חיים חדשים - תוכנית 1153 - פאזל של חוויות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: נושא התכנית היום הוא "חוויות בחיים". ננסה להבין איך החוויות שאנחנו חווים בחיים משפיעות עלינו, מעצבות אותנו, בדרך לחיים הכי טובים שרק אפשר.

יעל: קודם כל מה זה "חוויה"? "חוויה" זה התרשמות עמוקה, התרשמות רבה, מדבר מה שמלווה ברגשי התפעלות, הזדהות, מאורע שהטביע את רישומו באופן משמעותי על האדם. אומרים שחוויה היא תמיד משהו שקשור לפעילות גומלין בין האדם לבין משהו חיצוני לו,  שבאותו רגע מהווה בעצם את הסביבה שלו. ואומרים גם שהאדם הוא בעצם סך חוויותיו, שהחוויות שלנו בעצם מעצבות את מי שאנחנו החל מהילדות. אנחנו יודעים שאם עשו עלינו חרם, יכול להיות שזה יפתח בנו איזה חוש צדק, אם הצלחתי מאוד בחיים שלי במשהו, זה נותן לי איזו הרגשה של יכולות וקישורים, אם נשבר לי הלב, יכול להיות שזה דווקא ייתן לי איזו הרגשה שאני כן מסוגלת להתגבר או אולי להיפך, אולי חוויה שלא כל כך שווה להתאהב.

הרבה חוויות קשורות ליחסים עם אנשים. בן אדם שחווה למשל חוויה חזקה טובה עם בן אדם אחר הוא כנראה יפתח איזו תחושה של אמון בבני אדם. בן אדם שחווה חוויה מאוד לא טובה עם בן אדם אחר, הוא יהיה יותר חשדני כלפי אנשים בחיים. זה מעצב את הגישה שלנו לחיים, את ההתנהגות שלנו בחיים. איך החוויות בעצם מעצבות את החיים שלנו, איך קורה הדבר הזה?

זה פשוט מאוד, יש לנו זיכרון, "רשימו" מה שנקרא, רושם. כל פעולה, כל מקום, כל התפעלות, כל חוויה, עושה רושם והרושם הזה נכנס למחסן הרשימות ומתוך זה אנחנו כבר בונים את ההסתכלות שלנו בחיים, חיובית, שלילית, ממה לפחד, למה להימשך וזה קובע הכול. זאת אומרת, אנחנו פועלים סך הכול לפי הרשימות מהחוויות.

ולכן מאוד חשוב לנו בחינוך, במיוחד, של ילדים שאנחנו מטפלים בהם לתת להם חוויות חיוביות ולהרחיק אותם מחוויות השליליות. יש אנשים שחושבים שלא, כי האדם לא יידע, לכן קודם כל צריך לתת חוויות חיוביות ואת החוויות השליליות לתת במינון מיוחד רק איפה שאנחנו רוצים לדעת מראש שזה יעזור לו לשמור על עצמו, נגיד, להיזהר מדברים מסוכנים וכן הלאה.

בסך הכול כל החוויות שאנחנו עוברים בחיים כולן משאירות רושם, רשימות, ואנחנו חיים לפי זה. אני לא יכול אפילו להבדיל לפי מה אני אחר כך חושב, מקבל איזה דבר, אלא הכול כבר יוצא אוטומטי כתוצאה מהחוויות שעברתי

יעל: עד כמה באמת בן אדם מודע לחוויות שלו בחיים, לרושם שהן השאירו עליו?

קודם כל אדם לא מודע אף פעם לחוויה שהוא הולך להרגיש, הוא חושב עליה ופחות או יותר מתאר אותה, מתכנן את הגישה שלו אליה, היחס שלו אליה, לפי הרישומים הקודמים. הוא מעבד את הרישומים הקודמים בנוסחאות שגם למד אותן מהחוויות שעבר. מיהו האדם? אדם הוא סך הכול מה שהוא עבר בחיים וודאי שיש כאן אופי בסיסי, גישה בסיסית, ממה שנשאר לו מההורים, מהצאצאים שלו, וכול זה, אבל סך הכול הוא[בנוי]מחוויות.

יעל: עד כמה בן אדם אחר יכול להבין את החוויות שלי?

לפי החוויות שלו הוא יכול להבין את החוויות שלך.

יעל: אם יש משהו שהוא לא חווה, בעצם אין לו שום יכולת להבין מה עובר עלי?

לא, הוא רק יכול מתוך דבר לתוך דבר. תזכירי לו, תגידי לו, תציירי לו, את התרשמות שלך ממשהו ואז לפי החוויות שלו הוא יכול לדמיין. אבל אחר כך כשהוא באמת יתקע באותה החוויה הוא יגיד, "לא עד כדי כך, לא לזה התכוונתי, לא כך הבנתי" וכולי. כי באמת אף אחד לא יכול להרגיש את מה שאת מרגישה ואי אפשר למסור חוויות.

אורן: למה?

כי זה רישומים בתוך האדם שמאוד מאוד קשורים לתוך הטבע שלו, לאופי שלו, ל-A.N.D, להכול. לדוגמה, אני בעבודה שלי ראיתי איזה סרט לפי רומן של דיקנס וצילמו את הסרט הזה לפי אותו רומן ברוסיה, בגרמניה, באנגליה ובארצות הברית. אי אפשר לתאר מה זה, זאת אומרת, אף סרט לא דומה לשני, לא הייתי חושב שמדובר בכלל על אותו ספר, מקור אחד כאילו לכולם. וזה השאיר בי רושם כזה, האם אנשים פעם יוכלו להגיע לזה שהם יבינו זה את זה? אני מתעסק בחכמת הקבלה, הייתי צריך את הדברים האלה במסגרת איזו עבודה בדוקטורט. ככה זה.

יעל: אבל זו השאלה שבאמת עולה, כאילו יש באג מובנה בתוך המערכת מראש, א'. לא כולם חווים את אותם חוויות. ב'. כל אחד חווה את החוויות שלו בצורה אחרת. זאת אומרת, מראש נוצר מצב והחיים שלי בעצם בנויים מסך כול החוויות שחוויתי, זה מה שמעצב לי את האופן שבו אני פועלת ומגיבה לחיים. איך יש אפשרות בכלל שאדם אחר יבין אותי או יהיה איתי באיזו רמה של תקשורת באמת עמוקה, אם זה בנוי ככה מלכתחילה?

אפילו אם אנחנו רוצים או אם אנחנו בלי דעות קדומות. אבל אם אנחנו עם הדעות הקדומות שלנו כותבים על המהפכה הצרפתית, אמריקאים, אנגלים, גרמנים והצרפתים עצמם, את מבינה עד כמה שהם יכתבו את זה בצורה ההפוכה?

יעל: למה כל המערכת בנויה מלכתחילה ככה שמראש הסיכוי שבאמת תהיה בינינו איזו תקשורת, שהיא באמת תקשורת איכותית, הוא לא משהו?

אבל אנחנו חייבים. חייבים ליצור איזה בסיס משותף. אנחנו חייבים להיות באיזה מקום, פלטפורמה, עמק שווה.

יעל: איפה העמק השווה?

אין. הוא לא קיים, אבל בכל זאת אנחנו כל הזמן משתדלים להגיע אליו בהכרה שאנחנו וודאי לא נגיע בצורה אידיאלית, אבל איכשהו לפחות, כל ההסכמים הבינלאומיים, למשל. אנחנו גם לא יכולים לבדוק את עצמנו עד כמה שאנחנו לא מבינים או עד כמה שאנחנו מדברים כאילו על אותו דבר, אבל תמיד מתכוונים למשהו שונה.

יעל: נכון, כי לכל אחד יש חוויות אחרות בחיים, זה מה שאמרת בתחילת התוכנית. למה זה בנוי ככה ברמה האנושית?

כי לכל אדם ואדם יש יסוד שונה מאוד מאחרים. כל אדם. הוא בא מ"רשימו", מה שנקרא, ממקום בנשמה הכללית של אדם הראשון, הוא בא ממקום שאף אחד לא בא מאותו המקום. התחנך במשפחה מיוחדת, בזמן מיוחד, עם אופי מיוחד. הכול ממש כמו "סנדוויץ'", זה מגיע בזה אחר זה, מתלבש עליו. בסופו של דבר, אם היינו רואים את עצמנו ככה דרך רנטגן לעומק, היינו רואים שאין לנו שום סיכוי בכלל. מתוך זה להתחתן, לעשות משהו? טוב שאנחנו לא יודעים.

יעל: שלא מבינים את זה לעומק. 

שאנחנו לא מבינים כמה שאנחנו לא מבינים זה את זה.

יעל: למה המערכת בנויה ככה? למה מראש אין לנו סיכוי ליצור קשר טוב אחד עם השני, להבין אחד את השני לעומק?

כדי להגיע לחוויה אלוהית. ש"על כל פשעים תכסה אהבה". שנדע שאנחנו לא יכולים להבין במישור הזה שום דבר, כי אנחנו מלכתחילה נמצאים ברשימות, ברושם, ביסודות, שונים. ולכן אנחנו אף פעם לא יכולים באמת להבין זה את זה לעומק, כי אני לא אוכל לתאר את מה שאת, איך שאת מתארת את החיים בכל דבר, ואת לא תביני אותי אף פעם ולתאר את מה שאני מרגיש ומתאר גם כן.

עכשיו השאלה, אז מה עושים?

יעל: לפני "מה עושים", למה זה ככה?

כדי שאנחנו נתעלה מעל הבעיה הזאת, שהיא לא פתירה, ואנחנו נבנה איזה עמק שווה שבו כולנו שווים ויכולים להתחבר. שאנחנו מתנתקים מכל החוויות האלו בחיים והרשימות וכן הלאה, ומגיעים למצב שאנחנו מתחברים בכוח העליון. בכוח העליון, בכוח ההשפעה, אנחנו יכולים להיות יחד וכאחד.

לדוגמה, באיזו משפחה יש בעל ואישה ועוד הרבה מאוד קרובים וסוף סוף נולד להם ילד קטן שכל כך חיכו לו עשרות שנים. הוא נולד וכולם מסתכלים עליו כאילו שהוא מלאך, לא היה כזה דבר ולא יהיה כזה דבר רק הוא קיים. אז זה עד כמה שכולם מוכנים להתחבר בשבילו. זאת אומרת, צריכה להיות איזו דמות מאוד יקרה, צורה מאוד יקרה לנו.שאנחנו בשבילו, בנטייה אליו, לגרום לו טוב, שאנחנו יכולים לשכוח את כל החוויות האישיות של כל אחד ואחד ולחוות את החוויה שאנחנו אוהבים אותו ושאנחנו מתחברים בינינו כדי לאהוב אותו, לגרום לו טוב. אז דווקא בצורה כזאת אנחנו יכולים להתעלות מהחוויות האישיות.

אורן: זה היה משל?

זה היה משל.

אורן: ומה הנמשל?

הנמשל הוא שכך אנחנו צריכים לעלות כלפי הכוח העליון, כלפי הבורא.

אורן: מה זה "כוח עליון", "בורא"?  

כוח השפעה, כוח אהבה, כוח שאני מוכן להתעלות ובאמת לעשות כל טוב בשבילו למעלה מהאגו שלי. דווקא כשאני מתעלה מעל האגו שלי, בצורה כזאת אני יכול להגיע להשפעה לבורא. ולמה זה בנוי בצורה כזאת? כדי שכולנו נוכל להתחבר לאותה חוויה אחת.

אורן: איזו חוויה זו?

הכרת האלוהות.

יעל: הכרת האהבה.

השפעה. הכרת האלוהות, הכרת האהבה לאלוהות, הכרת ההשפעה ההדדית, ואז בינינו, "כי בו ישמח לבנו", ובו אנחנו מתחברים יחד.

אורן: אמרת שאנשים לא יוכלו להבין זה את זה אף פעם, כי כל אדם בנוי מסך כל החוויות שהוא עבר בחיים וסך כל החוויות שאני עברתי וסך כל החוויות שכל אדם אחר עבר בחיים שלו הן בטוח שונות ואין שום אפשרות לאדם אחד להבין את רעהו. ואז יעל שאלה, למה המערכת בנויה ככה? שכל אחד מיוחד ויש לו את סט החוויות שלו ובעצם אף אחד לא יוכל לתקשר עם השני באופן מושלם. וענית, שמלכתחילה ככה זה בנוי כדי שנגיע לחוויה אלוהית. לא הבנתי עד כה, מה זה "חוויה אלוהית"?

השפעה.

אורן: מה המילה "השפעה" אומרת?

"השפעה" זה מה שנמצא מחוצה לי. כל החוויות שאני חווה הן חוויות מחוץ לגופי, מחוץ לאגו שלי, בנתינה, באהבה. אני חווה אותן מחוצה לאגו שלי, מחוצה לרצון לקבל שלי, שאני חווה אותן בשני. אם אני עושה כאלה תרגילים, מתחיל להרגיש את הזולת, אני מגיע למצב שאני מרגיש את החוויות האלה ממש בזולת ולא בי. ואז החוויות הן "מהסוג השלישי", מה שנקרא.

יעל: ועם חוויות שאני מרגישה בו ולא בי, יש לי אפשרות להבין אותו? כי הם בו בעצם ולא בי.

כן. כי אני מתנתק מהחוויות האישיות שלי ואני חי במה שאני מתלבש בו ונמצא בו.

יעל: וזה הבסיס לאיזו הבנה אנושית של אחד את השני?

כן.

יעל: אם שני אנשים יהיו באותו אירוע, כל אחד יחווה אותו אחרת, ירגיש אותו אחרת, דברים אחרים ישפיעו עליו. העולם הפנימי שלו, אמרנו שהוא בעצם שונה לחלוטין, המבנה הבסיסי שלו שונה לחלוטין. יש אנשים שלא מרגישים כמעט את החיים, זאת אומרת, כמעט שום אירוע לא "יעשה להם את זה", לא יהיה מורגש בהם בצורה חזקה.

לא מתפעלים משום דבר.

יעל: מכלום. כאילו החיים כאלה שטוחים. אני לא יודעת איך להגיד את זה.

אבל הם לא מרגישים כך. זה את חושבת כך.

יעל: אלא?

כי הם מרגישים שהם חיים, שהחיים ממש מאוד סוערים. אני נתתי פעם דוגמה באיזו שיחה שלנו, אני מכיר עורך דין בקנדה שחי באיזה כפר של אולי אלף איש, אני לא יודע כמה, והוא אומר שהוא חייב לצאת פעם בכמה חודשים מכל הלחץ הזה של החיים הסוערים. ושם חיים רק דובים, מה יש שם? אז הוא לוקח מזחלות עם איילים בדרך כלל ועם אנשים שמובילים אותו והוא נוסע לשבועיים לאיזה מקום ששם בכלל אין שום דבר ואף אחד והוא נח מתוך "החיים הסוערים" שלו בין אלף איש.

אורן: זאת אומרת, זה סובייקטיבי לגמרי.

כן. וישנם כאלו, כמו אחי, לדוגמא, שחי בעיר טורונטו ממש במרכז, כמו מרכז מנהטן בניו יורק, ושם אפשר להתפוצץ מהרעש, מהמתח באוויר, ובשבילו אלה חיים רגילים, רגועים.

אורן: זאת אומרת, אי אפשר לשפוט מאחד על האחר.

אי אפשר.

אורן: אם אני מתבונן על אדם, אני רואה שכל אדם בחיים עבר, כמו שאמרתם קודם, סך של חוויות וזה לגמרי אישי. למה אני, אורן, עברתי בחיים את החוויות שעברתי, ואתה את החוויות שלך ויעל את החוויות שלה? זה מקרי, זה מתוכנן?

זה מפני שאנחנו צריכים בכל זאת להגיע, כל אחד, לאיזה מקום, ליחס מיוחד, לכל בני האדם כדי להשלים את המקום שלנו בפסיפס האנושי הכללי.

אורן: שהוא סכום כל החוויות של כולם?

עבור כל הדורות.

אורן: עבור כל הדורות.

כן, מכל אחד ואחד עבור כל רגע ורגע בחיים של כל אחד ואחד. שאנחנו נשלים את כול הדברים האלה יחד בהתחברות הנכונה אחד עם זה, זה יקרא "גמר התיקון". ואז סך כול החוויות האלה יהיו כחוויה אחת שבה אנחנו נכיר את הכוח עליון שסידר לנו את זה.

יעל: אז אתה אומר בעצם, שיש כאן פאזל מאוד מאוד מתוכנן.

מלכתחילה, ודאי.

יעל: שבסך הכול כל אחד מקבל חתיכה מאותו פאזל, וסך הכול של כולם משלים את סך החוויות האנושיות שהאנושות כולה צריכה לעבור.

כן.

אורן: בתוך הפאזל הגדול הזה, אם לקחת את המונח "פאזל", שום חוויה גם לא מיותרת, כי אז היא תחסר בפאזל.

ודאי.

אורן: לא מיותרת.

אף רגע.

אורן: למה יש אנשים שמקבלים בחיים חוויות יותר שליליות ואנשים שמקבלים חוויות יותר חיוביות?

זה תלוי במקום של שורש הנשמה בכל המערכת הכללית שנקראת "נשמת אדם". יש לנו מערכת שבה אנחנו נמצאים והיא נקראת "אדם". ובמערכת הזאת לכל אחד יש מקום, איפה שהוא[נמצא], כמו תא קטן שצריך להשלים את כול המערכת לתפקוד הכללי הנכון.

אורן: אם אני מגיע מאיזה מקום שהוא "מנחוס" קצת, יהיו לי הרבה חוויות שליליות?

שליליות, חיוביות, אנחנו צריכים לבדוק את זה.

אורן: למה אחד מקבל בחיים חוויות יותר שליליות והשני מקבל חוויות יותר חיוביות?

זה תלוי מה התפקיד שלו בנשמה.

יעל: יש חוויות שנראה שבן אדם מקבל.

זה נקרא "גורל".

יעל: אנחנו בדרך כלל מדברים כאן על תהליכים, שלכל דבר במציאות שלנו יש איזה תפקיד בהתפתחות של האנושות, בהתפתחות של האדם. מה התפקיד של החוויות בהתפתחות של האדם?

התפקיד הוא כדי שאדם ילמד איך הוא צריך להתייחס נכון לחיים שלו, בכלל לקיום שלו בחיים.

יעל: מה התפקיד של חוויות חיוביות בהקשר הזה, בן אדם שחווה חוויות חיוביות, איך זה מקדם אותו בהתפתחות שלו?

מושך אותו כנראה קדימה. זה דבר מאוד מורכב, אני לא יודע לענות על זה. אלו דברים שהם רב גוניים ובכמה רמות. אני לא יכול לענות.

אורן: ברור, זה לא פשוט. אני בכל זאת רוצה לשאול על משהו שנאמר קודם ולהבין אותו יותר. עד כה יש פאזל אחד כללי, מי נמצא בתוך הפאזל הכללי הזה?

נשמות.

אורן: מכל הדורות.

מהכול.

אורן: זאת אומרת, סך כל החוויות שאפשר לחוות נמצאות באיזה פאזל אחד וכל אחד מאיתנו מקבל איזו חתיכה אחת מהפאזל. זאת אומרת, קיבלתי חתיכה מהפאזל, קודם כול היא ייחודית לי, לך שלך ולה שלה.

כן.

אורן: כל החוויות שיהיו לי באות מתוך החתיכה הזאת, גם השליליות וגם החיוביות, כולן נצרכות. אמרת קודם שסט כל החוויות שלי קובע את מי שאני אהיה, את כל החוויות של יעל את מי שהיא תהיה, ולכן אחד לא יכול באמת להבין את השני אף פעם, אבל זה מקדם אותנו לחוויה אלוהית. הבנתי שאני חתיכת פאזל מיוחדת ויעל חתיכה אחרת ואתה חתיכה אחרת, אבל מה זה "החוויה האלוהית"? כי זה נשמע לי קצת מיסטי, קצת דתי, לא ידעתי מה לעשות עם הביטוי, תעשה לי קצת סדר.

זה לגמרי לא מיסטי ולא כלום. "חוויה אלוהית" זה שאנחנו כולנו מתקשרים זה עם זה, כולם, ומרגישים את המערכת הכללית.

אורן: מה החוויה בזה?

החוויה בזה שאני מרגיש את הכול, מה שנקרא "נשמות", את כול החלקים שמרכיבים את כול הפאזל הזה, כאחד.

אורן: אני מרגיש את החוויות שלהם?

אנחנו מרגישים את הסך הכול.

אורן: "סך הכול" של מה?

שאנחנו מתחברים יחד לגוף אחד.

אורן: אמרת קודם שכדי לחוות את החוויה האלוהית הזאת זה צריך להיות בגישה של נתינה, בגישה של אהבה, בגישה של כאילו לחוות משהו לא מתוך "החתיכה" הפרטית שלי, אלא אני מנסה לחוות מתוך "חתיכה" של מישהו אחר. למה המאמצים לחוות חוויות לא מתוך החתיכה הפרטית שלי אלא מתוך החתיכה של מישהו אחר מספקות חוויות אלוהיות, למה, מה זה קשור?

כי יחד זה לא אחד. בזה שאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו לא מרגישים את הסך הכול, אלא אנחנו מתעלים מעל הטבע שלנו, מעל העולם הזה, שבו אנחנו כולנו מרגישים הכול בצורה נפרדת, מנוגדת, זה לזה, למציאות, לתפיסה, לעולם אחר, "עליון" מה שנקרא, בו אנחנו מקושרים יחד ואז החוויה נקראת "העולם העליון", חיים נצחיים. כי אנחנו לא חותכים זה מזה, אלא משלימים זה אל זה, אז כול המערכת היא מערכת חיה של חיים נצחיים ואנחנו מרגישים אותה כך. ולכן כל החיים שלנו זה כדי לעלות, להתעלות, מעל החוויות בחיים הגשמיים שלנו לחוויות בחיים הרוחניים.

אורן: חיים גשמיים וחיים רוחניים. חוויות גשמיות הן, כשאנחנו מרגישים אותן בצורה נפרדת, חתוכה, כל אחד בחתיכה של הפאזל שלו. וחוויות רוחניות, הן חוויות שמורגשות איפה?

בכללות הקשר בינינו.