חיים חדשים - תוכנית 133 - מימוש תפקידה של ישראל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: במסגרת סדרת השיחות הלימודיות שלנו עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, דיברנו לאחרונה על תקשורת. לפנינו הפעם נושא מאוד מיוחד וחשוב שנוגע לחיים של כל אחד מאיתנו, ושל כולנו בכללות, נדבר על "ישראל בתקשורת העולמית".

ידוע שזאת סוגיה מאוד מורכבת ולא פשוטה, והפעם ניגש אליה ממקום חדש. על פי תפיסת העולם האינטגרלי שהרב לייטמן מציג לנו בשיחות שלנו, אנחנו רוצים לברר איך אפשר להציע גישה חדשה במצב המאוד עדין של ישראל בתקשורת העולמית.

ניצה, כמבוא לדיון שלנו, אולי תתארי לנו קצת את התחום.

ניצה: כל תחום ההסברה הוא תחום מאוד נרחב. למעשה מאז ומתמיד התחום הזה נוקט בקו הגנתי מצטדק, הוא מנסה להסביר את זכות קיומה של ישראל כמדינה, ובזה הוא מנסה בעצם לגייס את אהדת העולם לטובת העניין. קיים ניסיון להסביר מהי התרומה של עם ישראל לעולם בכל תחומי המדע, בתחום הטכנולוגי, בחקלאות, ועוד, ולהראות שבכל פעם כשיש איזה מצב חירום בעולם, מדינת ישראל נרתמת מיד לעזרה. אבל הקו ההסברתי הזה שאנחנו נוקטים בו כבר הרבה מאוד שנים, לא מוכיח את עצמו. בסקר שנעשה בקרב הקהל הישראלי, רוב האנשים אמרו שאנחנו לא יודעים איך לעשות את ההסברה, שאנחנו לא נוקטים בקו הנכון, ויש צורך לנקוט בגישה חדשה.

נניח שאנחנו נציגים של משרד ההסברה, ויחד איתך, הרב לייטמן, היינו מאוד רוצים לבנות קו חדש, אסטרטגיה הסברתית חדשה לישראל.

קודם כל הייתי מדבר קצת בשבח משרד ההסברה, כי הוא באמת משתדל בכל כוחו להציג את מדינת ישראל בצורה טובה, יפה, מכובדת וחשובה. הוא מנסה להראות שהעולם זקוק למדינה כזאת, גם המזרח התיכון זקוק לנו כדוגמה, וגם כל העולם, כתוצאה מכל מיני הפעולות היפות שיש לנו בכל מיני התחומים שדיברת עליהם, ועוד יותר מזה.

 מה שהיה עד כה, למרות כל מה שניסינו לעשות, ונכון שלא ראינו תוצאות יפות ונכונות, זה מפני שלא יכולנו לדבר באמת על תפקידו של עם ישראל האמיתי עד לפני פרוץ המשבר. אבל דווקא מפני שהמשבר האינטגרלי עכשיו מתרחב, ואין לו סוף, כי אף אחד לא יודע איך להתמודד איתו, זו פעם ראשונה בהיסטוריה שדווקא ישראל יכולה להוביל את העולם לפתרון.

בהחלט שלא הייתה שום הצדקה לקיומנו, היינו תמיד כעצם בגרון של כל העולם. עוד מיְמי העולם, או בואו נגיד עוד מבבל, או לפחות מאז חורבן בית המקדש האחרון והקמת הדתות למיניהן, גילינו כלפינו רק שנאה. תמיד הייתה כלפינו באמת שנאה גדולה מצד הדתות, ואפילו מצד אנשים שלא שייכים לדת, זאת אומרת מכאלה שאנחנו אפילו לא נמצאים איתם במצב של התנגשות בין הדתות השונות. כמו האינדיאנים, לא אלה ששיכים לנצרות, וכמו הסינים, היפנים, ועוד. כלומר גם אלה שלא שייכים לאיסלאם או לנצרות מגלים בתוכם רתיעה, איזו מין גישה לא טובה לישראל.

 זאת אומרת אין כאן עניין דתי, יש גם המון מחקרים על כך, מי לא עסק בזה משך ההיסטוריה. בין האנטישמים הגדולים גילינו אנשים מאוד מכובדים, מאוד משכילים, פילוסופים גדולים, מדענים גדולים שרחוקים כביכול מכל חשבון אישי או עסקי במשהו. אנחנו יכולים להגיד, ובאמת כך נהוג להגיד עד היום, שבכל זאת, בכל אדם ואדם בעולם יש שנאה כלשהי, או איזה יחס קריר ליהודי, ליהדות, ולישראל. זה משהו שהם עצמם לא יודעים להסביר, זו ממש תופעת טבע.

התופעה הזאת אינה עוברת עם הזמן, היא גם לא תלויה באדם, ולא משנה עד כמה הוא משכיל וחופשי מדעות קדומות ומדת, אלא זה כנראה משהו שנמצא מובנה בתוך הגנים של בני האדם. האדם מרגיש שאותו יצור שנקרא יהודי הוא משהו זר, מיוחד, שיש משהו שמרחיק ודוחה אותו מהיהודי. יש כאן איזו תופעה פנימית שלפי ההסבר הרגיל, הרציונאלי, אי אפשר לקבל עליו תשובה. התופעה קיימת, אומנם אנחנו מתמודדים איתה, אבל לא בהצלחה, מפני שאנחנו לא יודעים את שורשה.

שורש הבעיה מתחיל עוד בבבל לאחר שקבוצת בבלים, אנשים רגילים, התאחדו לפי אידיאולוגיה אחרת שנובעת מפנימיות האדם. הם פשוט הרגישו, לעומת הגישה של כל העולם, שההצלה מאותו משבר שהם עברו תלויה רק בחיבור. הבבלים היו בעצם כל הציוויליזציה הקטנה שמנתה כשלושה מיליון אנשים, ושאחר כך התפזרו וכיסו את כל כדור הארץ. הם התחלקו לשניים על ידי המשבר שנקרא אצלנו "מגדל בבל". חלק אחד פנה לכיוון שנקרא "אברהם" שהציע להתחבר ועל ידי כך לעבור את המשבר. כי המשבר הוא בעצם ההתפרצות של האגו בין בני אדם, ושמרחיק ביניהם עד כדי כך שהם מתחילים לשנוא זה את זה, להילחם ולהתקוטט, וכן הלאה. עד אותו משבר כולם חיו כאומה אחת בצורה יפה ביניהם, כמו שכתוב "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"[1]. אבל פתאום כשהאגו התפרץ הם כבר לא ידעו מה לעשות, ואז חלק קטן, מיעוט, כמה אלפי אנשים הלכו אחרי אברהם, וחלקם הגדול הלכו אחרי נמרוד שהיה אז השליט. מפני שאברהם היה כביכול אידיאולוג גדול, כהן בבבל, הוא היה יכול לפרסם את דעתו ולמשוך אחריו אנשים שהרגישו בצורה אידיאולוגית שהצדק עימו, ולכן הם הקימו מעין קומונה, איזו קבוצה שאחר כך משך הזמן הפכה להיות עם. אבל הם לא היו עם, זו תמיד הייתה קבוצת אנשים, קבוצה אידיאולוגית שהמסר שלה היה חיבור, "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים". הם בעצם היו קשורים יחד על בסיס האיחוד והחיבור, והמאבק ביניהם היה תמיד איך להתחבר יותר. גם החוקים היו חוקים של חיבור, כמה צריך לתת לזה, וכמה לזה. את כל הדברים האלה אנחנו יכולים לקרוא בתוך הכתבים שלנו, בתורה, בנביאים, בכתובים, בתלמוד, במשנה. כל הכתבים מדברים בעצם איך להתחבר בצורה נכונה לבני אדם בעולם הזה, על מנת שנוכל להתקיים ולהיות חלק אורגני, חלק אינטגרלי בטבע. זו הייתה גישתו של אברהם.

הגישה של "נמרוד" היא גישה אחרת, זאת הגישה הקפיטליסטית שאומרת כל אחד יחיה איך שהוא חושב לחיות, וודאי שגם כאן יש חוקים, אבל הם כדי שלא יהרגו זה את זה. החוקים הם אגואיסטים, זאת אומרת, נאפשר לאגו שלנו לנהל את החיים בתנאים מיוחדים, על מנת שלא נאכל זה את זה. אברהם חשב אחרת, שאנחנו צריכים להתגבר על האגו שלנו, ובמקום להיות כפופים לאגו, אנחנו צריכים להשתדל לנהל את עצמנו בקשרי ידידות אהבה, וערבות.

 החלוקה בין שתי הגישות ברורה, אפשר לדבר עליה הרבה, אבל זה מספיק בשבילנו כדי שנבין מה הוא כל העולם, ומי הוא ישראל במקור. מאז ימי בבל כל העולם התפתח בשיטת "נמרוד", וקבוצה אחרת התפתחה לפי שיטת "אברהם". משך הזמן שתי הקבוצות התגברו על האגו שגדל בבני האדם מדור לדור, וזו גם הסיבה שאנחנו משתנים כל הזמן. אלה שהלכו עם נמרוד בנו, על ידי האגו שלהם, ערים יפות וכלי מלחמה גדולים, הם רכשו מדינות והתפשטו בכל העולם. ואילו קבוצת אברהם דאגה רק לדבר אחד, להיות כגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד". הם דאגו להתאים עצמם לטבע האינטגרלי. הם חיו לפי אותה גישה עד שהאגו פתאום התפרץ בהם בצורה מאוד גדולה, הם כבר לא יכלו להיות יותר בהתעלות מעל האגו, ואז במקום אהבת אחים התפתחה בהם שנאת חינם שהובילה לחורבן בית המקדש. זאת אומרת ה"בית" שלהם, הסמל של האומה, נשבר. כבר לא היה יותר כיסוי של אהבה, השתתפות, התחברות, כי בעם שלט אדם חכם, שלמה המלך, דוד המלך, אבל הכל התפרק. לכן מפני שהם נפלו מהרמה המוסרית הזאת, הם התערבבו עם כולם והתפשטו בעולם. וכמו שהבבלים התפזרו לכל הכיוונים, כך גם ישראל, אבל בכל זאת משהו נשמר בהם, זה בתוך כל מיני המנהגים. אומנם אותה רמה מוסרית כבר לא קיימת בהם, אבל בכל זאת הם חיו באיזה סוג של חיבור ביניהם, גם בגלות, בכל מיני המדינות הם איכשהו היו יחד. שאר העמים תמיד הרגישו את חלקי הקבוצה המוזרה הזאת ביניהם, כי הם תמיד היו קבוצה זרה שהייתה יחד, הם עזרו זה לזה ושמרו על עצמם, הם חיו בצורה מאוד סגורה.  

האידיאולוגיה היסודית בין שתי הקבוצות שונה מקצה לקצה גם ביחס לחיים, לחיבור, ועוד. לא צריך לשכוח שמאז ומתמיד אומות העולם התייחסו זה לזה בצורה מאוד אכזרית, בין האומות עצמן, וההתנהגות הזאת מאוד בלטה על פני היחס השונה של עַם ישראל, גם כלפי עצמו וגם כלפי האחרים. לכן התפתחה שנאה עמוקה במיוחד גם על ידי הדתות, מה שהוסיף עוד הצדקה לשנאה, וכך זה ממשיך עד היום.

וודאי שגם היום היחס לישראל הוא שלילי בגלל הדת, אבל זה רק חלק מהסיבה. לא הייתי אומר שזה הגורם הגדול לשנאה ולדחייה שאנחנו מרגישים כלפינו, אלא בגלל המוזרות הזאת, בגלל הייחודיות שהם מרגישים שקיימת בנו, ואפילו לא מבינים לַמה. גם בגלל האופי שמאוד שונה, היחס, הגישה השונה לחיים, לכל דבר, גם למשפחה, למדינה, לעַם ולעולם.

היחס לחיים בעם ישראל היה יחס אינטגראלי, וזה תמיד היה כך, כי הם ראו את כל העולם כמכלול אחד, ודאגו כביכול להביא את עצמם לאיחוד ביניהם, בטענה שבזה הם בעצם מגיעים לאיחוד עם הטבע. בתוך היהדות יש גם פילוסופיה שלמה שמדברת על כך שבסופו של  דבר כולם צריכים "להיות כאגודה אחת", כולם צריכים להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד", לא רק ישראל, אלא כל העולם, כמו שכתוב בישעיהו הנביא ובכל יתר הכתבים.

זאת אומרת בעם ישראל תמיד הייתה טענה שהתקופות המאוד קשות שאנחנו עוברים, הם על מנת שנכיר את הרע שבטבע שלנו, ובסופו של דבר נגיע לטוב. כי הטוב הוא רק באהבה כללית, ומטרת קיום העולם היא בסופו של דבר להגיע לאהבה. לא רק לאהבה בתוך העַם ובין העמים, אלא אפילו לאהבה בין האנושות לבין כל חלקי הטבע האחרים. להיות כמו זאב עם כבש וילד קטן לידם, הסמלים האלה הם בעצם מטרה לקיום האנושי, התקווה להגיע לזה, החשיבה והתמיכה במטרה היפה תמיד האירה להם.

עכשיו אנחנו מגיעים לאותו מצב שהיה בבבל, האגו הגיע להתפתחות מקסימאלית ואנחנו נמצאים שוב במשבר כללי, גלובלי. כבר מובן לנו שעל ידי האגו אנחנו הולכים להרוס את החיים שלנו, ובכלל את כל כדור הארץ, גם את הדומם, הצומח, החי, וגם את החברה האנושית. אין לנו מנוס, אלא לשנות את הגישה שלנו, גם לעצמנו, לטבע ולעולם.

ההסברה שלנו בהחלט יכולה להשתנות, אנחנו כבר לא צריכים להגן על עצמנו, כמו שעשה עד כה משרד ההסברה, עלינו להסביר לעולם מי אנחנו בכלל, ולמה הם שונאים אותנו. כי השנאה אלינו באה עקב הפילוסופיה האינטגראלית והגלובלית שלנו, הרי תמיד דיברו על היהודים כעל קוסמופוליטיים שדואגים מדי לכולם, שאכפת להם מה קורה בכל מקום. דווקא הגישה הזאת יכולה להראות עכשיו לעולם איך נכון להתקדם ולצאת מהמשבר, אנחנו צריכים לקום ולהתחיל להסביר את הדברים לאומות העולם.

עלינו להסביר שמצד אחד אנחנו מבינים אותם, וגם את השנאה שלהם אלינו,. זה לא שאנחנו מצדיקים את התופעה או לא מצדיקים, כי אם זו תופעת טבע, אז אי אפשר להצדיק או לא להצדיק אותה, היא פשוט קיימת, זו תופעה. אם נדע להסביר  עכשיו את הסיבה האמיתית והנכונה לתופעה הזאת, אז נדע איך להשתמש נכון במה שקורה. כי הגישה האינטגראלית שהייתה תמיד רק נחלת ישראל, צריכה היום לעזור לכל העולם לצאת מהמשבר ולהגיע לשלב הבא, למדרגה הבאה של ההתפתחות.

לכן אנחנו לא צריכים להסביר לכל העולם שאנחנו טובים, מועילים, ושכדאי להיות איתנו ולא להרוס, להשמיד אותנו כמדינה, ובכלל. אלא מפני שאי אפשר בלעדינו, כי השיטה נמצאת בתוך עַם ישראל, למרות שהיהודים עצמם לא כל כך מודעים לה, כי הם התרחקו מאותה גישה, הם נפלו מזמן מאותה אידיאולוגיה פנימית ומרמת המורל שהייתה בהם. העניין שגם האנטישמים, אפילו הנשיא פורד לדוגמה, ועוד כמוהו, אמרו שישראל דווקא חייבת לחזור לאותה רמה שהייתה לפני החורבן. יש הרבה כתבים שמדברים על כך. זאת אומרת העולם צריך להבין שגם אנחנו כבר לא באותה רמה, אבל בכל זאת יש בנו, יש בתוכנו שיטה, גישה, אידיאולוגיה, פילוסופיה, יש בנו תשתית לתיקון העולם, להבראת העולם והאנושות. לכן עלינו להסתייג לגמרי מזה שאנחנו נבחרים כחתני פרסי נובל בעולם, שאנחנו טובים בחקלאות ובכל מיני שיטות ועזרה לכולם, זה לא מועיל, ולא פועל. כלומר אנחנו לא צריכים להתנהג יותר בצורה הגנתית, זה לגמרי לא נכון ולא מתאים, זה כבר לא עובד בעולם ולא מכובד.

אנחנו צריכים להראות את הגישה שאומות העולם מחכים לה מאיתנו, כי הם יודעים שאנחנו יותר חכמים, והם רוצים לשמוע מאיתנו דברי חכמה. אנחנו צריכים לשמש להם כמורים, כחכמים, וודאי שלא בצורה מתנשאת, אלא בגישה חמה. אנחנו צריכים להראות לעולם את הגישה הנכונה שלנו, שמגיעה עוד מהשבירה שעברנו בבבל, כי אנחנו בעלי ניסיון. להראות להם שיש מה ללמוד מהיהודים, לא המלצות והמצאות בטכניקה, בחקלאות ועוד, אלא את שיטת תיקון האגו האנושי שממש הורס את כולנו. זה מה שרוצים בתת ההכרה לשמוע מאיתנו, לכן ברגע שנתחיל לדבר בצורה כזאת, אז נרגיש כבר עד כמה הם עצמם מרגישים שלזה הם חיכו מאיתנו.  

יש לי הרבה תלמידים בעולם, אין מדינה שאין בה תלמידים שלי שמקבלים את השיטה ורוצים אותה, הם מוכנים ללכת עם המשימה הזאת, ומבינים שבה תלוי העתיד הטוב של העולם. אין בכלל ההבדל בין התלמידים שלי, זה בכלל לא מורגש ולא משנה לאיזו אומה כל אחד משתייך, לא לגיל, למין, לכלום, כי הגישה מדברת על איחוד של כולם בצורה שווה.

זאת ההסברה שצריכה להיות לאומות העולם, ובהתאם גם לעַם ישראל, ממש בצורה הדדית, יחד, באותו צינור. מצד אחד אנחנו עלינו לפנות לאומות העולם, ומצד שני לעַם ישראל, כי צריך  להסביר לעם מה תפקידו בעולם. אם עם ישראל לא יפתח בתוכו דוגמה לְמה שהעולם רוצה לראות, אז וודאי שבזה הוא מראה לעולם שאין בו צורך. לפי צורת הקיום שלנו היום, אנחנו מראים לכל העולם שישראל הוא לא מה שמצפים לו מבפנים, מתוכם. מבפנים הם מרגישים שיש כאן משהו, אבל הוא הפוך ממה שציפו לו. אין כאן "אור לגויים", ולא דוגמה לשום דבר. הם לא צריכים דמוקרטיה, בזה הם יותר חכמים מאיתנו, הם לא צריכים כוח, וכל מיני שכפולים או המצאות בטכניקה ובמדע, הם צריכים מאיתנו דוגמה.

העניין איך אנחנו יכולים להראות דוגמה לכל העולם מה זה נקרא עַם, איך על ידי הרבה בני אדם שמחוברים יחד אנחנו פתאום מוצאים דווקא שפה מיוחדת בחיבור, שפת קשר בינינו לבין השכנים ששונאים אותנו בצורה שאין כדוגמתה באף מקום. איך על ידי זה שמתחברים אנחנו פתאום מנטרלים את כל כוחות השנאה, וכולם מתחילים להתייחס אלינו בצורה יפה. אני מגלה את התופעה  הזאת כבר היום באנשים שקשורים לאידיאולוגיה שלנו, אנחנו רואים זאת בכוחות המזעריים שלנו. מי כבר רוצה לבוא לגור בישראל היום, אבל אני כל פעם מקבל עשרות מכתבים, שך השנים כבר קיבלתי אלפי מכתבים מאנשים שכל כך רוצים לבוא להתיישב ולחיות כאן. הם מרגישים שכאן לפחות יש איזה מקור לאותה אידיאולוגיה, אנחנו רואים  זאת בכל האירועים שאנחנו מארגנים.

עלינו להבין בעצם שזאת המגמה שצריכה להיות בהסברה שלנו לאומות העולם, לזה הם מצפים ומחכים. וודאי שיש הרבה עבודת הכנה, אבל אנחנו חייבים לשנות את הגישה מפני שדווקא את זה הם רוצים. ולא רק הם, אלא כל העולם הגיע למצב שהוא יכול להינצל רק על ידי אותה גישה. לא על ידי זה שננקה את עצמנו מהאשמות, מאנטישמיות, ומיחס שלילי אלינו, אלא רק על ידי אותה שיטה נגרום תיקון לעולם, גם כלכלי וגם אנושי, גם במשפחות, בחינוך, בכל. בזה נגרום להזדהות עם הטבע, עם המערכת הגלובלית שבה שאנחנו נמצאים. בזה אנחנו ממשים אותה משימה של הקבוצה שיצאה מבבל עם האידיאולוגיה לחיבור ואהבה, כי אותה קבוצה ממשיכה את דרכה גם היום.

לכן ההסברה שלנו צריכה להיות דו כיוונית, גם לאומות העולם וגם לעם ישראל. לאומות העולם ההסברה צריכה להיות רחבה, אבל בצורה איטית, טיפין טיפין, ולעם ישראל אנחנו צריכים לתת את האידאולוגיה האמיתית שלו, את הפילוסופיה שלו האמיתית. כמו שבעל הסולם אומר לנו בכתבי "הדור האחרון", יש לנו את כל התשתית, ואנחנו צריכים להתחיל לבנות את העם והמדינה לפי כללים של שיתוף, של החיבור, ושל אהבה.

ככל שנתקדם בהסברה לאומות העולם ולעם ישראל, אז ניראה איך העולם מתחיל לצאת מהמשבר. הוא כבר לא יחזור לאותה צורת חיים שהייתה קודם, אלא יעלה לדרגה הבאה של הקיום, זאת אומרת לעולם אינטגרלי שדרכו, במדרגות האלה, אפשר יהיה להגיע למצב "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם". זאת אומרת כל דרגות הדומם הצומח החי והמדבר של הטבע, יתחברו יחד למערכת אינטגרלית אחת. לזה בעצם כל הכוחות הטבע דוחפים אותנו, ובמידה שנבין, נִלמד, אז נִראה את הדברים האלה נכון. נסייע לזה ונגיע בצורה יפה טובה וקצרה לחיים מאושרים.

זה בעצם תפקידו של ישראל, ודאי שדווקא בשביל זה כדאי לו להתקיים כעם ישראל בארץ ישראל. כל אחד שתומך בשיטה יכול להצטרף, אין שום הגבלה. כמו בזמן שיצאנו מבבל, כל מיני אנשים מכל מיני שבטים וחמולות למיניהן, כל מיני עמים קטנים הצטרפו לגישה האידאולוגית הזאת, למושג של האומה החדשה, כך גם היום. כיום יש לנו מיליוני תלמידים בכל העולם, יש לנו אוהדים למיניהם. גם היום אנחנו בעצם פורסים את הידיים שלנו לרווחה, מחבקים ומקבלים כל אחד ואחד שמגיע אלינו.

ניצה: בתחילת התוכנית דיברתי על הקו ההגנתי שמערך ההסברה מוביל כיום. לצד זה, בכנס שנערך בחודשים האחרונים בניו יורק, הוצגה גישה חדשה, אסטרטגיה אחרת שאומרת "אנחנו כמו כולם".

זאת לא גישה חדשה, מאז ומתמיד היהודים רצו להתבולל. הם אפילו רצו לעזוב את דת, לעשות ניתוחים פלסטיים, ומה לא.

ניצה: נכון, אולי זאת לא גישה חדשה, אבל זו יוזמה חדשה שרוצה למתג מחדש את ישראל, והיא הוצגה לאחרונה כמשהו חדשני.

זאת גישה מאוד הרסנית, לא יקבלו אותה. זה כמו שזאב מתלבש בפרווה של כבש. זה יהיה אפילו עוד יותר גרוע, זה יביא לנו הרבה יותר צרות. כי אם אני כזה, והוא כזה, אבל אנחנו מתנהגים בצורה ישרה, זה בסדר. אבל אם מישהו מתחיל להגיד "אני כמוך, אנחנו כולנו יחד", אז אני לא אקבל אותו, הוא לא "אנחנו", הוא לא כמונו. "יש אתה ויש אנחנו", כך חושב כל העולם. אנחנו לא נוכל לברוח מזה, הם לא יוכלו לשנות את התפיסה. זה יהיה מאוד צבוע ומגעיל בעינֵיי אומות העולם, אני מכיר אותם טוב מאוד, חייתי עשרות שנים ביניהם, זה לא יעבוד.

ניצה: אתה אומר בעצם שהדרך לנסות ולהתחבא אחר הדברים, להראות כאילו אנחנו כמו כולם, זאת אסטרטגיה לא נכונה.

היא לא נכונה, לא יקבלו אותה, לא. כבר לפני מאתיים וחמישים שנים אמרו, "בואו נתבולל, נעזוב ונתחתן בנישואי תערובת". לא, שום דבר לא יעזור. עלינו להבין שאנחנו נמצאים בטבע שמקיים ומקדם אותנו לכיוון מיוחד לפי התוכנית שלו.

 אנחנו לא סתם זרוקים כך באוויר, לפי כל המחקרים המדעיים אנחנו נמצאים באיזו זרימה אבולוציונית, ומהקו האבולוציוני אנחנו צריכים להגיע לעיגול, לאיחוד. עלינו להגיע לחיבור של כל חלקי הטבע כמכלול אחד למערכת אחת. בהתאם להתפתחות שלנו, אנחנו יותר סובלים, כי אנחנו לא משתלבים יחד עם אותה מערכת. הקבוצה שיצאה מבבל היא מיוחדת מפני שהיא מצאה את הדרך איך נכון להתקרב למערכת האינטגרלית, לכן היא לא יכולה להרוס את עצמה. לא. הייתי אומר ההיפך, ככל שנרצה להיות כמו כולם, אנחנו נרגיש שנאה עוד יותר גדולה מאומות העולם. זה מה שקרה בגרמניה לפני כשמונים שנה, זה הוביל אותנו לשואה, וכך יהיה בכל מקום.

ניצה: הקו שאתה מציע אומר, יש לנו ייחודיות מסוימת, בואו לא נסתיר אותה, פשוט נבין אותה.

אבל בשביל זה צריכים לעבוד.

ניצה: איך ניתן להעביר את הייחודיות הזאת, אבל לא בצורה מתנשאת, אלא בצורה יותר עדינה?

אין כל כך בעיה, כי מלכתחילה אומות העולם מבינים שאנחנו מיוחדים, מלכתחילה הם מרגישים שיש לנו הצטיינות מיוחדת. אם עכשיו אנחנו מגלים מאיזה מקום זה נובע, ואיך צריך לממש את השיטה, אז זה יהיה כבר מובן להם. זה מעניין לראות איך הם מקבלים את הדברים. אני ניסיתי המון פעמים בכל מיני מקומות, גם עם הקתולים והפרוטסטנטים, עם אנשים חופשיים, כאלה שרחוקים מהדת, אפילו בחוגים האנטישמים, ועם הבונים החופשיים, בכל מיני מקומות לא רגילים, ולא יהודים. העניין שיהודים קיבלו אותי בצורה הכי גרועה, כך היה בכל מקום, בארגנטינה, בצ'ילה, במקסיקו, בארצות הברית או באירופה, וודאי ישראל. אבל דווקא כשאני מסביר לאומות העולם הם מרגישם שאני נוגע בנקודה הפנימית, בסיבה האמיתית ליחס השלילי שלהם לישראל. הם מרגישים שהם יכולים להזדהות עם הדברים האלה. "תביא לנו את שיטת התיקון", כך הם מבקשים. "אנחנו חושבים שאתה גורם רע לעולם, בתוך תוכנו אנחנו יודעים שאתה הסיבה לכל הרע בעולם שמתרחש בעולם", כך הם מרגישים וכך הם אומרים.

הם לא אומרים סתם, אנחנו שומעים את הדברים האלה כמעט פה אחד. אם ניתן להם להתבטא בחופשיות, אז כולם יגידו כך, או כולם יסכימו לזה. מדוע קיימת בהם כזאת דעה פנימית, מאיזה מקום זה בא, האם הרסנו משהו, אנסנו, האם גרמנו במשהו רע. אומנם בהסברה שקיימת היום אנחנו רוצים להראות לעולם את ההיפך, כמה אנחנו נותנים. אבל הם בכל זאת טוענים, "אתם הורסים, אתם גורמים רע בכל העולם, היהודים אשמים במה שקורה בכל מקום", והם צודקים. כדאי להגיד שהם צודקים, זה תלוי כמובן באיזו מידה ובאיזו צורה, מפני שכל עוד אני לא מבצע תיקון, כל הרע שקורה בעולם, קורה מפני שאני לא הבאתי את התיקון שלי לעולם. אני בעצם גורם בצורה עקיפה לכל האסונות והבעיות בעולם, החל מצונאמי, שזו באמת תופעת טבע נקייה, ועד למלחמות למגפות, לכל הדברים. מה אמרו על יהודים בימי ביניים? אם יש מגיפה באירופה אז היהודים אשמים. אותו דבר גם היום, מה השתנה משך אלף או חמש מאות השנים האחרונות? שום דבר, אנחנו כאילו חיים בעולם של ימי הביניים. כלום לא משתנה, כי זאת תופעת טבע שלא יכולה להשתנות כל עוד לא מתקנים אותה.

ניצה: אני מנסה לתרגם את הדברים שלך לשפה הסברתית.

באותו רגע, כשכולם אומרים "אתם אשמים", אני אומר להם "כן, זה נכון".

ניצה: אתה לוקח אחריות.

כן, כך אני אומר, אם תעזור לי לתקן את עצמי אז אני אתקן אותך, ובזה שתשמיד אותי לא יעזור לך כלום, כי זאת תופעת טבע. אין לכם ברירה, אתם צריכים לעזור. כך באמת כתוב, שאומות העולם ייקחו את ישראל על כתפיהם ויביאו אותם לירושלים. זאת אומרת אתם צריכים לעזור.

ניצה: האם אתה יכול להסביר לי, בשפה שאני אוכל להבין אותה, מה זה תיקון?

"חיבור". חיבור בין בני אדם, חיבור אינטגרלי. כולם בונים סוציום חדש. כולם כעם אחד. כולם מתנהלים בעזרה הדדית, ברמת חיים שווה. ודאי שלא להגיד את זה מייד, אבל כך פחות או יותר. זאת אומרת כולם מגיעים לשוויון, לחיבור, לדאגה הדדית, לרמת בריאות ולרמת חינוך אחידה. כולם תלויים בכולם, כמו במערכת אינטגרלית. צריכים אולי לפרש יותר את המילה "חיבור", אבל בעיני היא כוללת בתוכה הכל. כי אם אני תלוי בכולם, וכולם תלויים בכל אחד ואחד, כמו במערכת אינטגרלית, אז מזה נובעות כל יתר צורות ההתנהגות, החיבור, וכן הלאה. זה מה שצריכים לעשות. האידיאולוגיה הזאת נמצאת בנו, ואנחנו צריכים להיות דוגמה. לכן כל עוד אנחנו לא מביאים את האידיאולוגיה הזאת לעולם, כל עוד אנחנו לא מראים לכולם איך לבצע את השיטה, ולא מהווים דוגמה לכל העולם, זה נקרא שאנחנו באמת גורמים רע לכל העולם, בכל דבר ודבר. וזה נכון, אני מסכים עם זה.

ניצה: אני מזדהה עם הנקודה של הדוגמה האישית.

אם היינו מדברים על כך היום בפה מלא, והיינו מממשים זאת בצורה נחרצת בתוך מדינת ישראל, אז מייד היינו מרגישים איך היחס אלינו משתנה. "סוף סוף היהודים עזבו אותנו, הם בונים משהו שהיו צריכים לעשות", כך כולם היו מרגישים, שאנחנו באמת מתעסקים במה שאנחנו צריכים לעסוק. ואז לאותו מיעוט של אנשים, כי היהודים בעולם הם סך הכל כמה מיליוני אנשים, כל העולם פתאום יתחיל להתייחס אליהם אחרת. אנחנו תופעה נדירה, אין דבר כזה בכלל בעולם. אם נסתכל בפרופורציה אמיתית, אז מי בכלל צריך להרגיש אותנו, אבל כולם מרגישים אותנו ממש כמו עצם בגרון.

אנחנו צריכים לתת דוגמה ולדבר בגלוי. כי ברגע שאנחנו מבצעים את מה שמוטל עלינו, כתהליך מדיני, כתהליך חברתי פנימי בארץ, אז בהדרגה, כל העולם יתמוך בזה ויעזור לנו בכל. אף אחד לא יקום נגדנו, לא אחמדינג'אד ולא השכנים שלנו.

כל העולם יראה בהדרגה שאנחנו עוסקים במה שצריכים לעסוק. הם פתאום ירגישו מבפנים את הפיתרון. הם לא יכולים להרגיש היום פיתרון ברמה כלכלית, בחינוך, בתיקון המשבר במשפחה, בדיכאון של בני האדם, ובעוד כל מיני דברים. את זה הם לא יכולים להרגיש, אין לזה פיתרונות, כי יש רק פיתרון אחד שמקרין לכל הפתרונות הפרטיים בחיי האדם. לכן פתאום הם ירגישו שדווקא בזה, דווקא בחיבור, הם יכולים לפתור את כל הבעיות.

אורן: לא הבנתי את הנקודה הזאת.

אם אנחנו מהווים דוגמה לחברה אינטגרלית בעולם, לא למדינה וגם לא לעם, כי אנחנו לא רגילים, אנחנו לא כמו כל עם ומדינה אחרת. אנחנו צריכים להביא דוגמה לחברה אינטגרלית במדינת ישראל.

אורן: בחברה הישראלית?

כן. אם אנחנו נמשכים לזה, אז כולם יתמכו בנו. על ידי אותה גישה שייקחו מאיתנו, והם ירצו לקחת אותה מאיתנו, כי הם מוכנים לזה, הם רוצים בתוכם לקבל מאיתנו מילוי פנימי, הם ירגישו שזה החיסרון שקיים בהם. למה כולם צועקים שאנחנו גורמים רע בעולם? כי המועקה הפנימית, מחוסר המילוי הפנימי מאיתנו, גורם להם לצעוק. כיום יש להם קושי להתנהג אלינו יפה אפילו בצורה חיצונית.

איך אני יכול להתייחס אליך יפה, אם אני מרגיש שבצורה כלשהי אתה גורם לי רע. תאר את עצמך במקום הגוי. הוא מרגיש מבפנים שאתה גורם רע לעולם, ואתה בא אליו ואומר, "לא, אנחנו חברים, אני רוצה להיות חבר איתך". אומנם הוא מתייחס אליך בצורה ג'נטלמנית כלפי חוץ, אבל בפנים וודאי שהוא לא מרגיש כך. הוא מרגיש שיש משהו מצידך, שאתה מסית, שאתה עושה משהו לא נכון.

זו ההרגשה, אתה לא יכול למחוק אותה, היא נמשכת כבר אלפי שנים, זאת תופעת טבע. אתה רוצה למחוק אותה? קודם תכיר בה, תסכים עמו שכך הוא מרגיש, הוא באמת מרגיש כך, ואז תתחיל לשנות. תגיד לו שאתה הולך לשנות את הגישה שלך מפני שעכשיו גם אתה מבין מה הבעיה. תגיד לו שאתה אף פעם לא הבנת מדוע יש אנטישמיות, תמיד רצית למחוק את התופעה ולא הצלחת, אלא מפני שעכשיו סוף סוף אתה מבין מה השורש שלה, כעת אתה הולך לרפא אותה. אבל לא לרפא כדי שלך יהיה יותר רגוע בטוח וטוב, אלא אתה הולך לרפא  אותה בגלל שאתה דואג לכל העולם.

זאת אומרת אתה לא דואג עכשיו לניצחון שלך, אתה לא מנצל את התלות שלהם בך כדי לצאת מהמשבר, אלא אתה הולך לבצע את בניין החברה האינטגרלית העתידית כדי לעזור באמת לכל העולם. את זה הם יבינו. פעם ראשונה בחיים, פעם ראשונה בכל ההיסטוריה הארוכה הם יבינו שאתה בא לעזור.

כל מה שעשית עד היום, בזה שהבאת לעולם כל מיני המצאות, זאת לא עזרה. על כך אתה אף פעם לא תשמע מהם תודה או הערכה. לא. זה אנחנו, היהודים אוהבים לעשות חשבון כמה אנשים מאיתנו קיבלו פרסי נובל, וכמה מאיתנו הביאו המצאות חדשות, ועוד. "אז מה", הם אומרים, "האם זה אומר שאתם יותר חכמים? נכון, אבל מה הרווחנו בסופו של דבר מהחכמה שלכם". היום במיוחד, מתוך כל ההמצאות שלכם הגענו מהר יותר למשבר, מה הלאה. הרי אתם, היהודים, יושבים בכל הבנקים האמריקאיים, אתם מנהלים את הוולסטריט. ניתן לראות את זה ממש, אם בערב ראש השנה, בא' בתשרי, הבורסה באמריקה סגורה, וביום הכיפור הוולסטריט סגור, אז תגיד לי, מי שולט בעולם.  

איך אתה יכול להראות שאנחנו כמו כולם? זה לא יעזור. קודם כל אתה לא כמו כולם, גם לפי הדת. בכל זאת הדתות היום עדיין שולטות על מוחות בני האדם, ואתה לא יכול להגיד כלום, הנצרות והאסלאם הם בעצם שולטים. אין לאן לברוח מהאחראיות שלנו. אבל למרות שאנחנו מיעוט, אנחנו לא יכולים להיעלם מהמפה, בגלל התפקיד מצד הטבע.

ניצה: זאת אומרת קודם כל עלינו להכיר בייחודיות שלנו.

כן. אנחנו מיוחדים. עם כל מה שאומרים עלי אומות העולם, אני מסכים. הם צודקים במאה אחוז. הם מדברים מצד הטבע. האדם מדבר מתוך הפנימיות שלו, "כך אני מרגיש, מה תעשה לי", הוא אומר, "אתה יכול להיות חבר שלי, אנחנו מכירים כבר עשרות שנים, אבל אתה ואני לא אותו סוג, אתה משהו שונה". השוני הזה הוא שוני פנימי שאי אפשר לדלג עליו. את התופעה הזאת הכרתי עוד בילדות מהחברים שגדלתי איתם יחד, אי אפשר למחוק אותה.

ניצה: אתה אומר, לא רק שאי אפשר למחוק אותה, אלא ככל שאנחנו מנסים יותר להסתתר, זה בעצם יוצר פעולה הפוכה.

כן. לפי ההסברה החדשה שמנסים, אנחנו רואים שזאת שטות שאין כמוה, זה רק יגביר את האנטישמיות.

ניצה: זאת אומרת, לאחר שאנחנו באמת מכירים בעובדה, כי הבעיה היחידה היא שאנחנו לא מבינים את הייחודיות שלנו עד הסוף, אנחנו לא מממשים אותה, ולא מביאים אותה לידי ביטוי. לכן בשלב הבא אנחנו צריכים לקחת אחראיות, עלינו קודם להכיר בזה, ואז להוות דוגמה אישית.

אני רוצה להמשיך ולפתח בשיחה שלנו את הדוגמה האישית, כי זה אחד הדברים שאני מאוד מזדהה איתו. אנחנו היהודים אוהבים הרבה מאוד לדבר, אנחנו מסבירים, מצטדקים, נותנים כל מיני הסברים במקום לעשות, והעשייה שווה הרבה יותר.

נכון.

ניצה: דיברנו על הייחודיות שיש בנו, וכעת אני רוצה להתחיל לפעול. איך אנחנו בונים איזו תכנית פעולה, מה עושים?

קודם כל צריכה להיות הסברה בכל מיני האמצעים, בכל מיני צורות ואופנים. היא חייבת להיות הדרגתית, אבל בצורה רחבה לכולם. סוג של הסברה לאומות העולם, וסוג אחר של הסברה לישראל. ההבדלים בהסברה לא גדולים, רק בכיוון. אומות העולם צריכים להכיר את התכנית ואיך לבצע אותה, וגם ישראל צריכים להכיר מהי התכנית ולבצע אותה. הביצוע באומות העולם והביצוע בישראל הוא בעצם אותו ביצוע, רק שישראל חייבים לבצע מהר ולתת דוגמה לכולם, להיות אור לגויים. ואומות העולם צריכים להפעיל את התוכנית ביניהם, בעזרה הדדית בין כולם, ובין לישראל.

התהליך הוא אותו תהליך, רק שאנחנו מחויבים והם לא. השיטה היא אותה שיטה, זו שיטת חיבור בין בני אדם שנקרא חיבור אינטגרלי שמתאים לטבע.

ניצה: האם אתה יכול להסביר לי על החיבור האינטגרלי בשפה שאני אוכל להעביר בתקשורת,  כי זה מונח חדש וספק אם יבינו אותו?

הם לא יבינו. יש לנו הרבה קורסים שבהם אנחנו  מלמדים את חינוך האינטגרלי, אנחנו מסבירים מה הוא טבע האדם, מה הוא האגו שלנו, ולמה הוא הרסני. למה עכשיו הוא לא רק הרסני, אלא ממש מסיים את ההתפתחות שלנו. למה הגענו משך ההיסטוריה להתפתחות כזאת, והיום אנחנו מתעגלים? כי הטבע רוצה להביא גם את החלק האנושי בהתפתחות, להזדהות עם אותה מערכת כללית. איך אנחנו צריכים דווקא בהשתתפות שלנו להגיע למערכת הכללית האינטגרלית, ולא להגיע לזה רק על ידי הכוחות הטבעיים, כי אז אנחנו נתקדם בדרך מאוד קשה וארוכה, בדרך ייסורים.

עלינו קודם כל זה להסביר את כל הדברים האלה, בהסברה. אחר כך לתת כל מיני דוגמאות, סדנאות, משחקים שמראים לאדם, בצורה מוחשית, לא תיאורטית, אלא ממש, שהחיבור מביא לו ביטחון, בריאות, שלווה, ביטחון מדיני, ביטחון כלכלי, ביטחון פנימי. יש היום הרבה מחקרים שמראים כך. להסביר עד כמה הוא מתפטר מכל התסכולים, מדיכאון, זאת אומרת צריכים להראות לאנשים מה אנחנו מרוויחים מתוך זה שמתקדמים.

יחד עם זה להתחיל גם בפעולות פרקטיות, זה צריך להיות על ידי הידברות וסדנאות למיניהם. כך אנחנו מתקדמים. צריך ממש להכניס את כולם לסוג של אוניברסיטה פתוחה, כי כולם מחויבים לעבור את הקורסים האלה. הלימוד לא נגמר, הוא חייב להימשך כל הזמן, עד שהאדם אט אט יגיע למצב שיתחיל להרגיש שזה בוער בו, שבלי זה הוא לא יכול להתקיים.

אני צריך להביא אותו לדרגה הזאת, שהוא יתחיל להבין שיש לו מזה מרץ, בריאות, חיוב, שלווה. עד כמה הוא מרוויח יותר בחיבור מאשר בפירוד. אם זה מתחיל להיות ברור לו, אצלנו זה נקרא שעבר מחסום, זה באמת סוג של מחסום פסיכולוגי, אז מרגע זה והלאה הוא בעצמו מתחיל להשתתף, להבין, להיות זה שבונה. אבל עד אז אנחנו צריכים להביא אותם לזה, זה עניין של שנים.

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה לך ניצה מזוז, ועד לפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

[1] (בראשית י"א, א')

לחצו כאן להורדה