חיים חדשים - תוכנית 242 - חברים מאושרים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים" סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום טל מנדלבאום.

טל: שלום.

אורן: כמו שאתם רואים, אנחנו כאן באולפן מאושרים, כי אנחנו הולכים היום לדבר על אושר, ובכל שיחה אנחנו לוקחים את אחד הגורמים שהמחקרים מראים, שהוא משפיע על האושר שלנו יותר או פחות, ומנסים להבין למה הוא משפיע על האושר שלנו, ואיך אפשר להשתמש עם התובנות האלה ולהרים את רמת האושר בחיים שלנו. הנושא שלנו היום, במסגרת חיפוש האושר הוא, קשרים חברתיים. מסתבר, שהקשרים החברתיים מאוד משפיעים, אם נהיה מאושרים יותר או מאושרים פחות. תהיו איתנו יהיה לנו הרבה מה לקחת. טל, בואי נתקשר.

טל: בתוכניות הקודמות דיברנו על זה, שאם אני אהיה בחברה של אנשים חיוביים ושמחים, אני אושפע ממצב הרוח שלהם וגם אני אהיה מאושרת. אנחנו רואים במחקרים, שאפילו אם יש לי קשרים חברתיים שהם לא בהכרח הכי איכותיים, עצם זה שיש לי חברים, ולחברים שלי יש חברים, זה משפיע על רמת האושר לטובה וגם על רמת הבריאות. חוקרים מראים שזה מנבא יכולות קוגניטיביות ויכולת עמידות בפני מחלות. זאת אומרת, יש לסביבה החברתית שלי, לקשרים שלי עם הסביבה, השפעה ישירה על האושר ועל הבריאות שלי. ומסתבר שזה הדבר הכי בולט במחקרי האושר. אפילו עשו מחקר ובדקו את האנשים הכי מאושרים, וראו שמה שמשותף להם, זה שיש להם הרבה מאוד חברים ושהם בעצמם אנשים חברותיים.

זה ברור, כי כשיש לי חברים, יש לי תמיכה רגשית ויש לי אולי יותר אופציות למצוא עבודה ולקבל תמיכה כלכלית, זאת אומרת יש כאן דברים ברורים. אבל היינו רוצים להבין ממך יותר לעומק, למה הקשרים החברתיים כל כך חשובים לאושר שלנו, דבר שהוא מאוד בולט בכל מחקרי האושר. מה יש בקשרים החברתיים האלה?

אנחנו שוב נתקעים כאן בחוק הטבע, שכל הקשר בין החלקים, מהחלקיקים האלמנטאריים הקטנים הסוב אטומים ועד הכוכבים, זאת אומרת החיבור הגדול, הענק, מה שיש בין החומר, גם בדומם, בצומח, בחי וביניהם, בכל המערכת האקולוגית האינטגרלית הזאת, כל זה חי ומתקדם רק לחיבור. ולחיבור יותר ויותר משוכלל ומורכב. ומידת הקשר, הקומוניקציה בין החלקים האלה, היא קובעת את רמת החיים, רמת ההרגשה, ההבחנות, היכולת לשרוד, היכולת להגן על עצמו וכן הלאה.

עד כמה שמערכות הן יותר מורכבות, אנחנו יכולים להשתמש בהן בכל מיני צורות כאלו, שאם משהו יוצא מהפעולות הנכונות, אז אנחנו יכולים להשלים את זה, על ידי המערכות האחרות. ואנחנו רואים את זה אפילו כשאנחנו מתקדמים בבניית המערכות המלאכותיות, שזה אותו הדבר. על אחת כמה וכמה בגוף שלנו, שהוא יודע לאזן את עצמו, הוא יודע בכל זאת להתגבר על כל מיני הפרעות, חולשות, מזיקים, וכל זה, אך ורק על ידי הרבה מאוד קשרים. ואף תא אין בו שום דבר מיוחד, אם אנחנו לוקחים אותו, אבל כשיש חיבור בין התאים, והחיבור הזה הוא רב גווני והדדי, אז הם תמיד יכולים לתמוך זה בזה וזה בזה וכן הלאה.

זאת אומרת, תמיד יש יכולת לעזור לאיזשהו חלק בגוף, באיזה אזור בתוך המערכת שלנו להתגבר, לייצב אותה וכן הלאה. וכך כל הגוף הוא בפיקוח על כל החלקים שלו. ואז לפי דרגות החשיבות שבכל החלקים, הנחיצות שלהם לקיום לחיים, אז כל הגוף כאילו הולך או לכאן, או לכאן, או לכאן. זאת אומרת, אם היינו יכולים להעתיק את אותה הצורה לחברה האנושית, וודאי שהיינו נמצאים במצב מאוזן במצב הבריאותי, הסוציאלי, הפסיכולוגי, הכלכלי החברתי, והמשפחתי וכן הלאה וכן הלאה. אלא שכל הבעיה זה בקיצור, הקשר.  

ויש גם חזרה. מהקשר שבונים, יכולים גם לראות בערך איזה מערכות אנחנו עוד צריכים כדי להשלים. ועל ידי זה, יש כאילו תגובה חוזרת, שבעזרתה אנחנו יכולים לדעת איזה דברים לפתח עוד ועוד, כדי לייצב עוד יותר ויותר נכון את הסביבה, את החברה והאדם שבה. ומפני שכל היקום, כל הטבע יוצא מכוח אחד, מאנרגיה אחת, מהמפץ הגדול, אז יוצא, שעד כמה שאנחנו גם נמשכים למערכת אחת, למחשבה אחת, לכוונה אחת, להיות יותר מאוחדים בחיבור, בערבות, לפי זה אנחנו יותר עמידים, יותר חזקים ויותר בריאים בכל האספקטים, בכל ההיבטים.

ולכן אנחנו רואים, שהאנושות יצאה מהחיבור שהייתה בו, בתחילה לפני מאות אלפי שנים, כשהחיבור היה אופייני לחברה הפרימיטיבית שבה חיו כמשפחה אחת. אחר כך עם האגו שלנו התחלנו להתרחק, ובזמנים מהרנסנס והלאה, מהמאה השש עשרה בערך, התחלנו לדאוג מבפנים, איך בכל זאת נהיה מקושרים, והנטייה הזו בכל זאת להיות מקושר ולא סגור, היא שהוציאה אותנו לגלות יבשות ועמים, ולעשות קשר תרבותי וחברתי, והעיקר מסחרי בין היבשות וכן הלאה.

אז התחילו אנגליה, צרפת, הולנד, ספרד ופורטוגל, לצאת החוצה, וכל זה כאילו מתוך דחף אגואיסטי, אבל בכל זאת בפנים זה היה דחף להתקשרות, רק שהוא היה בלא מודע. אפילו בכתבים של אלכסנדר מוקדון כתוב, שהוא רוצה כביכול לשלוט בכל העולם, זה כי הוא רוצה לקשור יחד את כולם תחת דעה אחת, תחת קשר אחד, שכולם יהיו יחד. דווקא היו לו כאלו רעיונות, קראתי את זה מזמן, אבל זה היה לי לפלא לראות שאז זה גם היה.

וצריכים להבין, שאותו דחף פנימי נסתר, הוא לווה את האנושות אפילו במלחמות הצלב, בכל מיני דברים. זה כאילו נראה לנו מבחוץ שזה דברים אכזריים שקורים, אבל הם הם שגרמו במשך מאות שנים בהתפתחות האנושית לקשר. ומתקופת הרנסנס והלאה, כל ההתפתחות המדעית, התקשרות, הדפוס, אחר כך הטלגרף, הטלפון, כל ההמצאות הללו כמו הרכבת, הרדיו וכולי, זה הכל כדי להתקשר, והאנושות נמשכת דווקא לזה. זאת אומרת, אני שומר על האגו, אני יכול לראות לבד בבית, אבל אני רוצה להיות מקושר עם האחרים.

אורן: הכוונה שמירה על הפרטיות?

כן. שמירה על הפרטיות. אז יש כאן כאילו דבר והיפוכו, אבל בכל זאת נטייה להתקשר, להבין, להרגיש שאני קשור, אני צריך תמיכה, אני צריך משהו, רק לא לפגוע בי. יש כאן דואליות כזו, יחס כזה מאוד מיוחד, שנמצא בהתנגשות. ואת ההתנגשות הזו אנחנו בימים אלה, בזמננו, מתחילים לברר יותר ויותר. ואז אנחנו רואים, עד כמה שההתפתחות הזו עכשיו, מגיעה למצב, שאנחנו מגלים שהנטייה לאושר, ואושר כמטרת הקיום שלנו, אנחנו יכולים להשיג אותו אך ורק בקשר בינינו.

כי בקשר בינינו, אנחנו מוצאים את אותו כוח האחד שהוא מנהל את כל החיים שלנו. ועד כמה שאת הכוח האחד הזה אנחנו מפזרים, מפצלים להרבה מאוד כיוונים, אנחנו בזה סובלים. וכמה שאנחנו מאחדים אותו, וזה רק על ידי חיבור בין בני אדם, אנחנו מגלים אותו כביכול, והוא מתחיל להיות יותר בולט. ודווקא הגילוי שלו, של הכוח האחד המקשר בין כולם, הוא שמביא לנו אושר, שמחה, בריאות, הצלחה, שגשוג וכן הלאה.

טל: גם בהקשר הבריאותי זה כאילו סותר, כי כביכול ככל שאני חשוף ליותר אנשים, אני יותר בסכנה. ודווקא המחקרים אומרים שאנשים שחיו בבידוד, הסיכויים שלהם למות ממחלה יותר גבוהים.

כן.

טל: יש פה איזושהי סתירה, מצד אחד אני יותר חשוף, אני יותר קשור, אני יותר פגיע, מצד שני זה דווקא מחזק אותי, דווקא נותן לי ביטחון יותר.

נכון, כי זה תלוי מאיזה מחלות ותלוי באיזה תקופות. אנחנו יודעים שבתקופות שהיו המגפות באירופה, אז בגלל צפיפות האוכלוסייה בערים דאז, בימיי הביניים, זה היה קטסטרופה. מה שאין כן, אלו שגרו בכפר נידח, היה להם יותר סיכוי להינצל מהמגפה. אבל היום כבר עברנו את כל התקופות האלה, אפשר לדבר למה זה קרה ואיך. והיום אנחנו רואים, מהמחקרים האחרונים, שהרגשת החיבור והאושר היא כל כך חזקה, כי התקופה היא אחרת, והיא מסוגלת להשלים את כל החסרונות, הבעיות והמחלות.

טל: ראו שאם יש לאנשים חברויות, הם יותר עמידים אפילו בפני שפעת.

לא מזמן היה מחקר מאוד מעניין. לקחו שני בנים ובת חולי סרטן במצב מאוד לא טוב, אנוש ממש. ושאלו אותם "ממה אתם רוצים ליהנות בחיים?" כי ממש היו כבר במצב קשה. אז אחד רצה לטוס במטוס, והשני גם כן במשהו כזה, כמו בנים, והבת רצתה להיות מלכה. אז הם עשו לבנים את זה, ולבת ארגנו ממש בטירה, כמלכה. זה היה באיזו אוניברסיטה. הסטודנטים, הסטודנטיות, כולם התלבשו כך. ובקיצור, מה שהם גילו אחרי זה שהיתה הטבה במחלה בשמונים ומשהו אחוז.

טל: אצל הבת?

אצל כולם.

טל: אצל כולם.

זה מחקר באוניברסיטה. אי אפשר להגיד את זה על כל המחלות, כי אנחנו צריכים כאן בדיקה, ובכל זאת יש ויש. יש דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, בגוף האדם ומערכות בהתאם לזה, תלוי באילו מערכות זה משפיע יותר, משפיע פחות. אבל עובדה שבמחלת סרטן בצורה כזאת, כן.

טל: מה היה שם שגרם לזה?

האושר שהם הרגישו.

טל: האושר?

כן. זה היה מחקר עד כמה האושר משפיע ממש במצבים אנושים.

טל: יש גם סיפור על מישהו שסגר את עצמו במלון עם סרטים מצחיקים וצחק. ובכלל אנשים בגלל שהם חולים, פתאום מתחילים לעשות באמת מה שבא להם ולאכול מה שטעים להם, וליהנות מהחיים.

בדיוק. אני שמעתי את זה הרבה מהרופאים. לעשות טיולים, לשתות יין. דברים כאלה שהרופא ממליץ לחולה.

טל: ועוד דבר שמוכח שעוזר, זה תמיכה מהסביבה. האהבה, התמיכה, הביטחון מהסביבה גם זה מאוד עוזר.

מה שאין כן, בדרך כלל הבעיה היא שאנחנו רואים צורה הפוכה, שאז באים ומתחילים להצטער יחד בצער החולה, וכאילו קוברים אותו מיד. האמת שעד כמה שאנחנו נתפתח יותר ויהיה לנו קשר יותר לאותו כוח שמחזיק את כל החיים שלנו, כל היקום, כל דרגות הקיום, אז יותר ויותר אנחנו נדע איך על ידי הרגשת האושר להימלט מבעיות, ואיך באיחוד להגיע להרגשת האושר. זאת אומרת קודם על ידי איחוד, שמתאחדים יחד מגלים את הקשר בינינו. מהקשר בינינו מרגישים את הכוח שמאחד, שמביא לנו אושר, על ידי הרגשת האושר מרפאים את כל הבעיות.

טל: מה יש בקשר, באיחוד הזה שגורם לאושר? זה תמיכה, זה הרגשה שיש לי.

זה גילוי של אותו הכוח שמחזיק את הטבע. כי כולו בא מנקודה אחת. נקודת המפץ האחד, המפץ הגדול. שזה כוח האחד, כוח המשפיע, הבונה, המוליד. לכן כמה שאנחנו קרובים אליו בחיבור בינינו, לא בפירוד אלא בחיבור, אז אנחנו בזה יכולים יותר ליהנות ממנו. יוצא שכאילו מכוח אחד הוא ברא את החומר.

אורן: מי?

אותו כוח האחד, ברא את החומר בחלקיקים מנוגדים פלוס ומינוס, מהחלקיקים האלה ועוד מה שמסובב אליהם, החלקיקים האלה התפזרו ובזה שהם התפזרו היה רק פיצוץ. המפץ הזה שפעל. אחר כך כשהם התחילו להתחבר, הם התחילו כביכול לחזור לאותו כוח אחד, לאותה צורה אחת, רק בחומר. ואז החומר התחיל להתאחד עד כדי כך שהתחיל ליצור את התנאים לחיים דומם, צומח, חי ובני אדם, ובן אדם שממשיך אבל כבר בהשתתפות שלו, בהבנה שלו בשכל, במודעות שלו, להימשך לאותו הכוח אחד. זאת אומרת, כאילו הייתה התפשטות, התרחבות החומר ואחר כך ההיפך, כל החומר בא לאיזה איחוד. ואם אנחנו ממשיכים לאותו האיחוד אז אנחנו כאילו חוזרים לאותו מקור ויכולים ליהנות ממנו. זו התיאוריה שהיום מקבלת יותר ויותר כוח והודאה.

אורן: אחרי שהצגנו את התמונה הרחבה ואת התיאוריה, עכשיו אני רוצה לשאול מתוך החיים שלי. אם המחקרים מראים שאנשים שיש להם יותר קשרים חברתיים, יש להם סיכוי גבוה יותר לחוות אושר בחייהם, למה זה כך? למה אם יש לי יותר חברים אני אהיה יותר מאושר מטל שיש לה פחות חברים?

זה תלוי גם איזה סוג חברה. סתם קשרים חברתיים אני חושב שלא.

אורן: יש כמות קשרים ויש איכות קשרים. תגידי קודם מה המחקר אומר.

טל: המחקר אומר שעצם הכמות כבר משפיעה לטובה על האושר שלי. ואפילו אם לחברים שלי יש הרבה חברים, זה גם משפיע.

אבל חברים, את מבינה את המילה חברים? זה לא קשר סתם.

טל: נכון.

נניח שאני כתב ידיעות אחרונות, אז אני קשור לאלפי אנשים. או בי.בי.סי, אני יכול להיות איזה איש גדול מאוד בפרסום, או איזה כוכב. כולם מכירים אותי, כולם מסתובבים, אבל אין לי חברים. ויש הרבה דוגמאות כאלה.

טל: כן.

אז אני לא מרגיש את עצמי טוב.

טל: לא מכרים, חברים.

אורן: מדובר על חברים ולא על הכרויות.

טיב הקשר.

אורן: אז טיב הקשר נגדיר אותו כחברות, ויש את כמות הקשרים שיש לך. לך יש כמות של חברים מסוימת, לי יש כמות אחרת ולטל יש כמות אחרת. אז המחקר מראה שסטטיסטית אם יש לך כמות גדולה יותר של חברים, יש לך סיכוי גבוה יותר להרגיש יותר אושר.

כן.

אורן: למה אם יש לך כמות גדולה יותר של חברים ממני, יש לך סיכוי גדול יותר להיות מאושר ממני?

זאת שאלה. יכולה להיות חברה שהיא כולה שקועה באיזו עצבות ומי יודע מה. שהיא רק מדכאת את עצמה. אז החברות הזאת היא חברות שלילית.

טל: המחקרים מדברים על סטטיסטיקות כלליות, ממוצעים. הם לא מסתכלים בהכרח על מקרים פרטיים.

הם לוקחים סתם כך אנשים מהרחוב, מבחוץ.

אורן: ציבור.

טל: כן.

ציבור שחי. אז ממוצע זה כך.  

אורן: אני מנסה להבין למה זה כך. למה אם יש לאדם כמות גדולה יותר של חברים, אז סביר להניח שעל פי הסטטיסטיקה הוא ירגיש מאושר יותר ממני כי לי יש פחות חברים?

אם היינו עושים סתם חשבון, אז כביכול זה היה צריך להיות חצי חצי. כי אם אני נכלל מהאחרים, מהדברים הטובים ומהדברים הרעים שיש להם, אז אני צריך אפילו להתכלל יותר מהדברים השליליים שלהם. כי לאדם יש בדרך כלל יותר טענות מאשר יתרונות, דברים שהוא מרוצה מהם. זה דבר אחד. דבר שני תלוי באילו צורות קשר אנחנו נמצאים. העניין שכאן הם כאילו לא בדיוק מספרים על מה מדובר, אבל אם אני נמצא בין אנשים אחרים, אז יש הרבה מאוד גורמים שמהם אני קודם כל נכלל.

אורן: נכלל הכוונה סופג?

כן, סופג. נניח שאני כמו שמעון שעובד בשוק בין המון אנשים ויש רעש גדול סביבי, כולם צועקים כך וכך, אבל האדם בדרך כלל מחזיק בפנים את מה שרע לו ואת מה שטוב הוא פולט החוצה, ואז אני כביכול רואה שהאנשים סביבי מתנהגים בצורה די נכונה, מסודרים וכן הלאה. זה דבר אחד. דבר שני, כשאני רואה סביבי הרבה אנשים, אז אפילו שהם לא כל כך מאושרים, "צרת רבים חצי נחמה". אני רואה שהם כמוני ואז אני כבר לא מודד את עצמי כלפי האידיאל שלי, איך אני צריך להיות מאושר, אלא אם כולם כאלה אז בסדר גמור, זאת אומרת, זה לא שרע לי יותר מאחרים אלא כאלה הם החיים, אני מאזן את קנה המידה שלי כלפי הסביבה, כלפי החברה. דבר שלישי, אני רואה שבכל זאת אנשים שמסתדרים בקשרים בכל מיני חברות, בתעשייה, במסחר, בכל דבר, ולמרות שהם לא רוצים לעזור אחד לשני, הם בונים מערכות שבעזרתן נעשה לכל אחד קל יותר. מה הצורך בחיבור שלנו כשאנחנו בונים ערים, מפעלים וכן הלאה? כדי שכולנו יחד נוכל לשרוד יותר בחיים, ליהנות מהרבה יותר דברים. אם אדם מתבודד ביער, החיים שלו קשים, אם הוא בכלל יכול לשרוד. 

זאת אומרת אני רואה שהקשר בין כולם פועל בצורה כזאת שהוא מועיל לי ומועיל לאחרים. אחר כך אם יש אילו בעיות, אז אני רואה, מבין ומרגיש שזה מתפזר בין כולם. זאת אומרת כשאני חי חיי חברה ומרגיש יותר איך כולם מסתובבים, איך כולם מסתדרים, אני לומד מזה דוגמאות. ככל שאני, כבן אדם, נכלל יותר מהחברה, אני מקבל תמיכה, הרגשת האיזון, ולא חשוב אם אלה דברים רעים או דברים טובים, הם בסופו של דבר מתאזנים. זאת אומרת אפילו אם אני מקבל מהחברה צער, אם אני מקבל משהו פחות טוב, אז זה פחות טוב מהטוב של כולם ולכן אני מסכים עם זה. בהשפעת הסביבה על האדם יש דבר מיוחד, אם אני מקבל אפילו דברים שליליים דרך הכלל הגדול, הם מתחלקים לכל הכלל, אני לא מרגיש רק את עצמי בלבד.

אורן: לא הבנתי. אתה יכול לתת דוגמה?

נניח שהיו אומרים לך שמגיעה אליך איזו מגיפה, אבל אלייך אישית, אז היית משתגע, אבל אם היו אומרים שהיא באה עלינו, על כולנו, אז היית אומר לא נורא. למה, האם אתה לא יחד עם כולם? אלא שהצרה הזאת מיד מתחלקת לכלל ואתה אחד מהכלל. לכן הפחד שלך הוא כבר לא מהצרה עצמה, אלא מאחד חלקי הצרה הזאת, נניח אחד חלקי מיליון. רוצה או לא רוצה, כך זה קורה כי אתה מקושר עם אחרים במערכת אחת, והחלק היחסי שלך הוא נניח אחד חלקי מיליון. זה לא שהצרה לא תהייה, היא כן תהיה, אבל הרגשת הפחד, האיום, מתחלקת בהרגשה שלך לכולם. זאת אומרת ככל שאתה מקושר עם האחרים אתה תופס את הדברים השליליים במידה פחותה יותר.

אבל כשמגיעים הדברים החיוביים הם לא מתחלקים, כי בדבר חיוב אתה מרגיש יחד עם כולם. אתה לא מרגיש אותם בפנים כצרה, אלא כשמחה שאתה מרגיש אותה בחוץ. למה? כי הכוח הטוב ומיטיב, כוח הבריאה, הכוח שברא את הכל פועל על כולם בלי להתחלק. אם סתם מגיע טוב אז לכולם יש אותו יחס טוב, זה ההפך, הכלל הזה מגביר את הרגשת הטוב האישי. נניח שמגיעה אליך ידיעה על ניצחון במלחמה, אז הניצחון הזה לא מתחלק אצלך כאחד חלקי מיליון, אלא ההפך, אתה לא תופס אותו לבד אלא כאחד כפול מיליון. זה מה שאתה מרגיש. זאת אומרת בכוח החיבור יש לך תופעה מאוד מיוחדת, זה פלא, הצרה מתחלקת ואילו השמחה, האושר, דווקא מכפיל את עצמו. שוב, מאיפה זה מגיע? מהמקור של הבריאה. כי אנחנו יצאנו מהמפץ הגדול רק ככוח אחד, כמו שאנחנו מגלים עכשיו ואומרים שכל הטבע זאת מערכת אחת. אנחנו מדברים על החינוך האינטגראלי, למה אנחנו רוצים להסביר לכולם שזאת מערכת אחת? כי עד כמה שאנחנו נמצאים קרוב יותר כלפי אותו כוח, עד כמה שאנחנו מתאימים את עצמו למערכת הטבע, יוצא שבהתאם לזה אנחנו מרוויחים, ומרוויחים בגדול, כי זה אחד חלקי מיליון, וזה אחד כפול מיליון. אם היינו יכולים לנצל את זה נכון, כי זה מה שהחינוך האינטגראלי מאפשר לנו, אז היינו מגיעים באמת לשיא האושר.

אורן: נתת דוגמה לזה שצרה כללית מתחלקת חלקי כל הפרטים של הכלל.

לכן כתוב "צרת רבים חצי נחמה".

אורן: כן. נתת גם דוגמה לבשורה כללית טובה שמוכפלת במספר הפרטים.

כי אני מרגיש יחד עם כולם. אני יוצא לרחוב עם כולם ומשתגע, אני מלא שמח, הרבה יותר מאשר בבית.

אורן: מדובר כאן על דבר אחד לכולם, או שהוא שלילי או שהוא חיובי, או שהוא מתחלק או שהוא מכפיל את עצמו. בוא ניקח מצב אחר. נניח שאני פרט ויש לי כמות מסוימת של חברים, נניח שניכם, ובאה אלי צרה פרטית, לא צרה כללית על שלושתנו. מה קורה במצב כזה כשיש לי שני חברים, ומה קורה כשיש לי עשרה חברים?

זה מתחלק בין מספר החברים שיש לך.

אורן: אבל למה זה מתחלק אם זה בא אלי באופן פרטי.

כי אתה מחובר איתם.

אורן: זאת בדיוק השאלה, האם כשבאה אלי צרה פרטית גם היא מתחלקת לחברי?

כן.

אורן: למה?

אם אתם ממש מתחברים, והם נמצאים יחד איתך בתוך הצרה שלך, זה מתחלק.

טל: במידה שהם תומכים בו.

כן. זה עניין של ביקור חולים, אנחנו חושבים שזה לבוא סתם לבקר, להגיד שלום, מה נשמע, להביא תפוחים, תפוזים, לא, זה דווקא בגלל שיש בזה יכולת להקל על המחלה עצמה.

אורן: איך זה נעשה?

כי אני משתתף בצער שלך ונותן לך כוחות משלי, הרי אנחנו כולנו קשורים יחד במערכת אחת.

טל: מה קורה אם מישהו מספר לי על הבעיות שלו.

זה לא חשוב שאת בגוף שלך, אני בגוף שלי והוא בגוף שלו, אם אנחנו מחוברים אז המערכות המוחיות שלנו, המערכות הרגשיות ועוד הרבה מאוד מערכות שאנחנו לא יודעים עליהן מתחברות בינינו ואנחנו עושים כאן איזו מערכת. אנחנו קוראים לזה מערכת קשרים, מערכת בין בני אדם, אבל זה הרבה יותר מזה.

נניח שאני חולה, מה זאת אומרת אני חולה? אצלי במערכת הפרטית יש איזו תקלה ובזה אני חולה. אתם שקשורים אלי באים ורוצים עוד יותר להתקשר, אז אתם ממש נכנסים למערכת שלי וכביכול משתתפים באותה מערכת מקולקלת, ואז הקלקול הזה מתחלק בין שלושתנו. הוא לא מתחלק בדיוק, אבל הוא היה עשוי להתחלק, אם היינו קשורים חזק, טוב ונכון, אז היינו אפילו מרגישים עד כמה אני מקבל ממישהו את הצרה שלו וכמה שאני נותן לו את השמחה והאושר שלי.

טל: אם מישהו שאין לי קשר איתו מספר לי על הבעיה שלו.

אם אין לכם קשר, אז כמעט ואין שום דבר, אבל גם כך, אנחנו יודעים שחדשות רעות או חדשות טובות, כמה הן פועלות ומורידות או מעלות את הרגשת החיים, את רמת החיים וכן הלאה.

אורן: נניח שאתה חולה ובאתי לבקר אותך, איך אני נכלל במערכת שלך.

במידה שאתה חבר, אז אתה מחובר, זה כאילו שאנחנו נמצאים בגוף אחד ולא חשוב שיש כאן שני גופים, הקלקול במערכת שלי עובר אליך.

אורן: ואז נעשה לך קל יותר.

כן, ודווקא בזכות זה שאנחנו מחולקים גופנית, אתה יכול להתקשר אלי רגשית, ואתה יכול לטפל במחלה שלי שלקחת חלק ממנה והיא נמצאת בגוף שלך כביכול, אתה יכול לטפל בה ובצורה כזאת לרפא אותי.

אורן: איך?

על ידי זה שלקחת את זה ממני.

אורן: כלומר הקלתי על המערכת שלך, לקחתי חלק מהדבר הלא מאוזן מתוך המערכת הפרטית שלך.

כן, ואיזנת במערכת שלך.

אורן: איך איזנתי, מהי פעולת האיזון?

בגלל שלקחת את זה, עשית כאן פעולה שהיא בעצמה נכונה, היא טובה ועשית אותה באהבה. ובנוסף הגוף הבריא שלך מוכן לעכל חלק מהמחלה הזרה שאתה לקחת, מפני שהיא זרה, היא לא שלו, אז אתה לוקח אותה ואתה סוגר אותה באיזה מקום ומטפל בה בתת מערכת.

אורן: אני מניח שזה קורה בצורה בלתי מודעת, העיקר שאני בא אליך באהבה על מנת להקל.

אצלנו זה קורה בצורה בלתי מודעת, אבל יש אנשים שרואים את זה.

אורן: אנשים ברמה יותר גבוהה.

כן.

אורן: אני לא נמצא ברמות גבוהות כדי לראות את כל המערכות הפנימיות.

אבל כך קורות ההתקשרויות בינינו.

אורן: איך בעצם אני יכול להעביר אושר.

אותו דבר, אם המערכת שלי נמצאת בדרגה גבוהה יותר מהמערכת שלך היא מאושרת, היא נמצאת בדרגת חיים, בדרגת איזון גדולה יותר, לכן כשהיא מתקשרת אליך שתמיד הולך עם פרצוף חמוץ, היא יכולה להעביר לך את האנרגיה, את מידת האושר שלה, ואתה מתקשר במידה שיש ביניכם קשר פנימי, כי אתה כלפיה נראה כקטן והיא יותר גדולה, כי האושר בדרגת המודעות, בדרגת הערכים הוא יותר גדול מהצרה.

אורן: בוא נמחיש את זה, לטל קרה משהו משמח והיא מאושרת.

וזה לא חשוב ממה, יכול להיות שהיא קנתה שמלה חדשה.

אורן: אני רציני עם פרצוף לימון, אבל אני חבר של טל, האם יש אפשרות שהיא תעביר משהו מהאושר שלה אלי.

כן.

טל: באיזה תהליך זה עובר, ברגשות, במילים, במחשבות?

אפילו בלי כלום, זה תלוי באיזו מידה של קשר אתם נמצאים, באיזה רמות של קשר, גם כאן יש דומם, צומח, חי, מדבר, ארבע רמות.

אורן: האם זה נמדד באיכות הקשר בינינו, באיכות החברות בינינו?

כן, כך זה נמדד.

אורן: הבנתי שאם טל מאושרת יותר ממני, יש לה אפשרות להעביר אושר אלי.

כן, זה נשפך מגבוה לנמוך.

אורן: כמו בכלים שלובים, וזה תלוי באיכות ההתקשרות בינינו, שיש לה רמות שונות.

כן, ואתה יכול להתבטל אולי באותם הזמנים כלפיה.

אורן: אני רוצה שנתעמק בזה יותר, ראשית זה אפשרי וזה משמח.

אנחנו כולנו קשורים בכולם. אתה לא צריך לבנות את הקשר או לחתוך אותו, אנחנו קשורים כמו נוירונים בראש, כמו כל התאים בגוף. כולנו קשורים בגוף אחד, במערכת אחת, גם הדומם, הצומח, החי והמדבר, כולם במערכת.  

אורן: כל היקום. כל הפרטים ביקום.

כולם. השאלה, עד כמה אנחנו כבני אדם נהיה מודעים לזה, ונרצה לגלות, לחדש ולחזק את הקשר הזה בינינו וגם בין כל חלקי הבריאה. אבל הקשר קיים.

אורן: זאת אומרת, רמת המודעות שלנו ביחס אליו, זה מה שנקרא איכות החברות בינינו, איכות ההתקשרות בינינו.

כן.

אורן: נעשה שוב רזולוציה לתוך הסיטואציה הזאת. יש נניח ביני לבין טל חברות, התקשרות ברמה טובה, משהו בינוני טוב. טל מאושרת ואני לא. אמרת שאפשר למסור את האושר מתוך המערכת הפרטית שלה למערכת שלי, כמו בחוק כלים שלובים. מי פה קובע, טל שהיא המאושרת או אני?

הדדיות. לא יכול להיות אחרת. אתה בכל זאת לא צריך להיות סגור כלפיה.

אורן: אני צריך להיות פתוח כלפיה.

לפחות במקצת. נניח שיש לך באמת צרה, ואתה לא מסוגל, אבל במשהו. אחרת אתה סוגר את עצמך וכאילו מבודד את עצמך ממנה.

אורן: ואז אני לא סופג ממנה.

כלום.

אורן: מה זה נקרא לפתוח את עצמי להשפעה טובה ממנה?

"ואהבת לרעך כמוך".

אורן: אני אוהב, אנחנו חברים.

מדברים על אהבה מלב ללב. זה לא סתם שאתה אוהב את השמלה שלה או את הפנים שלה.

אורן: אני לא מדבר על קשר בין גבר לאישה, אני מדבר על קשר בין אדם לזולתו.

נכון, זה נקרא "ואהבת לרעך".

אורן: אמרת, שאם אני סגור, אני לא אוכל לספוג ממנה השפעה חיובית, אפילו אם היא תרצה. זאת אומרת, אני פה הקובע.

אתה צריך להרגיש שאתה והיא ממש קרובים כאחד, שאתם נמצאים במערכת אחת, ולא שהיא איזה גוף זר, מערכת זרה. אלה שתי מערכות שהן כל כך קשורות זו לזו, ועובדות כאחד. מין קשר כזה, קומוניקציה ביניהן ללא הגבלות. זהו קשר אינסופי בהעברת המידע, הרגש, השכל, כל מה שיש. בכל זאת אלה שתי מערכות, אבל ממש מקושרות.

אורן: כשאני בא עם דיסק און קי להתחבר למחשב, אז יש לי כניסת USB אני מחבר אותו. הבאתי משהו קטן למשהו גדול יותר, ואז אני יכול להזרים מידע מהמחשב לדיסק און קי, מהדיסק און קי למחשב. הקליק הזה בתוך ה-USB, זכר נקבה שם מתקשר ויש חיבור. אמרת, שאני בן אדם עם פרצוף לימון, וטל מאושרת. אני רוצה לבוא אליה להיטען כמו דיסקו און קי ממחשב. אמרת, אם תבוא פתוח, אתה סופג, ואם תבוא סגור, לא תספוג. אני מנסה לברר, מה זה נקרא לפתוח את עצמי, לספוג ממנה השפעה חיובית?

יש לי תינוק שאני מחזיק אותו ביד, איך הוא מתנהג?

טל: מתמסר.

הוא לא יודע את עצמו, לא מכיר שום דבר, הוא כולו רק מכוון לספוג ממני.  זו צורת התינוקות ולכן הם מתפתחים. כי כל מה שיש לנו אנחנו מעבירים להם. ואנחנו לא מעבירים להם סתם במילים או בחיוך בלבד, אלא באנרגיה, ביחס. הוא סופג את זה דרך אלפי סנסורים שלו. כך אתה, אתה צריך להיות כמו תינוק, מבוטל עם הצער שלך כמה שאתה יכול כלפי השפעתה.

טל: ומה איתי, יש לי מאגר בלתי נדלה של אושר שאוכל להעביר לכל אחד?

כמה שתרצי להעביר, תהיה לך אפשרות להעביר. האושר לא מתחלק, אלא רק מכפיל. בכמה שאת עושה אחרים מאושרים, את מזה מתעשרת.

טל: הכוונה פה לא לאנרגיה הפיזית שלי, כי זה משהו מוגבל.

לא, גם זה לא מוגבל. גם זה לא יהיה מוגבל. בכמה שתוכלי לתת ולמלא את בני האדם, את תרגישי שיש לך יותר ויותר רצון ויכולת. כי את מתקשרת לאותו מקור אנרגיה של המפץ הגדול.

אורן: היא צריכה לדעת את המפץ הגדול?

לא, היא מרגישה. זה מאותו מקור, מאותו כוח העליון שמחזיק את היקום כולו, שייצב אותו ומעביר אותו. זה כוח.

טל: אם כך, כל נותני השירות בחברה שלנו היו צריכים להיות אנשים מאוד מאושרים. ואנחנו רואים שדווקא נותני השירות הם אנשים מאוד שחוקים ועייפים. כל הזמן עסוקים בלתת, בלשרת.

כי הם נותנים נגד הרצון שלהם, לכן הם כל הזמן מתרוקנים. לא ראיתי אימא שפיזית היא אולי עייפה, כי בכל זאת היא צריכה לישון, הגוף שלה זקוק לזה, אבל שהיא מתעייפת להיות בנטייה, באהבה לתינוק.

אורן: אני רוצה לתת דוגמה, תסביר לי אותה לפי כל הטכנולוגיה הזאת של ההתקשרויות שלימדת. לפני שלוש שנים נסעתי לצפון עם כל המשפחה, וארבעת הילדים שלי במכונית עשו לי חגיגה. אני רגיל כל הזמן לשקט, והראש שלי כבר התפוצץ. הרגשתי שאני חייב לעצור לקנות כוס קפה. עצרתי בתחנת דלק, נכנסתי וביקשתי קפה. עמדה שם בחורה צעירה והצורה שבה היא הכינה לי את הקפה הכעיסה אותי. היא הכינה לי את הקפה, ושאלתי אם יש מכסה, רציתי לשתות במכונית כי מיהרתי. היא ענתה לי בכזה חוסר רצון לעזור שהרגשתי שאסור לי לשתות את הקפה שהיא הכינה לי, כאילו זה רעל. אמרתי לה, "תהיי בריאה את והקפה" וחזרתי למכונית והמשכתי לנסוע.

למה זה מתחבר? אמרת שנותני השירות הם לא האנשים הכי מאושרים ביקום, כי הם עושים את זה נגד הרצון שלהם. מה בדיוק היה באינטראקציה בינינו? הייתי בשמחה משלם לה עבור הקפה ובשמחה לוקח ושותה. אבל הצורה שבה היא התייחסה אלי, הרגשתי שאני לא יכול לקבל מהיד שלה שום דבר. ממש כאילו הרעילה אותי.

נכון.

אורן: מה קורה פה?

אם היינו יודעים שזה המקור של כל הצרות והבעיות שלנו, שאנחנו כאילו נותנים זה לזה, משרתים זה את זה, מרוויחים זה מזה, מוכרים זה לזה, קונים זה מזה, אבל יחד עם זה מעבירים אנרגיה שלילית. אני רוצה לנצל אותך, אני רוצה לראות אותך בחיים רק בכמה שאני צריך אותך. אם לא, שלא תהיה קיים. כמו אותה בחורה, היא מוכנה לתת לך, למה? כי אין לה ברירה.

אורן: נכון. הרגשתי כאילו היא בבית כלא. כלאו אותה בלתת פה קפה למי שצריך.

נכון. אז זה מה שאנחנו מעבירים זה לזה ולכן כולנו סובלים.

טל: אבל יש פה דווקא פוטנציאל. אם היינו יודעים לשרת בצורה שאנחנו רק נטענים כל הזמן, אז הייתי הכי שמחה בעולם.

חינוך אינטגרלי. זה פשוט, זה מה שאנחנו אומרים, שלא צריכים לשנות בעולם שלנו כלום, רק כוונה, רק את היחס בין אחד לשני.

טל: ואז הייתי אפילו עושה שירות הכי קטן כמו להגיש קפה והייתי יכולה להיות מאושרת מזה.

גם את, גם הוא וגם היו מרפאים זה את זה.

טל: דברנו קודם על התינוק שסופג בכל הסנסורים שלו, ובאמת יש היום גישה כזאת שאומרת שהמוח שלנו בנוי לחיות ברשתות חברתיות. יש לנו נוירוני מראה שמאפשרים לנו להזדהות. והטענה היא שאמנם האנושות לא מקושרת בצורה בריאה אבל הביולוגיה שלנו כן בנויה לזה.

חוקרים בדקו וראו שהמוח האנושי מותאם לחיות ברשת חברתית ושכנראה במסגרת הברירה הטבעית שרדו מוחות שמסוגלים להפעיל קוגניציה סביבתית חברתית, אנשים שיודעים להתקשר עם הסביבה. ונוירוני מראה הם אותם נוירונים במוח שמאפשרים לנו לראות, נניח אפילו אם עכביש הולך לך על היד אז אני ארגיש שעכשיו אני עושה אותה תנועה. כאילו אני מרגישה את זה על עצמי. יש לנו יכולת להרגיש מה שקורה אצל האחרים. אנחנו כמו מראות כאלה אחד של השני.

אפילו היה מחקר מעניין שהראה שאנשים שהורידו להם יד או משהו כזה וראו מישהו אחר מגרד ביד בגלל שלא היה להם את האינדיקציות, הם הרגישו כאילו זה ממש היד שלהם. זאת אומרת, יש משהו בביולוגיה שלנו שכן מותאם לקשר, אבל אנחנו עדיין לא רואים את זה קורה בפועל.

שוב אני אומר. אנחנו כולנו מקושרים, אלא הבעיה היא שאנחנו לא מודעים לזה, אנחנו לא מספיק רגישים לרשת הקשר הזאת.

טל: אבל הטבע שלנו, הוא תועלתני או שהוא טבע של חיבור ושל קשר.

אם להרוויח, אז חיבור וקשר. זה התנאי.

טל: הביולוגיה שלנו כן בנויה על קשר?

לא. לא כך צריכים להגיד זאת. אנחנו רוצים לגלות את הקשר בינינו כדי להרוויח ממנו, והטבע מביא אותנו בלימוד לכך, שהקשר ביניכם נמצא והוא מחויב ואתם מגלים אותו ומגלים אותו בצורה רע. זאת אומרת, שאני רוצה לנצל את כולם. שרק בצורה כזאת שאני מנצל את כולם אני הייתי משאיר את כולם בחיים, ומי שלא הייתי יכול לנצל כך, אז בשביל מה הוא קיים, זה סתם מלכלך את כדור הארץ. אתה לא רואה את התכניות של האליטות מה שהן רוצות לעשות עם כל האוכלוסייה, עם כל הדברים? כן, רואה. כמה שפחות אנשים, אז יותר בריא, יש יותר אוויר, יותר ירק וכולי. זה ברור.

אלא מה שכן, הטבע מלמד אותנו דבר פשוט. הקשר ביניכם מתגלה, והוא יכול להיות חיובי ויכול להיות שלילי. בקשר שלילי אתם מרגישים את הקשר הזה כמשבר ואז יש להתעסק כאן בפרוטקציוניזם, בידוד. כל מדינה ומדינה שוב הולכת להיבדל. פעם חשבנו לעשות שוק משותף, סחר בינלאומי, ועוד כל מיני דברים, הכל יחד, כולנו יחד. פתאום מגיעים ומרגישים שבזה יש לנו חורבן, על ידי זה שמתחברים. למה? כי אנחנו בזה מגדילים את האגו שכל הזמן מתחיל למשוך לעצמו.

בצורה כזאת אנחנו לומדים שני דברים. דבר אחד, יש נטייה להיות מקושרים, זאת נטייה טבעית שנמצאת בנו ואנחנו בנינו את זה במשך אלפי שנים, עם הטכנולוגיה עם אמצעי התקשורת, רדיו, טלוויזיה, עיתונות, רכבות וכן הלאה. הגענו לקשר הזה, זה דבר אחד. דבר שני, הקשר הזה הוא קשר שלילי. זאת אומרת, הבעיה היא בקשר האגואיסטי. אם הקשר היה אחר, לטובה הדדית, באמת טובה הדדית, אז אנחנו נרוויח ממנו, אנחנו נהנה ממנו, נהיה מאושרים.

זאת אומרת, הבעיה היא לא הקשר שאותו אנחנו צריכים לחתוך, אלא את הטיב שלו צריכים לשנות. עכשיו השאלה היא, איך אנחנו עושים זאת? אז אנחנו צריכים קודם כל להגיע למצב שהקשר חייב להגיע לצורה הדומה להטבע. זאת אומרת קשר הדוק כולם בכולם, כולם כעם אחד כאיש אחד ברמה שווה, בצורה הדדית, לזה אנחנו חייבים להגיע. זאת המטרה.

איך מגיעים למטרה הזאת? יש לנו בכל אחד ואחד רצונות. איך אנחנו משתמשים ברצונות שלנו, הרי אני רוצה ברצונות שלי לנצל את כולם וכך גם אתה והיא והוא. אנחנו צריכים להגיע להכרה כזאת שאת הרצונות שלנו אנחנו כאילו מקפיאים, מצמצמים.

אורן: אילו רצונות?

כל הרצונות שהם שייכים ליחס בין אדם לאדם. אני לא מדבר על כמה שאני צריך לאכול, לשתות, לנוח וכן הלאה. אני לא מדבר על רצונות בסיסיים גופניים, שהגוף שלי חייב לקבל כדי להתקיים, אלא על רצונות שהם שייכים לקשר בינינו, שאני מפעיל אותם כדי להתקשר עם הזולת.

אורן: אז מה עושים איתם?

לצמצם, לסגור.

אורן: את מה בדיוק לסגור?

את כל היחסים שלנו.

אורן: את היחסים הרעים או את כל היחסים בכלל?

אין לך יחסים טובים, רק רעים.

אורן: אז את היחס הרע שלי לזולת, אותו להקפיא?

כן.

אורן: זה שלב ראשון.

שלב ראשון. זאת אומרת לפני כן, אני צריך להגיע להכרת הרע ביחס שלי לזולת.

אורן: מה פירוש?

שהיחס שלי לזולת הוא רע.

אורן: רע לי ולזולת?

כן.

אורן: הורס אותנו.

כן, זה א'. ב', זה אחרי שאני צמצמתי תיאורטית, אני עוד לא יודע איך לעשות את זה, אבל נגיד.

אורן: צריך לקנות איזה פריזר שמקפיא את היחס הרע שלי לזולת ולשים בתוכו את היחס הרע.

 כן. איך אני מצמצם את היחס הרע שלי לזולת ובכלל את כל היחסים, כי כל היחסים הם רעים. איך אני מתחיל עכשיו לפתח יחס טוב? כשאני מתחיל לפתח את היחס הטוב לזולת, כשאני מתחיל להרגיש שרק זה יכול להציל אותנו כי אחרת אנחנו נאכל זה את זה, ואנחנו לא נצא מהמשבר. כי כל צורות המשבר, כל הסיבות למשבר הן מסיבה אחת, מהיחס הרע בין בני האדם.

איך אני אגיע ליחס הטוב? כשאני עכשיו מתחיל לגלות שאני רוצה את היחס הטוב, ואני רואה שאני לא מסוגל ליחס טוב. המצב הזה נקרא "עבדות", אני נמצא כעבד ביחס הרע לזולת. מאיפה אני אקח את היחס הטוב? או, איך אני אקח איזה אמצעי שיהפוך את היחס הרע שלי ליחס טוב? כאן אני מגלה שיש בתוך החברה כוח מהחיבור בינינו, ושהוא כן יכול להפוך את היחס הרע שלי ליחס טוב. בצורה הדדית, כמו שאנחנו רואים בסדנאות שלנו, בכל מיני צורות, על המקום, אנחנו רואים שזה אפשרי.

אורן: במה? תסביר כך שכל אדם יבין.

 על ידי מאמצים קטנים, בסדנאות, בחיבור בינינו כשאנחנו מממשים אותו, אנחנו רואים שזה כן אפשרי, אפשר לטפל ביחס הרע בין האנשים ולהפוך אותו ליחס טוב.

אורן: מה, הטכנולוגיה, יש טכנולוגיה שהופכת?

 הטכנולוגיה פשוטה. כשאנחנו מתקשרים אנחנו מצמצמים קצת את האגו שלנו, כמו שאמרנו, צריכים לצמצם אותו, לסגור בינתיים את היחס הרע, ואנחנו משתדלים להבליט את היחס הטוב כאילו בהסכמה, במעין הידברות בחוגים שלנו, בעיגולים שלנו.

אורן: מה פירוש בעיגולים?

 כשאנחנו עושים סדנה כזאת שבה האנשים מדברים ביניהם.

אורן: נניח ששלושתנו רוצים לעבור מיחס רע ליחס טוב.

 שלושתנו זה לא מספיק

אורן: כמה צריך?

 רצוי שיהיו עשרה.

אורן: מה הטכנולוגיה כשעשרה אנשים שרוצים להתחיל לנסוע מיחס רע ליחס טוב?

 אנחנו מדברים על נושאים שקשורים לשיפור היחסים בין בני אדם ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. אנחנו פתאום מגלים שבינינו נוצר איזה כוח, חום, איזו הרגשה יפה וטובה, השתתפות, התכללות. אני מוכן להשתתף בצער של האחרים והם יכולים להשתתף בצער שלי ואפילו אם כולנו נהיה חולים, מסכנים, רעבים אנחנו נרגיש שאנחנו מתמלאים מזה. זה מה שמעניין, וזה העיקר, שאותו חיבור לא שייך לאף אחד אלא הוא נמצא בינינו. הוא נעשה מעל האגו שלנו, מעל היחס האגואיסטי שלנו אחד לשני, והוא יותר גבוה. זה כוח האהבה, זה כוח ההשתתפות, והוא ממלא אותנו.

טל: אפשר לשאול שוב על היחס הרע? כי זה לא לגמרי ברור לי, מה זה ענין של מוסר? שאני מתייחס בצורה לא יפה?

 לא, מה פתאום, למשל כשאני מסתכל על כל אחד, אם אני מסתכל עלייך, אם אני אישה אני מסתכל עליך ואני רואה שזה לא בדיוק ולא יפה, לי יש יותר יפה ולי יש יותר טוב. למה? כי אני רוצה ליהנות. ליהנות כשאת יותר טובה ממני אני לא יכול כי אני אגואיסט מהטבע. אז אני מחפש דברים רעים ואז אני נהנה מזה שאצלי זה יותר טוב.

אם אני גבר, ואני מסתכל עלייך, אז אני מעוניין לראות בך דברים יפים כי אני נהנה מהם.

טל: יש לך אינטרס.

 יש לי אינטרס. כמו שלאישה יש אינטרס אחד ליהנות ממך, ולגבר יש אינטרס אחר. כשאנחנו רואים זוג שהולך והבעל אומר על מישהי שהיא כך והאישה אומרת דווקא הפוך.

טל: אז יש בפנים איזה מנגנון טבעי, זאת אומרת זה לא איזה מוסריות שאני עכשיו יכולה לשנות אותה בצורה מלאכותית.

 אנחנו בכלל לא מסוגלים לשנות את זה. אנחנו לא משנים את הטבע שלנו, לא מסוגלים לזה, ולא שוברים אותו.

אורן: מה עם גבר שמסתכל על גבר.

 גם, זה אותו הדבר.

אורן: מה אותו דבר? מה היחס שלו?

 הוא מחפש בעצמו כל מיני דברים שמתגברים על הגבר השני.

 אתה יודע שגבר זה מהמילה התגברות? הוא קודם כל מחפש איך להתגבר על השני.

טל: להיות יותר.

 כן.

אורן: הוא רואה בו פגמים או דברים יפים?

 לא, לא דברים יפים. אם הוא כן רואה דברים יפים, הוא נהנה מזה שהוא יכול לשייך אותם לעצמו. זאת כבר טכנולוגיה יותר מפורטת עמוקה, זאת פסיכולוגיה, אפשר לדבר על זה אבל לעת עתה זה לא חשוב לנו.

אורן: אז בוא נמשיך. איפה היינו?

 אנחנו הגענו כבר לסוף.

אורן: הזמן שלנו נגמר.

 גם החוברת שלך אני חושב.

אורן: כן, כבר החלפתי הרבה. בוא נעשה סיכום, יש לנו ממש דקה לסיום. מה אנחנו צריכים לדעת כשאנחנו מחפשים אושר, היום למדנו איך הקשרים החברתיים בינינו, החברויות בינינו, ההתקשרויות בינינו גורמות ליותר אושר או פחות אושר. אז מה צריך לדעת פרקטית לסיכום אם אני רוצה להיות יותר מאושר? מה זה אומר לגבי הקשרים החברתיים שאני צריך לנהל בחיי?

 שקשרים חברתיים ידידותיים מחפים על כל הצרות והבעיות, הם יכולים להוציא אותנו מכל צרה שלנו, גם כללית וגם פרטית, כדאי לנו ללמוד איך לבצע קשרים חברתיים חיוביים.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. זה היה מרתק. תודה טל מנדלבאום.

 אז יש לך דרך לאושר.

אורן: כן, יש לנו דרך לאושר.

 חיים דרך קשרים חברתיים נכונים.

אורן: חיים חדשים. תודה לכם שהייתם איתנו. נתקשר, נהיה מאושרים. כל טוב, להתראות. 

לחצו כאן להורדה