חיים חדשים - תוכנית 1295 - העמקת הקשרים בקבוצות שאליהן אנו משתייכים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על הובלת קבוצה לחיבור. כל אחד מאיתנו חי כשיש אנשים סביבו, בין אם זה בעבודה, בבית, חברים, מכרים, אנשים שיש לנו תחביב משותף איתם ואנחנו עושים דברים ביחד. נרצה להבין איך במקום שבו אנחנו נמצאים נוכל לקדם קצת יותר, במשהו, את הרוח של החיבור הטוב בין האנשים.

יעל: אנחנו נמצאים כרגיל בקורס שלנו, קורס של אנשים שבאו ללמוד את השיטה האינטגרלית. העולם הופך להיות יותר ויותר מקושר, אנחנו יותר ויותר מחוברים, ואנחנו מבינים שככל שנקדם את רוח החיבור ואת הרוח האינטגרטיבית בחיים של כולנו, אנחנו נוכל להצליח יותר בחיים שלנו ונוכל להתאים יותר לתדר של העולם החדש.

המשתתפים שלנו בקורס שייכים באופן טבעי לכל מיני קבוצות. לקבוצות של ספורט, לקבוצות של חברים, לקבוצות במקומות העבודה ולקבוצות במשפחות של כולנו. היום נרצה להביא תיאור מקרה, דוגמה של אחד המשתתפים שלנו, גיל, הרוכב בקבוצת אופניים כבר שנתיים. בקבוצה שישה חבר'ה, רוכבים כל יום שישי, יוצאים ב-06:00 בבוקר לרכיבה, מאוד מאוד כיף להם ביחד, אבל עדיין, כמו בכל קבוצה יש גם מתחים מדי פעם, כולם נרתמים לאיזו משימה ופתאום דווקא אחד מאחר, או דווקא אחד מהם משתתף פחות.

בקיצור, אנחנו מכירים, זה קורה בכל מיני קבוצות בחיים שלנו, ואנחנו נרצה שאתה תלמד את אותו גיל, את אותו משתתף שלנו בקורס, איך הוא יכול באותה קבוצה שלו, להגביר את רוח החיבור על פי העקרונות האינטגרליים שאנחנו לומדים פה בקורס.

במה הוא יכול בכלל, לדעתך, לתרום לכזאת קבוצה? לקבוצה של חברים שהוא לא מוביל אותה, הוא לא המורה שלהם, הוא פשוט חבר קבוצה בדיוק כמו כל אחד אחר מששת החברים.

אני פוגש כאלה קבוצות כי לפחות פעם בשבוע אני יוצא ליער.

אורן: לטיול ביער?

כן. אני פוגש שם קבוצות רוכבי אופניים כאלה, ואני לא זיהיתי בהם שהם נמצאים בקשר מיוחד ביניהם בזמן הרכיבה. כמו שאני רואה אותם, הם פשוט רוכבים, וזהו. צריכה להיות איזו מטרה  שאותה הם רואים בזמן הרכיבה, או לפני, או אחרי זה, או שמתוך זה בכלל ברמה אחרת של החיבור שלהם, שהם רוצים להתקשר ביניהם, וכל הטיול הזה שהם עושים זה רק האמצעי כדי להגיע לחיבור. אני לא יודע מה קורה שם.

אורן: אני אסביר.

כן.

אורן: נגיד שאני אקח את אחת הקבוצות שראית, ולא במקרה ציינת שאתה פוגש הרבה קבוצות כאלה, היום התחביב הזה של טיול בטבע על אופניים הוא ממש חזק, הרבה אנשים נפגשים ויש להם את החבר'ה שלהם. יש את החבר'ה שאיתם אני רוכב על אופניים, בדרך כלל ביום קבוע, הרבה פעמים זה יוצא ביום שישי כי לא עובדים, ויש כאלה שאוהבים לעשות את זה בשבת.

אבל סביב זה יש עולם ומלואו, כי זה שאתה רואה אותם בסוף, באיזה שביל על אופניים, זו רק התוצאה, יש להכין, יש לתכנן יש להביא אוכל, אופרציה שלמה.

בטח.

אורן: אם תשאל כל אחד ואחד מהמשתתפים בכזאת קבוצה, זה שיש לו עבודה וכל היום יום על הראש שלו, את זה הוא חייב, אבל הכיף שלו זה כשהוא נפגש עם החבר'ה לרכוב על אופניים.

המטרה שלהם היא פשוטה מאוד, שיהיה להם כיף ביחד. אחד מהם, ומפה אני רוצה שנכנס לדיון, אחד מהם נרשם אצלנו לקורס איך לנהל את עצמו טוב יותר בעולם החדש. הוא כבר לומד אצלנו שלושה חודשים, מבין שאנחנו מתקדמים והעולם מתפתח באבולוציה בחיבור בין הפרטים. הוא כבר נהיה חכם גדול אבל הוא ממשיך כל יום שישי לפגוש את החבר'ה שלו שהם לא לומדים, הוא כבר לומד והם עדיין לא.

עכשיו אני רוצה להבין, נגיד שאני זה הוא, "קוראים לי גיל ואני משתתף בכזאת קבוצה. לימדתם אותי כבר שלושה חודשים כל מיני דברים יפים, מה אני צריך עכשיו, כשאני נמצא בין החבר'ה שלי שאיתם אני רוכב על אופניים, מה אני צריך לשים לי בראש, מה המטרה שלי, איך אני צריך להגדיר לעצמי שלאט לאט הרוח הזאת והרעיון של החיבור יתפזר שם בתוך הקבוצה, אתה יכול להגדיר לי מה המטרה שאני צריך להחזיק בראש"?

אתה רוצה שכך זה יפעל ביניהם?

אורן: קצת במשהו, טיפה, שרוח החיבור תכנס יותר לתוך הקבוצה שלנו, של רוכבי האופניים.

למה?

אורן: כי אני מרגיש שזה נכון, שזה טוב ולכאן העולם מתקדם, אני כבר חכם, לימדתם אותי שלושה חודשים, הבנתי מה מדברים פה. זאת המגמה של ההתפתחות, העולם הולך לקשר, הבנתי, אני רוצה להכניס לתוך הקבוצה הזאת את הרעיונות הגדולים בגרם אחד, לא בטון. אז מה אני צריך לשים לעצמי בראש כמטרה, נתחיל מזה, מה המטרה שלי?

קודם כל אתה אונס אותם.

אורן: לא הבנתי.

כי אתה מביא להם איזה דעות, ערכים, שאולי הם לא צריכים אותם.

אורן: אז זהו, אז בדיוק מהמקום הזה, כי פחדתי שלא לקלקל שם שום דבר, מהמקום הזה אני צריך שתלמד אותי עכשיו בכללים של מה לא לעשות כמו שהתחלת, ומה כן לעשות, תן לי איזה "עשה ואל תעשה" פשוט ראשון, שאני אדע איך להתקדם. אני רק מסביר לך מה הדרייב שלי, מה המוטיבציה שלי, אני מרגיש שבאמת הרעיון הזה של רוח החיבור הוא נפלא, אני רוצה שבכל מקום שבו אני נמצא, למשל בקבוצה הזאת שאיתה אני רוכב על אופניים, קצת יותר מרוך החיבור יכנס, זו המוטיבציה שלי. עכשיו תתחיל לכוון אותי מה לא לעשות, מה כן לעשות.

כאן אנחנו נמצאים בפני דילמה, או שאנחנו פשוט מתחברים מפני שמזה יהיה נעים וטוב לכול אחד ואחד בקבוצה שלנו, של רוכבי האופניים, או שאנחנו צריכים להביא לזה איזה תמריץ, מטרה יותר גבוהה, יותר נעלה, בשביל מה ולמה, מה הסיבה לזה שאנחנו מתחברים. זאת אומרת, שגם החיבור בינינו יקבל איזה אופי מיוחד. זה הכול. אני לא יודע איך לגשת לזה, אם אתה שואל אותי, אני צריך אולי לדבר איתם בצורה ישירה.

אורן: אז הנה, אני אייצג אותו, את גיל. "יש לי את החבר'ה שלי ביחד, אנחנו בסך הכול שישה, אני אחד מהם. אתה יכול לדבר איתי פתוח כי אני לומד את כל הרעיונות האלה של החיבור כבר כמה חודשים, זה ממש נוגע לי ללב, ובינינו, אני משתף אותך, הייתי רוצה מאוד שזה יכנס לתוך המעגלים השונים בחיים שלי. בחרתי את הרעיון הזה של החבר'ה שאיתם אני רוכב על אופניים, אבל הייתי רוצה שזה ייכנס גם למשפחה שלי, גם במקום שאני עובד בו, במשהו, שהרוח הזאת הטובה, החיובית, תכנס, אני רוצה את זה מאוד. אז בצעד אחד קטן, מה אני יכול לעשות"?

"אני מפחד שאם אני אסביר להם איפה אני נמצא, באיזו קבוצה אחרת", כן?

אורן: על הקורס שאני לומד?

"כן, אז הם לא ירצו להתקשר יותר אליי כי יש לי עוד קבוצה, וזה כמו בגידה".

אורן: לא, זה לא ברמה של בגידה, אבל אולי אני אהיה כמו פילוסוף שבאתי להשמיע להם הרצאות, והם לא הזמינו מרצה. אז זה באמת דבר נכון.

השאלה הראשונה שהייתי רוצה לקחת מתוך הזווית הזאת היא, מה אני צריך לשים לעצמי בראש כאיזו תמונה יפה שאליה אני רוצה לקדם את הקבוצה הזאת שבה אני משתתף, מה התמונה היפה? אחר כך נדבר על איך להגיע אליה, אבל מהי התמונה היפה?

התמונה היפה היא שהם ירצו את אותה מטרה שאפשר להשיג על ידי השיטה שלי, שאני עכשיו רוכש בקורס הזה שבא מהצד, שאם הם ירצו את זה, אני אוכל להביא אותם לזה ואני אשמח.

אורן: איך תגדיר לי את המטרה הזאת בצורה הכי פשוטה?

כקשר פנימי בין בני אדם עד כדי כך שהם מגלים את המהות של הקשר, שיש בינינו עד כדי כך חיבור שאפשר להגיד שהוא אהבה, תמיכה הדדית, הבנה הדדית, ואנחנו נעשים, כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: התמונה הזאת, אותה אני כל הזמן צריך להחזיק בראש שזה מה שאני רוצה שיקרה בתוך הקבוצה הזו שלנו?

אם אני רוצה שזה יקרה.

אורן: אני מאוד רוצה שזה יקרה.

אז אני צריך לדבר איתם לאט לאט ולהביא להם, לקבוצת רוכבי האופניים האלה, תרגילים כאלו.

אורן: מהו התרגיל הראשון?

התרגיל הראשון הוא שאנחנו נדבר על חשיבות החיבור.

אורן: מה זה אומר חשיבות החיבור, תן לי את זה כמשהו יותר קונקרטי?

חשיבות החיבור, שבמידה שאנחנו מתחברים בינינו אז כל רכיבת האופניים שלנו מתחילה לקבל מהות חדשה, צביון חדש. אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו שאנחנו כמו אדם אחד שרוכב על אופניים אחד, והוא ממש לא רוכב, הוא מרחף, ממש מרחף.

אורן: זה מאוד יפה. אז מה, איך אני עושה את זה מעשית כשאני פוגש אותם ביום שישי הבא? היכנס איתי לתמונה, אני פוגש אותם ביום שישי הבא, הם לא הזמינו מרצה נכון? אני חבר שלהם, גיל, הרוכב איתם כבר שנתיים, איך אתה ממליץ לי להכניס את הדיבור הזה בתבונה, את הרעיון הזה, איך לעשות את זה?

יכול להיות שאני אספר להם שאני מרגיש איזה דחף לחיבור יותר מהותי בינינו.

אורן: אוקיי, ואז?

ואז לאט לאט, לא בפעם אחת, אני אומר להם שאם אנחנו נרגיש את החיבור שלנו יותר צמוד זה לזה אז אנחנו נרגיש את התוצאות מהרכיבה שלנו, מהטיול השבועי שלנו, הרבה יותר ממה שאנחנו מרגישים עכשיו, כי כל אחד יוכל להוסיף לשני את ההתפעלות שלו, את הראייה שלו, וכך יהיה לכל אחד ואחד נכס ממש גדול.

אורן: בדרך כלל באמצע הטיול אנחנו עוצרים באיזה מקום יפה בטבע, ביער, בחורשה או משהו כזה, מוציאים את הפינג'ן, מרתיחים מים, ויושבים לקפה, עוד לפני שבסוף עושים ארוחה יותר גדולה, אבל ככה זו התרעננות בדרך. ואז אנחנו יושבים ביחד, שמים את המים עם הפינג'ן ושותים כוס קפה. עכשיו, אם נכנס לסיטואציה הזאת, זה רגע כזה אינטימי, אתה יודע, עשינו הפסקה, יושבים לכוס קפה.

מוכר.

אורן: עכשיו אני, גיל, רוצה את הדברים היפים האלה שתיארת, מה אני אומר עכשיו? תדריך אותי קצת, איך אני מתחיל? אנחנו שישה.

"אני מרגיש שהיום יש בינינו סוג של חיבור חדש. סוג חדש, זאת אומרת שיש לי איזו הרגשה שאנחנו מרגישים קצת יותר קרובים זה לזה וכאילו שאנחנו מבינים יותר זה את זה, ואת מה שקורה עם כל אחד ואחד, איך שהוא מרגיש את הטיול הזה, אז אני גם מרגיש בו את זה", וככה לרכך את הלבבות.

אורן: אמרתי את זה, וזהו?

אתה צריך לשמוע תגובות.

יעל: ואז נגיד שהחבר'ה אומרים לו "כן, זה בטח מהקורס שאתה הולך אליו"

עד כדי כך הם מיד מכניסים אותי לאיזו פינה?

אורן: לא, זו לא פינה, הם יודעים שאני לומד ומתפתח וסבבה עם זה, אין עם זה בעיה. רציתי לשאול לפני שאנחנו מתקדמים עוד רגע קדימה. כשאני אומר שאני מרגיש שהיום החיבור בינינו הוא מיוחד, האם אני יכול להגיד את זה רק כשאני באמת מרגיש שהחיבור בינינו הוא מיוחד, או בכל יום שישי שגרתי?

פעם אחת אתה צריך להרגיש שבאמת אתה מרגיש משהו מיוחד, אחרת למה לא דברת קודם?

אורן: זאת אומרת שאני צריך למצוא סיטואציה שהיא מתאימה?

כן.

אורן: עכשיו כששמתי את זה לפניהם, אני שואל אותם "תגידו חבר'ה, איך אתם מרגישים ביחס לזה"? כן?

לא, אני לא צריך להוציא מהם בכוח את התגובה, לגמרי לא, אלא איך שהם מגיבים, חופשי מאוד, ככה אמרתי וזהו.

אורן: אתה כאילו זורק את זה לאוויר?

כן.

אורן: העניין הזה ש"לא בכוח", זה כבר פעם שנייה שאתה אומר לי היום "לא בכוח", "לא באונס" תגדיר לי מה אני צריך להיזהר לא לעשות?

אני רק מעביר להם את ההתרשמות שלי מהטיול.

אורן: מההתקשרות גם, נכון?

שהתוצאה מהטיול שלנו היא הרגשת ההתקשרות בינינו, שהיא מאוד נעימה לי.

יעל: ומה אתה מצפה שתהיה התגובה שלהם לדבר הזה?

שהם יגידו שגם הם מרגישים משהו מיוחד.

יעל: ליצור איזה מצב של שיתוף, שכולם פותחים את הלב?

כן.

יעל: זה הכיוון, ואז אני פתחתי את הלב ראשון בעצם.

כן.

יעל: ופתחתי להם גם את הדרך, כל אחד יכול להגיד מה הוא מרגיש. ומה מכאן?

ומכאן נראה הלאה, מה אני יודע על איך שהם יגיבו. נגיד שהם אומרים "כן, גם אנחנו מרגישים שיש כאן מקום להוסיף את הקשר בינינו".

אורן: אני מחכה לשלב כזה?

כן, שהטיול שלנו ביציאה השבועית שלנו, יכול לקבל ממש צביון חדש, מהות חדשה, אם אנחנו נרגיש שאנחנו קשורים עוד יותר בינינו. גם הסעודה שמחכה לנו בסוף הטיול וגם כשאנחנו מכינים את עצמנו לטיול הזה, הכול יקבל אז ממש רמה חדשה.

אורן: כשאני מזהה שהגענו לשלב הזה כשאני מרגיש סביבי שיש רצון, איך אמרת? "יש מקום להוסיף בקשר בינינו".

כן.

אורן: איך אני לוקח את זה, מה השלב הבא? אם אני מרגיש שיש רצון להוסיף, אז תן לי איזה משהו, מה אני יכול לעשות כדי להוסיף, איך אני יכול להוביל אותם לתוספת?

אם הם יגידו "זה מה שאתה לומד בקורס הצדדי שלך שם" אז אני אגיד להם "כן, אני לומד בקורס

הנוסף הזה שלי שבכל מקום שאנחנו נמצאים, כמה חברים יחד, שיש חברותא, אנחנו יכולים, בקשר בינינו, להוסיף את מהות הקשר, ואז היחס בינינו, החיים שלנו, התוצאות מהעבודה המשותפת, או מהטיול שלנו, לא חשוב מה, התוצאות יהיו הרבה יותר גדולות וטובות.

יעל: ואז הם שואלים אותו, "כמו מה"? כי זה כבר מסקרן, יש כאן משהו שאתה כן יכול להרוויח ממנו.

נכון, כמו מה, מה אנחנו רוצים מהטיול? סך הכול אנחנו בטיול עושים פעולה ספורטיבית, אימון, וחוץ מזה נעים לנו שאנחנו מקושרים זה עם זה, ואנחנו תומכים זה בזה, אז אנחנו יכולים להתקשר ולתמוך זה בזה בהרבה יותר מקודם, ואז התוצאה שלנו מסך כל הטיול תהיה תוצאה הרבה יותר מסיבית.

יעל: בעצם מה שאני מבינה ממך, שהוא פותח איזשהו פתח קטן והוא מנסה דרך הפתח הקטן הזה כל פעם להגביר יותר את הקשר ביניהם.

על מנת ליהנות יותר מהתקשרות בינינו, זה מה שאני לומד בקורס הצדדי הזה.

יעל: הם מאוד מעריכים את הקורס שלו. אנשים לומדים כל מיני דברים וכל אחד מביא את הדברים שהוא לומד לתוך הקבוצה הזאת והם מקבלים את זה מאוד יפה ומכבדים את הקורס שלו בצורה מאוד טבעית, אין כאן בעיה.

אז בסדר גמור.

יעל: הוא יכול כבר להתחיל להסביר להם גם כל מיני עניינים מהקורס, או שזה כבר יותר מידי?

אני לא חושב שבבת אחת, אבל לאט רווחיים כן. איפה שאנחנו יושבים ומדברים ונהנים ממשהו, אז יש הרבה סתם דיבורי סרק ואני יכול להכניס לשם גם כמה דברים, כי אני רוצה קודם כל להסביר להם איך אפשר יותר  ליהנות מהטיול השבועי שלנו.

אורן: איפה שיש אנשים ביחד ועושים משהו, אפילו שזה הכי כייף בעולם כמו טיול אופניים, יש מידי פעם התנגשויות, יש את ההוא העצלן.

אז יש לך אפשרות עוד יותר טובה להכניס לשם את שיטת החיבור.

אורן: אז מה הוא עושה כשיש איזה התנגשות בין אנשים?

אני הולך להסביר להם למה אנחנו נמצאים לפעמים בהתנגשות, מה הטבע שלנו, איפה אנחנו חיים, שזו תוצאה מכל העולם הזה. תראו איזה עולם יש ואיך אנחנו צריכים בינינו לתת דוגמה קטנה לעצמנו, שאפשר לסדר את הפערים בינינו, השינויים בינינו, החיכוכים בינינו, ולהביא אותם למצב שדווקא עוד יותר נרגיש כמה שהחיבור על פני כל מיני התנגשויות וחיכוכים יכול להיות עוד יותר עוצמתי.

יעל: אני אכניס אותך לסיטואציה. החברה יושבים ומחכים, הם קמו בארבע וחצי בבוקר, מכינים ציוד, קבעו בשש שנפגשים ביער. מחכים ומחכים, וכבר שש וחצי ובחצי השעה הזאת כולם מאוד כועסים על זה שהם תמיד מחכים לאותו אדם, ומתחיל להצטבר מרמור. מה הוא יכול להסביר בסיטואציה הזאת, עוד לא התחלנו את היום בכלל?

שהוא מאוד שמח שהוא איחר ונתן להם הזדמנות לדבר על מהות הקשר ביניהם.

יעל: אתה מדבר על זה שאיחר, אבל אם הוא מחכה יחד איתם ושומע את כל המרמורים מסביב, כדאי שהוא יגיד להם משהו?

כן. הוא יגיד, חבר'ה, אנחנו צריכים להבין שזה הזדמנות שלנו לדבר איך אנחנו יכולים להפוך את ההמתנה הזאת למשהו מלא ערך.

יעל: איך?

שאנחנו נדבר על מהות הקשר בינינו, עד כמה שאנחנו צריכים לעלות למעלה מהאגו שלנו, לוותר לאותו חבר.

אורן: למה לוותר לו? הוא כבר פעם עשירית מאחר.

אבל אנחנו רוצים שהוא יהיה איתנו?

אורן: כן, הוא חלק מהקבוצה אבל מספיק עם האיחורים האלה, נמאס.

אין לך כאן ברירה. או שאתה אומר שככה אנחנו נקבל אותו ועל ידי זה אנחנו עוד יותר נתחבר, או שאתה צריך כבר לגשת לכוח העליון, שעושה לך תרגיל כזה. אחד משניים.

אורן: אז אתה אומר שתמיד צריך לוותר?

כן.

אורן: אבל כמה אפשר לוותר?

עד בלי די.

אורן: למה?

כי כל הוויתור הזה זה לא בא ממנו, אלא מהבורא וכל הוויתור הזה עוזר לכם יותר לוותר ולהתחבר.

אורן: אז זהו, שאני צריך שתסביר לי. כשהבן אדם הזה כל הזמן תוקע אותנו, כל הזמן מפסידים זמן בגללו, אנחנו כבר נהיים עצבניים, אז לא הבנתי למה זה מקדם אותנו? לאן זה מקדם אותנו?

לחיבור.

אורן: בסוף אנחנו נחליט שאנחנו לא רוצים אותך, אתה משגע אותנו.

כן, אתם לא תחכו לו ותיסעו לבד.

אורן: פעם אחת אולי ניסע, שיבוא אחר כך. כבר חשבנו על זה כמה פעמים, כבר אנשים גמורים מעצבנות. הוא בחור טוב אבל נמאס כבר מהאיחורים. אבל אתה מסתכל אחרת, אתה אומר, לא, זה יכול לקדם. אז איך להסתכל על זה נכון ביחד?

אנחנו צריכים להבין שכל התרגילים האלה באים לנו לא במקרה, אלא כך מנהל אותנו הטבע, כדי שאנחנו נתחבר למרות כל ההפרעות האלו שמגיעות.

אורן: מה זה אומר, להתחבר למרות ההפרעות שמגיעות?

שאנחנו נחכה ואנחנו נשתמש בזמן הזה כהזדמנות להיות יותר מחוברים.

אורן: אתה אמרת כבר כמה פעמים ביטוי שאני רוצה שתסביר אותו. אמרת, יש לנו הזדמנות ליהנות מההתקשרות בינינו, לדבר על מהות הקשר. מה זה המהות של הקשר?

שאנחנו נרגיש את עצמנו מאוד מאוד קרובים. לב אחד, מוח אחד, איש אחד, אופניים אחד, וכך אנחנו כולנו רוכבים.

אורן: לאן אנחנו רוכבים באופניים האחד הזה?

לחיבור כל כך יפה, שבתוך החיבור אנחנו מגלים שאנחנו ונמצאים ממש בתוך הטבע כולו, בתוך הרמוניה.

אורן: בהרמוניה הזאת יש מקום לכל אחד מהחברים בקבוצה שלנו, אפילו ההוא הנודניק שתמיד מאחר?

כולם שם נבלעים בתוך ההרמוניה.

אורן: מה מנגנים שם?

אתה רוצה איזה ניגון?         

אורן: לא, האם משהו מתנגן שם בהתקשרות הזאת?

כן, שיר של אהבה.

אורן:  כל בן אדם יכול להוביל את האנשים סביבו להתקשרות כזו?

כל אחד, כי להוסיף תמיד הוא יכול.

אורן: זה לא רק לאנשים חכמים נגיד.

לא, איזה חכמה יש כאן?

אורן: אז מה יש כאן?

רק נכונות ליהנות יותר מהחיים. מי לא רוצה?

אורן: דרך הקשר?

כן.

יעל: טיפ אחרון. מה אתה מציע לו, לאותו בחור שמגיע לקבוצה כזאת, עם איזה מחשבה לבוא, עם איזה גישה לבוא?

כדי שהוא יכניס לתוך הקבוצה את הרעיון של החיבור והקבוצה מקבלת אותו רעיון, ומתחילה לממש אותו ואז הוא מגדיר את הקשר בין בני אדם ואז באמת יש לו מזה תוצאה מאוד מיוחדת.

אורן: איזו?

חיבור בין כולם. הרגשת האושר וטיול ממש מיוחד. הכי בטוח שיחזרו הביתה מלאים התפעלויות.