חיים חדשים - תוכנית 1136 - מהות הרוע האנושי

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1136, והנושא הוא "מהותו של הרוע האנושי". נרצה לדבר על הרוע האנושי, לברר אותו אחת ולתמיד כדי להביא אל החיים שלנו טוב גדול.

ניצה: כשהייתי ילדה והיו מקרינים סרטים בטלוויזיה, זה היה בשלב שהסרטים היו בשחור לבן ובתרגום. אני הייתי ילדה צעירה ואני זוכרת שמהרגע הראשון שהתחילו להקרין את הסרטים עניין אותי דבר אחד, להבין מי הטובים ומי הרעים, וכמובן לוודא שהטובים בסוף ינצחו והרעים יפסידו. אני זוכרת שזה העסיק אותי מאוד כל הזמן, ואם לא הייתי מצליחה לברר את זה תמיד הייתי שואלת את אבא שלי "רגע זה מהטובים או מהרעים?", תמיד רציתי לקטלג את זה כך. זה היה באמת מעניין.

אבל כשאנחנו מסתכלים על המונח הזה שנקרא "רוע" ועל ההגדרות שנותנים לו גם בפסיכולוגיה וגם ההגדרות שנותנים בכל הדתות, זה מונח שתופס משקל מאוד גדול והוא מתייחס בדרך כלל להיבט של חשיבה שלילית, איזו פעולה שלילית, איזה מעשה שרוצה לפגוע במישהו אחר, ממש להרוס אותו לפעמים, ממש תשוקה להרס.

אנחנו רוצים לנסות ולברר מהו הרוע, איך חכמת הקבלה מגדירה מה זה רוע?

הרוע הוא מחשבה של האדם שכולה מכוונת לטובת עצמו, ולכן בהכרח היא מכוונת לרעת הזולת. כי אנחנו נמצאים בחברה שבה כולנו קשורים זה לזה, ואם אני חושב לטובת עצמי, זה בטוח יוצא על חשבון הזולת. לכן כל הרוע הוא לא איך אני גורם ומה אני גורם לזולת, אלא כמה אני חושב על עצמי.

ניצה: זאת בעצם ההגדרה של חכמת הקבלה, שהרוע הוא בהכרח מתוך כך שאדם באופן טבעי חושב על עצמו.

כן.

ניצה: בזה שהוא חושב על עצמו ולא על הזולת, לזה הוא קורא "רוע". אבל בעולם שלנו, אנחנו רואים שיש לפעמים איזו כוונה להזיק לאחר, לא סתם קוראים לרוע זדוניות, כוונת זדון, רוע לב. מה זה הרצון הזה שקיים באדם לגרום לזולת איזה סבל?

כי אז האדם מעלה את עצמו, אז הוא מרגיש שהוא מרוויח, כי הוא תמיד בודק את עצמו ושוקל את עצמו כלפי הזולת. לכן הוא תמיד רוצה להיות יותר גבוה מהזולת, יותר חזק, יותר מוצלח, ובזה הוא מרגיש את עצמו כחי, כקיים. אחרת אם אני פחות מכולם, נדחה מכולם וכולי, אז "טוב לי מותי מחיי" עד כדי כך. ולכן לאדם אין ברירה, אם הוא נמצא בטבע הגשמי שלו, הוא כל הזמן צריך להשתדל להתעלות למעלה מהאחרים.

ניצה: זאת אומרת, בעצם הנטייה של אדם לגרום נזק או אפילו להרוס מישהו אחר היא אך ורק מתוך כוונה להשוות את עצמו ביחס לאדם שנפגע, להעמיד את עצמו במצב טוב יותר. זאת הכוונה שעומדת בעצם מאחורי היצר הזה של להרוס מישהו אחר.

כן.

ניצה: זה מה שגורם לאנשים לעשות מעשים מזעזעים? לפעמים המעשים הם נוראיים.

זה בעיקר. בשביל מה מיליונר צריך להוסיף לעשרה מיליון שיש לו עוד עשרה, עוד עשרים? הוא לא מרגיש את זה, הוא גם כך כבר מלא בהכול. אולי היה מעדיף לשבת בשקט וליהנות מדברים קטנים, לשחק עם הנכדים למשל. אלא רק ההרגשה הזאת שהוא למעלה מאחרים, זה כל הרוע שלנו. הרוע האגואיסטי הוא עד כמה אני יותר אני גבוה מהאחרים, יותר חזק, יותר מוצלח, או אולי מדברים עלי, יכול להיות שלא. אבל אני מבצע את האגו שלי בכמה שאפשר יותר, ללא שום הגבלות לכל הכוונים, אלה בעצם הדחפים הפנימיים שלי, והם בעצם הרוע של אדם, כי תמיד זה יוצא על חשבון הזולת.  

ניצה: למה הרוע כאילו נסתר? למה בעצם בתור ילדה לא זיהיתי מלכתחילה מי הרעים ומי הטובים? לקח לי זמן להבין מה קורה.

אדם שנולד הוא לא יודע מה זה. הילד הקטן, הילדה הקטנה, הם כמו חיות, ועד שהם מתפתחים ומקבלים איזו הרגשה אנושית, חברה וכן הלאה, זה לוקח זמן. אנחנו עוברים כל השנים האלו, עד גיל 20 נגיד ואפילו אחר כך, מצבים שאנחנו כל הזמן נכללים. נגיד עד גיל 3 אני בכלל לא מרגיש שאני צריך סביבה, מגיל 4 אני כבר צריך חברים, לפני זה אני משחק לבד, אני לא צריך את אף אחד.

ניצה: אבל גם כשאנחנו מתבגרים אנחנו לא מזהים רוע. זאת אומרת, אנחנו לפעמים יכולים להיות בקשר עם אדם מסוים, אפילו להפקיד בידיים שלו משהו שמאוד יקר לנו ולחשוב שהוא אדם טוב, ופתאום יש שם איזה רוע שמתגלה.

אדם הוא קרוב לעצמו, ובדרך כלל אם הוא חושד באחרים או לא חושד באחרים, זה תלוי איך חינכו אותו, ואיך הוא מצד הטבע כך נברא, מסודר ומתפתח. אבל בהחלט זה מאוד תלוי באופי האדם. אני לא יודע אפילו אם לייחס את זה לאופי אלא לדרגת האגו שלו שמתפתח. אם האגו שלו מאוד חזק ויחד עם זה מאוד מפותח, זה אדם שיכול להגיע על ידי המאמצים שלו להיות בממשלה, להיות מהמנהיגים שבעם. ואם האגו שלו מפותח אבל לא לכיוון של להסתדר עם בני אדם אלא לנצל אותם, הוא יכול להיות מאפיונר או משהו, שבכוח עושה את זה וכן הלאה. זה תלוי בכמה נטיות של האדם שצריכות להיות יחד.

איך לנצל את האגו הגדול שלו ובאיזו צורה, ומה בדיוק אופן האגו שהוא מרגיש, זה תלוי הרבה בחינוך. אולי חינכו אותו להיות חכם גדול, שבזה שהוא יהיה חכם הוא ינצל את האגו שלו בצורה נכונה, יחשבו עליו וישתחוו לפניו, ידברו עליו וכן הלאה. ויכול להיות אחרת, שמתוך החברה שלו הוא קיבל התרשמות שהוא צריך לנצל את האגו שלו כדי לשלוט על אחרים ודווקא בגסות וכמה שיותר, אז הוא יותר חזק, מאצ'ו כזה וכן הלאה. אבל תמיד, אם הוא משתמש באגו שלו, זה כוח הרוע שלו.

השאלה היא האם תמיד זה כך? נגיד שאני רוצה להיות רופא טוב, יכול להיות שזה בסדר, אני עושה טוב לכולם. אבל ממה שאני עושה אני רוצה להרוויח כסף, אני רוצה שידברו עלי, או אפילו שאני לא רוצה שאנשים יתנו לי כסף ולא ידברו עלי, אבל אני רוצה להרגיש שהם תלויים בי, שיבואו וישתחוו שאני ארפא אותם. כל מיני דברים.

ניצה: זה גם נקרא רוע?

כאן השאלה, על זה רציתי לשמוע.

ניצה: כן זו שאלה מעניינת לדיון.

לפי חכמת הקבלה ודאי. כי אני משתמש בזה כדי ליהנות, בסופו של דבר. "מי הנהנה?", שכולם ייהנו, אבל כדי לתת לי הנאה, שאני איהנה מזה שמשתחווים, מעריכים, מדברים עלי וכן הלאה. אני מוכן לשלם על זה כסף, אני מוכן להיות צדיק כזה שלא מקבל כלום, אבל הם בכל זאת צריכים לשלם לי בזה שידברו, שיחשבו וכן הלאה. זאת אומרת, כאן זה לטובת מי.

ניצה: זאת אומרת, אם אני מוסיפה את ההגדרה הזאת למה שדיברת קודם, אז מבחינת חכמת הקבלה, הרע הוא אם אני מכוונת לרצון להנאה שלי, ובזה אני מנצלת באיזה אופן אנשים, גם אם אני לא עושה את זה לכאורה בפעולות אגרסיביות, אלא איזה סוג של אפילו לזכות באיזה הערכה.

זה ניצול, זה הכול.

ניצה: ניצול כן? כשאני חושבת על ההנאה שלי ולא על ההנאה של הזולת, בזה בעצם ההגדרה היא של?

אגו.

ניצה: והאגו זה רע.

האגו זה רע. למה? יכול להיות שאני עושה טוב לכולם, אבל אני עושה את זה בכל זאת בגלל הרווח שלי. הרווח שלי הוא הקובע. ולכן אם לא הרווח שלי, לא הייתי עושה שום דבר טוב.

ניצה: זאת אומרת איפה הכוונה של נמצאת?

מהי הסיבה שדוחפת אותי לדברים ולפעולות, אפילו טובות לכולם.

ניצה: זה מעניין, כי יש את העניין הזה של כוונת זדון. למשל במציאות שאנחנו מכירים, יש עם כוונה או בלי כוונה. אם פגעת במישהו למשל במחשבה תחילה.

אז חכמת הקבלה, היא עוד מעלה את הרף הזה.

ניצה: עוד רף.

כן.

ניצה: זאת אומרת, לא רק אם תכננת לפגוע או עשית את זה אולי בשוגג.

לא. זה שאני מנצל את הזולת אפילו בצורה יפה וטובה. אבל אני מנצל אותו לטובת עצמי, כדי להתגאות. אני הבאתי לך מה שרצית, לא יודע מה, עזרתי לך בחיים שלך והכל, למה? כדי להרגיש את עצמי טוב שעשיתי למישהו טוב, ואני נהנה מזה שגרמתי למישהו טוב. אז לפי חכמת הקבלה, זה בכל זאת רוע.

אורן: למה? מה רע ליהנות?

מה רע? כי אני השתמשתי באגו שלי, והאגו שלי דחף אותי לעשות דברים טובים.

אורן: מצוין. כולם נהנים.

כולם נהנים, אבל מה המניע?

אורן: האגו שלי.

יופי. זאת אומרת, אם לא האגו שלי לא הייתי עושה טוב לזולת.

אורן: אבל אין באדם חוץ מאגו. הטבע יצר כל אחד כאגו. יש אחד שילך להרוג מישהו, כי יש לו אגו שרוצה להרוס, ויש אחד שרוצה להטיב כמו רופא.

נכון, לכן בחברה האנושית אתה צודק ב 100%, הלוואי שכולם יהיו כך שיעשו טוב אחד לשני, כדי שידברו עליהם יפה, יחלקו להם מדליות וכולי. זה ברור. לפי חכמת הקבלה, יש עוד רמה אחרת ללמה אתה עושה את זה.

אורן: ומה האלטרנטיבות, מה האופציות? יש אופציות שונות?

האלטרנטיבה היא שאני רוצה לעשות דברים טובים בעולם, לא מפני שהאגו דוחף אותי, אלא מפני שאני רוצה שיהיה טוב לעולם.

אורן: מה ההבדל?

ההבדל, האם זו אהבה עצמית או אהבת הזולת.

אורן: תסביר קצת.

אם אני אוהב את עצמי, אז אני עושה את זה כדי שיהיה טוב לי שאני כך אני חושב לעשות טוב לאחרים. אבל מה המניע, מהי נקודת ההתחלה? שאני כך חושב, וכך רוצה. זאת אומרת, בסופו של דבר אני גורם בזה טוב לעצמי, רק שהטובה שלי והטובה של הזולת הם באים בקנה אחד.

 מה שאין כן, אם אני עושה את זה לא בגלל שזה יהיה טוב לי, אלא רק לטובת הזולת. שאני מתנתק מעצמי, ומגיע רק להרגשת הזולת, זאת אומרת, פועל בלי להתחשב עם עצמי בכלל, אלא רק עם מה שלטובתו, כאן זו באמת פעולת השפעה ופעולה טובה. רק כאן אתה יכול להגיד אני מנותק מהראש שלי.

 אורן: הבנתי. זאת אומרת הגדרת עכשיו מה זה פעולה שהיא באמת טובה, נקייה, טהורה. ורק ברמה כזאת של הטבה, זה נקרא ש"אדם מתנתק מהרוע שמובנה בעצם בטבע שלו". אם הטובה שלי וטובת החברה עולות בקנה אחד, אז בסדר, אני עכשיו מטיב. יכול להיות שכעבור יום או שנה, פתאום הטובה שלי והטובה של החברה לא יעלו בקנה אחד, ואז אני אפסיק להטיב. זו בעיה. לכן לא טוב באמת שהוא שלם, כי ההטבה שלי לחברה תלויה בזה שגם לי טוב מזה, וזה הכוח המניע.

לא שגם לי טוב, אלא דווקא בגלל שלי טוב.

 אורן: זאת אומרת זה תנאי. זה שיהיה לי מזה טוב, זה תנאי במקרה הרגיל של הטבה, ולכן בעינייך זה עוד לא הטוב. יש טוב ברמה יותר גבוהה, ששם האדם מתנתק לחלוטין מחשבון אינטרסנטי פרטי ופועל רק מתוך הרגשת האחר, ומהרצון להטיב לאחר, בלי תלות אם זה מטיב לי, או לא מטיב לי.

נכון.

 אורן: מעניין כשאנחנו מדברים עכשיו על רוע, הלכת איתי בדיוק לקצה השני והגדרת לי מה זה הטוב האבסולוטי, ההטבה המושלמת. למה כדי להסביר לנו מה זה הרוע האנושי, לקחת אותנו דווקא להיפוך שלו, להגדיר את הטוב ברמות הכי גבוהות שרק יכול להיות. למה?

כי אי אפשר להסביר שום דבר, אלא מהיפוכו.

 אורן: אחרי שהבנתי מה מהות הטוב, תחזור איתי למהות הרע. מה מהות הרע, תמצית הרע מהו?

הרצון לקבל של האדם, האגו של האדם, המחשבה שלו על עצמו, החשבון שלו על עצמו שהוא בתת הכרה פועל בנו, בכולנו.

אורן: עכשיו אתה מעלה לי עוד שאלה שרציתי לשאול לפני כמה דקות. אמרת עכשיו, שהאגו של האדם דוחף אותו להיות יותר מכולם ולכן הוא יוצא להזיק ולהרע לאחרים. מה זה נותן לו, למה הוא עושה פעולה של להרע לאחרים? כי בזה הוא מרים את עצמו ואז בסרגל מדידה של מי יותר, אני או הוא, עליתי. יש הרבה מקרים שאנחנו רואים שהאדם מרע לאדם אחר ואנחנו לא מזהים שזה מרומם אותו. למשל, אדם מתעלל בילדים, הוא לא נמצא איתם בתחרות, זה לא יריב עסקי שאני הורס אותו כדי להתעלות. לכאורה אנשים נורמליים מסתכלים עליו ולא מבינים מה פתאום הוא יוצא להזיק לילדים קטנים, להתעלל? יש לנו תופעה של גננות מתעללות, יש הרבה פדופילים, יש הרבה סוגים, מה מניע אותם? לכאורה הבסיס ההשוואתי לא קיים, זה לא מול קולגות או מול אנשים אחרים שהוא רוצה להיות יותר, מה יש שם?

לא, זה האגו שלו, האגו שלו עצמו, שלא יכול לסבול שיש כביכול משהו מעליו.

 אורן: מה נמצא שם מעליו?

זה לא בני אדם.

 ניצה: אולי זו אחריות שלו כלפיהם, או שזה לא קשור?

לא, זו לא אחריות, אלא הוא לא יכול לסבול שנדרש ממנו כביכול, מצד החברה או מצד המשפחה, אם נניח הוא אבא והוא חייב להתייחס לילדים, לאישה ולכולם בצורה מיוחדת, רכה. זה מכביד, זה מגביל אותו וזה מה שמקפיץ אותו.

 ניצה: אם עושים השוואה בין התנהגות רעה למישהו ששווה לי או לחסרי ישע, לאלו שאין להם דרך להתגונן, בעיניי החברה זה נתפס כמעשה הרבה יותר חמור. כשאתה עושה פעולה רעה כלפי אנשים חסרי ישע, מבוגרים או ילדים, יש בזה הבדל?

יש כאן כל כך הרבה הבדלים.

 ניצה: נכון, יש כל כך הרבה הבדלים. זה מדהים כמה שנוגעים בנושא הזה, יש בו כל כך הרבה היבטים וגוונים.

כן, דרגות. אז מה לעשות?

 ניצה: מהזווית שאתה מסתכל עליה יש הבדל בין פגיעה בחסרי ישע לבין פגיעה בשווים.

אני מחלק את זה לפי איך שחכמת הקבלה מחלקת.

ניצה: לפי חכמת הקבלה אני שואלת.

יש כאן רמות, עד כמה שאדם הוא רע, זה לפי הכרתו באגו שלו. יכול להיות שהוא לא מודע לזה, יכול להיות שהוא קצת יותר מפותח וכבר מודע לאגו שלו ואז כמודע לאגו שלו, יכול להיות שהוא רוצה להתעלות מעליו, ויכול להיות שהוא לא רוצה להתעלות מעליו, ויגיד "ככה אני" וכן הלאה. כאן באה חכמת הקבלה ומסבירה שכדאי לו להתעלות מעל האגו שלו כי ככול שאתה מתעלה מעל עצמך, אתה מתחיל להרגיש את העולם העליון, את הא-לוהות, את המערכת הכללית שמנהלת את הכול. אחרת אתה מרגיש רק את המערכת שמתנהגת ומתנהלת כאילו לפי האגו שלך, וזו לא האמת, אתה רואה רק את צורת המציאות המוגבלת שנקראת העולם הזה.

זה תלוי בהתפתחות האדם, בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שההתפתחות הכללית שלנו כבני אדם, במיוחד של היחסים בינינו, מביאה אותנו למצב שאנחנו רוצים לצאת מההגבלות הללו, כי אנחנו רואים שההתפתחות הרגילה שלנו מביאה אותנו ליחסים לא טובים, ואף אחד לא נהנה מזה. העולם כל הזמן נמצא בסכנת השמדה על ידי הנשק שלנו, על ידי כוחות הטבע, ובעיות האקולוגיה שאנחנו מעוררים וכן הלאה.

יוצא שאנחנו צריכים לעשות משהו, אבל כדי לעשות משהו אנחנו צריכים ללמד את האנשים כלפי מה אנחנו צריכים למדוד את עצמנו, וזה העיקר. שחובה למדוד את עצמנו כלפי האגו האמיתי שלנו. ואיך נדע מה האגו האמיתי שלנו? רק כשיהיה כנגדו סטנדרט אחר, קנה מידה הפוך. מה שנקרא למעלה מהאגו, למעלה מהדעת, מה שנקרא לא לטובת עצמי אלא לטובת הזולת, מה שנקרא ואהבת לרעך כמוך כנגד שנאת חינם וכן הלאה.  נדרש כאן ממש לימוד וחינוך של כולנו.

 ניצה: יש לי שאלה מאוד מעניינת. אנחנו מאמינים בפילוסופיה ובדתות שמקור הרוע בא מכוח שטני.

זה קיים בכל אחד ואחד.

 ניצה: מה זה השטן הזה?

באמת זה האגו שלנו ככוח הרע, תקראי לו שטן. שטן מתוך זה שהוא מסית אותנו.

ניצה: שטן מלשון מסית?

כן הוא מסית אותנו אחד כנגד השני.

ניצה: יש תפיסה כזאת שהתגלמות הרוע היא מין דמות כזאת, מין כוח כזה.

הכול נמצא בתוך האדם.

ניצה: כל הכוחות השטניים נמצאים באדם?

גם הטובים וגם הרעים, רק בתוך האדם. בלבד.

אורן: רציתי לעלות פה שאלה לגבי משהו שהזכרת קודם. הרבה פעמים כשהמשטרה תופסת אנשים שהתעללו בחסרי ישע. וחסרי ישע יכולים להיות קטינים, ילדים קטנים, או קשישים. כל יום אתה רואה סרטונים על התעללות בקטינים ולמחרת אתה רואה סרטונים על התעללות בקשישים. הרבה פעמים הגורמים המתעללים אלה אנשים שסמוכים להם, שצריכים לטפל בהם, זה יכול להיות מטפל או מטפלת, גננת, כל מיני מקרים כשהגורל של מישהו מופקד בידיים שלי ופתאום אני מתחיל להתעלל בו.

אז הרבה פעמים אחרי שתופסים אנשים כאלה ושואלים אותם למה התנהגתם בצורה כל כך אכזרית ולא נתפסת, הם אומרים "עבר עליי יום שחור, אני לא יודעת איזה שד נכנס בי, לא יכולתי לשלוט באגו שלי". אמרת קודם שהאדם בסיטואציה כזאת לא יכול לסבול את זה שנדרש ממנו להתייחס בצורה טובה לאדם אחר ופתאום מתפרץ ממנו משהו. מה זה ההתפרצות הזאת, מה קורה באדם?

זה אותו אגו שלו שלא נותן לו אפשרות להתקשר לזולת כמו לעצמו ולכן הוא חייב לנצל את הזולת. זאת אומרת להרגיש אותו פחות ממנו, ובצורה כזאת הוא מוצא את עצמו מזיק לזולת, לילד או לקשיש, ורואה בכך נחת רוח, רואה בזה שמחה גדולה שפתאום ממלאה אותו.

אורן: איזה סוג של שמחה?

שליטה.

ניצה: זאת אומרת יש פה תענוג משליטה?

וזה קורה לילדים כלפי ההורים, או להורים כלפי הילדים שלהם ועוד.

אורן: איזה כוח כנגד השליטה הזאת יכול לאזן את האדם?

אין כוח כזה. אנחנו רואים שזה קורה אפילו לילדים מחונכים, מתורבתים, לאנשים עם השכלה, אנשים שכל החיים טיפלו יפה בסוגי אוכלוסייה חלשים ובכל זאת פתאום הם לא יכולים להחזיק את עצמם ומתפרצים. בדרך כלל זה מפני שהם מרגישים שאין מי שישלוט עליהם ואז הם יכולים להראות את השליטה שלהם. זו התפרצות ממש מדרגה עליונה.

אורן: אני רוצה לסיים עם משהו שייתן לנו אופק חיובי. הרוע האנושי יש לו סוף?

אין לו סוף.

אורן: אין לו?

אין. רק אם אנחנו נהפוך אותו לטוב. כוח הרע יכול להתהפך לטוב, אבל לשלוט עליו אנחנו לא מסוגלים.