חיים חדשים - תוכנית 137 - פוטנציאל הרשתות החברתיות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. "חיים חדשים", תודה שאתם מצטרפים אלינו. אנחנו כאן עם סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן. שלום ניצה מזוז.

שלום.

אורן: אנחנו מדברים כאן על תקשורת, והגענו אל האינטרנט, התחום המרכזי שעשה את המהפכה הגדולה ביותר בשנים האחרונות. הוא משפיע על חיי כל אחד מאתנו כפרט, ועל החיים של כולנו כחברה. היום היינו רוצים להתמקד ברשתות חברתיות.

לפני שנכנס לדיון עצמו אני רוצה לומר שהשיחה שאנחנו מקיימים איתך, כל ההכנות וכל הדפים הרבים שפזורים על השולחן, כולם בעצם נוצרים ברשת חברתית. יש לנו צוות של אנשים בכל העולם, עשרות אנשים, מיפן, מאירופה, מישראל, המון אנשים, שכולנו ביחד בונים את הדבר הזה. אפילו כשאנחנו רוצים לעסוק בנושא תקשורת, אז זה לא שניצה ואני יושבים וחושבים אם כדאי לדבר על תקשורת, אלא אנחנו שואלים את העולם מה מעניין, ואז אנשים אומרים מה מעניין, מה אנחנו רוצים לדעת בנושא תקשורת, וביחד אנחנו מפתחים את זה בעבודה דינמית "און ליין" עם המון אנשים כשגם השיחה של היום למשל וכל הדפים, הם בעצם ביטוי של המון סקרנות, רצונות, שאיפות של אנשים מכל העולם, ואת זה מאפשרת לנו בעצם הרשת החברתית.

הרשת החברתית הפכה את החיים שלנו למשהו אחר, פורץ דרך, חדשני, מקושר, חכם הרבה יותר. והיינו רוצים לעמוד על כל התהליכים האלה היום, להבין מה הפוטנציאל שלהם ואיך גם הם לוקחים אותנו קדימה אל עבר חיים חדשים.

ניצה הרשתות החברתיות הן עולם ומלואו. קודם כל חשוב לומר שרשת חברתית זה לא משהו שנולד באינטרנט, זה משהו שקיים עוד הרבה לפני כן, הוא קיבל תאוצה מאוד גדולה ברגע שהוא נכנס לפלטפורמה שנקראת אינטרנט. אבל רשת חברתית זה משהו שמשפיע על הפרט, על הדרך שבה הוא חושב, על הדרך שבה הוא מחליט החלטות, על תפיסת העולם שלו, על תפיסת המציאות שלו. והמוח האנושי הוא ככל הנראה, מותאם לעבודה ברשת, שזה משהו  שנשמח לדבר עליו בהמשך.

הרשתות החברתיות זה מונח שנטבע והוא מבוסס על התיאוריה שהעולם הוא קטן ובעצם בין שני בני אדם מפרידות בסך הכול שש דרגות של קשר. ברגע שהנושא הזה נכנס לתוך האינטרנט, זה צמצם פתאום את הפער, מכיוון שכל אחד יכול להתקשר לאנשים דרך חברים, להכיר אנשים חדשים, כל אחד מאיתנו פתאום מתחיל להיות קשור. ואז אנחנו מבינים שיש איזו נקודת פתיחה כשאתה נכנס לרשת, אבל נקודת הסיום היא אין סופית. זאת אומרת, יש יכולת התקשרות פשוט בלתי מוגבלת.

אנחנו גם מבינים עוד דברים ממש מעניינים, יש חיים ברשת, לרשת יש ממש חיים משלה. כשאנחנו מסתכלים ובודקים רק פרט אחד, קשה להבין את החוקיות שמתרחשת ברשת, אבל כשאנחנו מסתכלים באופן שונה, מגלים דבר מעניין. ניקח לדוגמה דג או ציפור בתוך להקה, הדג "חושב" שהוא עצמאי, אבל האמת היא שהוא חלק מתוך קבוצה מאוד גדולה שמשפיעה עליו והוא בסך הכל מתאים את עצמו לזרם, לתנועה, לגל שנמצא בתוך הרשת, וכך קורה גם לנו כבני אדם.

לכן, כל תהליך חקירת הרשתות, מדע הרשתות, הוא מדע חדש שהתפתח בעקבות התהליך הזה, ובוחן קבוצות, בוחן איך זה משפיע, איך זה עובד ואיך הפרט מושפע. בקיצור, אלה חיים שלמים מרתקים מאוד.

    נראה שאנחנו בנויים בצורה שמותאמת לחיים ברשת, מדוע אנחנו יוצרים רשתות ומדוע אנחנו, בני האדם בנויים בצורה כזאת?

דיברנו לא פעם על כך שהאדם מתפתח לפי חוקי הטבע. והטבע מפתח אותנו גם בכמות וגם באיכות על ידי התגברות האגו שלנו, הרצון לקבל, הרצון ליהנות. מהגופים הפרימיטיביים הגענו לגושים, לגופים, לאורגניזמים מורכבים מתאים שונים, רב גוונים, מנוגדים זה לזה ונמצאים באותו זמן בקשר זה עם זה. זאת אומרת, כשאנחנו מתקדמים בהתפתחות שלנו, הכוונה היא הטבע כולו, אז כל החלקים, התאים, הגופים, נעשים יותר ויותר מורכבים, ו"מורכבים" הכוונה היא שהם כבר קיימים בעצמם ומורכבים מחלקים מנוגדים, ובין החלקים המנוגדים וודאי שחייב להיות קשר הדדי כדי להחזיק את כל הגוף בחיים.

זאת אומרת, החיים הם קודם כל קשר בין חלקים מנוגדים, וחייב להיות גם איזה הבדל בין החלקים וגם איזה קשר בין החלקים. והסינרגיה, ההרמוניה בין הפער לבין הקשר מעיד על מהות החיים ועוצמת החיים שבאותו הגוף. נניח באדם, ואפילו לא בצורה הביולוגית שלנו, שגם בזה יש מה לדבר, אבל בלב שלנו, בראש שלנו, עד כמה שיש פערים גדולים יותר בין הדעות, והמחשבות, והרצונות, ועד כמה שהוא מורכב יותר, כמה שהדעות שלו הן מקצה ועד קצה, והרצונות שלו גדולים מקצה ועד קצה, אז הוא אדם יותר גדול,  אדם יותר מפותח.

זאת אומרת, ההתפתחות מתקיימת ונמשכת למורכבות יותר גדולה, לניגודיות יותר גדולה,  ובהתאם לזה לקשר יותר גדול, כדי שהכול יישאר ויהיה רק באיזון. וכך אנחנו מתפתחים בדרגות דומם, צומח וחי. כמה שהגוף יותר מורכב, יותר מפותח, כך הוא יותר כולל בתוכו גם חלקים מנוגדים וגם חלקים מחוברים זה כנגד זה ואז הגוף נמצא באיזון.

 ואם אנחנו מדברים כבר על פנימיות האדם, שזו דרגה אחרי דרגת דומם, צומח וחי, דרגת המדבר, דרגת האדם, אז כאן אנחנו צריכים לראות שהתפתחנו כמו קודם, באגו שלנו. והאגו שלנו מפתח כל מיני צרכים, לוקח אותנו לכל מיני כיוונים ואנחנו צריכים לאזן אותו אחרת לא יהיו לנו חיים. האגו שלנו גורם לנו קנאה, תאווה, כבוד, שנאה, דחייה, הוא רוצה להישאר לבד. אם הוא יישאר לבד לא יהיה לו ממה לחיות, לכן הוא חייב להתחיל להתקשר לכולם, ואם להתקשר לכולם, אז הוא צריך גם לשלם על הקשר, גם לתת למישהו משהו כדי להיות איתו בקשר. זאת אומרת, אותה ההתפתחות האגואיסטית מביאה אותנו להתקשרות לכולם. למרות שאני לא רוצה, אני רוצה לקבל מכולם רק באופן חד סטרי, אני רואה שאם אני רק מקבל, אני לא מקבל כלום, אני חייב גם לתת. ואז נוצרת הרשת.

אנחנו רואים שגם בימי הביניים, בעצם עד המאה השבע עשרה, שמונה עשרה, היו קיימות רשתות חברתיות מאוד מאוד דלות. ובמיוחד רק ברובד המפותח שבחברה, באליטה. שם היו סלונים, הייתה איזו חברה, היה קיים בשבילם דואר וסוגי התקשרות דיפלומטית ותרבות.

99% מהעמךָ, חי כמו חיות. ובמשך שלוש מאות השנים האחרונות, העניין של החברה, ההתפתחות גם עד האנשים הפשוטים שביותר, קיבל תאוצה, קשר. והעיקר זה הקשר.

 כל זה שייך להתפתחות התעשייה. סביב המפעלים, סביב הארגונים, סביב הבנקים, שם היו צריכים המון אנשים, אז הביאו את הכפריים והתחילו לארגן מהם גופים גדולים, גושים גדולים של פועלים, נזקקו למנהלים ועוד. כבר התחיל קשר בין בני האדם, אבל זה היה סביב התעשייה, סביב המסחר, סביב שירותים למיניהם. ואז יצא עיתון ומערכת הדפוס התחילה לעבוד. אנשים התחילו כבר ללמוד קרוא וכתוב, מתוך זה שהיו חייבים לעבוד במקצוע, אבל מתוך זה כבר באו להם אחר כך הארגונים של הפועלים ושל כל המקצועות. אם זה תעשייה, אז יש צורך בתקשורת בין מהנדסים מכל העולם יחד, ורופאים של כל העולם, ואז הרשת כבר התחילה לעבוד. וודאי שזה היה דרך הדפוס בלבד, אבל אנשים היו מקושרים ביניהם במיוחד לפי המקצוע, וכך עבדו. תרבות וחינוך עשו בזה הרבה.

כל הדברים האלה מתפתחים אך ורק מתוך הצורך הפנימי של האדם. האנשים שנמצאים ברמה מסוימת של התפתחות בצורה מקצועית, במקצוע מיוחד, קודם כל מתעניינים במה ששיך לאינטרסים שלהם, למקצוע שלהם, לשכבה שלהם וכן הלאה, חוץ מדברים כללים כמו חינוך, תרבות, חיי משפחה, ואלה רשתות יותר רחבות.

העולם שלנו התחיל להרגיש צורך בקשר נוסף, בקשר הפנימי בין בני אדם, והקשר הזה בא מתוך האגו שלנו שנעשה יותר ויותר מקושר עד שנעשה אינטגרלי. מתחילת המאה העשרים בערך פיתחו את הרדיו, אחר כך את הטלוויזיה, אבל כל זה היה חד סטרי.

עד שהגיע רצון לבני אדם בעצמם להיות מקושרים זה לזה בצורה יותר אינטנסיבית ובצורה דו סטרית, ולאו דווקא בענייני המקצוע או בצורות צרות ומאוד ספציפיות, אלא כבני אדם. כלומר, הגיע חיסרון להתקשרות, הרצון שלנו התפתח עד המצב שפתאום גילה לנו שאנחנו מקושרים בינינו בכל מיני צורות קשר, מהחיים הפשוטים ביותר, כמו מה אתה אוהב לאכול בארוחת בוקר, ואיך אתה ישן, ואיך אתה שותה, ואיך אתה מבלה, ומה בכלל החיים שלך, איך אתה מתייחס לכל מיני דברים, בקיצור, הכול. כל מה שקורה בתוך האדם ועם האדם בצורות הטובות והגרועות ביותר, לכל זה יש לי קשר. יש לי דחף להוציא מעצמי, לשפוך, ואני גם מעוניין לראות מה קורה משם.

אורן: לָמה?

כי בתת ההכרה אני מתחיל להרגיש שאנחנו קשורים יחד. אני מתחיל להרגיש שבכל הדברים הטובים והרעים אנחנו קשורים יחד. שאני יכול כאילו לפתוח את עצמי כולי כמו באיזה ניתוח כירורגי ולהוציא מעצמי כל מה שיש, ואני בטוח שיש גם בך, ובה, ובו, ובעצם רק בצורה דמיונית אנחנו מרגישים כך, שכל אדם סגור בתוך עצמו. אבל אנחנו לא סגורים, אנחנו פתוחים בצורה כזאת.

ההיפך, אני מתחיל להרגיש דחף פנימי לפתוח את עצמי לכל העולם, לא יודע למה. אני רק מרגיש שזה קורה, כך אני רוצה. אני רוצה שכולם יכירו אותי לא סתם ערום, אלא ערום מבפנים. שבכל הנימים שלי אני אתקשר לכולם בכל המחשבות ובכל הרצונות, מהלב ומהמוח, מכול מה שיש לי, אני  אתקשר לכולם, לָמה? כי אני מרגיש איזה דחף, צורך לא מובן, אבל זה קיים.

ואנחנו רואים שבדרך להתפתחות של הדחפים האלו, וודאי שאנחנו יוצאים פתאום בכל מיני  צורות מגונות, צורות לא יפות. אנחנו מפריזים בזה כאילו בפתיחות ומשחקים בזה יותר מדי, אבל זה רק בינתיים. זה כמו שילדים קטנים עושים במכנסיים, אנחנו כאילו לא יודעים איך להשתמש בזה. אבל הדחף הזה הוא דחף שבא לנו מתוך התגלות רשת הקשר בינינו, שמגלה לנו את הקשר הטוטאלי.

וודאי שגם טרור, גם כל מיני צורות בינלאומיות ובכלל ההגירה הזאת ממקום למקום שאנשים מטיילים ונוסעים וטסים ולא יודעים בכלל, משתגעים בכל, כל זה עדיין סימן שהמערכת רוצה לייצב את עצמה בקשר הטוטלי ועוד לא יודעת איך להגיע לאיזון. במעבר ממצב למצב היא עדיין נמצאת במצב לא מאוזן. כל התהליך הזה, המעבר ממצב למצב, יכול להימשך כמה עשרות שנים, עד שיירגע ויתפוס מין יציבות מסוימת, אבל זה קורה.

אני מתחיל להרגיש שאחרי ה"אוו-וה" הראשון, הבלגן, הבלבול ומין התנפלות על הדבר, מתחילים גם כאן לראות כמו בכל תהליך טכני שיש קפיצה ואחר כך הדבר מסתדר, ולכן, שוב, רשתות הן תוצאה טבעית מרצון ההתפתחות הטבעי שבנו ואסור לנו להגביל אותו, אלא לחנך, זאת הגישה הנכונה, חינוך ולא הגבלה.

אנחנו צריכים להבין, לחקור מה קורה, להבין את האופי הכללי, את המגמות הכלליות, השליליות והחיוביות  כלפי ההתפתחות האינטגראלית. כלפי המצב המאוזן שיהיה בעתיד כשכולנו משלימים זה את זה בצורה טובה כגוף אחד, כאורגניזם אחד, ולקראת זה אנחנו צריכים לחנך אותם. זאת אומרת, ככל שאנחנו נביא לשם יותר חינוך לא בשליטה, לא בדיכוי, בזה אנחנו נקדם את ההתפתחות וגם  נשמור על כל האוכלוסייה שפחות תסבול, עד שהיא תגדל. תגדל, זאת אומרת בצורה איכותית בקשר הנכון שלה.

אורן: אני חושב שכדאי שנעשה את התהליך שאתה מתאר דרך לימוד והתבוננות בתופעות שקיימות היום, וננסה לנתח אותן ולהבין אותן.

 אני צריך להדגיש את זה שאני לא נמצא ברשתות, אין לי כניסה לשם. אולי קיים שם מישהו בשמי, אולי מהארגון שלנו, אולי לא מהארגון שלנו. אפילו שמעתי שיש שם כל מיני כאלו ד"ר לייטמן, פרופסור לייטמן ובכלל לייטמן ועוד, מישהו כותב כך. אני אישית חוץ מהבלוג שלי שמתפרסם וחוץ מהתכניות שאנחנו מצלמים כאן או בזמן השיעור, לא מופיע ברשת.

ניצה: אתה נתת פה הסבר מדהים על הדחף הפנימי לפתוח את עצמי, וזה משהו שבאמת אנחנו רואים שמתרחש בצורה לא הגיונית בכלל במרחב של הרשתות החברתיות. כל אחד מוסר את הפרטים האישיים שלו בקלות, מה הסטטוס שלו, מי החברים שלו, גיל, איפה הוא למד, במה הוא מתעסק. זה לכאורה לא נתפס בהיגיון.

 למה?

ניצה: כי מי ירצה לחשוף את עצמו?

 למה? אנחנו הגענו למצב הפוך שבו אני מרגיש דחף לחשיפה.

ניצה: לכן אמרתי שזה מפתיע. מה הוא הדחף הזה לחשיפה? אנחנו רואים שזה קורה, רק בהגיון שלי זה לא מסתדר.

 בזה שאני פותח את עצמי, אני כאילו מגלה את החושים שלי לקליטה של העולם. אני מרגיש שאם אני סגור אני נמצא כמו בקבר. אם אני אפתח את עצמי עם ביטוי כלשהו, בזה אני מראה כמה שאני מוכן לקבל את כל העולם, עד כמה שאני זקוק להרגיש שאני חי, אחרת אני לא מרגיש את החיים. כך אדם מרגיש בצורה טבעית.

ניצה: התופעה היא שאנשים קמים בבוקר, פותחים את הרשת החברתית. הרשת המובילה היא פייסבוק, אבל יש עוד הרבה, טוויטר למשל אבל פייסבוק היא הכי גדולה, כוללת כמיליארד דפים, המון פרופילים. בדקו את זה ורק כ 8% מהכלל הזה, הם דפים מזויפים, כל השאר אמתי לגמרי.

אנשים באמת בונים לעצמם פרופילים וחיים בתוך הרשת. הם קמים בבוקר וכותבים מה מצב הרוח שלהם בבוקר, או איפה הם היו אתמול בערב, או עם מי הם בילו, ועם מי הם יצאו, ואיפה הם אכלו. יש פה כאילו אינטראקציה מאוד אינטימית בתוך רשת פתוחה, לכאורה בהיגיון זה כאילו לא נתפס.

מה יכול להיות, מה יש לי, לאדם הפרטי הקטן, להסתיר? מה יש בי מיוחד, אפילו שאני סוטה לכל הכיוונים? הרי זה בא מהטבע, אז אני לא מתבייש, ואני בכלל לא דן את עצמי, אני פשוט פותח את עצמי כמו יצור "כך אני". אדם כבר מפסיק לזהות את עצמו עם מה שאנחנו קוראים האדם שבו, הבהמה שבו. הוא כאילו נמצא במקצת מהצד, וכותב על עצמו בגוף שלישי.

לכן הוא לא מרגיש בושה, הוא לא מרגיש שצריכים להעביר עליו ביקורת, אלא צריכים לקבל אותי כמו שאני. יש כל מיני תופעות בטבע, גם אני תופעה. ועוד יותר מזה, האגו שלנו דוחף אותנו לפתוח את עצמנו בצורות עוד יותר מוגזמות, כביכול שבזה אני מיוחד אפילו בצורה השלילית. זאת אומרת, הגישה שצריכים להיות צנועים או לשחק יפה באילו פוזות, זה מזמן כבר עבר לצורה השלילית, לפוזות השליליות ועכשיו זה מתחיל להתאזן בצורה טבעית, שהיא, אני.

ניצה: יש עוד תופעה מעניינת, האדם באמת מתאמץ. קודם כל הוא יוצר פרופיל שבו הוא מנסה להציג את עצמו בצורה הטובה ביותר שהוא יכול, והוא נורא רוצה לשדר שאצלו הכול בסדר. בדרך כלל, אצל רובם, הוא נותן להרגיש "תראו כמה יפה אני מבלה, ואיפה אכלתי אתמול, ואיזה חיים אני עושה, וכמה אני מאושר, וכמה טוב לי". יש פה רצון של האדם להראות את הצדדים החיוביים.

 עדיין?

ניצה: עדיין יש את זה. אתה אומר שזה עומד להשתנות, להתאזן?

בוודאי.

ניצה: למצב של אמת?

למצב לא צבוע בשום צורה. אבל אם המצב "לא צבוע בשום צורה", אז לְמה הוא כן מצפה? בזה שהוא משחק את עצמו יותר מאושר, זה עוזר לו להיות יותר מאושר. אם אני משחק אדם שמח, אז אני שמח, כך החיים שלי. יותר טוב שייצרו מעצמם אנשים מוצלחים ושמחים, זה יעזור להם לקבל את החיים בצורה יותר קלה.

אבל אני חושב שזו תקופת מעבר, ואנחנו נגיע לכך שנצטרך להציב לפנינו בחברה אילו יעדים שאליהם אנחנו נמשכים, בהם אנחנו נמצאים באיזה אתגר, מטרות יפות, הרפתקאות, משהו שיתפוס אותנו, שנוכל לשחק בו. כי משחק זה בעצם מה שהרשת הזאת מחפשת, "במה לשחק".

אורן: איזה סוג של הרפתקאות?

 הרפתקה, שאני מבין שאני צריך להיות בחיים שלי, להחזיק את עצמי ואולי להחזיק משפחה וילדים, לעבוד, אבל אדם לא יכול לחיות בלי איזו מטרה, איזו שאיפה, חזון, משהו בעננים, משהו יפה וורוד, שאי שם יכול להיות שיתקיים. כי החיים שלנו לא נותנים לנו את זה בשטח שלנו, וברשת זה אפשרי. לכן אני חושב שמי שיידע להעביר לרשת כאלו יעדים שימשכו אנשים לשם, שיחברו אותם לזה, הוא יהיה מוצלח מאוד. כולנו מחפשים את משחק החיים, אנחנו רוצים לשחק בחיים וירטואליים יפים שימלאו אותי, שיתנו לי אוויר, שאני אהיה בפנטזיות האלו כמו בחיים הרגילים. והחיים הרגילים זה סתם, אני חי אותם, אבל אני חי ממש ממשהו שיש לי כל רגע גישה אליו, שאני מתרגש ממנו.

לכן מה שאנחנו רואים עכשיו בכל הרשתות שאני שומע עליהן, ואני לא נמצא בהן, אבל כמה שאני מרגיש, זה בינתיים רק פיתוח מכונה שאין בה עדיין רוח חיים ממש. מי שיידע להכניס לשם את הפסיכולוגיה הנכונה, להעלות, למשוך אנשים למשהו כמו ילדים שנמשכים להרפתקה בחיים שלהם, הוא יידע לנצל נכון את הרשת.

אורן: איזה רוח חיים היית רוצה להכניס לרשתות החברתיות?

בלי להתגאות, אני לגמרי לא נמצא באותה רמת התפתחות.

אורן: אני לא מדבר עליך ועל הרשתות, אני מדבר מבחינת חזון, מבחינה התפתחותית מה זה להכניס רוח חיים אל תוך הרשת?

 בוא ניצור בינינו צורת קשר כזאת שנתחיל להרגיש בה חיים מעל החיים, חיים חוץ גופיים. אנחנו יכולים לצאת לחיים חוץ גופיים. יש הרבה "גורו" למיניהם, הרבה מיסטיקות שמדברות על זה, לכן אני לא יודע אם אני מיוחד בזה, ובטח קיימות כל מיני טכניקות וחוגים וארגונים. אבל אני הייתי מארגן רשת כזאת, מועדון, כמה שיותר רחב, כמה שיותר גדול, שאנשים, בקשר ביניהם רוצים להגיע למערכת חוץ גופית, שהם רוצים להגיע לקשר אַסטראלי. משהו שלא תלוי בגופים שלהם, שקושר בין בני אדם בצורה לא גופנית ולא וירטואלית, אלא בצורה אחרת שאני קורא לה צורה רוחנית. ששם אנחנו נפגשים עם כל היצורים שהיו אי פעם חיים וחיים ויהיו, יתגלו בחיים, ושם אנחנו נפגשים עם אנרגיה פנימית של כל היצורים שנקראת "נשמה".

צריך למצוא לזה מילים, שלא יבלבלו אותנו עם כל מיני שיטות אחרות, אבל הייתי שמח לראות רשת שפועלת לכיוון הזה, שמפתחת קשר כזה בין בני אדם, מובילה אותם, מסבירה להם איך נכון להתקשר ביניהם, ואיך, באיזו צורה אנחנו מתעלים מעל עצמנו. בכמה אנחנו משתמשים בגוף שלנו לצורך זה ומתעלים מעל הגוף, כמה אנחנו צריכים להתקשר זה לזה בחיזוק הדדי, בקשר הדדי, בעזרה הדדית, ואיך אנחנו ממש מרגישים יותר ויותר נמצאים בקשר בינינו.

לא קשר אחד לבד, המאמץ צריך להיות בקשר לקראת ההתקשרות בינינו, ולא שאני דורס את הגוף שלי ומעליו קופץ למשהו. הקפיצה היא בלהתקשר נכון בינינו מחוצה לגוף.

ובקשר הווירטואלי הזה אנחנו מתחילים להרגיש את החיים החדשים. בהתחלה הם נראים לנו כחיים וירטואליים, אבל יש איזו רוח שמתגלה בקשר הווירטואלי הזה, והרוח הזאת כבר מקנה לי מעין ניתוק פסיכולוגי מהחיים הגשמיים שלי. מפני שהחיים הם ברשת המסוימת הזאת, בקשר בינינו, ופה אני לא מדבר על הרשת הווירטואלית האלקטרונית שם אנחנו מקושרים בפייסבוק, אלא ההרגשה שאנחנו קונים דרך כלי התקשורת המיוחדים האלו היא שונה. ההרגשה הזאת היא כמו רשת שנפרדת מהגופים ומהרשת הוירטואלית ושייכת לרשת החדשה בינינו, והיא שנותנת לנו להרגיש את עצמנו קיימים במימד עליון מאתנו. אנחנו אפילו מרגישים שרשת הקשר הזאת, נמצאת למעלה מזמן, ממקום, בניתוק מכל מה שקורה לנו גם ברשת הקשר הגופנית, וגם ברשת הקשר הוירטואלית.

ואז אנחנו עולים לדרגת האדם. אנחנו מתחילים להבין שהקשר צריך להיות הדדי בהרמוניה. כמה אני מקבל וכמה אני נותן, כמה אני מחזק את האחרים והם אותי, עד כמה זה מחייב אותנו להרגיש את עצמנו כאחד ועוד ועוד. זו בעצם ההתפתחות.

אם הייתה לי אפשרות להקים דבר כזה, אז וודאי שהייתי עושה זאת, זה החלום שלי מזמן. רק כמה שאני מדבר על זה מידי פעם עם מי ששומע, אני לא רואה בהם את היכולת. הם נכנסים לתוך הרשת וכאילו טובעים שם. הרשת תופסת אותם, בולעת אותם, והם נמצאים בהרגלים הרגילים כמו הרשת ופועלים שם בכל מיני צורות קטנטנות, לפרסם שם משהו, לעשות שם משהו באותה רשת. אני רוצה לעשות תשתית כזאת שמעלה את כל התלמידים שלי, את כל האוהדים שלנו, מאות אלפים בכל העולם, לרמה אחרת. זה יבוא פעם, אבל בינתיים יכול להיות שאין לי עדיין עם מי לעבוד. אני לא מבין טכנית איך לעשות, אבל הרעיון הוא כך. דיברתי עליו כבר לפני כמה שנים, ולא פעם.

אורן: אם אני אנסה לתת כותרת לתהליך שתיארת עכשיו, אתה אומר, לצקת לתוך הרשת הוירטואלית פנימה רוח, נשמה.

נניח לתוכה. להתחיל ללמד את האנשים צורת קשר כזאת, שהם יוכלו לעלות מעל הגישה הוירטואלית, הפשוטה, שבסך הכול לא עושה כלום. בוא נניח שאם הייתי יושב איתך קרוב והיינו  מדברים, או ברשת, זה היה אותו דבר. זאת אומרת, מצד אחד הרשת היום בסך הכול מקצרת את המרחק ולא יותר, ומצד שני היא מאפשרת לנו להיות יותר גלויים. מצד אחד אני מרגיש שמה שאני עושה, יקְראו כולם, מצד שני, אני מרגיש שאני די מכוסה מהם, מוגן מהם, חסום, ולכן זה מאפשר לי. אבל הנושאים הם רגילים, פשוטים, שנראים בצורה גופנית, פשוטה, אנושית, זולה. רובם כך.

אני מדבר על קשר מטרתי, שהמטרה שלו היא להביא אותנו להרגשת החיים מעֵבר לזמן, מעבר למרחק, מעבר למקום, ליצור איזו מין תשתית שמתרוממת מכדור הארץ ולוקחת אותנו למימד אחר.

אורן: מה זה מתרוממת מכדור הארץ?

 אנחנו נכנסים ובונים איזו בועה שהיא כמו כלי שטס בין הגלקסיות. אנחנו בונים כזה כלי. הכלי הזה הוא הרשת בינינו, הקשר בינינו, מפני והקשר הזה הוא מאוד מיוחד, הוא הדדי. וכל אחד מתרומם מעל האגו שלו כדי להיות מקושר עם האחרים כגוף אחד. ואז בתוך המערכת הזאת שאנחנו כך מקושרים, אנחנו מוצאים חיים מיוחדים, חיים ברמה אחרת, חיים מחוץ לגופים של כל אחד, מחוץ ל"ממני", "ממך", "ממנה", מכל אחד ואחד, אלא חיים משותפים. ולשיתוף הזה יש חיים משלו, כי אנחנו נכנסים לשם, לקשר בינינו, ושם אנחנו חיים, ולא בגוף שלי. הגוף שלי נמצא רק כדי לקיים אותי בצורה שאני חי וקיים, כדי להיות מחוצה לו, בתוך הקשר הזה.

נניח, בן אדם שהוא מדען, שכל כולו, כל החיים שלו הוא נמצא במדע כלשהו, אז הוא לא חי ולא ישן ולא כלום, הכול בפנים, הכול בתוך המדע. אם הוא צריך משהו, אז "תביא משהו לאכול", אם הוא צריך לישון, "טוב אני אלך לישון כמה שעות", אבל כל כולו הוא שם. כך אנחנו. אם אנחנו בצורה כזאת יחד עם החיים שלנו, עם העבודה שלנו, עם הכל, נוכל להתרומם לקשר בינינו, ושם אנחנו נרגיש שאלו הם החיים העיקריים שלנו כמו המדענים, כמו הציירים, כמו אנשים שמסורים לאיזה אידיאה, אז אנחנו נתחיל להרגיש בקשר בינינו את סוג החיים החדשים, הרמה החדשה. זה בעצם השימוש הנכון שיהיה, שיתגלה, על ידי כל הרשתות הוירטואליות האלה. הן יצטרכו להתפתח, זאת האבולוציה שלהן. זה ייקח עוד כמה שנים.

אני הייתי כבר עכשיו משתדל לפתח זאת, רק אני לצערי לא נמצא בזה, אני יכול רק לספר ולהסביר מה אני רוצה במילים פשוטות, אבל להעביר את זה למונחים טכניים ולארגן את זה ולעבוד, לזה אני צריך הרבה אנשי מקצוע ואנשים שירצו לבצע את זה. זה אפשרי להתחיל מגוף קטן. אבל בטוח שזה ימשוך את כל האנושות בסופו של דבר.

מה זה האינטרנט, מה זה כל רשתות החיבור כמו הפייסבוק? זה בסופו של דבר ההתפתחות, ההתגלות של הקשר בינינו שמביא אותנו לקשרים יותר ויותר נעלים. קשר ללא חוטים וללא מודם, וללא פייסבוק, וללא קודים, אלא יכולת להתקשר בצורה יותר ישרה, יותר פשוטה, ללא מתַאם באמצע. כשהיום אני צריך להתקשר, אני צריך לשלוח לך, אז אתה קולט את זה, ואתה מפענח את זה, ואז שולח לי חזרה וכולי.

אלא כאן המטרה היא ליצור רשת ללא חוטים אלקטרונים וללא גלים וללא כלום, כי היא רשת שקיימת בינינו, קיימת ועכשיו מתגלה. היא מתגלה כרשת שקושרת את כולנו יחד כאנושות, כי כל הטבע הוא הרשת, רק אנחנו צריכים לגלות את זה.

יוצא שעל ידי מאמצים מהרמה שלנו, אנחנו הולכים ומגלים את הרשת העליונה הזאת שקיימת. ואז כשאנחנו מגיעים לתוך גילוי הרשת הזאת אבל במאמצים שלנו, זה נקרא שאנחנו מתקדמים לכך בדרך האור, כי על ידי המאמצים שלנו, זה בטוב. אבל אם לא, האבולוציה שלנו תדחוף אותנו חזק על ידי ייסורים בכל זאת להיות ברשת הזאת. אני קורא לה "רוחנית".

ניצה: מה חסר לנו עכשיו כדי להיכנס לרשת הזאת בטוב?

 תביאי לי אנשים שמבינים ברשת, שיכולים לבצע פקודות שאני אומר להם בצורה פסיכולוגית, איך לבנות אותה, שהם יֵדעו איך לפענח ולתרגם את זה למונחים טכניים, וסביבם עוד עשרות אנשים שיתחילו להשתתף בזה בצורה נכונה.

ניצה:  זה עניין טכני?

 זה עניין טכני בלבד, להבין אותי ולקיים את המונחים בצורה טכנית, לא יותר. ואז אנחנו מעלים את עצמנו לרמת הקיום הבא שנקראת "החיים הרוחניים" ללא הרמה האחרת, שאותה אנחנו עוזבים. והמעבר הזה נקרא "אחישנה", זאת אומרת בכוחות שלנו, במאמצים שלנו.

אורן: חלק מהתמונה שציירת פה כבר מתממשת היום. תיארת מצב שבו לאנשים יש את החיים שהם צריכים לקיים כדי לחיות, ויש להם חיים נוספים שהם החיים ברשת. זה קיים היום וזה הולך ומתעצם. ככל שהאנשים יותר צעירים, כך ההתייחסות שלהם ותשומת הלב אל מה שהם צריכים לעשות בתפקוד היומיומי, ביחס לחיים שלהם ברשת, נוטה אל הרשת. הם כל הזמן מחוברים, כל הזמן און ליין, הם כל הזמן מעדכנים, משתפים, ויש הרגשה שהחיים האמיתיים הם צל של החיים ברשת. זה כבר קורה בלעדינו, התחושה הזאת מבחינה רגשית פסיכולוגית כבר היום שלטת לגמרי. אם תנתק אדם מהאינטרנט, או אם תהיה איזו תקלה, אני חושב שאנשים ישתגעו.

כן.

אורן: כבר היום ועכשיו ההגירה של המחשבות שלי, של תשומת הלב שלי, של מה העיקר בחיים ומה הטפל, נמצאת במעבר לשם.

 כן. הכלים כבר מוכנים.

אורן: נכון. ומה אתה רוצה להוסיף אל המוכנות התפיסתית הזאת שהחיים הם ברשת, כדי לקדם את זה אל עבר האבולוציה הרשתית שאתה מתאר?

כן, מדובר באבולוציה רשתית. מפני ששם הכול מתנהל בקבוצות פחות או יותר, צריך לארגן קבוצת אנשים כמה שיותר רחבה, ששמה לפניה מטרות מאוד מדויקות, ברורות, ומגלה תכנית שעל ידה היא מגיעה לאותה המטרה, והתכנית הזאת צריכה להיות כמה שיותר מפורטת וברורה לכל מי שנכנס.

אנחנו לא מכסים, לא מסתירים שום דבר, ולזה אנחנו רוצים להגיע. ואנחנו רוצים להתחיל לקיים בינינו חיים כאלו, בתוך הרשת, כדי להעלות את עצמנו בדרגה אחר דרגה, במצב אחר מצב, לקראת הייעוד הזה, לקראת המטרה הזאת שקבענו. וחשוב לפרסם את זה כמה שיותר, על מנת שמי שירצה יוכל להצטרף. וסביב זה יהיו לך המון שאלות, וכניסות, והתעניינות.

יש לנו עבור זה הרבה מאוד דברים שכבר קיימים, אבל הם לא קיימים כחלק מהרשת. הם קיימים כמו מועדון סגור. הם לא קיימים בצורה פתוחה, שמושכת כמה שיותר אנשים מהרשת שיתחברו. אנחנו לא מספיק יודעים איך לפרסם שהמטרה שלנו היא מטרה מאוד יפה, מיוחדת, מושכת, שהיא בעצם העתיד של כולם, שהיא מאפשרת לנו לחיות ברשת שלא תלויה, שאתה יכול לנתק אותה או לא לנתק אותה. זה כמו שמנתקים אצלנו את הטלפונים, ואתה כאילו מעלה את עצמך לממד אחר.

אתה נמצא עכשיו בקשר עם בני אדם, כמו שהיית בקשר עם בן אדם מסוים אפילו ללא אינטרנט,  במסחר, בתעשייה, בתרבות, בחינוך, וכל האנושות כאילו נמצאת על השטח אחד ומקושרת בין הגופים הללו. ועכשיו מגיעה לשם מערכת עיתונות, טלוויזיה, וכל מיני קשרים, ואחר כך פתאום רשת האינטרנט. כל זה מקשר בינינו ברמה הגשמית, ברמה הארצית, כאן, על פני כדור הארץ.

אני מדבר על זה שאנחנו לוקחים את הרשת הזאת, ויוצרים בה איזה חוג קטן של אנשים שרוצים. תאר לעצמך, שיש רשת על פני השטח ואתה לוקח את הרשת הזאת ומתחיל להעלות אותה לגובה, והיא כולה כמו איזה בד, נמשכת אחרי התנועה שלך, ואתה מושך לאיזה גובה, לרמה הרוחנית, לרמה אחרת.

כאן, אנחנו כרגע נמצאים בשטח הטבעי שהוא ברמת החי, בן אדם נמצא ברמת חי כי הוא מקבל הכול דרך הגוף שלו. "אני רוצה", אבל אני רוצה על ידי המועדון הקטן שאני מייצר בתוך הרשת המיוחדת שלי, להעלות אותו לרמה הבאה, לרמת המדבר, לשטח הבא, למימד הבא. ושם הוא יתקיים בצורה טבעית, האינטרנט רק עוזר לי להוציא אותו מהמימד הזה למימד האחר, מממד החי לממד המדבר. אם אני עושה את זה בעצמי, זה נקרא "דרך אחישנה". אבל אם אצטרך לעשות את זה על ידי בעיות וצרות, אז זה נקרא "בזמן", "לפי הזמנים", זאת אומרת לפי דחפים שילחצו עלי ויעשו עלי עבודה מאוד קשה, ויהיה לי מאוד קשה.

אורן: אמרת שבתהליך הזה אתה רוצה בתוך הרשת הכללית של האינטרנט, לייחד קבוצה או רשת פנימית ספציפית, קבוצה ספציפית, שתהיה לה מטרה מיוחדת. אתה יכול להגדיר מה המטרה?

 המטרה היא לעלות מאיכות הקשר הגופני, הארצי, של החיים האלו, לרמת קשר שבה אנחנו מתנתקים מחיי הגוף וחיים רק מחוצה לגוף, בקשר בינינו. מה זאת אומרת? שכדי להגיע לקשר העתידי הזה, כל אחד צריך להיות מקושר עם האחרים בצורה פתוחה, טובה. שאני כאילו מהווה מודם בעצמי ומתחיל להתקשר לכולם בצורה שאני רוצה. איך אני יכול להיות מקושר אליך, סתם כבן אדם? רק אם אני בא אליך בצורה טובה. אז אתה במקרה הזה יכול להיות פתוח לקשר איתי.

זאת אומרת, אני חייב לצאת מהאגו שלי, להתעלות מעליו, ולהיות כלפי כולם בקשר טוב. זה נקרא שהמודם שלי, המכשיר שלי, המחשב שלי, פתוח להתקשר לכולם. וכך גם כולם, פתוחים לקשר עם האחרים. "פתוחים" זה נקרא שלכולם מתייחסים בצורה יפה, לפחות לא להזיק ואפילו להשפיע טוב. יש כאן דרגות הקשר, ברור לנו, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ו"ואהבת לרעך כמוך".

זה בעצם מסביר לנו על צורות הקשר כמו ברשת, בכמה ביטים אתה יכול להתקשר לכל אחד ואחד, כמה קילו-בייט בשנייה אתה מעביר מאחד לשני, זה תלוי במידת הפתיחות שלך כלפי אחרים.

אורן: מהי מידת הפתיחות, איך אתה מודד פתיחות?

מידת הפתיחות, זה כמה שאתה מעלה את עצמך מעל האגו שלך, כמה שאתה יכול להתקשר לרצונות של הזולת, להבין אותו, ברמה הזאת אתה נכנס אתו לקומוניקציה. במודם שאתה נכנס אליו, לפי אותו התדר, לפי אותו הפרוטוקול. אתה יודע שיש שם בפנים פרוטוקול מסוים, תנאים מיוחדים כדי להתקשר ממכשיר למכשיר. נניח שיש לפניי רצון, לא הוא והיא, רצון בלבד, אז כשאני מתקשר, מתוך הרצון האגואיסטי שלי, אני מתעלה מעליו ואני מוכן להתקשר לרצון של הזולת, כדי להשפיע לו טוב, יש כאן איזו שליחות, התקשרות טובה. אז במידה הזאת, אם ברצון שלי אני מוכן להקשר לרצון שלו, למלא אותו בצורה טובה, הוא פותח לי את עצמו ואני מתקשר, ואותו דבר בצורה הדדית. וכך כולם עם כולם.

התנאי הראשון להתקשרות ברשת החדשה היא שאנחנו רוצים להביא טוב אחד לשני, לפי מה שנקרא טוב אצל השני, אליו אני מתקשר, אחרת המכשיר שלו יהיה סגור לקשר שלי.

אורן: למה?

 כי איך אני אכנס לתוכו אם הפרוטוקול לא מתקיים, אם התנאים שלו לא מאפשרים, כי הוא שומר על עצמו מכל רע, הוא סגור? אבל אם הוא רואה שאני בא אליו בדיוק לפי הפרוטוקול שלו, אז זה אפשרי. למשל, הוא רוצה כוס מים ואני מביא לו בדיוק כוס מים ולא איזה מיץ ולא משהו אחר, אז הוא פתוח. כך אנחנו מתקשרים. בצורה טכנית אנחנו עושים עכשיו אותו דבר בדרגה יותר נמוכה, בדרגה חומרית.

כך אנחנו מתקשרים, אחרת איך אני מוצא קשר בין שני המחשבים? ויש כאן ספקים ובדרך יש ביניהם אנשים שעוזרים לנו להתקשר זה עם זה, מפני שאנחנו צריכים לבנות בתוך המערכת הרשת החדשה שלנו, מחנכים, סדרנים, שמלמדים אותנו איך להתקשר זה עם זה. וכך אנחנו נבנה את הקשר. זו בעצם הרמה שנצטרך לבנות. האנושות לא תברח מזה, כי זאת הצורה הטבעית של ההתפתחות שלנו.

אורן: אמרת שאתה רואה שרשת האינטרנט יכולה להביא אותנו להרגיש את הרשת הכללית שקיימת בטבע.

כן. לאט לאט, אנחנו הרי מתפתחים. גם את רשת האינטרנט מאיפה פיתחנו, איך מצאנו שדבר כזה קיים? מתוך התסכולים הפנימיים, מכך שצריכים להיות בקשר יותר טוב בינינו. כל הטבע מתפתח מניצוץ קטן ועד האטומים, עד המולקולות, עד החיים החלבוניים האלו על פני כדור הארץ, ביותר ויותר התקשרות, במורכבות יותר גדולה זה עם זה. עד שעכשיו אנחנו מגיעים לחיים יותר מורכבים בקשר, ולא לחיים גופניים יותר מורכבים, אלא קודם לקשרים אנושיים ואחר כך לקשרים רוחניים.

אורן: המילה רוחני לא ברורה לי.

 "רוחני" זו באמת מילה לא ברורה, אני מבין אותך. כי אם היית צומח לא היית מבין מה זה נקרא להיות חי. עכשיו אתה נמצא בדרגת החי, אתה לא מבין מה זה נקרא להיות בדרגת המדבר. דרגת המדבר זה להיות בקשר פנימי בין כולם. שאתה דווקא לא מדבר בפה, אלא מדבר בצורה ישירה, יש לך קשר עם כולם, וקשר של כל אחד עם כולם, ללא שום מחסומים. זה נקרא הדיבור האמיתי, ולא הדיבור שלנו שאנחנו לא מבינים. מה שאני מדבר בפה אתה שומע באוזן, זה בכלל לא אמיתי. זו רק הצורה הזמנית של ההתקשרות.

אורן: הרב לייטמן, איך אתה רואה את התפתחות הרשת החברתית?

  קודם כל, אני חושב שלא נכון לקרוא לה "חברתית", אין שם שום חברה. חבר זה ממילה חיבור, אין שם שום חיבור, זה עדיין משחק. אני מקווה שזה באמת יתפתח לצורה חברתית, לחיבור הנכון, היפה, שהרשת הנוכחית רק תהיה כמין קפיצה, לקשר ללא שום אמצעים טכניים.

אורן: תודה רבה לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ונהיה בקשר.

לחצו כאן להורדה