חיים חדשים - תוכנית 1190 - הצורך בתמיכה מאחרים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: בתוכנית היום נדבר על הצורך של האדם בתמיכה מהקרובים שלו. כולנו עוברים בחיים כל מיני מצבים, לפעמים הם באים בהפתעה, תופסים אותנו לא מוכנים ואנחנו מרגישים שאם יש סביבנו אנשים שאוהבים אותנו ותומכים בנו, אפשר לעבור את הכול. ואם אין, אתה בבעיה קשה. ננסה להבין קצת יותר לעומק, איך עובד מנגנון התמיכה בהתקשרות בין בני אדם בדרך ל"חיים חדשים", הכי טובים שרק יכולים להיות.

יעל: ברור לנו שתמיכה מאחרים זה טוב. כל אחד במצבים קשים היה רוצה שמישהו יעזור לו ויתמוך בו, זה נותן ביטחון, זה נותן כוח, זה ממלא באנרגיה כזאת שלפעמים לבד אין לך אותה.

החיים מלאים בסיפורים כאלה. החל מענייני בריאות, שאדם נמצא בתקופה חלשה מבחינה בריאותית והתמיכה מסביב מאוד מאוד מחזקת. היום יש גם הרבה מאוד מידע באינטרנט שאפשר לקבל שאולי לא תקבל אפילו מהרופא שלך, והוא מכוון אותך איך לטפל בבעיה בצורה נכונה. אפילו בקבוצה של ספורטאים, קבוצת כדורגל או כדורסל, ידוע שתמיכה מהאוהדים, ותמיכה של חברי הקבוצה, מהמאמן והשחקנים זה חשוב ובטח בתקופות קשות.

יחד עם זה, אנחנו גם רואים את הצד השני, שהיום האנשים יותר ויותר אינדיווידואליסטים, יותר ויותר חיים לבד, ויחד עם זה, בתקופות קשות עדיין מאוד מאוד רוצים את התמיכה הזאת.

נרצה לברר את הנושא לעומק ואני רוצה לפתוח בשאלה, מה יש בכל אחד מאתנו שזקוק לתמיכה מהסביבה, למה אנחנו צריכים תמיכה בכלל?

העולם מתנהג לפי כוחות שאנחנו לא קולטים אותם, לא נכללים מהם. הוא הרבה יותר רחב, הרבה יותר משובח ומורכב ממה שאנחנו בנויים, ולכן אנחנו צריכים בכל פניה ופניה, בכל מעשה שלנו לדעת איפה אנחנו נמצאים, מה נעשה.

 וממה אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו את התוצאה הטובה מהפעולות שלנו? אך ורק מתוך זה שאנחנו איכשהו סומכים על אחרים. אנחנו רוצים בכל מקרה ומקרה לדעת מה דעתו של השני, של האנשים שבטוח רוצים בטובתנו, ההורים, הקרובים, המורים שלנו, אנשים חכמים, רופאים וכן הלאה. ועד שאנחנו פונים לכל אלה, אנחנו נכנסים לאינטרנט ולכל מיני מקורות כאלו, שמי יודע מה קורה שם, אבל מאין ברירה, אנחנו שותים משם את המידע, ולפי זה רואים ומחליטים מה לעשות, כך או כך.

אורן: גם תמיכה כזאת וגם תמיכה להביא מרק חם כשמישהו מרגיש לא טוב, או לעזור לו לסדר כל מיני עניינים בריאותיים.

בדברים כאלו בוודאי.

יעל: או רגשית, לתת לו כוח.

כן, בוודאי אדם בעצמו לא מסוגל לשרוד לבד בעולם. הוא בנוי מלכתחילה כך ואנחנו רואים את זה אפילו אצל החיות, שהן נמצאות בכל זאת בהתקשרות זו עם זו. גם כדי להוליד צאצאים, גם כדי לטפל בהם, גם לעזור אחד לשני. יש להקות, יש הרבה קשרים, עד כמה שהם צריכים כדי להתקיים בזמן שנמצאים בחיים. מכל שכן האדם, ש"ידו בכול ויד כל בו", הוא זקוק לתמיכה ולסביבה.

אורן: מה חסר לאדם כדי להתמודד עם החיים טוב לבד?

לבד?

אורן: כן. נגיד שהוא היה רוצה להתמודד טוב עם החיים לבד, מה היה חסר לו בדיוק?

בלי סביבה?

אורן: בלי סביבה תומכת, כשהוא לא אוהב סביבו בני אדם. מה חסר לו, כשהוא פרט לבד מול החיים והדברים שהחיים מזמנים לו. למה הוא לא יכול להתמודד עם הדבר הזה?

אם הוא יכול לספק לעצמו כל מה שהוא צריך לחיים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שזה הדברים ההכרחיים שמתעוררים בו, אז רק לממש אותם. אבל לממש אותם הוא כבר צריך חברה, הוא כבר צריך סביבה. הוא צריך סביבה של אלו שדומים לו, שנמצאים למטה ממנו, למעלה ממנו, נמצאים אתו בכל מיני צורות קשר, זה הכרחי לאדם, האדם הוא יצור חברתי.

זה ההבדל בין האדם לבהמה, שהבהמה היא לא חייבת כלום. היא מתקשרת לבן זוג כדי להביא צאצאים פעם בעונה והולכת לה, אבל האדם חייב כל הזמן סביבה, הוא לא יכול בלי סביבה. יש לו רגשות, יש לו חללים פנימיים, רצונות, חסרונות הייתי אומר, שהוא יכול למלאות אותם רק על ידי זה שהוא נמצא בהתקשרות עם הסביבה.

יעל: ניתן להפריד בין הסביבה שבתוכה כולנו חיים, עבודה, שכנים בית ספר וכולי, שזאת מערכת טבעית שנגיד יש לכולנו. ויש את אלה שבאופן טבעי יותר קרובים לנו ובתקופות קשות, הם מערכת התמיכה שלנו. ועל התמיכה הזאת המיוחדת שאנחנו מקבלים, הכוח הזה שאנחנו מקבלים מהאנשים שאנחנו חשובים להם בדרך כלל, אנחנו רוצים לדבר.

 והשאלה, למה זה חשוב? למה אני צריכה את האקסטרה הזה, למה אני לא יכולה לחיות סתם, כמו חיה, להביא ילדים, שילכו לבית ספר ועוד?

אין לך אותו מנגנון ביטחון, שאת יכולה לשמור על עצמך לבד. החיה כן יכולה והאדם לא יכול. הוא חלש, הוא לא יכול להתמודד על פני כדור הארץ בצפון, בדרום, בכל מני מקומות לבד, ללא סביבה, ללא משפחה, ללא תומכים. הלידה שלו היא קשה ושנים עד שהוא נעשה באמת כשיר לחיים. אחר כך הוא גם לא מסוגל לספק לעצמו את הכול. אנחנו חייבים להתחלק במקצועות השונים, בתמיכה שונה מכולם, לבנות ממש חיים משותפים. אנחנו לא יכולים להוליד ילדים ולגדל אותם כמו חיות, כי לגדל את הילד לוקח עשר עשרים שנה.

הכול נעשה אצלנו כל כך מסובך, כל כך מורכב, שאין לנו ברירה. אנחנו חייבים לחיות בתוך מערכת שבונים אותה לאט לאט ואנחנו בנינו אותה משך ההיסטוריה, זה לא משהו שסתם בא. זה בא ממצב שיצאנו מהמערות, מצורת החי, ולאט לאט הפכנו להיות בני אדם, כשהתחלנו לעבוד את האדמה, התחלנו לגדל [צמחים], לגדל חיות לידנו, לצוד דגים וחיות.

זאת אומרת, אנחנו בנינו לעצמנו כל מיני צורות התקשרות נכונה, כדי להבטיח לעצמנו חיים. כי אם יש לי עכשיו דחף טבעי לחיות בחיי משפחה, זה לא מספיק שאני לוקח איזה אישה, אני חייב להבטיח איתה עשר, חמש עשרה, עשרים שנה של חיות וקיום כדי לגדל את הצאצאים. יש לי דחף לעשות את זה ולראות אותם. אני גם רוצה שהצאצאים האלה אחר כך יגדלו ויעזרו לי בשנות החולשה שלי שבטוח יבואו. אז אני צריך גם לעשות אותו הדבר להורים שלי, והילדים לי וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו כאן נמצאים כבר בחברה מאוד מגוונת, שהיא כוללת בתוכה בבת אחת ג' דורות. גם ילדים קטנים, גם הורים וגם הורי ההורים וזו כבר חברה.

ואני לא יכול לשמור על המשפחה שלי בלבד ולהיות מנותק מאחרים, אפילו שהם יהיו באיזה ריחוק, אבל בקשר איתם, כי אני לפעמים צריך [אותם], אני לא יכול לספק לעצמי את כול מה שאני צריך. אני צריך גם בגד, גם מזון, גם בניה, המון דברים, כי אני מתקדם, ואני יצור שכל הזמן מתפתח, אז הרצון לקבל שלי שמתפתח, הוא כל הזמן דורש מילויים חדשים. ואני חייב אם כך, להיות כל הזמן בהתקדמות ובהתקדמות אני יכול להיות רק על ידי זה שאני מרבה בחברה.

שיהיו שם יותר מומחים, שיהיו שם גם מורים, אנשי צבא, חקלאות, מומחים לכל דבר ודבר. אני פתאום רואה את עצמי, שאני נמצא במקום בבית אחד, בכפר. במקום בכפר, בעיר. במקום בעיר, במדינה. ואין ברירה. ככה זה. עד היום הזה.

אורן: אני רוצה לספר לכם משהו. עכשיו כשדברנו, נזכרתי. כשהייתי ילד, פחות או יותר בגיל תשע, אם אני זוכר טוב, אז אימא שלי, זיכרונה לברכה, חלתה בסרטן. היא הייתה גננת במושב שלנו, במושב אלישיב, והיו באים אליה ילדים מכל עמק חפר, מכל הישובים באזור. באותם שנים, הסרטן היה הרבה יותר קטלני מעכשיו. ומאז החיים שלנו השתנו מן הקצה אל הקצה. ובעצם, לאורך תשע שנים, עד שהייתי באמצע הצבא, היא הייתה חולה בסרטן עם עליות וירידות, וכל מיני מצבים מאוד מאוד לא פשוטים.

אם אני מסתכל על האנשים שעטפו אותנו, היו שמה, קרובי משפחה, והיו שמה חברים וחברות. אני חושב שאין דבר שהשפיע יותר עלי כאדם מאשר לראות את התמיכה שקבלנו, גם אימא שלי כאדם, גם אנחנו כבני המשפחה שלה, ואפילו זה נמשך עד היום, עשרות שנים אחרי שהיא נפטרה. אני מרגיש מאז מעגל של תמיכה שאין כדוגמתו. לא יכולתי לתאר לעצמי שיש כזה דבר במציאות ואני מרגיש עד היום את רגשי האהבה, התמיכה והחום בצורה שאין, אין כזה דבר.

נתתי את התמונה הזאת כאן על מנת שנתחיל לפרק אותה לגורמים. כשיש התקשרות של תמיכה ברמות כאלה בין אדם לאדם, מה בדיוק עובר שם במנגנון התמיכה? מה האנשים מספקים אחד לשני שאתה מרגיש, לא חשוב מה עובר עליי, הנורא ביותר, יש לי תמיכה וזה מחזיק אותי. מה הרגש הזה?

כשאתה מתחלק עם אנשים אחרים גם בטוב וגם ברע, ואז הנטל שלך גם מהטוב וגם מהרע מורגש יותר בינוני, סביל, ואתה יכול להמשיך בחיים. כתוב ש"המבקר את החולה לוקח חלק מהמחלה".

יעל: מה קורה בקשר? מה מהות הקשר? מה יש בקשר הזה שהוא יותר ממה שיש בקשר אחר? מה סופג לתוכו מי שמקבל? מה נותן זה שנותן? מה קורה שם?

זו התחלקות פנימית. כי אנחנו בני רצון, ואם הרצונות שלנו מחוברים, אז אנחנו כאילו מעבירים אחד לשני את המילוי שיש בתוך הרצון. הרצון הוא כמו כלי, וכך אנחנו מחליפים זה את זה, זה לזה.

אורן: מה אנחנו מוזגים? עשית תנועות כאלה כמו מזיגה.

את המילוי שיש בתוך הרצון. נניח זה יחס למחלה, יחס לחיים, יחס לילדים, יחס לכל דבר. ואז בכל אחד ואחד המילוי  נעשה מעורב, ולכן אנחנו מסוגלים לסבול יותר.

יעל: איך זה תורם להתפתחות של האדם הדבר הזה, המזיגות האלה?

אני נכלל מהזולת.

יעל: ואז מה?

ואז אני נעשה כאילו כלול מכמה אנשים יחד.

יעל: זה טוב לי, זה לא טוב לי?

זה תמיד טוב.

יעל: למה?

זה תמיד טוב כי כך אני יכול לחיות את החיים שלי כחיי כמה אנשים. אני קשור בחיים שלי בחיי אלפי אנשים. תלמידים, קרובים, רחוקים, לא חשוב, אבל אלפי אנשים, ואני מרגיש אותם, איפה שהם חיים בי. אני גם מרגיש עד כמה שאני חושב אני ממלא את הכלים שלהם, אפילו שאין לי איתם קשר עכשיו, אבל אני ממלא אותם, ובצורה כזאת אנחנו הופכים להיות כאדם אחד.

אורן: עד כה התרכזנו בזה שמקבל את התמיכה, והבנתי שזה שהוא נכלל מאנשים אחרים, זה נותן לו יכולת לחיות את החיים שלו כאילו מתוך רגשותיהם של כמה אנשים, וזה נותן לו יותר כוח סיבולת. בוא נדבר רגע על התומך, לא על הנתמך, אלא על התומך. מה קורה כשאדם אחד תומך באדם אחר, מה זה עושה לאדם התומך בעצמו?

הוא בונה מתוך עצמו את ההעתקה שלו באדם השני.

אורן: ומה זה עושה לו כאדם?

הוא גדל.

אורן: במה הוא גדל?

בזה שהוא גמר לבנות את עצמו בדרגה הנוכחית, ואז הוא יכול לעלות לדרגה הבאה. זה נותן לו יותר חשיבות בחיים, במה שהוא עושה.

אורן: זאת אומרת, מי שתומך, עצם זה שהוא תמך במישהו אחר הוא קיבל מזה כוח עוד יותר להתפתח כאדם?

בטח.

אורן: זה מדהים שאתה אומר את זה.

זה מנוף לעלייה.

אורן: זאת אומרת, האדם שתומך כאילו עוזר למישהו אחר, אבל בעצם הוא שם את עצמו על מנוף?

כן, הוא מעלה את עצמו.

יעל: אני עוד לא הבנתי את העניין הזה, למה כדאי לי לספוג כמה שיותר אנשים לתוכי, ואיך הדבר הזה בסופו של דבר תורם להתפתחות שלי ומגדיל אותי?

אם את מקרבת אלייך כמה אנשים, ואז הרצון שלך, התכונות הפנימיות שלך נעשות יותר גדולות, עמוקות, מוכנות, מיועדות לקבל יותר מילוי, הבנה, הכרה, הרגשה, ואת מתעשרת על ידי זה.

יעל: בעצם זה מפתח אותי. אתה אומר שככל שאני סופגת אליי יותר אנשים, אני בעצם יותר מתפתחת.

ודאי.

יעל: מעבר למקום של מתפתחת, ברגע שבן אדם נמצא באיזושהי נקודה של מצוקה, של קושי, שאין לו באמת כוח, ומישהו אחר בא ועוזר לו, מה מרגיש בן אדם כזה? מה הוא חווה? מה בונה בתוכו הדבר הזה? מה זה נותן לו?

זה בונה בתוכו עוד בן אדם, אותו אדם שבא ועזר, בנה בו עוד חלק.

יעל: איך זה נותן לי הרגשת ביטחון? מאיפה זה נותן לי כוח הדבר הזה?

מהשני שהגיע ועזר.

יעל: וחשוב לי מי יהיה השני? כי אם נגיד הוא בא עם מעט כוחות או עם דברים לא טובים, הוא יכול גם להוריד אותי?

לא, יש כאן כל כך הרבה דברים. אני לא יכול לדבר כך. בשבילי זה ים של הזדמנויות, אפשרויות. אם את שואלת, תשאלי בבקשה בצורה יותר נקודתית. 

יעל: האם זה משנה מי תומך בי?

ודאי שמשנה. זה יכול להיות קרוב, רחוק, זה יכול להיות שונא, חבר, עם אילו כוונות, איך אני מקבל אותו, איך אני מרגיש, אלפי מקרים.

אורן: איך לתמוך נכון? יש לידי מישהו שהוא קרוב לי, חס ושלום באיזו מצוקה, יכול להיות אפילו מצוקה מאוד קשה, ואני רוצה לתמוך. מהם הכללים הבסיסיים של תמיכה נכונה?

רק בהתלבשות באהבה אליו. שאתה צריך לעשות מעצמך כזאת דמות שהיא תתקבל בצורה יפה, טובה באותו אדם הנזקק.

יעל: למשל תמיכה בילדים, אנחנו יודעים שתמיכה בגיל המאוד מאוד מוקדם בונה את האדם לכל החיים.

כן.

יעל: עד כמה זה באמת משמעותי אותה תמיכה שילד מקבל, ואיזה סוג של תמיכה?

ילד חייב לקבל תמיכה, אבל יחד עם זה הוא צריך להבין שהתמיכה הזאת דוחפת אותו קדימה, והוא צריך לממש אותה בעצמו, אחרת את עושה הכול במקומו ואם לא תעשי את זה, יהיה לו חוסר ביטחון, ואם תעשי הכול במקומו הוא לא יצטרך ביטחון. זה לא טוב, אלא צריכים אנחנו לספק לו כול מה שנדרש כדי לממש את עצמו.

יעל: יש הבדל בין תמיכה שילד צריך לתמיכה שמבוגר צריך?

במידה שצריך. כל אחד מהם זקוק לתמיכה מסוימת.

יעל: במהות שלה, יש הבדל בין התמיכה שילד צריך לתמיכה של מבוגר?

לא.

אורן: עוד מערכת יחסים בתוך המשפחה. דיברת עכשיו על הורים וילדים. בוא נדבר רגע על אחים. איזו תמיכה אדם זקוק לקבל מהאחים שלו במשפחה?

זאת בהחלט שאלה שיש בה הרבה שאלות, כי בדרך כלל יש כאן שילוב של הרבה צורות. מצד אחד זה אחים ויכולה להיות תמיכה, מצד שני, יכולה להיות תחרות, מצד שלישי, יכול להיות שזה קשור לקשר בין ההורים, מה קורה ביניהם, אחד שייך לאבא, אחד שייך לאימא וכולי. עד כמה הם כשניים, משחקים ביחסים בין ההורים, עד כמה שההורים בקשר ביניהם משחקים בילדים. שוב, כל שאלה כזאת זה לא לתכנית אחת.

אורן: נתת לי קודם כלל, אמרתי לך איך לתמוך נכון? אמרת לי, רק בהתלבשות באהבה אל השני, שאתה הולך לתמוך בו. אתה צריך לעשות מעצמך כזאת דמות שהיא תתקבל בצורה יפה וטובה באותו אדם נזקק.

כן. זה נקרא "חנוך נער על פי דרכו".

אורן: למה? מה זה קשור?

זה תמיד ככה, שאתה צריך להתלבש באיזו דמות שהיא תהיה יותר קרובה לאופי שלו, לאידיאלים שלו, למה שהוא מתאר לעצמו שצריך להיות, ואז אתה תוכל להיכנס למגע עימו, ולתהליך ההתקשרות שהופך להיות לחינוך.

אורן: אז התקשרתי. נניח שהצלחתי במשהו ונוצרה התקשרות. ועכשיו אני רוצה לתמוך בך. מה זה אומר לתמוך? מה אני צריך להזרים אליך כדי שאתה תרגיש שאתה נתמך?

אתה צריך להתלבש בי, אתה צריך להרגיש מה באמת חסר לי שאתה יכול לממש ואני לא כל כך מסוגל, או מחוסר כוח או מחוסר ידע, ואז אתה משתדל לעשות את זה בצורה שאני לא אדחה אלא אקבל בשמחה, בהבנה, בהודיה את התמיכה שלך.

אורן: חס ושלום אדם נמצא במצב של מצוקה כלשהי, יכול להיות בריאותית, יכול להיות כל מיני, ואני בא לתמוך, ואני משתדל לגשת לפי העקרונות הבסיסיים שהסברת עכשיו, יש בעיה בסיסית בהתקשרות כזאת שאתה רוצה לתמוך. מה הבעיה? שהצרה היא אצלו ואני בא לתמוך, אז מראש ההתקשרות היא מסוימת.

ההתקשרות לא יכולה להיות מראש, כי אתה צריך להתכלל מהצרה שלו ואז אתה תבנה מודל, תבנית בך מהבעיה שלו ואז תוכל להעביר מהתבנית הזאת שבנית עזרה אליו. בחכמת הקבלה זה נקרא "פרצוף". בלי שאתה בונה בך פרצוף של אותו חבר, ועובד על הדמות הזאת איך שאתה עוזר לו וכן הלאה, רק אחרי שעשית ובנית ויש לך את הכול, תכנית העזרה אליו, אז אתה יוצא ופונה אליו ומבצע בהצלחה עזרה.

אורן: על מה חשוב להקפיד בתהליך כזה?

להקפיד להתכלל מהחיסרון שלו באמת, ולהיות בחיסרון שלו, לחיות את החיסרון שלו בתוכי, ואז מתוך זה לבנות לו את העזרה.

אורן: אני חוזר לשאלה שאיתה פתחנו, למה החיים בנויים כך שבן אדם בשונה מחיה לא יכול לשרוד בלי שיהיו סביבו קרובים שתומכים?

מאוד פשוט. כי מטרת החיים שלנו, מטרת הקיום שלנו, שאנחנו כולנו נתחבר יחד כאיש אחד בלב אחד, כולנו כולנו, כל האנושות יחד, ונגיע בזה לדמות, לא לגוף, אלא לפנימיות כדמות האדם השלם האחד, וזאת מטרת החיים, מטרת הבריאה, מטרת הקיום שלנו, בזה אנחנו באמת בונים את האדם.

אורן: ואיך זה קשור לצורך שטבוע באדם לקבל תמיכה מאחרים?

מתוך זה. באמת תמיכה מאחרים אני יכול לקבל אך ורק אם אני משתוקק לאותה צורת האדם האמיתי הזה. להיות אדם.

אורן: והדמות הזאת האחת, היא דמות פנימית של אדם שלם.

כן. והיא מורכבת מכל בני האדם.

אורן: שביניהם יש קשרי תמיכה הדדית?

כן. בכולם. כל אחד כלול מכולם.

אורן: ומה הם מזרימים אחד לשני בקשרי התמיכה הזאת?

זה נקרא "חיים". מה שזורם ביניהם זה נקרא חיים נצחיים, רוחניים, שלמים, שזה המילוי הגדול והטוב.

אורן: עם מה צריך לצאת מבחינה רגשית מכל מה שהסברת לנו היום?

בואו נהיה בני אדם. לא צריכים שום דבר חוץ מזה.