חיים חדשים - תוכנית 1193 - המפתח להתמודדות עם שינויים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1193 והנושא הוא להיות רגוע. אנחנו עוברים בחיים הרבה מצבים, כל מיני דברים שלפעמים מוציאים אותנו מאיזון, ממצב של רוגע. אנחנו שואפים להגיע למצב כזה, ולא תמיד יודעים איך לעשות זאת. נתבונן בשאיפה הזאת קצת יותר לעומק בדרכנו לחיים חדשים.

טל: כולנו מבינים שלהיות רגועים זו השאיפה, זה יותר בריא, זה יותר טוב, זה יותר קל. אבל החיים המודרניים שלנו לוחצים עלינו, במיוחד לנו כנשים שהיום אנחנו גם אימהות, גם עם קריירות. יש הרבה עומס בחיים, המון גירויים מכל מיני מקומות, יש בנו המון רצונות וזה יוצר הרבה לחץ, ויחד עם זאת אנחנו רוצים מאוד להיות רגועים.

אנחנו רוצים היום לדבר על העניין הזה, האם אפשרי בכלל להיות רגוע בעולם שלנו, במציאות שלנו, ואיך אפשר להגיע לזה? האם השאיפה הזאת היא ריאלית בעיניך?

השאיפה היא בטוח ריאלית, האם הביצוע ריאלי על זה נדבר.

טל: כן. נתחיל אולי לדבר על המקור לחוסר הרוגע בחיינו. מאיפה בעיניך נובע המצב הזה שאנחנו כל כך בסטרס?

אני מבין שרוגע זה מצב שבו אדם מרגיש את עצמו נוח. יש כאלה שהם לא רגועים ולא יכולים שלא לזוז, אבל תנסי להרגיע אותם, הם יתפוצצו מלחץ. זאת אומרת, בשבילם זה הרוגע.

טל: נכון, היום מדברים על שני טיפוסים, יש טיפוסים שהם לחוצים באופן טבעי.

כן. לכן יש ויש. זאת אומרת, רוגע זה דבר שהוא כלפי האדם, שמרגיש את עצמו נוח במצב הנוכחי. אז נקרא שהוא רגוע. יכול להיות שהוא רץ ומסתובב ועושה הכול ובשבילו זה "איזה יופי, איך אני נהנה", יש כאלו. היה לי חבר לפי הרבה שנים שהיה מנהל תיאטרון, ועוד כל מיני דברים. זה להיות יום ולילה בתסכולים ובלחצים ובחיפושים והכול. אבל כשמגיע איזשהו שלב שאין את העבודה הזאת, האדם נמצא בדפרסיה, הוא לא מסוגל. בשבילו העבודה הזאת היא "עכשיו אני רגוע".

אורן: זאת אומרת, ההגדרות הן לגמרי אישיות.

אישיות לגמרי ואי אפשר לבדוק את זה, אפילו לא לפי לחץ הדם או לפי משהו אחר. פשוט האדם מרגיש שזה החיים.

אורן: אני לקחתי מפה הגדרה שרוגע זה כשאדם מרגיש את עצמו נוח במצב הנוכחי.

מרוצה מהחיים.

אורן: מרוצה מהחיים. המחקר בתחום הרפואי מראה עובדה מאוד ברורה. אם אדם מרגיש רגוע, הוא יותר בריא, ואם הוא מרגיש פחות רגוע, הוא פחות בריא. בלי קשר לטיפוסים השונים, אלא לפי התוצאה. מצד אחד החיים מלמדים אותנו שרוגע שווה בריאות, מצד שני החיים כאילו לא נותנים לנו להיות רגועים.

בכללות זה נכון.

אורן: למה יש כזה פרדוקס?

כי אנחנו מעצבים את החיים שלנו בצורה מלאכותית, מתוך האגו שלנו לנצל כל אחד ואת כל העולם. כל אחד רוצה לעצמו, ואז יוצא שאנחנו מקלקלים את החיים אחד לשני ואף אחד לא מקרב את השני לרוגע.

טל: התחרות, האיום שאנחנו קיימים בו.

כן, אלה החיים שלנו. אני לא מדבר על החיים שלי, אבל באמת יש אנשים שבעצמם לא יכולים להיות רגועים, בשבילם קבלת החיים בקצב, באקשן, זה החיים. אחרת הם נמצאים בייאוש, בדפרסיה, בעצבים עוד יותר גרועים. זה כמו אצל ילדים קטנים, יש ילדים שיכולים לשבת ולראות איזו תכנית טלוויזיה או לשחק במשהו, למשל שחמט, ויש כאלה שחייבים לרוץ בחצר מפינה לפינה עם כדור.

טל: אני מבינה שההגדרה היא הגדרה פנימית, האם האדם מסופק במה שהוא עושה.

כן. זאת אומרת, רוגע זה נקרא שאני מרגיש את עצמי רגוע עם הרצונות, עם המחשבות, עם התסכולים ועם התכניות. אני נמצא בתוך הדברים האלה וטוב לי. אפשר להגיד רק דבר אחד, אם אני נהנה מזרימת החיים זה נקרא שאני רגוע. יכול להיות שאני נמצא בקרב, אבל זה בשבילי נקרא החיים.

טל: נראה לי שהמצב הפנימי הזה זה משהו שהרבה אנשים היו רוצים להיות בו, במצב הזה שטוב לי.

אני לא חושב, בוא נחליף. אני לא חושב שיש הרבה אנשים שרוצים להיות במצב שלי.

טל: להיות במצב שהם רגועים וטוב להם והם נהנים.

אבל תלוי ממה, זה כל העניין. קודם כל אני נמצא כל הזמן במחשבות. עם מי שאני לא מדבר יש לי בפנים כל הזמן מחשבות ותוכניות.

טל: ודאגות אולי.

כן, ודאי.

טל: ומבחינתך זה מצב חיובי, מצב טוב?

כך אני בנוי, אני לא יכול להיות במצב אחר.

טל: סטטי.

על מצב סטטי בכלל אי אפשר לדבר. אלא לא מכוון למטרה, לא מתקדם לעברה.

טל: אני רוצה רגע לדבר על מצבים שונים בחיים שמייצרים לנו סטרס, חוסר איזון. אחד הדברים הכי בולטים זה שינוי. ברגע שיש לאדם שינוי בחיים, זה יכול להיות שינוי חיובי וזה יכול להיות שינוי שלילי, זה ישר מייצר אצלו מתח, כי הוא נמצא במקום לא ידוע, במשהו חדש.

לזה אני מצפה נגיד כל הזמן. אפילו שלילי, אם אין לי משהו חיובי שיהיה שלילי, אבל שיהיה.

טל: שינוי.

רק לא סטטי. דקה שדומה לחברתה, לדקה הקודמת זו הרגשת המוות, כי המצב לא משתנה. אני מרגיש את זה כך מאוד חד.

טל: אולי כאן חשוב להבין מה מאפשר לך ליהנות מהשינוי. כי למשל אחת הדוגמאות הכי בולטות בתרבות שלנו, בחברה שלנו היום, היא נשים אחרי לידה, שיש שינוי מאוד קיצוני בחיים שלהן והן נכנסות מזה לדיכאון, לחרדה, לסטרס.

זה משהו אחר. קודם יש כאן עניין פיסיולוגי.

טל: הורמונלי.

כן, הורמונלי. ולכן ודאי שזה טבעי, שאישה אחרי לידה שיש לה ממש חילוף הורמונים ושינויים פנימיים והגוף מתחיל לעבוד בצורה אחרת, הוא גם מתחיל לייצר חלב וחוזר כאילו ברברס למה שהיה קודם, לפני שהיא נכנסה להריון, את זה באמת לא כל אישה יכולה לסבול בקלות, זה נכון. ואז אנחנו צריכים לתת טיפול.

טל: מה זה אומר לתת טיפול?

היה לי חבר שהיה עוסק בזה. אנחנו למדנו אצל פרופסור עוד ברוסיה שהיה פסיכולוג ופסיכיאטר מאוד ידוע, והוא היה מטפל בזה. אני לא למדתי בפקולטה שלו, למדתי על מערכות גוף האדם, אבל החבר שלי, אני זוכר, היה כל הזמן שקוע בזה. איך לטפל בנשים בזמן ההריון ואחרי ההריון, וכל הזמן היה בודק איך לייצב את חיי האישה בצורה רגועה.

בכניסה להריון, מרגע שהיא מרגישה שהיא נכנסת להריון, זה גם סטרס גדול, שינויים הם סטרס, אין מה להגיד, ועד שהיא נמצאת בלידה, ואיך בעלה מקבל את הדברים האלה והקרובים שלה, את יודעת עד כמה יש בזה כל מיני שינויים מאישה לאישה.

ואחר כך בהתקרבות ללידה, שהיא עוברת את כל הבדיקות והכול, כל פעם זה כאלו סטרסים קטנים, ואחר כך הלידה עצמה. הלידה עצמה לפי חכמת הקבלה, אנחנו לומדים עד כמה שזה פשוט מהפכה פנימית. זה דומה ללברוא את היקום, ממש. וזה שאישה עוברת את זה, זה ממש פלא שיש לנו בעולם הזה בכלל מעשה כזה.

אני זוכר שהחבר הזה היה הולך לנשים כאלו עם עוד רופאים. לבקר אותן, לשאול אותן, ממלא כל מיני טפסים, אחר כך גם הכנה ללידה, תלוי איזו לידה. אני זוכר שדווקא היו משייכים לזה הרבה עבודה וכוח.

טל: כן, זה תהליך ארוך, עם הרבה פרטים והרבה הרבה שינויים. אבל אם אפשר לזכך אולי את המצב הפנימי האידיאלי או היחס הפנימי אידיאלי לשינויים, שאישה צריכה לסגל לעצמה כדי איכשהו לעבור שינויים בצורה יותר מיטבית, לשמור על איזשהו רוגע יחסי.

אני חושב שהכי טוב, ובאמת זה קורה כך, זה להביא את האישה בין נשים, כמו שזה היה אצל הסבתות שלנו, שאישה חיה בין הנשים.

טל: בקהילה.

כן, בקהילה כזאת, במשפחה גדולה. וכך שם היא עוברת את כל המצבים האלה בצורה יותר טבעית. מסבירים לה, ומדברים, צוחקים והכול, זה עובר כך. כי אלה החיים, זרימת החיים. זה הכי טוב, רק לא להיות בבית. זה שאישה נמצאת לבד זה המקור לכל הסטרסים שהיא עוברת, ולכן זה צריך להיות דווקא בצורה כזאת.

היום זה אולי אחרת בגלל האינטרנט, בגלל שהיא תמיד יכולה למצוא שם איזו סביבה מתאימה לה. אני חושב שיש שם כל מיני אתרים כאלה שאפשר לקבל תשובות, שאלות, כל מיני דברים, שיחות, סרטים.

טל: כן. יש משהו שצריך להשתנות בצורת החשיבה? היא צריכה להיות יותר חיובית, או יותר נכונה?

זה ברור. קודם כל היא צריכה לדעת איך להתנהג כדי שהתינוק יתפתח נכון. ואיך שהלידה תעבור נכון, ושיהיו לה סטרסים טובים.

טל: מה זה אומר סטרסים טובים?

סטרסים טובים, כי בכל זאת כל שינוי זה סטרס. הלידה בעצמה, אני לא חושב שיש לנו בעולם שלנו שינוי יותר חד, יותר משמעותי מלידה.

טל: כי מה קורה שם, מה השינוי?

התהליך עצמו, זה שינוי הורמונלי, שינוי פסיכולוגי, זה לא פשוט. אנחנו יודעים איך זה קשה למשפחות, במיוחד שלידה יש גבר ולגבר קשה מאוד לקבל שהוא אבא ושהוא אחראי, הוא כבר צריך איזה רוגע. הרוגע נגמר, קודם זה היה תענוג ובילוי ועכשיו זה התחייבות ולחצים.

טל: נכון, אני חושבת שהורים לילדים קטנים חווים הכי הרבה סטרס, כי אין להם שקט לעצמם, הם כל הזמן בסטרס.

טוב, אם מדברים על אישה זה עוד לא כל כך, זה חצי נחמה, אבל הגבר עובר סטרס גדול מאוד. "אבא" זו התחייבות כזאת שהוא קודם לא חשב על זה. בכל זאת, כל גבר עובר סטרס. כל גבר שאומרים לו שהוא יהיה אבא והוא נעשה אבא ואחר כך הוא מתחיל להרגיש שזה לא יום יומיים, הוא רואה את זה בבית וחושב "מתי זה יגמר?", ומבין "זה לא יגמר". זה משהו, כי בכל זאת אין לו אותו יחס לתינוק כמו לאישה. הוא לא מוליד ולכן הוא לא עובר אותם הסטרסים שהיא עוברת ואותם השינויים ולכן היא מוכנה לזה, היא אוהבת את התינוק והכול, והוא צריך להתרגל אליו, הוא צריך לקבל אותו, הוא צריך להסכים כביכול שיש לידו עוד מישהו שלוקח את תשומת הלב מאשתו, ובכלל שהוא צריך לדאוג לו. לגבר זה לא פשוט.

פעם, אני עוד זוכר בזמני, היו בתים ישנים בירושלים והייתי נוסע לשם, למקובל אחד ללמוד. אצלם הבית היה מחולק לשניים, בחלק הגדול היו האישה והבנות, ובחלק הקטן היו הוא והבנים. הוא והבנים היו בשני חדרים, בחדר אחד היו רק ארבע מיטות, שלושת הבנים והוא היו ישנים שם, ממש כך, ובחדר השני הם למדו. אפילו שולחן לא היה שם כי כדי לאכול הם היו הולכים לחלק הנשי. בצורה כזאת שאישה נמצאת עם נשים בחלק הנשי וכולם כך, אני הרגשתי שזה נוח, זה טוב, זה כך צריך להיות.

טל: כן, זה מוריד את רמות המתח.

כן, את הלחץ, הכול, שכולם סביב התינוק הזה. זה משהו אחר.

טל: אם מנקים רגע את המצבים המודרניים שמכניסים את כולנו לסטרס לא כל כך טבעי, מה אתה יכול להמליץ לאישה שעוברת את השינויים האלה כדי שבאמת יהיה לה היחס הנכון? קודם אמרת שאתה אוהב שינויים, אתה חי מהם.

אני אוהב שינויים משלי, שאני לומד עליהם ואני חש אותם והם עוברים דרכי, ואת השינויים האלה אני מכבד, אני מצפה להם.

טל: זאת אומרת, ההבדל הוא האם השינויים זה משהו רצוי מבחינתי או שזה נכפה עלי או קורה לי בצורה לא רצונית ואז אני סובל מזה מאוד.

כן.

טל: איך אנחנו יכולים לשנות את היחס שלנו לשינויים בחיים כדי שנלמד ליהנות מהם דווקא או לקבל אותם בשמחה?

אם אנחנו מדברים על אישה זה קצת אחרת, אבל אני חושב שאת הגבר אנחנו צריכים להכין. מה אנחנו רואים בחיים, אני לא יודע, אבל אולי בקולנוע אנחנו רואים, שבחורה אומרת לבחור "אתה יודע, אני בהריון, עוד מעט תהיה אבא". אני לא חושב שזה טוב, זה ודאי יוצר סטרס כי הוא לא מוכן. בטח שהם אומרים "כן, כמה שאני שמח, אני מאושר", זה בסרטים.

זאת אומרת, אנחנו צריכים באמת לראות את הדברים האלה בצורה נכונה, ביחס הנכון, ויש כאן באמת סטרס לשניהם. אבל אני חושב שלאישה הכי חשוב שהיא תהיה בסביבת נשים. זה שמגיעה אליה הביתה איזו אחות מהמרפאה זה הכול פורמאלי, אלא נשים, חברות כאלו שהן כבר עברו את הדברים האלה, אז יותר קל. אנחנו רואים שנשים נמשכות לזה. בכלל, להרגיע אישה הכי טוב זה בסביבת נשים.

טל: חברה.

גם גבר בסביבת גברים, כן. אבל ככה זה, כל אחד צריך להיות שייך לזה. זה דומה למה שיש לנו בצורות הפורמטיביות של השבטים הגברים לחלק הגברים, הנשים לחלק הנשים, והילדים מסתובבים שם בחלק הנשי עד שהם גדלים, ובנים עוברים לגברים.

אורן: למה התמיכה מהאנשים שסובבים אותך יכולה להחזיר למרות השינוי למצב של רוגע? למה האנשים הסובבים אותך יכולים לעזור לך להיות במצב של רוגע למרות השינוי?

כי אני רואה איך שהם רגועים. איך שהם אפילו אם לא רגועים מקבלים את הדברים האלה בצורה אחרת, ואפילו שאנחנו כולנו נגיד נמצאים במתח רב, זה מתחלק בין כולם. אתה יודע איך זה בזמן המלחמה,, זה מתחלק בין כולם, כולם בצורה כזאת ואנחנו בצורה כזאת.

טל: אני יודעת שהרבה אנשים אחרי ה"שבעה" יכולים להגיד שהמנהג הזה מאוד עוזר. ברגע שבאים אנשים ותומכים בך בזמן שקרה שינוי לא נעים, פתאום יש הרגשה של הקלה, שמשהו בביחד הזה מרים אותם מעל המצב.

אורן: אני רוצה לתת דוגמה לשינוי מסוג קצת אחר גם בתוך משפחה. דיברנו עד כה על שינוי מהותי, שאישה נכנסת להריון ואחר כך נולד ילד למשפחה. בוא נלך משם כמה שנים קדימה. הילד ילך לכיתה א', שינוי אחד, נלך משם עוד כמה שנים קדימה, הילד ילך לתיכון, שינוי שני, נלך משם עוד כמה שנים קדימה, הילד ילך לצבא. כל תחנה כזאת שאני מסתכל עלי ועל הילדים שלי, שאני רואה עומד לבוא שינוי מהותי שלגמרי מוציא אותי ממצב של רוגע. וככה החיים של כל אחד ואחד.

איך נכון לי להתייחס לשינויים? כי הרי אי אפשר לברוח מהשינויים האלה, הם מחכים לי. איך נכון להתייחס אליהם כדי שהם לא כל כך יערערו אותי ויוציאו אותי ממצב של רוגע? אמרנו, הגדרנו בתחילת התוכנית "רוגע" כמצב שאדם מרגיש שנוח לו, שיכול להיות שקורים המון דברים והוא רץ ומסתובב אבל הוא מרגיש פנימית שנוח לו. איך אדם יכול לסדר את עצמו בפנים, את המחשבות שלו, את הרהורים שלו כך שלמרות השינויים שהחיים יביאו לו הוא ישמור בכל זאת על איזשהו רוגע?

דבר עם החברים שלך שעוברים אותם המצבים. דבר איתם, תראה עד כמה שזה ירגיע אותך, עד כמה שזה יאזן אותך, עד כמה שאם יהיו לך המחשבות שלהם, אתה לא תחשוב רק על עצמך, אלא אתה תתחיל להשוות מה יש להם, מה יש לך וזה כבר ידלל לך את כל הצער הזה.

טל: זאת אומרת, הדבר שאמור להרגיע אותנו בחיים זה שיש סביבנו עוד אנשים שגם הם עוברים דברים דומים?

אין פתרון אחר. רק בצורה כזאת. אנחנו יכולים אבל זה יהיה מלאכותי.

טל: זו צורת חשיבה מסוימת או דברים שאדם אומר לעצמו?

לא, כל הטרנינגים האלה זה הכול לא [בשבילנו] רק סביבה, סביבה יכולה לעשות הכול.

אורן: סביבה יכולה לעשות הכול, אז אני מנסה עוד פעם לקבל תמונה גדולה. מצב של רוגע זה מצב שהאדם מרגיש נוח בתוך זרימת אירועים, החיים בטוח יביאו אירועים שיוציאו אותנו מרוגע, ובעצם הפיתרון האולטימטיבי לכל סוגי השינויים זה על ידי תמיכה מהסובבים אותך.

לדלל את זה בסביבה.

אורן: לדלל. ונגיד שאני רוצה לתמוך בך, אדם רוצה לתמוך באדם אחר, איך נכון לתמוך באדם כך שהוא יוכל להחזיר את הרוגע לחיים שלו למרות השינויים, שהם יכולים להיות אולי עצומים? סתם אני מדמיין לעצמי איזו סיטואציה, אדם יכול להיתקל באיזו מחלה, אדם יכול פתאום למצוא את עצמו במדינה אחרת. החיים תמיד מביאים את זה, אתה לא הזמנת את זה אבל השינויים קורים. ואני רוצה לתמוך, אמרת שהתמיכה היא רק סביבתית ואני רוצה לתמוך במישהו. איך נכון לתמוך במשיהו שהוא יוכל לעבור שינויים ועדיין לשמור על איזשהו רוגע פנימי? מהי תמיכה? עד כה דיברנו על הנתמך אבל מהי תמיכה שהיא יכולה להשאיר אדם רגוע?

"צרת רבים חצי נחמה".

אורן: כלומר?

שכולם עוברים דברים כאלה "ולא נורא ושום דבר". ודאי שלא להגיד " שטויות גם אני עברתי", לא בצורה כזאת שלפעמים אנחנו שומעים, אלא שאתה שומע סיפורים שקרו לכל מיני חברים שלך ואיך שהם עברו את זה, ואמנם עברו את זה באיזו צורה אולי לא קלה אבל עברו, ואולי יש להם כמה טיפים בשבילך. וגם שהם יודעים על זה שאתה עובר, זה כבר עוזר לך.

אורן: למה?

כי אתה כבר סיפרת להם ועכשיו אתה צריך להראות להם שאתה מיוצב, שאתה יודע לשמור על עצמך. האגו שלך כבר מחייב אותך להיות מאוזן.

אורן: דיברת הרבה והבנתי לגמרי את העיקרון שאחד תומך בשני והסביבה תומכת בפרט.

כן.

אורן: תן לי בכל זאת איזו עצה אישית לאדם, על מה הוא יכול לחשוב בחיים שייתן לו כוח למרות כול השינויים שבאים אליו כדי לשמור על איזה רוגע פנימי, משהו אישי שלו?

בלי להתקשר לסביבה?

אורן: אישי שלו. חוץ מזה שהוא יתקשר לסביבה ויעשה את כל מה שאמרת עד כה, תוסיף לי איזה כוונון כזה למוח, ללב שלי הפנימי, ליחס לדבר הזה שקוראים לו "חיים" שהוא יכול תמיד לתת לי איזה עוגן, מה הוא יכול להיות?

ספורט. אני לא צוחק.

אורן: למה?

ספורט, ויותר טוב ספורט במשחק, כי בכל זאת שוב הסביבה.

אורן: למה זה חשוב?

כי זה מוציא אותו לקצב אחר, הגוף עובד הוא שורף את כל הפסולת הזאת שיש לו, פסולת במחשבה ופסולת בפיזי, כן ודאי, וזהו ככה זה.

אורן: אנחנו כבר מסיימים. "להיות רגוע" זה הנושא שלנו.

להיות רגוע זה נקרא שאתה עוסק בדברים שאתה מבין שהם חשובים ואתה בזה מתקדם לאיזון הפנימי.