חיים חדשים - תוכנית 1296 - שגריר של חיבור

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על "שגריר של חיבור". מה זה שגריר של חיבור? כל אחד מאיתנו חי וסביבו יש אנשים בין אם זה בבית, בעבודה, חברים, מכרים. נרצה להבין איך את הרעיון של התקדמות העולם לכיוון חיבור, הדדיות ואינטגרציה בין כולם, נוכל לפזר סביבנו כמו אדוות, כמו גלים כדי לעשות את החיים שלנו ואת העולם שבו אנחנו חיים, למקום הרבה יותר נעים וטוב. היו איתנו יהיה מרתק.

טל: נראה לי שכבר הצגת בעצם את הנושא. אנחנו לומדים את החשיבות של החיבור בחיים, וכל אחד שלומד את זה, אני חושבת שבאופן טבעי היה רוצה שהסביבה הקרובה שלו, גם תהיה קצת יותר מחוברת, כי אנחנו מבינים כמה זה חשוב לנו לבריאות ולשקט הנפשי ולכל דבר בחיים.

אז אנחנו רוצים היום לדבר על איך כל אדם יכול להתחיל להשפיע על הסביבה הקרובה. והשאלה הראשונה שלנו, האם בכלל אדם אחד יכול ליצור שינוי באנשים הסובבים אותו?

כן, בוודאי שהכול תלוי באדם אחד ובכל אחד ואחד איפה שהוא נמצא ממנו תלוי הכול. הוא יכול לקלוט מסר, יכול לעבד אותו בתוכו, להגביר אותו, לייצב אותו אחרת אולי לפי מה שהוא מבין ולמסור אותו בצורה [אחרת]. לכן כל אחד ואחד הוא לא רק סתם איזה חוט שבו עובר מסר, צינור, אלא הוא גם מוסיף ומעבד את כל המסרים החדשים שהוא שומע. ולכן אם אנחנו שומעים משהו, אז חשוב לנו גם דרך מי אנחנו שומעים, זה מאוד חשוב. אבל כל אחד ואחד הוא איכשהו בכל זאת הופך להיות לשדרן.

טל: שדרן, זאת מילה מעניינת. בעצם אני מניחה שאנחנו תמיד משדרים משהו, אז איך זה בעצם קורה, שאדם משפיע על הסביבה שלו, באיזה אופן הוא משפיע?

הוא לא יכול לא לעשות כלום, מפני שהוא מוציא אנרגיה לקבל, לשמוע, לעבד והוא רוצה או לא רוצה, אבל זה נכנס בו ואחר כך איך שהוא מוציא מעצמו, זה גם דורש ממנו אנרגיה ומאמצים למיניהם. לכן בכל פעולה, גם בקליטה וגם בעיבוד החומר וגם להוציא אותו הלאה לשדר אותו, האדם בעצם מעבד את החומר לפי מה שהוא מבין, מרגיש ורוצה.

ואנחנו יודעים עד כמה שלפעמים זה מתקלקל בדרך ויש משחק ילדים שנקרא "טלפון שבור", ואם משהו נמסר מאחד לשני, תוך כמה אנשים אחר כך, אנחנו שומעים ומקבלים משהו אחר ממה שהתחיל, למרות שלא היתה שום כוונה לאף אחד לקלקל את המסר. אבל בגלל שהוא עובר כמה ידיים, לכן המסר הזה הופך להיות למשהו שאין לו אולי קשר עם מה שהיה קודם, ואולי הפוך אפילו.

לכן אם אנחנו מדברים על למסור איזה מסר, אז אנחנו צריכים לדאוג שהאנשים שמקבלים אותו הם מבינים מה הם מקבלים, הם בודקים את עצמם, והם חוזרים ומסבירים לנו בחזרה אולי, מה הם מבינים. כמו שאני שואל בשיעורים, ורוב השיעור שלי זה שאלות ותשובות, כי אני רוצה לדעת שהתלמידים הבינו אותי נכון ולכן אני שואל, או נותן אפשרות לשאול.

אורן: אמרת קודם שכל אדם יכול לשפר את הסביבה שבה הוא נמצא לכיוון טוב יותר. ונאמר שאני לומד את הרעיון הזה שהעולם מתקדם לעבר חיבור ואינטגרציה בין כולם, ושהפתרון לבעיות שהיום בעולם זה חיבור בין אנשים. וסביבי יש אנשים, בין אם זה בבית, בעבודה, מכרים. האם עצם העובדה שיש לי מחשבות חדשות בראש על חיבור, זה כבר משפיע על הסובבים אותי?

זה גם משפיע, אפילו שאתה לא מדבר, זה עניין של רוח, רוח הדברים, רוח החברה. זה עניין שנמצא באוויר, שאנחנו איכשהו מתקשרים בינינו אפילו בלי מילים.

אורן: הבנתי שאפילו המחשבות שלי פועלות.

 ודאי.

אורן: מכל שכן המעשים.

זה עוד יותר.

אורן: אז לפני שניגש למעשים, אני רוצה שתסביר לי מה צריכה להיות הגישה? הבנתי ואני מרגיש שבאמת העתיד הטוב שלנו תלוי בזה שנהיה יותר מחוברים, אז באיזה גישה אני צריך לפעול בתוך הסביבה הפרטית שלי, המעגלים השונים בחיים שלי, על מנת שהרעיון הזה יתפזר סביבי קצת יותר? מה צריכה להיות הגישה שלי?

קודם כל אתה צריך ללמוד את הסביבה.

אורן: מה זה אומר?

ללמוד מה הם רוצים שיהיה. מה נקרא אצלם "חיים טובים", "עתיד טוב", "חדשות טובות", "הצלחה"? כלפי ילדים, כלפי בוגרים, כלפי מבוגרים, בכסף, בבריאות, בכל דבר. אם אתה רואה את זה, ויודע, אז אתה יכול פחות או יותר לצייר לעצמך איך אתה ניגש אליהם, כדי להדביק את הצורה העתידה הטובה של המשפחה, החברה, האנושות, העם כולו, המדינה, ואתה רוצה להלביש את הרעיון שלך במה שיש להם בצורה כזאת, שאתה רוצה בעצם להוכיח, שאתה יכול להביא אותם על ידי השיטה שלך לחיים יותר טובים ואתה כבר יודע מה זה נקרא אצלם חיים טובים. ודאי שאתה עושה זאת בצורה יפה וטובה וגם צריכים ללמוד איך עושים זאת.

ואז אתה מוסר להם את האמצעי, את המכשיר, את "התרופה" תקרא לזה. כי כל דבר שהוא מביא לנו חיים יותר טובים, חדשים, נקרא תרופה, לכן זה מה שאתה מביא להם. אז אתה צריך לדעת איך לגשת, איך להסביר להם את האמצעי שלך שאתה רוצה למכור להם ולבצע. אבל קודם כל ללמוד את החברה עצמה, באיזה מצב היא נמצאת ולאיזה מצב היא הייתה רוצה להגיע ולראות את עצמה.

טל: זאת אומרת, יכול להיות שאני כאדם שלומד את חכמת החיבור, מגיעה עם תמונה משלי, על איך צריך להיראות החיבור.

זה פאסה לגמרי, אסור את זה לעשות, כשאני מוכר להם מה שאני רואה כטוב ומה שאני רואה כרע, הם לא יקבלו אותי בכלל, אני כאילו לא מדבר [אליהם].

טל:  אני צריכה ממש לקלוט מהם את הרצון שלהם, את התקוות שלהם ולעזור להם לממש את מה שהם רוצים?

כן, בדיוק אותן המטרות שהם רוצים להשיג, לילדים, לנשים, למשפחות, למבוגרים, בקשר לפרנסה ולכלכלה ובריאות ודיור וכל דבר ודבר. אני רוצה לראות איפה אני יכול כאן עם משהו לשחק, כלפי מה שהם מרגישים כבעיה יותר גדולה, וכלפי בעיה משנית וכן הלאה.

טל: איזה כלי הכי חזק שבו אני יכולה להשפיע האם זו הדוגמה האישית שלי? כוח המחשבה שלי? מה בעצם הכלי שיש לי כדי ליצור את השינוי?

אחרי שאת מבינה בדיוק מה שהם רוצים, את כבר צריכה לבנות ממש תכנית, תהליך הסברה. בהתחלה את צריכה לרשום את הנתונים שיש לך ולהם ובסוף את הצורה שאת רוצה שזה יגיע, ושהמחשבות שלהם, הרצונות שלהם, ההחלטות שלהם יהיו בסוף כמו ששלך בהתחלה.

טל: ודרך הדברים שהם היו רוצים, אני צריכה להביא אותם בכל זאת למקום של חיבור, של אהבה?

ודאי שאת מלבישה הכול בצורה שהם רוצים.

טל: כן, אבל המטרה בסופו של דבר זה חברה, קבוצה שהיא יותר מחוברת, יותר באהבה, יותר ברגישות.

לא, אני לא מוכר להם את זה אם הם לא רוצים, לא. אני רק מוכר להם אותה צורה שהם רוצים שתהיה, איך להשיג אותה ואני מסביר להם שזה על ידי החיבור. אני לא מוכר להם את החיבור, אני מסביר להם [מה זה] חיבור כאמצעי להשגת המטרה שהם רוצים. אצלי זאת המטרה, החיבור, אצלם זאת לא מטרה, זה אמצעי.

טל: זה יפה. האדם שבאמת רוצה להשפיע לסביבה שלו, איזה תכונות הוא צריך להבליט בעצמו? הוא צריך להיות יותר בולט, יותר מנהיג, או שיכול להיות שגם אם אני אדם מופנם אני עדיין יכולה להשפיע על הסביבה שלי?

זה מאוד תלוי לפני מי אני נואם. ישנם אנשים או קבוצות אנשים שאוהבים לראות מישהו שמסביר להם בצורת מורה של בית ספר ודווקא לא מורֶה אלא דווקא מורַה, זה מאוד תלוי. ישנם כאלה שהם יותר פתוחים כשאני משתף אותם בצרה שלי, שהיא דומה לצרה שלהם, ואז מתוך ההשתתפות הזאת אנחנו נמצא קרבה וכך אני אוכל להעביר את המסר שלי. יכול להיות שזה אחרת, שאני אעורר בהם הרגשת השנאה למישהו, למשהו, לאיזה מצב בעולם, לאיזו קבוצת אנשים רעים בעולם.

זאת אומרת, אני רוצה ליצור איתם קשר ועד כמה שהקשר הזה יהיה בהבנה יותר פנימית. שהם יראו בי שאני עובד לצידם מצד אחד, מצד שני שאני לא סתם מוכר להם כל מיני דברים שזה יהיה להם טוב, נוח וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן כמה גישות שצריכים לראות אותן כל אחת ואחת,  בכל מצב.

טל: אז בעצם אם אני אדם מופנם, ביישן, אני נמצאת בסביבה, יכול להיות במשפחה, יכול להיות במקום אחר, איך אני יכולה בכל זאת להשפיע בלי שיש לי איזה יכולות שכנוע או משהו יוצא דופן?

זאת אומרת, מה אתם רוצים לעשות מכל אחד ואחד?

אורן: שגריר של חיבור.

שגריר של חיבור. הבנתי.

אורן: והאנשים הם שונים, אתה יודע, אחד הוא טיפוס יותר דברן, ואחר הוא טיפוס יותר שתקן, וכולי.

אבל הם נמצאים לפניכם וכולם רוצים להיות שגרירים כאלה.

אורן: כן, כולם לומדים ורוצים.

הם כבר משוכנעים שהמסר הוא מסר טוב וחייבים לפרסם אותו כמה שאפשר יותר.

אורן: בדיוק. אז השאלה היא, האם רק אנשים שהם אנשים שיודעים לדבר יפה, יכולים ליצור שינוי חיובי בסביבה שבה הם חיים, או שגם אנשים מופנמים, כי לא כולם נולדו מרצים בחסד עליון. האם ההתפשטות הזאת של רוח החיבור יכולה לעבור דרך כל אדם באשר הוא, או רק דרך אנשים מיוחדים? כי אמרת לי קודם, אפילו זה שיש לך בראש מחשבות חדשות, על זה העולם מתקדם למקום יותר מחובר ואתה רוצה שאנשים סביבך, בבית, בעבודה, בכל מקום שאתה נמצא, יהיו יותר מחוברים, אפילו המחשבות שלך פועלות עליהם.

כן.

אורן: זאת אומרת זה משהו עמוק.

כל אחד ואחד הוא גם קולט וגם שדרן.

אורן: אז זהו, לגבי השדרן, השדרן הזה זה גם אדם שהוא מופנם, אם הוא רוצה שהסביבה שלו תהיה יותר מחוברת, כבר ברצון שלו הוא פועל בזה?

אפילו ברצון, בלי להוציא החוצה אף מילה.

אורן: מה הוא צריך לרצות כדי לשדר?

אתה רוצה להתכלל עם החומר ואז באנרגיה הפנימית שלך, אפילו שאתה לא מדבר ולא מייצר בזה שום מסר קולי, אתה בכל זאת יוצר גלים. 

טל: ויכול להיות שיש מצבים שזה עדיף אפילו מאשר לדבר.

אני לא יודע, זה תלוי בסביבה, זה תלוי בנושא.

טל: אז בוא ניקח דוגמה, למשל אנחנו נמצאים במשפחה המורחבת, אחים אחיות, נפגשים פעם בשבוע, עושים ארוחה, יושבים ביחד ואני כחלק מהמשפחה לומדת בקורס והייתי רוצה להביא עוד איזה רובד של חיבור למשפחה, יותר אינטימיות. להרגיש אחד אתה השני קצת יותר. מה אני צריכה להביא להם? איך אני יכולה להיות שגרירה של חיבור בתוך כל משפחה?

משפחה זה אחרת. במשפחה את יכולה לדבר בצורה פשוטה, חופשית, את לא צריכה כל כך לעשות להם איזה הכנות מצד אחד, מצד שני מפני שאת מכירה את המשפחה טוב, אז את יכולה להביא את המצב שלהם דרך כל מיני סיפורים, דיבורים מן הסתם כך לאיזשהו מצב שאז את מתפרצת עם המסר שלך, וזה עובר.

 את זה אדם כבר צריך לדעת, אני לא חושב שאפשר ממש ללמד את זה. אפשר לתת כל מיני דוגמאות כאלה, לצלם ולהביא להם כאלה סצנות סרטים. אבל בעצם, האדם צריך בעצמו להיות כאן המארגן, המייצב של סיטואציות כאלה שבהן הוא יכול למסור את המסר שלו אפילו לקרובים.

 טל: כן, זאת אומרת צריכה להיות רגישות, להכיר באמת את האנשים ומה יכול לעבוד. ואם בכל זאת אנחנו מנסים לחשוב על התמונה הרצויה, נגיד במשפחה, לְמה אנחנו רוצים להוביל אותם אם אנחנו רוצים להעביר להם את החוכמה הזאת של החיבור?

אני, אם הייתי מלמד כאלו אנשים שצריכים להיות שגרירים של חיבור, אני הייתי קודם כל מושיב אותם ביניהם ושידברו ביניהם. באיזה מצבים הם חושבים שיהיה נכון כך לדבר וכך לדבר. הם צריכים הרבה הרבה לדבר ביניהם ולייצב כל מיני מצבים מתוך המשפחות ליד השולחן כשיושבים ואוכלים, ליד הילדים שמדברים ביניהם, בזמן שרוחצים כלים. כל מיני, לא חשוב מה ושידברו ביניהם.

טל: עכשיו במשפחה הרבה פעמים באמת יש כבר תבניות וכל מיני תכונות שכולם כבר מכירים והיררכיה מסוימת, כשאנחנו מדברים על חיבור כזה במשפחה, האם אפשר לצפות למשהו חדש שיקרה במשפחה? יחסים חדשים שעוד לא היו?

אני חושב שאותו היחס שיש בדרך כלל במשפחה, אם אנחנו מדברים על החיבור, הוא יכול להיות שונה. אנחנו יכולים לשבור את היחס הרגיל. כי בחיבור כמעט ואין לך מי שיותר ומי שפחות, מי שיותר חשוב ומי שפחות חשוב. כולם מחוברים,  אז כאן ההיררכיה היא אחרת. היא לא חייבת להיות בדיוק סבים סבתות, אבא, אמא ילדים גדולים וילדים קטנים, תינוק וכלב.

אורן: אז איזו תמונה אני צריך להחזיק אצלי בראש, מה זו משפחה מחוברת ואיך היא נראית?

שכולם מרגישים את עצמם בפתיחות. פתיחות כללית זה עם זה, נכונות להבין, נכונות לעזור, נכונות לא להסתגר וממש לא לכסות את עצמם אף אחד מהשני. ואז נראה בכמה שהאווירה הכללית כמו ענן טוב, חם, ורוד נמצא מעל המשפחה.

טל: ואם אנחנו רוצים לדמיין איזו ארוחה משפחתית כזאת, מחוברת, מה אפשר להוסיף לה, איזה תרגיל, איזו סדנה, משהו שיביא אותנו למצב יותר חם?

קודם כל בארוחה אני לא הייתי ממליץ לעשות את זה, כי אם בכל זאת זה לא יצא, זה יקלקל את התיאבון ואת מצב הרוח בזמן הארוחה וזה מאוד לא טוב, זה מאוד לא מומלץ. רק אם זה בטוח טוב, אבל גם להיזהר.

נניח שאני רוצה לתת לאיזו אמא או דודה, לא חשוב למי איזו מתנה, אז אחרים יכולים לשאול "למה היא כן ואני לא", ואז כבר אין לי תיאבון לאותה המנה היפה שחשבתי ליהנות ממנה. אז בזמן הארוחה יותר טוב לדבר על משהו מאוד מאוד כללי ולא שייך לנו, לא שייך ליחסים בינינו. זה מה שרואים לפעמים בסרטים, בכוונה מקלקלים את האווירה בשולחן, בארוחה המשותפת. לא להביא שום דבר שיכול לקלקל את התיאבון אפילו למישהו, שום בעיות, שום דבר. מדברים על ספר שיצא, על סרט, מה עם מזג אויר, כל מיני דברים כאלה. משהו שבטוח לא יקלקל לנו את המצב עד שאנחנו מסיימים את הסעודה.

אורן: סיימנו את הסעודה.

סיימתם את הסעודה, כוס קפה ועוגה, כאן אפשר.

אורן: מה עושים?

אנחנו יכולים להעלות את החיבור הזה, את מה שאנחנו עשינו ועכשיו הרגשנו סביב השולחן, עד כמה היה לנו טוב. עשו נכון אמא שעשתה היום כך, סבתא עשתה כך ודודה כך, ואנחנו הרגשנו עד כמה זה היה טוב בהתחברות ובהשפעה הדדית. להדגיש דברים טובים. איך אנחנו יכולים להעלות את הדברים האלה במשפחה בכלל. ולא רק במשפחה, אלא למה מה שקורה במשפחה לא יקרה בעם, מה חסר לנו כך לשבת בישראל כשכולם יושבים סביבי שולחן ערוך.

טל: זאת שאלה שאנחנו רוצים לדבר עליה במשפחה?

אפשר, זו אקטואליה, אין מה להגיד, אין לנו בעיה יותר גדולה מזה.

אורן: ואם יתחילו להיכנס לעניינים פוליטיים? בדרך כלל הבסיס לוויכוחים אצלנו במשפחה זה פוליטיקה, אני חושב שברוב המשפחות.

אז גם פוליטיקה.

אורן: מה עושים איתה? אף פעם זה לא נגמר טוב.

 כי אין לך תרופה אחרת לכל הפוליטיקאים מאשר לתת. אם היה אפשר לכל חברי הכנסת שיושבים בכורסאות שלהם, להכניס מזרק דרך הכורסא ולהזריק להם איזה חומר כמו הקוביד - 19, או משהו בסגנון כזה, אז זה ייתן להם קודם כל חינוך כדי שיפסיקו לריב בצורה גסה על כל מיני דברים. זה חלק כביכול שצריך להיות למעלה מהעם, ואיזו דוגמא לעם הם נותנים?

בואו נדבר בצורה כזאת, זה לא שייך למפלגות ולא שייך לכלום, אלא הגישה עצמה איך שמדברים אנשים שצריכים להיות גבוהים, מורמים מהעם. זה מה שאנחנו לא צריכים לראות, אסור שזה יקרה. תדברו על זה מתוך זה שאתם שונאים גישה כזאת, זה ברור, אף אחד לא יכול להגיד שזה יפה וטוב ונכון. ומתוך זה אתם יכולים לעבור לחינוך.

אורן: זאת אומרת מתוך זה שאנחנו רואים גישה שהיא שלילית בעינינו, נברר מה צריכה להיות הגישה החיובית?

כן.

אורן: גם בינינו בעצם.

כן.

אורן: זאת אומרת אתה לוקח איזו תופעה של יחס לא טוב בין איש לרעהו, לא חשוב באיזו רמה, ברמה של המדינה או ברמה קטנה, והיא הופכת להיות הבסיס לאם זה לא טוב, מהי הצורה הטובה שהיינו רוצים לראות?

כן.

טל: ואני כשגרירה של חיבור שיושבת עכשיו עם המשפחה ומנסה לעורר אותם לשיחה, מה התפקיד שלי בתוך המעגל הזה?

התפקיד שלנו זה להגיד שמה שאנחנו אולי רגילים לראות במשך הרבה שנים בכל מיני חברות קטנות בעם ישראל, אסור לנו להמשיך עם זה, אסור לנו בכלל לתת לזה מקום. אם זה קורה בבתי כנסת, אז שם קורים לפעמים דברים כאלו שממש הפוכים ממה שצריך להיות במקום כזה. יש מקום בעם ישראל לכל דבר. אנחנו לא כמו הגויים, אנחנו יותר קרובים זה לזה. זה הטבע שלנו וגם ההיסטוריה שלנו לחצה עלינו כך, כדי לעשות מאתנו עם קטן וחברה צמודה כזאת. אם אנחנו רוצים לחיות כמו מדינה, כמו עם, ללא שום קשר לדת, אנחנו חייבים לחיות, להתקשר, ללמוד איך להתקשר בינינו בצורה חדשה, אחרת. בעם ישראל זה מאוד בולט.  

לפחות אתם כאן, ממש מתחילים לדבר על היחס היפה, על חינוך, על חיבור, על התקרבות, כבר התחלתם בזה.

אורן: מה צריך להחזיק לעצמו כל הזמן בראש מי שרוצה להיות שגריר של חיבור. מה הדבר האחד שהוא כל הזמן כמו מצפן בשבילו?

אם אנחנו רוצים להשפיע זה על זה, אנחנו צריכים קודם כל להתחבר אל מישהו שאנחנו רוצים להשפיע לו. בלי חיבור אין העברת מידע, חומר, שום דבר. בצעקות אתה לא יכול להשפיע על אף אחד, זה לא הולך, זה לא יוצא, זה ההיפך. כמה שיש בך, במסר שלך משהו טוב, הוא לא יוכל לקבל בגלל שהוא בניגוד לזה. ולכן אין לנו ברירה, אנחנו קודם כול צריכים להגיע להתקשרות.