חיים חדשים - תוכנית 1149 - תופעת האלימות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: נושא השיחה היום הוא "תופעת האלימות", תופעה מכאיבה, תופעה מלחיצה, ננסה להתבונן בה בצורה קצת יותר עמוקה מהרגיל בדרכנו אל חיים חדשים.

יעל: כשאנחנו מדברים על אלימות, אנחנו מדברים על פעולות שבן אדם עושה, שפוגעות בבן אדם אחר או בחברה, או אפילו בחפצים, בצומח ובחי. בין אם בצורה פיזית, בין אם בצורה רגשית, מילולית, חברתית, או בכל צורה אחרת. בעבר אלימות פיזית היתה יותר מקובלת בחברה גם כצורת ענישה, גם כשעשוע, גם לשחרור לחצים.

מאז שאנחנו בתהליך של תירבות, אז התופעה הזאת הולכת ונעשית פחות ופחות מקובלת בחברה שלנו. אם מסתכלים על גרף של ההיסטוריה האנושית, אז כעיקרון רמת האלימות הולכת ויורדת, יחד עם זה, אנחנו יודעים, שאולי הביטוי החיצוני שלה הולך ויורד, אבל האלימות איפשהו כן נמצאת בתוכנו והיא תמיד מתפרצת בדרכים אולי קצת יותר פוליטיקלי קורקט, אבל היא מתפרצת.

אנחנו רוצים להבין את המהות של התופעה הזאת ואת התפקיד שלה בחיים שלנו. ואני רוצה לפתוח בשאלה, האם אלימות זה דבר טבעי?

עד כמה שהאגו יותר מפותח אז זה יותר טבעי. עד כמה שהרצון לקבל, ליהנות מהחיים יותר מפותח זה יותר ויותר בולט ואנחנו רואים את זה. בדומם לא מרגישים את זה, אבל אם ניקח לדוגמה כל מיני סוגים של חומרים, אז כמה שהחומר הוא יותר מורכב, כמה שהוולנטיות שלו יותר גדולה, עד כמה שהוא יותר כבד במאסה שלו, הוא יותר נוטה להתפרצויות. עד כדי כך שאנחנו רואים אחר כך שאם האטומים הם כבדים מדי, מתחילה להיות קרינה. [כמו] השמש שלנו שכל הזמן מתפוצצות שם אלפי אלפי פצצות אטום בכל רגע ורגע.

זאת אומרת, עד כמה שהרצון לקבל האגואיסטי, המאסה שלו יותר גדולה ומאסיבית, אז יש יותר נטייה להתפרצות. זאת אומרת, אנחנו רואים שזו נטייה טבעית בדומם. בצומח אולי לא כל כך רואים, כי אנחנו לא יודעים ולא חוקרים את הצמחים לפי זה, אבל רואים איך הם פולשים לכל מיני מקומות, איך הם מטפסים, איך הם משתמשים אחד בשני כדי לצמוח וכן הלאה. אלו התפרצויות.

בצורת החי זה ברור שההתפרצות מגיעה. אם חי מתפרץ, אצלו בכל זאת יש גם שיקול דעת אם כדאי לו, כן או לא, אבל אם ישנן התפרצויות, הוא לא מקבל בחשבון שום דבר, ואז אפילו חיה קטנה מוכנה להתנפל על מישהו גדול.

זאת אומרת, יש גם חוסר גבולות בזה, וזה לא רק קורה לאדם שהוא מאבד את העשתונות, אלא גם בדומם, בצומח ובחי. ועד כמה שהחומר, עד כמה שסוג הנברא הוא יותר כבד עם הרצון ועם האופי, אז ישנן יותר התפרצויות ביותר תדירות ועוצמה.

אורן: איך אתה מגדיר התפרצויות?

אם אנחנו מדברים על התפרצויות האדם, [זה קיים גם] בכל הדברים האחרים, בדומם, צומח, וחי.   בחי אנחנו כן רואים דברים כאלה. האדם נגיד, לא יכול להחזיק את עצמו בצורה מכובדת, הוא לא יכול לעצור את עצמו ונותן למתח שלו לפרוץ החוצה ולעשות את כל הפעולות בעצם רק כדי להרגיע את עצמו. הוא לא רואה שום אפשרות אחרת להרגיע את עצמו, אלא רק על ידי התפרצות.

כמו נגיד הר געש, שיש לו בפנים מתחים גדולים מאוד ואי אפשר יותר להחזיק את המתח הפנימי, כי הקליפה לא יכולה להמשיך ולעצור, ואז יש התפרצות ואנחנו רואים את התוצאות האלה, כשזה מתפרץ.

אז זה קיים בדומם, צומח וחי ובבני אדם גם כן. וכל שכן, לאדם יש הרבה יותר סיבות לזה, סיבות אנושיות, חברתיות, משפחתיות, ובכלל זה שאנחנו סגורים בכל מיני איסורים ומעצורים ותנאים למיניהם, כשאנחנו כבר לא מסוגלים עם האגו שלנו שגובר וגדל כל פעם משנה לשנה. אז ברור לנו שכמה שאנחנו נתקדם עוד יותר, הסיכוי להתפרצות גם אישית, גם במשפחה, גם בחברה, בין ילדים וגדולים, בין מדינות וכולי, הם עולים.

אורן: מה בדיוק מתפרץ?

מתפרץ המתח שלנו, ואנחנו במקום להרגיע אותו, לא יכולים להחזיק אותו כמו הר הגעש, אלא אנחנו רואים שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להוריד את המתח הפנימי, אחרת אפשר להתפוצץ. אנחנו רואים את זה על בני אדם, שאם בן אדם נמצא במתח רב, אז יותר טוב שיצעק, שירוץ, שיעשה משהו כדי להוריד את המתח, אחרת זה יכול להביא לאיזה בעיית לב.

יעל: והעולם בנוי כך, שכל הזמן יש הצטברות של מתחים ויש איזה ערוצי [התפרצות]?

כן, בכל מקום, אנחנו רואים את זה, בכוכבים והכול, זה הצטברות המתחים הפנימיים שהם לא יכולים יותר להיות באיזון ואז הם מגיעים לשחרור הלחץ בצורה כזאת.

יעל: אמרת שככל שהאגו והרצון של הבן אדם הולך וגדל, אז הוא גם נעשה יותר התפרצותי, הוא נעשה יותר אלים. מה הקשר, למה זה ככה?

כי האגו שלו יותר גדול, יש לו הרבה מאוד סיבות למתחים שלו והוא לא רואה באיזו צורה הוא יכול להרגיע את עצמו.

יעל: למה יש יותר תסכולים, כי יש יותר רצונות?

זה כך מדור לדור. את יכולה להשוות את הדור שלנו למה שהיה לפני מאה שנה, וכל שכן מאתיים שנה? רואים את זה בניגונים, בספרות, בסגנון העבודה, ביחסים בינינו. בעבר הכול היה בתדירות נמוכה, נסענו עם עגלות וסוסים, אחר כך ברכבת.

אורן: היום הכול טס.

כן, אנחנו לא יכולים לחכות אפילו רגע, כאן ועכשיו תביא מיד.

יעל: גם בפנים זה ככה, זה לא רק סערה שקורית בחוץ. ואתה אומר שגם בפנים קשה יותר להחזיק, ככל שהאגו גדל.

אורן: דיברנו שהתפרצויות זה הצטברות של לחצים פנימיים, האם מכאן אני יכול להסיק שלתפיסתך אלימות היא תוצאה של מתח פנימי?

כן בוודאי. אדם בדרך כלל נמצא בחשבון מה לעשות, איך להתנהג, איפה כן ואיפה לא. ואפילו הוא משחק בהתפרצות. הוא משחק בהתפרצות, כי נגיד זה כדאי לו להביע את עצמו בצורה כזו. אתה רואה את זה אצל פוליטיקאים, שלפעמים הם מרשים לעצמם, וזה הכול מתוכנן, זה ברור לנו. אבל אנחנו מדברים על אנשים רגילים, ששם באמת ישנם מצבים שהאדם לא מחזיק את עצמו. ובית משפט מקבל לפעמים בחשבון דברים כאלה, אם מתגלה ששיקרו לאדם, שסידרו אותו שלא בצדק וכן הלאה.

יעל: הוא מאבד את העשתונות.

כן.

יעל: יש איזה גבול שמקבלים את זה ויש גבול שמשם לא מקבלים את זה וזה נחשב להתפרצות לא מקובלת בחברה, אפילו בבתי משפט. יש אנשים עם נטייה מוּלדת יותר חזקה לאלימות?

וודאי. יש לנו סנגוויני, כולרי, מלנכולי ופלגמטי.

יעל: ארבעה סוגי טיפוסים.

כן. זה האופי של האדם ואי אפשר להשוות בין כולרי לפלגמטי. הפלגמטי בכל זאת עד שזה מגיע אליו, יש לו מעצורים בדרך, מסננים וכן הלאה ועד שהוא מגיב, "זה נכון? זה באמת עד כדי כך?". והכולרי, עוד לא שמע עד הסוף, ואולי בכלל [לא שמע] והוא כבר מוכן להתפרצות. זה סוגי טבע ואנחנו לצערנו לא מקבלים בחשבון שזה נתון שבא מהאדם ואי אפשר לעשות את אותו משפט לשניהם לכולרי  ולפלגמטי. 

אורן: שאני מתבונן על אדם שמתפרץ באלימות, מה בעצם חסר לו?

חסר לו להגיע להשוואתיות פנימית.

אורן: למה?

להשוואה.

יעל: לאיזון?

לאיזון בסיבות ותוצאות לְמה שקורה, ממי ועל ידי מה ולשם איזו מטרה. ואז אם הוא עושה חשבון נכון, אז יוצא שהוא יכול להחזיק את עצמו באיזון, רק תלוי איך חינכו אותו. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שכל הסיבות, כל מה שקורה לנו, אומנם נראה לנו שזה מגיע מאנשים אחרים, אבל זה מגיע לנו מלמעלה, ויש כוח עליון שהוא מנהל את כל החיים שלנו עד הפרט האחרון ביותר. ולכן אם אני נמצא במחשבה כזאת, בחשבון כזה, אני מבין ומרגיש כך, אז וודאי שכבר התגובה שלי תהייה יותר מאוזנת. וגם זה בגבול, עד כמה שהאדם יכול לקחת בחשבון את מה שנקרא "אין עוד מלבדו".

יש כאן עניין של חינוך, שהוא ממש יכול לאזן את האדם כמעט בכל מקרה. יש עניין של הסביבה שהיא יכולה להשפיע על האדם, כך שהוא ירגיש עד כמה מצפים ממנו וכל הזמן יחזיק את עצמו במצב מאוזן. ואם הוא לא מאוזן, אז עד איזה גבול הוא יכול להראות את עצמו כלפי האחרים שהוא לא מאוזן ולמעלה מהגבול הזה, כבר לא יקבלו אותו כאדם רגיל, נורמלי, נורמטיבי וכן הלאה.

יעל: אמרת שאם בן אדם יודע לעשות את החשבון הנכון, אז יהיה לו יותר קל להחזיק את  הכוחות האלה, להרגיע ולמתן את הלחצים הפנימיים שפועלים עליו. מה זה חשבון נכון ואיך עושים חשבון נכון?

צריכים ללמד את האדם. כשאישה מתפרצת בגלל שכלב קטן התנפל על הילד הקטן שלה, אז עד כמה שהיא צועקת ועד כמה שהיא דואגת, אפשר להבין אותה, זאת אימא. זאת אומרת כל דבר ודבר צריכים לדעת איך לראות אותו ולהתלבש באותו אדם שמתפרץ ולראות עד כמה באמת יש כאן עניין של אופי, של חינוך, שהוא לא אשם שכך חינכו אותו, והאופי שלו שכך הוא נולד ולא בחר. וגם המקרה שקורה לו עכשיו, שגם את זה הוא לא בחר, לא סידר ולא עיצב, ואולי עוד ועוד הרבה תנאים.

ואז אחרי כל התנאים שאנחנו בודקים, אז אנחנו יכולים להגיד "אדוני השופט", זאת אומרת שיש איזה משפט פנימי בתוך בני האדם, או בתוך החברה, או בתוך השופט אפילו, שאנחנו יכולים לשקול ולהביא אותו קודם כל לאיזה רמה כללית, כשאנחנו מקבלים בחשבון את האופי של כל אדם ואדם, וכל התנאים וכל צורות החיים ואז אנחנו יכולים לשקול אותם באיזה סרגל אחד.

יעל: איפה אנחנו טועים היום בחשבון שאנחנו עושים?

אנחנו לא יודעים לעשות את הדברים האלה. אנחנו לא יודעים. המערכת המשפטית שלנו בכלל לא מקבלת את הדברים האלה, זה מאוד קשה. אנחנו צריכים להביא את כולם לרמה משותפת כזאת, שלכל צורות האופי, אנחנו צריכים לתת לכל אופי ואופי איזה מקדם, שאחרי המקדם הזה לא יהיה חשוב לי עם איזה אופי הוא נולד.

יעל: אתה אומר בעצם לקחת בחשבון גם את מערכת הלחצים שפועלת על האדם, וגם את האפשרות הטבעית שיש לו בכלל להתנהל מול אותה מערכת לחצים.

כן. וגם החינוך, באיזו משפחה הוא התחנך, באיזו צורה, באיזה קשר, באיזו סביבה הוא חי עכשיו? אני צריך לעשות גם מזה איזה ממוצע, שיש אדם ממוצע ואני צריך להביא אותו לאותה דמות. זה יכל להיות החינוך, מצב הבריאות, כל מיני דברים. ואז אני יכול לשקול האם ההתנהגות שלו, ההתפרצות שלו, הייתה טבעית יחסית או שהיא הייתה מעבר להכל והוא כבר איבד את העשתונות ללא שום הצדקה.

יעל: נשמע שזה פותח פתח לחלק מהאנשים להתנהג בצורה מתפרצת ואלימה.

לא. אם אנחנו ניקח בחשבון נכון את כל הדברים האלה ונסדר איזה ממוצע בין כל בני האדם, שאני אדע להביא את כל צורות האנשים לאיזו דמות אחת ואז לשקול, אם הוא התפרץ למעלה מהמקובל לפי החוק, או לא,. אז יהיה אחרת. נניח שכלב התנפל על ילד קטן והאימא שהייתה לידו התחילה להרביץ לכלב, והגיע בעל הבית של הכלב והתחיל להרביץ לאימא. זה כמו שאנחנו שרים בהגדה של פסח.

אורן: חד גדיא.

כן, חד גדיא. אז איך אני בודק כאן את הדברים, עם איזה כלים אני צריך להגיב?

אורן: עם איזה סרגלים.

כן.

אורן: הזכרת את העניין של חינוך וסביבה שבה גדל האדם, עד כמה אלו גורמים משמעותיים. אנחנו יודעים ממחקרים שלבית, למשפחה שבה האדם גדל, יש השפעה עצומה על הפוטנציאל שלו להפוך בעתיד לאדם אלים. למה מערכות היחסים שבהן האדם גדל כילד בתוך משפחה, אם הן היו מערכות יחסים אלימות, למה זה כל כך משפיע עליו והופך גם אותו בעתיד לאדם אלים?

קודם כל, זה יכול להיות לא אלימות., יכול להיות שהוא קיבל הכול במשפחה, אהבו אותו ונתנו לו הכול, ואף פעם לא לחצו עליו, הוא הרגיש את עצמו מלך, וכשהוא הולך אחר כך בחיים ורואה איך ההתנהגות אליו היא אחרת, הוא כבר לא יכול להחזיק את עצמו ומתפרץ. איפה מה שאני רגיל? למה מתייחסים אלי בצורה כזאת? אז אתה יכול להגיד "באיזו משפחה הוא נולד והתחנך, ותראה מי הוא". זה דוגמאות, אנחנו צריכים לקחת הכל בחשבון, יש כאן מערכות שלמות, שבאמת במערכת השיפוטית שלנו אנחנו לא מגיעים לזה בכלל.

אורן: כשאדם מתפרץ באלימות על מישהו אחר, רגע לפני שהוא מתפרץ, שנייה לפני שהוא מתפרץ, מה הוא מרגיש בפנים, מה מתחולל בתוכו? נניח שבעוד רגע הוא הולך להכות או להזיק בדרך אחרת לאדם אחר, את זה שיש לו בפנים לחצים, מתחים, התפרצויות הר געש, את זה הבנתי. אם הוא היה לבד בעולם, שיתפרק על מה שהוא רוצה, אבל יש לידו בן אדם אחר ופתאום אנחנו רואים אחד מתפרץ באלימות על האחר. שנייה לפניי ההתפרצות, מה הוא מרגיש? הרי הוא קולט שעכשיו הוא הולך להזיק למישהו אחר.

לא.

אורן: אז תסביר לי קצת. מה הוא מרגיש בפנים?

הוא מרגיש שהוא חייב למחוק את המתח שלו, שמזה הוא מתפוצץ. המתח הזה שנמצא בו, שעכשיו פועל בו, המתח הוא כל כך גבוה שהוא חושב רק איך למחוק אותו. רק על זה הוא חושב, כלום חוץ מזה. להרוג, להרביץ, לא חשוב מה, רק פשוט שזה לא יהיה קיים בעולם, שהתופעה הזאת לא תהייה קיימת.

אורן: איזו תופעה?

אני לא יודע, נניח שהורג מישהו.

יעל: אז זה נעשה במין רגע כזה שאתה לא רואה כלום חוץ מאשר את הרצון הזה לפעול.

לא לפעול. אני נמצא במצב שאני רוצה למחוק את הסיבה למתח שלי, אחרת אני לא יכול לצאת מהמתח. זה עד כדי כך, או שאני באותו רגע נגמר, מת, משהו קורה לי, או שאני ממש רומס אותו.

אורן: זה כאילו אני מרגיש או אני או הוא? סוג של הישרדות, זה דחף הישרדותי, לכן אתה קורה לו התפרצות.

כן.

אורן: דיברת קודם על זה שעם כל הנתונים וההשפעות שאדם קיבל במשך כל החיים, הוא יכול להגיע למצב שהוא מצליח לאזן את עצמו, ואמרת שבחכמת הקבלה כשאדם מצליח לקשור את כל מה שקורה לו לכוח עליון אז התגובה שלו מיד נהיית יותר מאוזנת. מכאן באה השאלה הבאה שלי, איזה מחשבות מעוררות את האיזון, ואיזה מחשבות מעוררות יותר מתחים ולחצים?

אני לא יכול להגיד איזה מחשבות, זה לא סתם מחשבות, זה סך כל אוסף ההשפעות על האדם, פנימיות וחיצוניות. זה תלוי במה שהוא שומע ורואה והשפעת הסביבה בכלל.

אורן: כל זה בסך הכל משפיע עליו ומייצר בו סף מסוים של לחץ, של מתח, של התפוצצויות. עכשיו אני שואל דבר קצת אחר, אמרת שלא חשוב איזה הר געש מתחולל באדם ומה היו הגורמים לו, אמרת שאדם יכול ללמוד לאזן את עצמו בסופו של דבר. דיברת על זה שהוא קושר את זה שכל מה שקורה לו וכל הסיבות וכל האירועים וכל הגורמים לכל הלחצים באים לו מכוח אחד כללי שפועל בכל הטבע. איזה מחשבות אדם יכול לחשוב בתוכו כדי קצת לאזן?

להיות כל הזמן קשור לכוח עליון, שהוא הסיבה לכל המחשבות והאירועים שקורים, ואז אם הוא כך מחזק את עצמו, קושר את עצמו לכוח העליון, אז הוא רואה שכול הדברים שקורים מסביבו הם אמצעים בלבד, כמו שחקנים של אותו כוח העליון, כמו תיאטרון. לכן כך הוא מתייחס אליהם, כמו אל אנשים או אמצעים בתפקיד.

יעל: אז איזה שינוי של יחס זה מאפשר לו, מה זה גורם לו, איך הוא רואה את המציאות?

הוא לא הולך להתפרץ על מישהו או משהו בצורה סביבתית, כי הוא רואה שהכול מתנהג מכוח עליון, שאין עוד מלבדו, ולכן אין לו התפרצות על בני אדם או על משהו, הוא יודע שהוא צריך לאזן את עצמו עם הכוח העליון בלבד. זה יכול להיות אפילו עד לכך ש"אני עכשיו יוצא למלחמה ומפוצץ את כל כדור הארץ", או שאני בכלל אומר "מה פתאום, מה זה שייך, ומה הם אשמים או לא אשמים, כי הכל נמצא בידי כוח עליון ואני צריך להסתדר עימו, שהוא יאזן לי את הכול". זה לא שאני הולך לאזן את זה על ידי איזו הפצצה או משהו, אלא שהכוח העליון יאזן את זה על ידי הכוחות שנמצאים בידו, כי הכול בידו.

יעל: אז נשארים שני שחקנים במגרש לפי מה שאתה אומר כרגע.

כן. האדם וכוח עליון, וכל המציאות היא באמצע ביניהם.

אורן: ומה עם הלחצים, ההר געש, ההתפוצצות שעוד רגע כמעט קורית?

הוא רואה בזה הזדמנות והזמנה מהכוח העליון שהוא יפנה אליו.

יעל: לפי התפיסה הזאת, מה התפקיד של תופעת האלימות בחיים שלנו, בשביל מה היא קיימת בכלל?

כדי שאנחנו נלמד מזה, שכל הדברים האלה מביאים רק לצרות, רק לבעיות, מפני שאנחנו מנותקים מההשגחה האמתית שפרושה לפנינו.

אורן: אתה מדבר על כוח עליון, צופים בנו עכשיו הרבה אנשים, חלק מאמינים בכוח עליון, חלק פחות מאמינים, חלק בכלל לא מאמינים. כשאתה אומר שאדם יכול להרגיע את הדחפים האלימים שבו ואת ההתפרצות על ידי קשר לכוח עליון, תן איזו הגדרה שאדם יכול לחיות איתה בצורה ריאלית, גם אם הוא לא אדם מאמין.

זה בצורה ריאלית. הכוח העליון הזה נקרא הטבע, מנגנון אחד אינטגרלי, גלובלי. אם אנחנו באמת נתחיל להתייחס אליו כך, אנחנו נתחיל לגלות עד כמה הכל קשור זה לזה, ושאנחנו גם שייכים לאותו הכוח. בזה יהיו לנו חיים יותר טובים, בטוחים, מאושרים ורגועים, ללא סתם התפרצויות זעם, אני לא רואה בזה שום תועלת.

אורן: הרב לייטמן, תודה.

נחזיק כך זה את זה.