חיים חדשים - תוכנית 240 - מאושרים ממזרח למערב

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום טל מנדלבאום.

טל: שלום.

אורן: אנחנו רוצים כרגיל להתקדם בחיים שלנו, להגיע לחיים חדשים, חיים יותר טובים, שנקום בבוקר שמחים, שאנשים סביבנו יהיו שמחים, ובכלל שהחיים יהפכו להיות ממרוץ בלתי פוסק של הישרדות והתגוננות מתמדת מכל המכות שנופלות עלינו מימין, משמאל, מלפנים ומאחור, למשהו שכיף להיות בו, משהו שנקום אליו בשמחה ונשמח על זה שאנחנו חיים.

נראה לי שבכל הדורות אנשים שאלו את עצמם איך לעשות את זה, אבל היום אנחנו ממש רוצים למצוא תשובה. אני מזמין אתכם להיות איתנו, אנחנו מחפשים את האושר, והיום אנחנו רוצים למצוא את האושר בין מזרח למערב.

טל: אנחנו מכירים את תורת הבודהיזם, זו אולי הדת או התורה מכל הדתות שאנחנו מכירים שהכי מתקשרת אצלנו לאושר ולחיפוש אחרי האושר. אנחנו יודעים שהבודהיזם, תורת הבודהה היא דת שהמטרה שלה היא הפסקת הסבל. יש את הסיפור על הבודהה שגדל בארמון של אבא שלו וכשהוא היה בגיל מסוים, הוא יצא החוצה וראה את הסבל האנושי, הוא החליט שהוא מקדיש את החיים שלו לגלות את הפתרון לסבל, ועל זה מושתתת כל הדת הזאת. הרבה מאוד אנשים נמשכים אליה כי היא מאוד פרקטית ויישומית. זאת אומרת, זה לא עניין של אמונה במשהו, אלא זו דת שמלמדת איזו פרקטיקה לעבודה יומיומית שאמורה להביא אותנו לאושר. אנחנו רואים נהירה גדולה למזרח. יש המון קורסים, סדנאות ופסטיבלים סביב העניין הזה, הרבה מאוד ישראלים מאוד נמשכים לזה. ואנחנו גם רואים שזה נכנס מאוד לכל התחום הטיפולי, הפסיכולוגי, חוקרים את זה במרכז הבינתחומי בהרצליה, בהרבה אונברסיטאות. יש את כל המחקר שנקרא קשיבות, קשב וריכוז. גם למערכת החינוך זה נכנס כדי לעזור לילדים להיות יותר קשובים בשיעורים ולהיות יותר שמחים ורגועים.

ועם זה נדבר יותר על הבודהיזם, על השיטה עצמה, אז באמת לפי החשיבה הבודהיסטית אושר כמו סבל הוא באחריות שלנו, ובשליטה שלנו. הבודהיזם זו שיטה לשליטה בתודעה הבלתי ממושמעת שלנו. היא בעצם אומרת שאם אנחנו נצליח לשלוט בתודעה שלנו, אנחנו נצליח למגר את הסבל ולהגיע לאיזה שקט פנימי ולאושר.

זה לא חשוב אם אתה מאמין או לא מאמין, מאיזה רקע אתה, כל אדם יכול לתרגל את זה ולהגיע לאושר. היום היינו רוצים לדבר קצת על האלמנטים מתוך הבודהיזם ולשמוע מה לפי הגישה שלך באמת נכון.

אז מה יש בבודהיזם שמזהה אותו כל כך עם הדרך למציאת האושר? למה אנחנו כל כך נמשכים דווקא לשיטה הזאת?

הייתי אומר שזו שיטה מובנת מאוד לכל אדם. ואם יש לי שקט פנימי, אז אני מרגיש את עצמי טוב, אני שולט בעצמי, שולט בחיים שלי, אני מרגיש שהזמן עובר לטובתי וכל הלאה. זאת אומרת, זו מין תרופת הרגעה מאוד קלה לשימוש יחסית. היא באמת באה יחד עם כל מיני תרגילים, תרגילי גוף, תרגילי ספורט, יוגה, התבוננות פנימית, נשימות ומסאז'ים, ישיבה מיוחדת, מוסיקה וכן הלאה. זאת אומרת, זה מכלול של השפעה כזאת רחבה, רב גונית על האדם, להביא אותו לאיזה שלום פנימי, שקט פנימי.

בכלל לא הייתי אומר שזו דת, אלא זו מין שיטת הרגעה שבנויה על האגו של האדם, כמו שבודהה בעצמו אמר, שסך הכל הוא רוצה למצוא את השיטה איך להרגיע את הסבל ולא יותר מזה. ובהתאם לזה פיתחו במשך הזמן את הדברים. זה סולם ערכים, סולם מדרגות של רוגע, של שקט, של התבוננות פנימית, של טכניקות מאוד מאוד פנימיות, שאי אפשר להבין אותן אלא אם נכנסים לתוכן. כך זה בהרבה טכניקות שבעולם, כי האדם לא מבין על מה מדובר, כי הוא צריך לטעום את זה ובמידה שהוא טועם הוא גם מתאים לקליטה של הדברים האלה.

לכן הם גם מדברים על שנים של תרגול ומה שטוב בזה, שזה פתוח לכל אחד. וכבר יש הרבה מקומות שאפשר לבוא אליהם ולהתכלל בהם ולחיות שם חיים צנועים, שקטים, והכל פתוח. לא רואים שזה מטפל בחברה האנושית, גם בחברה שלהם לא רואים שזה מאחד את העם. זאת אומרת, זו שיטה אינדיבידואלית מאוד, פנימית, שהאדם נכנס לתוך עצמו, להתבוננות פנימית, הוא לא מתקשר לאחרים, הוא דווקא יכול לשבת לבד, להתנתק מכל העולם, להרגיש את השקט שבו, וכך הוא נכנס למין הנאה ורוגע כביכול הוא שט באיזה זרם פנימי.

הוא לא מתקן את הסביבה, הוא לא מתקן את החברה, החברה ממשיכה להיות מחולקת להרבה קסטות, להרבה רמות של מעמדות למיניהן. ולכן פתרון אישי, אינדיבידואלי בלבד, שהוא דווקא מתאים לאדם שבעולם שלנו, כי אתה יכול בקומה מאה במגדל באיזו עיר להיכנס לתוך החדר ולעשות שם את התרגילים והמדיטציות, להיכנס לרוגע פנימי, ולהרגיש את עצמך שאתה בעצם משיג איזה מין שקט בחיים.

מזה אין פתרונות, חוץ מהרגשת השקט הזה. זאת אומרת, כמה שאתה חי אתה משיג את השקט הזה, כמה שאתה מסוגל להשיג. זה לא נותן פתרונות לחברה, זה לא נותן פתרון לאדם שאם יש לו שאלות מעבר לחיים פחות או יותר, אלא זה מה שהוא מקבל, הטכניקה נמצאת כהרגעה בחיי האדם. אם רוצים אפשר לצרף לזה עוד כל מיני דברים נוספים, גם קצת אלמנטים מהעולם הבא, מעולם הרוחות.

טל: אנחנו מדברים על הרצון להגיע להארה. האדם המואר זה אדם שבעצם ניקה את כל האשליות והוא נמצא כבר באחדות עם הטבע.

וכאן השאלה, האם הוא מגיע לזה או לא. האם זו אשליה פנימית שלו בלבד, או שזה באמת נכון. אז אנחנו לא נכנסים לכל המחקר הזה הפנימי, ודאי שזה הפוך משיטת אברהם, כי שיטת אברהם מתבססת על חיבור בין בני אדם, על ביטול האגו, וכאן זו התעלות פנימית של האדם מעל עצמו, מעל האגו של עצמו. אבל גם זה לא מעל האגו, כי הוא ממשיך כלפי האחרים להיות בעצם אותו אגואיסט, הוא לא מתקן את היחס שלו כלפי החברה.

לכן השיטה הזאת מתאימה לכולם. האדם לא צריך לעשות כאן שום דבר חוץ מתרגילים ותרגולים. זו שיטה זולה, היא לא דורשת מהאדם שום דבר. אני זוכר שהייתי בצפון קרוליינה בפארק לאומי ענק כשלושים קילומטר על שלושים קילומטר, במתחם כזה גדול ממש שנקרא הרי הסמוקי, ושם היו קבוצות ענקיות גדולות יושבות במדיטציה באולמות גדולים כאלה כמו אולמות ספורט, וזה מה שהם עשו, ארוחת בוקר ומדיטציה. ארוחת צהריים ומדיטציה. וכך זה היה כל היום. זהו.

הם דיברו בשקט ביניהם, הם כמעט ולא דיברו, הם הלכו כמו רוחות. אנחנו חיינו כמה ימים ביניהם, זו ממש היתה איזו מין ציביליזציה אחרת. הם כאילו היו אילמים, מכונסים בתוך עצמם ורק בזה הם פעלו.

טל: אבל בטוח שיש לזה השפעות. למשל, בדקו במעבדה את המוח של נזירים שהם מודטים הרבה מאוד שנים, וראו שהמדיטציה הגבירה את פעילות גלי גמא במוח שקשורים גם לתחושות של אושר, ובכלל ראו שמדיטציה משנה את המוח. זאת אומרת, יש לזה השפעות ממש פיסיולוגיות, ואדם מתחיל להיות יותר רגיש.

זה ברור. המוח שלנו הוא מכונה, ואם אנחנו מתעסקים בלכוון אותו כל הזמן לתדר מסוים, אז ודאי שכך הוא מסתדר ומפריש בהתאם לזה גלים והורמונים, ואנחנו מרגישים בכך ובהתאם לזה יכולים  להיות יותר מאושרים. אבל אני יכול לקבל אולי את אותן התופעות מעוד כל מיני דברים.

השאלה הראשונה היא האם שכשאנחנו מגיעים לכאלה תופעות, אנחנו רק עוזרים בזה לעצמנו לסבול פחות, להיות יותר מאושרים באותה תקופה שאנחנו חיים ותו לו או שאנחנו משיגים בזה משהו מעל החיים שלנו ונכנסים לחיי נצח, מעל הטבע שבו אנחנו נמצאים עכשיו.

השאלה השניה היא האם אנחנו מתקשרים לכוח העליון שבו יש תכנית, התחלה וסוף, מחשבת הבריאה, מטרת הבריאה ובהתאם לזה אנחנו גם משתלבים באותו התהליך שבעצם נכתב כלפינו, או שזו פשוט צורה פסיכולוגית, תרגול פסיכולוגי שאנחנו עוברים כדי להקל על עצמנו.

למעשה, לפי מה שמקובל בעולם שלנו היום, זו מין טכניקה, איך להיות יותר רגוע ולקבל את החיים האלה בצורה נוחה ולא יותר. אני לא פוסל את זה, רק שזה מאוד רחוק מלעלות למעלה מהטבע האגואיסטי, מלהפוך את האגו. הם לא הופכים את האגו אלא הם עושים כמה שיותר פעולות כדי לא להרגיש את האגו.

זאת אומרת, להוריד את האדם מדרגת האדם לדרגת החי והצומח ואפילו לדרגת הדומם. עובדה שהם חיים בפחות התרגשות מכל מה שיש סביבם, זאת אומרת האגו שלהם הוא כאילו מוקטן. הם פחות נושמים, הם פחות עושים פעולות, תנועות, מחשבות. הם רוצים להיפטר מכל ההפרעות פרט להרגיש את עצמם מבפנים. בזה הם מנטרלים את האגו, זו טכניקה של נטרול האגו, ובחכמת הקבלה אנחנו סוברים שהאגו שמתפתח בנו הוא אותו מנוע שאנחנו צריכים להשתמש בו, אבל להשתמש בצורה מיוחדת, ולא להרוס אותו ולא להקטין אותו באיזו צורה.

אני לא מקבל תרופות הרגעה, אני לא מקבל סמים, אני לא עושה מדיטציה כדי לא להרגיש את האגו, אלא אני צריך דווקא להוציא אותו החוצה ועל פניו לגדול יותר ויותר. שתחתיי האגו יהיה כמין הר שכל הזמן גדל, ועל פסגת ההר הזה אני כל הזמן עולה.

טל: אני רוצה לספר קצת על החוויה שלי, שאולי גם תיתן דוגמה למה זה בכלל מדיטציה למי שלא מכיר. קודם כל יש כל מיני סוגים, יש מנטרות ויש סוגים של מדיטציה שבהם באמת אדם יכול לשבת תקופה מאוד ארוכה ולהתמקד רק באיזה פרח או באיזה עצם, ובזה הוא באמת חוסם את עצמו מהמציאות ומרגיש איזו התעלות זמנית.

האם זה לא נקרא הגבלה?

טל: כן, זאת הגבלה לחלוטין, זה סוג מסוים של מדיטציות. אבל חוץ מזה יש מדיטציה שנקראת טכניקה של קשב וריכוז, שבה אני התנסיתי. עשיתי קורס של עשרה ימים ובאמת כל היום ישבנו ומדטנו, הלכנו, וכל הרעיון היה להגביר את הרגישות של הקשב והריכוז שלנו לאינפורמציה שמתקבלת דרך החושים. שזה אומר, דרך חוש הראיה, דרך השמיעה, הטעמים, תחושות בגוף שמתעוררות, ורק להיות כל הזמן באיזו התבוננות מבחוץ באינפורמציה שמתקבלת דרך החושים, בחוויה החושית.

ודרך ההתבוננות הזאת, גם במחשבות אגב, זאת אומרת אם מגיעה איזו מחשבה תוך כדי שאני במדיטציה  אז הייתי צריכה רק להתבונן ולתת לה ללכת, הרעיון היה לחזק איזה שריר של התבוננות לא שיפוטית במציאות. שאמנם מתַרגלים את זה במדיטציה מרוכזת, אבל אחר כך אמורים להשתמש בזה גם ביום יום. אני חווה את החיים היום יומיים, אבל יש לי כבר איזו יכולת להתבונן במה שקורה בצורה לא שיפוטית. ויש גם איזו הבנה שהתופעות באות והולכות ואין טעם להתרגש יותר מידי מדברים, אלא באמת ללמוד להתבונן.

זאת אומרת, שוב, את לומדת איך יותר נכון להתמודד עם המכונה שלך, עם הגוף שלך.

טל: כן, ולפני כן באמת מאוד חסרו לי הכלים האלה, כי הייתי חווה מצבים רגשיים מאוד אינטנסיביים וכעס ועצב, ולא ידעתי איך לווסת.

בטוח, גם ספורטאים משתמשים בזה הרבה בכל מיני מצבים. אלה דברים טובים שיכולים להועיל לאדם בהתמודדות היום יומית שלו.

טל: כן.

אבל זה לא דת.

טל: זה לא דת כי אתה אומר שזה לא מביא אותי לרמת התפתחות שאתה מדבר עליה.

מי כאן הכוח העליון?

טל: אני לא יודעת, לא מדברים על זה כל כך.

זאת אומרת, איך האדם עם מה שיש בו, צריך להיות מסודר בפנים כדי להרגיש את עצמו מאושר.

טל: כן, לא לסבול.

בדיוק כמו שבודהה רצה.

טל: כן, לא לסבול, אבל זה גם לנקות את האשליה. בחוויה שלי לא כל כך מדברים בשביל מה כל זה, אלא נותנים לך כלים, תתרגל, ואתה לבד כבר תגלה את מה שצריך. לוקח הרבה זמן עד שהאדם מגיע לתובנות האלה, אם בכלל. והוויפאסנה, המשמעות שלה, זה לראות אל תוך, לראות את הטבע של המציאות, להרגיש אותה, לפתוח את החושים. זאת אומרת, לצאת אל מעבר למגבלות של החושים.

הייתה אמורה להיות שם גם איזו הארה בסוף של כל התרגולים, למרות שאני לא המשכתי בכיוון הזה, אבל אמורה להיות איזו תוצאה כזאת לכל העניין הזה. זאת דרך מאוד קשה אגב, זה לא פשוט, יש היום איזו פופולריזציה לעניין.

זה ברור שכל הגישה הזאת היא מקורית מאוד, פנימית, וכלפי המערב עיוותו אותה ועשו ממנה משהו אינסטנט כדי שתתאים לאירופאים ולאמריקאים.

טל: היום משתמשים בזה עם ילדים במערכת החינוך, כטכניקה לעזור לילדים להיות יותר קשובים, יותר מרוכזים, כי זה אמור באמת לשפר את היכולות, גם את ההתנהגות עם הזולת. אם יש לי יותר קשב וריכוז ואני לא מגיב מיד בצורה אוטומטית, אז אני יכול להיות יותר אדיב כלפי הזולת, להיות יותר בהכלה. יש כאן יתרונות גם בקשר בינינו, יכול להיות שיש פה טכניקה שכן יכולה להועיל לנו כחברה, בפאן החברתי.

לא, היא אינה טכניקה חברתית מלכתחילה. היא טכניקה שניתנה לכל אחד ואחד כדי להיות יותר רגוע, לקבל את החיים שלו בצורה יותר נוחה, באשר הוא שם. היא לא משפרת את יחס האדם לחברה, את יחס האדם לחיים ממש. זאת אומרת, יש תופעות כאלה, אבל היא לא מכוונת לזה. הטכניקה גם לא משפרת את החברה, כמו שכבר אמרתי, ולא נותנת לאדם כלים להתקדם ולהצליח בכל מיני פעולות שהעולם המודרני מתפתח בהן. זה רק בתוך חדרי חדרים, בתוך הבית, שהאדם יעשה מיני תרגילים ויירגע, אם אנחנו מדברים בצורה פשוטה שימושית.

מה שאני רואה בכל זאת באותה חברה שנקראת בודהיסטית, חוץ מאלה המיוחדים שיושבים אי שם בהרים בתוך המנזרים שלהם, זה שהחברה הזאת לא מיוחדת באופן יוצא דופן ושיש לה אילו הישגים מיוחדים, לפחות במשהו. היא חברה מאוד הרוסה, מאוד מפוזרת, מפוררת, עם הרבה מאוד הבדלים בין בני אדם, עם חוסר יחס טוטאלי ממש אחד לשני. אני לא רואה שהשיטה הזאת ממש נותנת לאדם כלים להינצל מהסבל.

טל: אני חושבת שצריך משמעת עצמית מאוד גדולה בשביל לעסוק בכך ברצינות, אולי זה באמת לא מתאים לכל אדם ברחוב.

אני יודעת שיש קבוצות שעושות מדיטציה למען השלום, מדיטציית אהבה, ומכוונות את כל המחשבות לטובת העולם ולטובת האנושות. כשהרבה מאוד אנשים ביחד מכוונים את הקשב והריכוז שלהם לטובת האנושות האם זה משפיע? לפעמים הם עושים זאת, ורוצים לבדוק אחר כך האם האלימות ירדה באזור שבו עשו את המדיטציה.

ואיך?

טל: אני לא בדקתי את התוצאות.

אם היו תוצאות כאלה, כבר היינו שומעים עליהן, ברור. העניין הוא שאין. כי כאן אנחנו נתקעים בניגוד למטרת הבריאה, לתהליך שאנחנו צריכים לעבור.

אנחנו צריכים לעבור תהליך שנקרא הכרת הרע, שהאגו שלנו הוא רע. ואפילו שאנחנו מתחברים יחד וחושבים טוב על משהו או על מישהו, בכל זאת אנחנו חושבים בצורה אגואיסטית, ומשתמשים באותו האגו בצורה הישירה. אנחנו רוצים בצורה אגואיסטית להרוויח רוגע, אפילו בריאות, שלום, לא חשוב מה, לכן כל הנטיות האלה, ככל שהן נראות לנו נכונות, טובות ויפות, הן בכל זאת נגד מטרת הבריאה. לכן אנחנו לא נראה בהן שום דבר טוב.

כמה שנרצה לעשות טוב בעולם בצורה הפשוטה האנושית הרגילה, נפזר כסף בעולם, אוכל לעניים, חינוך טוב לילדים, עזרה לנזקקים ולחד הוריים, כל מה שנרצה, אנחנו לא נשיג בכך יותר ממשבר עוד יותר גדול. למה?

נניח שכל העולם ירצה לעשות היום דברים טובים. כולנו נמצאים עכשיו לפני מלחמת עולם כשהכל בטוח הולך להיהרס טוטאלית, הולכים לאבד את הכל, ואנחנו יכולים לראות את זה, זו לא בעיה. או נניח שיש משבר פיננסי גדול באמריקה, כל העולם קורס, ואז שום דבר לא עובד, למחרת אין לך מה לקנות, ואין לך במה לקנות, ואתה נמצא בעיר הגדולה בחוסר אונים. אז לפני סכנה כזו, אתה תהיה מוכן להיכנס לכל דבר, לפזר את כל העושר בין כולם, לעשות דברים יפים לכולם, להיות כחבורה אחת, כאגודה אחת, ממש לעשות אהבה בעולם. יום האהבה לא יהיה רק ליום, אלא כל הזמן, ובאמת, אנשים ירצו לעשות את זה מכל הלב. בכך אתה תזמין שנאה, מלחמות, רציחות, עוד יותר גדולות ממה שיש עכשיו. למה? כי זה לא מותאם לתכנית, זו הבעיה.

ולכן אנחנו רואים, שהרבה פעולות בעולם נעשות כאילו בצורה יפה, במשיכה, בתכנון יפה ובכוונות טובות, והכל נגמר בהרס. וזה ברור לנו, כל העובדות האלה ממש נמצאות לפנינו. למה? כי אנחנו צריכים קודם כל לבדוק, האם בפעולות שלנו כבני אדם העצמאיים בחייהם, אנחנו פועלים בהתאם לכל התכנית שמתבצעת בנו. אם זה הולך יחד עם התכנית, נצליח. אם זה הולך בניגוד לתכנית, ולא חשוב אילו פעולות יהיו לנו, הטובות ביותר שנראות לנו, לא נצליח. ההיפך, אנחנו נגלה עד כמה אנחנו עושים פעולות הפוכות, ונגלה בהן רע והרס, ונצטרך לחזור כביכול, ולהתחיל את כל הדברים האלה מההתחלה.

לכן לא נראה התפתחות מכל הפעולות האלה של הבודהיזם. זה טוב פה ושם לרוגע, לקבוצות קטנות או לבודדים, וזהו. או טוב לתיירים שיבואו להודו, שכל אחד ישאיר שם כמה דולרים, וזה מחזיק את הכלכלה שלהם. לכן הם שולחים את המְסרים שלהם לכל מיני מקומות שיעשו את ההפצה של העניין, כדי שאנשים יתעוררו ויבואו לשם, או למקומות בילוי אחרים שהישראלים נוסעים לשם. אני לא רואה בכך שום עתיד, ואני גם לא מחשיב את זה כדת, אלא זה לא יותר מטכניקה להירגע.

טל: עוד משהו שאפשר ללמוד מהבודהיזם, זה את היחס למציאות, שהאושר שלנו הוא בשליטה ובאחריות שלנו.

תלוי איך אנחנו מגדירים את האושר.

טל: אנחנו מי שאנחנו חושבים, זאת אומרת, מה שהאדם חושב זו תהיה המציאות שלו. ואת הגישה הזו מקבלים מהבודהיזם, שאני לא קורבן של המציאות, אני יכול באמצעות טכניקה מסוימת לשנות את החשיבה שלי, לשנות את היחס שלי למציאות, ובכך להיות מאושר. וגם כל הפסיכולוגיה הקוגניטיבית בנויה כך. השאלה היא, האם זהו עיקרון נכון, האם האושר באמת נמצא בשליטה שלי?

לא. ולכן גם הפסיכולוגיה לא יכולה לעשות שום דבר עם האדם. הטכניקות האלה טובות לזמן מה, עד שהאדם מתפתח ומגיע למצב שיש לו באמת בעיות של האגו המוגבר, והוא חייב כבר להתחיל לטפל בו על ידי המאור המחזיר למוטב.

אורן: האם האושר לא נמצא בשליטה שלנו?

אנחנו מדברים עכשיו על שיטה מיוחדת.

אורן: לאו דווקא בשיטה הזאת, כעיקרון, האושר של האדם נמצא בשליטתו?

כן, בתנאי שהוא יודע איך להשתמש במה שניתן לו כדי להגיע לאושר האמיתי, ולא שכל אחד מגדיר לעצמו מה זה להיות מאושר. זה תלוי במה האושר של האדם, האם אני רוצה להיות כמו מקסיקני תחת העץ עם סומבררו ובקבוק טקילה, ולא צריך כלום. אני כך אומר, כי זו צורה שאפשר לצייר יפה. אותו דבר אפשר לומר על כל אחד, על האנגלי והרוסי. או האושר בכדורגל. תלוי מה זה אושר לאדם.

אנחנו מדברים על האושר בצורה מושלמת, אבסולוטית. האושר האבסולוטי הוא אם אתה מעלה את עצמך למעלה מהטבע. מפני שהטבע אגואיסטי, וכל הזמן דורש ממך מילויים חדשים, ואתה לא יכול לספק אותם, ואפילו אם אתה מספק אותם, כל רגע ורגע אתה חייב לספק זאת שוב ושוב, זאת אומרת, אתה נמצא בריצה, בתחרות, כל הזמן בהשגת האושר ולא באושר, אז יוצא, שאם אתה מתעלה מעל האגו, ולא הורס אותו כמו שעושים בבודהיזם, אלא אתה מתעלה מעליו ומשתמש בו בצורה נכונה, שהאגו שלך מתחיל להתמלא בצורה מושלמת, על ידי כך שאתה משמש בו כדי למלא את האחרים, אז הוא מתמלא כל הזמן יותר ויותר. ואז החיסרון, זאת אומרת, ההתפתחות האגואיסטית היא לטובתך, כי אתה יכול ליהנות יותר, בכך שאתה ממלא את האחרים. והמילוי שעובר דרכך לא נעלם בכך שאתה ממלא אחרים, זה לא חסר. זה כמו "המדליק נר מנר ואין הראשון חסר"^[1].

לכן נגדיר קודם כל שהאושר הוא הרגשת המילוי הקבוע בהתפתחות המקסימלית. וזה לא שאני מאושר כמו תינוק קטן שקיבל משהו, סוכרייה קטנה, וזה מספיק לי, ועל היתר אני יודע לסגור עיניים. זה נקרא בריחה מהמציאות, זה נגד התפתחות הטבע, שכל הזמן מגדיל ומגדיל לי את האגו.

ללכת יחד עם הטבע, בצורה שאני משתמש בכל האגו, ובצורה כזאת שאני יוצא בשלמות החיים, משלים את האחרים, משלים את עצמי, שכל העולם כדאי לי, זאת השיטה. והבודהיזם לא עונה לנו על כך, הוא שיטת הרוגע, שיטה אישית בלבד שבנויה על כמה שפחות להשתמש באגו האדם, פחות לנשום, פחות לחשוב, פחות לעשות כל מיני תנועות, הכל פחות ופחות. עד שהאדם יכול כמעט להרגיש את עצמו שהוא לא חי ולא מת, בצורה כזאת. הכל תלוי בתרגול המוחי.

טל: בתרגול הזה המטרה היא להתבונן מהצד על כל מה שקורה. בין אם עכשיו אני חווה אושר או חווה סבל, לא להזדהות עם שום דבר, אלא רק להתבונן ולהתבונן. אני זוכרת שפעם דיברנו על כך, שבכל אדם יש נקודה כזאת שמתבוננת במציאות, ושיש חשיבות ליכולת הזאת להתבונן. אם אני מתרגלת את ההתבוננות הזאת מהצד, האם אני מוחקת את האגו שלי ולא משתמשת בו נכון, או שזו יכולת חשובה?

יש התבוננות אחרת, שהיא התבוננות ביחס שלי לתכנית הבריאה, לתכלית הבריאה. ההתבוננות הזאת כל הזמן צריכה להיות כך לפניי, בכוונת שלי, ואני בודק את עצמי וכל הזמן מתקדם. זאת התבוננות שבונה, כי אני שמח שמתגלים לי בכל פעם האגו וההפרעות למיניהן, ואני לא בורח מהם, אני משתמש בהם בצורה נכונה.

אני מבין שהכל מגיע מאותו הכוח האחד שפועל במציאות, שאין עוד מלבדו. והוא שולח לי כל פעם הפרעות, או יותר נכון מגלה בי כל פעם את צורות האגו, כך שאני רואה בתוכי או סביבי, כשהמציאות בסביבתי היא העתקה שלי, את כל ההפרעות הפנימיות. זאת אומרת, אני רואה את כל העולם כהעתקה מעצמי. אם אסדר את עצמי באמת בצורה הנכונה, שהאגו הפנימי שלי יהיה מתוקן, אני אראה עולם מושלם, גן עדן, מציאות רוחנית, כוח עליון שממלא את כל העולם, ואני גם אתו יחד בדבקות.

לזה צריכים להגיע. אבל זה תלוי רק בתיקון הפנימי שלי כלפי כל המציאות שכביכול נפרסת לפני, שאני רואה אותה עכשיו כחיצונית. ובאמת זו כל המציאות הפנימית שלי, העתקה מכל צורות האגו. ואז ההתבוננות היא כל הזמן התבוננות, אבל היא בנויה על בסיס אחר, שהאגו רצוי, שהאגו כל הזמן מתפתח, הוא נותן לי אפשרות להכיר את הרע שבו, ועל ידי כך נותן לי הזדמנות להתעלות מעליו כל פעם ופעם, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. וכך אני מגיע להשפעה, לכוונות שנקראות "לשמה", זאת אומרת השפעות מחוץ לי לזולת ולכולם, עד "ואהבת לרעך כמוך".

כאן, אם אנחנו מדברים על חכמת הקבלה, היחס שלי לעולם הוא לא להתבודד ולסגור את עצמי בפנים, כשאני לבד והכל מסביבי בינתיים נשרף, וזה לא חשוב לי, אלא ההפך, אני יוצא מעצמי, שוכח מעצמי, לא מרגיש את עצמי, אלא מרגיש את עצמי רק כהשלכה הזאת כלפי העולם, ורק לעולם אני דואג בכמה שאני יכול לעזור לו לעלות גם לאותה דרגת הדבקות בכוח העליון, שזאת תכלית הבריאה. ובכמה שאני מקדם את העולם בזה, אני מקדם את עצמי בזה. אנחנו רואים שהטכניקות האלה הן הפוכות.

מה שכן, אנחנו הולכים יחד עם שני כוחות הטבע, כוח האגו והכוח העליון. אנחנו קוראים לו עליון כי הוא מנהל את האגו. אותו כוח העליון מנהל את האגו שלנו, ואז בתוך האגו אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם. אנחנו צריכים לראות את כל צורות ההתפתחות כרצויות וראויות להתקדמות שלנו. לא להגיד שמשהו חסר בעולם או שיש דברים שהם מנוגדים, כנגד זה, אלא דווקא ההפך, שהכל נברא למען השגת מטרת הבריאה.

אורן: בעניין של ההתבוננות, אמרת שזאת צריכה להיות התבוננות כשעל הכוונת אתה שם כביכול את התוכנית של התפתחות הבריאה וכלפיה אתה מודד, מנקודת היחס הזאת. גם עכשיו סיימת בכך, שזה צריך להיות בהתאם למטרת הבריאה. בעצם בכל השיחה אתה אומר האם זה מקדם אותנו לעבר תכלית הבריאה, תוכנית הבריאה כן או לא. אם כך, מהי תכלית הבריאה, מהי תוכנית הבריאה?

תכלית הבריאה היא שכל המציאות תחזור לצורה אחת, שיהיה רצון אחד. דומם, צומח, חי, מדבר, הצורות האלה נמצאות בתוך הרצון, והצורות האלה הן כולן נמצאות בהתאמה, בדבקות, באיחוד, בהשתוות הצורה עם הכוח העליון שנקרא האור.

אורן: מה תכלית הבריאה שכלפיה אני צריך להתבונן בכל רגע ורגע.

 אם אנחנו מדברים על האדם והאנושות, אז תכלית הבריאה היא שכל האנושות תגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, על ידי "ואהבת לרעך כמוך". ממש כמוך. לא כמילים יפות אלא בכל מובן המילים האלה.

אורן: אתה אומר שתכלית הבריאה צריכה להיות כל הזמן לפניי,  וכלפי זה אני מבצע התבוננות במה שקורה ברגע נתון. אני כאילו יכול לחתוך את החיים שלי למסגרות כאלה, שבהן אני צריך להתבונן על מה שקורה איתי, על היחסים שלי עם האחרים, מתוך המקום הזה. הבנתי מהו הסרגל, מה המצפן, התמונה הסופית ברורה לי, שכל האנושות תגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, מה הטכניקה להביא אותי בפועל להתבונן מתוך המקום הזה על כל רגע ועל כל מצב בחיי?

אתה צריך למצוא חברה שהיא מבצעת את הפעולה הזאת של החיבור, שמטרתה להגיע לאהבת חברים, לאהבת אחים, לערבות. ואז לפי המאמץ שלהם להגיע לחיבור, למרות שיהיו ביניהם כל מיני חיכוכים וויכוחים ובעיות שיתעוררו במיוחד, הם יתנו מספיק כוח כדי להתחבר.

נניח שברגע שיש ביניהם מאה טון של אגו, שממש דוחף אותם זה מזה ומרחיק ביניהם, הם יעשו מעל זה מאמץ להיות יחד, אז מאה טון האגו, שהוא כוח הרע, שעזר להם לעשות 101 טון כוח הטוב, הוא בונה כלי, רצון עם המסך, הוא בונה תנאי שבהם מתגלה האור העליון, הכוח העליון, הבורא, איך שאתה רוצה תקרא לו, כי הם מותאמים בכך. ובאיזו עוצמה מתגלה אז הכוח העליון הזה? לפי אותם מאה טון שיש בתוך האגו שלהם. אנחנו רואים עד כמה ההתפתחות האגואיסטית דווקא עוזרת לנו להגיע כל פעם ליתר ויתר גילוי של הכוח העליון. הוא נקרא עליון, מפני שהוא מנהל את האגו.

אורן: נניח שהתובנה הזאת, והתמונה הסופית, שכל בני האדם יגיעו להיות כ"איש אחד בלב אחד" מחלחלת, ונניח שציבור גדול מבצע כל רגע פעולה של התבוננות על מה שקורה לו בחייו מול   התכלית של התמונה המחוברת, מה הוא בודק בהתבוננות הזאת?

נניח שאתה חי בחברה כזאת, שלכולם סביבך יש את הציור הזה בראש, איך אתה מבצע את פעולת ההתבוננות, לאור המטרה הזאת, שאליה אתה שואף?

אני רוצה ממש להרגיש את זה בכל מיני מסגרות בחיי האדם. מה הוא צריך לבצע? מהי פעולת ההתבוננות והבדיקה אל מול מטרת הבריאה? הדגשת כל השיחה, שאם זה משתלב לכיוון מטרת הבריאה, זה יהיה לכיוון טוב, ואם זה לא משתלב זה לא יהיה לכיוון טוב. אני רוצה להבין איך לממש זאת בכל רגע בחיי.

 אני כל הזמן בודק את עצמי, האם היחס שלי לעולם הוא כשכולם כולם יהיו מחוברים בצורה נכונה, שווה, יחסית שווה, שאני ביחס שלי לעולם, רוצה לגלות את תכונת ההשפעה האחת, שממלאה את הכל, מנהלת את הכל. זה נקרא, "גילוי אלוקותו לנברא בעולם הזה".

אורן: הבנתי שכולם יהיו מחוברים בצורה שווה, אבל מה אתה רוצה כשזה היחס שלך לעולם? 

אני רוצה את גילוי הכוח העליון בכל המציאות, איך אני מסתכל עליו. עכשיו אני מסתכל על העולם, בעיני העולם הזה, מנוהל על ידי כוח עליון שממלא את כל הפרטים, דומם צומח חי בני אדם, מזיז אותם ממקום למקום, והכל כדי שאני בכל רגע ורגע, אראה את העולם מלא בכוח העליון הזה. זה נקרא, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". לזה אני מתכוון, לזה אני רוצה להגיע. איך אני מגיע לכך כל הזמן? בנטיות שלי, במאמצים שלי כל הזמן לחיות כך.

טל: למה זה חושב שאני אשים לב לכל דבר קטן?

אתה יכול להגיד שזו גם מדיטציה. אלה ששומעים את חכמת הקבלה, אומרים שזו מדיטציה. פיתח את זה הבעל שם טוב, ואומרים שזה קיים במיוחד בחסידות. אנחנו לא קוראים לזה מדיטציה, אלא זו כוונה. אבל אפשר להגיד כך, כמו שאת אומרת, ריכוז נפשי מוחי ולבבי. זאת אומרת, אני מארגן את עצמי עם החברה הקטנה שלי, עם הקבוצה, גם ברצון גם במוח וגם בפעולות חיצוניות, כך שאני כל הזמן יכול להיות מחובר בתוך חברה כזאת, שעוזרת לי להיות ביחס כזה לחיים, בכוונה כזאת.

טל: מה בעצם החשיבות של כל רגע ורגע? כי יש כזאת טענה שכל רגע חשוב?

להיות דבוק בהתפתחות, בפעולות של הכוח העליון. למרות שכל פעם הכל משתנה, אני רוצה להיות באותו גל כל הזמן יחד עימו. לא לבטל אותו בגל הפוך, בתדר אחר, אלא להיות ממש יחד עימו.

ואז, על ידי כך, אנחנו נמצאים בתרגולים ואנחנו באים לתפיסת השיטה, לתפיסת התוכנית, ומתחילים כבר להיות יחד עימו. וכמה שאני נמצא יחד עימו באותן התנועות, אני כבר מסדר את עצמי, לפי התנועות האלה. לפי כל הפעולות האלה. ואז יוצא, שאני נמצא יחד עימו בהדדיות. זה נקרא, "אחור וקדם צרתני". שאני רואה שגם ברצון לקבל, וגם באור שמאיר ומתקן את הרצון לקבל, הכל הולך יחד לפי תוכנית אחת, ואני דבוק באותה תוכנית, אני ממש נמצא בה. ואז כל החיים מקבלים פרספקטיבה אחרת.

אני לא מסתכל על המקרים שסביבי, אלא אני נמצא בתוכנית שכך היא מתממשת שבו אלה הולכים, ואלה רצים, וכן הלאה. אבל אני רואה בכך מימוש התוכנית כמו בתיאטרון. אני כביכול רואה שיש שם בובות, ובכל בובה ובובה יש יד שמסובבת את כל הבובות. ובשביל מה מסובבת? כלפי. כדי שלפי כל המערכת הזאת, אני אגלה את מי שמנהל אותה ואדבק אליו, אבין את התוכנית שלו, את הרציונאליות שלו. ובזה אני גדל כ"אדם" הדומה לכוח העליון. ולכן נקרא אדם הדומה לו.

טל: אמרת שיש הבדל בין הבודהיזם לבין מה שאתה מתאר, שבבודהיזם כל אחד יכל לעשות לבד וכאן לא כך?

לא, בבודהיזם את מרגיעה את עצמך. כאן אני לא מרגיע את עצמי. כאן אצלי, המטרה אחרת לגמרי. שם זה רוגע. ואצלי זה לא רוגע. אלא השגת הכוח העליון.

אורן: איך זה קשור לאושר?

דווקא בכך אתה צודק. השאלה נשארת. דווקא בכך אני מרגיש את עצמי בדרגת הכוח העליון. למעלה מהאגו שמביא לי בעצם את כל הצרות. ואז, מפני שאני נכלל בכוח העליון ההוא, הוא כוח עליון לכל דבר, ראשון, ולכן אין בו שום פגם. הוא אפילו לא נמדד כלפי האחרים, כמשהו יותר או פחות. אמנם אנחנו קוראים לו עליון, זאת אומרת כלפי התחתונים, אבל בעצם בכך שאני הופך להיות הדומה לו, אני עולה לדרגה ששם לא מדברים בכלל על הסבל, והבריחה מהסבל, על הרע והטוב, אלא מתעלים מעל כל האבחנות הללו ונמצאים בשלמות, שהיא לא מתבססת על החסרונות, על חוסר השלמות. בעצם זה האושר האמיתי.

טל: האם באושר האמיתי אני צריכה ללמוד לשלוט בתודעה שלי, במחשבות שלי, האם בכלל אפשר לשלוט בזה? הבודהיזם זו דרך ועליה כתוב, "להתרחק מהסבל, ללמוד לשלוט בתודעה". לא לעסוק בעבר או בעתיד.

 נכון, כל הטכניקות עושות לך אותו הדבר, הן סך הכל אומרות לאדם, איך הוא צריך לשלוט על עצמו. וכאן להיפך, האדם לא שולט על עצמו, אלא הוא נותן לכוח העליון לשלוט עליו.

אורן: איפה הכוח העליון? אני רוצה בכל מסגרת בחיים לגלות את הכוח העליון. זה הדבר שכלפיו אני מודד את חיי. אני לא רוצה לשלוט בעצמי אלא שהכוח העליון ישלוט. אבל איפה הכוח העליון. זו גישה דתית?

לא. זה מאוד פשוט.

אורן: העולם מחולק לאלה שמאמינים בכוח העליון וכאלה שלא מאמינים שקיים כוח עלון.

זה לא שייך לאמונה.

אורן: איך אני מתבונן על חיי, מתוך רצון לגלות את הכוח העליון, כי הוא המטרה?

אני נמצא כאדם העומד ומסתכל על העולם ועל עצמי. אתה יכול לתאר את המצב הזה?

אורן: אני והעולם? כן.

אני רואה שהכל זז. לאיזה כיוון, לאיזו צורה, אלה לכאן ואלה לכאן הכל מתגלגל. היקום הזה פועל לפי איזו חוקיות שאני לא מכיר אבל פועל כך וכך, ואולי אנחנו מתחילים להבין. למעשה לא להבין, אלא לגלות כל מיני תופעות קטנות פה ושם. אחר כך כדור הארץ, סך הכל הוא גוף קטן בקצה הגלקסיה, בקצה היקום, אבל זה כך, אנחנו כאן, כל החיים שלנו כאן, גם הכדור הזה גדול עלי. וגם עליו יש  צורות חיים שהן מתגלגלות לפי החוקים המוחלטים.

כמה שאני לומד, אני לומד שהכל נמצא בחוקיות, שזה לא סתם. שהעולם הזה קיים בגלל שיש כל מיני נתונים קבועים, קטנים, קשר בין התופעות שבגללם העולם הזה קיים. אנחנו רואים איך כדור הארץ קיים, רואים את השמש והירח והכל, כך שיש כאן תנאים להיווצרות החיים. והחיים האלה הם דבר מאוד מאוד עדין. אם משהו היה חסר, אם משהו היה יותר, אם משהו היה פחות, החיים לא היו מתקיימים, זה ממש דבר פלא.

והחיים כאן מתפתחים לפי אילו צורות, לפי אילו חוקים. בכל מה שאני רואה ולומד יותר ויותר, אני מבין שהכל זו איזו תוכנה מיוחדת, תכנית מיוחדת, כוח מיוחד שמפעיל את הכל. גם הפיסיקאים מדברים על זה. עכשיו הם מגלים אטומים, בתוך האטומים הם מגלים קווארקים. בימים האלה נתנו פרס נובל  על גילוי "החלקיק הא-לוהי", כך הם קוראים לזה.

זאת אומרת, מגלים שיש כאן משהו אוניברסלי, חוק אוניברסאלי וכוח אוניברסאלי. לזה אני קורא   "א-להים", וא-להים לפי העברית, בגימטרייה זה "הטבע". זאת אומרת, אני מגלה את כוח הטבע היסודי, שמפעיל את הכל. כמו אותו בוזון-היגס או קווארקים. הקווארקים הם חלקיקים קטנטנים, שמהם מורכבים כל החלקים האלמנטאריים.

אורן: אבל מה הקשר בין החלקיקים האלה לבין מה שקורה לי בכל רגע נתון בחיי, שעליו אני צריך להתבונן מתוך תכלית הבריאה?

 מי אתה, אם אתה לא כלול מכל אותם החלקיקים? אל תסתכל על עצמך בצורה כזאת כמו ילד קטן.

אורן: איך?

אתה כלול מקוואנטים ומאלקטרונים, פרוטונים, ניוטרונים וממולקולות וחלבונים וכולי, זה אתה. וגם המוח שלך כך עובד והרגש שלך כך עובד, זאת אומרת בכל הדברים שלמטה מהם, יש כוח המפעיל. והוא מפעיל הכל לפי החוקיות שלו. אנחנו מגלים כל מיני תופעות קטנטנות שאנחנו מסוגלים לגלות מאותו הכוח איך הוא מפעיל את כל המציאות, וכבר נתחיל לגלות עד כמה הכוח הזה שמפעיל כל חלקי המציאות הוא כוח אחד.

למה? כי יש קשר. אנחנו מגלים שיש קשר בין כל חלקי המציאות - דומם, צומח, חי, מדבר, איך שהם פועלים על פני כדור הארץ, אני כבר לא מדבר על כל הקוסמולוגיה. יוצא שאם אתה רוצה או לא רוצה אתה מגיע, ואני מדבר על פיזיקאים, על האנשים שחוקרים את החומר, לא על איזה "שמעון מן השוק".

אז אנחנו מגלים שיש כוח שמפעיל את הכל. והבעיה שלנו, שהגענו היום למצב שיש לנו הכרחיות קיומית להשיג את הכוח הזה, להשיג את התכנית שלו, מה הוא רוצה מאיתנו.

אורן: זה מה שאני צריך לשאול את עצמי כל רגע בחיים? זה נקרא להתבונן על החיים שלי מתוך המטרה?

בטח! אני לא צריך את היקום ושום דבר אני לא צריך. אני רוצה לדעת איך פחות לסבול. אנחנו מדברים על האושר.

אורן: לגמרי.

אבל אני רואה שכל התכניות שלי וכל הגישות שלי, מה שאני עושה, לא שוות כלום. אני הולך לכאן  מקבל מכה. אני הולך לשם מקבל זפטה, לשם ולשם, מכל הצדדים. אז מה אפשר לעשות?

אז לאט לאט בצורה כזאת אני לומד שיש כאן איזו תוכנה, אני לומד אותה בצורה שלילית. לא רוצה ללמוד בצורה שלילית, כל פעם לקבל מכות. אני רוצה לגלות אותה. זה כמו ילד שעושה כך, נותנים לו מכות. כך, גם מקבל משהו, כך, גם כן. אז בסופו של דבר מה הוא לומד? כדאי לי לדעת מה רוצים ממני. אני רוצה להיות מאושר. איך אני אגלה את התכנית הכללית ואת מטרתה?

זה מה שגילה אברהם. אתה עכשיו יכול להגיד, "מאיפה אני יודע? איפה המחקר הזה שאני יכול להאמין בו?" לא להאמין בו, אלא לדעת שהוא נכון.

אורן: אין לי שאלה כזאת, יש לי שאלה מה אני עושה עם זה. איך אני מגלה את הדבר הזה, את התוכנה, מה רוצים ממני?

מאוד פשוט. התוכנה הזאת אומרת שכל הטבע חייב להגיע לצורה אחת כמו אותו כוח אחד שמפעיל אותה. זאת אומרת, להרמוניה, להדדיות. כמו בתזמורת יש לך מלא כלים, אבל כולם מנגנים משהו אחד. לפי הטקטים, לפי הזרימה, פורטה, פיאנו, הכל צריך להיות מסודר.

וזה מה שאתה צריך לגלות, את הסימפוניה הזאת, ולדעת איך אתה זורם איתה יחד.

אורן: אז איך אני מגלה אותה?

לזה יש שיטה מאוד פשוטה, אתה צריך לחפש, לדעת גם טכניקה, כמו ביוגה, למצוא איך להתחבר. איך מתחברים? אנחנו לומדים את זה מהקבוצה שמתחברים יחד ומחפשים איך להיות מחוברים. ותוך כדי שאנחנו מחברים את עצמנו אנחנו מוצאים בתוך הקבוצה, אם מתגברים על האגו, על כל מיני דברים, אנחנו מוצאים שם את הכוח הכללי, שבינתיים אנחנו רואים איך הוא מפעיל אותנו, את הקבוצה הקטנה.

איפה שאנחנו יכולים להגיע לעיגול, לשוויון, ל-אחד, שאנחנו כולנו, נניח עשרה כאחד, הוא כבר מאיר לנו, הכוח הזה, לפי השתוות הצורה. אנחנו לא צריכים לבקש ממנו. ברגע שאנחנו מגיעים להשתוות עימו, להיות כאחד, כהוא אחד, זה כמו גלאי, אנחנו מרגישים אותו.

ואז בצורה כזאת אני רוכש את חוש האיחוד, הערבות, החיבור. ועם זה אני יכול להתפתח הלאה בכל העולם. ואז אני אומר לכולם, לכל העולם, חברים בואו נעשה עיגולים. כך אנחנו לא נתקדם במכות אלא נתקדם בטוב.

אורן: מה זה "נעשה עיגולים"?

חיבורים בינינו, עוד יותר ועוד יותר, שיהיו הרבה כאלה כאחד. ואחר כך נתחיל לאחד את הקבוצה עם עוד קבוצה, ועוד קבוצה. אבל יותר קל ללמוד אותם בקבוצה הקטנה. נעשה הרבה כאלה, ואז נגיע לאיחוד האחד הגדול. ואז אנחנו כולנו עולים לדרגת האושר האמיתית.

אורן: אם אני רוצה לדעת שאני מתבונן נכון על כל דבר שקורה לי בחיים.

דרך הקבוצה. אני מתבונן דרך הקבוצה על כל העולם.

אורן:, אני רוצה משהו יותר אוניברסלי. איך אדם בחייו יכול לדעת שהוא מתבונן נכון על כל דבר שיש לו בחיים?

דרך חיבור הנכון עם בני אדם.

אורן: מה זה חיבור נכון?

דרך ערבות, דרך התכללות נכונה, שווה, יפה עם כולם. אבל עם כולם קשה לנו, אז דרך הקבוצה.

אורן: שסובבת אותו.

כן.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה טל. נתבונן, נהיה כאחד. חיים חדשים. כל טוב.

[1] "אדם שמדליק נר מנר הנר דולק וחברו אינו חסר" (במדבר רבה, פרשה י"ג)

לחצו כאן להורדה