חיים חדשים - תוכנית 1102 - כוחניות בזירה הבינלאומית

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1102, והנושא שלנו הוא כוחניות בזירה הבינלאומית. אנחנו חיים בעולם שבסיסי הכוח בו כל הזמן משתנים, ההתפתחות הטכנולוגית משפיעה על הדברים, אבל הכוחניות נותרת שם ומעצבת את כל מערכות היחסים בינינו, בין מדינות, בין ארגונים. ננסה להבין לאן זה הולך, בדרך לחיים חדשים.

יעל: אם פעם הפעלת הכוחניות בין מדינות בא לידי ביטוי במלחמות ממש פיסיות, אז היום הדברים קצת השתנו. היום כוח בזירה הבינלאומית הוא לא בהכרח כוח פיסי ברמה של צבא חזק, או כוח פיסי אמתי של מלחמה. היום אנחנו כבר לא רואים כל כך הרבה מלחמות באמת של פנים אל פנים, אלא יותר מלחמות טכנולוגיות, סחר וכולי. ואני רוצה לשאול, מה באמת מהווה היום כוח בהיבט הבינלאומי? מהו כוח של מדינה היום?

כוחה של מדינה, הוא עד כמה שמדינה יכולה להרוס מדינה אחרת בטכנולוגיה. כמו לנתק אותה מאינטרנט בינלאומי, מקווי תקשורת אחרים, ומאספקה בינלאומית. זה מפני שהגענו למצב שברשת הקשר בינינו אנחנו כולנו קשורים זה בזה. לכן היום ההצלחה תלויה בעד כמה שאני שולט על צינורות אספקה של איזו מדינה.  

ואנחנו רואים איך שהאמריקאים עושים כל מיני סנקציות על האחרים, סוגרים איזה קווי תקשורת, קווי אספקה. זה עיקר המלחמה של היום. לכן אני חושב שמלחמות בעתיד הקרוב הן לא יהיו מלחמות בכוח עם חיילים, הן יהיו מלחמות רק בדברים האלו של הבנקים ביניהם, אספקת סחורה, ואספקת חומרי גלם. היום לנתק מדינה מדברים כאלה, בזה אתה עושה לה נזק יותר גדול מכל הפצצות שאתה יכול להוריד עליה.  

לכן אין כאן שום בעיה. היום מפתחים נשק לא נגד בני אדם. אם אני אשלוט על תחנות כוח חשמל של איזה מדינה, גמרנו, מה עוד אני צריך? אני צריך צבא? לא. אני צריך איש אחד שיודע לעבוד עם מחשב, ועושה משהו עם מדינה שלמה.

אורן: אז אפשר לומר שהכוח של היום הוא יותר במישור השכלתני?

כן. ודאי.

אורן: למה התמהמהתי עם השאלה? כי הנחתי שגם בעבר בימי קדם, השכל היווה כוח. במה השוני בין אז להיום?

השכל ניהל את הנשק.

אורן: השכל ניהל את הנשק.

כן.

אורן: והיום?

הוא הוסיף ופיתח נשק, ועוד נשק עד הזמנים שלנו. גם היום יש עדיין טילים, מטוסים ונושאי מטוסים. ניתן לראות כמה טונות של כל הברזל הזה יש. בסופו של דבר אנחנו רואים שהעולם לאט, לאט עובר למלחמות על ידי טכנולוגיה.

אורן: אז השכל תמיד היה הכוח של האדם, נכון? גם לפני אלפי שנים במלחמות, אפילו בקרבות פנים אל פנים, אני בטוח שמי שהיה לו יותר שכל.

זה בטוח.

אורן: זאת אומרת, החידוש הוא לא בשכל. זה לא שהנשק החדש של האדם היום, זה שכל. השכל היה תמיד הנשק של האדם.

כן.

אורן: אבל הביטוי שלו היום השתנה. כמו שאמרת קודם, יושב לו בן אדם על מקלדת ובכך יכול לשתק מדינה.

כן.

אורן: אז מה זה אומר על הכוחניות? על העוצמה בזירה הבינלאומית? איך נגדיר אותה היום, אם שכל תמיד היה הגורם, המפתח בניצחון, אז במה היום זה שונה? במה השתנינו?

כי אתה עובד עם השכל, כמעט ובלי אמצעים, ואז היו אמצעים. נגיד היה להם חץ וקשת משך אלפי, אלפי דורות, ופתאום המציאו קשת לא של שני מטר כדי להפעיל את החץ, אלא של מטר. אתה יודע איזה רווח זה נתן? אני יכול להסתובב בין העצים, אני יכול לרכב על הסוסים. רק שינוי אחד פשוט, קטן. זה אותו עיקרון. זו הייתה המצאה מאד חכמה.

אורן: והיום? אמרת שהיום הכוח מתבטא בשכל, וכמעט בלי אמצעים. זאת אומרת יש פה איזה תהליך של התפתחות.

הכול עובר לצורה יותר ויותר נסתרת כאילו, יותר רוחנית.

יעל: אבל מאד עוצמתי. זאת אומרת משהו מאד קטן גורם לאפקט גדול מאוד.

פצצת אטום, כמה חומר יש שם סך הכול? אפשר להחזיק ביד, לעומת הפצצות האלו של החומר הרגיל.

יעל: אבל העיקרון של מאבקי כוח וכוחניות בין מדינות, זה משהו שיכול להשתנות? אתה רואה שיש סיכוי שזה ישתנה בעידן..

הסיכוי שזה ישתנה, זה יהיה כשהאנושות תתחיל להרגיש שהיא עוברת למלחמות מוחיות.

יעל: כלומר?

כלומר, שאנחנו נתחיל להילחם דרך מחשבה.

יעל: ואז אין משמעות למדינות?

לא, מדינות ודאי שנשארות. אבל כל מדינה ומדינה תצטרך לבנות צבא, וכבר עושים את זה. משתדלים לבנות צבא שיפעל בכוח המחשבה.

יעל: מה המטרה שלו? להשפיע על האזרחים? להשפיע על ההנהגה? להשפיע על מי?

על כולם. גם על אזרחים, גם על ממשלה, אפילו על המחשבים.

יעל: כדי שהם ייכנעו לדרישות שלי? כדי שמה? מה התוצאה?

כרגיל, המטרות הן אותן המטרות.

יעל: להכניע מישהו אחר?

כן, וודאי, על זה לא מדברים.

אורן: אז מה זה כוח המחשבה?

בשביל מה כוחניות? כדי להכניע מישהו אחר.

אורן: אמרת שבעתיד הכול יעבור למלחמות מוחיות. למה אתה מתכוון כשאתה אומר מלחמה בכוח המחשבה, דרך המחשבה?

כי כוח המחשבה, הוא הכוח הכי חזק.

אורן: לא, אבל מהו הכוח הזה?

כוח המחשבה.

אורן: כוח המחשבה, זה כמו שאמרת קודם? שאני יושב על מחשב ויכול לשתק להם שם חצי מדינה, כי אני חכם?

לא, זה כוח החכמה. זה לא כוח מחשבה.

אורן: ומה זה כוח מחשבה?

כוח מחשבה, שרק במחשבה בלי מחשב, אני גם יכול לשלוט.

אורן: במחשבות שלי? זה מה שמחכה לנו בעתיד?

כן.

אורן: זאת אומרת מדינה תהיה חזקה יותר ממדינה אחרת, אם היא מסוגלת להפעיל כוח מחשבה גדול יותר.

כן.

אורן: אתה יכול לתת לי דוגמה של כוח מחשבה?

לא.

אורן: לא, כי זה משהו שאנחנו עוד לא מכירים בכלל?

לא.

אורן: זה כאילו אבל בעתיד? לשם אנחנו מתקדמים?

נקווה שלא.

אורן: למה? כי זה הרסני?

כי זה כוח בלתי מוגבל.

אורן: זה ממש הרסני?

כן. מה אתה כל כך פתאום.

אורן: לא, זה מרתק. אני רוצה להבין על מה מדובר.

אני לא משחק בזה.

יעל: אני רוצה לשאול לגבי הכוחניות בזירה הבינלאומית. איך מדינה אמורה להתנהל מול כוחניות שמופעלת עליה? מה הדבר החכם לעשות?

תלוי מה ומי.

יעל: להתקפל אתה לא יכול הרי.

אני לא יודע, אולי אין ברירה ומתקפלים. אנחנו רואים כאלה דוגמאות בהיסטוריה. מה אפשר לעשות? או למות, או להיות עבד. אז יכול להיות שלהיות עבד זה כדאי, במקום למות. להיות תחת חסות של מישהו, כן, יש הרבה מדינות שהן בוחרות בצורה כזאת להתקיים. אנחנו בישראל לא מחפשים שארצות הברית תכסה עלינו? אנחנו לא מתקפלים בגלל זה בכל מיני דברים? גם כן.

יעל: אני חושבת שאנחנו באמת מנסים לפתח טכנולוגיה, סחר, הרי הדברים היום הם יותר פיננסיים, טכנולוגיים. שם יושב כל הכוח. יש לנו עדיין גם צבא חזק, כדי באמת להיות כמה שיותר חזקים בזכות עצמנו. משתדלים לפחות, עד כמה שאפשר.

כן, אבל יחסית זה הכל מוגבל.  

אורן: אני רוצה לדבר עכשיו קצת על תדמית. יש מדינות בעולם שהן פועלות בצורה כוחנית ביותר, ובתדמית שלהן הבינלאומית, יש להן תדמית מסוימת. לעומתן יש מדינות אחרות שפועלות בצורה כוחנית פחות, ונתפסות כהרבה יותר כוחניות.

נכון.

אורן: יש סקרים שמראים שישראל נתפסת כמדינה מאד כוחנית, מאד כוחנית. אני כישראלי עשיתי צבא, הייתי בכל מיני אינטראקציות עם אנשים, אני חי פה במדינה, מכיר את מערכת היחסים מכאן, מתוך המדינה, וברור לי שישראל היא מדינה הרבה יותר עדינה לעומת מדינות אחרות. כי כשהן מפעילות כוח, הן דורסות, מוחקות ומשמידות את כל מה שנמצא מולן. ובישראל הגישה היא, עד כמה שאפשר, בנסיבות הקיימות להשתדל לא.

איך יוצא שתופסים אותנו ככוחניים ביותר? בו בזמן שמבחינה אובייקטיבית אני לא כזה, ויש הרבה יותר גרועים. איך אתה מסביר את התופעה הזו?

אני לא מסביר, אני מבין אותה. אני רואה מהצד איך שכל העולם מסתכל עליך ואומר, שאתה רוצה לשלוט על כל העולם, ואתה שולט על כל העולם, ומנהל את כל העולם, וכל העולם סובל בעקבותיך, ואתה האדם הכי רע בעולם שיכול להיות וכן הלאה. כל העולם כך חושב עליך, אתה לא ידעת?

יעל: אנחנו יודעים, אבל זה נראה לנו לא פרופורציונלי. זאת אומרת זה לא רק נראה לנו, זה ברור שזה לא פרופורציונלי.

מה שנראה לך, זה לא חשוב. חשוב מה שהם חושבים, ולא מה שאת חושבת.

יעל: השאלה היא למה הם חושבים כך, למרות שאנחנו יודעים אובייקטיבית שזה לא המצב הנכון?

בזה את לא צודקת.

יעל: אובייקטיבית זה נכון?

אם שמונה מיליארד אנשים אומרים עליך ועל העם שלך, שאתם מנצלים את כל העולם, ואתם לא בסדר, והכוחניות שלכם דווקא בזירה הבינלאומית היא מעבר לכל פרופורציות, מתחת לכל ביקורת והכול, אז מה זאת אומרת שאת אומרת שלא? איך את יכולה להגיד לא, אם יש שמונה מיליארד אנשים שאומרים כן? תסבירי לי. פשוט את לא רואה. אבל אני צריך כאילו לסגור את העיניים ולהגיד להם, אתם צודקים.

למה? כי לא יכול להיות שעשרה מיליון, אפילו פחות, חמישה מיליון נגיד בישראל, יגידו לחמישה מיליארד שבכל העולם, שהם לא צודקים. בטבע דבר כזה לא קיים. אנחנו צריכים לקבל את זה כעובדה מראש.

אורן: יש לי שאלה. אתה לא נולדת בישראל, נכון?

לא.

אורן: איפה נולדת בדיוק?

ברוסיה.

אורן: אוקי, ועכשיו אתה חי בישראל עשרות שנים.

ארבעים וחמש שנה.

אורן: ובכלל אתה אדם שמסתובב המון בעולם. אתה במשך שנה עובר המון מדינות. זאת אומרת, ראית והרגשת הרבה מדינות בעולם איך האווירה בהן. בתחושה שלך, מדינת ישראל היא מדינה כוחנית? ביחס לאחרות אני שואל, לא סתם בעלמא.

לפי מה אתה שוקל כוחניות?

אורן: אני שואל אותך בהגדרות שלך, איך שאתה התרשמת ממדינות שונות בעולם. ישראל היא מדינה כוחנית?

לא. בכלל לא. אבל הבעיה היא לא עד כמה שהיא כוחנית, שהיא רוצה לשלוט על אחרים, אלא כמה שאחרים מרגישים שהיא שולטת עליהם. זאת הבעיה. וכאן אנחנו צריכים לשים לב למה זה קורה כך. ואני אומר שהצדק איתם, ולא אתנו. אני כתושב מדינת ישראל, כשאני מגיע לכל מקום בעולם, יש לי הרגשה שהם חושבים עלי שאני שולט עליהם. יש לי הרגשה כזאת ברורה, אני מרגיש שלא נעים לי כאילו גנבתי מכל העולם.

 יש לי הרגשה כזאת. והם כך חושבים. ואז אני מסתכל עליהם וחושב, עד כמה שהם אנשים מתורבתים, עד כמה שהם אנשים טובים, יפי נפש, כי הם יודעים שאני גונב מהם, ושאני מנצל אותם ואת כל העולם, ובכל זאת הם מתייחסים אלי טוב.

אורן: אתה גונב מהם?

כן.

אורן: ומנצל אותם?

כן.

אורן: מה אתה גונב מהם?

את האושר ב א', ב ע', לא חשוב איך. את הדברים הטובים ביותר. כל המלחמות זה בגללי. כל הצרות, בגללי. כל האסונות, בגללי. ספר הזוהר מדבר על זה כך בצורה גלויה. פתח את ספר הזוהר ותראה מה שכתוב שם. אז איך יכול להיות שאני.. אני פשוט מאמין למה שהם אומרים. ההיפך, אני חושב עליהם כמה שהם באמת אנשים טובים, שיש כאן אויב שלהם והם מתייחסים אליי טוב, לא הורגים בַמקום.

יעל: תסביר קצת את מה שאמרת כרגע, כי זה לא כל כך נתפס ב..

אוו! בישראל ודאי שזה לא נתפס. אבל נצטרך ללמוד את זה או בטוב או ברע.

יעל: מאיפה נובע הפער הזה שאנחנו מרגישים, ואתה אומר גם שאתה..

זה כמו ילד קטן, כמה שאת אומרת לו אל תעשה את זה, תראה מה שעשית, "לא אני". אבל זה וזה, "זה בעצמו". זה וזה "אבל זה הוא", רק לא הילד עצמו.

יעל: אז יש כאן חוסר מודעות, כי הילד הקטן לא רואה את התמונה הכוללת.

אבל אם אנחנו עדיין ילדים כאלו, או שאנחנו כבר לא כאלו?

יעל: מה אנחנו לא רואים, זה מה שאני שואלת?

אנחנו לא רואים שאנחנו אשמים בכל הצרות שבעולם.

יעל: במה, אתה יכול לפתוח את עינינו קצת?

בזה שאנחנו לא מתחברים, ולא מראים לכל האנושות את סוד החיבור.

יעל: למה דווקא זה התפקיד שלנו, למה אנחנו צריכים להראות?

זה תפקיד שלנו מלידת העם שלנו. העם שלנו נולד כאוסף נציגים של כל העמים שהתאספו לאברהם והוא חיבר אותם, ולכן אנחנו סך הכול צריכים להיות דוגמה של חיבור בין כל העמים. אם הדוגמה הזאת היא תתקיים, אז היא תראה לכל העמים איך להתחבר. ואז העולם יגיע לצורה היפה.

יעל: אם אני מסתכלת כך על היחסים בין מדינות, ועל כוחניות בין מדינות, איך אנחנו נתפסים מול העולם לפי התפיסה הזאת?

אנחנו נתפסים מול העולם ככאלה שחייבים לתת לעולם דוגמה יפה של חיים טובים, ושאנחנו הגנבים שגונבים מכל העולם את החיים הטובים.

יעל: אצלנו בתוכנו אין חיים טובים, או דוגמה יפה בכלל.

זה בסדר. לא אכפת לי מה אתה, אלא אכפת לי מה אני.

יעל: מאיפה הוא יודע את זה, ואני לא? איך הוא יודע שזה מה שאני צריכה?

הוא מרגיש את זה בצורה אינסטינקטיבית. הוא לא יודע בדיוק מה קורה, יש לו רק הרגשה פנימית מאוד מאוד ברורה, עמוקה, שאת גונבת מכל העולם את העתיד היפה והטוב, את החיים הטובים. איך את עושה את זה, לא ידוע, יש על זה קונספירציות למיניהם. אבל בטוח שאת עושה את זה, ואני מסכים איתם.  

אורן: איך מתקדמים מהנקודה הזאת? איך ישראל צריכה להתנהל בעינייך?

היא צריכה לשאול את עצמה, "למה זה קורה, מה הסיבה לאנטישמיות"? ולהגיד "בואו נחקור את זה", כדי באמת לדעת למה שונאים אותנו, ומה אנחנו צריכים לעשות".

אורן: אם אני מתבונן על יחסי החוץ והמצב הביטחוני בישראל מאז שהמדינה קמה, אפילו קצת קודם, אני רואה שהדאגה המרכזית שלנו כישראלים שחיים פה, וכל אחד יודע את זה, זה לדאוג שיהיה לנו כוח ששימור עלינו. כוח צבאי, כוח טכנולוגי, שנהיה חכמים מספיק כדי תמיד להקדים את האויבים הרבים שבכל רגע נתון רוצים לכלות אותנו לפחות בצעד אחד, עדיף בשניים, או בעשרה אם אפשר.

מצד אחד, אנחנו מעצמה מבחינת צבאית, טכנולוגית, שכל, הכול. מצד שני, העולם תופס אותנו ככוחניים, למרות שאנחנו לא רוצים לשלוט על אף אחד, וכאילו לא כוחניים. מצד שלישי, לא מובן מה צריך לעשות, כדי באמת להתקדם למקום בטוח לנו בזירה הבינלאומית?

 מהו הדבר שבו אנחנו צריכים להתמקד, כדי להפוך להיות מדינה שהיא תוכל פשוט לחיות בשלום. מה חסר לנו כדי לחיות בשלום?

יש לך את סוד החיבור, שאתה לא מגלה את זה לכולם.

אורן: לא הבנתי את התשובה. היא צריכה להשקיע בנשק, בטכנולוגיה, בצבא, במלחמת סייבר, במה בדיוק?

יש לך את סוד החיבור בין בני אדם, איך לעשות חיבור בין בני אדם. ואת השיטה הזאת איך להתחבר להיות יפים, טובים כל אחד לאחר, את הנוסחה הזאת אתה בעצמך לא מגלה, לא משתמש, וגם לא נותן לאחרים. אתה צריך להראות לכולם איך להתחבר יפה וטוב, וללמד לכולם. זה נקרא להיות "אור לגויים".

אורן: אז במה ישראל צריכה לעשות מחקר ופיתוח, באיזה תחום בדיוק?

בתחום החיבור.

אורן: מה זה תחום החיבור?

אנחנו ביסוד שלנו אוסף מכל העמים, אם אתה תחבר את הישראליים זה לזה וזה לזה, אתה בזה תראה לכל העולם איך להתחבר יפה וטוב בין כולם לבין כולם. כי אנחנו ביסוד שלנו נציגים של כל העמים.

יעל: איך זה ישנה את כל מערך הכוחות בעולם למשל, או את הכוחניות הזאת שדיברנו עליה?

כולם ינועו אחרינו לחיבור.

יעל: ואיך ייראו מערכות יחסים בין מדינות בעולם במצב כזה?

ידידותית. כולם יתחברו, לא יהיה הבדל בין המדינות. הכול יהיה מדינה אחת, כדור הארץ אחד.

יעל: אתה מתאר שני מצבים מאוד מאוד שונים וקיצוניים. אחד, זה המצב היום, שכול אחד מנסה להפעיל כמה שיותר כוח כדי לשלוט על השני, כדי להוריד את השני, וכדי להגדיל את עצמו. המאבק רק נעשה יותר ויותר מתוחכם, אבל מכירים אותו כבר מימים ימימה. המצב השני אתה אומר, יש כאן אפשרות לחיות באיזו הרמוניה מאוד מאוד גדולה בין כולם. הכפתור שעליו לוחצים היכול להעביר אותי מהמצב הראשון של כוחניות, מלחמות, סבל, לבין המצב השני, הוא?

תלוי ביהודים.

יעל: הכפתור אצלנו?

כן. אם הם מסדרים ביניהם יחסים טובים, ידידותיים כמו במשפחה אחת, כמו אחים, אז הכוח שלהם משפיע על כל העולם, וכל העולם מתחיל אז לנוע זה לקראת זה.

יעל: זה אומר שאנחנו צריכים עכשיו להתחיל לעשות בינינו את הדבר הזה, פה בישראל אתה מדבר?

כן, קודם כל אנחנו בלבד. כן.

יעל: ומה צריך לעשות בעצם, מה ההמלצה שלך עכשיו לצופים שלנו?

לדעת איך מתחברים. איך מתחברים בצורה יפה, טובה זה לזה. איך נעשים יותר קרובים, גם אם לא אכפת לנו או כן אכפת לנו אחד מהשני. איך אנחנו משתדלים לקבוע כאלה יחסים בחברה שלנו, במדינה שלנו. זה ממש הכול. העיקר זה החיבור, דרך העשיריות שאנחנו בזה קצת מנוסים יותר.

אורן: דרך מה?

עשיריות. כמו שמשה רבנו שחיבר את העם דרך עשיריות למנגנון אחד.

אורן: קבוצות של עשרה אנשים?

כן.

אורן: ומה קורה בתוך קבוצה כזו?

שבתוך קבוצה כזו אנחנו מגיעים לחיבור, למצב שהם כולם מרגישים את כולם כמו אגודה.

אורן: אתה אומר, אם ישראל רוצה להגיע למצב של לחיות בנחת בשלום, לא יעזור צבא יותר מתקדם, לא טכנולוגיה יותר מתקדמת, לא אנשים יותר חכמים, לא כוח החכמה כמו שקראנו לו קודם שיכול לשתק. זה לא יספיק. אנחנו צריכים לזרוק למגרש כוח אחר, שאתה קורא לו, כוח של חיבור בין בני אדם. שאותו צריך לייצר קודם כל כאן, בתוך המדינה, באינטראקציות מיוחדות בין אנשים, שהן עובדות בהתקשרויות מאיכות חדשה בין אנשים בקבוצות קטנות, ולאט לאט זה הולך ומועצם עד שכל המדינה הזאת בעצם יש לה במקום תחנה כוח גרעינית, תחנות שמייצרות כוח של חיבור בין בני אדם.

כן.

אורן: היה וישראל מייצרת כזה כוח, אמרנו שהיא צריכה להשקיע את המחקר והפיתוח שלה. היה והצלחנו, הכוח הזה..

ישפיע על כל העולם.

אורן: ואז? איך תראה אז הזירה הבינלאומית, מי ייחשב כחזק?

מפסיקים להתעסק בכוחניות.

אורן: ולאן עוברים, אם מפסיקים בזה להתעסק?

אנחנו נשלוט עליהם בכוח החיבור, ואז הם יתחילו כולם לנוע לקראת החיבור זה עם זה, וזה עם זה. למה? כי אנחנו נחדיר לתוך הלב ולתוך המוח של כל העמים, המדינות והממשלות את הרצון להיות מחוברים לפי השיטה שלנו.

אורן: אמרת לי לפני כמה דקות, שהעתיד נמצא במלחמה לא על ידי כוח החכמה, שזה דוגמה שאדם על מחשב יכול לשתק מדינה, אלא על ידי כוח המחשבה.

כן.

אורן: אתה באמת מאמין שעל ידי כוח של מחשבה שמכוונת לחיבור נניח בין בני אדם, במקום להתקוטטות אין סופית, אנחנו ישראל יכולים לנצח עם כיוון החיים החדש הזה את העולם?

כן. אך ורק בלבד. כי אין כוח יותר גדול מכוח החיבור. כי יש לו גם מצד הטבע האינטגרלי, את התמיכה השלמה.

אורן: כשדיברת על זה שאפשר לנצח בכוח המחשבה, התכוונת לזה?

כן.

אורן: שאלה אחרונה כי זה מרתק בטירוף. יושבים לידי מיליונים או אפילו מיליארדים שחושבים על זה שהם רוצים שישראל תושמד, ואנחנו פה בקושי כמה מיליונים.

 נניח שאני אפילו אלך אתך ונשקיע במחקר ופיתוח של הכוח הזה שמחבר בין אנשים, איך אנחנו כמות קטנה שנתחיל להזרים לתוך העולם הזה מחשבות של התקשרות וחיבור בין אנשים, נוכל לנצח את הרצון האדיר של מיליארדים להשמיד אותנו?

כי אנחנו מיקרו פרוססור של כל העולם. אנחנו לא צריכים להיות יותר. לא צריכים. חבורה קטנה שמגיעה לחיבור, היא הופכת להיות למקשר. זה נקרא, "ממלכת כוהנים". היא הופכת להיות המקשר בין הכוח העליון לבין כל האנושות, והיא כביכול הקובעת את הצורה לכל האנושות, צורת החיבור, וללא כוחניות.