חיים חדשים - תוכנית 243 - אושר וקשרים חברתיים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.  

היום אנחנו רוצים ללמוד איך להיות מאושרים. איך לקחת את החיים שלנו כאן ועכשיו למקום יותר טוב. שנקום בבוקר שמחים, שנרגיש שיש סביבנו אנשים טובים, שאוהבים אותנו, שרוצים בטובתנו. גם אנחנו רוצים בטובתם, והאווירה בינינו נהיית טובה יותר ויותר. היום אנחנו נדבר על איך עושים את זה, מה הדרכים, באיזה אופנים, למה הקשרים החברתיים בינינו הם אלה שיכולים להביא אותנו לאושר.

טל: אנחנו רוצים להמשיך את השיחה על כך שהאדם הוא יצור חברתי, ובקשרים שלו עם אחרים יש אולי הפוטנציאל הכי גדול לאושר מכל שאר התחומים. אנחנו דיברנו על כך שיש לנו איזו הכנה טבעית להתקשרות. ברמה הביולוגית אנחנו רואים את זה בנוירוֹנֵי המראָה שלנו, שמאפשרים לנו להזדהות עם כאב של אחרים, עם שמחה של אחרים.  יש גם בפסיכולוגיה משהו שנקרא תיאוריית המיינד של האחר, רק בני אדם ואולי גם גורילות מפותחות מסוגלים לחשוב מה האחר חושב, להרגיש מה הצד השני מרגיש. לרוב החיות אין את זה.

ובכלל, יש משהו יוצא דופן במין האנושי, באדם לעומת שאר החיות, שגורם לכך שההתקשרויות שלנו עם האחרים הן הרבה יותר מורכבות ועשירות. יש לנו שפה, יש לנו הרבה דברים שאין בעולם החי.

מה המיוחד דווקא באדם, ביכולת החיבור שלו לאחרים, בתקשורת שלו עם האחרים, שאין אצל חיות אחרות, כמו הזאבים, יש הרבה חיות שחיות בחברה, מה המיוחד דווקא באדם?

כוונה.

טל: מה זו כוונה?

לכל החומר דומם, צומח, חי ובני אדם, התכונה היסודית שלו היא רצון ליהנות, "רצון לקבל" מה שנקרא, רצון למלא את עצמו בכל מה שמרגיש את עצמו יותר טוב, ברמה הפנימית, נפשית, פיסית ופיסיולוגית, לא חשוב במה, בכל הרמות. והחומר הזה הוא החומר הבסיסי, הוא לא משתנה ותמיד חושב רק איך להרגיש נוח וטוב עם עצמו.

ומה שנמצא יותר באדם מאשר במין החי, כי אנחנו גם שייכים למין החי, ויש לנו תוספת, אז התוספת לאדם על פני הבהמה היא שבאדם יש עוד יכולת כוונה, איך להשתמש ביכולת שלו בצורה כזו או אחרת. ובשינוי הכוונות דווקא על פני החומר, אנחנו מתחילים לשחק עם החומר שלנו, עם הרצון שלנו, בכל מיני צורות. זאת אומרת, שאני יכול להקטין את הרצון לקבל שלי, הרצון ליהנות שלי, כי בכוונה שלי ליהנות ממנו אחר כך.

אורן: לא הבנתי.

זאת אומרת, יש לנו רצון וכוונה, איך אני משתמש ברצון.

אורן: אמרת שכל היצורים בטבע כל הזמן שואפים להרגיש טוב ונוח.

אצלם אין רצון.

אורן: שאיפה מוטבעת בכל יצור להרגיש טוב ונוח, במצב האופטימלי בכל רגע.

נכון והם פועלים מתוך זה בלבד.

אורן: אלה בעלי החיים.

כן.

אורן: אנחנו כבני אדם יש לנו גם את השאיפה הבסיסית הזאת, ומהו הדבר נוסף?

לשם מה אני משתמש ברצון שלי. זאת אומרת, אני יכול להשתמש ברצון שלי בכל מיני צורות לא ישרות. בשקר, בצורה שאני מעוות את עצמי, ועל ידי זה יש לי אפשרות לנצל את הזולת. נניח, האריה לא מנצל את האיילה. הוא תופס אותה ואוכל אותה, ואין בזה שום דבר, אין כאן כוונות, אלא המעשה והרצון עולים בקנה אחד.

אורן: הוא רוצה לאכול, וטורף איילה.

אין לו שום בושה בזה והוא לא מתבייש מהפעולות שלו, ולא עושה אותן בהסתרה, על ידי מישהו או משהו. לאדם יש תוספת מעל הרצון שלו, שהוא גם בא לידי בושה. יש לו כוונה. יש לו מעל הרצון דרישה, ביקורת, איך אני משתמש ברצון שלי.

אורן: על איזה רצון אתה מדבר?

רצון ליהנות, "רצון לקבל" מה שנקרא.

אורן: האריה רעב, צריך לאכול צהריים, טורף איילה קטנה, לא מתבייש הכל בסדר. לאדם יש מה?

לאדם בדרך כלל חוץ ממלחמות, חוץ מהתמודדות ישירה, יש תמיד נטייה לשחק, לייפות את עצמו או להלביש את עצמו כאילו בצורה אחרת, להשתמש ברצון שלו אבל לא בצורה ישירה, כי יש לו יחד עם הרצון בושה שהוא נמצא ברצון לקבל. ואז דרגת האדם היא במידה ויש לו אותה בושה. ואז הוא צריך להתלבש, ואז הוא צריך לסגור את עצמו, את הרצונות שלו בכל מיני לבושים "בבקשה", "מה נשמע?", "איך אתה מרגיש?" וכולי, דיפלומטיה, פוליטיקה, נימוסים מסוג זה ומסוג זה וכן הלאה. לאכול יפה, להתבייש כלפי אחרים, להוציא מעצמו כל מיני דברים לא נעימים כלפי אחרים.

הכל נמצא באדם ומתפתח באדם כדי לסגור את הרצון שלו, שבצורה ישירה היה רוצה לקבל, לטרוף וליהנות מכולם. זאת אומרת, מתפתחים בנו מה שנקרא "כוונות".

אורן: לפני שאתה מתקדם, אני אעשה סיכום, ונראה אם הבנתי נכון. אם אריה רוצה לטרוף איילה הוא טורף אותה, והכל בסדר. אם בן אדם, רוצה לטרוף מישהו אחר, יש פה רגע אחד של עצירה, ונכנס איזשהו מנגנון של הסתרת השאיפה שלי לטרוף את ה"איילה" שמולי או את בן האדם שמולי, ואז נכנסים הנימוסים, הדיפלומטיה והפוליטיקה, המנגנון הזה שמחביא את השאיפה החייתית שלי לטרוף את האחר. האם הבנתי נכון?

כן. כאן אנחנו נתקעים בשני הגורמים האלה, רצון וכוונה. ואז אני צריך לטפל בזה, אני צריך לעטוף את עצמי בכל מיני עטיפות כאלה יפות, למה אני עושה את זה, כי אולי אני צריך להצדיק את עצמי. אני חייב להרוג את האדם ההוא, כי אחרת הוא יגרום נזק לכל האנושות. אני חייב לעשות כך וכך, כי אחרת אני לא אוכל להתמודד עם משהו. אני חייב לגנוב את הכסף, כי כולם גונבים ואני עושה בזה איזה מעשה צדק, ומאזן כאילו על ידי הגנבה שלי את הגנבות האחרות, וכל מיני דברים כאלה. אני כל הזמן נמצא בלהחזיק את עצמי ולהצדיק את עצמי, לבנות בתוכי אדם, שאדם זה נקרא "הצדקת המעשים". 

אורן: זו התוספת שיש באדם שאין לבעלי חיים, שהוא צריך להצדיק את מעשיו?

כן. ויש לו בזה בעיה גדולה מאוד, כי האריה לא זקוק ללבושים הפיזיים ולא ללבושים הנפשיים המלאכותיים הללו, זאת אומרת, להסתיר את עצמו. ואדם עושה את זה, וגם יש לנו את זה כבר מצד הטבע. אם אני רוצה ליהנות ממשהו, אז אני מלביש את זה בכל מיני צורות יפות. למשל בחור אוהב בחורה, וידוע ומובן מה קורה כאן, זה ברור, אבל עושים את זה בצורה מאוד מאוד נסתרת כביכול שמקובלת על כולם, וסביב זה מסתובבת כל המציאות. 

מהי השגת האושר בהתאם לעניינים שלנו, איך אנחנו יכולים להשיג אושר, אם אנחנו כל כך מתוסבכים בין הכוונות והרצונות שלנו? יוצא שאני פועל בכל מקום ומקום עם הרצון שלי, והרצון שלי הוא תמיד ליהנות ולהחזיק את עצמי בצורה היפה והטובה ביותר, אבל הרצון הזה לא ניתן לתיקון, אני לא יכול לשנות אותו. אני נשאר בפנים כמו אותו אריה, שרוצה לתפוס ולחתוך, להמית ולאכול את כל העולם, את כל המציאות. 

אם כך איך אנחנו יכולים להגיע לקשר יפה ונכון בינינו? כאן אני רוצה להתקרב קצת יותר לנושא שלנו. כי הנושא של כוונות ורצונות, זה משהו רחב מאוד מאוד ודורש ממש הסבר ארוך. יוצא שאני יכול לטפל בכוונות שלי על ידי הסביבה. אם כך, מה קורה לי בסביבה? אני לומד מהסביבה.

אורן: מה זה סביבה? האם הכוונה היא לאנשים הסובבים אותי?

האנשים הסובבים אותי שאיתם אני עושה תרגילים מיוחדים. ואז על ידי התרגילים המיוחדים הללו, שאנחנו רוצים להתחבר יחד, אנחנו מתחילים לגלות עד כמה באמת כל אחד חושב רק על עצמו, רק לטובת עצמו, ואף פעם לא יכולים לחשוב על מישהו אחר.

נשאלת השאלה, האם יש לנו סיכוי באמת להביא את חברי הסביבה שלנו, האנושות בכלל, או נניח איזשהו עָם, אומה, ליחס היפה והנכון ביניהם. להיות אחים, להיות חברים, להיות באחדות, בחיבור, בערבות, האם זה אפשרי? וכאן אנחנו מבינים שצריך קודם כל להשתדל להגיע לכך. אבל מה קורה לנו בהשתדלות? כשאנחנו מתחילים להשתדל להגיע בינינו לאיזה מצב טוב, לחיבור, אנחנו על ידי זה מגלים דווקא עד כמה אנחנו בכל זאת לא נמצאים בזה.

רק שאנחנו לא מספרים את זה לבני אדם מראש, אלא אנחנו אומרים "אנחנו חייבים ללכת לחיבור". ובאמת השלב הראשון כדי להביא את עצמנו לאושר הוא להתחבר, כפי שכבר דברנו.

כשאנחנו נכנסים לחיבור, מה קורה לנו אז? על ידי החיבור אנחנו מבררים כמה אנחנו לא מסוגלים להיות בזה. ולכן כל החברות למיניהן, קומוניסטים, כל מיני פלטוניסטים, לא חשוב מה, שרצו לבנות קיבוצים וכן הלאה, שרצו לבנות את החברה המיוחדת, היפה והכל, הם נתקעים בזה. למה נתקעים בזה? כי הם חושבים שאדם צריך לשנות את הרצון. אנחנו לא צריכים לשנות את הרצון, כאן זו הבעיה, והבעיה היא באבחון, בדיאגנוזה. אנחנו צריכים מעל הרצון להביא את הכוונה הנכונה ואת הרצון להשאיר כמו שהוא.

אורן: אני לא מבין מה הייתה הטעות?

הטעות הייתה שכל בני האדם משך כל ההיסטוריה, כל אותם יפי נפש חשבו שהם יכולים לשנות את הטבע שלנו, את הרצון, את החומר שהוא כולו רצון ליהנות, רצון לקבל, רצון למלא את עצמו בכל טוּב.

טל: והם רצו שהאדם ירצה לשרת את החברה.

בלבד. שאני אתהפך, שאהפוך את עצמי למשהו הפוך, שזה לא ניתן, כי זה החומר הבסיסי, ובחומר הבסיסי הזה אנחנו לא משתנים. אלא מה שכן ניתן לנו לשנות, זה את איך אני משתמש בחומר הזה, האם לטובת הסביבה או לטובת עצמי. בכוונה אני יכול להשתנות.

זאת אומרת, יכול להיות מצב שאני רוצה ליהנות מזה שאני משפיע לאחרים, מזה שאני אוהב את החברים, מזה שאני נותן, כמו שאני נהנה מכך שאני נותן לילדים שלי. כשאני מביא איזשהו ממתק לילד,  אני נהנה מזה יותר מאשר מהממתק.

טל: זה ידוע.

זאת אומרת, רק צריכה להיות כאן אהבה, זאת אומרת כוונה, אבל הרצון נשאר רצון, אני נהנה. אם לא הייתי נהנה מזה שאני נותן לתינוק שלי ממתק, לא הייתי מביא לו ממתק.

טל: המחקרים מראים שאנשים אשר נותנים הם מאושרים יותר מאנשים שלא נותנים.

כן, אבל השאלה היא כך, איך אנחנו יכולים לשנות את הכוונה שלנו, כי בזה בעצם אנחנו מגיעים לאהבת הזולת.

טל: אז זו לא הפעולה של הנתינה עצמה, אלא האהבה שיש בה.

הפעולה תבוא אחר כך. כן או לא זה לא חשוב, העיקר בשבילי זה לשנות את הכוונה. איך אני מגיע לשינוי הכוונה?

אם היית יכול לעשות כך, לעצור את עצמי מלהתייחס לזולת בכל מה שיש, חוץ מדברים הכרחיים שבהם אנחנו צריכים לטפל זה בזה כדי לחיות בדרגת החי, כך שכל אחד ואחד יוכל לחיות בחברה שלנו, והייתי מצמצם את כל היתר, את כל היחסים, והייתי מטפל בכוונה, כך שאם הכוונה שלי היא לטובת החברה, זאת אומרת הגעתי למצב שאני אוהב את הזולת, אז במידה הזאת אני יכול להפעיל את הרצון ולהשתמש בו. ואז אני נכנס לקשר ונותן ונהנה מנתינה.

כך שאם אין לי את היחס הזה לזולת, שאני אוהב אותו, הכוונה שלי אליו היא לטובתו ואני נהנה מזה, אני לא מפעיל את הרצון הזה.

אורן: איזה רצון?

רצון ליהנות.

טל: מנתינה?

כן. רצון ליהנות מקבלה או רצון ליהנות מנתינה. הרצון ליהנות, זה החומר שלי. עכשיו יש לפני שתי אפשרויות, הרצון ליהנות מקבלה, מלקבל מהזולת, זה הרצון הטבעי שלנו. אני מצמצם את הכוונה ליהנות מהזולת, את הרצון ליהנות מהזולת בעצמו, ומפתח רצון לתת לזולת, או יותר נכון את הכוונה לתת לזולת, היחס לזולת, האהבה לזולת. ואז במידה שישנה אהבה, אני יכול בחזרה להפעיל את הרצון. זאת אומרת, אני מרשה לעצמי להתייחס לכל האנשים, רק במידה שאני אוהב אותם, רק במידה שאני חושב לטובתם, ואני נהנה מזה.  

טל:  אולי אפשר לתת דוגמה לאיזושהי פעולה שאני מצמצמת, אם אין לי את הכוונה הנכונה?

אני יודע שכל הפעולות שלי כלפי הסביבה הן פעולות רעות, כי אני רוצה לנצל את כולם, במודע או לא במודע. כך אני בנוי. אני לא מדבר על אישה וילדים, שזה טבעי. לא מדברים על זה, אלא מדברים על פעולות חברתיות. אני צריך עכשיו לחשוב, איך קודם כל אני קונה אליהם יחס טוב, יחס טוב אמיתי? ולא כפי שנראה לי, כי יש הרבה אנשים שאומרים, "אני למען כולם", ובשקר הזה כולנו נמצאים.

אלא עכשיו אנחנו מתחילים לברר, בסדנה, בכל החוגים האלה, עד כמה אנחנו רוצים או לא רוצים לטובת הסביבה. עד כמה שאנחנו רוצים להתחבר ביננו. בואו ננסה יותר להתחבר, בואו נבדוק את עצמנו יותר, האם זה באמת קורה או לא? איפה החיבור הזה בינינו הוא כאיזה מין מרכז החיבור? איך אנחנו יכולים להנות ממרכז החיבור הזה ביננו? ואז אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים ממש כעבדים לכוונות הזדוניות שלנו. ומה שמתגלה נקרא "היצר הרע". יצר זה רצון, וברצון אנחנו לא נוגעים, אלא ברע. זאת אומרת, לרעת הזולת, לניצול הזולת לטובת עצמי. ואנחנו צריכים להפוך את היצר הרע ליצר הטוב. היצר נשאר יצר, רק הכוונה אליו, איך אני מתייחס לזולת, עם איזו כוונה, לנצל אותו או להיטיב לו,  זה מה שאנחנו משנים.

טל: זאת אומרת שאנחנו פחות מתעסקים ברצונות ובפעולות שלנו, ומתמקדים ביחס, באהבה שלנו. אז הבנו שיש איזה מנגנון להגיע לאושר ביחסים בינינו. למה לאנשים מסוימים יש יותר נטייה לדבר כזה, ויש אנשים שפחות. יש אנשים שהם חברותיים יותר, ויש אנשים שהם פחות? מחקרים מראים שלאדם חברותי יש סיכוי יותר גבוה להיות מאושר. יהיו לו יותר חברים, הוא יהיה בהתקשרויות, יהיו לו יותר תפקידים בחברה. ואדם יותר סגור, פחות נוטה לזה ולכן הוא גם פחות מאושר. אז האם אדם חברותי מטבעו, יש לו סיכוי גדול יותר לאושר?

עד גבול מסוים. כי ודאי שיש לו יותר כאילו מקורות ליהנות. חברים מבלבלים אותו, הוא מבלבל אותם, הם כולם עושים חיים. אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון את ההתפתחות שלנו, שההתפתחות שלנו בכל זאת מביאה אותנו לאיזו מטרה של החיבור הנכון, ולכן אנחנו רואים משבר גדול גם בכל החברות היפות האלה, האלטרואיסטיות למיניהן, ועד כמה שהן מתחילות להיות מעוותות. גרינפיס, עם כל האקולוגיה, עם כל הדברים האלה, כמה זה הופך להיות משחק פוליטי ולא יותר. וכך כל דבר ודבר.

 וגם בני האדם מתחילים להתקשר יותר ויותר ביניהם, עד גבול מסוים. זה באמת קשה, אלא אם כן הם משתדלים לעצור את עצמם ולהישאר ילדים. ואז לא פלא שבימנו אנשים גדלים יותר מאוחר, בתת הכרה הם מרגישים שכדאי להם להישאר כמו ילדים. אז יש חברה, כמה חברים, אני הולך איתם לפאב, קצת עובדים, אולי לא עובדים, ואנחנו מבלים את הזמן, כך הזמן עובר. זו תקופה, זו תחילת הכרת הרע, אבל עדיין היא נמצאת  בתחילתה.  

אורן: אתה אומר שקשרים חברתיים זה משהו שאם יש לי אותו הוא יכול לקרב אותי לאושר. נכון?

בגובה התפתחות מסוימת.

אורן: כשאתה אומר שכל הפואנטה של החיים זה שהאדם משכלל את עצמו, ומתפתח ביחס שלו כלפי הזולת. האם אני רוצה לנצל את הזולת או להיטיב לו.

ולכן אותה המטרה להביא אותנו לקשרים האמיתיים.

אורן: שזה להיטיב לזולת.

כן. היא מקלקלת את החיבור שלי האגואיסטי.

אורן: שהוא לנצל את הזולת?

כן.

אורן: מתוך ההגדרה הזאת, נתקדם. לזה נקרא מעכשיו, "קשרים חברתיים נכונים". אז קשרים חברתיים נכונים, יקרבו אותי לאושר, זה מוחלט?

כן. מפני שאתה נמצא באיזון עם הטבע.

אורן: זה חוק כללי לכל בני האדם באשר הם.

וזה חוק האבולוציה.

אורן: חוק האבולוציה, לשם מתפתחים, לעבר קשרים טובים. ניקח שני אנשים, לצורך העניין אתה ואני. אתה במקרה נולדת אדם חברותי יותר. אני כל חיי לא כל כך חברותי. בהתפתחות הזאת, באבולוציה הזאת שלך כאדם שצריך לעבור ממצב שהיחס שלו לזולת זה לנצל אותו, לעבר יחס של להיטיב לו, וכך למצוא את אושרך, לך קל ממני, כי אתה אדם יותר חברותי ואני אדם פחות חברותי, אז מה יהיה איתי? איך אני, האדם הפחות חברותי יגיע לאושר, אם הגורם לאושר הוא התקשרות לאחרים? 

אתה בכל זאת תהיה נאלץ להתקשר לאחרים, ולטפל בזה. יגיע הזמן.

אורן: אתה יותר קרוב לאושר ממני, כי אתה יותר חברותי?

נכון.  אני אגיע לזה יותר. או שאני יותר עשיר, אז אני לא זקוק לחברה. או שאני מתעסק באיזו חוכמה, מדע וכן זקוק  לחברה. יש כאן הרבה מכשולים כביכול. וההפך.     

אורן: אז מה אני אעשה אם אני לא חברותי. אני רוצה להיות מאושר? כי חברותי, לא חברותי, זה רק אמצעי, אני רוצה להיות מאושר. זה מה שחשוב.

כל אחד מחפש את האושר. וכל אחד, בכל מיני צורות, מגיע למצב שהוא חייב להיות קשור לחברה בקשרים הטובים.

אורן: זה האבולוציה, שעליה אתה מדבר.

כולם מגיעים בצורה זו או אחרת.

אורן:  אני רוצה להיות חכם, לזרז את התהליכים. אם זאת האבולוציה, אני מבין שהיא תקרה בכל מצב. אז עכשיו אני האדם הלא חברותי כל כך, תן לי איזו עצה, איך אני  מתקדם לאושר?   

לא בדרך ייסורים, אלא בדרך  טובה, מהירה.

אורן: כלומר?

שלא על ידי אבולוציה, שזו דרך ייסורים, דרך מכות. אלא  על  ידי זה שאני שומע.

אורן: כן, אני רוצה לפתח את המודעות שלי.

יש עכשיו הזדמנות. בכל זאת אתה צריך לבוא לסדנה, לחברה, איפה ששם מדברים על הקשר האינטגראלי בינינו, וללמוד מה זה.

אורן: אין לך איזה דגש ספציפי לאדם לא חברותי, בטכנולוגיה הזאת של ההתפתחות?

הטכנולוגיה, אותה טכנולוגיה. רק יכול להיות שאם אתה לא חברותי, אתה דווקא יכול להבין את זה הרבה יותר מהר מאנשים חברתיים.

אורן:  מה להבין?

שדווקא בקשר הנכון עם החברה, שם מוצאים את האושר.

טל: כי יש לך קונטרסט יותר חזק?

נכון. כוח הבירור בין הפלוס למינוס אצלו יותר חזק, כי הוא בעצמו לא רוצה את החברה. מצד שני הוא רואה בהגיון, בהרגשה, שרק בצורה כזאת זה יכול להיות. עכשיו מה לעשות, הוא נמצא בדילמה הרבה יותר גדולה, זאת אומרת, בעוצמת בירור גדולה יותר. אנשים חברתיים הם זורמים, "יופי מצאנו עוד חברה יפה, טובה", זורמים, הם עוד לא מרגישים שהם נמצאים שם מהדחף האגואיסטי הרגיל שלהם. הוא כבר יודע שהוא נכנס לא בדחף אגואיסטי אלא נגדו, וממש מהרגע הראשון יש לו כבר מאבק. זאת אומרת, הבירור שלו הרבה יותר אפקטיבי, מועיל, חזק.

טל: למרות שלא מתחשק לו להיות בין אנשים, הוא מכניס את עצמו לשם בשביל ללמוד איך להתקשר אליהם ולהיות מאושר. ואז הוא מנצל יותר את הזמן שלו בחברה.

דווקא בגלל זה. נכון.

טל: אם אני לא חברותית, כדאי לי לנסות לפתח את הכישורים החברתיים שלי.

אבל בחוגים שלנו, במסגרת הסדנאות, כדאי לנו להכניס כאלו אנשים עם כאלו אנשים, שאלו יחזקו את אלו. האנשים החברתיים יתנו לו דוגמאות חברתיות, והוא יכניס להם את ההתנגדות שלו.

טל: דיברנו שיש פה רשת של קשרים שבחלק אנחנו מודעים ובחלק לא, וזה מאוד מעניין למה יש כאלה הבדלים בין אנשים. אנחנו יודעים שיש מודלים שמדברים על 16 טיפוסים, על 9 טיפוסים, יש כל מיני מודלים בפסיכולוגיה. יש טיפוסים שהם יותר אקסטרוברטים, יותר אינטרוברטים, יש אנשים יותר אידיאליסטים, יותר נוטים להתקשר.

כל אחד ואחד מוסיף מעצמו, כל אחד, לכן אנחנו מלכתחילה בנויים כך. והשילוב הזה הוא בא דווקא מהשילובים המסוימים בין הרצון לכוונה, מזה נובעים כל ההבדלים בין בני אדם.

טל: זה משפט קצת קצה לפירוק.

זה משפט מסובך, נשים אותו במאמר מוסגר, ונפתח אותו ממש בשיחה נפרדת.

טל: האם זה חשוב שאני אדע איזה טיפוס אני, איזה אופי יש לי, אני צריכה להכיר את עצמי בצורה כזאת, יש לזה חשיבות?

אני חושב שלא. לפי מה שאני מרגיש ומבין גם מתוך הניסיון, וגם מתוך הלימוד שלי, אני ממש בטוח שלגבי הנטייה לחיבור החברתי הנכון, בדרך הזאת אנחנו נגלה את כל מה שאנחנו צריכים, ונבין בדרך את כל העקרונות, את כל היסודות שלנו, את כל הנושא של הפסיכולוגיה והפיסיולוגיה שלנו, ואיך הם נכללים יחד. עוד נלמד את עצמנו לעומק ממש.

טל: למה יש אנשים שאיתם אני מתחבר באופן טבעי ועם אנשים אחרים פחות?

גם זה לפי האגו שלנו, לפי מה שיותר מתאים לי ומה שפחות. זה חוק הטבע, שהדברים הדוממים נמשכים זה לזה, והמנוגדים מתרחקים זה מזה.

טל: דומה מושך דומה.

לא מושך, נותן אפשרות מהר יותר להתחבר. אבל זה בתנאים האגואיסטים. אני רוצה ליהנות ממך, ואת רוצה ליהנות ממני, ואנחנו מגלים הבנה ההדדית בצורות החיבור בינינו, אז יותר קל לנו להתחבר, ולהגיע לתענוג המשותף. מה שאין כן אם אנחנו משפיעים זה על זה, אז אני אחפש אולי מישהו שהפוך ממני, שם אני יכול עוד יותר להשפיע, עוד יותר להגיע להקצנה. ואז הקשר בינינו למרות הפער, ייתן לי את כל האושר, את כל עומק הנתינה לזולת, ובהתאם לזה את הרגשת התענוג והאושר שלי.

טל: אם אני רוצה להיות מאושרת, כדאי שיהיו לי גם חברים שהם שונים ממני, ושאני אעשה מאמץ מיוחד להיות חברה שלהם?

כן. ולכן כולנו שונים, דווקא בגלל זה. לא לשם ההווה אלא לשם העתיד, כדי שנוכל כך לתקן את עצמנו באהבה לזולת. ואז מה שיש לי חסר לו וכן הלאה, ואז נוכל להתקשר.

טל: כי בינתיים אנשים ממש נדחים אחד מהשני, לא מסוגלים להסתדר במקום העבודה, אפילו ביחסים קרובים זה קורה.

נתק מוחלט. אפילו לא רוצים להתחתן, או מתגרשים אחרי שנה שנתיים, זה כן.

טל: יש עוד תקווה לקשרים האלה?

לא שיש תקווה, אלא בטוח נגיע לזה. רק אנחנו רוצים על ידי החינוך האינטגראלי להביא את האנושות לזה בצורה מהירה וקלה.

טל: דברנו גם על מערכות זוגיות, ובכלל על הבדלים בינאישיים בהתקשרות, ויש שאלות מעניינות בנושא של הבדלים בהתקשרות בין גברים ונשים. יש מחקרים מאוד מעניינים שמראים שההתקשרות של אישה עם החברות שלה היא מאוד שונה מאיך שגבר מתקשר עם החברים שלו. התקשורת שונה, המטרה של החיבור היא שונה.

האמת שזה לא שייך לנושא שלנו. כי אם אנחנו מגיעים להתקשרות לטובת האדם, אני מפסיק להרגיש את המין שלו, אני רוצה לטובתו. ומה זה לטובתו? זה לא זכר ולא נקבה, זה כמו האדם הראשון שנברא בצורה כזאת שהייתה לו דו מיניות כביכול. זה בכלל לא חשוב לי, כי אני מפסיק לראות צורות חיצוניות, צורות גופניות, אלא אני רוצה לתוכו, למושג האדם שבו, לו אני רוצה להשפיע את המילוי הטוב ומזה ליהנות. לכן אין כאן עניין של יופי חיצוני, או אפילו אופי טבעי, הרגלים, אלא אני מתייחס לאדם באשר הוא שם, איך שנברא ואיך שהתפתח, ואליו אני המשפיע.

טל: זה יפה שזה מעלה אותנו מעל כל מיני הבדלים.

מעלה לגמרי, עד כדי כך שאני מפסיק להרגיש לפניי גבר או אישה.

אורן: אני לא רוצה להפסיק להרגיש גבר או אישה, אני מאוד רוצה להרגיש מה לפניי.

אני מבין אותך אבל לא על זה מדובר. מדובר על השפעה לזולת.

אורן: מה זו השפעה?

לגרום לו טוב, ממש שיהיה לו טוב, ללא שום חזרה לעצמי. ואני נהנה מזה שאני יכול בצורה כזאת אידיאלית לגרום לו מילוי.

אורן: איזה מילוי?

למלא את הרצונות שלו, את מה שהוא רוצה, ואז אני נהנה מזה. זה לגמרי לא שייך ליחס שלי כגבר לאישה, כי כאן אני עושה מעצמי ספק האושר.

אורן: כלפי מי?

כלפי כל אחד. אפילו כלפי דומם, צומח, וחי, מה זה חשוב כלפי מי, כל שכן כלפי המדבר.

אורן: מה זה ספק אושר?

אני רוצה שכולם יהיו מאושרים, זה הכל.

אורן: ומה איתך?

שוב חזרנו לכוונות, אני צריך לבדוק כאן את הכוונות שלי, האם בכוונות שלי אני יכול לעשות כך שלא אדרוש שום תמורה, חוץ מהמעשה עצמו שאני עושה טוב לזולת. שהזולת לא יידע על כך, שאני אפילו לא יודע שאני גורם לו טוב, עד כדי כך, זאת אומרת, צריך לברר. שההנאה שלי לא תהיה הסיבה לכך שאני מהנה לו.

אורן: אז למה אני עושה לו טוב?

אני עושה לו טוב ונהנה מזה שאני עושה טוב לזולת. אבל לא ההנאה שלי היא הסיבה, לא היא הגורם.

טל: כי אתה אוהב אותו, מתוך אהבה.

כאן אנחנו נמצאים לפני שאלה.

אורן: אם אני מבין יש פה שאלה של מה ראשון ומה שני?

נכון, מה הוא הגורם.

אורן: אם הגורם הוא רצון ליהנות, וכדי להרגיש טוב עם עצמי אני עושה לה טוב, איך זה נקרא?

אגו.

אורן: אגו, הנאה אגואיסטית.

כן. כי מה המטרה? למלא את עצמך.

אורן: כן, אני רוצה ליהנות והולך לעשות לה טוב, ואז בודק, אני נהנה או לא נהנה מזה. לזה אתה קורא הנאה אגואיסטית?

כן. הפעולה שלך היא האמצעי כדי ליהנות.

אורן: למלא את עצמי.

כן.

אורן: ואתה אומר, שיש אפשרות אחרת, יש התקשרות מסוג אחר, שבה אני רוצה לעשות לה טוב, עושה לה טוב, וכתוצאה מזה, נהנה.

אתה נהנה מזה שגרמת לה טוב.

אורן: נכון, אני נהנה מזה שגרמתי לה טוב.

ואם לא היית נהנה מזה, היית גורם לה טוב או לא?

אורן: לא יודע, שאלה קשה.

זהו בדיוק, כאן כולנו דווקא מגיעים לנקודת האמת, לשם מה אתה עובד, לשם ההנאה שלך או שלה?

אורן: אז כשאתה מוסיף כל הזמן על המילים "קשרים חברתיים" את המילה "נכונים", פירושו שאני מתקשר למישהו אחר מתוך מחשבה על טובתו ולא על טובתי?

כן.

אורן: וההנאה שלי היא תופעת לוואי, היא כביכול על הדרך, לא המצפן שמכוון את דרכי. האם זה נקרא להגיע לקשרים נכונים בינינו?

נכון.

אורן: ודווקא בהם אמצא את האושר שלי?

כן.

אורן: למה?

כי אם תמצא בזה את האושר שלך, זה יהיה באמת אושר אמיתי, כי אתה בזה לא מנצל את הזולת.

אורן: איך אני מנצל את הזולת?

הבאת לה פרחים, בונבוניירה, אתה מזמין אותה לאיזו מסעדה, אנחנו יודעים למה, אתה רוצה ליהנות ממנה, כגבר מאישה.

אורן: כן, ברור.

ברור. זאת אומרת, אתה לא רוצה לגרום לה טוב, אתה פשוט מנצל אותה בצורה כזאת. אם היא מבינה את זה, ובטוח שמבינה, אז יש כאן כבר חשבון, כמה מתנות היא צריכה לקבל ממך כדי לתת לך ליהנות ממנה, או ההפך, לא חשוב, בסך הכל יש כאן ניצול אגואיסטי של זה את זו. עכשיו השאלה היא איך אנחנו לא מתייחסים כך אחד לשני, אלא מתייחסים באמת באהבה? מתינוק אני לא דורש בחזרה שום דבר, אני אוהב אותו, כשאני מנשק אותו והוא מרטיב עליי, זה לא חשוב לי. זאת אומרת, אני מוכן לתת לו הכל, מוכן לגרום לו הכל, ושהוא לא יידע. נניח שהוא נמצא במקום כלשהו רחוק ממני ואני שולח לו כסף, בלי כתובת, בלי כלום שחוזר, למה? כי מספיק לי שיש לו. אם אני רוצה משהו בחזרה, זו כבר בעיה, כנראה שבכך אני רוצה לנצל את הקשר בינינו כדי להגיד לו משהו, לחייב אותו במשהו וכן הלאה. קשר כזה קיים בצורה אגואיסטית גם בין הורים לילדים, אבל אם זו באמת אהבה, זה ללא שום חזרה, זה נקרא אהבה ללא תנאי. אין תנאים, אהבה חד צדדית לגמרי, זאת אומרת, אני לא מקבל שום דבר בחזרה, לא פידבק, לא תופעת לוואי כמו שאתה אומר, אין, זה רק כיוון אחד. ואני נהנה מהמעשה שלי עצמי, ושהוא לא יידע שאני עשיתי. וכדי לנקות את עצמי, גם אני אפילו לא יודע שאני עשיתי. יש כאן עוד תוספת, אבל עליה נדבר אחר כך, זו כבר פסיכולוגיה עליונה.

אורן: לפי התפיסה שלך אני אמצא את אושרי רק ביחס הזה לזולת שתיארת? 

כי אתה מגיע בעיגול למרכז העיגול ורק אליו, היכן שכולם מחוברים, לזה אתה עובד.

אורן: הבנתי שאהבה אמיתית היא ללא תנאי, ללא שום חזרה לעצמי, חד צדדית לגמרי. לפי תפיסת העולם שלך, רק ביחס כזה כמו שתיארת עכשיו, אני יכול למצוא את האושר שלי, שהוא באמת בר קיימא, שלא יתפוגג לי בעוד רגע, וכל השאר הן הנאות קטנות שיתפוגגו בעוד רגע?

כן.

אורן: אני רוצה להבין למה רק בכך שאני עובר מלנצל אותה להנאתי, ליחס גבוה יותר של להטיב לה, ליהנות לה בלבד, אני יכול למצוא אושר שבאמת לא יחמוק לי מבין האצבעות?

לכן חזרתי מיד לקבוצה, בקשר נכון כזה כלפי האחרים אתה מגלה מעין מקור חיים שנמצא בטבע או במרכז הקבוצה, והמקור הזה ממלא אותך. אותו אנחנו מגלים בסדנאות.

אורן: בהתקשרות ביני לבינה אני יכול לנגוע במקור הזה?

בינתיים קשה, הכי קל ללמוד זאת בתרגול בסדנאות.

טל: האם יש חשיבות לכך שאני מתרְגלת זוגיות לאורך זמן עם אותו אדם, או שזה יכול להיות סדנה כזאת שבכל פעם זה מישהו אחר? יש משמעות לזמן שאני עוברת עם האדם? יש תופעה מוכרת בנוגע לחברי ילדות, אם יש לנו חבר מהילדות, לא משנה כמה דברים עברנו בדרך, זה תמיד נשמר כמשהו עם איכות, עם משמעות מסוימת לכל החיים. לכן השאלה היא, מה המשמעות של חברות לאורך זמן שעוברים ביחד?

אם אנחנו עושים סדנאות, אוספים בני אדם, רצוי שהם יהיו איכשהו דומים זה לזה. או ההפך, אולי מנוגדים, תלוי מה אנחנו רוצים לברר. אבל אנחנו צריכים לשים לב לכך בצורה זו או אחרת. יכול להיות בעד, יכול להיות נגד, יכול להיות ממש באופוזיציה זה לזה, לא חשוב איך, אבל אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.

טל: יש משמעות לתהליך שהוא לאורך זמן עם אותו אדם, שאנחנו חווים יחד מצבים שונים?

כן, אז יש לנו שפה משותפת, אנחנו יותר מבינים, יותר רגשיים. כי אנחנו מדברים על אנשים שמגיעים מרחוק, ומתחילים להתיישב זה מול זה ללבן את הדברים ולבנות איזה קשר ביניהם, מה שנקרא, מרכז הקבוצה. בין כל אלה שיושבים בשולחן העגול, יש משהו באמצע, ומשם הם מתחילים להרגיש שהם מקבלים איזו רוח חדשה.

טל: זאת אומרת שאם כבר התקשרתי עם מישהו כזה וכבר בנינו איזה קשר מיוחד, בפעם הבאה שניפגש כבר יש לנו איזה בסיס משותף לעבוד עליו?

כן, וכולם כך מתקדמים. זאת אומרת, רצוי להתקדם בחברה יחסית הומוגנית. אבל לפעמים זה דווקא ההפך, כדי לקדם אנשים חדשים, או כדי ללמוד מהם, ללמד עליהם איך אנחנו עוזרים להם להתקדם.

אורן: הנושא שלנו הוא אושר וקשרים חברתיים ונגענו עכשיו בקשר שבין גבר לאישה. יש עוד קשר מאוד מיוחד שכל אחד מרגיש אותו, החברים מהילדות. למה בהתקשרויות עם חברים מהילדות יש איזו איכות שאי אפשר למצוא בהתקשרויות שנוצרו עם חברים בהמשך חייך כאדם בוגר. למה חברי ילדות מותירים בנו התרשמות רגשית, קשר בין אדם לזולתו שאי אפשר לשחזר אחר כך, הוא ייחודי. מה יש בקשר עם חברי הילדות?

זה מאוד פשוט ומובן, כי אז לא השתמשת בכוונות, לא היית ערמומי. היית ישר, ילד הוא כמו חיה, הוא רוצה ליהנות מאחרים, וכולם רוצים ליהנות ממנו בצורה ישירה, לכן משחקים יחד או אחד נגד השני, אבל זה ברור ולא בצורה ערמומית. לכן נהנים במקום ובצורה ישירה, זה דומה לטבע של החיות, ויש כאן הנאה שאי אפשר לסתור אותה. ברגע שמתחילים להיות מתוסבכים, מתקדמים כבר לגיל 14, היום זה אפילו יותר מוקדם, ואז זה כבר נעלם, זו כבר לא ילדות, מתחיל להיות חשבון מאחורי הגב ומתחילים להתרחק. ואם אתה מתחיל להתקדם בחינוך האינטגראלי בקבוצה, בלשַנות את הכוונה, אתה מתרחק מחברי הילדות, לא אכפת לך מהם, כי אתה כבר לא יכול להיות באותה צורה ילדותית קשור איתם.

 אני רואה ומספרים לי על כל מיני מקומות, שבהם יש הרבה חברות כאלה שרוצות לחדש את הקשר מהילדות, זאת ממש ילדותיות, אנשים נשארו ילדים גם בגיל 50 או 60, הם רוצים לחזור להיות ילדים, אני מבין אותם, אבל אם הם היו מתקדמים בהתפתחות הפנימית שלהם, האישית, אם האישיות הייתה מתפתחת, הם לא היו נמשכים לכך, כי זה היה ממש בזמן משחק קטן של דרגת החי, עדיין לא בדרגת המדבר, לא בדרגת האדם. או שהם לא התפתחו בצורה האישית, האנושית ואז האדם חושב, "עכשיו אראה את הבחורה שאהבתי בגיל 20", או "אני משתוקק לאותה האהבה", יש לו את אותו דמיון שעכשיו הוא יכול לאהוב באותה נאיביות, וגם היא תהיה כזאת כמו בגיל 20. ומה משיגים מזה? זה סתם. טוב שהם לא רואים את התמונות שלהם, כי אם היו רואים את התמונות בגיל 50, היו רואים שזה כבר רחוק מהעבר ואין יותר ממה ליהנות. כי אז הם נהנו זה מזה בצורות פיסיולוגית, פיסית והיום ממה הם יכולים ליהנות. כל הדברים האלה כל כך ילדותיים, אני פשוט לא יודע איך לתאר זאת, זה כל כך זול.

טל: זה יפה, זה אומר שדווקא קשרים שאולי נגמרים מפני שלא מוצאים כבר ממה ליהנות, כן אפשר להחיות אותם אם לומדים להוסיף להם את ההתקשרות הזאת שעליה אתה מדבר.

אם כך, בשביל מה לי דווקא איתה או איתו, למה דווקא עם חברי ילדות? אני מחפש אנשים כאלה שאני יכול להתקדם איתם.

טל: דיברתי בכללות על יחסים בחיים שלנו.

גם לא. אני חושב שאדם צריך להיות דבוק בזמן וללכת קדימה.

טל: אנחנו יודעים שהיום אנשים נמצאים ברשת, בפייסבוק. עשרים ושמונה אחוז מודים שהם מבלים יותר זמן ברשת מאשר עם חברים בשר ודם. ורוב האמריקאים שהשתתפו בסקר הזה ציינו שהם לא ישרדו יומיים בלי להתחבר לפייסבוק ולראות מה קורה שם. זה הפך לצורך כפייתי שלנו להיות ברשת. מצד אחד אנחנו הרבה יותר מחוברים, כל הזמן מתקשרים, יש כל הזמן צ'אטים, כל הזמן הודעות, ומצד שני אומרים שגם זה פוגע ביכולת ובכישורים שלנו.

זה לא פוגע, זה מוחק את האדם שבנו. כי אני סתם נכלל מהמחשבות, מהרצונות הזולים שזורמים בכל אחד ואחד. אם היה איזה פילטר באמצע שמסנן לפי החשיבות או לפי מדד אחר, אז זה היה מקדם אותי במשהו, אבל כך זה לא מקדם. אני עצמי מקבל רק אימיילים ובהם יש פילטר חזק מאוד, ואומרים שאני מקבל אולי כמה אחוזים מסך כל מה שכותבים לי. מכל המקורות האחרים אני בכלל לא מקבל, אני לא נמצא בשום דבר.

טל: בפייסבוק שלי מצאתי חברים מכיתה ו' בבית הספר היסודי, ומכל מיני דברים שעשיתי שאחרת בחיים לא הייתי יוצרת איתם קשר. פעם הייתה אפליקציה שעושה מעין מפה של כל הקשרים ועם מי אתה מחובר, וראיתי שאלה הרבה מאוד קווים שמחברים אותי עם הרבה מאוד אנשים שהקשרים אתם נוצרים בפייסבוק. זאת אומרת, בכל זאת קורה משהו מעניין, אנחנו מחדשים קשרים, יוצרים קשרים.

ודאי שזה שלב באבולוציה שלנו, אבל אנחנו עומדים לגלות בו את האפסיות, ובדרגה הבאה צריך להיות קשר איכותי.

טל: זאת אומרת, שהבעיה היא באיכות.

האדם לא גדל מזה, אלא ההפך הוא כאילו יורד לדרגה הפחותה יותר.

טל: התרגלנו להיות בקשר מתמיד עם העולם. אנחנו כל הזמן מקושרים לכולם. האם אתה רואה בזה משהו שמכין אותנו לעתיד?

כן זה ברור. אנחנו כבר לא יכולים להיות בלי קשר עם אחרים ואנחנו ניזונים מזה, אנחנו מרגישים בזה רעב שלפעמים הוא יותר גדול מרעב פיסיולוגי. זו חובה למלאות את עצמנו, ומזה יבואו באמת לנחיצות לעצב קשרים נכונים. אבל המשמעות של קשרים נכונים, זה שבהחלט כל אחד יפתח את עצמו לזולת, ואז בצורה כזאת יהיה לנו קשר הדדי ללא שום הגבלות. אנשים יצטרכו לעבור מקשר אלקטרוני, וירטואלי, לקשר פנימי, נפשי, או רוחני. הם יצטרכו לפנות למחשב הפנימי שבכל אחד ואחד ולגלות את אותו קשר כמו שאת אומרת שבפייסבוק יש מיליארדי קשרים בין אחד לשני, ואנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בקשר כזה בינינו. וכל אחד קשור ותלוי וקובע את כל מה שיש בכל הרשת הזאת.

תארי לעצמך שבעה מיליארד אנשים, כולנו קשורים בינינו וגם לדומם, לחי ולצומח, ממש כך, זה משהו גדול וכל זה בידיים שלנו, ואנחנו, על ידי הכוונות הטובות שלנו מחיים את הרשת הזאת והיא כולה עולה בחשיבותה, במהות שלה. וכל מה שיש באותה רשת, כל אחד מאתנו מרגיש ונהנה. זה האושר האמתי שאליו אנחנו נגיע.

טל: דיברנו בתכנית הקודמת שאם אני חווה מצב של אושר עם עוד הרבה אחרים, אז זה מעצים את תחושת האושר שלי.

כן, אז כך יש לך כאן הזדמנות.

טל: אבל איך אדם אחד יכול להכיל כל כך הרבה אחרים?

זו לא בעיה, כי אז אני מתחיל להרגיש שכל זה שלי. אם אני מתייחס באהבה לכולם, אין לי שום הגבלה, אני פתוח עם צינור גדול לשבעה מיליארד, אין בעיות. לקבל יש בעיה, להשפיע אין בעיה.

טל: להיות הספָּק של האושר שדיברת עליו.

כן, כי אז אני מקבל כל הזמן את האנרגיה הזאת מהחיבור וזה רק עובר דרכי לאחרים, כי אני לא רוצה שום דבר לעצמי, אני מעביר לאחרים. בזה שאני לא עוצר את האנרגיה שעוברת דרכי, שאני עושה כולו להשפיע לאחרים, להיטיב להם, אני בזה מאפשר לעצמי להיות בצינור ההשפעה של שבעה מיליארד אנשים, שבעה מיליארד ספקים. כל העניין הוא, שבקבלה אנחנו מאוד מוגבלים, גם בקבלה פיסיולוגית, פיסית, וגם בקבלה נפשית, רגשית, "אני לא יכול, אני אתפוצץ". אנחנו יודעים מהפסיכולוגיה עד כמה אנחנו מוגבלים בקבלה, אבל בנתינה אין לי שום בעיה. כי אני מתקשר לרצון שלך ולרצון שלו ולרצון של אחרים ולכולם אני יכול להעביר.

טל: קיים גם הנושא ההפוך שזה הנושא של בדידות. הראו בכל מיני מחקרים שגברים למשל שחשים בדידות, זה ממש משפיע על תפקודי הלב שלהם, ובכלל דיכאון זה משהו שמאוד משפיע עלינו. למה בדידות משפיעה עלינו בצורה כל כך קשה, אפילו פיסיולוגית?

כי זה נגד ההתפתחות הטבעית שלנו. אם פעם היינו חיים כקופים בחברת קופים, אחר כך בחברה פרימיטיבית, בקומונה, בחמולה במשפחה גדולה, היום זה נגד ההתפתחות שלנו. ואנשים שסוגרים את עצמם כדי לא להתחבר לאחרים, אם הם יודעים שהם נמצאים כנגד החברה, אז זה משפיע עליהם, וגם על אדם שעובד כאיכר בשדה, או באיזה מקום נידח.

יש לי חברים, או תלמידים שגרים בצפון קנדה, או באלסקה. אז אולי הם עם משפחה, ואולי עם עוד כמה בלבד, ואלפי קילומטרים מהם אין שום דבר. אז אנחנו צריכים במקרים כאלה להבין שהשפעה שלנו, בכמה אנחנו מתקשרים זה לזה, משפיעה גם עליהם והמקרבת אותם אלינו, הם יבואו.

טל: במיוחד בחברה שלנו יש הרבה מאוד קשישים מאוד בודדים. ארבעים וחמישה אחוז מהקשישים בישראל בודדים. בחברה שהיא כביכול הכי מקושרת, כביכול כולם באינטרנט, ברשת יש הרבה מאוד אנשים שהם דווקא בודדים. אומרים שגם בערים הגדולות אנשים מרגישים בודדים.

כן, דווקא.

טל:  אנחנו חווים את הדיסוננס הזה, מצד אחד התקשרנו, ומצד שני יש בדידות.

מצד אחד הוא רואה את החברה ומצד שני הוא מתבודד, אז באמת הדיסוננס בונה בו כל מיני מחלות, כל מיני בעיות.

טל: אנחנו מסיימים את הנושאים של האושר. וכסיכום לתכנית שלנו אנחנו רוצים להמליץ לאותם אנשים שהם בודדים, או כאלה שיש להם נטייה להתקשרות, לפנות אלינו ואנחנו רוצים לדבר איתם על קשר שבו הם ירגישו את האושר האמתי. אז אם אנחנו רוצים להמליץ להם על פעולה ראשונה שהם יכולים לעשות, או משהו שהם יכולים כבר להתחיל לתרגל כדי להתחיל להרגיש את הכוח שדיברת עליו ושנמצא בקשר בינינו, מה לדעתך עליהם לעשות?

הם צריכים להיכנס לקשר עם האתר שלנו לחלק של החינוך האינטגראלי. הם צריכים להתכלל עם התכניות שלנו. אנחנו צריכים לייצר יותר ויותר תכניות טלוויזיה שבהן כולם מדברים סביב שולחן עגול. לאפשר להם השתתפות רגשית יחד אתנו. וכך אנחנו נתקדם לזה שכולם, יותר ויותר אנשים ירגישו שדווקא בחיבור המסוים הזה, המיוחד מאוד, אנחנו מגלים אוצרות טבע, כוחות טבע מיוחדים ומזה אנחנו משתפרים ומגיעים למצב האידיאלי ולאושר בלתי מוגבל.

טל: יש למה לצפות.

אורן: יש הרבה למה לצפות, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל, תודה גם לכם שהייתם בינינו, נתקשר נגלה את החום בינינו. "חיים חדשים", כל טוב, להתראות.

לחצו כאן להורדה