חיים חדשים - תוכנית 181 - הנהגה וממשל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם מצטרפים אלינו. אנחנו כאן עם "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: אנחנו רוצים ללמוד יחד איתכם מהרב לייטמן, איך אפשר לבנות את החיים  בארץ כמו משפחה אחת גדולה. שכל אחד ירגיש שכל מי שנמצא סביבו הוא לטובתו, דואג לו, אוהב אותו, ורוצה שיהיה לו רק טוב. כולנו רוצים לחיות בחברה כזו, אבל אנחנו צריכים ללמוד מה זה אומר לחיות בחברה כזו, בכל ההיבטים של  החיים. בכל אחד מהדיונים עם הרב לייטמן, אנחנו מנסים להאיר תחום אחר בחיים שלנו, היבט אחר בחיי החברה, ולהבין איך הוא מתנהל כשכולנו מרגישים כמו משפחה אחת.

אנחנו לא עושים את זה כדי להתפלפל, אלא כדי להתחיל לפתח בתוך הלב שלנו רגשות מסוג חדש, רגשות של חיבור, של אהבה, של חום, של קשר. הנושא שלנו הפעם הוא הנהגה וממשל.

ניצה: ברצוננו לסקור את צורות ההנהגה השונות שהיו בעם היהודי לאורך הדורות, לאורך ההיסטוריה. אנחנו רואים שיש המון צורות הנהגה. היו השופטים, היו הנביאים, היה המנהיג, והיו גם מלך ומלוכה. הייתה הנהגת יחיד והנהגה של הסנהדרין. אנחנו רוצים לעמוד על הצורות השונות ולראות מה ההבדלים ביניהם.

נתחיל עם המשפט שנאמר לשמואל הנביא. העם פנה אליו וביקש ממנו, "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים"^[1]. חשוב לציין שבאותה תקופה כל שבט דאג לעצמו, אבל כשהם התחילו להרגיש איום חיצוני, מהאויבים מבחוץ, הם הרגישו שהם חייבים שיהיה מלך שימלוך על כולם, כדי לתת להם גבורה, ביטחון. זאת אומרת באותה תקופה נושא הביטחון שמשרה המנהיג מול האויבים מבחוץ, היה חזק יותר אפילו מהתכונות של ענווה, של רוחב לב ואהבה. יש בבקשה הזו רצון למישהו חזק שיגן ושישמור. מה זה מלך, מה ההבדל בין מלך לבין מנהיג, ואיך זה מתקשר לנושא הביטחון?

 זו הייתה תקופה שבה העם היה צריך תיקונים גדולים. למה היה איום חיצוני? מפני שהם לא היו מאוחדים בפנים. עלינו להבין שאנחנו תחת החוקים האינטגרליים של הטבע. לכן אם אנחנו דומים לטבע בצורת עיגול, וכלום מתנהגים בצורה כזאת גם בתוך האומה, אז אנחנו מותאמים לחוק הטבע הכללי, ובזה אנחנו מגנים על עצמנו בצורה הטובה ביותר.  

כפי שאנחנו רואים, בסופו של דבר לא בכוח הגבורה, לא בחכמות, לא באיומים ולא ברמאות אפשר להצליח. בטבע יש חוקים שאותם אנחנו לא מסוגלים כל כך לקלוט. החוקים האלה די ברורים ופתוחים לכולם, חוקי החיבור, ההשתתפות, ההשלמה והדאגה ההדדית. אלא שהאגו של האדם מקלקל לו את הראייה הזו, הוא מקלקל לו את הקליטה הנכונה והראיה של חוק הטבע הכללי, את החוק האינטגרלי, את החיבור בין כל חלקי הטבע.

לכן אם החברה האנושית או העם נמצאים בהתאמה לאותו חוק, לפי הגורל שלו, אז הוא מזמין מהטבע את הכוח ההגנתי, והוא חי ומתקיים בצורה נכונה וטובה. יש כוח כללי מסוים שפועל ומנהל את העולם ומושך את כל המציאות לחזור לשורשו, לחיבור, למערכת אחת.  

אם המנהיג מבין ומרגיש את הדברים, אז הוא מנהל את העם בצורה כזאת. ואם הוא לא יכול לראות, אז הוא משתדל לעשות בכוח הגבורה. אם לא יכולים לעשות את הדברים בשכל, אז עושים זאת על ידי צבא, על ידי כוחות כאלה. התקופה לא הייתה טובה, היה ריחוק גדול בין השבטים וכל אחד דאג רק לעצמו. אמנם היה איחוד בתוך השבט, אבל רק בתוך השבט. זאת אומרת כמו במשפחה, כשאני דואג רק לאחים שלי, או כמו הבדואים שחיים בשבטים נפרדים אבל יש ביניהם סכסוכים ומלחמות. ודאי שבצורה כזאת אי אפשר לגשת לחיבור כללי יותר.  

עלינו להבין שהאבולוציה קיימת בטבע הכללי, ויש חוק שדוחף את כולנו קדימה, לצורת התפתחות מסוימת. בסופו של דבר הצורה הזו באה ללמד את בני האדם שהם חייבים להתחבר, ולקבל את החוק הזה גם מתוך הכרחיות, וגם מתוך רצון וההכרה.

מצד הטבע יש שני כוחות שפועלים תמיד, כמו פלוס ומינוס, צפון ודרום, אור וחושך, וכן הלאה. גם על החברה האנושית פועלים שני כוחות, מצד אחד כוח הגבורה, ומצד שני כוח הרחמים, וזאת כדי ללמד את האדם איך משני הכוחות האלה עליו להרכיב את עצמו, את החברה, ואת העולם כולו בקו האמצעי. זאת אומרת שילוב שני הכוחות האלה, פלוס ומינוס, הוא תלוי רק ברמה שעליה אנחנו מדברים . באטום זה מתבטא ברמת האלקטרון ופוזיטרון, ברמת הכוחות זה פלוס ומינוס, משיכה ולחץ, חום וקור, וכן הלאה. או ברמה שכבר קיימת בגופים הביולוגיים, בצומח ובחי, או בחברה האנושית שבה החוקים האלה מתקיימים כבר ביחסים שבין בני האדם.  אבל החוקים הם אותם החוקים.

 הפסיכולוגיה עובדת עם אותם החוקים כמו בפיסיקה, כמו בכימיה, וכמו בגיאולוגיה נניח. אלא שצריכים להבין בעצם מה המטרה שלהם. כי אם הכוחות הפנימיים של כל ייצור מאוזנים, אז הוא מרגיש חיי שלווה. אבל אם הוא מפר את האיזון בין שני הכוחות האלה, אז בהתאם לזה מתעורר כוח נגדי כדי לשמור על האיזון.

כך הכל מתקיים. רק שבחברה האנושית אנחנו צריכים להחליט בעצמנו. אם בטבע יש לחץ במקום אחד וחוסר לחץ במקום השני, אז הרוח מאזנת את הלחצים, או את החום והקור, ואילו אנחנו נמצאים באמצע. מי שמרגיש את הפער בין הלחצים הוא האדם המרגיש, האדם שיש לו בחירה חופשית איך לאזן את הכוחות האלה.

זאת אומרת, אני יכול לאזן את הכוחות שפועלים עלי לפי הדרך שבה אני מתנהג עם הטבע. יוצא, שכדאי לנו ללמוד את החוק האינטגרלי, ללמוד איך לשמור בכל פעם על האיזון. בצורה כזאת כולנו נרגיש טוב, לא נבזבז כוחות למאבקים או למלחמות, ולא נפזר את הכוחות שלנו לאהבה בלתי גבולית, וכדומה. הכל יהיה במידה, במשקל, באיזון, הקו האמצעי הוא שביל הזהב.

מלבד זה יש לקחת בחשבון שאנחנו כל הזמן מתפתחים, ואם השגנו משהו, אז בכל פעם בזמן התפתחות האיזון שלנו נשבר. הוא נכנס שוב ושוב לחוסר איזון בדרגה החדשה, ואנחנו שוב צריכים לאזן את עצמנו. כמו שאדם צריך לדאוג בכל פעם לצורה החדשה של החיים שלו.

לכן מתוך כך שהגיע כבר הזמן ההיסטורי לאחד את השבטים שלא היו מחוברים ביניהם מספיק, אלא רק בתוך עצמם, והם עצמם לא טיפלו בזה מספיק, בא כוח חיצון שמחייב אותם לחיבור. זאת אומרת כשהשונאים והאויבים באים לגבולות ומתחילים להציק, אז מובן שהם חייבים לעשות ביניהם ברית כדי שיהיה להם כוח  להתנגד לאויב, לפי החיבור החדש.

ניצה: באותו זמן העם מבין שהוא מפולג, ובזה הוא הופך להיות חלש ויכול ליפול לשבי האויבים, לכן הוא מבקש להמליך "מלך ככל הגוים". למה מלך?

כי העם לא מבין שכאן לא צריך להיות מלך "ככל הגוים", אלא שצריך להיות "מלך ישראל". מלך שיביא אותו לאיחוד, לחיבור פנימי, ולא מלך שינהיג את העם בכוח הגבורה, ולהילחם עם השכנים. זה רק אומר עד כמה העם לא היה מחונך נכון, לא לפי הכלל של ישראל, "ואהבת לרעך כמוך".

ניצה: מה ההבדל בין מלך ישראל, לבין מלך של שאר העמים?

בשאר העמים הוא מולך בכוח הגבורה בלבד, ללא רחמים.

ניצה: בכוח הזרוע והכיבוש?

כן. זה מלך ששולט גם בעמו, וגם משתדל להרחיב את השליטה שלו על השכנים. ישראל לא יצאו אף פעם למלחמה ביוזמתם, אלא רק בתנאי שהיו צריכים לכבוש את ארץ כנען. אבל לאחר שהתיישבו בארץ, הם הנהיגו דווקא חוקי שלום עם השכנים וחיו בשלווה.

ניצה: כפי שאנחנו רואים, את הממשלה הראשונה בהיסטוריה הקים משה רבנו במדבר. משה הגיע למצב שהוא מתלונן כלפי א-להים במדבר סיני ואומר, אני לא יכול לעשות לשאת את כל העם הזה לבד. ואז מצווה עליו א-להים לאסוף שבעים איש מזקני ישראל, ולהפוך אותם לסוג של הנהגה.

מה היה הרעיון מאחורי זה, מדוע א-להים אומר למשה תאסוף שבעים איש מזקני ישראל, ותהפוך אותם לחבורה שמנהיגה ביחד?

אדם חכם בדרגה של משה מבין את הכוח הכללי שבטבע, ואיך פועל המנגנון של המערכת האינטגרלית, ומתוך זה הוא מבין עד כמה העם חייב להיות מסודר בהתאם לזה. לכן הוא מייסד שבעים זקנים, זאת אומרת שבעים חכמים שיהיו לידו ויעזרו לו להנהיג יחד את העם.

זה בא מתוך לימוד, גם אנחנו אומרים כך היום. מתוך זה שאנחנו חוקרים את הטבע, אנחנו מגיעים לידיעה מה עלינו לעשות, איך להיות באיזון עמו. להיות באיזון עם הא-להים, בחיבור עם הא-להים, זה אותו הדבר, בזה אנחנו מגיעים לשלום ולשלווה. משה עשה זאת דווקא עם שבעים אנשים, כי לפי התכונות שלהם כל מה שהוא ראה, גם האנשים האלה ראו מה עליהם לעשות. זו הנהגה מאוד מיוחדת, כי באיזון שבין שבעים בני אדם כאלה מוציאים את הכוח המיוחד, מה שנקרא היום "חכמת ההמונים", ומתוכה הם יכולים להנהיג את העם.  

ניצה: התכונות הבולטות אצל אותם האנשים היו, כמו שנאמר "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע".

כן.

ניצה: מה הן אותן התכונות שמובילות של כל האנשים האלה?

אלה ארבע התכונות העיקריות במבנה הכללי.

ניצה: מה זה "אנשי חיל"?

"אנשי חיל", הם אנשים שיכולים להתמודד עם האגו שלהם. להיות למעלה מהאגו ולדאוג לעם יותר מאשר לעצמם. "ואהבת לרעך כמוך", כמוך הכוונה, יותר מעצמך. וכמו שעכשיו אני אוהב את עצמי יותר מכולם, אז ההפך, אני צריך לאהוב את כולם יותר מעצמי. זה איש חיל.

ניצה: "יראי א-לוהים". 

"יראי א-לוהים" זה נקרא שהטבע הכללי, שאנחנו נמצאים בו, מכתיב לי באיזו צורה אנחנו צריכים לחיות, ואני כל הזמן דואג, איך להגיע להשתוות, להגיע לאיזון, עם אותו הטבע הכללי, עם החוק הכללי הזה. החוק הזה הוא הדדיות, השלמה, להיות כולנו במערכת אנלוגית אינטגרלית. כולנו שווים וכל אחד בדאגה הדדית, כמו תאים בגוף, שכל תא לא חושב על עצמו, אלא איך הוא יכול לספק לכל הגוף את הצרכים שהגוף צריך ממנו.

ניצה: "אנשי אמת".

"אנשי אמת" זאת אומרת, שהמשפט שאנחנו עושים, יכלול בתוכו את כוח הזרוע כביכול, כוח הגבורה, וכוח הרחמים יחד, וביניהם יהיה שילוב של אמת. למה? כי כוח הזרוע בעצמו הוא ממית, זו האות ת' מהמילה אמת. כוח הרחמים זה א', כי ממנו עוד התחיל אברהם, "חסד". ומ' היא באמצע, זו התכונה שנותנת לאזן את שני הכוחות האלה, גם רחמים וגם דין, וכך מתוך התכונה הזאת, אתה תוכל להיות גם בהגבלה וגם בהתפתחות. זה כמו כל דבר שמוליד, נניח הרחם, הוא גם מגביל את עצמו, אבל בזה שמגביל הוא שומר על העובר, וגם מספק לעובר את הכל, אבל בצורה, ובמדידה מאוד מדויקת, כלפי מה שצריך להיות. אז זה נקרא "אמת". זאת אומרת, מצד אחד "אמת" זה לא מה שבא לי, ומצד שני זה מה שלטובתי ממש

ניצה: "אמת" זו כאילו איזו נקודת איזון באמצע בין הרחמים לבין הגבורה.

כן. בדיוק.

ניצה: ו"שונאי בצע"? 

מדובר על הרצון לקבל, אותו רצון גדול שכל הזמן בוער בנו, שנקרא "יצר הרע", שאנחנו דואגים שהוא לא ישקר לנו, ולא יסובב אותנו. לזה צריכים לדאוג לחברה סביבתית, ולכן משה גם מרכיב לעצמו עוד בתחילת דרכו, תלמידים, חכמים, כוהנים, לוויים, לא כדי שכל הפמליה הזאת תקיים את הפקודות שלו, אלא שתשמור עליו, שלא יצא מגדר האמת, ומלראות את האמת, ומלהנהיג את האמת. שהקו אמצעי יהיה שמור בטוח. כי הסביבה שהוא מקים, היא בעצם כל הזמן תחנך אותו בעצמו גם. זה לפי הכלל "מכל תלמידי השכלתי"^. שאמנם הם התלמידים שלו והוא המנהיג, אבל הם בעצמם מראים לו מה הוא צריך להיות.

ניצה: זאת אומרת, הם שומרים עליו שכל המידות והתכונות שלו יישארו ויישמרו?

כן. זה דומה ואפשר להגיד כך, אם הילדים מתפתחים, אז ההורים רואים כמה שחסר להם בעצמם לקנות תכונות נכונות, כדי להעביר אותן לילדים, שיהיו ממש לשלומם, לכיוון הטוב שלהם. אז גם התנהגות ההורים, כלפי הילדים ובנוכחות הילדים, היא אחרת ממה שהיו מתנהגים כך סתם. זאת אומרת, הילדים בזה כביכול מחנכים את ההורים. התלמידים עוזרים למורה, להחזיק את עצמו ולהתנהג יותר נכון.  

ניצה: עוד נושא חשוב שמשה עמד עליו, זה שהוא לקח בעצם שישה נציגים מכל שבט, מכל שבט היו שישה נציגים בתוך הכלל הזה של השבעים איש. מה הרעיון של נציגות מכל שבט?   

שנים עשר השבטים, אם הם כולם בחיבור ביניהם, הם מהווים לנו ראש של כל העולם. שמחולק לאותן ארבע התכונות כמו שדיברנו קודם, וכל תכונה מתחלקת לכוח שמאל, וכוח ימין, גבורה וחסד, והקו האמצעי "אמת" ביניהם, שביל הזהב. ולכן הם שנים עשר, ארבע כפול שלוש. וכל אחד ואחד מהם מקבל שש תכונות, שהן "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד". אלה תכונות מיוחדות.

ניצה: אפשר להסביר זאת במילים פשוטות?

נאמר שבכל אחד מאתנו, יש תכונות שונות בהתנהגות, שהן תוצאה מתכונות שונות בגנים שלנו, שכך כל אחד ואחד מבטא את האהבה שלו בצורה אחרת לשני.

ניצה: זאת אומרת, אלה צורות ביטוי שונות של אהבה?

כן. והיחס הזה מתחבר יחד, לכל האוסף שלהם. וכך משה מרכיב את הקבוצה הזאת מצד המנהיגים.

ניצה: כשהסתכלתי על הרעיון הזה, אז אמרתי שזה דבר חכם, זה כאילו שלכל שבט יש איזה צורך משלו, איזה רצון מיוחד משלו?

ודאי. אופי משלו.

ניצה: ואז המנהיגים של כל שבט בעצם דואגים, בתוך המכלול הזה, לאינטרסים שלהם, אם אפשר לקרוא לזה כך?

לא. המנהיגים דואגים איך הם יכולים להשלים, מתוך השבט שלהם, לכל העם. שיהיה באמת מכלול אחד, שתהיה מערכת אחת. זה לא כמו ששולחים היום לכנסת איזה נציג כדי שידאג לאינטרסים שלו, אלא ההפך. זה ההפך מכל ההנהגה הרגילה, כי שם אנחנו דואגים, איך אנחנו יכולים להשפיע לעם ולהשלים את כולם לעיגול אחד.

ניצה: זו נקודה מאוד חשובה. כי אני לא בטוחה שכולנו מבינים את זה. אנחנו רגילים היום, שהנציגים דואגים לאינטרסים שלהם?

לפי המצב האידיאלי מה אנחנו חושבים? מה חשבנו בזמן יסוד המדינה, לפני 65 שנה נניח? שיהיו נציגים של כל העם, שיביאו דאגות וחסרונות מכל חלק וחלק שבעם, וכולם ידונו עד כמה שהם יכולים להיות בשלמות ביניהם, כך שיהיה טוב לכולם, ולאף אחד לא יהיה חסר כלום, והכל בצדק יתחלק. אבל בסך הכל, כולם יגיעו להיות העם. ולא שכל אחד מקים איזו קבוצה שמושכת לעצמה, ולא אכפת להם שום דבר אחר, ואז הם עוד צועקים. אני רואה לפעמים איך שהחברים צועקים בכנסת, כשהם עולים לדוכן, "איפה אני, ולמה אני לא קיבלתי" ועוד. הגישה היא הרסנית. וזה מחוסר חינוך.

ניצה: מהי הגישה הנכונה?

איך יכול להיות שאני דורש לעצמי, ובכלל איך נציג העם דורש לאינטרסים של אותה הקבוצה שהוא מייצג? הוא צריך להגיע בצורה אחרת, "במה אנחנו יכולים לעזור לכל העם", וכך כל נציג ונציג צריך להביע את היכולת שלו. אז תהיה שלמות, שלום, ואז נגיע לשגשוג.

אורן: אבל מי ידאג לאינטרסים של הקבוצה ששלחה אותו לזה?

רק בזה שאתה מרכיב גוף אחד ולא שהלב, הכבד, וכל המערכות חתוכות ולא עובדות בהרמוניה, רק בזה לכל אחד יהיה הכל, כשיהיה חיבור. ומה אתה רואה מתוך זה שהם חותכים את המדינה ממש לחתיכות? מה אתה רואה מזה טוב? כולם שונאים את כולם. עליונים, תחתונים, אלה ואלה, האלה והאלה, כך כל אחד, "רק לשלי", "ברוך ה', יש לי היום עשרים נציגים משלי שם, שחייבים לעשות לי משהו". איך זה? כל זה לא בצורה אינטגרלית, לכן זה נשבר היום. לכן זה כבר לא קיים. לכן הכל לא שווה כלום, ואף מדינה ואף ממשלה לא מצליחה.

אורן: אז כשכל שבט שלח שישה נציגים, הוא לא ציפה שהם ידאגו לו?

לא.

אורן: אז בשביל מה השבט שלח אותם? שיישארו בבית.

לעשות מהם צוות מאוחד שלם.

אורן: ממי?

מכל הנציגים האלה.

אורן: מהשישה שלי או מכולם ביחד?

מכולם יחד. שכולם יתחברו, ויביאו את שיטת החיבור, לכל השבטים. שגם השבטים כך יתחברו. כך שאנחנו מחוברים, כמו כל חלקי הגוף המחוברים ללב, המחוברים למוח, המחוברים לחלקים החשובים, החיוניים, שבתוך הגוף.

אורן: משה לא סתם נתן נציגות לכל שבט, נכון? זה כאילו משהו שהיה חייב להיות?

אחרת אתה לא נמצא במערכת. אתה חייב. זאת הצורה של החיבור הנכון, וגם כמו שבגוף שלנו, אני שוב חוזר, תלמדו מהטבע מה שקורה, והטבע בדרגה הכי קרובה שלנו זה גופו של האדם. יש לך המון חלקים שחשובים, לב, כבד, מוח, כליות, ועוד ועוד, כולם פועלים בצורה לגמרי, אבל לגמרי שונה מאחרים, עושים תפקיד אחר לגמרי. אתה יכול להשוות לב עם המעיים? כליות עם הלבלב? אין דבר כזה. אבל יש קשר ביניהם לשלום כל הגוף. שלום זה נקרא "להשלמה", של התפקידים שלהם, למען כל הגוף שיהיה מאוזן. דרגת האיזון היא דרגת הבריאות. לחצים, סוכר לא תקין, לחץ הדם לא תקין, מה זאת אומרת? הגוף לא בריא. איך מחזירים אותו לבריאות? תחזיר אותו לטבע.

אורן: אז בממשלה הזאת של משה, כשיש לכל שבט שישה נציגים, מה תפקידם ביניהם ומה תפקידם כנציגי השבט?

שהם כולם, כל הנציגים האלה, כאילו של כל שבט ושבט, הם קודם כל חייבים להיכנס ביניהם לחיבור. חיבור הדדי, השלם. הם שומרים על עצמם, כל אחד הוא נציג של אותו שבט, של אותה הקבוצה, אבל כשהם באים עכשיו, הם כולם, לא מוחקים את היסוד שלהם שממנו הם באים, אלא ההפך, הם הנציגים, הם הכי הבולטים, והם נמצאים יחד כולם, כל אחד מאוד שונה מהשני, סביב השולחן העגול, וכולם דנים איך נחבר את עצמנו יחד, למען העם, שלא יהיו שנים עשר שבטים, אלא יהיה עם אחד. ושנים עשר השבטים נמצאים שם, כל לב ממשיך להיות לב, כבד ממשיך להיות כבד, אבל כל אחד כבר עובד למען שלום העם.

אורן: בדינאמיקה הזאת של המנגנון הזה, באיזה שלב הנציגים של השבט באים אל האסיפה הציבורית הזאת, אל הנהגת העם, עם הדרישות של השבט שלו?   

אין דבר כזה.

אורן: אז לא דרישות, אלא הצרכים שלי?

גם לא צרכים. אין לי צרכים יותר מלהשלים את כולם למנגנון אינטגראלי, ממנו יהיה שלום לכולם. אם אני מושיב אותם סביב השולחן, והם לא ידאגו למנגנון הכללי, לחיבור ביניהם, אז לא יהיה טוב לאף אחד.

אורן: לא הבנתי את זה.

שידאגו למנגנון הכללי, מהמנגנון הכללי כולם יוכלו לקבל מה שהם צריכים. אם הגוף בריא, אז כל המערכות, תתי המערכות, מרגישות טוב.

אורן: אז יש פה כאילו טריק?

בטח, הכל חייב לעבור דרך החיבור, ובחזרה. לכן הם באים ומשתלבים.

אורן: אז כל שבט שולח את הנציגים שלו. לכאורה עם הצרכים הפרטיים שלו, הם מגיעים לאסיפה הזאת אצל משה, לממשלה הכללית, ומשה עושה להם טריק. קודם כל שכל אחד יניח לרגע אחד בצד את הצרכים הפרטיים שלו, ובואו קודם כל ונתעלה מעל עצמנו?

לא. אתם תקבלו כל מה שאתם צריכים, אבל תדעו שאפשרי לעשות זאת רק על ידי חיבור.

אורן: זאת אומרת, למלא את הצרכים של כל שבט ושבט, זה הופך להיות תוצאה, זה לא הדבר שממנו מתחילים, כי אחרת אף פעם אי אפשר ליצור את הסנכרון ביניהם, שהם כגוף אחד עובדים?

נכון. חייב להיות כאן תיקון, של האדם, של בני אדם, של הצוותים, של הנציגים, להתעלות מעל עצמם, למען החיבור. כי החיבור חייב להיות קודם למען הצרכים של כולם, אחרת אלה לא נציגים. העמך יכול לחשוב לטובת עצמו. הנציג לא.

אורן: משה, כמנהיג של כל הממשלה הזו, הוא זה שיודע לאזן את הדברים, ולרומם כל אחד מהנציגים מעל האינטרס הפרטי שלו, לצורך בניית המערכת האחת, העגולה הזאת כמו שאתה קורא לה?

העבודה שלו היא לקבל את כולם, ולחנך את כולם, את כל הנציגים האלה.

אורן: מה פירוש לחנך?

לחנך סביב השולחן העגול, ללמד אותם, להסביר להם מה צריכים לעשות וכן הלאה. ומשה מדבר מתוך החוק האינטגראלי, מהא-לוהים, מהטבע, שאין לנו ברירה חברים, אנחנו חייבים להגיע לחיבור.

אורן: אם אני מדמה זאת, משה כמו שולף אותם כל אחד מהמקום הפרטי שלו למקום העגול הזה, שבשביל זה הוא אסף אותם?

הוא קודם כל מביא להם את החינוך האינטגראלי, כי בלי החיבור לא יהיה לנו גוף אחד מאוזן, אף אחד לא ירוויח.

אורן: ואם מישהו מהנציגים נופל לצרכים הפרטיים הקטנים שלו, ולא רואה כלום בעיניים חוץ מזה?

האחרים עוזרים לו.

אורן: איך?

רואים איך שהוא מתנהג. קודמת לכל חייבת להיות הדאגה הכללית המשותפת. האם אתה דואג לאינטרס המשותף שהוא שכולם מחוברים, כולם דואגים לרמה הכללית, כולם דואגים לזה שיהיה לכולם הכל בשווה.

אורן: אבל לדאוג לכולם זה כמו לא לדאוג לאף אחד.

לא נכון.

אורן: אני באתי משבט איקס, יש אצלי צרות כאלה וכאלה, צריכים משהו כזה וכזה. כשדואגים לכולם, אל תביא את האינטרס הפרטי שלך.

אתה באת משבט מסוים ואתה רוצה שלום?

אורן: אבל אצלי חסר כך וכך.

אני לא מדבר על מה שחסר לך. אתה רוצה שלום?

אורן: מה זה שלום?

בשביל מה מתחברים? מתחברים משום שחסר משהו, משום שרע לך. ואז אתה בא לקבל משהו. בבקשה. אז שואלים אותך, כמה כבשים יש לך, כמה פרות יש לך, כמה יש לך דברים כאלה וכאלה, וכמה יש לאחרים, ועכשיו אנחנו מאחדים את הכל, וכל אחד מקבל לפי מה שהשבט שלו צריך.

אורן: כדי לאזן?

כן, לאזן.

ניצה: פתאום הבנתי שאתה עושה הפוך. אם אנחנו רגילים בדרך כלל לראות מה חסר לי. אתה אומר רגע, לפני שאתה אומר מה חסר לי, קודם כל תראה מה יש לי.

מה זה אינטגרל במתמטיקה? כשיש הרבה ריבועים קטנים, ומחברים את כל הריבועים, ומהם נעשית צורה עגולה, או כל מיני צורות. הריבועים הם מאוד קטנים, כאלה שהם כמעט ולא ריבועים, ולכן כל צורה יכולה להיות מהם. וכשמחברים אותם, מקבלים שטח אחד, שהוא כאוסף של כל הריבועים הקטנים. אנחנו יכולים לספור כמה ריבועים יש, ולפי זה יכולים להגיד איזו עוצמה יש בכל השטח הזה, בחיבור ביניהם. זה מה שקורה.

מהחיבור האינטגראלי הזה, אנחנו מחלקים לכל שבט מה שהוא צריך, לפי מספר האנשים, הגברים, הילדים, הנכים, ואחרי זה אני יכול להתייחס לצרכים של כל אחד ואחד בחינוך, בתרבות, במזון, בביגוד, בכל דבר, כך צריכה להתנהג האומה. גם בתוך השבט צריכים להתנהג כך, אבל בתוך השבט יש קשר טבעי, כמשפחה, וזה קורה שם פחות או יותר. שם הטבע מביא באדם את הרגשת הקרבה, ובין השבטים יש יותר הרגשת ריחוק. ולכן שם אנחנו צריכים ללמוד את החוקים האלה. ואם אנחנו מדברים בין העמים, אז בכלל אנחנו רואים מה שקורה, ועוד נצטרך ללימוד.

ניצה: אני רוצה לצייר מה שמורגש, כי אתה דמיינת איזה מעגל.

מלכתחילה אנחנו באים לשבת סביב השולחן כדי להתחבר, אין לנו מטרה אחרת. וברור לכולנו יחד, שבלי חיבור, הסובבים אותנו "יאכלו" אותנו. זה יכול להיות הטבע, האקולוגיה, זה יכול להיות האויבים, השונאים, השכנים, וכן הלאה, גם מבפנים.

ניצה: נניח שיש לנו סביב השולחן שנים עשר שבטים. ומבחינתם לפחות הם לא הבינו שהם באים להתחבר. הם באים כדי לדרוש.

נניח שכך.

ניצה: כל אחד בא עם החסרונות שלו, עם מה שחסר לו.

אז קודם כל צריכים ללמד אותם, לחנך אותם.

ניצה: עכשיו נניח שהם יושבים פה סביב השולחן. אז איך מלמדים אותם לשים את החיסרון פה. אבל לבוא קודם כל עם מה שיש להם תת?

אני מעביר להם סרטון קטן שהם צריכים להבין אותו. סרטון קטן זה לא יעזור, אבל הם צריכים להבין מתוך הלימוד שלי, מתוך הצגת הדברים והחינוך שהם עוברים, שבלי חיבור לא יהיה לנו מאיפה לקחת את הדברים שאנחנו צריכים. חסר למדינה כסף, כוח, חכמה, כל מיני דברים חסרים, מאיפה אנחנו ניקח את זה? יש לנו רק אפשרות אחת.

ברמה שלנו אין שום דבר שאנחנו יכולים לפתור, ואנחנו מגיעים למצב של משבר, ונמצאים בפשיטת רגל. מה זה משבר? זה פשיטת רגל, וכל המדינה נמצאת בפשיטת רגל, אנחנו לא מסוגלים לנהל את עצמנו, וחוץ מזה אנחנו במצב מסוכן בגבולות שלנו ועוד.

מה עלינו לעשות? צריכים להבין שיש חוק מאוד מיוחד של הטבע הכללי הכולל, והחוק הזה אומר, שמי שנמצא באיזון עם הטבע, שנכלל בתוך הטבע כחלק האינטגראלי בו, הוא נמצא במצב הכי בטוח.

אורן: אתה מתכוון מבחינה אקולוגית?

מבחינה אקולוגית, מבחינה חברתית, מכל הבחינות.

אורן: מה זה להיות באיזון עם הטבע מבחינה חברתית?

שהחברה תהיה הומוגנית, תהיה שווה, הדדית. במצב של ואהבת לרעך כמוך, זה בדיוק החברה שנמצאת באיזון עם הטבע.

אורן: לא הבנתי, איזון בינה לבין עצמה?

בינה לבין עצמה.

אורן: אז איזון זה המפתח.

כן. אנחנו צריכים להביא את עצמנו לזה, שכולם כל הנציגים של השבטים יבינו, ואז אנחנו מתחילים את עבודת החיבור בינינו.

ניצה: מה מביא אתו כל נציג למרכז המעגל, שבעזרת זה הם יוכלו להתחבר?

עכשיו, אחרי החינוך, במקום כל החסרונות שהוא הביא כ"תן לי", הוא אומר "יש לי יכולת להוסיף לשולחן המשותף. אני מוכן לתת את זה, ולתת את זה", וכל אחד אומר כמה אנחנו יכולים להתחבר בזה ובזה, כל אחד באופן שלו, ואז מגיעים להשלמה. ומתוך ההשלמה מתחילים לגלות, מתוך חוק האיזון עם הטבע הכולל, שפתאום התרחש נס ולכל אחד יש הכל. ובודקים שיש לכל אחד הכל. שכל הצרות שלנו הן בגלל שכל אחד לוקח לעצמו יותר ממה שהוא צריך. אבל אם חושבים על האחרים אז יש לכולם. זה פלא, זה נגד האגו שלנו. אבל באין ברירה נצטרך ללמוד את זה.

ניצה: הסנהדרין היה בתקופת הבית השני, והיה בנוי בצורת מועצת זקנים של שבעים איש שהתקיים במשך כמה שנים בתקופת ממלכת יהודה. זה היה המוסד הדתי העליון, ערכאה עליונה שקבעה את הכל, והכל נשק על פיה. גם כתוב עליהם, שהם היו "העיניים" של העדה. בצורה כזו היו בוחרים את זקני העם, את האנשים שישבו שם, שייצגו את הכנסת הגדולה הזו שבידיה ירוכזו הסמכויות כעיני העדה. מה זאת אומרת "עיני העדה"?

הם ראו קדימה מה שצריך להיות, ולפי זה חינכו את העם. כשאני מחנך את הילד בגיל חמש אני לא חושב עליו שהוא עכשיו יהיה חכם, אני חושב איך הוא יתפוס הלאה את החכמה, את החיים. זה נקרא "עיני העדה".

אורן: מה הם ראו קדימה?

הם ראו לאן להוביל את העם, לאן לחנך אותו.

אורן: לאן?

רק לפי "שיטת אברהם" שקיימת בכל הדורות. זה תנאי שאברהם לקח מהטבע. הוא ראה כוכבים, הוא הסתכל על הכל, וראה שהחוק הכללי של כל המציאות, הוא דווקא חוק האהבה ולא חוק השנאה, בניגוד למה שחשב נמרוד שהיה לידו. ואז הם היו כשני כוחות מנוגדים, ולאברהם לא הייתה אז ברירה, רק להתנתק משם.

אורן: אז כשאומרים על הסנהדרין, שהם היו עיני העדה זאת אומרת, שהם ראו קדימה איך לכוון את כולם לחיבור ולאהבה?

הם ראו אותו חוק של אברהם, שהוא הכרחי למימוש בעם.

אורן: איך לכוון את כל העם לחיבור ואהבה?

כן.

אורן: אם היום הייתי רוצה לבחור סנהדרין, לפי מה בוחרים, יש שם שבעים, שבעים ואחד מקומות. איך יודעים שאדם ראוי להיות חלק מהצוות, שביחד יהיו עיני העדה, דהיינו המצפן שמכוון את כולם לחיבור ולאהבה. מי ראוי להיות בצוות כזה?

רק לפי הלב. "חכמי לב" זה נקרא.

אורן: לפי הלב היו בוחרים אותם?

כן. הרצון של האדם הוא כל היסוד של האדם, כל הפנימיות שלו. כי כל הבריאה היא רצון, רצון ליהנות, רצון לספוג, רצון להרוויח, רצון להצליח. החכם הרואה את הנולד^[2], הרצון שלו מאוזן עם מה שהוא רואה. לא בעין צרה, אלא בעין יפה, בעין רחבה, ולכן הוא חכם, כי עיניו בראשו, הוא רואה את העתיד.

מה זה נקרא "עתיד"? לְמה שהרצון שלו יכול להוביל אותו, ואז לתקן אותו מלכתחילה, כדי להגיע למצבים הטובים ולא הרעים. זה כמו ילד קטן שרוצה לתפוס במשהו. ואומרים לו, "לא כדאי לך, זה לא טוב", כי אנחנו רואים צעד אחד קדימה ממנו. והוא אומר, "אני רוצה, אני מוכרח". אז אנחנו עוצרים אותו ולא נותנים לו. לאדם בוגר קשה לעשות את זה, וזה גם לא התיקון. התיקון הוא לחנך אותו שגם הוא יִראה צעד אחד יותר ממה שנראה קרוב לפניו. וזאת אנחנו עושים על ידי החינוך האינטגרלי.

אורן: לפי מה האדם היה ראוי להיות בסנהדרין?

אדם יכול להיות בסנהדרין בתנאי שיש לו ראייה רחוקה יותר מהאגו שלו, זה נקרא "רחוקה".

אורן: מה זה "ראיה יותר רחוקה מהאגו שלו"?

האגו שלי רוצה את המים האלה עכשיו., אני רוצה, אבל אני רואה שאחר כך יהיה לי מזה, רע. אז בשבילי זה מעצור. זה נקרא "ראייה רחוקה", רחוקה לעוד צעד אחד, הרואה את התוצאות. מה זה נקרא "חכם"? "הרואה הנולד".

אורן: אז בחרו מתוך העם שבעים ואחד אנשים לסנהדרין, שהם כאילו בעלי היכולת הזאת במידה המרבית?

שמלכתחילה יש להם שני כוחות, ויחסית מאוזנים.

אורן: אילו שני כוחות? דיברת עכשיו על ראייה רחוקה יותר מהאגו.

אבל ראייה זו רק ראייה. כדי לראות רחוק אתה צריך להיות ברצון חזק.

אורן: איזה רצון?

רצון אגואיסטי אכזרי.

אורן: אז הם היו אגואיסטים בסנהדרין?

ודאי. ויחד עם זה הם היו יודעים להגביל את הכוח האכזרי שלהם ולראות רחוק בעין טובה, מה שטוב לשני. אני איש חכם, אני יכול לרמות את כולם, לסובב את כולם על אצבע אחת קטנה. זאת אומרת חכמה לא חסר לי. אכזריות, ערמומיות, לא חסרה לי. אבל מה שנקרא "אני רואה את הנולד"? אני רואה שבצורה כזאת אי אפשר להשתמש, כי הטבע כולו אינטגרלי. ואני ראה שאפשר להצליח רק בתנאי שכולנו מחוברים. אז אני מסובב את העמךַ, כמו שאני מסובב את הילדים האהובים שלי, כדי להביא אותם למצב טוב. אני מבין את הנפש שלהם שהיא כולה אגואיסטית, אבל אני מסובב אותם בצורה כזאת שהם הולכים בשמחה ללמוד מה נגד האגו. ופתאום הם רואים שהמרוויח הוא דווקא מי שפועל ההיפך מהטבע שלו. זה נקרא "אדם" שיכול להיות מנהיג, נציג מאיזו עדה או שבט. כוח גדול מאוד, אכזרי, פנימי, יחד עם זה חכמה גדולה להשתמש בזה לכיוון הנכון. זה "אדם". אחרת זה לא אדם, זה סמרטוט.

ניצה: אפשר להביא דוגמה של ירבעם בן נבט. כתבו עליו שחכמתו הייתה כמעט כמו חכמת שלמה, אבל בגלל שהוא נפל למקום של דאגה עצמית, לתועלת עצמו, הוא מאוד רצה לשלוט, אז בסופו של דבר הוא גרם לפירוד. ממנו התחיל הפירוד הגדול ומשם רק התדרדרו. זאת אומרת, אותו כוח שאתה מציין, אותה תבונה, אותו אגו כמו שקראת לו, אם אני מממש אותו, בסופו של דבר אני הורס את הכל וגם אותי כחלק מזה. זו בעצם המשמעות. וכשיש לי עיניים ואני רואה לרחוק, אני מצליח להבין שאם אני מממש כרגע את אותו דחף, אז אני בעצם גורם נזק, ואז אני עולה מעליו. זה הרעיון.

אורן: הייתי רוצה לעמוד על עוד הבחן מסוים בסנהדרין. לסנהדרין היה נשיא. תספר לנו קצת עליו, מי זה האדם הזה? הבנו עד עכשיו ששבעים האנשים האלה הם האנשים הכי אגואיסטים, הכי ערמומיים, אבל שהחכמה שלהם היא כל כך גדולה שהם מבינים שזה לא מביא לשום מקום טוב, ומשתמשים בכוח הזה בצורה מאוזנת, והם יכולים להצעיד את העם לחיבור ולאהבה. ובראש הצוות הזה נמצא נשיא הסנהדרין. מיהו נשיא הסנהדרין, איזו איכות יש בו? מה עושה אותו נשיא?

הוא מאחד את כולם, הוא רואה יותר מכולם, יודע להתייעץ עם כולם, להישען על כולם. להיות כלול מכולם. הכול לחיבור, הוא מחבר בתוכו את כולם, הוא מחייב את כולם להיות מחוברים ביניהם. כך שהמרכז, שהוא הנשיא הוא לא גבוה מהם, אלא הוא יותר מרכזי מהם. המדידה היא בזה שהוא מצליח להיות יותר מחובר מכולם. זה הנשיא. ויודע להחזיק את עצמו בצורה כזאת על ידי הרצון של כולם, וכך כל המערכת מתנהגת. הוא מרכז העיגול.

ניצה: הוא נמצא במרכז העיגול ולא כמו בפירמידה שהוא נמצא למעלה. זאת אומרת הוא נמצא דווקא במרכז.

הוא נמתא במרכז העיגול. הוא נמצא גם מלמעלה וגם מצד העיגול מפני שיש כאן שילוב של כוחות, אבל כולם מגיעים למרכז.

ניצה: איך אנחנו יודעים, אצל מנהיג, מתי הוא צריך להקשיח את עמדותיו ומתי הוא צריך להתרכך? איך לשחק עם שני ההיבטים האלה נכון?

זו החכמה שלו, שהוא כלול מכל התלמידים, או העם. במקרה שלנו העם אלה גם התלמידים. אם העיקר זה החינוך האינטגרלי, אז כך אפשר לקרוא להם. אם הוא יכול להרגיש אותם, לכלול אותם ולהבין מה בכל רגע ורגע, באיזו מידה הוא צריך לתת להם עוד צעד קדימה להתקדמות בחינוך, בחיבור, זה המנהיג

ניצה: ראינו שהיו מנהיגים שבגלל קשיחות הלב שלהם הם גרמו ממש להרס. מה זה קשיחות הלב אל מול פתיחות הלב?

יש ויש. אנחנו מדברים הרי על שלבי התקדמות האנושות, שהיא מתנהגת בצורה לא נכונה וצריכה לספוג הרבה מכות. וזה לימוד, זה מין תיקון שנכנס בה, ובמשך הדורות מגיע לחכמה, להערכה, להבנה וכן הלאה. אז ישנן תקופות, גם עם ישראל הוא לא העם שכולו חכם וכולו טוב, אלא ההיפך. יש לו היסטוריה, גורל מאוד מיוחד, ולכן הוא חייב לעבור מצבים כל כך דרמטיים.

נכון להיום הגענו למצב שכדאי לנו באמת ללמוד, זכינו להיות במַקום שלנו, בעם נניח, בהכנה לזה. אז אנחנו צריכים לחדש בנו את אותה הגישה, אחרת אנחנו לא נהיה עם ישראל ולא נהיה בארץ ישראל. זו תהיה איזו מין העתקה מאנגליה, מטורקיה, לא יודע לפי איזה מנדט. אלא התרבות שלנו זה לא הצחוקים בטלוויזיה והרכילות, אלא אנחנו צריכים להבין שהקיום שלנו תלוי אך ורק בחיבור.

אורן: כשמדברים על מנהיגות, אי אפשר שלא לדבר על שחיתות. מנהיגות זה עמדה של כוח, ואנחנו רואים בהיסטוריה שהרבה מהמנהיגים נפלו למקום של שחיתות, של שררה, של כבוד, של ניצול המעמד שלהם. איך מנהיג יכול לשמור את עצמו מהסכנה הזאת ולא ליפול למקום הזה? אם אדם רגיל מושחת, אז הוא מושחת, יש הרבה כאלה. אם המנהיג מושחת, הוא עומד בראשנו, הוא כאילו גורר את כולנו לאיזה ריקבון. איך מנהיגים יכולים להישמר מליפול לשחיתות, לשררה וכן הלאה?

צריכים מלכתחילה להביא את המנגנון לשקיפות. לא יכול להיות דבר כזה שהם סוגרים ביניהם אילו דברים. "בוא נעלה משכורת שלנו לכך וכך". "בוא נעשה דברים כאלה וכאלה בשבילנו שיהיה לנו טוב". כולם מקבלים, כולם שמחים, סוף סוף הגיעו לאוצר המדינה ועכשיו הם יכולים לחלק אותו איך שבא להם. אתה תיקח את זה, אני את זה ואת את זה. כי אם אני לא אתן לך אז אתה לא תיתן לי. אז מגיעים למקום שמתחילים להתפרע, לכן הכל צריך להיות שקוף ומובן לעם.

הבעיה היא שלעם אין שום כוח. אחרי שבחרת בממשלה, נשארת בלי כוח השפעה. עכשיו הם יצביעו ברוב קולות על משהו, או כמה אחוזים שהם צריכים וגמרנו, מה תעשה? תתחיל לצעוק. גם כלי התקשורת קנויים, הכול מכור, מה תעשה? שום דבר. ומאיפה אתה יודע שאתה צודק, ולא הם? זאת אומרת אנחנו נמצאים בחושך, בחוסר חינוך נכון, בגישה לא נכונה, במערכת שבורה, וכאן רק החינוך הכללי יכול לבוא ולהתחיל את התיקון.

אורן: שאלה אחרונה כי הזמן פשוט נגמר. אם אנחנו מסכמים את כל הנושא הזה של הנהגה וממשל, ואנחנו מדברים על זה שאנחנו מצביעים על אופק חדש לחברה הישראלית, להיות כולנו כמו משפחה אחת, איזה דגש בקשר להנהגה וממשל אתה יכול לתת לסיכום?

צריכים לבוא לכנסת ישראל ולכל משרדי הממשלה המפוזרים בארץ, ולחנך אותם חינוך אינטגראלי, שיהיה דומה לכנסת הגדולה, לסנהדרייה, לאותם החכמים שמשֶׁה חיבר לעצמו כתלמידים. חייבים להקים ראש בריא, שמתוכו הכל יתפשט הלאה. לא יכול להיות שהכנסת זו חבורת אינטרסנטים שונים, כמו בכל העולם, ואנחנו כך מתקיימים. עם ישראל לא יכול כך להתקיים לאורך הזמן, זה רק זמני, קיים בינתיים ואין לזה שום סיכוי להצליח בעתיד אם לא נשתנה.

אורן: ומה הוא ראש בריא?

ראש בריא הוא, שכל חברי הכנסת, כל הממשלה, לומדים חינוך אינטגראלי ומתחילים לממש אותו כמו שהוא, לפי חוקי הטבע. כי רק לפי חוקי הטבע, בהתאם לטבע, אנחנו יכולים להתקיים. שזה יהיה מקובל גם על דתיים, גם על חילוניים, כי הטבע וא-לוהים זה היינו הך.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר. תודה רבה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. ראש בריא וגם שאנחנו נהיה בריאים. עד הפעם הבאה "חיים חדשים", כל טוב.

[1] שופטים ח', 1, 22

[2] "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד)

לחצו כאן להורדה