חיים חדשים - תוכנית 1081 - פרט וכלל שווים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1081, ואנחנו נדבר היום עם הרב לייטמן על מערכת היחסים, מערכת יחסי הגומלין שבין הפרט לבין הכלל. בין האדם, לבין החברה שבה הוא חי.

יעל: אנחנו מרבים לדבר על זכויות הפרט בשנים האחרונות, ואני שומעת אותך לא מעט פעמים אומר, פרט וכלל שווים. ואנחנו נרצה להבין היום את מערכת יחסי הגומלין בין הפרט לבין הכלל, מה מקומו של הפרט בתוך הכלל, מה מקומו של הכלל בתוך הפרט, במה שהם שווים הפרט והכלל. והשאלה היא, באיזה מובן הפרט והכלל שווים? מה זה "פרט וכלל שווים" בתפישתך?

אין לפרט יותר ממה שהוא נמצא בתוך הכלל, ופועל לטובת הכלל. ואין לכלל יותר, אלא אוסף הפרטים שנמצאים בתוך הכלל. וכך יוצא שהם שווים לפי המשקל, לפי המשקל הסגולי, שלא יכול להיות אחרת, אלא אפילו איך שאלף פרטים מתייחסים לכל פרט, זה בעצם רמת הכלל.

 יעל: לא הבנתי.

הכלל נמדד לפי הפרטים. אנחנו מדברים על כלל ופרט בחברה מתוקנת שרוצה להתקיים בצורה הנכונה, ואז כלל ופרט הם שווים. אנחנו לא יכולים להגיד "אנחנו למען הכלל יכולים להרוג עכשיו מליון פרטים" כמו שזה כבר קרה בהיסטוריה, אלא עד כמה שאנחנו דואגים לפרט, כך אנחנו דואגים לכלל, וההיפך. לכן כל פרט ופרט הוא מאוד מאוד חשוב, כמו הכלל.

מאיפה זה נובע? זה נובע מתוך המערכת הכללית של כל הנשמות הפרטיות שהן כולם נמצאות בנשמה אחת כללית, שנקראת "אדם". והמערכת הזאת של האדם היא מערכת סגורה, שלמה, שאין דבר כזה שיש שם איזה פרט מיותר, או איזה פרט שיכול להיות שהוא חסר, אלא כולם חשובים ככל אחד, וכל הכלל. כי במערכת השלמה בחוסר פרט אחד, כל המערכת היא כבר פגומה.

ולכן בשוויון כלל ופרט יש כאן אותו יחס לכלל ולפרט. אנחנו לא מתייחסים לאחד, "נו זה אחד ויש לנו עוד מאה מיליון", לא, הוא חשוב כמו כל המאה מיליון. כך אנחנו צריכים להבין שזאת התנהגות הרוחנית, לחברה הרוחנית, ונקווה שנתקדם לזה.

 יעל: אם אנחנו מסתכלים על החברה שלנו כיום, איפה הנקודות שבהם יש את הסטייה הכי גדולה? ככה בכמה בנקודות, כי אני יודעת שיש הרבה.

דווקא בזה. בחוסר שוויון, בחוסר הערכה מכלל לפרט ומפרט לכלל. שאני יכול לזלזל באיזה סנדלר מדימונה, ולהתחשב מאוד באיזה פרופסור מהאוניברסיטה. שבשבילי יש הבדל בין איינשטיין לבין איש בדואי.

 יעל: אז אתה אומר שקודם כל אנחנו מזלזלים בפרטים מסוימים מתוך הכלל.

אנחנו שוקלים בני אדם לפי מה שנראה לנו חשוב ולא חשוב, וכך אנחנו מפרים את השוויון שביניהם שכולם שווים. וחוץ מזה שכולם שווים, גם כל כולם שווים לכל פרט ופרט. מאה מיליון שווה אחד.

 יעל: אתה אומר, אם שוקלים נכון, אז לכל אדם ואדם יש אותו משקל על פני כדור הארץ, ולא משנה אם הוא פרופסור, או לא משנה מה?

בדיוק. לא חשוב מיהו ומהו. הוא יכול להיות הפושע הכי גדול שבאמת אין לו מקום בעולם הזה כמו שאומרים.

יעל: שאנחנו חושבים שאין לו מקום.

והוא יכול להיות האדם הנאור ביותר, שמביא לאנושות רק טוב.

 יעל: איך זה מסתדר? אתה נתת כאן דוגמה מאוד קיצונית של הפושע הכי גדול שרק מזיק לחברה, ושל הממציא הכי גדול או מישהו שבאמת מביא לעולם רק טוב, ומפתח אותנו קדימה.

מביא תרופה לסרטן.

 יעל: בדיוק. איך זה יכול להיות? זה פשוט לא נשמע, לא נתפס?

והשני מסרטן את החברה.

יעל: יפה. איך?

כך. באשר גם זה וגם זה אדם. אני מדבר מבחינת זה שהם שניהם בני אדם, ולכן שניהם הם שווים.

 אורן: במה שווים?

בזה שהם שניהם בני אדם, ונבראו בצורה שווה מהטבע, מהכוח עליון.

יעל: אמרת כל פרט חשוב כמו הכלל, ואין פרט מיותר או חסר. זאת אומרת שאם נוציא מכלל המערכת את הפושע שמסרטן את כולם, מה יקרה? אתה אומר שיחסר משהו בתוך הדבר הזה?

נכון.

יעל: כמה מילים על הדבר הזה, כי לי זה לא נשמע כל כך הגיוני.

את חושבת שהוא לא עושה פעולות נכונות בחברה, בזה שהוא הורס את החברה?

יעל: זאת ההרגשה שלי בצורה חיצונית, כי זה נראה לי ככה.

אז אני אומר לך שהוא עושה את הפעולה הנכונה לחברה. שכנראה עד שהחברה לא מתקנת את עצמה, אז יש בה כאלו אנשים שמסרטנים את החברה, גורמים לה נזק, שהנזק הזה בסופו של דבר הוא ייתן לחברה שכל, רגש, וכוח לטפל בעצמה, כדי שכאלו אנשים לא יהיו בה. לא שהם מנקים את עצמם מאנשים כאלה נגיד בזה שהורגים אותם, או שמים אותם לבית סוהר אפילו, שגם זה לא נכון, אלא הם מנקים את עצמם, מתקנים את עצמם, כדי שאנשים כאלה לא יבואו לחברה, לא ייוולדו.

יעל: יש כאן שיקולים בעצם, שקשה לראות אותם. אבל בראייה הכללית של כל המערכת, הם בסופו של דבר מובילים אותנו להתפתחות הנכונה.

אין דבר מיותר בעולם, אין, ואנחנו צריכים את כולם. והדבר המזיק ביותר הוא חייב להתקיים בחברה, עד שהחברה מתקנת את עצמה כך, שהדבר המזיק הזה הופך להיות לטוב.

יעל: אוקי, יש כאן תהליך שהחברה צריכה לעבור, והם לא סתם הגיעו.

כן.

 יעל: אמרת שכל אותם פרטים, שווה אחד. האם אתה יכול להסביר בכמה מילים על המשפט הזה?

את זה קצת יותר קשה להסביר, כי זה לא מדובר על זה שמיליוני אנשים שווים לאדם אחד.

יעל: זה מה שאתה אמרת.

כי אם אנחנו מיליוני אנשים יכולים לוותר על האדם האחד, אז אנחנו יכולים לוותר על עצמנו. אנחנו לא מעריכים את עצמנו, אנחנו לא מעריכים את האדם, אנחנו מזלזלים בחוק הכללי שמנהל אותנו, והוא מראה לנו את זה שאנחנו בעצמנו לא מוכנים לקיים את החוק הכללי של הבריאה, שאנחנו כולנו צריכים להתקדם בתיקון שלנו. ואם אנחנו זורקים מישהו במקום לתקן את עצמנו, ואז בצורה כזאת לתקן אותו, ביחס הנכון אליו, אז אנחנו כולנו לא שווים, כל המיליון.

יעל: יש לזה מהות ייחודית של כל אחד בתוך המערכת הזאת? המערכת שאתה מסתכל עליה כמבנה השלם הזה?

מהות, ודאי.

יעל: מה, מה המיוחד בכל אחד ואחד?

כל אחד הוא צריך להיות ערב לאחרים, הוא צריך לדאוג לאחרים, להיות אחראי על כולם, ואז חברה כזאת תהיה כאדם אחד, ויש בה כוח כאדם אחד, ואז היא תתייחס לכל אחד ואחד כמו לעצמה. וזה נקרא "כלל ופרט שווים".

 יעל: אתה מדבר על איכות הקשר בעצם שיש בין הפרטים בתוך המערכת, ועל האחריות הכללית שכל אחד לוקח על כולם.

אורן: אני רוצה כאן לעשות איזה סיכום ביניים, מה הבנתי עד כה. אמרת, הטבע ברא את כולנו שווים, ומבחינת מערכת הבריאה כל בני האדם הם אותו דבר. אף אחד לא יכול להיות חסר, כי אז חסר משהו במערכת. אין אף אחד שהוא עודף, אין עודף, אין חסר, אין כלום, הכול מושלם. והוספת, שבמצב החברתי המתוקן, כמו שהטבע ברא אותנו שווים, כך החברה המתוקנת תתייחס לכל אחד מהפרטים שבה.

כן.

אורן: הבנתי. עכשיו אחרי שני ההיגדים האלה, נסתכל על המצב שבו אנחנו חיים היום. היום בני האדם לגמרי לא שווים, החברה לא מתייחסת לכל אחד בכבוד והערכה, נהפוך הוא, המצב רחוק מזה אלפי שנות אור. האם במציאות שאנחנו חווים היום, עדיין מצד מערכת הבריאה, מצד הטבע כולנו באמת שווים? למרות שאנחנו לא מתייחסים כך זה לזה, או החברה לפרטים שבה. האם אותו שוויון שמצד טבע הבריאה קיים, הוא משפיע במשהו על ההתנהלות שלנו היום, שהיא לגמרי לא כזו?

כן.

אורן: איך?

אנחנו מקבלים היזק.

אורן: היזק. איזה נזק?

בהתאם לעד כמה אנחנו שונים מאותה צורה אידיאלית שאנחנו חייבים להיות בה.

אורן: איזה סוגי נזקים?

בכל דבר. בריאות, יחסים במשפחה, אי הצלחה בקיום שלנו, חוסר הבנה איפה אנחנו קיימים, בזה שנמצאים בצורה מנותקת מהמציאות האמתית.

אורן: המציאות האמתית, זה איפה שכולנו שווים מצד טבע הבריאה? לזה אתה קורא מציאות אמתית?

כן.

אורן: זאת אומרת, זה שאנחנו היום מתייחסים גם כפרט לפרט, או כפרט לחברה, או החברה לפרטים ברמה הכי גלובלית כלל אנושית של כל המין האנושי בכלל, כל השגיאות שאנחנו עושים ביחס למה שאנחנו היינו אמורים להיות, הפער הזה, זו העוצמה והמגוון של הנזקים שאנחנו חווים בחיים היום, של כל הדברים השליליים בחיינו?

כן.

אורן: אז למה הטבע יצר אותנו כאלה? יש פה אבסורד, יש פה סתירה.

כדי שאנחנו נתקן את עצמנו, ואז נבין את הפער בין המצבים הרעים ביותר, שכלל ופרט הפוכים זה לזה, לכלל ופרט השווים זה לזה.

אורן: תסביר קצת את המשפט האחרון.

כלל ופרט ההפוכים זה מזה זה הטבע האגואיסטי, שכל אחד מבדיל את עצמו מהכלל וחושב שהוא הכי גדול, והוא דואג לעצמו בלבד.

אורן: זה טבעי, הנטייה הזאת היא טבעית?

זה טבעי אגואיסטי, ואנחנו צריכים להגיע למצב שהוא למעלה מהטבע הזה האגואיסטי, למצב שכלל ופרט לגמרי שווים. שבו אני חושב על כולם כמו על עצמי לגמרי, שאין הבדל ביני לזולת, וכולנו נמצאים בשוויון, בחיבור ובאהבה.

יעל: אם הבנתי נכון, אז יש כאן תהליך טבעי פשוט של התפתחות.

טבעי?

יעל: זה מה שאתה מתאר. אז תגיד לי, אם הבנתי נכון.

על ידי איזה כוח הטבע אנחנו מתפתחים?

יעל: את זה תכף אתה תגיד לי. אבל אני רוצה לראות שהבנתי את התמונה הנכונה. מצד אחד, באופן טבעי יש אותו רצון של כל אחד לדאוג לעצמו, מצד שני, יש מבנה טבעי שזה המבנה שבו כולם שווים לכולם. אם נוריד מעל פני השטח את כל הסטיות וכל הדברים הלא נכונים שקורים, זה מה שיתגלה לנו. המבנה האמיתי הוא זה.

וכאן יש לנו פער בין המבנה האמיתי מצד אחד, של כולם שווים, וכולנו מהווים איזו שלמות אחת. ומצד שני, אמרת שבאופן טבעי אני כל הזמן מסתכל רק על עצמי. אז איך שני הדברים האלה יתיישבו בסופו של דבר אחד עם השני, או איך הם מתיישבים אחד עם השני?

איזה שניים?

יעל: אחד, זה שבאופן טבעי מבנה המציאות הוא כזה שכולנו שווים, וכולנו מהווים שלמות אחת. זה המצב, אמרת, ככה זה קיים באמת.

כך זה יהיה.

יעל: כך זה יהיה.

מה זה קיים, איפה זה קיים?

יעל: אוקיי, כך זה יהיה.

כן.

יעל: וכרגע אנחנו נמצאים במקום שבו..

שמגולה לנו ההיפך.

יעל: שאנחנו פרט וכלל לא שווים. זאת אומרת, שכל אחד רוצה רק לעצמו, ובאמת לא אכפת לו מה קורה בכלל.

כן.

יעל: מה התהליך שיביא אותנו מפה עד לפה?

יש שתי דרכים. או דרך ההתפתחות היפה, או דרך התפתחות הלא כל כך יפה, רעה, על ידי מכות. אבל אנחנו חייבים להתפתח למצב כזה שכל אחד עוזב את האגו הפרטי שלו, ומקבל את הרצון והצורך של החברה, כמו שהוא מקבל את הרצון והצורך שלו הפרטי.

אורן: זה לא טבעי?

זה לא טבעי ודאי.

אורן: אז למה צריך להתפתח למקום לא טבעי?

כדי שלכולם יהיה טוב. שכולם יהיו שווים.

אורן: מה אכפת לי ביננו, שכולם יהיו שווים?

כל עוד כולם לא יהיו שווים, תמיד יהיה בחברה כאלו כוחות שירצו לסדר אותך, עד כדי להרוג, לסלק לגמרי בני אדם, להרוס את החברה.

אורן: אמרת לי קודם, שהטבע יצר אותנו עם נטייה טבעית של כל אחד לדאוג לעצמו.

בלבד.

אורן: אז למה עכשיו מצפים ממני להגיע להתפתחות אנטי טבעית?

כי זאת ההתפתחות.

אורן: למה?

כדי שאתה בר שכל ורגש, תגיע להחלטה שזה המצב הכי טוב, ותשתמש בכל הכוחות שלך כדי לבנות את המצב הטוב הזה.

אורן: זה כאילו כמו איזו חידה שאני צריך לפתור לבד כיצור אנושי מתפתח?

כן, כדי שאתה תבחר דווקא, שאני רוצה להיות כזה.

אורן: בגוף יש המון איברים והמון מרכיבים, אני לא בקיא בכל המערכות. החוקיות הזאת שאתה מגדיר כ"כלל ופרט שווים", מתקיימת בתוך הגוף שלי?

בתוך הגוף הבריא, וודאי שכן.

אורן: איך היא באה לידי ביטוי? 

בזה שכל חלק וחלק הוא חשוב. אמנם יש חלקים שהם יותר חשובים ויש שהם פחות חשובים, אבל הגוף דואג לכולם.

אורן: הגוף דואג לכולם באופן שווה?

הוא דואג בהתאם לחשיבות של כל חלק וחלק, עד כמה שהחלק הזה, לא שהוא חשוב, אלא עד כמה שהקיום שלו חשוב לכל הגוף. אין בלב משהו חשוב, אלא שהוא משרת לכל הגוף. ולכן הוא הכי חשוב בגוף. לפי דרגת החשיבות שלו לכלל הקומה.

אורן: וכשאתה אומר שהחברה האנושית צריכה להתפתח לרמה כזאת שיהיה בה גם כן אותו עיקרון שכלל ופרט שווים, איך תיראה אז החברה האנושית?

היא תתייחס לכל אחד ואחד עד כמה שהוא תורם לחברה. אם תורם לחברה כמו הלב, אז יתייחסו אליו בחשיבות כמו של הלב. אם הוא תורם לחברה רק כאצבע הקטנה, אז יתייחסו אליו כלאצבע הקטנה.

אורן: זה מצד החברה. מצד הפרט, איך הוא ירגיש בכזאת חברה? כל פרט ופרט.

שמתייחסים אליו בצורה נכונה.

אורן: מה זה אומר נכונה?

שהוא חשוב כפרט בכלל. כי מתייחסים אליו נכון, מתייחסים אליו בדיוק בצורה הנכונה כמו לחלק האינטגרלי של החברה.

אורן: מה זה יעשה לו?

שהוא ירצה לתרום לחברה יותר ויותר.

אורן: למה?

כי אז יתייחסו אליו בהתאם לזה ביותר ויותר כבוד, ביותר ויותר חשיבות.

אורן: איך הוא ירגיש כלפי פרטים אחרים באותה חברה?

הוא יהיה איתם בתחרות.

אורן: איזו תחרות?

כמה שיותר יתרום לחברה?

אורן: האם תחרות זה דבר בריא או דבר הורס?

תלוי למה. אם זה למען החברה שמזה נהנים כולם, אז זה דבר טוב.

יעל: מבחינת הפרט, זה תורם או הורס?

זה מפתח את הפרט.

אורן: נחזור על החוקיות הבסיסית. פרט וכלל שווים, במה הם שווים, מי שווה, למי שווה?

עכשיו תיארת לי בדיוק מצב של חוסר שוויון. יש תחרות, כל אחד מוערך לפי תרומתו לחברה,

כמו לב שמוערך יותר מהאצבע הקטנה, אז איבדתי עוד פעם את מושג השוויון.

במה שוויון?

אורן: תגיד לי אתה, זאת השאלה שלי.

האם הלב שווה לאצבע של הרגל? אפשר לקטוע את האצבע של הרגל?

אורן: לצערי כן, אני יודע את זה באופן אישי.

קורה. ואת הלב?

אורן: לא.

נו, אז מה אתה שואל?

אורן: אז בחברה האנושית העתידית, ה"מתוקנת" כמו שאתה קורה לה.

לכל אחד מתייחסים לפי ההשקעה שלו לחברה.

אורן: לפי תרומתו לחברה.

תרומתו לחברה.

 אורן: אז במה הוא שווה?

הוא שווה בזה שלכל אחד כך מתייחסים.

 אורן: במה הוא שווה, איפה השוויון?

בזה שמתייחסים אליו בדיוק בהתאם למה שהוא שווה.

אורן: לפי שוויו?

כן.

אורן: לפי תרומתו?

כן. לפי מידת האמת, כמה שהוא חשוב לחברה, כמה שחברה חשובה לו, ובזה אנחנו שווים.

אורן: במה בזה?

בזה שכל אחד ואחד מקבל יחס, בהתאם לכמה שהוא תורם לחברה.

יעל: אבל אחד נולד אצבע ואחד נולד לב, מראש הם לא שווים.

זאת שאלה אחרת. זאת שאלה אחרת לגמרי, את זה עוד נדע, ולא עכשיו נפתור אותה.

יעל: אבל איפה השוויון פה, זה מה שאני לא כל כך מבינה?

את חושבת ששוויון, זה שכל אחד ואחד יקבל במה שהוא בן אדם. לך יש לך עיניים, אף, אוזניים כן, מגיע לך מאתיים שקל. ולו יש אותו הדבר, אז עוד מאתיים שקל. לא נכון. כל אחד מקבל לפי התרומה לחברה, ובזה כולם שווים.

יעל: זה אומר, שאם אותה אצבע עושה את התפקיד שלה כמו שצריך, ואותו לב עושה את התפקיד שלו כמו שצריך. זה אומר ששניהם בעצם תרמו אותה תרומה למערכת, ושניהם שווים.

כן.

יעל: הכוונה היא, שכל אחד צריך לממש את התפקיד שלו?

כן.

יעל: והשוויון, הוא בעצם המימוש של התפקיד?

כן.

יעל: ולא משנה איזה תפקיד קבלתי? אני יכול לקבל תפקיד קטן, תפקיד גדול.

כל אחד נולד במשהו. עכשיו נשאלת השאלה, אם אני נולדתי כאצבע קטנה, והוא נולד כלב, הוא מתפקד כלב ב-100%, ואני מתפקד כאצבע ב-100%, את מה שמגיע לו ואת מה שמגיע לי אנחנו מקבלים.

יעל: למרות שהוא לב, יכול להיות שהוא יתפקד פחות טוב מהאצבע, אז?

אז הוא יקבל פחות ממני.

יעל: כאן חוסר השוויון?

כן.

יעל: הבנתי.

בצורה סגולית.

אורן: דברת על תחרות בתרומה לכלל, שכל פרט משתדל לממש את כל המתנות שהטבע נתן לו, כדי לעשות טוב לכלל. נניח שתהיה כזאת חברה, מה ירגיש בן אדם בתוכה, איך חיי היום יום שלו יראו? כשהוא קם בבוקר על מה הוא חושב, איזה צרות יש לו, איזה טרדות, אלו חוויות הוא חווה שאותם אנחנו לא מכירים מהחברה של היום. תאר את המציאות הרגשית הזאת, מה יש שם?

מרגיש חופשי. אתה יודע איזה הרגשה זו, זו הרגשה שאתה לא יודע.

אורן: לא יודע בכלל. מה זה מרגיש חופשי?

הוא מרגיש שטוב לו עם החברה. הוא מרגיש כמו אצל אימא, כמו ילד שמרגיש אפילו את עצמו בתוך האימא, מה יכול להיות יותר טוב. הגנה, יחס יפה, לא דואג לכלום, חושב רק על הזולת, כולם מתייחסים אליו יפה, והוא יפה מתייחס לזולת. הוא מבין את כל מה שקורה בעולם, הוא מרגיש את זה דרך ההרגשה שלו, דרך החברה. הוא חי את "חיי עולם הבא", מה שנקרא.

אורן: ממה הוא נהנה בחיים שאני לא מכיר היום. איזה הנאות, תענוגים יש לו שאני לא מכיר?

הוא נהנה מכלל החברה. כל מה שמתגלה בחברה, כל מה שממנו החברה נהנית, הוא נהנה.

אורן: תן איזו דוגמה שאני אבין.

אני לא יודע. כל רגע ורגע קורים בחברה כל מיני דברים. דברים נעימים, כי כולם כמו בגן עדן עושים רק פעולות יפות זה לזה, ואת זה הוא מרגיש. כי הוא קשור עם כולם יחד בלב ונפש, ומרגיש את כל הדברים האלה שהם עוברים דרכו. רק תענוגים.

אורן: מה עושה אותו שמח נגיד?

שהחברה כל הזמן מתפתחת ומתמלאת כל פעם יותר ויותר בדברים היפים. והוא רואה זה וזה ואת זה שכולם כולם נהנים יותר ומרגישים יותר, ושמחה ממלאת את כולם. את זה הוא מרגיש.

אורן: הוא מרגיש את זה ומה? זה מבאס אותו, משמח אותו, זה מה?

משמח ודאי.

אורן: אבל הם נהנים, לא הוא.

לא, אין דבר כזה. הרי כולם מחוברים, כולם מחוברים במערכת אחת.

יעל: אז מרגישים את ההנאה של כולם?

ודאי. ויש לו כלים כאלה שהוא יכול להרגיש את ההנאה של כולם. זאת אומרת, שהם כולם נהנים, והוא נהנה עבור כולם.

יעל: זאת אומרת, הוא לא נהנה רק מההנאה של עצמו?

לא, אין לו הנאת הפרט, רק הנאת הכלל. זה נקרא "כלל ופרט שווים".

אורן: ממש עולם הפוך, שונה לגמרי.

שונה, הפוך, חדש.

יעל: אותה הנאה שאני אהנה בו. באותו עולם גם אורן ייהנה בדיוק מאותה הנאה?

לא, לא בדיוק. כל אחד בכלים הפרטיים שלו, אבל עבור כולם.