חיים חדשים - תוכנית 1297 - עידן של חוסר כיוון ואי ודאות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: נשוחח עם הרב לייטמן על החיבור כאמצעי להשגת מטרות קבוצתיות. אנחנו חיים וסביבנו יש אנשים, בעצם זה סוג מסוים של קבוצה, אם זה בבית אנחנו כמשפחה מהווים קבוצה, בעבודה אנחנו בצוותים כאלה ואחרים, יש לנו חברים שאיתם אנחנו עושים כל מיני פעילויות. אנחנו חיים בקבוצות, אנחנו יצורים חברתיים. ננסה להבין איך אפשר להביא את הרעיון של החיבור כדי שיעזור לנו להשיג את המטרות של הקבוצות שבתוכן אנחנו חיים.

יעל: אנחנו נמצאים בקורס, שכבר נמשך חודשיים, שלושה, למדנו בקורס הזה שהעולם הולך ונעשה יותר ויותר מקושר, ושאם אנחנו רוצים שיהיו לנו חיים טובים ואם אנחנו רוצים להצליח בחיים האלה, אז הבסיס להצלחה ואושר בחיים הוא לחיות בצורה יותר ויותר מחוברת, ביחסים טובים אחד לשני. את זה למדנו בקורס בחודשים האחרונים, הבנו כמה זה טוב, ועכשיו התעורר בנו איזה רצון להיות מין שגרירים של חיבור ולהוביל את הרעיון הזה לתוך הסביבה שלנו.

אנחנו חיים בתוך משפחות, אנחנו נמצאים במקום עבודה, אנחנו חיים בצוותים בעבודה, יש לנו חברים, אנחנו רוצים בעצם להביא את הרעיון הזה לתוך הסביבה הקרובה שלנו, לתוך איזו קבוצה שבתוכה אנחנו נמצאים.

עד עכשיו לימדת אותנו על הגישה הנכונה. אני כמובן לא מנהיגה של איזו קבוצה אלא אני שייכת לקבוצה כמו כל אחד אחר בתוך הקבוצה הזאת, ולימדת אותנו שהגישה צריכה להיות מאוד עדינה, לא כפייתית, אלא לבוא להכיר קצת יותר את השטח, להבין מה בעצם המטרות של הקבוצה ולהציג את החיבור כאמצעי להשגת המטרות של הקבוצה. זה מה שלמדנו עד עכשיו, הגענו לשלב של ההסברה.

אנחנו רוצים היום להתמקד בשלב של איך פרקטית אני מסבירה לקבוצה או מכניסה לתוך הקבוצה הזאת, שבתוכה אני נמצאת בעבודה או במשפחה, את אותם ערכים של חיבור? איך אני יכולה לעזור לאותה קבוצה להיות יותר ויותר מחוברת? אני רק מזכירה שאני אמנם למדתי בקורס ואני מאוד מאוד רוצה שזה יקרה, אני מבינה כמה זה טוב, אבל לחברים שלי לא במשפחה ולא בעבודה אין שום מושג בדבר הזה, ומכאן אנחנו בעצם מתחילים.

מה גורם בכלל לבן אדם שנמצא בתוך הקבוצות שלי בחיים להתעניין או להתחבר לרעיון מסוים?

הוא מחפש בחיים שלו כל מיני תשובות על שאלותיו בחיים.

יעל: אילו שלבים יש בתהליך של הסברה כדי שאני אוכל באמת לקרב אליו את הרעיון שלי?

 כל אחד מאיתנו תמיד נמצא עם שאלות ותשובות מוצלחות פחות, מוצלחות יותר גם בשאלות וגם בתשובות, וכך אנחנו חיים. עד שאנחנו מתעייפים אולי מתוך השאלות ומתוך התשובות, ורואים שאין תועלת בשאלות כי אין עליהן תשובות ברורות ושהן בנות קיימא ולכן אנחנו עוזבים וזורמים בחיים היום כמו אתמול, וכך זה קורה. מה שאין כן כאן, יש לנו באמת שיטה מאוד מיוחדת ומאוד דבוקה לחיי יום יום שלנו, דווקא היום כשאנחנו רואים שכנראה בלי שיטה שמסבירה לנו איך אנחנו יכולים ממש להסתדר בחיים האלו, אנחנו לא נצליח לשרוד. כי בכל השנים הקודמות אנחנו לא כל כך היינו זקוקים לשיטות, אנחנו היינו חיים. אני נולד, אני חי, הולך לגן ילדים אולי, אחר כך לבית ספר, אחר כך לאוניברסיטה או לעבודה, לצבא, כל אחד לפי דרכו. מתחתן פחות או יותר, מביא ילדים, חייב לעבוד כדי לפרנס את המשפחה, וכך אנחנו עד שגומרים את החיים.

 ובינתיים קם דור מתוך החיים שלנו, בנים, אחר כך נכדים וכך ממשיכים. לא היינו צריכים לדעת משהו מעבר למעגל מצומצם שנמצא סביבנו, כדי שאנחנו נדע איך להמשיך את החיים. ידעתי שאני צריך ללמוד משהו, ובהתאם לזה אחר כך אני אוכל לעבוד, ובהתאם לזה אני אוכל לחיות וכך להעביר לילדים שלי את השרביט, נניח.

אבל בזמננו זה לא קורה. אנחנו מרגישים שמשהו השתבש בחיים שלנו, שלא מספיק לנו לדעת איך אנחנו ממשיכים את החיים, כי החיים שלנו נעשים מאוד מאוד מורכבים, מסורבלים. וכאן הבעיה, מפני שכנאה נכנס לתוך החיים שלנו איזה מרכיב חדש, כמה תנאים חדשים, שאנחנו באמת לא מסוגלים כך לשרוד.

אני זוכר את החיים של סבא וסבתא שלי. כשאני הייתי ילד בן 5, 6, 7 ועוד, החיים היו מאוד פשוטים. להורים שלי היו כבר חיים יותר מורכבים, הם גמרו אוניברסיטאות, הם הלכו ללמוד, הלכו לעבוד, רצו כל הזמן להתקדם בקריירה שלהם ובכול. כשאני הייתי ילד והלאה, אני כבר הכנתי את עצמי מתוך הילד למה אני הולך, איך אני מתקדם, מה אני רוכש, איזה מקצוע, איפה אני אחיה, אפילו אחר כך הייתה שאלה באיזו מדינה, ועוד ועוד.

זאת אומרת, מדור לדור, אם אני הולך אל שלושת הדורות האחרונים, אני רואה עד כמה שכל דור התקדם בצורה מהותית בחייו והיה צריך לרכוש בכל דור את מה שמתאים לו כדי לשרוד, להתקיים ולהתפתח.

ועכשיו כשאני נמצא כאבא ואפילו כסבא, אני לא יודע מה לעשות. אני באמת לא יודע מה אני אעשה. אני לא יודע מה להציע אפילו לילדים שלי, לנכדים שלי. וזה הבדל בין הדורות. העולם נעשה כל כך בלתי צפוי, שאני לא יודע מה להציע להם. אני יודע שההורים שלי חינכו אותי, כיוונו אותי, דחפו אותי לכל מיני צורות התפתחות, ואני לא יודע מה לעשות עם הילדים, כי העולם הוא כזה שאתה לא יודע מה קורה היום ואתמול ושלשום ובעוד חמש או עשר שנים, מה להציע לילדים.

וזו הבעיה שלנו וגם לא רק של הילדים, אלא שלנו בעצמנו, אני כבר לא מדבר על הגיל שלי, כי אני כבר בפנסיה, אבל נניח הילדים שלי, שהם גיל 45, 50, אני לא יכול לדעת איך הם יתקיימו בקיצור, אנחנו חיים באי ודאות וזה מה שמוליד בנו ספקות בחיים שלנו, האם אנחנו חיים נכון, טוב או לא, האם אנחנו יודעים לאן אנחנו מתפתחים, מה לעשות עם החיים שלנו.

ולכן נפתחים כל מיני קורסים וכל מיני אנשים שיודעים כביכול איך לעזור לנו למצוא את מהות החיים, מטרת החיים. אני לא רואה בהם משהו כל כך טוב, הגיוני ורציני, אבל דורנו נמצא מול שאלות כאלו שאין עליהן תשובות.

יעל: ומתוך המקום הזה שכרגע תיארת לנו, כשאני נמצאת למשל בתוך המשפחה או בעבודה שלי בתוך צוות, כדאי לי לספר להם ולדבר איתם את הדברים האלה?

כן, כולם צריכים לדעת מה המצב הפנימי של העולם, שהוא לא יודע לאן להתפתח, מה לעשות, את זה מאוד מאוד רואים על ההתנהגות של המנהיגים למיניהם, שבאמת מיום ליום משנים את דרכם ולא יודעים בעצמם מה דרכם. זאת אומרת האנושות עד כמה שהיא התפתחה, היא הייתה מתפתחת כביכול בצורה שהיה מובן לה לאן היא הולכת, לקראת מה היא הולכת, אבל בסופו של דבר הגיע איזה שלב בהתפתחות שלנו שאנחנו הגענו לאיזה מבוי סתום ולא יודעים מה לעשות עם עצמנו הלאה.

אורן: מה שתיארת עד כה, האם אפשר להגדיר את זה כשלב הראשון בהסברה שלי כלפי הסובבים אותי?

כן, זה נקרא שאנחנו התפתחנו על ידי תהליכים טבעיים שנמצאים בכל אדם, בכל אומה ובאנושות כולה, והתהליכים האלה נקראים בשם אחד, אבולוציה. ואז מובן לנו איך לעשות, מה לעשות, כי זה הכול הולך לפי הרצון לקבל שלנו, שאנחנו לפי זה מתנהגים ומתפתחים בצורה יותר או פחות מוצלחת אבל אנחנו הגענו לאיזו התפתחות מסוימת.

אורן: אני רוצה להבין את התהליך, כל מה שדיברנו עד כה, האם אני יכול להגדיר אותו כשלב הראשון בהסברה שלי לאנשים שסובבים אותי?

כן. אתה מסביר להם היסטוריה, גיאוגרפיה.

אורן: מה הסיכום של השלב הזה של ההסבר?

הסיכום הוא שאנחנו מיצינו את כוח ההתפתחות שנמצא בנו, שאותו כוח הייתי אומר הוא הרצון ליהנות, הרצון לפתח את החיים שלנו בצורה שנראית לנו פרקטית, מובנת, קרובה וכללית לכולם. ואנחנו רואים שבכל העולם פחות או יותר ישנו אותו תהליך התפתחות.

אורן: זה סוף שלב ראשון בהסברה, מה השלב השני?

לא יודע. כאן אנחנו כאילו מיצינו את הכוח הפנימי שלנו ליהנות מהחיים, לרצות משהו, לגלות יבשות, לעלות לאוויר, לרדת לתוך האדמה, לבנות לעצמנו כל מיני דברים, להצליח, להרוויח, להתעשר. אנחנו עשינו את כל מה שהיה אפשר ובאיזו צורה זה הביא אותנו למבוי סתום. מה לעשות הלאה אנחנו לא יודעים. אנחנו מיצינו את חומר הדלק שהיה לנו.

אורן: אחרי שסיפרתי את זה לאנשים סביבי, בין אם הם מהצוות שאני שותף בו פה בעבודה, ובין אם אלה בני משפחה, או חברים שאני עושה איתם כל מיני פעילויות של פנאי בדרך כלל, למה סיפרתי להם את כל זה, למה זה חשוב להם לדעת על זה?

כי הם מתחילים, וכולנו מתחילים להרגיש שאין לנו לאן להתקדם, אין לנו רצון להתקדם, אין לנו חומר דלק, אין לנו דרייב. אנחנו לא יודעים מה קורה לפנינו. מזה מגיעים לייאוש, לחוסר אונים. מזה מתחילים לגלות בדור האחרון שלנו, בילדים שלנו, בנכדים, שהם לא רוצים כלום, הם רוצים להסתדר בחיים, רק במה שאפשר, הם לא מחפשים איזה הישגים. הם לא רוצים להיות עשירים גדולים, מדענים גדולים, הם מבינים שכל הדברים האלה לא מביאים מילוי פנימי לבן אדם.

ולכן אנחנו רואים ש"אתה רוצה להיות מדען? לך תהיה מדען. אתה רוצה להיות עשיר? לך תאסוף את עצמך בבנק" וכן הלאה. אבל הרוב, הנוער והאנשים הצעירים לא רוצים את זה. מה הם רוצים? הם רוצים לחיות טוב, נוח וזהו. להיכנס לאיזה משחק, להיכנס לאיזה דבר ולהעביר את החיים.

אורן: רשמתי לי בינתיים שתי נקודות עיקריות בהסברה הזאת. אחת, אני הבנתי שהגענו היום למצב של עולם שיש בו אי ודאות, ואי הוודאות הזאת מעוררת בנו כל מיני הרהורים, ספקות ושאלות לגבי החיים. ונקודה שנייה, שהיום כבר להרבה אנשים אין מילוי פנימי בחיים. נניח שדיברתי על כל הדברים האלה עם האנשים הסובבים אותי, מה הלאה, לאן אני מקדם אותם, למה סיפרתי להם את זה?

כדי לברר איתם יחד אם זה המצב הנכון שבו אנחנו נמצאים. יותר נכון אפילו לא אנחנו אם אנחנו מבוגרים, אלא הילדים ואפילו והנכדים שלנו.

אורן: אז עכשיו אחרי שאני נותן את ההסבר הכללי הזה, אני צריך להעלות שאלה לדיון?

כן, כדי שאנחנו נבין שהשאלות האלה שעליהן דיברנו איתם, ההרצאה הזאת שהרציתי לפניהם, תתקבל והם מסכימים כעיקרון למה שקורה, למה שנמצא בדורנו, ושדורנו נמצא מול שאלות כאלו שעליהן אין לנו תשובות. הם פונים אלינו נניח, אפילו שכביכול היו פונים אלינו, לדור הזקן, אנחנו לא יכולים לענות עליהן. לכן הם לא פונים, הם מרגישים שאין לנו תשובות. וזו הפעם הראשונה שקורה בהיסטוריה, בהתפתחות, שלא פונים למה שנקרא "זקנים", כי אין תשובה לזקנים. כי אנחנו הפסקנו להתקדם לפי התלם, לפי התהליך שנקרא "אבולוציה". 

אורן: אני רוצה לתת לך דוגמה של מישהי שלומדת אצלנו בקורס ונראה איך היא תיישם את כל הדברים שדיברנו עד כה. אותה הגברת היא חברה בצוות של שישה עובדים, היא לא המנהלת, כולם באותה רמה בארגון. יש ביניהם שיתוף פעולה ברמה מסוימת, יש ביניהם גם תחרות כמובן וקצת קנאה, כמו בכל צוות. יש אנשים, יש כל מיני יחסים. היא למדה בקורס שהעולם מתקדם לכיוון של אינטגרציה, חיבור והדדיות. היא מבינה כבר הרבה דברים, והשלב הראשון הוא שהיא רוצה להתחיל להביא את הרעיון של החיבור לצוות שלה, לספר את מה שדיברנו עד כה. נאמר שהיא הצליחה להסביר את זה בצורה הכי פשוטה, בגובה העיניים, ועכשיו הבנתי שהשלב השני היה לברר איתם ביחד מה הם חושבים לגבי זה. האם זה השלב הבא?

זה ברור שאנחנו צריכים לברר מה הם חושבים.

אורן: ומה הלאה?

שאנחנו נגיע לעמק השווה. שאנחנו נדע שכולנו מסכימים עם הידיעה הזאת, עם העובדה באיזה מצב נמצא דורנו ומה קורה במצב הזה עם הזקנים, עם הסבים והסבתות, עם האימהות והאבות, עם הילדים ואפילו עם הנכדים. יש לנו ארבע דרגות, ארבע רמות, ואנחנו צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים איתן, עם כולן, ובהתאם לזה אנחנו נראה את הדברים האלה בחיים, איך אנחנו נמצאים ממש בחוסר אונים, בחוסר כיוון, בחוסר הבנה איך להתקדם, לאן להתקדם, לאיזה מצב. הגענו למצב שכולנו נמצאים באיזה הלם ממה שהחיים עצמם הביאו אותנו, ואנחנו לא יודעים איך לשלוט, להשתלב, להנהיג, לנהוג, להיות מונהגים, שום דבר. אנחנו פשוט נמצאים בפעם הראשונה בחיים במצב שאנחנו לא יודעים מה אתנו.

יעל: איך אתה מברר את זה מול הצוות? אני היום עובדת בצוות עם עוד חמישה אנשים, נתתי להם את ההרצאה ההתחלתית הזאת, איך אני מבררת אם הם נמצאים איתי באותה עמדה או מה הם חושבים על העניין הזה?

לדבר, אולי צריכים לעבור כמה שיחות, ואולי לא רק כמה אלא הרבה, זה תלוי איזה סוג אדם יש לפנייך, עד שהם יבינו למה את מתכוונת, מאיפה את לוקחת כל הרעיונות האלה, את העובדות האלה, למה את כל כך בטוחה שאת מסתכלת נכון על החיים שלך וכולי. אבל אחרי שהם כולם פחות או יותר מסכימים עם ההסתכלות שלך על החיים, אז כבר אפשר להתקדם הלאה, אבל לא לפני זה.

יעל: איך אני גורמת להם להסכים איתי?

עובדות מהחיים. תסתכלו מה עם הדור הצעיר, מה עם הדור היותר צעיר, הנכדים שהולכים לגן והילדים שהולכים לבית ספר לכיתות הראשונות, איך הם מתנהגים. גם הם בעצם לא מסתכלים עלינו, על הזקנים, יש להם משהו בטבע שלהם שהם לא מסכימים אתנו מלכתחילה. מה שלא היה אצלנו, אנחנו היינו תופסים את אבא ואימא בידיים והיינו הולכים איתם בלי לשאול. הם לא, אצלם יש ביקורת והם לא רוצים להיות כמונו.

אני מדבר על ילדים שנמצאים בגיל 5, 10, 12 שהם כבר לא מסכימים למה שאנחנו נגיד להם, מפני שיש התקשרות ביניהם, התקשרות לאינטרנט וכן הלאה, הם מרגישים שיש להם במקום אבא ואימא מי שמכוון אותם, זו רשת האינטרנט בסך הכול. הם לא מאמינים לאף אחד, תמיד אפשר להיכנס למחשב ולהוציא משם כל מיני הבחנות שהם צריכים לחיים.

אורן: אני רוצה להתקדם לשלב הבא, ואני אסכם קודם את השלב הזה. השלב הזה הוא  שההתפתחות הביאה אותנו למצב שהיום אנחנו נמצאים בסוג של הלם, לא יודעים מה לעשות מכאן והלאה. מה השלב הבא בהסברה?

השלב הבא בהסברה זה קביעת המצב שאנחנו נמצאים במצב לא ידוע. פעם ראשונה בחיים של בני אדם שהם לא יודעים לקראת מה הם הולכים, ואין לפניהם שום דוגמה טובה שהם יכולים לצרף אליהם, לשייך אליהם וללכת. אין לך קומוניסטים, פשיסטים, סוציאליסטים, קפיטליסטים, אין לך כאלה מוצלחים ואחרים מוצלחים, אמנם יש פה ושם אבל אלה ממש חוגים מאוד צרים, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו.

לכן הדור הצעיר לא רוצה להשקיע הרבה בלימוד, לא רוצה להשקיע הרבה בהתקדמות באיזה מקצוע או במשהו, הוא רוצה להרוויח. ובשביל מה? כדי לשבת עם צ'יפס וקולה או עם בירה ופלאפל, לא חשוב איך, ו"תעזבו אותי, אני עשיתי את החיים שלי. יש לי להיום את המזון שלי ואת השטח מול השמש וטוב לי."

אורן: למה היה לי חשוב להסביר את זה לאנשים שנמצאים סביבי, להביא אותם למסקנה שבפעם ראשונה אנחנו הגענו למצב שלא ידוע לאן הולכים מפה הלאה, ומה השלב הבא שאליו אני רוצה לקדם אותם?

כי המצב העתידי הברור שהיה תמיד לפני האנושות, נתן לאנושות איזו דחיפה, משיכה, הוא היה מושך את הילדים ללמוד, ואת ההורים לעבוד יותר ויותר. אני רואה על הילדים שלי שהם כבר גדולים והם בעצמם הורים, אני רואה עליהם שהם עבדו ממש 15 שעות ביום כדי להרוויח, להצליח ולהקים את עצמם. אני מסתכל על הנכדים שלי, הם לא רוצים חיים כאלו, כאילו למדו מההורים שלהם שאין בזה טעם. "בשביל מה אני חי, כדי להיות כחמור?", ונראה לי שהדור העוד יותר צעיר שעכשיו גדל ושהיום הוא בן 5 נניח, הוא עוד יותר חכם ואין לו דחף פנימי להשקיע את עצמו כדי לעשות דברים בעולם, כדי להשיג איזה מעמד מיוחד או משהו. אותו כוח שגרם להתפתחות האנושות, טכנולוגית, כלכלית, תרבותית וחינוכית, אותו כוח אזל.

אורן: אז מה יהיה הרב לייטמן?

אז לא צריכים כנראה. אני לא רואה שכתוצאה מזה אנחנו הגענו למשהו. מי מאושר? אני לא יודע.

אורן: שאלה גדולה.

כן.

יעל: לאיזו נקודה אני רוצה להביא את האנשים בקבוצה שלי שממנה תיפתח איזו אפשרות למשהו חדש?

לדיון מה זה להיות מאושר. ברור לנו שאנחנו נולדים, ברור לנו שאנחנו מתים, השאלה היא איך להיות כמה שיותר מאושר בין שתי הנקודות הללו.

אורן: זה חומר למחשבה.

כן, על זה מדברים.