חיים חדשים - תוכנית 1321 - אהבה בונה, אהבה הורסת

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: הנושא שלנו היום הוא "אהבה בונה ואהבה הורסת במשפחה", מצידנו, כהורים כלפי הילדים.

יעל: אני חושבת שהנושא שלנו היום הוא נושא שאין הורה שלא שמח על זה שאנחנו עושים כזאת תוכנית, ולא מתלבט עם זה הרבה מאוד פעמים. אנחנו כהורים מאוד רוצים לתת אהבה לילדים שלנו, אוהבים אותם ונותנים להם. העניין הוא שלפעמים אנחנו מגזימים. לפעמים אנחנו נותנים יותר מדי שירותים, נותנים יותר מדי הגנה, דואגים יותר מדי, מפנקים יותר מדי, ואולי אפילו מחמיאים יותר מדי.

היום אנחנו רוצים ללמוד איך באמת לתת אהבה בצורה נכונה, ואיך להגביל את האהבה בצורה כזאת שהיא לא תגרום לנזק התפתחותי לילדים שלנו.

נתחיל בשאלות קצת יותר כלליות על אהבה בונה ואהבה הורסת, ואחר כך נעבור לכיוון של איך מגבילים את האהבה ואיך מחנכים נכון את הילדים שלנו, גם במקום שאנחנו צריכים להגביל את האהבה שלנו, שזה לא פשוט.

מתי כוח האהבה תורם להתפתחות של הילדים שלנו ומתי הוא עלול לפגוע ולגרום לנזק בהתפתחות שלהם?

לא פשוט להסביר בכמה מילים. את כוח האהבה הילד צריך להרגיש תמיד, גם בזה שאנחנו כאילו מפנקים אותו, כאילו מסכימים ונותנים לו מה שהוא רוצה, וגם בזה שאנחנו לא נותנים ולא מבצעים מה שהוא רוצה. הוא צריך להרגיש מאיתנו את כוח האהבה משני הצדדים האלה בצורה קבועה ושווה, שאין לי בעיה לאהוב אותו אבל אני מגביל אותו, וגם בהגבלה שאני עושה, גם בה הוא צריך להרגיש את אותה האהבה או לפחות דאגה, שאני ממש דואג לו.

אורן: אמרת שהוא צריך להרגיש את כוח האהבה שלנו משני הצדדים.

כן.

אורן: מהם שני הצדדים?

גם מצד הרחמים, גם מצד הדין.

אורן: תסביר בבקשה.

גם כשאני מסכים עימו, נותן לו ועושה מה שהוא רוצה, בוא נגיד בצורה פשוטה שלילד זה ככה, וגם כשאני לא נותן, לא מסכים ולא עושה מה שהוא רוצה, אז גם במקרה כזה הוא צריך להרגיש שאני עושה את זה מטעם האהבה.

יעל: כשאנחנו אוהבים ילד, במה זה מפתח אותו נכון, איך זה עוזר להתפתחות שלו, מה זה נותן לו?

כוח אהבה זה כוח הכרחי לגדול. אפילו אומרים שמי שמרגיש את האהבה, הוא גדל יותר בריא, יותר גבוה, יותר חזק. זה גם משפיע על השכל שלו, על התפתחות השכלית. ובמקרה שאנחנו עוצרים את האהבה שלנו, אז רואים ההפך, התוצאות הן הפוכות.

יעל: מה מבדיל בין הרעפת אהבה שהיא מזיקה, להרעפת אהבה שהיא מועילה?

הייתי אומר שאהבה היא כוח גדול מאוד והוא צריך לפתח את הילד, לענות נכון על מקרה של אהבה שהוא מרגיש ממישהו. זאת אומרת, האהבה צריכה להיות או אהבה שתלויה בדבר, או אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שתלויה בדבר, היא לילדים שהם כבר גדלים והם מבינים ומרגישים, ויש להם הבנה שההורים אוהבים אותם. אנחנו יכולים לעבור מאהבה שאינה תלויה בדבר לאהבה שתלויה בדבר, כי אנחנו רוצים כבר לחנך אותם ולהוביל אותם לאיזו התפתחות נוספת.

יעל: באיזה גיל, פחות או יותר?

קשה מאוד להגיד אבל אנחנו צריכים להפעיל את זה במקצת מגיל שנתיים, שלוש, בטוח שילד צריך להרגיש שהיחס אליו יהיה בהתאם ליחס שלו.

יעל: זאת אומרת שהתשתית הראשונית שילד צריך, זו אהבה מוחלטת.

כן, בדומה לזה שהוא נמצא ברחם, שהיחס אליו הוא אהבה חלוטה, זה מצד אחד. מצד שני, כשהוא גדל ויוצא לאוויר העולם, אז לאט לאט, אחרי שנה אולי, שנה וחצי, אנחנו מתחילים לשחק עימו בצורה כזאת "אני לך ואתה לי", שהוא יבין שיש כאן תנאים באהבה, וגם ממנו זה דורש משהו.

יעל: ובתוך המקום הזה של "תנאי" כי זה המקום שלנו כהורים, מתחיל להיות מבלבל. כל עוד אתה נותן את כולך, אין בעיה. ברגע שאתה מתחיל לשחק עם הדברים האלה, שם אנחנו מתחילים להתבלבל, בתור ההורים. איך אני מגבילה, באזור הזה, ועדיין גורמת לו להרגיש שהוא מאוד מאוד אהוב?

את זה אני לא יכול להסביר אפילו במילים. זה הילד שצריך להרגיש את זה, אני כאילו משחק בהתחלה, שאני לו והוא לי, נותנים, נגיד, אותו דבר, ולאט לאט אנחנו עוברים לכאלו יחסים שאני ממש דורש ממנו איזה מין תשלום, תגובה, עבור כל דבר שהוא מקבל ממני, והוא לא מקבל ממני שום דבר ללא החזר.

יעל: אתה יכול לתת לנו דוגמה למשל?

לחייך, להגיד תודה, לעשות עבורי משהו. זאת אומרת, אני מלמד אותו תגובות אנושיות, לא בגלל שהוא הילד שלי ואז הוא צריך, וזכאי כבר לקבל את הכול ללא שום חשבון, אלא דווקא ההפך, בגלל שהוא הילד שלי, אני רוצה שהוא יגדל נכון.

אורן: לגבי לגדול נכון, הדגשנו עד עכשיו את האהבה ככוח בונה. אמרת שילד שלא מקבל מספיק אהבה, זה ממש יפגע לו בבריאות, בחוזק הפנימי והחיצוני ובהתפתחות השכלית שלו.

את זה אנחנו רואים מהחיים.

אורן: נכון. עכשיו אני רוצה ללכת לצד השני, אומרים שאהבה בונה ואהבה יכולה להיות גם הורסת. בוא נדבר קצת על האהבה הורסת. תאר לי מציאות של אהבה הורסת מצד הורים לילדים. מה זו אהבה הורסת ומה היא בדיוק הורסת?

בלי שום חשבון. אם הילד מרגיש שאוהבים אותו בלי שום חשבון, נותנים לו, מביאים לו ומה שהוא מבקש חייבים לקיים, אנחנו הורסים אותו. זו אהבה שהורסת את הילד.

יעל: במה?

בזה שכך הוא ידרוש מהחיים שלו, למה שלא יתנו לו הכול מוכן ובלי שום מאמץ מצידו.

יעל: איזה נזק זה יגרום לו בהתפתחות שלו?

הוא לא בונה את עצמו. הוא לא יבנה את עצמו. אם הוא מקבל הכול וכך ההורים מציגים לו את זה, מסבירים לו שהוא יכול לקבל הכול בחיים שלו ללא שום מאמץ, אז הילד הזה יגדל בצורה מאוד מאוד לא טובה, יהיה לו קשה מאוד בחיים.

אורן: אני רוצה לתאר לך מקרה מהחיים, סיטואציה. אבא, היום הוא אבא, אבל בצעירותו כשהיה ילד הוא גדל במשפחה ענייה. היה שם המון חום, המון אהבה, אבל מבחינה חומרית צריך להגיד את האמת, משפחה ענייה ממש. והזיכרון המרכזי מהילדות שלו, סיפור הילדות שלו זה שהוא גדל בבית ש"היינו רוצים באמת לתת אבל אין". הוא גדל בתפיסה שלכולם יש ולי אין.

הוא גדל, והדבר היחיד שההורים הצליחו להשקיע בו הוא בלימודים. הוא למד, התפתח, היום הוא יזם בתחום הסטארט אפ, איש אמיד. הוא אמר לעצמו "כשלי יהיו ילדים, בחיים הם לא ירגישו שמשהו חסר להם". כתוצאה מזה הוא בנה את המשפחה שלו, יש לו היום שלושה ילדים, בצורה כזאת שעוד לפני שהילד חושב שהוא צריך משהו כבר יש לו, והכול דה בסט אוף דה בסט. יש לאבא הזה הרבה ויכוחים עם אשתו, כי אשתו אומרת לו "תשמע אתה מגזים, מה זה? זה יותר מדי". והוא אומר לה "מה שאני חוויתי, אני לא יכול שהילדים שלי יחוו".

אני יכול להבין את אשתו שאומרת "תשמע, הלכת לקיצוניות". אבל מה עושים בכזאת סיטואציה שמצד אחד אתה רוצה לתת מכל הלב כדי לפצות על מה שלא נתנו לך, ומצד שני אתה יכול להרוס את הילדים? איך להתמודד בכזאת סיטואציה, בכזאת משפחה, מה ההתמודדות הנכונה?

ודאי שהוא הורס את הילדים ואני לא יודע אם ייצא מהם משהו, כי הוא לא דורש והם לא רגילים לתת יגיעה. ובלי יגיעה ודאי שהם לא יצליחו בחיים במשהו, אלא הם ישבו על הראש שלו כל עוד הוא חי.

אורן: מה הוא צריך לומר לעצמו כדי להתחיל לתקן כיוון?

"חוסך שבטו - שונא בנו"[1].

 אורן: מה זה אומר פרקטית?

הוא חייב להביא להם את הכול בהגבלה. הם צריכים לקבל את מה שמגיע להם כדי לגדול, אבל גם את זה הם צריכים לקבל תמורת יגיעה.

יעל: אתה מזכיר את המילה יגיעה וחשבון הרבה פעמים בתוכנית שלנו. מה החשיבות של יגיעה או מאמץ וגם של חשבון?

אסור לילד להרגיש שלאביו יש הרבה נכסים, כי אז הוא חושב שזה שלו והוא לא כל כך צריך לעבוד.

יעל: זה לא מקנה לו ביטחון, זה לא נותן איזושהי הרגשה של שפע שמתוכה הוא יכול לצמוח טוב?

הוא מרגיש שיש סביבו שפע והשפע הזה שייך לו, והוא לא צריך לעשות שום חשבון.

אורן: האם יש נוסחה לאהבה, כמה לתת, כמה לדרוש בחזרה?

האהבה חייבת להיות, ודאי שלפי התפתחות הילד, התינוק, הנער, הבחור, אך ורק בצורה הדדית.

אורן: כמה לתת, כמה לדרוש בחזרה?

במידה שאנחנו דורשים בחזרה, במידה הזאת לתת. אני מתכוון למה שאני אקבל מהילד כתגובה. זה יכול להיות מילד בן שנתיים ועד לילד בן חמישים, זה לא חשוב. לפי כמה שאני אקבל ממנו בחזרה, לפי זה אני יכול לתת, רשאי לתת.

יעל: מה ילד צריך להרגיש מהצד שלו?

שההורים אוהבים אותו ולכן ככה הם בונים איתו מערכת יחסים.

יעל: מה הילד באופן טבעי רוצה? הוא מבקש ומבקש, מה אנחנו בתור הורים צריכים לעשות?

זה תלוי בחינוך הקודם.

יעל: כלומר?

לאו דווקא שהוא סתם מבקש.

יעל: זאת אומרת אם אני מחנכת אותו נכון מגיל צעיר, מה בגיל מסוים צריך לצאת מהילד הזה, הוא לא יבקש?

הוא יבקש בצורה מאוזנת.

יעל: אתה אומר שהוא לא יבקש בצורה מוגזמת, אלא מלכתחילה כבר הבקשות שלו תהיינה באזור המאוזן?

כן.

יעל: זה כבר שם אותי כהורה במקום יותר טוב. ובתוך המקום הזה שהוא רוצה, אני רוצה לתת לו, איך אני יודעת אם הוא מבקש בצורה מאוזנת?

זה שאת מתפוצצת מכך שיש לך הרבה חלב, זה לא נקרא שאת חייבת לחנוק אותו עם החלב שלך.

יעל: זה בדיוק העניין, איך אני יודעת מתי לתת, ומתי אני צריכה לעצור כדי לא לחנוק אותו?

את צריכה ללמוד אותו, ולראות לפי התגובות איך הוא מגיב על מה שאת נותנת לו.

יעל: מהן תגובות נכונות, ומהן תגובות לא נכונות?

תלוי באיזו רמה את דורשת, האם הוא קם מהשולחן ואומר לך תודה רבה, מנשק אותך, לוקח את הצלחת ורוחץ אותה, ועוד כאלה דברים, או שהוא זורק את הכול והולך לחדר שלו וסוגר את הדלת.

יעל: אתה אומר שצריכה להיות הכרת תודה על מה שהוא כן מקבל. הוא צריך להיות מוכן לקחת חלק במאמץ המשפחתי כמו שאתה אומר, לעזור ועוד, וזה אומר שהוא גדל בסדר, שהאהבה שהוא קיבל הייתה מאוזנת.

נניח שאני מזהה בילד שלי כבר סימנים שמשהו שם לא בסדר, שאין הכרת תודה, לא אכפת לו משום דבר, הוא רק רוצה לקבל, הוא לא שם עלי.

זה נורמאלי, זה לפי הטבע שלו. אבל אם הוא כבר גדל בצורה כזאת, זו בעיה.

יעל: אם אני מזהה פתאום שמשהו לא בסדר, אני חושבת שבאמת אין כאן את המקום היותר מאוזן, מה אז אני מתחילה לעשות?

את חייבת לעשות סנקציות, שכל עוד הוא לא יעשה כך וכך, הוא לא יקבל כך וכך.

יעל: זו כבר דרמה בבית, כי הוא כבר התרגל.

זו לא דרמה, הוא צריך לדעת את זה מקטנות.

יעל: מה אני אומרת לעצמי כהורה?

שאת חייבת לחנך אותו שיהיה ילד טוב, שיהיה גבר נכון, שידע איך להתנהג בחיים, לקבל ולתת בצורה מאוזנת.

יעל: מה לפי דעתך הטעויות הכי נפוצות שאנחנו עושים?

שאנחנו עושים במקום הילדים.

יעל: אתה אומר את זה ברמה של שירותים, שאני עושה במקומו הרבה דברים שהוא היה צריך לעשות לבד, בעצמו?

כן.

יעל: אני אומרת שזה מתחיל כבר עוד כילד קטן, לסדר את הצעצועים, לעזור לאימא, להגיד תודה על הדברים שהוא מקבל.

כל דבר שהוא מקבל, הוא חייב להחזיר במשהו, או במילים, או במעשים.

אורן: זה ממש העיקרון?

כעיקרון, כן.

אורן: אז איך מראים אהבה אם לא דרך נתינה, איך הילד שלי ירגיש שאני אוהב אותו, איך הוא ילמד לאהוב?

מזה שאני נותן לו הכול, אבל הוא צריך להרגיש שהוא חייב להחזיר.

יעל: חייב על מה?

חייב לתת תודה, להכיר בכך שאנחנו עושים את זה בשבילו.

יעל: זה יפה שיש  איזו הדדיות, אין מצב שאתה מקבל ואין שום תגובה מהצד שלך.

אף אחד לא מקבל ללא שום תגובה, לא הורה ולא ילד.

אורן: אנחנו רוצים שהילד יגדל עם ביטחון עצמי, שיוכל לעשות דברים, להצליח בחיים, אז כשהוא עושה משהו טוב, משהו מוצלח, אנחנו נותנים לו מחמאות, אנחנו מחזקים אותו, חיזוק חיובי. לפעמים רואים שהורים מגיעים למצב שהם נותנים יותר מדי מחמאות, כמו ים של מחמאות, ואז לפעמים הילד מאבד קשר עם המציאות והוא מרגיש שהוא על פסגת העולם בזמן שהוא בתחתית. מה הגישה הנכונה למחמאות, איך להשתמש בכלי של מחמאות כאמצעי להבעת אהבה וחיזוק הביטחון העצמי שלו בצורה שתהיה מאוזנת, בקו אמצעי?

אנחנו צריכים לפתוח לפניו קצת פרספקטיבה, ולהראות לו איפה הוא נמצא בדרך הזאת שהוא צריך ללכת בה ולהצליח, שזה לא סוף הדרך אלא יש עוד דרכים לפניו, עוד מדרגות, ואנחנו מאוד מקווים שהוא ימשיך ויצליח.

אורן: כשאני נותן לך מחמאה על משהו שהצלחת, זה צריך להיות כבר עם קשר להמשך.

כן.

יעל: היום הגישה המודרנית המקובלת אומרת שתחמיא לילד על הכול, שהוא מצייר יפה, שהוא אוכל יפה, מתנהג יפה, שהוא חבר טוב ואח טוב. אתה מחמיא לו רק כדי לבנות בו ביטחון עצמי בגיל צעיר. זו גישה נכונה בגיל צעיר להחמיא על הכול?

לא. החינוך צריך להתחיל מאותו יום שהילד נולד. החיה הקטנה הזאת שמתחילה לגדול בידיים שלנו, כבר מרגישה ממש את כל הדברים, את כל היחסים כלפיה. לכן אנחנו צריכים לאט, לאט להחזיק את עצמנו נכון, ולפתח כלפיה יחס משני הצדדים, גם מהצד הטוב וגם מהצד הרע.

יעל: מה זה מהצד הרע?

צד רע אין בינתיים בגיל כל כך צעיר, אנחנו לא יכולים להגיד, אבל בכל זאת הוא צריך להרגיש את זה, חלילה ללא פעולות מצידנו.

אורן: מה להרגיש בדיוק?

אנחנו מדברים נניח על ילד מגיל אפס עד שנה, הוא צריך להרגיש שמאיתנו יש שינויי יחסים אליו, שאנחנו דורשים גם ממנו שינויי יחסים אלינו. ואל תחשבו שבגיל כמה חודשים או שנה אין עדיין בן אדם, הוא כבר בן אדם והוא מבין כמו חיה קטנה את כל צורות היחסים אליו.

אורן: יוצא שאתה משתמש יותר באהבה שתלויה בדבר כלפי הילד?

ודאי, מה זו אהבה שלא תלויה בדבר?

אורן: אמרת שיש שני סוגים, אהבה שתלויה בדבר, ואהבה שאינה תלויה בדבר.

אהבה שאינה תלויה בדבר היא שאני נותן לו את הכול, אבל כלפיו אני מתייחס כך שהוא ירגיש שהכול תלוי בצורה שהוא מגיב בחזרה.

אורן: האם המטרה של התהליך החינוכי הזה, היא להביא את הילד למצב שהוא מתעלה קצת מעל האנוכיות שלו, מעל הרצון לנצל את כולם ולשאוב מכולם, וקצת להתחיל לפתח אהבה ממנו כלפי אחרים?

 כן, ודאי. על זה דיברנו.

אורן: איך תגדיר את המטרה שלי כלפיו בעניין הזה?

המטרה שלך היא לבנות ממנו אדם שמבין מה זה טוב ומה זה רע, שיכול להבדיל בין היחסים האלה כלפיו מכל האנשים, שיודע להעריך את היחס שלהם אליו ואיך להגיב אליהם.

אורן: זה אדם שיש בו אהבה לאחרים?

על אהבה אני לא מדבר, אני מדבר עכשיו על הדדיות

אורן: הדגשת בדברים שלך הרבה פעמים שאתה תמיד נותן לילד מקום לתת מאמץ, לתת יגיעה, להשקיע כוחות, כי בלי זה הוא לא יתפתח. אתה יכול להגדיר מה אומר בדיוק העיקרון של היגיעה?

שאם הוא נותן יגיעה ורוצה להראות לי שהוא עשה את זה, אז באמת הוא זוכה לשבח.

יעל: היגיעה הזאת, מה היא מפתחת בו, מה היא בונה בו?

הוא רוצה להחזיר משהו טוב, בצורה שהוא מבין ומסוגל.

אורן: כאבא, כאימא, אתה ממש רוצה שהילד ירגיש, "אני רוצה להחזיר להם"? אני צריך להביא אותו לרמה כזאת שהוא ירצה להחזיר לי?

כן.

יעל: שזה יהיה חלק מהמציאות שבתוכו, מציאות חיים מסוימת.

ודאי.

יעל: מחמאות הן דרך להעביר הרגשת אהבה?

כן, אבל בזה אני צריך לא להגביל את עצמי וגם לא להפריז.

אורן: איך למצוא את הקו המאוזן לגבי מחמאות?

זה לפי טבע הילד, לפי היחסים בינינו ועל מה בדיוק מדובר. זה קשה, אבל בסך הכול הילד צריך להרגיש שאחרי כל פעולה שלו כלפיי, או כלפינו ההורים, הוא מקבל יחס עוד יותר טוב, יפה, וירגיש שכך אנחנו מתקרבים אליו.

יעל: אני צריכה להחמיא לו רק על דברים שהוא עושה כלפיי, או גם על הכישרונות שלו?

כישרונות הוא קיבל מהטבע, זה לא שייך ליגיעה שלו, ולכן על זה ממש אין לתת לו איזה פרס.

יעל: אז על מה בעיקר אני מחמיאה?

 על המאמצים שלו, על היגיעה שלו.

אורן: לסיכום, מהי אהבה בונה ומהי אהבה הורסת?

אהבה בונה, היא שאני מפעיל על הילד אהבה, אבל כזו שכל הזמן עובדת עם משוב. זאת אומרת, באיזו מידה אני מרגיש ממנו שמה שאני עושה פועל בו נכון, והוא רוצה להחזיר לי על זה. אהבה הורסת היא ההיפך, שאני מפעיל את כל האהבה שלי לילד, ולא חשוב באיזו צורה הוא מגיב.

[1] חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר (משלי י"ג, כ"ד)