חיים חדשים - תוכנית 184 - סיפור המבול

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. תודה שאתם אתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: היום אנחנו רוצים להזמין אתכם לטיול מיוחד אל ההיסטוריה שלנו, אל שחר ההיסטוריה האנושית. ורוצים לגשת אל סיפור ה"מבול" ביחד עם הרב לייטמן, להאיר אותו באור חדש שיהיה מאוד מאוד רלוונטי לחיים שלנו היום בישראל. אנחנו רוצים ללמוד מהסיפור הזה מה זה לחיות כמו משפחה אחת, איך נכון לבנות את החיים שלנו כאן, באופן שכל אחד מאתנו יוכל לזכות להרגיש שכולם סביבו רוצים בטובתו, דואגים לו, אוהבים אותו. וההרמוניה הזאת בינינו בני האדם, תקרין גם לטבע שסובב אותנו ונחיה גם אתו בהרמוניה. נהנה מכל הטוב, היופי והשפע שבו ונחייה בטוב. סיפור המבול בזווית של כולנו משפחה אחת, יהיה מעניין.

ניצה: סיפור המבול מדבר על שיטפון מאוד גדול שא-לוהים המטיר על הארץ, על העולם, במטרה למחוק את כל מה שהיה עד אותו רגע על כדור הארץ, ולהתחיל הכל מהתחלה. הוא עשה את זה, כמו שכתוב "וירא א-לוהים כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"[1]. זאת אומרת הסיבה שהוא עשה את הפעולה הזאת, היא כיוון שהוא רואה שהמחשבות של האדם רעות כל היום, כל הזמן. וזו הייתה סיבה מספיק טובה מבחינתו למחוק ולהתחיל הכל מחדש.

אז למה א-לוהים מגיב בחריפות כזו כלפי יצירה שהוא בעצמו יצר, ורוצה למחוק אותה ולבנות אותה מההתחלה.

א-לוהים בגימטריה זה הטבע ומקובל שזה הטבע. זה אותו כוח, אותה מערכת כוחות תחת כוח אחד, מחשבה אחת, שליטה אחת. המערכת הזו מנהלת את כל המציאות העליונה, שבינתיים עוד לא מורגשת על ידי החושים שלנו, ואת המערכת התחתונה, שאנחנו מרגישים ורואים לפחות במקצת. כי גם בעולם שלנו, במציאות שלנו, אנחנו לא מגלים מאיפה באים הכוחות שמנהלים אותנו. מה קורה, מה אחשוב בעוד רגע, מה ארצה בעוד רגע, אילו פעולות יהיו בעולם, אילו תגובות יהיו, מה יקרה כתוצאה מדבר זה או אחר, כלומר את המערכות אנחנו לא יודעים. לכן אנחנו טועים כל כך הרבה, כי אנחנו לא יכולים לראות מה נולד מכל דבר. אנחנו מאוד מוגבלים, ממש כמו גורים קטנים שעדיין לא נפתחו עיניהם, כך אנחנו משוטטים בעולם שלנו ורואים את התוצאות.

אבל, למרות זאת, אנחנו נוטים לחשוב שיש בנו יכולת לנהל את העולם. וכבר מלפני מיליוני שנה, כשירדנו מהעצים והתחלנו להיות בני אדם, התחיל להתפתח בנו האגו, הרצון האגואיסטי, וכל אחד התחיל לרצות להיות יותר גדול מהשני, ומזה התחלנו להיבדל מהעולם החי לקבוצה מיוחדת, מין חי מיוחד שנקרא "בני אדם". האמת שאין שום הצדקה להיקרא כך, כי אם נשווה את עצמנו לעומת החיות, אנחנו פחות מאורגנים, יותר סובלים. קשה למצוא משהו לשַבח. ובעצם מלכתחילה כאשר האדם התחיל להיבדל מהחיות, הוא התחיל לקלקל את עצמו ואת הסביבה שלו.

אנחנו נמצאים במערכת כללית, אינטגרלית ושלמה, ואנחנו גם לומדים ויודעים את המערכות האלה, מה הן מסוגלות לסבול ומה לא. זה כמו נניח במטוס, באונייה, או כמו בכל מערכת, אתה יכול לכופף אותה במקצת, אבל ברגע שאתה עובר איזו מידה, המערכת כבר נכנסת לשבירה, וזה מה שקרה כאן.

לאנשים עוד לא הייתה יכולת פיזית לסתום את הנהר, לייבש את האדמה, לכרות עצים ולעשות מה שאנחנו עשינו מאז על פני כדור הארץ, אלא רק במחשבה, בזה שהתחילו לחשוב לא כל כך טוב לעומת הזמן שבו הם היו חיות.

האגו הראשון שהתחיל להתפתח בהם, הם התחילו לחשוב רע על השני, איך לנצל זה את זה, בזה הם הפרו את האיזון ביניהם לבין הטבע, שהיה אז עדיין עדין. עד שזה הגיע למבול, עד שזה הגיע למצב שהעולם היה צריך כביכול להתחדש. ובהתחדשות הזו בא עולם חדש, כאילו תנאי חדש של הקשר בינינו לבין הטבע. והקשר הזה לא כל כך חזק, כמו שהיה בדרגה הקודמת.

חיות, דומם, צומח וחי נמצאים בתוך הטבע, כמו שהם נמצאים בתוך הרחם. הטבע כולל אותם ומה שהם עושים, הם עושים בדיוק לפי פקודות הטבע, ואיך שהם מגיבים, הם מגיבים בדיוק לפי מה שהטבע צריך. הם בעצמם חלק מהטבע, חלק מהא-לוהים, ובגלל אין בהם בחירה חופשית, ואין בהם האגו שמבדיל אותם מהכוח העליון שנקרא "הטבע", או הא-לוהים.

ברגע שהכוח הזה באדם התחיל להתהוות, האדם התחיל להיות רחוק והפוך מהטבע, והתחיל להפר את החוקים של האיזון. ואפילו כל מחשבה, מחשבות ורצונות שהתחילו להיות קצת אחרים מהא-לוהים, מהטבע, הוא היה צריך לעשות להם תיקון לסטייה, השלמה. זאת אומרת, למרות שהאדם חושב הפוך מהטבע, למרות שבא לו לעשות משהו שלא נמצא בהסכמה עם הטבע הכללי, שהוא עדיין הרגיש את זה כמו שהרגיש את עצמו, בכל זאת הוא עשה מאמץ ושמר להיות דבוק לטבע הכללי.

אורן: מה זאת אומרת שבאה לי מחשבה לעשות משהו שהוא הפוך מהטבע?

נניח אני רוצה עכשיו לשבור עץ, כך סתם בא לי, זה נקרא "יצר רע". אני רוצה לעשות מזה משהו שאין בו שום צורך וזה לא הכרחי לקיומי, ואני הולך עם זה. במקום לחשוב, שהטבע שלם, ואם אני לוקח משהו ממנו, אני לוקח רק כדי להשלים, רק כדי לעשות עוד יותר השלמה.

זאת אומרת, האדם חייב בכל המחשבות והרצונות שלו, למרות היצר הרע שהתחיל בו לגדול והאגו שדוחף אותו לכל מיני פעולות, אפילו מחשבות ורצונות להיות כאילו חופשי, לעשות ולחשוב מה שבא לו, לרצות מה שבא לו. הוא תמיד היה חייב לבדוק את עצמו עם הטבע הכללי, כמו שהיה בדרגת החי, למרות שהוא אדם ולמרות שיש לו כבר יצר רע.

אם כך היה נוהג, היה מעלה את עצמו מִדרגת הקוף, מִדרגת החי, לדרגת האדם בצורה יפה, ובדבקות תמידית עם הטבע.

אמנם האגו גדל, אבל האדם עושה עליו תיקון, ויחד עם זה הוא דבוק לטבע. הוא לא משתמש באגו שלו, הוא נמצא למעלה מהאגו, מתגבר עליו, ובזה הוא גדל. האגו גדל והאדם שבו גדל. ואז הוא היה יותר ויותר דבוק לטבע למרות האגו שלו, והיה יותר ויותר דבוק לא-לוהים. הוא היה יותר ויותר נכנס לתוך הטבע ומתחיל להבין את הרגשות, את הרצונות, התוכניות, החיבורים, את המערכת הפנימית שבטבע. הוא היה נכנס עם השכל, עם הרגש הרע שלו, שהוא לא משתמש בו כרע, כי הוא מתגבר עליו, על הרגש והשכל, על המנגנון שגדל בו, ועל ידו דווקא נכנס פנימה לתוך הטבע בדבקות יתר.

כי דומם, צומח וחי פועלים עם הטבע בצורה אינסטינקטיבית, הטבע מפעיל אותם וכך הם פועלים וחיים בלי לשאול. האדם ביצר הרע שלו התחיל לשאול "אני רוצה כך, ובא לי כך, זה כך וזה כך".

נניח שהוא לא היה משתמש בזה, אלא היה עושה צמצום על כל הרצונות ומחשבות.

ניצה: מה זה צמצום?

"צמצום" זה נקרא, שאני לא רוצה להשתמש ברצונות ובמחשבות סתם כך, אלא קודם כל בודק האם זה לטובת המערכת הכללית, האם אני לא פוגע בזה בשום דבר, באף אחד, כי הרצון לקבל שפועל לטובת עצמו במערכת עגולה, פועל תמיד לרעתם של האחרים.

ונניח שעל ידי הרצון לקבל שהיה גדל בו, הוא היה מנצל אותו כמו שצריך להיות, שעל ידו הוא היה נבדל מהטבע, כי הרצון הזה, המחשבות האלה מבדילות אותו מהטבע, אבל הוא לא היה משתמש בהן כדי להיבדל, אלא כדי להיכנס עוד יותר אל תוך הטבע ולהבין את הטבע, כי היה נדבק ודבוק לטבע למרות האגו שלו.

אורן: והוא לא עשה את זה.

הוא לא עשה את זה.

אורן: זה היה הדבר שהביא את המבול.

כן, זה החטא שהביא את המבול.

אורן: נעצור רגע, אני רוצה טיפה להתעמק. יש פה שני אלמנטים שונים. הבנתי שהיצור הזה שנבדל מהחיות, האדם שמתפתח מתוך מין החי, מה שמבדיל אותו ממין החי, שהוא עושה מה שבא לו ו"לא דופק חשבון" לכלום, לא מתחשב במערכת שהוא חלק ממנה וכמו שהסברת, בא לו להוריד איזה עץ, הוא מוריד את העץ, ולא עושה חשבון אם הוא צריך את זה, או לא צריך. להבדיל מכל היצורים הנמוכים ממנו, שהם תמיד פועלים מתוך הרגשת המערכת הכללית, וכל יצור לוקח מה שהוא צריך כדי קיומו.

את ההכרחי.

אורן: האדם מפר את החשבון של לקיחה מהמערכת הכללית, למה שהוא צריך כדי קיומו, ועושה מה שבא לו בלי "לדפוק חשבון" לכלום.

כן.

אורן: אם אני מבין נכון, יש לזה ביטוי בשני כיוונים. אחד זה כלפי משאבי הטבע והמערכת הזו, הספרה הגדולה של הטבע שבתוכה כולנו קיימים, ושתיים, זה גם כלפי יצורים אחרים, בין אם זה בני אדם ובין אם זה חיות או לא יודע מי. כי התחלת את ההסבר שלך, מזה שמה שהביא עליהם את המבול, היה שהם התחילו לנצל את השני, לעשות רע אחד לשני בלי חשבון.

זאת אומרת, יש לי פה יצור, המין האנושי דאז, שהביא על עצמו את המבול, כי הוא מפר את האיזון בתוך המערכת האחת שכולנו חלקים בה, גם כלפי היצורים האחרים, ובכלל כלפי המערכת כולה. ואז בא המבול.

בדיוק. אבל לא, "אז".

אורן: כשזה מגיע לאיזה קצה.

נכון.

ניצה: זאת אומרת, יש פה איזה אלמנט של ניצול.

ניצול של הדומם, הצומח, החי ובני האדם. ואם זה מגיע לסף מסוים של ניצול, הטבע כבר לא יכול לסבול את אי האיזון הזה, וחייב להתחיל להתייחס לאדם בצורה אחרת, כי זו מערכת.     

מה זאת אומרת, "אחרת", אני מעביר את הרגישות כלפי מעשי האדם לפּי עשר, או פּי מאה פחות. זאת אומרת, אני שם איזה מסנן על מה שהוא עושה, וכלפי מה שהוא עושה, אני מוריד נניח בחשיבות פי מאה.

ניצה: אני חושבת שזה דורש עוד קצת הסבר.

נניח שהיינו מאוד רגישים זה לזה, וחיינו ממש כזוג יונים, הכל היה ללא שום מחיצות, בלב אחד. אחר כך היו כל מיני אירועים, קרה זעזוע ביחסים בינינו, והחלטנו להתרחק. לא חייבים להתנתק, אבל לחיות כך, שלך יש חיים משלך, ולי חיים משלי ויש משהו משותף. לא מצפים להיות בלב אחד, אלא נמצאים יחד בדירה אחת, זה קצת אחרת בלשון המעטה. אנחנו מורידים את רמת ההתקשרות בינינו, רמת ההשפעה אחד על השני, רמת הרגישות אחד כלפי השני, וזה מה שקרה אחרי המבול.

מה זה מבול? זה כאילו הטבע מעביר את הרגישות לרגש לקצה מינוס עשר, נניח מינוס כפול עשר. לא כפול עשר, שזה פי עשר יותר רגישות, אלא פחות. ואז נאמר לאדם תעשה מה שאתה רוצה, החשבון יבוא אחרי כל המעשים שלך. ומאז אנחנו קיימים ומרגישים שניתן לנו לעשות עם העולם מה שאנחנו רוצים "כטוב בעיניך". זה בעצם עניין המבול.

   האדם לא עבר את המבחן, להתחיל ומיד להיכנס עם היצר הרע לדבקות עם הטבע, ולהמשיך להיות דבוק רק מצדו עצמו. כמו שהדומם, הצומח, והחי נמצאים בדבקות עם הטבע, עם הכוח העליון, בגלל שכך הם מנוהלים. נתנו לאדם רגש ושכל נוסף, עצמאי, על מנת שהוא ישתמש בהם כדי להמשיך להיות דבוק לטבע, ובמידה שהרגש והשכל הזרים האלה, האגואיסטים, בוערים בו יותר ויותר, שיידע איך לנצל אותם למצב הטוב. ואם הוא ישתדל, על ידי המצב הטוב, הוא היה צריך לדעת את מערכת הטבע, להכיר את הטבע לעומקו וכל מה שקורה, ולהיות יותר ויותר בעל הבית, המבין, המרגיש והשולט.

במקום זה הוא נעשה הפוך. הוא התחיל להסתגר בתוך האגו שלו, והעולם נעשה חשוך. כי מה יש לנו בעולם הזה? אנחנו רצים אחרי הרצונות והמחשבות שלנו, כדי למלא אותם איכשהו ולמות, ולא משיגים שום דבר. וכך הפסדנו דבר גדול מאוד.

אורן: אם אני מבין את הדימוי שנתת, זה כמו ילד שנכשל במבחן, כי לא הבין מה למדו השנה בבית ספר, ומורידים אותו להקבצה ב', או אפילו להקבצה ת'. והיחס אליו אומר, שהשקענו בך עוד ועוד ולא רואים בחזרה התקדמות. אז אנחנו מבינים שאתה מפגר, אז נעביר אותך למקום אחר למקום של ילדים מפגרים.

נכון. אבל החשבון יבוא, כי זו תכנית הטבע. לא יכולת להתקדם מיד לטוב בצורה מהירה, לפי התכנית היפה, שהיא הטובה ביותר שבילך.

אורן: תכנית א' לא הצליחה, אז הולכים לתכנית ב', למעוטי יכולת כמו שנקרא, לאנשים לא מפותחים.

כן.

אורן: המבול בעצם זה אסון אקולוגי, הוא מכת טבע אולי הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית, בהיסטוריה של היקום.

כן.

אורן: הפסוק אומר שהמצב שהזמין את המבול היה "רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום". מה הקשר בין מערכות יחסים שמבוססות על זה שכל אחד חושב "רק רע כל היום" לבין זה שהטבע נותן לנו סטירה שמוחקת אותנו בכלל?

כי מה שיש באדם מעל הבהמה, מעל דרגת החי, הוא שאנחנו צריכים לגדול בשכל שלנו.

אורן: מה הקשר בין יחסים רעים בין אנשים לבין מכת טבע הגדולה בהיסטוריה, כמו המבול?

במה האדם הוא יותר מהחי?

אורן: בתבונה שלו?

כן. בשכל, ואנחנו משתמשים בזה בצורה לא נכונה.

אורן: איך?

בצורה הפוכה. כאילו לטובת עצמי. מגיע לי שכל שדוחף אותי לכל מיני פעולות, שכאילו על ידן אני מרוויח, ובפעולות האלה אני גורם רע לזולת בצורה חד משמעית. כי במערכת הכללית האינטגרלית, לא יכול להיות שאני עושה משהו טוב לי, ולא אעשה בזה רע לזולת.

אורן: בא לי דחף להזיק למישהו?

לא.

אורן: לא?

אפילו אם זה רק לעשות משהו לטובת עצמי.

אורן: מה זה "יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום"?

כי יצר מחשבות ליבו, הרצונות שמתגלים בלב, המטרות שלהן זה לנצל את כולם.

אורן: אבל למה זה מזמין עלי מכת טבע כזו איומה?

אנחנו נמצאים בתוך ספרה עגולה, אינטגרלית, כללית. נניח שאני מראה לך שיש לי כאן מאה דולר. אתה שואל, מאיפה? ולמה אתה שואל מאיפה? כי ברור לך שזה בא ממקום כלשהו. בטבע העגול, בתוך הכדור, אם יש במקום אחד, אין במקום שני. לכן לא יכול להיות שאני אעשה משהו שטוב לי, וזה לא יהיה רע על חשבון מישהו אחר.

אורן: כמו במשחק סכום אפס.

כן.

אורן: אז נניח עשית משהו.

לא, לא עשיתי. אז הטבע הכללי מעורר בנו כל פעם דחפים לגנוב מאה דולר, עוד ועוד ועוד. וזה תמיד על חשבון משהו, הדומם, הצומח, החי. נניח לכרות עצים בשביל לעשות משהו לבני אדם, או לא חשוב למי. כך תמיד, זה לא יכול להיות אחרת.

אורן: ואז, למה באה בסוף מכת טבע?

אם אני מגיע לשימוש רע עם הדומם, עם הצומח, עם החי, ועם בני האדם, בזה אני מפר את הקשר שלי עם הטבע. נניח ועשיתי איזה חשבון רע עם כולם, כך שאני רוצה לנצל אותם, הטבע לא יכול לסבול את זה יותר. כמו כל מערכת כללית אינטגרלית, הוא מחזיר את עצמו באופן אוטומאטי לאיזון. ואז בא המבול מה שנקרא, זאת אומרת שידרוג בתוך המערכת, ומאז והלאה עם התכנה החדשה, אומרים לאדם, "אתה יכול להשתמש עם האגו שלך איך שאתה רוצה".

 כי התכנית הראשונה הייתה כזו, שעל ידה האדם, עם "לב האדם הרע מנעוריו" והמחשבות הרעות שלו כל היום, יתקדם כל הזמן כדי להשלים את עצמו עם הטבע, לשמור על החיבור, לשמור על האיזון, כמו כל הדומם, הצומח והחי כך גם הוא.

אבל אז היינו מפתחים את הרגש ואת השכל האגואיסטי שלנו דווקא להפך, להשפעה, להתרחבות, לטוב לכולם. אז האדם היה נכנס לתוך המערכת הזאת, עם הדומם, הצומח והחי, ואנחנו לא היינו יכולים להשיג. כי על ידי השכל והרגש שמקבלים מהרע, מהיצר הרע, היינו יכולים עכשיו להיכנס לתוך הטבע, לתוך המחשב שלו, לתוך המטרות שלו. היינו רוכשים את השכל ואת הרגש הא-לוהי. היינו יכולים להמשיך בצורה חלקה את ההתפתחות שלנו. וזה לא קרה.

יש הרבה שאלות, למה בכל זאת זה לא קרה, האם זה היה צריך לקרות או לא? אבל באמת היינו צריכים להישבר, באמת היינו חייבים לעבור את המבול. כי אם היינו ממשיכים בצורה כזאת, היינו באים רק כחיות יותר מתוחכמות, אבל לא כבני אדם. האדם צריך להתנתק מהטבע, ודרך כל ששת אלפי שנות הייסורים האלה להשיג את המעמד מול הטבע, ואז לחזור אליו.

ניצה: ברור שלמעשה כל החטא וכל המחשבות הרעות של האדם הם, איך הוא מנצל משאבים. זה יכול להיות משאבי טבע, זה יכול להיות משאבי אנוש, איך לנצל מישהו או משהו.

 לכן טוב לדעת מה היה לפני המבול, כדי לדעת עכשיו, שאנחנו נמצאים בסיום של כל התהליך, איך אנחנו צריכים לחזור לאותה הנקודה.

ניצה: זה כאילו שא-לוהים נתן לנו איזה תרגיל מתמאטי, כפי שהגדרת אותו, והוא תמיד יהיה כך. זאת אומרת, כשאני אשתמש במשהו, יהיה חסר. ואני צריכה למצוא את הנוסחה הנכונה, איך אני יכולה להשתמש נכון בלי שיהיה חסר, בלי להפר את האיזון.

ועכשיו המשבר הנוכחי מביא אותנו בדיוק למצב בו אנחנו מתחילים להכיר בזה בעל כורחנו, כי אין לנו ברירה. אנחנו נמצאים עכשיו במכת מבול, אבל ממושכת, היורדת עלינו בצורה שיטתית, עדינה, כדי לעזור לנו להכיר במה הפרנו את כל התנאים, מה ברגש ובשכל צריך לתקן, ובאיזו צורה צריך להתקשר.

אחרת לא היו בני האדם האלה, לא הייתה כל הטכנולוגיה הזאת, לא היה שום דבר. זאת אומרת, איך אנחנו יכולים עכשיו להתקדם בכל היוצרות הפנימיות והחיצוניות שלנו ולהביא את מה שבנינו, לאיזון מאין ברירה. אנחנו לומדים את אותו הדבר, אבל בצורה בה אנחנו מנותקים, זאת אומרת, יש לנו את היכולת לראות את כל הדברים האלה מהצד, מרחוק, לא להשלים בכל פעם קצת את הסטייה שלנו מהטבע, אלא מהמצב ההפוך להתחיל להתקדם. וזה מביא לנו יכולת להשיג את כל העומק של מערכת הטבע, את כל המחשבות ואת כל הרצונות שלו.

ניצה: אני רוצה לחזור לכאן ועכשיו. הוצאנו מידע מהאתר של אוניברסיטת תל אביב, שנקרא "קמפוס טבע", מאוד מעניין. כשמסתכלים לאורך השנים האחרונות, אסונות הטבע הם אירועים שהיו אמנם תמיד בעולמנו והם הנגרמים כתוצאה מתהליכים טבעיים. אבל אנחנו רואים שבמהלך שלושת העשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת בתדירות של אסונות הטבע ובעוצמתם.

והיה נתון נוסף מעניין מאוד, שהיו בעיקר שיטפונות וסופות ציקלון. פחות רעידות אדמה. דרך אגב, לפי הנתונים רעידות האדמה שומרות על קו מסוים. למשל, מספר השיטפונות בשנת 2005 היה גדול פי 57% ממספר השיטפונות בשנה הקודמת. זאת אומרת, יש תהליך מאוד מתגבר. אם מסתכלים לאורך ההיסטוריה השלמה, אנחנו רואים שבמשך 30 שנה אחרונות יש פרץ אדיר של שיטפונות. אנחנו כשמסתכלים על המציאות, ולא יכולים שלא לשאול את עצמנו מה קורה כאן עכשיו, מה למעשה הטבע מנסה לאותת לנו, לרמוז לנו על הזמן הזה, על התקופה הזאת שאנחנו חיים בה עכשיו פה.

אני לא מייחס את האי איזון עם הטבע למכות האלה שהן רק בדרגת הדומם בינתיים, רעידות אדמה, טורנדו, הצפות, אלה דברים קטנים. גם מהמכות בדרגת הצומח אני לא כל כך מפחד. אלא, אני מפחד מהמכות בדרגת החי, מהמגיפות, מהוירוסים למיניהם, מהכחדת הדבורים. ממכות כאלה שפשוט מהיום למחר אנחנו יכולים לגווע מרעב, ממש למות. עוברים עלינו פה ושם כמה אסונות, אבל מכות בדרגת החי הם מכות יותר מהירות. כי בדרגת דומם לוקח תמיד יותר זמן ממה שבדרגת הצומח, ובדרגת החי זה יכול לבוא מהר עוד יותר. ואנחנו נתונים למכות כאלה, אבל ללא ספק שהכול בא כתוצאה מהאי איזון שלנו בלבד. כי אנחנו נמצאים בדרגת המדבר, וככל שהדרגות גבוהות יותר, אז הן משפיעות יותר על הדרגות הנמוכות. בינתיים אנחנו רואים את זה באמת יותר בדרגת הדומם.

אורן: אז מה הטבע רוצה לרמוז לנו במכות האלה? דיברת על המכות העתידיות, בוא נדבר אפילו על אלה שכבר היו.

זה לא שהטבע רוצה או לא רוצה, אלא אנחנו דברים כך, כאילו שאנחנו מייחסים לטבע רגש ושכל. ואנחנו יכולים להגיד כך על הטבע, כי בדרגה שלנו וודאי שיש רגש ושכל גם להטבע. מובן שלא האדם הוא נזר הבריאה. אבל זאת התגובה של המערכת, זאת תגובה מערכתית, כיוון שכל דבר אותו אנחנו בונים, במחשב, בטכניקה, במכניקה, במערכות החשמליות, ולא חשוב אילו מערכות, זאת התגובה של המערכת. אם מפרים את האיזון במקום כלשהו, אי האיזון ה מורגש בכל המערכת, ואז לפי האופי שלה, לפי התכנית שלה, לפי המטרה הסופית שהיא צריכה לבצע, בהתאם לזה תהיה התגובה. אין פה פלא.

אורן: מה המטרה הסופית שהמערכת צריכה לבצע?

המערכת צריכה להחזיר את עצמה לאיזון.

אורן: זאת השאיפה של מערכת הטבע?

מאז ומתמיד. אנחנו רואים את זה לפי החוקים שביקום בהם אנחנו צופים כל הזמן, במבנה האטום, אנחנו רואים את אותם החוקים. רק איזון.

אורן: אז כשבאה מכת טבע, מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

שיש אי איזון עד כדי כך, שהוא מגיע למכה.

אורן: האם אי האיזון הוא לאיזור מסוים או משהו כללי? נניח באה סופת "סנדי" בניו יורק, או כמה שנים קודם גלי צונאמי ומאות אלפים מתו באסיה. האם יש ללמוד מכך משהו מיוחד על האזור המסוים, או שהמסר הוא כללי?

אני לא רוצה להיכנס לזה.

אורן:  מסר כללי אותו צריכים ללמוד.

וודאי שגם בזה יש מה ללמוד. איפה זה עובר, לַמה ומתי ועל אילו אנשים, אין מקרה.

אורן: מסובך מדי.

זה לא בשבילנו.

אורן: מה כן בשבילנו? מה כן צריך ללמוד כשבאה מכת הטבע?

שעד כמה שנמשיך להיות לא מאוזנים, ודווקא בתקופתנו, שהגענו למצב בו העולם נעשה עגול, זאת אומרת הטבע מתחיל להראות לנו את האינטגרליות שלו, את הקשר ההדדי העמוק, הטוטלי, הכללי, אם אנחנו נמצאים במקרה כזה, ואנחנו מפרים את האיזון בין כל החלקים, אז וודאי שאנחנו מזמינים את המכות. זאת אומרת, כל מיני פעולות שבהן הטבע מחזיר את עצמו לאיזון. אומרים שיכול להיות וכדור הארץ עומד להתהפך, או אם לא כדור הארץ בעצמו, אז הפלוס והמינוס שלו, הקטבים המגנטיים. תראו לאילו דברים אנחנו גורמים.

המגמה של היקום היא להגיע לאיזון ולרוגע מתחילת ההתפרצות הראשונה, מהמפץ הגדול, אומנם כל הזמן היקום מתרחב ומתמלא, אבל למעשה הכול הולך להירגע, הכול הולך להגיע לאיזה מצב סטטי. כמו שהיה בהתחלה עם כדור הארץ, עם כל יתר כוכבי לכת, עם כדור השמש, עד שזה התאזן, עד שכדור הארץ התקרר, עד שנעשתה עליו צורת החיים וכן הלאה, הכול הגיע לאיזון.

 אז אם כל הטבע וכל היקום בכל העוצמה שלו נמשך לאיזון, אנחנו ההיפך, החברה האנושית היא ההיפך, ככל שהיא מתפתחת באגו, היא נמשכת לאי איזון, המגמות הן הפוכות. אם כך צריך להגיע במהירות רבה לאיזה פיתרון, כי אנחנו נמצאים עכשיו במצב שהטבע מתחיל לגלות את עצמו כעגול, זה כבר ברור לנו, אבל בני האדם לא רוצים להיכנס לאותו עיגול. לכן אנחנו נמצאים כאן במצב של סכנה.

מה יכול להיות? יכולים להיות כאן כמה פתרונות.

ניצה: אחד מהפתרונות שעליהם היום יש הסכמה בקהילה המדעית הוא, שפעילות החברה האנושית בעצם משנה באופן דרמטי את הרכב האטמוספרה והאקלים, ולכן אחד הנושאים הבוערים ביותר שמתעסקים בהם בצורה מאוד רחבה בכל העולם הוא נושא הקיימות ופיתוח בר קיימא. "קיימות", זו היכולת להמשיך ולקיים תהליך או מצב לאורך זמן, והרעיון של פיתוח בר קיימא הוא פיתוח שעונה על צרכי העובד מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צרכיהם. זאת אומרת, יש איזה ניסיון לראות איך להשתמש בצורה מושכלת, מתחשבת והגיונית יותר במשאבים. האם גם אתה רואה בכך פיתרון?

לא. אנחנו יכולים מהיום למחר להגביל את עצמנו ולהשתמש בטבע בצורה יפה וטובה ולקחת ממנו באמת, רק את מה שאנחנו צריכים לחיים ולא להפר שום חוק פיסי. האם היינו מצליחים? לא. כי המוח והלב שלנו התפתחו בינתיים לגודל שדורש מאיתנו לחדור לתוך הטבע, להכיר את כל עומק המחשב שלו, את התכניות, התכונות, התוכנות ולהשתמש בהם. עד שלא נכיר את זה, לא נוכל להחזיר את עצמנו לאיזון.

אורן: ובמה זה תלוי?

זה תלוי בהכרה שלנו בעומק הטבע.

אורן: אבל אם את ההכרה הזאת לא נשיג על ידי שמירה על הטבע, על ידי מה כן? דיברנו בתחילת התוכנית על שני קווים, הקו של היחס שלנו, בני האדם לאוצרות הטבע והקו של היחסים בינינו, בני האדם. איפה נמצא המפתח לכניסה אל תוך עומק המערכת של הטבע? לתוך המחשב הכללי הזה כפי שאתה מכנה אותו. אתה אומר שאם נתחיל לשמור על אוצרות הטבע ולא נפגע בכלום ונפַתח את כל פיתוח בר הקיימא וכל שאר הדברים, זה לא יעצור את ההידרדרות וודאי שלא יביא אותנו לכניסה אל המקום הגבוה הזה, שאליו אנחנו מיועדים להגיע. מה כן יכניס אותנו לשם?

רק בתנאי שעל ידי החינוך האינטגרלי נתחיל לפתח את היחס בינינו, בין כל בני האדם. שהוא יהיה שווה, אינטגרלי, לפי אותם חוקי הטבע שגם צריכים להיות מקובלים בינינו. ואז כשנתחיל לבנות חברה כזאת, נבין מתוך הבנייה הזאת מה הם החוקים החדשים האלה של החברה האינטגרלית המאוזנת, בחיבור, ב"ואהבת לרעך כמוך", בידידות, בערבות. מתוך זה נתחיל להכיר איך הטבע בנוי בתוך המחשב הפנימי שלו, ואז בהדרגה נוכל להתאים את עצמנו לזה. זאת אומרת, בלי החינוך האינטגרלי שאותו בונים אנחנו, המבינים, היודעים איכשהו מה אנחנו רוצים לעשות, האנושות לא תוכל למצוא את הדרך.

אורן: כשתיארת בהתחלה את תופעת המבול, תרגמתי את מה שלימדת לשפה שלנו, שהאדם עושה מה שבא לו כלפי הטבע, כלפי הצומח והחי וגם כלפי האנשים. יֶצר מחשבות לבו רק רע כלפי הכול, לוקח מהכול בלי חשבון לכלום. זה היה אז לפני המבול וזה הביא את המבול.

ולַמה? כי הוא רצה בצורה אינסטינקטיבית, להשתמש כמו פעם בכל הדחפים שלו, אבל הדחפים האלה היו בדרגת הבהמה, בדרגת החי, והוא רצה להמשיך כך להשתמש גם בדרגת האדם. עד כאן אני בהמה, אז אני משתמש במה שאני רוצה, כי אני לא יכול לטעות, בהמה לא טועה. אנחנו רואים איך כלב מחפש צמח כלשהו, נניח כזה שהוא מרגיש שטוב לו לקלקול קיבה, או לתופעה אחרת, והוא לא יאכל דבר רע, אלא רק טוב. יש כל מיני דברים כאלה, שנקראים מאכל כלב, איך הם בודקים מים ראויים לשתייה וכו', תביא לכאן חיה ותראה, היא מרגישה מה טוב ומה רע. אם כך, עד כאן הייתי חיה והשתמשתי בטבע בצורה אינסטינקטיבית נכונה. ועכשיו קיבלתי רצון נוסף שהוא מעל החיה, ואני רוצה להמשיך להשתמש בטבע בצורה אינסטינקטיבית, בלי לחשוב, "בא לי". אומרים לי, "לא, אתה צריך להפעיל רגש ושכל, אתה צריך ללמוד איך להשתמש בדחפים הנוספים האלה, בשביל זה אתה צריך להכיר את הטבע בשכל וברגש."

אורן: ואתה אומר שהמפתח להכיר את הטבע בשכל וברגש זה דווקא בשיפור מערכות היחסים בין בני אדם ולא בשמירה על הטבע עצמו.

נכון.

אורן: למה?

כי אין לך במה לבדוק את הטבע, צריך להבין את העיקרון. גדלים בי רגש ושכל, שלא שייכים לדרגת החי, זאת אומרת, אני יכול לטעות בהם. "לטעות", הכוונה להשתמש בהם או לטובת המערכת הכללית, שכוללת גם אותי בסופו של דבר או לרעת המערכת הכללית, כשבסופו של דבר הרע הוא גם כלפיי. הבעיה שעומדת בפנינו במיוחד היום היא, איך לדעת להשתמש נכון.

אורן: איך אני אדע?

אני יכול לדעת זאת רק מתוך היחסים בין בני האדם הנכונים. כי ברגע שאני רוצה להשתמש ברגש ושכל אנושיים, היצר הרע הזה, שאני רוצה להרוויח, להצליח, יותר מדרגת החי, איפה הוא קודם כל מתבטא? ביחסים בין בני אדם. לכן, אני צריך להביא את היחסים האלה בחזרה למצב המתוקן. זאת אומרת, ממש להתפתח, לראות עד כמה אני רוצה רע לשני, לנצל את כולם, ועד כמה אני צריך עכשיו לתקן את היצר הרע שלי, הרע שבי כלפי הזולת, שארצה להישאר איתם כאחים, כגוף אחד, כלב אחד, כמוח אחד. מתוך המעבדה הזאת שאני בונה עם הקרובים שלי, עם השבט שלי, עם כמה אנשים שמסביבי, מתוך זה אם אני שומר על הקשר היפה, הנכון בינינו, נדע איך להיות בידידות עם כל הטבע הכללי.

זאת אומרת, אנחנו רוכשים רגש ושכל אנושיים, מתוקנים, נכונים. ואם נתקדם כך עוד, יתווספו לי עוד רגש ושכל רעים, ואני שוב מאזן את היחס בינינו, "כאיש אחד בלב אחד", אהבת חברים, ערבות הדדית, כי לא רק לי, גם לכולם יש את אותה הבעיה.

אורן: לכולם יש את הדחפים האגואיסטים?

כן. ואז ביחסים בינינו, נניח במניין  שיש לנו, באיזו עשירייה, אנחנו מתקנים את עצמנו מיום ליום. ואז בקשר בינינו נתחיל לגלות מה קורה בטבע, בתוכו. מה שלא גילינו קודם. ומה שאנחנו מגלים, זו את דרגת האלוקות, את דרגת המחשבה וההרגשה שקיימים בטבע. אנחנו לא מגלים את דרגות הדומם, הצומח והחי שהן צורות חיים חומריות בעולם הזה, אנחנו לא מתפתחים במשהו שהוא יותר מהשבט שהיה לנו, אפילו הפרימיטיבי, לא צריכים את זה. אנחנו מתפתחים ברגש ובשכל בלבד, מתחילים להרגיש בתוך עמקות הטבע, מה קורה שם, אילו מחשבות, רצונות, כוחות פועלים על כל המציאות. את זה אנחנו משיגים. זה נקרא השגת הא-לוהות.

אורן: ואז מה קורה למכות הטבע שמהם התחלנו?

אין מכות, אילו מכות יכולות להיות? אנחנו נכיר את כל הכוחות הפנימיים. נגלה אותם ונשתמש בהם כדי לאזן את הכול. ההיפך. מה כתוב שהיה לפני המבול? איזו שמש, איך כולם היו בידידות. מה קרה עם המבול ואחר המבול?

אורן: אבל העולם אז היה בתולי. היום אם תצא פה לחוף הים, יש סכנה שתקבל זיהום, כשתדרוך על בקבוק זכוכית שמישהו שבר אתמול בלילה, זאת אומרת, העולם הוא כבר לא כמו שאתה מתאר לי בשחר הבריאה, איזו שמש, איזה יופי. מהציור שלך מצטייר שהאתגר שלנו היום הוא ברמה האנושית, כלומר, נסתדר, נלמד איך להתייחס באהבה אחד לשני ואז פתאום גם הטבע יסתדר. שאלתי אותך, מה עם צונאמי? אמרת לי, לא יבוא צונאמי, נגלה את הטבע בשיא פריחתו, בשיא הדרו, אבל איך זה אפשרי, אם בינתיים הרסנו כבר את העולם.

אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, כך שאם נניח תעשה עכשיו בדיקה, ביקורת, חשבון, על ידי מה אתה יכול לנקות את מה שעשית, את הדברים הנוראיים שקורים באמצע האוקיאנוס עליהם מספרים? לא הייתי שם, אבל עברתי מעליהם במטוס, ואני רואה מה קורה על ידי מי שנמצא שם, כריתת העצים, הזיהום בכל מקום, כניסת הגנטיקה וכל הביו טכנולוגיה, את כל זה אי אפשר לתקן. במיוחד אם נפוצץ עוד כמה פצצות אטום, אז אלף שנה קדימה תהיה פה קרינה כזאת שאי אפשר יהיה לדעת מה ומי ייוולד לאחר מכן אצלנו.

הגיונית, אין לנו כוחות להחזיר את העולם לקדמותו, לאיזון בצורה הנכונה, הנקייה, הטובה. אי אפשר, מפני שאין חזרה אחורה, וצריך להבין שאם עכשיו אסתום לעצמי את כל הרצונות והמחשבות ולא אשתמש בכלום, זה לא פתרון, זה גם בלתי אפשרי. תמשיך לעשות את מה שאתה עושה, אל תגיד לבני אדם עכשיו שהם צריכים לא לאכול ולא לשתות ולא לעשות כך או אחרת, כמו שהם רוצים. תמשיך להשתמש בביוטכנולוגיות, תגדל פירות וירקות מזוהמים, ומים לאחר שימוש בפילטרים ואויר מאחורי מסכות, לא חשוב מה, תמשיך כבר, אתה לא יכול לגשת לבני אדם היום ולהגיד להם שהם צריכים להגביל את עצמם מהכול, זה לא יקרה וגם לא יישמע לאף אחד. וזה נכון.

מצד הטבע אתה יכול להילחם רק ברמת השכל והרגש, כמו שהיה אז. כל המכה המכנית, הטכנולוגית, שעל ידה הגעת לחיים כאלה שבהם הרסת את הכול ואתה ממש נמצא בסכנת השמדה של המין האנושי, זה כדי שתבין שהתיקון הוא לא בזה. התיקון הוא כמו שהיה צריך להיות אז, לפני המבול, להבין את הרגש והשכל של הטבע, את המטרה שלו, ולהזדהות עם זה בצורה מחשבתית ורגשית. ולא במעשים.

אורן: ואז באיזה עולם נחיה, אם לא אנחנו, אז הילדים שלנו?

לא רק הילדים שלנו, גם אנחנו נראה עד כמה כל הדברים האלה מתחילים פתאום להיתקן והעולם מתנקה. נגלה פתאום תופעות שונות שבהן כל הרע וכל הזבל והזיהום וכל מה שנעשה, יקבל פתאום מעין תיקון, הטבע ישתמש בזה ויתקן. בקיצור, לכל דבר יהיה שימוש, כל הרע יחזור לטוב.

אורן: זה מעניין מה שאתה אומר, כי נזכרתי עכשיו בכתבה שקראתי לפני שנה בערך, בעיתון "כלכליסט", שמספרת על גילו איזו פטרייה שאוכלת פלסטיק, שמחסלת את הפלסטיק. זאת אומרת, אתה אומר שבמערכת הטבע יכולות להתגלות תופעות שהיום אנחנו לא מדמיינים שהן יכולות להתרחש, אבל יש לטבע הפתעות עבורנו.

וזו לא בעיה שלנו. כי מהמבול ועד היום אנחנו הולכים ומתקדמים על ידי היצר הרע, אנחנו רק דרך הרע חיים את זה, עזבנו את האיזון עם הטבע, שהיה צריך להיות, כמו בתוכנית שלפני המבול, אנחנו צריכים לחזור לאותה תוכנית. התוכנית היא רק להבין, קודם כל להבין, ברגש ובשכל את עומק הטבע, כי אנחנו בני האדם, בלב ובמוח שלנו, חיים מעל דרגת החי.

אורן: אם אני מבין את הגישה שלך, אתה אומר שאת הלב והמוח שלנו אפשר לשדרג רק במקום הגבוה ביותר, במערכות היחסים בינינו. ואז לאחר מכן, התוצאות של זה יביאו לשינוי היחסים שלנו לכלל מערכת הטבע. אם נצליח מהמקום שבו האתגר הוא הגבוה ביותר, נהיה מסודרים בכל.

נכון. אל תיגע בזה, זה יבוא. בצורה כזאת נשפיע על כל יתר הרמות התחתונות.

אורן: דיברנו היום הרבה על טבע ואקולוגיה שאי אפשר לשים בצד. הטבע מכיל בתוכו שני ניגודים, כך אני רואה זאת בכל אופן, מצד אחד, הוא מושלם ויפיפה, פאר הבריאה ובלתי נתפס, מצד שני, כשהוא נותן מכה, המכה שלו היא הדבר הגדול והחזק ביותר, שמחסל את הכול. למה שני הניגודים האלה של פסגת היופי והשלמות ופסגת הכאב וההכאה, נמצאים בתוך הדבר האחד הזה של הטבע, מה זה בא ללמד אותנו?

שהטבע לא מבדיל בין שני אלה, אלא זה רק כלפי האדם, האם הוא משתמש נכון או לא נכון. מצד הטבע אין טוב ואין רע, הכול צריך להיות מושלם וזהו, בהשלמה. אם אתה מפר, במידה הזאת, בסופו של דבר תרגיש את הסטייה שלך. והרגשת הסטייה, היא לא כדי להעניש אותך אלא כדי להראות לך איפה אתה טועה כדי ליישר אותך, כדי לתקן אותך. כמו שאם הייתי מכניס יד לאש ולא הייתי מרגיש כאב, היד הייתה נשרפת. זאת אומרת, המכה היא לא מכה. טוב שאני מרגיש את המכה הזאת, אחרת הייתי ניזוק באמת.

אורן: אתה הולך לחוף הים, ורואה את המראה המושלם שנותן רוגע לנפשך. אתה רואה את ההרמוניה של הטבע, הגלים, החוף, השמים, הציפורים, הכול מושלם. לאחר שעה אתה חוזר הביתה ומאותו הים מגיע צונאמי, זו מעין דו פרצופיות של לטבע.

כי הפרת את החוקים האלה, הכנסת לתוך האיזון מרכיב שמביא לחוסר איזון. זו לא דו פרצופיות של הטבע, זה ההיפך, כל הדברים שקורים, קורים אפילו שלפעמים הם לא נוגעים בך בצורה ישירה, הם מתרחשים במקום, שאין בו אפילו בני אדם, אל דאגה, הכול קורה אך ורק כדי להביא אותנו לתיקון. כל הטבע קיים כדי להביא את האדם להבנת המערכת הכללית האינטגרלית. לכן החינוך האינטגרלי מקדם אותנו לזה בצורה יפה ונוחה.

אורן: הזמן שלנו הסתיים, ויש כל כך הרבה דברים שלא הספקנו.

ניצה: כן, לא דיברנו אפילו על התיבה של נוח.

אורן: תגיד לנו במשפט אחד מה הוא היום הסמל של תיבת נוח, משהו שמציל, שאפשר לבנות ביחד?

קבוצה.

אורן: כלומר?

כמות אנשים, קומץ אנשים, שמחליטים לקיים איזון ביניהם, קודם כל ביניהם, כי כלפי הטבע זה לימוד רחוק, ואז ביניהם הם מתחילים להתפתח ולראות איך הם יכולים להשלים זה את זה, להיות כאיש אחד.

אורן: ואז הם שטים לעולם החדש והבטוח והיפה.

כן.

אורן: ואם אני מבין נכון, זה החזון שלך לחברה הישראלית, כולנו משפחה אחת.

ואפילו גם לכל העולם.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם ביחד. נשוט ביחד אל עולם חדש, הוא נמצא בינינו. כל טוב ולהתראות.

[1] בראשית ו', ה'

לחצו כאן להורדה