חיים חדשים - תוכנית 270 - אהבה עצמית - חלק ב'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום ותודה שאתם איתנו ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום טל מנדלבאום.

שלום.

אורן: אנחנו רוצים לדבר על אהבה. לבחון את האופן שבו אנחנו אוהבים את עצמנו, מיטיבים את החיים שלנו, מרגישים טוב, חיים טוב. ננסה להתבונן על המונח, על המנוע שמזיז אותנו בחיים שנקרא "אהבה עצמית". ננסה להבין מתי זה פועל בצורה חיובית, מתי בצורה שלילית, איך הקשר בין אהבה עצמית להרס עצמי, מהי נקודת האיזון ואיך אפשר באמת להסתדר טוב עם עצמנו, שנרגיש טוב, נחיה טוב, שנהיה יותר מאושרים.

טל: את הנושא הזה חקרתי בעולם האימון, בשיטות השונות של העזרה העצמית שקיימות היום וטוענות שמגיל קטן אנחנו נוהגים לחפש אישורים מהסביבה הקרובה, מהסביבה בכלל, מההורים, אנחנו רוצים שאחרים יגדירו לנו מה הטוב שנעשה ואיך עלינו להיות. והפרדוקס הוא שאנחנו מחפשים שיאהבו, שיאשרו אותנו, אבל התוצאה היא שאנחנו בעצם מוסרים את הכוח שלנו לאחרים. זו אחת הסיבות שאנחנו אף פעם לא באמת מאושרים, כי אנחנו כל הזמן עסוקים בלחפש את האישור, את ההערכה הזאת מבחוץ, כך זה בעולם האימון, הקאוצ'ינג. והפיתרון שמציעים לנו בעצם נקרא "אהבה עצמית", ללמוד לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, להחזיר מהסביבה את הכוח אלינו ולחזק את עצמנו, לעשות את מה שאנחנו מאמינים, מרגישים לנכון, וזה מוגדר כאהבה עצמית בריאה שכל אדם צריך לשאוף אליה כדי להיות מאושר. בהמשך לשיחה הקודמת, האם זאת באמת דרך שתוכל לעזור לנו להיות יותר מאושרים?

אף פעם לא, כי האדם הוא יצור חברתי. אנחנו רואים זאת על ילדים, עד כמה הם לומדים מהסביבה, כמו הקוף, הילד הקטן מסתכל מה עושים ההורים ומשתדל להעתיק, כך הוא  עושה, עד כדי כך שאת התנועות והדיבור שלו הוא כל הזמן מעתיק מכולם. הוא לומד בעיניים פתוחות גדולות על כל הסביבה ובולע כל מיני דוגמאות, בלי זה  לא היינו יכולים להתפתח. ואת אומרת שהנטייה הטבעית הזו לא טובה, צריך להתנזר ממנה, לזלזל בחברה, לזלזל בכולם ולחשוב על עצמי. כשאני חושב על עצמי אני דווקא הולך ולומד מהסביבה, אני רואה שכך הילדים בעצם נוהגים. אם האדם לא היה גדל מהסביבה שלו, של הגדולים, אלא נניח ביער בין הזאבים אז הוא היה גדל כזאב, הוא היה רוכש מהם צורות התנהגות שונות והיה גדל כמוהם.

טל: דיברנו על כך בתכנית הקודמת, שהאהבה העצמית הנכונה, המאוזנת, הפסיקה כשהתחלנו לרוץ אחרי ערכים שונים שהחברה הקנתה לנו, שהם לא באמת הערכים הנכונים והמאוזנים.

לא. האהבה העצמית המשיכה, אבל המשיכה לצורות חולניות, כי החברה עברה מחברה שמתקדמת בערכים שלה, בתרבות, בחינוך, לחברה מתדרדרת. מי ידע לפני מאתיים שנה קרוא וכתוב? כמה אנשים ידעו על יצירות, במוסיקה, בתיאטרון, בציור וכו'? התקדמנו למצב שבו אנחנו יכולים לאפשר לכל אדם ואדם להיות בן חברה מפותח שנהנה מכל מה שיש בחברה. זאת הייתה המגמה והגענו אליה, אפשרנו לכל אחד ואחד ליהנות מהסביבה, "תרכוש מקצוע טוב, תעבוד יותר, תרוויח ותיהנה מהחיים", זה החלום האמריקאי. אחר כך החלום התחיל להתנפץ והיום הוא כבר נראה כהולך ומתדרדר, אנחנו עוד נראה עד כמה דווקא אותה מדינה תתחיל יותר ויותר לשקוע ובמהירות רבה יותר מאחרים.

 זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות שמשהו קורה לנו בהתפתחות שלנו מצד הטבע, הכל קורה מצד הטבע שבנו, התוכנה שנמצאת בנו מביאה אותנו להתפתחות הגדולה של הרצון לקבל שלנו, של האהבה העצמית שלנו, ואחר כך אנחנו מתחילים לגלות באהבה העצמית הזו תופעות שליליות. אחרי שבע שנות שובע כביכול יש לנו שבע שנות רעב, שבהן אנחנו לא נהנים מאהבה עצמית. וכאן האדם נמצא כבר בבעיה, מה רע בכך, שאנחנו יותר ויותר מתפתחים, לאט לאט אנחנו מגלים שאנחנו לא מאושרים.

טל: אם אני נמצאת במצב שאני לא מרוצה ממי שאני, שאני לא עומדת בסטנדרטים של עצמי, אני לא מרגישה שאני אוהבת את עצמי, ויש הרבה אנשים שמרגישים כך, אז אני תמיד אנסה לשאוף להשיג יותר מהדבר הזה שנקרא אהבה עצמית.

לא. כאן הבעיה, שהתוכנה הפנימית שלנו מתפתחת כך שהיא מביאה לנו ידיעות, צורות על הרס עצמי מתוך אהבה עצמית. זה מה שקורה ובצורה הגיונית כביכול, מההיגיון, מהשכל הרגיל, אנחנו לא רואים, אפילו לא היינו מזהים מראש שכך יקרה. אותו חלום אמריקאי נניח, כולם חשבו שהוא חלום יפה וטוב, ואם יש מדינות שעדיין לא נמצאות באותו התהליך, אז הן צריכות להגיע אליו ולהיות גם כמו אמריקה. הרוסים הרסו את המדינה הסוציאליסטית שלהם כדי להיות גם כמו אמריקה, ובינתיים אמריקה שהייתה הראשונה, התחילה פתאום להתדרדר ואנחנו כאילו לא מבינים מה קורה לה. אנחנו לא נותנים תשומת לב להכיר בתוכנה שקיימת בתוך ההתפתחות שלנו ומנהלת אותה, שיש בה מטרה לא להיות בחלום האמריקאי, אלא דווקא להכיר בכך שהאהבה העצמית היא דבר הרסני ורע.

אורן: רע למי?

לכל אחד ולכולם יחד.

אורן: זה מובן כשאתה מדבר על החלום האמריקאי ועל תפיסות חברתיות. כי באמת ברמה החברתית, אם אתה מסתכל על המצב שלנו כמין אנושי, אז אין ספק שאנחנו נמצאים במצב של הרס חברתי, ברמה כזו או אחרת.

למה?

אורן: אני חושב שזה עקב אהבה עצמית מופרזת שפיתחה כל מיני מוטציות ודברים מטורפים, זה ברור.

נאמר שכך, כן.

אורן: זה די ברור כשאתה מסתכל על כך ברמה החברתית. אני רוצה להבין האם המודל הזה נכון רק למדינות ולכלל המין האנושי, או שהוא נכון לכל אדם ואדם בחייו הפרטיים?

אני רואה את זה בחיים הפרטיים של האדם, מי מרוצה מהחיים שלו?

אורן: נכון.

לכל אחד יש דירה לחוד, חדר לפחות, והוא לא רוצה להכיר אף אחד, הוא רוצה להיות לבד, לא להיות אחראי על האחרים, לא אכפת לו מכלום, ובסופו של דבר הוא מוצא את עצמו חי בתוך החדר או בדירה, אפילו בוילה, לא חשוב מה, עד שהוא רואה שאין לו נחת מהחיים.

אורן: אם ניקח את חיי הפרט. טל אמרה בתחילת התכנית שמגיל קטן באופן טבעי, מפני שאנחנו יצורים חברתיים, אנחנו מחפשים כל הזמן משוב חיובי מהסביבה, מההורים, מחפשים חיזוקים חיוביים. ברגע שאתה מפסיק לקבל חיזוקים חיוביים, לא זוכה להערכה, אתה מרגיש לא טוב עם עצמך, אתה מרגיש חסר ביטחון, חסר הערכה עצמית וכן הלאה.

כן.

אורן: אנשים אומרים, "אם אתה מרגיש חסר ביטחון ואתה מרגיש שאתה לא שווה והחיים שלך לא במקום טוב, ובכל המצב השלילי שתיארת, יש לנו הצעה בשבילך".

יש כביכול שתי דרכים.

אורן: נתרכז רגע באחת כדי לברר אותה. אומרים לי " אתה יותר מדי תלוי במה יגידו עליך, באיך יסתכלו עליך האחרים. עזוב את האחרים, שחרר, תתחיל קצת יותר לאהוב את עצמך כמו שאתה. מה שיש בך זה נפלא, כך ברא אותך הטבע, אתה מיוחד, אין אף אחד כמוך, תתחיל להעצים את עצמך, תתחיל לאהוב קצת יותר את עצמך ופחות לאהוב את מה שיאמרו או לא יאמרו עליך אחרים. תגדיל את האהבה העצמית שלך". איך אתה מסתכל על זה במשקפיים שלך? נכון לי לעשות כך? זה יביא אותי למקום טוב?

לא.

אורן: למה לא?

כי בכך אתה רוצה להרוס את החברה ואת ההתפתחות הטבעית שלנו, שעל ידה אנחנו נעשים יותר ויותר צמודים האחד לשני וכל העולם הופך להיות כפר קטן אינטגרלי, גלובלי, ולכן זה לא יילך. ודאי שאתה יכול להיבדל מכולם, ללכת להודו או למקום נידח עם קבוצת אנשים ולבנות שם חיים כאלה, ככפר מיוחד, יש כאלה חברות, אבל זה רק מצביע על היוצא מן הכלל.

אורן: בלי ללכת לשום מקום, להישאר איפה שאתה, במקום שאתה גר, בעבודה שאתה עובד, פשוט להתחיל יותר לאהוב את עצמך, להעריך את עצמך, לחזק את עצמך כמו שאתה.

אתה יכול את זה לעשות.

אורן: זה יביא אותי למקום טוב?

לא.

אורן: למה לא?

כי זה לא ריפוי של המצב, אלא אתה בורח מהתפתחות, אתה מונע מעצמך את ההתפתחות הטבעית ואתה לא ממש יכול לבצע את זה. ישנם אנשים שכן יכולים. אבל בסופו של דבר אתה לא יכול שלא ללכת אחרי החברה, אתה בכל זאת קשור אליהם, הם משפיעים עליך. החברה היא כמו כוח אחד מיוחד וגדול שבתוכו אתה קיים. 

יש אנשים שקובעים לעצמם חיים מוגבלים כאלה. הם מסתגרים ומתעסקים במשהו מסוים, אבל אתה רואה שאלה יחידים. זהו כוח הגנתי שכך אומר להם, שלא כדאי לי, אין לי מספיק כוחות, אני לא יכול. זו מין נכות פנימית. זה כמו אדם שחולה והוא מגביל את עצמו, הוא לא רץ כמו כולם, הוא לא מפעיל את עצמו כמו כולם. הוא יודע שהוא מוגבל, וכדי להתקיים ולהרגיש איכשהו טוב, הוא חייב להתקיים בצורה כזו זהירה לעומתם. זה מין כוח הגנתי שבינתיים עוצר אותו, אבל זה רק למקרים מסוימים. אנחנו רואים שחברה לא מסוגלת לזה, והיא חייבת להתקדם לפי הכוחות שנמצאים בכל אחד ואחד, לעבור את האהבה העצמית המופרזת, לגלות בה את הרע ואחר כך למצוא פיתרון.

אורן: החברה.

כן.

אורן: אני כאדם צריך לעבור אותו תהליך?

ודאי, אתה חלק מהחברה.

אורן: האם אני צריך לאהוב את עצמי או לא צריך לאהוב את עצמי? אני כבר מבולבל מהדיון. אדם צריך לאהוב את עצמו?

כן.

אורן: וזה דבר חיובי או שלילי?

חיובי.

אורן: זה מפתח אותו זה מקדם אותו בחיים?

זה כך משך כל ההיסטוריה.

אורן: במודל הזה אני לא מוצא את עצמי. כשאתה מדבר על כלל האנושות, אני מבין שעברנו איזשהו שיא ואנחנו הולכים כבר להרס עצמי, זה ברור.

כן.

אורן:  אז קודם כל אדם צריך לאהוב את עצמו.

כן.

אורן: נניח שברגע נתון אני לא אוהב איך שאני, לא אוהב את התגובות שלי, לא אוהב את האופי שלי, לא אוהב את כל מה שיש בי פחות או יותר. ואתה אומר שאני צריך לאהוב את עצמי.

אתה מרגיש כך, כי אתה מודד את עצמך כלפי החברה, כלפי הסביבה.

אורן: זה דבר טבעי, לא? אמרת שאנחנו יצורים חברתיים.

לכן אתה לא מרוצה מעצמך ואתה לא אוהב את עצמך, מפני שאתה לא מקיים בדיוק את פקודות הסביבה.

אורן: לא הבנתי.

מתוך אהבה עצמית, אתה מרגיש את עצמך טוב כשאתה מקיים את תנאי החברה.

טל: שכולם אומרים לי שאני בסדר, ואיזה יופי.

כן.

אורן: ואז אם אני רואה שאני לא זוכה לפידבק טוב, אני לא אוהב את עצמי. הייתי רוצה להיות מישהו אחר, שכן זוכה לפידבק טוב. כאילו להחליף את מה שיש בי, או להשאיר אבל הרבה מזה לשפר.

כאן אנחנו מגיעים בהתפתחות ההדדית של האדם והסביבה למצב, שאם אני לא בורח מהסביבה, וזה בלתי אפשרי, כי אני תוצאה מהסביבה בכל מקרה, אז אני עם הסביבה ביחד מתחילים להתדרדר ולהרגיש עד כמה שהחיים שלנו נוראיים. אני גורם רע לסביבה והסביבה גורמת לי רע, ואנחנו נמצאים בהתפתחות שאפילו מאיימת עלינו לסיים בצורה עתידית נוראית.

אז מה עליי לעשות אם אני פרי, תוצאה של הסביבה? התשובה היא, עליי לשנות את הסביבה. את עצמי אני לא יכול לשנות, אני תמיד כמו ילד קטן, אסתכל על הסביבה ואעשה מה שהם רוצים, ואני מדבר על 99.9% מהאנשים. ואם אני כפרי, תוצאה מהסביבה, אז אם יזרקו אותי ליער, אהיה כמו החיות ואם יזרקו אותי לכיוון אחר, אהיה כמו שהם שם.

איפה אני מוצא סביבה, ואיזו סביבה צריכה להיות, כדי שנהיה מאושרים, גם אני וגם הסביבה? שיהיה בינינו איזון, שנחיה טוב, שאני לא אהרוס את עצמי, הסביבה לא תהרוס אותי, ואני לא אהרוס את הסביבה.

איזו מערכת היחסים צריכה להיות כאן בינינו? התשובה היא אהבה, לא יכול להיות שום דבר אחר. אהבה כמו בבית. כמו בין כמה אנשים שבאמת אוהבים זה את זה, תומכים זה בזה, מעודדים זה את זה, חברים, שלפחות אם לא אוהבים זה את זה, אז לפחות תומכים.

אורן: אז הבנתי שעשית לי פה טריק ואגיד לך מהו.

אין פה טריק.

אורן: אמרתי לך שאני יצור חברתי כך לימדת אותי.

לא אני לא לימדתי אותך, אתה רואה את זה מהחיים.

אורן: נכון אנחנו רואים את זה מהחיים, האדם הוא יצור חברתי. ואמרתי לך שאני לא אוהב את עצמי, כי אני רואה פידבק לא טוב מהסביבה. הייתי רוצה להחליף בי את זה, ואת זה, ואת זה, לא חשוב מה ולא רק ברמה הפיסית, גם ברמה של תפיסות עולם ביכולות ונטיות. ואז שאלתי אותך, אם אני צריך ללמוד לאהוב את עצמי? ואמרת לי שכן, אבל אתה לא תצליח. לך תחליף את האנשים סביבך שיהיו יותר חברתיים כלפיך,  שיאהבו אותך, שיהיו חברים שלך.  זאת אומרת, אני לא שפרתי את עצמי. הכל נשאר אותו הדבר. פשוט במקום שיהיו סביבי אנשים שישדרו לי "אורן אתה לא בסדר", ואז אני ארגיש לא טוב עם עצמי, עכשיו הם משדרים לי, "אורן אתה אחלה, כל הכבוד". זה הטריק?

לא.

אורן: אז פספסתי פה משהו.

זה שאמרתי שאתה תוצאה מהסביבה, ואתה תלוי בסביבה, זה לא אומר שאתה צריך להיות בסביבה שאוהבת אותך, ושהסביבה רק תשדר לך שאתה בסדר. הסביבה צריכה לשדר לך שאהבה זה בסדר, ושאתה צריך להגיע למצב שאתה אוהב אותם, וכל אחד מהם אוהב את האחרים. לא סתם שהסביבה תשקר לך ותגיד, "אורן אתה בסדר תישאר כמו שאתה".

אורן: אלא?

שהיא תיתן לך דוגמה איך צריך לאהוב. שהיא תתחיל לשנות אותך, כמו ילד קטן  שמסתכל על הגדולים ועושה כמוהם. שאתה תסתכל על הסביבה, והסביבה תיתן לך דוגמאות טובות איך לאהוב את כולם, איך להתחבר לכולם, איך לעודד ולעזור לכולם.

אורן: מה זה יתן לי אם אני אדע את כל הדברים האלה?

אתה תחיה בסביבה יפה וטובה, אתה תרגיש נוח וטוב, אתה תהיה כמו בתוך העריסה של אמא.

אורן: ואז אני אוהב סופסוף את עצמי או לא?

בטח. כי הם יגידו עליך, כמה אתה טוב ותומך בנו, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו זקוקים לך, אתה גדול. וזה לא יהיה שקר. בזה הם גם יחייבו אותך להתקדם ולאהוב אותם עוד יותר ולהעניק להם עד למסירות נפש ממש, וגם הם יעשו כלפיך אותו הדבר.

אבל אנחנו לא מתקנים את האדם, כי לתקן את האדם זה בלתי אפשרי. אנחנו מתקנים את החברה, והחברה מתקנת את חבריה, וזה משהו שונה לגמרי.

התחרות נמצאת כאן, גם הקנאה, התאווה, והכבוד ממשיכים להיות. אבל הכל פועל לצורה החיובית, להתקשרות בין בני אדם. כל הנטיות, כל היוצרות שבך כולם ממשיכים וכולם פועלים. רק שעכשיו האגו שלך עובד לכיוון של "אני רוצה להיות הכי גדול לטובת החברה, ואני רוצה לקבל מהם אהדה, אני רוצה לקבל מהם תמיכה. אבל תמיכה חיובית לטובת הסביבה הכללית, ולא להרס חברתי, שבזה בסופו של דבר אני הורס את עצמי".

יש כאן שינוי מהותי איזה סביבה אנחנו בונים.

אורן: אפשר לשאול משהו?

כן.

אורן: אמרת שכאשר לא טוב לי ואני לא אוהב את עצמי, אני צריך סביבי אנשים שיקרינו אליי יחס חברי, טוב, חיובי ויקדמו אותי בחיים על ידי כך שילמדו אותי לאהוב אחרים. אני נמצא עכשיו במצב שבו אני לא אוהב אפילו את עצמי, אז איך לאהוב מישהו אחר. את עצמי אני לא יודע לאהוב?

החברה תחייב.

אורן: מה זה תחייב?

זה נמצא בידי החברה.

אורן: לא הבנתי. אפילו את עצמי אני לא אוהב איך אוהב אותה ואותך?

אתה לא צריך לחייב את עצמך בכלום, החברה תחייב אותך.

אורן: מה פירוש החברה תחייב?

החברה תתחיל לעבוד עליך ולהראות לך שהם לא מקבלים אותך בצורה כמו שאתה. הם רוצים ממך קצת יותר, היא תיתן לך דוגמאות איך היא מכבדת נניח איזו חברה. למה? כי היא עובדת, עוזרת, תומכת באנשים, רוצה לעשות להם טוב, היא משרתת את החברה, ואז החברה מתייחסת אליה טוב, עוזרת לה, תומכת. היא ממש מרגישה שבינה לבין החברה יש יחסים כמו בתוך משפחה חמה. ואתה? אתה לא רוצה, כמו ילד כזה במשפחה שנמצא בה רק מפני שנולד בתוכה, אבל בעצמו הוא פרא, לא אוהבים אותו והוא לא אוהב את כולם.

אורן: אם אני מבין את התהליך, אתה אומר אל תדאג מזה שאתה לא אוהב את עצמך, הכל בסדר, תהיה רגוע, זה לא מפריע להתקדם בכלום. אתה אוהב לא אוהב, לא חשוב לנו בכלל איך אתה מתייחס לעצמך. תארגן סביבך אנשים טובים, חברים, חיוביים, ותתחילו לעשות משהו, שעדיין לא ברור לי בדיוק מה הוא, כדי לקדם את האהבה ביניכם, כתוצאה מזה תיכנס ללב שלך אהבה. אהבה לאנשים סביבך, לעצמך, הכל יהיה בסדר. האם תיארתי נכון את התהליך?

כן יש רק בעיה קטנה, איפה תמצא אנשים טובים? לא תמצא אנשים טובים, תמצא אנשים כמו אורן.

אורן: שלא אוהב את עצמו.

לא חשוב, בכל מיני צורות, כן, תמצא גם כאלה, אבל כל האנשים האלה ירגישו שרע להם.

אורן: אני מכיר הרבה אנשים שרע להם.

רב: אם רע להם, אז יבוא איזה חכם או  פסיכולוג, לא חשוב מי, והמדריך הזה יגיד אני מוכן לעשות מכם חברה טובה. שתרגישו ממש חום, טוב, ביטחון, בריאות, בלי שום ייאוש. כולם ממש ירגישו את עצמם בגן עדן.

אורן: חותמים איתך על זה מראש.

בבקשה, ניכנס למה שנקרא "חינוך אינטגראלי", חינוך חברתי שמחבר את כולם, אינטגראל זה נקרא חיבור, לחינוך כזה בואו ניכנס. נעשה כל מיני פעולות, הפעלות, סדנאות, נלמד מה הוא החומר שלנו, מהן הנטיות שבנו, האופי שלנו, של האדם, נלמד איך התקדמנו במשך ההיסטוריה, כדי לדעת באיזה מצב אנחנו נמצאים עכשיו, יש צורך לדעת קצת מה היה בעבר ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו על המצב הנוכחי והעתיד הקרוב. נפעיל את עצמנו בכל מיני הפעלות חיבור, משחקים, זה יכול להיות גם שירה, סצנות, סיטואציות שנבנה בינינו כאילו כולנו שייכים באמת למשפחה. או שתהיה סיטואציה שבה כולנו כביכול בבית משפט, ונדון בצורת האופי שלנו, לא באדם, אלא במשהו מסוים בנו, שאותו אנחנו רוצים לשפוט וכן הלאה, כל מיני משחקים, שאם נעשה אותם, לאט לאט נתחיל לבנות בנו איזה מודל של החברה החדשה כמשפחה חמה, שבה יש מקום לכל אחד ואחד וכל אחד מתרשם נכון מכולם.

זה יהיה בצורה מלאכותית, כי מלכתחילה כולם כמוך, מיואשים, אגואיסטים, מצפצפים על הכל, לא רוצים כבר שום דבר מהחיים, או ההפך, יש כאלה שעדיין רוצים להרוויח, להצליח, לדרוך על כולם, ויש עוד ועוד, לא חשוב, העיקר שנתחבר יחד כדי לבדוק האם אפשר לבנות חברה מתוקנת כמשפחה. יש לנו בפנים משפחה חמה, אפילו שאולי לא גדלנו במשפחה טובה, בכל זאת יש לנו מעין דמות, מעין חלום מה זה יכול להיות. כי מה זה אבא ומה זה אמא כל אחד מאיתנו יכול לתאר, מה זה אבא ואמא אידיאלים, מה זה נקרא ילד אידיאלי, מושלם. מה הם אחים ואחיות, סבים וסבתות, קרובים, שכנים. אנחנו יכולים לתאר זאת לעצמנו, בוא נשחק לאט לאט את הדברים האלה, ונתחיל לגלות מה יש לנו בזה, דבר פשוט. שיחקת כשהיית ילד?

אורן: בודאי.

ודאי, על ידי זה גדלים. מה זה משחק, אני לא נמצא בזה אבל אני כאילו רוצה להיות בזה, ולכן אני כביכול מעמיד את עצמי במצב העתידי, ומזה אני גדל, זה נקרא משחק.

טל: נשמע שגם בחברה הזאת יש איזה קוד של ערכים וכללים.

הקוד הזה פשוט מאוד, אנחנו בעצמנו מבררים אותו בסדנאות הראשונות, ביחסים בינינו. אנחנו יושבים ומבררים מה זה נקרא חבר טוב, יחס בין בני אדם, במשפחה, ילדים, הורים, בין ההורים, השכנים, הכל. בקיצור איך אנחנו בונים סביבה הומוגנית, אחידה, שווה, בהדדיות, בערבות, שבה כל אחד דואג לאחרים למצב רוח, להרגשה יפה וטובה, בלי לפגוע בכל אחד, כמה שיותר לעודד את כולם. בוא נשחק בזה, ופתאום נתחיל לראות שיש בכך כוחות גדולים של הטבע, רציניים, שמשחק הוא דבר רציני, שהוא לא סתם, אנחנו הגדולים, המבוגרים, משחקים בזה כדי להתפתח כמו ילדים.

האדם הוא כמו חיה, עובדה, אם תשאיר אותו ללא חינוך, ללא סביבה, הוא יהיה חיה. הוא אפילו ילך על ארבע במקום על שתיים, ואולי ילך על שתיים אבל לא ברור באיזו צורה. אנחנו צריכים לבנות לעצמנו תבנית נכונה, דוגמה, ובאותה דוגמה כמה שיותר להיות. לכן עכשיו אנחנו רואים שיש המון אנשים בעולם שנמצאים ללא עיסוק, ללא עבודה. גם עקרות הבית, גם גברים וגם נוער, צריך להכניס אותם לכאלה הפעלות. לא נקרא לזה משחקים כי זה נשמע אולי כמשהו זול, אבל זה באמת משחק. ומהתיאטרון הזה, מכאלה הפעלות, נתחיל לראות איך על ידי זה אנחנו גדלים. למה? כי אותו תיאטרון שאנחנו בונים, אותה סביבה שאנחנו כאילו נמצאים בה יחד כולנו, עוזרים, תומכים, תשפיע על כל אחד ואחד מאיתנו ערכים משלו. כי אדם הוא תוצאה מהסביבה, אפילו מסביבה מלאכותית. הוא יקנה, יקבל זאת בעל כורחו כי זה בטבע שלנו. וכך נטפל בעצמנו.

טל: אני חושבת שזו גם שיטת טיפול. אנשים מאוד סובלים מצורת החברה היום או שלא טוב להם ביחסים החברתיים. 

ודאי. כן.

טל: אדם כזה נניח, שהחברה בחוץ ממש מחקה אותו ולא נתנה לו לממש את עצמו ולהיות מי שהוא, כשהוא יבוא לחברה הזאת יתנו לו להיות מי שהוא? יאפשרו לו לבטא את עצמו?

ודאי שכן. לכל אחד ואחד.

טל: איך יוצרו תנאים כאלה, שכל אחד יוכל להיות באמת הוא ולא יצטרך להתאים את עצמו למשהו אחר שאינו הוא?

התנאי שהוא ירצה לחזק את הסביבה היפה הזאת, בהדדיות לטובת כולם, עד כמה שהוא יכול להיות מוצלח, מיוחד, במקצוע, באופן מסוים, הם יקבלו זאת בשמחה, וגם יסבלו אותו עד שילמד, עד שיתרגל, עד שיכנס פנימה. כי צריך פרק זמן כלשהו מהכניסה עד שיגיע להכרת המצב.

טל: יש ביקורת בחברה כזאת?

ודאי, יש ועדת ביקורת וביקורת מכל אחד כלפי אחרים, כי אנחנו רוצים לראות את כולם משחקים יותר ויותר טוב. ועד כמה שכל אחד, מתוך המשחק מתחיל להעתיק את הדברים האלה בתת ההכרה לעצמו, בלא שום מאמץ, כך הוא מתחיל להתנהג, אפילו שלא יימצא בסביבה הוא כבר משנה את הערכים, את הטעמים שלו, וכבר רוצה להיות כמוהם. זו השפעת האדם על הסביבה, אנחנו בזה כבר לא שולטים. השליטה שלנו היא רק האם להיכנס לסביבה כזאת או לא, אבל אחר כך הכל נתון לסביבה. 

 טל: מה קורה בעצם לאהבה העצמית שעליה דיברנו קודם?

הוא משתמש בה בכל הכוח כדי להיכנס לתוך החברה ולמצוא חן בעיניהם, מפני שהם בחזרה מיד מעודדים אותו. ואפילו לפני שהוא משתדל כבר מקבלים אותו כמו שמקבלים תינוק. מה תינוק יודע? רק לקבל מהסביבה הכל וללכלך חיתולים. כך אנחנו מקבלים אדם, כי אנחנו יודעים שאחר כך הוא יגדל ויהיה ממש אחד מאיתנו, ייתן לנו את התמיכה שלו ויהיה חבר.

אורן: השיחה התפתחה לקבלת אנשים חדשים לתוך המעגל הזה ואני נשארתי קצת מאחור. התחלנו מכך שלא טוב לי בחיים, ואנשים הסבירו לי ש"לא טוב לך כנראה בגלל שאתה לא אוהב את עצמך מספיק, תלמד לאהוב את עצמך יותר" באתי אליך עם התפיסה הזו ואתה אמרת לי שאין לכך סיכוי וחבל על הזמן, כי לא אצליח להשתנות, ובכוחות עצמי לא אוכל ללמוד לאהוב את עצמי. מה אתה מציע לי?

אתה רוצה לאהוב את עצמך במקום לשנוא את עצמך?

אורן: בדיוק. אמרת לי שלא אצליח.

אבל אתה צריך להיכנס לסביבה.

אורן: אמרת לי שלבד לא אצליח, אז נאסוף כמה אנשים ונעשה תהליך חברתי מסויים ביחד.

כן, יש לי תרופה, כמו זריקה.

אורן: בדיוק, היא כרוכה באינטראקציה בין אנשים שיש להם כיוון מסוים של ערכים חדשים. אם הבנתי את מהות האינטראקציה הזאת בין האנשים, אז כל אחד שמגיע, לא טוב לו עם עצמו, הוא לא אוהב את עצמו, הוא מסובך עם עצמו בצורה כזו או אחרת, ככה כולם. אנחנו נשב ביחד ונעבור תהליך מסוים עם תרגילים והרבה משחקי תאטרון, ובסופו של התהליך אנחנו נשחק כביכול שהכל טוב, הכל באהבה, והכל בשלמות. בסיום המשחקים האלה, פתאום לאט לאט המשחק הזה יהפוך למציאות. האם הבנתי את התהליך?

כן.

אורן:  ועכשיו אני רוצה קיצור דרך כי אין לי סבלנות לכל האנשים ובכלל אני לא אוהב אנשים. אחזור לנקודת ההתחלה, לא טוב לי עם עצמי, אני לא אוהב את עצמי, אני אתחיל לשחק כך שכביכול אני אוהב את עצמי. הבנתי מהתהליך שתיארת שיש לו  נקודה עיקרית אחת והיא, משחקים עם מה שאנחנו לא, ואז הופכים להיות בזה.

אז לשם מה אני צריך את כל האנשים? אני אשב עם עצמי ואשחק מול עצמי שכביכול אני אוהב את עצמי. אולי אני אקח אותך כמדריך תאטרון, אולי אני אלך לכמה קורסים בתאטרון, וכמו שאמרת, אשחק את המצב הזה שאליו אני רוצה לגדול, כמו ילד "אני לא אוהב את עצמי היום, רע לי עם זה, אז אני אשחק כאילו אני אוהב את עצמי" האם זה יצליח לי או לא?

לא.

אורן: למה בחברה זה יעבוד וכשאני לבד זה לא יעבוד?

זה עובד רק בקשר עם הסביבה, כי אתה עדיין נמצא בתוך הסביבה. זה לא מספיק שאתה אוהב או לא אוהב את עצמך. אתה אוהב או לא אוהב את עצמך בגלל שאתה לא עונה על סטנדרים מסוימים של הסביבה.

אורן:  כלומר?

למה אתה לא אוהב את עצמך?

אורן: כי אני לא מרוצה ממה שיש בי.

למה?

אורן: כי אני רואה שזה לא מביא אותי למקום שבו הייתי רוצה להיות.

מה היית רוצה להיות? לעמוד לפי הערכים של הסביבה. עשיר, מוצלח, בריא ספורטאי, מאצ'ו, לא יודע מי ומה, אפילו כשאתה חי לבד בתוך החדר שלך, אתה חי על פי הערכים של הסביבה.

טל: ואז זה עוד יותר קיצוני, כי דווקא כשהאדם לבד עם עצמו עולות לו כל המחשבות השיפוטיות לגבי עצמו, הוא נעשה ממש קורבן של המחשבות האלה, הוא אוכל את  עצמו.

כן.

אורן: למה אם אני אשחק כאילו אני אוהב את עצמי, לא תהיה לי הצלחה בזה?

כי אתה לא לבד. אם אתה חי בתוך איזה יער ואין לך ברירה, אז תיצור שכנוע עצמי וכל הזמן תשיר ומכך תעלה את מצב הרוח שלך.

אורן: אין לי ביטחון עצמי, אני אשחק כאילו יש לי ביטחון עצמי. יש לי חרדות, אני אשחק כאילו אין לי חרדות. לימדת אותי לשחק, אני רוצה לשחק. כל מה שאין לי אני אשחק כאילו יש לי.

כל הדברים האלה שאתה מרגיש כשליליים באים אך ורק מתוך הסביבה. במדידה שלך כלפי הסביבה.

אורן: אז אם אני מקבל פידבק לא טוב מהסביבה זה מה שגורם לי להיות אומלל? אם אני מקבל הערכה שלילית מהחברה, בעיני עצמי אני מרגיש כשלילי?

נניח.

אורן: אז אני אשחק שכביכול אני מקבל הערכה חיובית מהחברה.

אתה לא מסוגל.

אורן: למה?

אתה לא מסוגל לעמוד לבד נגד כוח החברה. כי אם אתה עכשיו תשחק עם עצמך כאילו שאתה מוצלח, גדול, גיבור, חכם, כולם יחשבו שאתה לא שפוי, כי זה לא אתה. ואז אם תרצה או לא, תצטרך לקבל מהם את הערכים שלהם.

טל: זאת גישה מאוד רווחת היום שחיים באיזו אשליה נרקיסיסטית כזאת, שאני גדול, שאני יכול.

כן, הוא כבר היה בזה, הוא חשב שהוא מוצלח, שהכל בסדר, וכן הלאה, אבל אחר כך הוא מגיע למצב של משבר פנימי, ועכשיו הוא רוצה כביכול שוב רוצה לחזור לזה.

טל: למה לא כדאי לי למחוק את החרדות?

אנחנו לא יכולים לצאת מהסביבה. את כל הדברים שאנחנו מרגישים אנחנו מקבלים מהסביבה.

טל: אבל נניח שאני חווה חרדה חברתית, לחצים פנימיים.

זה קורה בכל זאת כלפי סביבה.

טל: למה לא כדאי לי למחוק את זה?

את לא יכולה, כי היחסים בינך לבין הסביבה הם כאלה שאת נמצאת בדרישה כלפי הסביבה והיא בדרישה שלילית כלפייך. הסביבה רוצה כל הזמן להוריד אותך מהמצב שאת רוצה להיות בו, ואת כל הזמן עוקבת אחרי תגובת הסביבה "איך הם מקבלים אותי, איך הם מסתכלים עלי, רק שלא יביישו אותי, איך אני הולכת ברחוב, איך אני יושבת במסעדה, איך אני מסתכלת על דברים, איך אני נמצאת בעבודה, איך ואיך ואיך" אלא שכל הזמן אנחנו שומרים על עצמנו.

אהבה עצמית זה הטבע שלנו, אז אנחנו שומרים כל הזמן שהיא לא תיפגע.

טל: ונאמר שמצאתי את עצמי בסביבה הטובה, שם אני לא ארגיש את כל המצבים הפנימיים האלה?

לא. שם כולם ישחקו איתך כאילו את מוצלחת בכל דבר.

אורן: איזו דוגמה יש לכך שהם ישחקו באופן שהיא מוצלחת בכל דבר.

החברה תעודד אותה כמו שאנחנו מעודדים את הילד הקטן.

אורן: נניח שאני מסמל פה את הלא מוצלח, איך תתנו לי הרגשה שאני כל מוצלח סוף סוף?

"אורן, אנחנו חיכינו לך כבר שנים רבות. אתה כל כך חסר לנו, איזה מוצלח אתה, איזה יפה, איזה חכם אתה, איזה הברקות יש לך, עד כמה אתה עוזר לנו, מרגע שבאת אנחנו ממש נהנים בחברתך, אתה ממש נכס" ועוד ועוד.

אורן: ככה יגידו לי כשאני אגיע?

כן. העיקר הוא ש"אתה ממש היהלום שבחברה שלנו".

אורן: הם מכירים אותי בכלל?

לא חשוב. אתה תבלע את זה עם פה פעור, כמו ילד שאומרים לו משהו טוב והוא עוצר מפעילות, ואם תתחיל ללטף אותו קצת, תראה איך הוא עומד ומחכה שתמשיך.

אורן: רק אחד יגיד, הנציג שמקבל את פני?

כולם. בטח.

אורן: כולכם תגידו לי כך.

נשחק את זה יפה מאוד, ותקבל את זה כאילו זאת אמת. לא תוכל להגיד לעצמך שזה שקר, לא תוכל, כי זה כוח החברה.

אורן: עוד לפני שנכנסתי לחדר, אתה מתדרך את כולם. ומה אתה אומר להם, מה אתה אומר לטל?

אני אומר, שעוד מעט יגיע אלינו טיפוס שממש אין יותר גרוע ממנו. שקרן, גנב, עבריין, ועוד. אבל אנחנו לא יכולים לשמור עליו, ולא יכולים בשום צורה להגביל אותו. כי הוא ישקר, הוא יסדר אותנו, יסובב אותנו, הוא יהרוס אותנו. אין לנו ברירה, הוא בא. אני שומע, הוא מתקרב.

אנחנו חייבים לשחק בצורה כזאת, שאנחנו ממש הורסים את הנשק שיש לו בידיים. ובידיים הכוונה, מכל הצורות שלו. אנחנו חייבים להתייחס אליו כאילו שהוא מושלם. "אתה לא עבריין, אתה ממש היהלום שבאנושות", "אנחנו אוהבים אותך", אנחנו נהרוג אותו באהבה. לא אותו, את היצר הרע שלו, האהבה עצמית שלו. עד כדי כך שהוא יקבל מאתנו מילוי נעים, טוב, הערכה והכל, שלא יוכל לעשות שום דבר רע ויעשה הכל כדי להמשיך ולקבל מאתנו את ההערכה, הטוב, כל מה שרק אפשר.

טל: בדרך כלל כשנותנים חיזוק על התנהגות, ההתנהגות הזאת ממשיכה. אם האדם מתנהג בצורה לא מתחשבת, לא רגישה לסביבה, ואנחנו אומרים לו, איזה יופי אתה מתנהג, אולי הוא ימשיך להתנהג באותה צורה כמו קודם. למה שהוא ישתנה אם אנחנו מחזקים את ההתנהגות שלו?

כי האגו שלו רוצה לשמוע מאתנו את הערכים האלו.

 טל: איזה ערכים?

שהוא יפה, שהוא טוב, שהוא חכם, שהוא מיוחד, שאנחנו ממש מאוד מרוצים. פעם ראשונה הוא שומע דבר כזה על עצמו.

טל: הוא ירצה לבוא להיות אתנו. זה בטוח.

בטוח. את יכולה להיכנס לבית סוהר ולראות איך שזה משנה את העבריינים הגדולים ביותר.

טל: כן, אני שמעתי על הצלחה כזאת. השאלה היא, אם נתנו לו פידבק חיובי, איך הוא לומד מזה, איך הוא צריך להשתנות, ללמוד להיות כזה?

הוא לא צריך, הוא ילמד מאיתנו איך צריך להתנהג. בפעם הבאה שהוא יבוא אלינו, הוא יצטרך לבוא עם איזו מתנה. והוא שבחיים שלו רק גנב, ולא הביא לאף אחד שום דבר, אנחנו באהבה, בהערכה כזאת, נחייב אותו לבוא כמה שיותר מהר ולהביא לנו משהו.

אורן: אתם תגידו לי את זה?

בשום אופן.

אורן: זו תהיה תגובה טבעית שלי?

בטח, איך תוכל לבוא בלי למלא אותנו במשהו, כשאנחנו ממלאים אותך. אנחנו מחייבים אותך, זה נקרא שליטת החברה, שליטת הסביבה על האדם.

טל: אז איזו ביקורת יש בחברה כזאת?

הביקורת באה אחר כך, הביקורת אצלו. כשאנחנו מתחילים בינינו לברר את הדברים יחד עימו. נניח הוא נמצא אצלנו כמה פעמים, הוא כבר רואה שכאן הוא רוצה להיות, מקום יפה חם, טוב, החברים עוזרים לו בכל המקרים בחיים, ממש כדאי לחיות כאן. הוא מרגיש חיוּת, ואז אנחנו מתחילים להכניס גם את קו שמאל. מה זאת אומרת? לא מדברים רק על דברים יפים וטובים, אלא איך אנחנו קיימים, איך אנחנו מחזיקים את עצמנו, איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, איך אנחנו צריכים להתייחס לזולת, לראות דברים יפים בזולת ודברים רעים גם כן או לא, וכולי וכולי, ואז אנחנו מתחילים ללמד אותו, כמו שאנחנו לומדים מהחינוך האינטגרלי.

אורן: אפשר לחזור לתרגיל הקודם, שאני קראתי לו "קבלת פנים"?

כן.

אורן: לקבלת פנים קראתי, "אתה מושלם". הרגשתי שכאילו אתם רוצים להקרין לי שאני מושלם. אז עכשיו אמרת, שאתה תתדרך את טל ואת כל האנשים, והנה אני מגיע ונכנסתי לחדר, יושב איתכם, ועשיתם לי את התרגיל הזה. אז אתם תעברו אחד אחד וכל אחד יגיד משהו שישדר לי "אתה מושלם, אנחנו אוהבים אותך"?

לא, אנחנו בינינו בתרגילים שלנו. אבל אתה מרגיש שמתייחסים אליך בחום, באהבה, באהדה.

אורן: אבל אתם תגידו לי את זה, לא רק תתייחסו בלי להגיד לי.

אנחנו נגיד.

אורן: אני חושב שאני אהיה מאוד מובך מזה, כי אני חושב שאף פעם לא קיבלתי יחס כזה.

אתה לא תוכל לברוח, אתה תשב ואתה תבלע את זה בלי נשימה. אני אומר לך, שכך תשב.

אורן: ומתוך המקום הזה שאני יושב ובולע את זה, מה הלאה, איך זה מתפתח?

פעם ראשונה אנחנו רק רוצים להראות לך את החום בלבד.

אורן: ומה אני אעשה?

זהו, הכל נגמר, סיימנו את זה, התחבקנו איתך ובינינו, ועד מחר מחרתיים הולכים. עם איזו הרגשה אתה יוצא משם?

אורן: בשמיים, יושב על הענן.

 ואיך אתה בא למחרת?

אורן: מקווה שיהיה עוד פעם.

אז בטוח שאתה תבוא.

אורן: אני מקווה שכך תמשיכו להתייחס. לא עשיתם לי איזו הצגה, אתם באמת אנשים טובים.

אבל באיזו צורה אתה בא, מתי המצפון יגיד לך שאתה גם חייב כך לענות?

אורן: אני כמקרה קשה, לא יודע אם זה יקרה מהר, יכול להיות שתצטרך לעשות לי כמה מפגשים כאלה, אבל שמע, זה לא נעים.

ילד קטן לא מבין. עד שהוא מתחיל להבין ועד שהוא מתחיל לענות על אהבת ההורים, כי כאן זה גם כמו הורים. לָמה? כי אנחנו לא חייבים לתת לך שום דבר, אנחנו פתאום שופכים עליך ים של אהבה.

אורן: תגיד, שאני אחזור הביתה אחרי הים הזה של האהבה, מה אני ארגיש?

אתה חוזר למשפחה או לבד?

אורן: לא יודע, אני אשב עם עצמי ואני ארגיש. אולי למשפחה, במקרה אני בעל משפחה.

עם המשפחה אתה תרגיש קור, ממש כמו באיזה מקרר ענק, מקפיא.

אורן: ממה הוא נובע הקור הזה?

כי במשפחה שלך זה חסר, אין דבר כזה, אתה תהיה כמו מי שפתאום קופץ ממים חמים למֵי קרח.

אורן: ואז מה אני ארגיש?

אתה תרגיש שאתה לא יכול להיות כאן, זה משהו שגורם לך לצאת מהאיזון, קיבלת שם  התרשמות שונה כל כך שאתה כבר לא יכול כבר להסתדר כאן, ההוא צועק על זה ועל זה, ואשתך צועקת עליך, והילדים, ויש רעש, את זה אתה לא יכול לסבול.

טל: אם אין לי עדיין כזו סביבה טובה ותומכת, אני יכולה בעצמי להתחיל להתנהג כך כלפי אנשים בחוץ ואולי הם יגיבו אלי בצורה אחרת, אתחיל לפתח לעצמי סביבה כזאת?

את יכולה להתחיל לארגן סביבה כזאת, אבל זו בעיה, כי ייקח הרבה זמן עד שתתחילי לחבר כך אנשים. ואת צריכה להיות מנוסה, את צריכה כבר ללמוד את הדברים האלה.

טל: אבל אם אני אתייחס לאנשים כאילו שהם מושלמים ואקבל אותם כמו שהם, זה ישנה משהו ביחסים שלנו, ישפיע עליהם? כדאי לי לנסות לעשות כך גם עם אנשים ביומיום?

לא, צריכה להיות הכנה, צריכה להיות סביבה. שוב, אני רואה שאתם שוכחים דבר אחד, קודם צריך סביבה, אחר כך הטיפול על ידי הסביבה בכל אחד ואחד, הסביבה חייבת להיות.

טל: הייתה תכנית שסיכמנו בה, שאם אתייחס טוב לאחרים אז גם יתייחסו טוב אלי. שזו הדרך לביטחון.

לא, זו סתם אדיבות.

טל: יש מין גישה כזאת, שאם אני אתן אני אקבל, אם אני אוהב יאהבו אותי.  זה לא הרעיון?

אז למה זה לא מתקיים בחברה שלנו?

טל: בדרך כלל כי אנחנו לא מצליחים להתמיד לאורך זמן.

לא, כי בכך את לא מעוררת את הכוח הפנימי של החיבור, שנקרא הכוח החם, מרכז הסביבה. זה כוח מיוחד שטמון בתוך הסביבה, ואם אנחנו מעוררים אותו, הוא מתקן אותנו. זה גם כמו חוכמת ההמונים, לב ההמונים, לב אחד, ואם אנחנו משתדלים להתחבר, בחיבור הרגשי בינינו נמצא כוח שמתקן כל אחד ואחד. ואם אין לנו את המכשיר הזה לא נוכל להתקדם. ולכן כל האנשים שאומרים, "בואו נתייחס אחד לשני יפה, למה אתם רבים, למה אתם כאלה", הם לא מבינים שאלה סתם דיבורים, שלא מביאים לכלום, קודם המכשיר, שזאת הסביבה, שיודעת איך למצוא בתוכה את "כדור הפטל", את החום הזה, ואז על ידי החום הזה לתקן כל אחד. זה אפילו יתקן את אורן.

טל: אז עכשיו נאמר שאורן יוכל לאהוב את עצמו, כי הוא יקבל פידבקים חיוביים מהסביבה.

הוא יוכל לאהוב את עצמו, את הצורה שלו, שהוא נמצא בשלמות עם הסביבה היפה הזו, הוא יעריך, יכבד ויאהב את החלק הזה שבו.

אורן: לא הבנתי, היה פה דגש, לא סתם לאהוב את עצמו, אלא מה?

לאהוב רק את התכונות שבהן אתה דבוק לאותה הסביבה היפה, רק את זה תאהב בך.

טל: יש בכל זאת משהו שתלוי כאן באדם, לא רק בסביבה.

תשומת לב, בכל זאת.

טל: מה זאת אומרת תשומת לב?

בכמה שאפשר לשים תשומת לב על מה שנמצא בחברה, וגם בכך האמת שהוא די מוגבל, העיקר לא לברוח. הייתי אומר כך, בכל היתר, הסביבה עובדת.

טל: מה בכל זאת צריך לאהוב בעצמנו?

יש משהו בנו שאנחנו צריכים לאהוב, יש על מה לאהוב?

טל: למה לא?

מה?

טל: באנו לסביבה הטובה כדי שנוכל סוף סוף לאהוב את עצמנו.

אנחנו צריכים לאהוב את הגורל שלנו על כך שהוא הביא אותנו לסביבה טובה. את הגורל שלנו, לא יותר, את כל יתר הדברים אני לא יודע בינתיים אם לאהוב או לא, את מה שיש בי, אני אבדוק אותם כלפי הסביבה היפה.

אורן: איך אפשר להגדיר מושגים שדיברנו עליהם במהלך השיחה? דיברנו על אהבה עצמית, על אהבה עצמית מופרזת, אהבה עצמית שלילית, אהבה עצמית חיובית, אהבה עצמית מאוזנת, איך אפשר לעשות סדר בתוך העולם ההגדרות האלה?

הסדר הוא מאוד פשוט, אנחנו מתקדמים באהבה העצמית שלנו במשך הדורות, מאהבה עצמית קטנה, פרימיטיבית, טבעית, וכל הזמן אנחנו מפתחים את האהבה העצמית הזו יותר ויותר על ידי הסביבה. הסביבה שמתפתחת, מפתחת אותנו. ושוב הסביבה מתפתחת ומפתחת אותנו, זה לא שאני עושה זאת, אלא שיש בפנים, בהתפתחות הזאת, איזה מנוע שכל הזמן כך עובד ומפתח את הסביבה, והסביבה מפתחת את חבריה, עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים בכפר גדול, גלובלי, אבל ההתנהגות שבו היא התנהגות נוראית. ואנחנו ממש לא יודעים מה לעשות עם עצמנו. הסביבה רעה ואנחנו רעים, ואף אחד לא נהנה, חשבנו לבנות סביבה יפה, טובה, היה לנו חלום שכולם ייהנו וכל אחד לא יפריע לשני, לכל אחד תהיה עבודה, רכב, בית, ילדים, חינוך, תרבות, פנסיה, בריאות, והכל, ממש עטופים בטוב, מכל האהבה העצמית, שכל אחד נמצא ממש בבועה ורודה, והחלום אמריקאי הזה התנפץ. למה? למה משהו מפריע לנו? אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להשיג את מה שרצינו. ורצינו תחרות, על ידי תחרות האדם מתקדם, הוא מממש את האהבה העצמית שלו, כשאנחנו נמצאים בתחרות אנחנו יותר מצליחים, פתאום אנחנו רואים שלא, התחרות שלנו היא לרעתנו וגם לרעת האחרים.

זאת אומרת, קרה כאן עיוות בהתקדמות שלנו לטוב ופתאום התחלנו לראות שאנחנו מידרדרים לרע, ואז הסביבה נעשתה עוינת, כולם שונאים האחד את השני, כולם מפחדים זה מזה, כל אחד הולך עם נשק, כולם ממש נמצאים בתחרות נוראית, לא כדי לגדול, אלא כדי סתם לשרוד. אנחנו נמצאים מחוץ לעבודה, אין עבודה, אין אפשרות כבר לקנות בית. הילדים שלנו לא יכולים ללמוד באוניברסיטאות, כי צריכים לשלם הון תועפות, ואנחנו לא יכולים לקנות תכנית בריאות. והפנסיות, אני שמרתי על פנסיה כל החיים, פתאום אין לי פנסיות ואין לי כלום. הגעתי למצב שאני רואה שהאגו שלי, האהבה העצמית שלי הביאה אותי להרס, וזה הכל על ידי התפתחות הסביבתית.

מה עושים הלאה? אנחנו צריכים לשנות את הערכים שבסביבה. איך? מכך שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים ממש על סף התאבדות חברתית, כאן אנחנו צריכים להבין שאנחנו יכולים לבנות סביבה אחרת במשחק. בהכרה שאין לנו ברירה, אנחנו מפעילים מכשיר שנקרא "חברה", והחברה מעלה כל אחד ואחד מאיתנו לרמה אחרת של הקיום, לאהבה הדדית. וזו בעיה גדולה, מצד אחד, על ידי הייסורים, כי אין הברירה, כשרואים את המלחמות ואת הייסורים הגדולים שיש קדימה, ומצד שני, בהבנה והכרת הרע, ובדוגמאות שאנחנו בונים בחברה פה ושם, אנחנו יכולים להגיע למצב שאנשים לפני שהם מתחילים לאכול זה את זה סופית ממש, להרוג זה את זה, הם יכולים בכל זאת להיכנס לכאלה להקות, קבוצות, ולבנות על ידי סדנאות יחס חדש, שהאהבה העצמית תקבל את הביטוי הנכון דווקא שם.

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר, זה היה מרתק. תודה טל. מאהבה עצמית לאהבה הדדית, "חיים חדשים". כל טוּב.

לחצו כאן להורדה