בזה, זה המפעל הכי גדול באירופה שנסגר, וכן הלאה. זאת אומרת, הכל יקרוס, אחד אחד.

אבל כדי שלא יקרוס אני חייב להבין שהארגון שלי צריך לפתח עכשיו קודם כל גישה חדשה. הגישה חייבת להיות כך, שאני בתוך הארגון מארגן כוח חדש, שיהיה מותאם לאותה הרשת של הטבע. שמִהפועל הקטן ועד המנכ"ל, כולם יהיו בהבנה, בהרגשה לאיזו צורת עבודה, ולאיזה קשר עם האנושות אנחנו חייבים לעבור.

כי מה זה ארגון בסך הכל? לא חשוב מה הוא מייצר, אם הוא נותן שירותים או מייצר פלדה, או עוד משהו, זהו מין קשר שלו לאנושות. צריכים להבין שאנחנו צריכים להסתכל על הדברים האלה בצורה אינטגרלית. זה מה שאני עכשיו משתדל לראות בעצמי, כך כולם צריכים להיות בתוך הארגון. מתוך הכוח שלהם, שהם יהיו כבר איזשהו כתם קטן שמתאים לרשת הכללית הזאת האינטגרלית, אז זה נקרא שהאנשים בתוך הארגון כבר עולים לקומה השנייה הזאת. המפעל עדיין נמצא בקומה הראשונה, אבל הם עולים כבר לקומה השנייה, כולם. זאת אומרת, יש להם שכל שהוא כבר לא אגואיסטי אלא אינטגרלי, לא אינדיווידואליסטי, שגם זה אגואיסטי, אלא אינטגרלי.

קודם כל, כאשר כל עובדי הארגון הזה כבר נמצאים בקומה שנייה, אז אפשר להתחיל לעשות  איתם שינויים בארגון עצמו, איך הם צריכים להיות קשורים ביניהם בצורה החדשה, ואיך הם צריכים להתכונן לשינויים של העבודה שלהם, התוצרת, מה שהם עושים. זאת אומרת, הגישה שלהם לחיים, לסביבה, לחברה ולעולם, צריכה להיות קודם כל גישה ידידותית, הגורמת לחיזוק הקשר בין כולם.

הם חייבים להתחיל לייצר דברים ששייכים לעולם האינטגרלי, לגישה האינטגרלית, להתקשרוּת. ואז הם יזכו תמיד לתמיכה מצד הטבע. כי זה שאנחנו נמצאים היום במשבר והולכים לקראת פשיטת רגל כללית, זה מפני שאנחנו לא מתאימים את עצמנו לטבע. וכאשר הם ישנו את הגישה שלהם אז הם יהיו בהתאם לטבע, וכאן תבוא ההצלחה.

ניצה: השאלה ששאלתי קודם היא מהו הערך המוסף, כי עד עכשיו בכל פעם המצאנו דברים חדשים והבאנו דברים חדשים. מהו הערך המוסף?

הדברים החדשים הקודמים, הם היום לא עובדים. וגם אי אפשר למכור אותם יותר. כשאני מסתובב היום בעולם, וגם עכשיו כשהסתובבתי, אני רואה שאנשים אפילו לא נכנסים לחנויות. פעם, ללכת לחנות היה בילוי, היום נכנסים לחנות כדי להסתובב, לשבת בבית קפה, אבל אין ממש "שופינג" כמו שהיה, לא בגלל חוסר כסף אלא חוסר הרצון לזה.

ולכן אנחנו צריכים להבין שצריכים לייצר רק אותם הדברים שיעזרו לאדם להיות מקושר עם כולם. זאת אומרת, הארגון יצטרך להחליף את השירותים שלו, להחליף את המוצר שלו. הוא צריך לפרסם את עצמו כתואם לשיטה החדשה האינטגרלית, כמביא את האדם להבנה מה זה העולם החדש.

למה קודם אנחנו כל כך שמחנו בהתפתחות הדברים החדשים? מכונית, אפילו אופניים, מחשב, טלפון סלולרי. כי אלה הם דברים שנתנו לנו צעד קדימה. בעולם החדש הצעד קדימה יכול להיות רק בהתקשרות שווה הדדית רחבה עם כולם, במישור הכללי.

זהו שינוי גדול מאוד, שקשה אולי לבטא אותו. העולם הולך למצב שהאדם ימלא את עצמו על ידי קשר יפה בין בני אדם, ולא על ידי מוצרים חדשים, חדישים, שיספקו לו את החיסרון הפרטי שלו. זה יביא אותו להתקשרות, לחברה האינטגרלית החדשה, לכך שהוא דווקא לא יהיה סגור מאחרי המחשב, כמו שקורה היום, ומאחרי הפלאפון שלו, אלא הוא ירגיש שהוא יוצא מתוך עצמו ועובר להתקשרות החדשה, הרחבה.

זה יבוא בהדרגה, כמו שהיום האינטרנט נותן לנו קשר, אבל כל אחד עדיין שומר על עצמו. אז בסופו של דבר האינטרנט צריך להיפתח בצורה כזאת שהוא יגרום לאדם לפתוח את עצמו, לגלות את עצמו, לא להסתתר אחרי המסכים אלא לגלות את עצמו.

ניצה: למעשה עד עכשיו המשכנו לגדול ולהתפתח בעקביות כל שנה, הייתה איזו צמיחה באופן טבעי.

כן.

ניצה: וזה בא לידי ביטוי בכך שההכנסות גדלו, הרווחים גדלו, וגם נתח השוק של החברה.

זה הכל מלאכותי, כי כבר מזמן אנחנו מייצרים בכוונה דברים שאחרי שנתיים צריכים לזרוק אותם כדי לקנות חדשים, וזה לא שיש לנו צורך בהם. כך גם בעודף המזון ובכל מיני דברים, בבגדים, שלכל אחד יש כמות שמספיקה אולי לעשרה אנשים. זה הכל תצרוכת ממש מלאכותית.

ניצה: אם נניח אני מסתכלת מזווית הראיה שלי, כמנכ"ל של ארגון, אז מהכיוון שלי החברה המשיכה כל הזמן להתפתח, לצמוח, היא התרחבה. והשאלה עכשיו היא שאלה מאוד מאוד קריטית, איך מתפתחים? איך אנחנו ממשיכים לצמוח ולהתפתח בצורה נכונה ובריאה לפי הגישה הזאת שלך?

אתם לא יכולים לגשת לצרכן באותה צורה שהיתה קודם. הוא לא יקנה מכם את מה שאתם מייצרים. אנחנו רואים שהצרכן מאבד את הטעם לכל מיני דברים חדשים, ועד כמה שאנחנו מוכרים ומוכרים את כל הדברים, ומפרסמים בכל ערוצי הטלוויזיה, כי כל התעשייה הזאת היא רק כדי למכור, כך הצרכן מפסיק לקנות, מפסיק להשתמש. וזה נובע מתוך חוסר הרצון לזה. אנחנו לא יכולים לגרות אותו יותר לדברים חדשים.

אם קודם היו מוכרים אפילו כרטיס לירח, אז היום אין כרטיס לירח, אין מי שרוצה את זה. אז יש כמה משוגעים כאלה, עשירים, שמוכנים עוד לשלם, אבל באמת לא. רצו לפתח מטוסים כאלה שמטיסים אלף איש, אבל אין רצון. אנשים נכנסו לעולם חדש ממש, למישור חדש. לכן אותו מנכ"ל חייב להחליף את הגישה שלו.

אורן: להחליף אותה למה?

שיראה את העולם העתידי.

אורן: מהו?

כבר היום קראתי מאמר על כך שהעולם החדש צריך לעבור ליום עבודה של שעתיים. אז מה יהיה עם כל בני האדם? מה יהיה עם הרווחים, כמו שהם חושבים?

אורן: תיארת לי איך הלקוחות שלי שבעים. ואני מכיר את זה מהשוק, הלקוחות נהיים יותר ויותר שבעים, פחות מתעניינים בכל זה.

לא שיש להם הכל, כי אם יש להם הכל אז אנחנו נייצר דברים חדשים, נגרום לכך שהדברים שיש להם יתקלקלו כדי שיקנו חדשים, אלא הרצון שלהם נעלם.

אורן: על זה רציתי לשאול. זאת אומרת, אם אתה מסתכל כמה שנים קדימה, אתה אומר שהשוק של הלקוחות יהיה יותר ויותר קשה כי הם פחות ופחות ירצו את מה שאני אמכור. זאת תהיה המגמה הכללית?

כן, בטוח. אנשים ירצו רק דברים הכרחיים לחיים, לא יותר מזה.

ניצה: ואיפה יהיה הרצון שלהם? אם את זה ואת זה הם לא ירצו, אז מה הם כן ירצו?

בן אדם הוא רצון למלא את עצמו בתענוג, במילוי. המילוי יבוא רק מתוך הרשת. רק מתוך ההתקשרות היפה בין בני האדם. רק מתוך זה שהוא תורם, והוא מקבל מהם. מהרגשת החום שהוא מרגיש מזה שהוא נותן ומהרגשת החום שהוא מרגיש מזה שהוא מקבל.

ניצה: זאת אומרת שזה המוצר החדש.

המוצר החדש זה היחס. היחס בין בני האדם.

ניצה: אם זה הכיוון, אז איך עכשיו אני מתאימה את הארגון שלי לכך?

את תומכת במוצר שלך, כדי לגלות את היחס החם, היפה, האינטגרלי, בין כולם. אם המוצר שלך תומך בזה, מגביר את זה, מבליט את זה באיזו צורה, אז יש לו מקום. אם לא, אז לא.

ניצה: סימנת לנו עכשיו מטרה, לא יודעת עדיין אם היא ברורה, אני צריכה להבין אותה, אבל יש פה איזו מטרה. ואני מתחילה להבין שאני צריכה לכוון את עצמי, את המוצרים שלי, את השירותים שלי. אם אני רוצה להמשיך לצמוח ולהתפתח בצורה בריאה ונכונה, אז אני צריכה לראות מהי המטרה, מה שנקרא "מה הדבר הבא". כי תמיד בעולם התעשייה בודקים מה הדבר הבא, מה ה"טרנד" הבא. עכשיו סיפרת לי מה הדבר הבא.  

כן. זה יהיה המוצר הכי מבוקש, לכולם. את יכולה למכור אותו לכל השבעה מיליארד. יש לך שוק ללא גבול.

ניצה: פתוח.

והוא חדש בכל רגע.

אורן: מה פירוש?

כל רגע מתחדש.

אורן: מה פירוש כל רגע חדש?

כי האדם בכל רגע רוצה לקבל מאחרים יחס יפה שמתחדש. ושתהיה גם לו הזדמנות להחזיר אותו יחס לאחרים. כך החברה תעבוד. אני מדבר על משהו עתידי, אבל לקראת זה אנחנו הולכים. הטבע מחייב אותנו לקשרים כאלה.

אורן: אני אעשה סיכום, תגיד לי אם הבנתי נכון ותפתח את הנקודה כי זה מאוד מסקרן.

אנחנו הולכים מאותה הרשת שמתגלה שעליה דברנו קודם. מתגלה רשת קשר בינינו, קשר הדדי בין כולם, אנחנו מקושרים. כאשר מקושרים, יכולים להיות בכל מיני מצבים, פחות טובים, לא רעים, "ככה ככה", וטובים. וודאי שעד כמה שאנחנו נגלה תלות הדדית, אנחנו נצטרך, או ברע או בטוב, להגיע לקשר יפה. כי בכך תלויים החיים של כל אחד, בזה תלוי המצב של כל אחד. הבריאות, מצב הרוח, כל המצב שלי בחיים תלוי באיך אני מקושר עם האחרים. כי אני קשור עם כולם כמו באזיקים.

אם המוצר שלך עוזר לי להיות מקושר יפה עם האחרים, עוזר לי להזמין אלי יחס יפה מאחרים,  אז יש לו זכות קיום, הוא יהיה מבוקש. זה כך באופן כללי, המגמה הזאת כבר ברורה לנו מהטבע.

אורן: האבולוציה החברתית.

כן. כל המוצרים חייבים להיות בהתאם לזה. האדם יחיה מהיחס היפה שלו לאחרים ושל אחרים אליו. זוהי צורת הרצון שעכשיו מתגלה בנו. במלחמה הפנימית, באבולוציה, במשבר הגלובלי, בפשיטת רגל, זה מה שמתגלה. זהו בעצם החיסרון החדש שיהיה.

אם קודם יכולתי למלא את עצמי בצורה אישית, נלחמתי, הרגתי, גנבתי, לא חשוב מה עשיתי, מילאתי את עצמי, "אני כבר בין כולם, גיבור, חזק, עשיר, בריא, מוצלח", אז היום לא. היום אני יכול להיות גיבור, עשיר מוצלח, בתנאי שאני קשור עם אחרים. עכשיו מודדים הצלחה על פי מספר הקשרים הטובים שלי, הפתוחים לאחרים.

אורן: תרחיב בבקשה, לאט לאט, תסביר ותרחיב.

ניצה: הצלחה זה מעניין.

כמספר הקשרים הטובים שיש ב"צינורות", כך מגיע ממני שפע לכולם ומגיע אלי שפע מכולם. בזה אני מודד את ההצלחה שלי, עד כמה אני פתוח לכניסה ויציאה עם האחרים.

אורן: כמו צנרת.

כן.

אורן: כמו קוטר של צינור.

לא רק קוטר, אני נמצא באמצע, המקשר בין כולם ונמצא באינטגרציה עם כולם. ואני גם מספק לכולם ומקבל מכולם. אז אני מרגיש את עצמי נכלל, כולל, ומקושר לכל העולם.

אורן: זה יהיה  מה שיניע את הצרכנים בשנים הבאות?

כן.

אורן: זאת אומרת, זה יהיה הסרגל שאתו הצרכנים ימדדו, כולנו הרי צרכנים, אתה צרכן שלי, אני צרכן שלך.

בזה תשקול את האדם על המשקולת, אתה תשקול כמה הוא שווה. עד כמה הקשר שלו עם אחרים פתוח לשני הכיוונים.

אורן: וגם הוא ישקול את עצמו, את הסיפוק שלו. זאת אומרת הוא יבצע את הרכישה.

החברה תשקול אותו, כן.

אורן: הצרכן יבצע את הרכישות שלו בהתאם להאם המוצר או השירות שהוא יקנה מהארגון שלך מחר, יספקו לו את הצורך הזה. זאת אומרת, במיפוי הצרכים העתידיים של השוק, אתה אומר שזה יהיה הצורך היסודי שיניע את כל שאר התהליכים?

כן. לזה אנחנו נצטרך לשרת, לרשת הקשר הפתוחה, השלמה בין כולם. זאת אומרת, כל התעשייה, כל החינוך, כל מה שאנחנו נעשה כבני אדם בעולם הזה, חייב להצטרף, למלא ולתמוך ברשת הזאת של הצינורות.

אורן: אני אנסה לתרגם ולסכם, ותגיד לי אם אני אומר הכל לפי מה שהסברת, ותפָתֵח מה שתרצה. אני אשווה בין היום למחר. כשאתה ניגש לרכוש משהו היום, אתה קונה משהו שאתה מרגיש שיעשה לך טוב. לא חשוב אם זה מוצר, אם זה שרות, אם זה נופש, או אם זה משהו פיסי, לא משנה מה, היום אתה רוכש לפי ההערכה שלך אם זה יעשה לך טוב.

מחר, האבולוציה של השוק תהיה כזאת שמחר אתה כבר פחות תמדוד, פחות תהיה מסוגל למדוד אם אני ארכוש את המוצר או השרות וזה יעשה לי טוב בצורה אישית פרטית לי כיחידת מדידה, פחות יהיה לך חשק.

ישתנו בך הכלים, כלי קבלה. הם יהיו רגישים ליחס של בני אדם אליך ויחס שלך לבני אדם. בקשר הרגיל אתה תרגיש ייאוש, "לא חסר לי. מה חסר לי? כלום. לקנות עוד חולצה? לא יודע, עוד משהו? לא רוצה. אז מה נשאר לי? אולי אני אקח איזה סם. אני כבר לא יודע מה לעשות עם החיים".

זאת אומרת, האנשים מתחילים להתדרדר בצרכנות, ולכן זה מביא משבר כלכלי, כי הם לא צריכים את זה. הם לא מגלים אותו רצון צרכני שהיה להם נניח לפני חמישים, שבעים שנה. האמריקאים חשבו שמעכשיו והלאה אנחנו רק נתפתח, וזה לא כך, כי לא רוצים. החיסרון אצלנו לא תלוי בנו, הוא לא תלוי בפרסום. על ידי פרסום אפשר לחדש אותו, לסחוב עוד שנה, להמציא עוד איזה צעצוע כמו מכשיר סלולרי או משהו אחר, אבל השוק לא יסבול את זה יותר. האדם לא מגלה עניין. אז יש כמה מיליונים שרצים אחרי פלאפונים חדשים, כאילו שזה מוסיף משהו. אבל זה נגמר.

אורן: ומה בא?

רצון שהוא לגמרי חדש ביסודו. שנהנים מקשר בין בני אדם, מפני שהרשת שמתגלה מחייבת אותנו כך. היא כבר מחייבת אותנו, זהו.

אורן: זאת אומרת, הצרכן עובר פה איזה מטמורפוזה.

נכון.

אורן: זאת אומרת, דברנו על כך שהיום זה לאט לאט דועך, שזה כבר השאריות, הסוף של הפיתוח, עוד מוצר ועוד דור מתקדם של מוצר, אבל בעצם זה הולך ונגמר. והמגמה הבאה שאני קורא לה "מחר", זה שאתה כצרכן תרכוש מוצרים ושירותים אחרים.

אך ורק בהתאם לרשת הזאת.

אורן: זאת אומרת, אתה תהיה מוכן לרכוש מוצר או שרות, בתנאי שהוא מספק לך משהו אחר.

את הרצון החדש שהוא הקשר בין כולם.

אורן: זאת אומרת, הדור הבא של המוצרים והשירותים זה משהו שיגרום לך להרגיש מקושר טוב יותר לאחרים. זאת אומרת זה הכלל, זה הסרגל. אם אני מתחיל לסכם את השיחה הראשונה שלנו בנושא הזה, אז זה כך. אתה נותן לי סרגל אחד שאתו אני יכול להצליח.

לא סרגל, סרגל זה ישר וכאן זה אינטגרלי.

אורן: אז אתה נותן לי איזה עיקרון אחד שאתו אני יכול למדוד לאן אני רוצה להצעיד את הארגון שלי. אם המוצר או השירות שאני הולך להציע מחר לשוק הצרכנים, יגרום להם להרגיש מקושרים יותר לאחרים, אז אני אצליח. אם לא, אני לא אצליח.

הבנתי את העיקרון, ועכשיו אני רוצה קצת לתרגם אותו לעצמי. האם העיקרון הזה מתאים לכל סוגי הארגונים, לכל סוגי המוצרים והשירותים?

הוא מתחיל להתאים עכשיו לכל החברה האנושית. אתה תראה את זה דווקא בכך שבכל המדינות אלפים יוצאים לרחובות, לכיכר שבכל עיר ועיר. למה? הם רוצים איחוד, רוצים חיבור. אתה חושב שאכפת להם כל כך מדבר מסוים או אחר? הם לא מבינים מה בוער בהם.

מה שבוער בהם זה שכאשר הם יחד, הם מחוברים, הם מרגישים שהם שייכים זה לזה. כל אירגוני הטרור דווקא באים מזה, כל הארגונים הנאציים שעכשיו מתחילים להתגלות באירופה. זה הכל גם בא מתוך זה, מתוך רצון להרגיש את עצמנו יחד, רק בצורה מקולקלת כי זה על חשבון האחרים. אבל אתה יודע, זוהי אבולוציה.

אורן: כן. האם על כל מוצר או שירות שהארגון שלי או ארגונים אחרים מייצרים ומציעים היום לשוק, אפשר להוסיף כמו איזה תבלין, כמו איזה צבע את הערך המוסף? אתה מציע פה ערך מוסף, ניצה דיברה קודם על כך שאנחנו הולכים להגדיר אסטרטגיה, אז מהו הערך המוסף? אתה אומר שמחר הערך המוסף של מוצר או שירות זה האם הוא יגרום לצרכנים להיות יותר מקושרים. האם אפשר להוסיף את זה על כל דבר שהיום אנחנו רוכשים?

אם זה ביסודו לא נגד.

ניצה: אם זה לא נגד המגמה.

נניח אם אני מייצר כלי נשק.

אורן: אז זה עיקרון נוסף, תגדיר את זה בבקשה. יש דברים שאתה ישר מוריד מהמדף?

לא, לא מוריד. נניח שכלי הנשק האלה מגיעים לארגונים כאלה ששומרים על הסדר, לכל דבר יש שימוש נכון בהתאם לאינטגרליות הזאת, אבל כל דבר שמקשר בין בני האדם.

אורן: זה לא מה שאני שואל. אני שואל האם אני יכול לגשת היום לכל ארגון שמייצר איזה מוצר או שירות מסוים ומוכר אותו לציבור, ולהביא להם את העיקרון הזה של הגישה האינטגרלית, שאומר, אם אתם רוצים מחר לשרוד, להצליח ולשגשג אז אתם חייבים לפרמט את מה שאתם עושים היום כך שהוא יוסיף קישוריות טובה בין אנשים. האם אפשר להוסיף את הדבר הזה לכל ארגון, לכל מוצר, לכל שירות?

כן, למעשה כן.

אורן: למעשה כן.

ניצה: זה עיקרון מאוד חשוב.

אורן: לכן זה עיקרון "על". אני חייב לשמוע דוגמה לכך. שתיים שלוש דוגמאות מתחומים שונים ומשונים. בואי ננסה לתת כמה תחומים שונים של מוצרים ושירותים, ואיך הם יכולים להעביר את עצמם לדור הבא. זה אפילו לא "דור הבא", זוהי פרדיגמה חדשה. זה לא דור, דור זה למשל שהפלאפון קצת יותר טוב.

זוהי לא ההתפתחות הליניארית.

אורן: זה כמו שאמרת, קומה שניה.

לכן אי אפשר בלי ארגון מחדש בתוך הארגון, ושינוי במודעות כדי להביא אותו למצב החדש. זה מה שהרוסים לא יכלו לעשות במהפכה בתוך האימפריה שלהם. מפני שהם לא עשו קודם חינוך לעם,   ורצו לעשות את זה על ידי ק.ג.ב. המנכ"ל לא יכול בצורה ישירה כזאת להוריד למטה פקודה וזהו. הארגון עצמו חייב להיות אינטגרלי כדי להצליח, הוא חייב להיות כזה במבנה שלו. חייבים להיות יחסים כאלה בתוך הארגון. מדובר על הרבה שינויים בתוך האדם ובין בני האדם בתוך הארגון. הם חייבים להפוך להיות ידידותיים, ממש קרובים זה לזה. להרגיש שהם מקושרים זה לזה ושבכך הם מתאימים לעולם החדש. ואז יבואו אליהם רעיונות מבפנים, איך אנחנו יכולים בעבודה שלנו ובגישה שלנו לעזור לאנושות להיות יותר אינטגרלית, ומתוך היחס הזה של לעזור, יבוא השגשוג.

אורן: אני רוצה לדייק במשהו. יש גם ארגונים קטנים, לא רק תאגידים רב לאומיים שהם באמת עובדים בפרספקטיבה של כל האנושות. אני רוצה לדעת האם העיקרון הזה מתאים גם לארגונים קטנים, זאת אומרת לפי הטווח שבו הארגון פועל. העיקרון שאתה אומר, איך אנחנו יכולים לעזור לאנושות להיות יותר מקושרת בצורה טובה, נניח שזה ברמה של תאגידים גדולים רב לאומיים, אבל אם אני נניח ארגון קטן שפועל בחדרה?

לא חשוב. רק מתוך גישה ידידותית שלך לעולם, אתה תראה מה אפשר להוסיף לעולם באמצעות יתר קשר שלו, על ידי חיזוק הקשר בין כולם בצורה אינטגרלית, ובכך אתה תפתח את המוצר. חייבת להיות אווירה כזאת בארגון. אתם לא יכולים לבוא מהצד למנהלים ולמכור להם משהו, הם בעצמם צריכים לראות את הדרך מתוך העבודה שלהם, מתוך הגישה החדשה שלהם, הם יראו איך לפתח דברים חדשים. איך לצאת לשוק עם השירותים החדשים, עם המוצרים החדשים.

אורן: עכשיו כשדיברת הצטייר לי כזה ציור, שאם עד היום ארגונים מייצרים מוצרים ושירותים ומוציאים אותם לשוק, אז מחר המוצרים והשירותים שייצאו לשוק יעברו כאילו דרך איזה פילטר, כמו איזו בקרת איכות.

אפילו לא זה. אתה תוליד אותם רק מתוך הגישה החדשה שלך. כמו שאתה מסתכל על התינוק ושואל, "מה חסר לתינוק שלי כדי שיתפתח יפה? אולי אני אקנה את זה בשבילו? אולי אני אקנה את זה?". בצורה כזאת שאתה קודם כל פועל מתוך אהבה, מתוך היחס היפה, רק כך זה יחזיק, אחרת זה אגואיסטי, ליניארי, וזה לא יתקיים. זוהי הגישה העתידית.

אורן: זה חזק, זה עיקרון "על", אני חושב שהוא מאוד חזק. הזמן שלנו נגמר לשיחה הזאת.

נמשיך.

ניצה: בואו נסכם, מהו הערך המוסף. חיפשתי ערך מוסף במשפט אחד, מה הערך המוסף שלי היום כארגון שמפתח גישה חדשה כזאת? עצם הפיתוח זה הערך המוסף.

כן, אם תהיה לי גישה כזאת, אז אני כבר מוצלח, אני כבר בקומה שניה. ואחר כך, לראות איפה ומה אני עוד יכול לעשות. אבל רק מתוך הגישה החדשה, רק מתוך היחס היפה, הטוב לכולם. לא לכיס, אלא לראות את החסרונות שבהם, לראות מה חסר להם ואת זה אני מייצר. כל היתר בכל זאת יקרוס. אלה התנאים החדשים.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם אתנו. נמשיך, מזמינים אתכם בחפץ לב להיות אתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב.

לחצו כאן להורדה