חיים חדשים - תוכנית 272 - היחס הנכון ליחסים מיניים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים ללמוד איך לחיות יותר טוב. ובכל פעם בשיחות האלה אנחנו לוקחים היבט מסוים מהחיים שלנו, מערכת יחסים מסוימת מתוך החיים שלנו, ומנסים ללמוד אותה לעומק, להבין כל מיני תובנות בקשר אליה, ובדרך כלל משמשות אותנו בכל תחומי החיים. אנחנו רוצים להמשיך את סידרת השיחות שבהן אנחנו מלמדים אנשים איך להיות הורים. ננסה לצייר לעצמנו שאנחנו בקורס הורים, ניצה ואני יכולים לייצג לצורך העניין בשיחה באולפן את כל ההורים, ואנחנו רוצים ללמוד איך להיות הורים טובים יותר, יש לנו היום המון בעיות עם תחום ההורות והמשפחה. יש לכל אחד מאיתנו קשיים, באופן אישי, וכולם מכירים זאת. אנחנו רוצים ללמוד איך לעשות את זה טוב יותר. ובתוך קורס ההורות אנחנו רוצים להתמקד, בתחום של חינוך מיני. יש לנו ילדים, ילדות, הם גדלים, מתפתחים, אנחנו רוצים לדעת איך להקנות להם גישה נכונה למין, למיניות בכלל. זאת מטרת השיחה שלנו היום.

ניצה: כשאנחנו מדברים על החינוך למין ולמיניות, חשבנו שאולי הדרך הטובה ביותר כדי ללמוד על כך, היא לעשות מסע בציר הזמן לאורך ההיסטוריה ולהסתכל איך היחס שלנו כבני אדם למין ולמיניות, השתנה לאורך כל השנים האלה, בתקופות השונות וגם בתרבויות השונות, כשהדתות נכנסו. ואולי נבין דרך זה איך אנחנו מחזיקים היום, אפילו בזיכרון הקולקטיבי או בתפיסה שלנו. כי יש כל כך הרבה תפיסות שחלקן ממש מנוגדות, ויש לנו הרבה פעמים מבוכה ובושה וחוסר הבנה איך צריך להתייחס בצורה הנכונה, הטבעית והבריאה, כלפי הנושא של הקשר המיני, ואיך אנחנו צריכים להעביר זאת אחר כך גם לדור הצעיר?

אם אנחנו מתחילים בסקירה של ההיסטוריה, אז אנחנו הולכים הכי רחוק שאנחנו יכולים לזכור, לתקופה של העולם העתיק, התקופה הזאת היא תקופה שבה היחס למין היה מאוד פשטני, בסיסי, מאוד דומה למה שקורה ביחס למין אצל החיות, לצורך התְרבות - רביה, התרבות והמשך. אנחנו רואים קפיצת מדרגה ושינוי בתפיסה פחות או יותר בתקופה של אלף שנה לפני הספירה. אלף לפני הספירה זו תקופה של יוון העתיקה, שם פתאום יש שינוי בתפיסה. פתאום כל התחום של המין והמיניות קיבל במה מאוד מרכזית, כל הנושא של ההתעסקות בכלל בגוף וביופי של הגוף היה נושא מרכזי, סביבו היו הרבה מאוד מחזות והצגות וטקסים. והייתה שם מתירנות, זאת אומרת, כל הנושא של המיניות ביוון העתיקה היה שהכל מותר, הכל אפשרי, הכל בסדר, כל סוג של יחסים.

אבל זה היה כהתנגדות לתקופה הקודמת. כי בתקופה הקודמת היינו מתייחסים למין כמו לאמצעי שליטה.

ניצה: תרחיב קצת יותר.

זה כמו אצל חיות, בהמות, מי שחזק, הוא זה שקובע את השליטה שלו על האחרים בעזרת המין, כלפי הזכרים וגם כלפי הנקבות. אצל האריות רואים את זה בצורה ברורה במיוחד. ולכן התרבות היוונית וכל התקופה הזאת הייתה כניגוד, כיציאה, כמהפכה, שהכל היה מותר ושווה כביכול לכולם, לעומת התקופה הקודמת שהשימוש במין היה דווקא כבנשק, כבאמצעי השליטה, וכאן זה חופש.

ניצה: זאת אומרת, אחרי השליטה פתאום יש שבירה, והכל מותר, הכל אפשרי.

 ואפשרי בין כולם.

ניצה: ויש סוג של שוויון, שהכל מותר. אנחנו רואים שגם בתקופה הזאת כל התחום של הזנות היה מאוד מפותח. הייתה ממש היררכיה כזאת, זנות ברמה גבוהה וזנות ברמה בינונית ונמוכה.

כן, והיחס לכך היה בעצם חופשי ומכובד, אם אפשר לומר כך.

ניצה: היה יחס פתוח, לא היה שום דבר שעצר מישהו. ואז אנחנו רואים, לצד התקופה הזאת, באזור אחר בעולם, באזור הודו, בין המאה השמינית למאה שלפני הספירה, מתחילה להתפתח תרבות, בכתיבת ספרים, שבסופו של דבר הכתבים האלה הפכו לספר שהוא אחד הספרים המוכרים והידועים, שנקרא "קאמה סוטרה", ושם מדברים על התאהבות ועל היחסים בין גבר לאישה, ועל הצד הזכרי והנקבי, וכל הנושא של מיניות וקשר מיני, ביחס מאוד חדש ומעניין, כאיחוד שמימי.

בכל ההתנהגויות שלנו אנחנו בעצם חיות, ועולה השאלה האם אנחנו יכולים להוסיף לחיים שלנו משהו מיוחד, שבו אנחנו בני אדם. בחיי המין אנחנו יותר מבני אדם, בחיי המין אנחנו יכולים כביכול להידמות לא-לוהות. כי כאן אנחנו מולידים את החיים, אנחנו כביכול כמו הכוח העליון, שיוצר את החיים ובונה אותנו, ואם אנחנו נכנסים לאקט המיני, מולידים את החיים, בכך אנחנו דומים לבורא.

ולכן העניין סביב זה הוא כל כך מיסטי, ואפשר להעלות אותו למקום גבוה מאוד ואפשר להוריד, ולהשתמש בו לכל הכיוונים. לכן צריכים לראות כמה שבכל תקופה, בכל ציוויליזציה, כל תרבות לקחה את העניין הזה ופיתחה אותו וממש כיסתה אותו בכל מיני כיסויים, או כדי לכסות, או ההפך, כדי להבליט אותו. וכל זה מפני שבמעשה הזה אנחנו דומים לבורא.

כביכול אותם שני הכוחות בבריאה, החיובי והשלילי, מולידים את החיים בקשר ביניהם, ומהפרוטונים, האלקטרונים, האטומים, באה כל ההתפתחות של החומר, מהפלוס והמינוס, כגבר ואישה, שמולידים את החיים המשותפים ביניהם. ומתוך זה נוח מאוד לעשות מהאקט המיני פולחן א-לוהי, כאקט הגבוה והיצירתי שבטבע.

ניצה: זה מעניין, שדיברת על כך, פתאום חשבתי שאפשר ללמוד הרבה על כל תרבות דרך היחס שלה למין ולמיניות.

ודאי, בכל תקופה.

ניצה: כי כולם עוברים מהלכים ותהפוכות שונים. חלק עוברים את זה במקביל, וחלק כמו שהזכרת בפולחנים דתיים שונים שהיו נהוגים. אפילו בנושא פריון, כשרצו למשל שבתקופה מסוימת ירד גשם, שהאדמה תהיה יותר פורייה, שהאדמה תיתן יבול יותר טוב, אז היו עושים פולחן שהגברים והנשים, או הזכרים והנקבות, ולפעמים גם הכוהנות של אותה דת, היו מקיימים יחסי מין במטרה שההשפעה של הזיווג שלהם, ישפיע.

כן, הם האמינו שכתוצאה מזה, "אנחנו מחיים את העולם ונותנים כוח גדול לטבע, ומתוך כך, אם אנחנו עושים אקט מיני בשדה, אז לשדה יהיה יותר כוח פריה ורביה משלו, בכל מיני צורות. אנחנו נוטים לקשור לזה כוחות עליונים".

ניצה: האנושות באותה התקופה האמינה שבאקט שהם מייצרים, הם משפיעים על הטבע באיזה אופן?

כן, ודאי.

ניצה: וזה נכון?

כולנו קיימים מתוך חלק זכרי ונקבי, וודאי שבקשר הנכון ביניהם אנחנו יוצרים את החיים, גם בתוך התאים שלנו, גם בתוך המוח שלנו, מההתנגדות והקשר, מכל האנליזה והסינתזה של הדברים, הפירוק והחיבור, מזה כולנו קיימים, מזה באה לנו התפתחות החומר, התפתחות השכל, התפתחות הרגש, הכל בא מחיבור הסתירות.

ולכן כאן המין מסמל לנו את היסוד של החיבור בין היצורים המנוגדים, כשהם מנוגדים לאורך כל הבריאה שלהם, מהחיבור הגופני, הנפשי, עד לרוחני. ולכן ודאי שהחיבור הנכון ביניהם יכול להביא אותנו להתעלות הרוחנית. וזה נושא שצריך להיות בסוף ההתפתחות שלנו, אחרי שעברנו את הכל וראינו את הכל ולמדנו מכל הדורות ומכל העמים, בסופו של דבר אנחנו צריכים לקבוע איך אנחנו משתמשים במין בצורה הנכונה, כאמצעי להסגת המטרה העליונה של האנושות.

וכאן אנחנו יכולים לומר שהקשר הנכון בין המינים יכול להיות כיסוד לקשר הנכון בכל האנושות, כי עליו אנחנו יכולים לבנות יחס לקשר נכון בין בני האדם, מפני שהקשר למין קורה אצלנו בצורה טבעית ומחמם אותנו וכביכול מקרב בינינו. והקשר בין בני האדם הוא הפוך, יש לנו כאן סלידה ונטייה להתרחק ולהשתמש זה בזה בצורה הפוכה.

אם נלמד איך אנחנו יכולים להתקרב האחד לשני מבחינה מינית בצורה נכונה, זה יעזור לנו גם  להתקרב בינינו, בין בני אדם, בין התרבויות, העמים, בצורה הנכונה.

ניצה: נמשיך במסע שלנו על ציר הזמן, ונגיע פחות או יותר לתקופה של התעוררות הנצרות. כשהתחילה להתעורר הנצרות, פתאום התחילה איזושהי גישה שמגבילה, שמתבוננת על המין כחטא, החטא הקדמון.

מדובר בכוח שלילי וחיובי, פעם גובר זה, ופעם גובר זה. בתקופת יוון היה גובר הכוח החיובי למין, וכאן שוב גבר הכוח השלילי. וכך אנחנו עוברים בין זה לזה.

ניצה: זאת אומרת, התהליך ההתפתחותי כל הזמן משחק בין מותר ואסור?

כן. ארבע תקופות צריכות לעבור, תקופות של פלוס ומינוס אחד, ואחר כך פלוס ומינוס שני. קודם כל פלוס ומינוס בדרגה הגשמית הפשוטה, לאחר מכן פלוס ומינוס בדרגה של האידיאולוגיה, מתוך איזה דתות. ואחר כך סוף סוף אנחנו קובעים מתוך ארבע התקופות הללו את הצורה האחרונה הנכונה, שהיא הקשר ביניהם. לא שזה על זה וזה על זה הוא הקובע, אלא החיבור בין כולם, בין שניים. 

ניצה: מאיפה מגיע הרעיון הזה של להסתכל על המיניות כחטא קדמון? הנצרות מסתכלת על המיניות בכלל ועל מה שקרה עם אדם וחווה כעל חטא קדמון, שבגללו כל האנושות סובלת עד היום הזה.

כן.

 ניצה: משם בעצם נלקח הרעיון הזה, כי החטא מקושר לתאווה, למרות שתאווה היא לא רק עניין של מין.

זאת אומרת, מין זה לא תאווה. לאקט המיני בעצמו המושרש בתוך הטבע אנחנו לא מייחסים חטא, לא בדומם ולא בצומח ולא בחי כשהם מתחברים ביניהם. כשמתחברים פרוטונים ואלקטרונים לאטומים אנחנו לא מייחסים לזה חטא. אנחנו לא מייחסים חטא לצמחים כשהם מתקשרים ומתרבים, וגם לא לחיות. אנחנו מייחסים חטא רק לדרגת האדם, לאדם בלבד.

ניצה: אז מה באמת החטא כאן?

כי האדם משתמש במין בצורה שזה בא מצידו ולא מצד הטבע. יש כאן שימוש במין מכוון, מפותח, מעוות, לכל מיני צורות שהן מעל דרגת החי, ולכן כל מה שיוצא מעל דרגת החי מלכתחילה בא בצורה לא מתוקנת. אנחנו משתמשים בזה לא כי הטבע מחייב אותנו ואנחנו צריכים באמת לבצע את האקט מפני שהטבע מחייב, אלא אנחנו עושים את זה מפני שאנחנו בעצמנו רוצים ליהנות.

ההנאה הזאת לצורך עצמי, לא באה כי הטבע מחייב. כשאנחנו מסתכלים על החיות, אנחנו ממש רואים איך כוח הטבע פועל בהן ומחייב אותן לעשות את זה, גם לפי תקופות, גם לפי עונות. זו בעצם הוכחה מאוד ברורה. לא בא להם חודש לפני התקופה וחודש אחרי התקופה, אפילו בכמה ימים, אלא דווקא בתקופה הזאת הן צריכות להזדווג, וזהו.

ואצלנו, לא. אנחנו משתמשים בזה כדי ליהנות ועושים מזה תרבות, ועושים סביב זה פולחן. אנחנו מייצרים כאן תעשייה שלימה ממש. דרך אגב זנות נמצאת גם אצל חיות, אבל בצורה אחרת לגמרי. יש על זה הרבה מחקרים.

האדם משתמש במין באופן מופרז, וזה לא רק במין, למשל הנצרות בעיקר אוסרת גם ליהנות מאוכל מופרז ומכל התאוות האחרות.

ניצה: חטא התאווה זה אחד החטאים הבסיסיים.

כן. עניין המין הוא היסודות של התאווה ולכן זה אסור. לכן יש על זה איסורים ועונשים חמורים כל כך.

ניצה: זאת אומרת, שם בעצם התחיל הרעיון של ההתנזרות.

מלכתחילה ההתנזרות לא הייתה מהאקט עצמו, אלא מכך שמשתמשים בו לצורך הנאה. כי זה העניין של החטא. וגם זה נובע באמת מהתורה. מה החטא? שהשתמשו במשהו לצורך עצמי, ורק קוראים לזה זיווג. זיווג זה חיבור, חיבור בין רצון ליהנות ותענוג, שני כוחות, שבקשר ביניהם הם מתמלאים בסיפוק. אז אם הסיפוק הוא לצורך עצמי, הוא תמיד יוצא על חשבון הזולת, ולכן הוא אסור. ולכן זה נקרא חטא. 

אורן: לא הבנתי את עניין שני הכוחות?

שיש לי פלוס ומינוס, ואני מחבר ביניהם. למשל תנור, אני יכול על ידי פלוס ומינוס לחמם אוכל, לחמם אוויר, ליהנות. אם אין לי התנגדות בין פלוס ומינוס אלא אני מחבר אותם בצורה שמקצרת אותם זה על זה, אז יש פיצוץ, קצר.

אורן: כמו בחשמל?

כמו בחשמל, או כל דבר אחר שניקח. אם אנחנו לוקחים שני כוחות מנוגדים, אנחנו יכולים בקשר ביניהם לקבל תוצאה חיובית ותוצאה שלילית, אבל ברור שאנחנו יכולים לקבל איזו עבודה ביניהם. כי יש כאן אנרגיה, באחד יותר ובאחד פחות, זה פלוס וזה מינוס. יש לנו איזו אנרגיה כמו של מים למשל, יש מים שהם במקום גובה, ויש מים שהם במקום נמוך, אם המים נופלים ממקום גבוה למקום נמוך הם יכולים לסובב לי טחנת קמח נניח, איזה משהו.

זאת אומרת, תלוי איך אני משתמש בפלוס ומינוס. הכוח החיובי נניח נקרא "הגברי", כי הוא מתגבר ויש לו כוח חיובי. והכוח השלילי נקרא "נשי", כי זה נקבה, נוקבא, נקב, שצריכה לקבל כביכול את הכוח הגברי. ואז אם יש לנו חיבור בין שני הכוחות הללו, אנחנו יכולים להשתמש בזה או לצורך הנאה עצמית, שזה נסגר בתוכנו, או אנחנו יכולים לעשות מזה איזושהי תועלת חיצונית גדולה בחיבור הנכון בינינו, שזה יהיה לטובתנו, לטובת הילדים שאנחנו מולידים ולטובת האנושות.

כל העניין שנמצא לנו בתורה מדבר על איך אנחנו משתמשים בכוח החיבור בינינו, שהוא זה הנקרא "זיווג", בצורה חיובית ובונה. שהמעשה הזה יהיה בונה, יהיה נותן פריחה. "חטא" זה נקרא, שאדם וחווה לא השתמשו כביכול בקשר ביניהם בצורה הנכונה. הם כל כך נכנסו לתענוג, להנאה עצמית, שכתוב שהייתה שם אכילה פעמיים או אכילת חטא עץ הדעת.

בפעם הראשונה הם גילו תענוג גדול מאוד בהתקשרות ביניהם, ובפעם השנייה הם כבר הלכו ליהנות מהתענוג הזה, כמו שכתוב "אכלתי ואוכל עוד", וזה בעצם החטא. כי פעם ראשונה כשאני עדיין לא יודע מה אני הולך לגלות זה לא חטא. ואם הייתי מגלה שזה תענוג גדול מאוד אבל הייתי משתמש בו נניח למען החברה, למען העולם, ולא למען ההנאה העצמית, אז התענוג הזה היה מותר לשימוש.

אלא כל החטא הוא שמשתמשים בו דווקא לטובת עצמנו. ולכן בכל העניין הדתי, החיבור הזה בין גבר ואישה, כמו בכל תרבות בכלל, הוא מאוד מאוד מורכב ומשובח, אבל יסודו הוא, איך אנחנו משתמשים בקשר בינינו.

וכאן השאלה היא, האם אנחנו יכולים להשתמש בקשר הטבעי בינינו, שאנחנו כל הזמן באמת נמצאים בנטייה אליו ולא חשוב באילו תרבויות ובאיזה תקופות היסטוריות, לצורך בניית החברה הנכונה, החינוך הנכון, היחס הנכון בינינו, המשפחה הנכונה, חינוך הילדים בצורה הנכונה למין? האם אנחנו מסוגלים לפתוח את זה וללמד את עצמנו וללמד את הדור הצעיר סוף סוף להשתמש בדחף, בנטייה כל כך חזקה בצורה שבאמת תשנה את העולם לטובה?

ניצה: זו שאלה מאוד מאוד מעניינת, שאנחנו עוד נרצה לפתח אותה באמת, איך לוקחים את שני הכוחות האלה, איך משתמשים נכון בקשר הזה לצורך חיבור ובנייה חיובית?

האמת, שאין לנו שום דבר חוץ ממין, חוץ מקשר בין בני אדם. אני אפילו לא מדבר על גבר ואישה, אלא בין בני אדם בכלל. כי אנחנו רואים גם היום בחברה האנושית שלנו, וזה גם היה במשך כל ההיסטוריה, רק היו תקופות שזה היה נסתר והיינו מצניעים את זה, שהקשר המיני הוא לאו דווקא קשר פיסיולוגי בין גבר ואישה, אלא סתם בין שני אנשים. ויש לנו גם קשרים הומוסקסואליים ולסביים, וכל מיני קשרים למיניהם בחברה האנושית בכלל, כמו למשל שאחד גדול מהשני. למה אנחנו לא יכולים לקרוא גם לזה התקשרות כאילו בין המינים, אחד יותר גדול ואחד יותר קטן, אחד הוא פלוס, אחד הוא מינוס. 

ניצה: מה זאת אומרת, אחד יותר גדול מהשני?

יותר שולט מהשני. שני גברים שאחד יותר חזק מהשני, והשני כנקבה, "תש כוחו כנקבה", יותר חלש כאילו, כך זה נקרא. וכולי. זאת אומרת, אנחנו רואים גם בטבע, במין החי ובמין הצומח, שיש החלפת מין. שכל אחד יכול לקבל ממין אחר אם צריך. ואפשר להפוך זאת אם יש צורך להתרבות להמשך החיים.

זאת אומרת העניין הוא שהחיבור והשימוש במין הוא הרבה יותר רחב מאשר אנחנו מסתכלים היום, כעל רק איזה זיווג בין גבר ואישה. אלא כאן כל ההתקשרות בעולם, כל ההתקשרות בין חלקי העולם, כולה כך בנויה, על כוח עליון וכוח תחתון.

ניצה: למה אגב הכוח השולט או הכוח החזק או הכוח העליון מיוחס לכוח הזכרי, והכוח כאילו התחתון, החלש יותר משויך לכוח הנקבי?

כי כך זה מצד הטבע. הנקבה נקראת כך מלשון נקב, חוסר, כאילו חסר. והגבר הוא המתגבר. אם אנחנו מדברים על טבע האדם ואנחנו מדברים על האדם עצמו, אז אם הוא חלש הוא נקרא נקבה, ואם הוא מתחזק ויכול להשפיע ויכול להתגבר, אז הוא נקרא גבר, מהמילה התגברות. זאת אומרת, זה לא שהוא נולד כך, אלא לפי העבודה שלו על עצמו.

זאת אומרת להיות זכר ונקבה, ואנחנו רואים את זה במינים שמתחלפים לפעמים ובזמננו עוד ועוד יתרבה כל העניין הזה, שייך ליחס האדם, לקשר עם האחרים, או באיזו צורה הוא מציג את עצמו. אם הוא משפיע לכולם הוא נקרא גבר, אם הוא חייב לקבל מכולם הוא נקרא נקבה. מה העתיד? שאני גם אשפיע לכולם וגם אקבל מכולם. 

 אורן: מה זה משפיע?

משפיע, ממלא את כולם לפי רצונם, וגם בזה אני צריך לקבל מכולם, כי אין לי מה להשפיע לאחרים. ואז יוצא שאנחנו כולנו כאילו מגנט שיש לו שני קטבים, גם פלוס וגם מינוס. שמצד אחד אני חייב לקבל מכולם ומצד שני אני משפיע לכולם, גם גברים וגם נשים.

ניצה: זאת אומרת, מעבר למעטפת הפיסית, גופנית שנולדתי נניח אישה, יש בי את הצד הזכרי והנקבי. אם אני משפיעה, נותנת, אז אני בעצם כגבר ואם אני בעמדה של מקבלת אז אני כאישה. ההיבטים האלה של הזכר והנקבה הם גם בתוכי.

אנחנו רואים שכך תמיד אנחנו מתנהגים, כל הזמן משחקים, אנחנו רואים איך דווקא הנשים שולטות.

 ניצה: למה לקבל זה נחשב נחות כביכול?

 לא, זה לא מדויק, אם אנחנו יודעים איך לקבל נכון כדי למסור לאחרים, אז זה לא פחיתות מצב, זו לא פחיתות דרגה.

 ניצה: אז מה זה לקבל נכון?

לקבל נכון זה שאני גם מתקשר כדי למסור את זה, ואני בעצמי הופך להיות כאיזה צינור המקשר בין כולם. כולם יכולים דרכי להשפיע לכולם, ואז יוצא שמצד אחד אני פתוח לכולם לקבל מהם ומצד שני אני פתוח לכולם להשפיע להם וכך כל אחד ואחד. ואז השפע ממש, ההרגשה הטובה, ההתקשרות הנכונה, היחס היפה והנכון עובר בינינו, וכולנו בעצם נמצאים במצב ניטראלי כביכול. כולנו קשורים לכולם וכולנו נמצאים בחיבור האין סופי הבלתי מוגבל.

ניצה: זאת אומרת שאני יכולה להשתמש באקט המיני כסוג של תרגיל, שדרכו אני יכולה ללמוד?

עכשיו השאלה היא, למה ניתן לנו בחיים שלנו האקט המיני עם הנטייה הגדולה אליו, עם כל התרבות שבסופו של דבר נוצרה דווקא עקב זה, הציור המוסיקה, כל מה שיש לנו, כל מה שאנחנו עושים זה כעטיפה לזיווג, לחיבור. זיווג, הכוונה לחיבור.

אורן: לא הבנתי בדיוק.

כל ההתפתחות האנושית היא כדי להגיע לחיבור הנכון בינינו, שכולנו נהיה כמערכת אחת אינטגרלית כמו כל הטבע. להביא את עצמנו למצב בו כל אחד ירגיש את עצמו, גם מקבל וגם נותן. ולכן, מדרגת החי ועד לתחילת דרגת המדבר, כל ההתפתחות שלנו היא איך נתייחס למין. הסדר הוא "אוכל מין", אוכל הוא הבסיסי ביותר, בלעדיו לא מתקיימים החיים, זה ברור, אבל ההמשך לחיים, הלאה לאחר מכן, זו דרגת המין. איך נארגן את המין כדי להיות בקשר הנכון בינינו בדרגת האדם, לא בדרגת חי.

בעצם אנחנו רואים מהטבע, שאם היינו נשארים בדרגת החיות לא הייתה לנו בעיה עם המין. כשהתחלנו להתפתח לדרגת האדם, כל ההתפתחות שלנו נובעת מכך שאנחנו נמצאים בקלקול הקשר בינינו, והקשר בינינו הוא כבר הקשר המיני, בין בני אדם, גם זכרים וגם נקבות לא חשוב באיזו צורה, זה בכל זאת מין. ולכן התפתחנו מכך שרצינו בכל תקופה לעשות מקסימום שימוש בדחפים שלנו, בקלקולים שלנו, עד שהגענו למצבנו כאן ועכשיו, והשאלה עכשיו היא, איך להשתמש ביסוד הזה של הנטייה למין, באופן שזה יכול לתקן לנו את כל החברה, את כל החיים, יוציא אותנו מהמשבר הגדול, הרב גווני הזה. התנאי לכך הוא שנתחיל להבין איך לסדר את היחסים בינינו.

ועוד נראה בעתיד הקרוב, שאנשים יתעסקו במין באופן שלא ימצאו בו אפילו כל מיני תענוגים, תהיה להם מעין בדיקה, בירור של היחס הבעייתי לזה. הם יראו ויבינו שללא המרכיב הרגשי באופן נכון והדדי, שהם יכולים להוסיף למין, הם לא יוכלו לבנות צורות נכונות של קשר משפחתי. שמשפחה מסוג אחר לא תוכל להתקיים, כי לא כדאי לי להתקשר לאיזו אישה ולהיות קשור אליה בחיי משפחה, אם אני לא מקבל ממנה סיפוק אותו אני לא יכול לקבל מהמין, אני צריך כאן מעבר לזה. שיחד עם הקשר המיני, אני אגיע איתה לקשר פנימי, רוחני. אחרת אין בעיה, יש כמה ואיך שרוצים, לכל אחד, אבל ההשתוקקות לכך תגיע מחוסר קשר בין בני אדם, וקודם כל תגיע הרגשת הרעב מכך, שחוץ מהאוכל, התאווה הבסיסית הזאת תורגש בנו כריקנות והיא דווקא זו שמכניסה אותנו לייאוש.

אורן: המין?

כן, בוודאי. חוסר המילוי ממין מכניס אותי לייאוש. דיברנו על כך שכל התרבות, כל החיים שלנו בנויים על המין בסופו של דבר, מהאלקטרונים, מהזנים שקיימים וכל השאר, בכל מה שאנחנו רואים, בודקים, אנחנו רואים את החלק הנגדי בהתקשרות. זה לא סתם שאני רואה אישה או גבר, כשאני מסתכל על העצים ועל השמיים, על כל דבר, אני רואה את הדברים שהפוכים ממני.

אורן: אתה כגבר או כאישה?

זה לא חשוב, כאדם. כשאני מזהה משהו, זה נקרא שאני רואה דברים שמהם אני נהנה או ההיפך, פוחד מהם, דוחה.

אורן: אתה יכול לתת דוגמה?

כל דבר. כשאני רואה צבע, כשאני רואה אור, שמש, חושך, בני אדם, חיות, לא חשוב מה. אני מזהה אותם מפני שאני מזהה אותם ברצון ליהנות שלי, שהוא החומר שלי.

אורן: וכשאני רואה אישה יפה כגבר?

אישה יפה, או לא יפה, גבר, ילד, זה לא חשוב מי, אני רואה את כולם רק כממלאים את הרצון לקבל שלי. ממלאים את הרצון ליהנות שלי, אחרת לא הייתי מזהה אותם בכלל כקיימים.

אורן: הם עוד לא ממלאים, אני מפנטז כביכול.

לא, אני לא יודע מה זה נקרא מבחינתך ממלאים, העין מתמלאת, מאיפה היא מתמלאת?

אורן: נניח שאני קולט אישה יפה.

נניח, אתה כל הזמן חוזר לדוגמת האישה היפה ואני רוצה להגיד לך שבכלל, לא רק אישה יפה, כל החיים שלנו בנויים כך, שאנחנו מזהים, האם הדבר נותן לי תענוג או ייסורים, ובאמצע אפס, אני לא מזהה.

אורן: גם הפוטנציאל של הדבר להביא לי טוב, לא רק אם זה נותן לי.   

זה אפילו עוד לפני הפוטנציאל עצמו, כשאני מזהה משהו כנמצא, כקיים, אני מגלה אותו כקיים אך ורק מפני שאני או נהנה או נדחה ממנו, אחרת לא הייתי מזהה שהוא נמצא בשדה הראייה שלי, אחרת הוא לא היה קיים, כי אני מזהה אותו ברצון לקבל שלי. ברצון לקבל שלי אני מצייר את הדבר, לכן, אם אתה אומר שאתה מסתכל על אישה יפה זה אומר שהיא ממלאת את הרצון ליהנות שלך.

אורן: איך היא ממלאת?

בזה שאני מסתכל. כי חמשת החושים שלי, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, יכולים במשהו להתמלא מזה, אז אני נהנה, או ההפך, אני דוחה אותה, לא רוצה ליהנות, למען תענוג יותר גבוה, לא רוצה למלא את עצמי בתענוג של ראיית אישה יפה, נניח, אז אני חושב על דברים יותר גבוהים. גם דברים יותר גבוהים הם כמו אישה יפה רק פי כמה יותר, שמהם אני נהנה ואז גם זה נקרא תענוג מיני. למה? כי אני מינוס, חוסר שרוצה ליהנות. השאלה היא האם האישה היפה הזאת היא גבר או אישה כלפיי?

אורן: אישה לגמרי.

לא, היא כלפיי גבר.

אורן: למה?

כי היא מביאה לי תענוג ואני רוצה אותה, אני נמצא בחיסרון, אני כלפיה כנוקבא, כנקב.

אורן: איבדתי אותך, לאט לאט. יש אישה יפה, אני מסתכל עליה ונהנה רק מלהסתכל עליה. חוש הראיה פועל, כל החושים פועלים, אני כבר נהנה. יש לי בראש דמיונות, פנטזיות, מפה מה הלאה?

אתה מסתכל עליה כמו אישה, והיא כלפיך כמו גבר. כי היא יותר שלמה ממך. לך חסר למלא את עצמך, אז אתה כאן הנוקבא. חיסרון.

אורן: נוקבא מהמילה נקבה?

כן. נקב. והיא כלפיך כמקור התענוג, כגבר, כהתגברות. זאת אומרת, היא יותר שלמה.

אורן: אני זקוק לה.

נכון. אתה מוכן על ארבע לבוא אליה, אז אתה גבר?

אורן: זאת אומרת שזה דינמי, מי שצריך את מי, הוא הנקבה.

יופי, כן.

אורן: אמרת קודם משהו שסיקרן אותי מאוד, שכיום חוסר המילוי ממין, מכניס אנשים לייאוש. איזה מילוי אנחנו מחפשים במין שאין אותו היום, והוא מכניס אותנו לייאוש? מה לא קיים היום בהתקשרויות המיניות בין אנשים, בין בני זוג, לא משנה בין מי למי, שלא ממלא אותנו מספיק, ולכן אנחנו בייאוש. מה אין היום במין?

אנחנו היום יורדים לייאוש מכל החיים. ודיברנו על כך, שכל החיים שלנו בנויים על המין, ולכן אנחנו לא יכולים ליהנות.

אורן: למה?

אנחנו לא מסוגלים, אנחנו לא יודעים איך ליהנות מהתקשרויות בינינו, שכל סוגי ההתקשרויות בינינו נקראים "מין".

אורן: למה אנחנו לא יודעים ליהנות, הרי זה הדבר הכי טבעי, הכי בסיסי. אמרת שפעם היינו מקיימים יחסי מין כמו חיות. למה היום בסוף ההתפתחות שלנו, שבה אנחנו בני אדם נאורים, כי התפתחנו, השגנו, לא יודעים ליהנות מהדבר הכי בסיסי? יש פה איזו סתירה.

לא. כי פתאום אתה מגלה על ידי ההתפתחות שלך, שהמין עצמו לא ממלא אותך.

אורן: במה הוא לא ממלא אותי?

אתה עוד לא מודע לזה, אז אני אספר לך סוד. תוכל ליהנות פי מיליארד יותר ממה שאתה נהנה עכשיו, ועוד יותר.

אם אתה מגיע לחיבור לא פיסיולוגי בלבד, לא רק לחיבור גשמי כמו זכר ונקבה, כמו אצל חיות, עם כל השכלולים שממציאים סביב זה, עם הפנטזיות שמייצרים את האמצעים למיניהם, וקבלת כל מיני תמריצים למיניהם, לא חשוב מה. אלא אם אתה מגיע לקשר הפנימי ביניכם לפני ההזדווגות, בזמן, ואחרי זה, אבל קשר ברמה יותר גבוהה, כי סך הכל הקשר הפיסיולוגי כאן נותן לך רק את הבסיס להתקשר בצורה פנימית, נפשית, שיהיו ממש כאחד, בלב אחד, בהרגשה המיוחדת, בהשלמת הנשמות, אז אתה מתחיל לקבל תענוגים בדרגה שהיא פי מיליארד יותר גדולה, בלי להגזים.

אורן: מה אני צריך לעשות בשביל להרגיש כאלה עוצמות של תענוג?

אתה צריך להיות מקושר לשותף שלך במעשה הגשמי, גם כשותף במעשה הפנימי.

אורן: מה פירוש?

זה באמת הזיווג הגבוה, הנעלה, שאליו אנחנו צריכים להגיע. ולכן כל המשבר שאנחנו חווים היום, הוא כדי לחייב אותנו לחפש התקשרות כזאת.

אורן: לא הבנתי, מה היא ההתקשרות הנוספת. אמרת שצריך להיות מקושר לשותף שלך?

בדרגה יותר גבוהה מדרגת החי.

אורן: מה זה אומר?

עכשיו אנחנו מפתחים את דרגת החי.

אורן: דרגת החי זה הקשר המיני עצמו?

כן. פיזיולוגיה.

אורן: כמו חיות.

כן כמו חיות. אבל אנחנו עשינו סביב זה תרבות למיניה, כל מיני אמצעים וסרטים ומה לא.

אורן: זה גם נכלל אצלך ברמה הזאת.

של דרגת חי.

אורן: חיות יותר משוכללות נגיד?

הרומנים, המוסיקה, כל היצירות שלך וכל מה שעשית תוך אלפי שנים, זה הכול כדי ליפה את המעשה הגשמי הזה של זכר ונקבה, של שתי חיות מזדווגות. לא יותר מזה, ממש כך, זו אותה דרגה. גם אם תדבר על כל היצירות היפות באמת ביותר במין האנושי.

ניצה: אם אני מבינה נכון, כל הציר הזה של ההיסטוריה של האנושות שנגענו בו בנקודות, היה לו מין מותר אסור, מותר אסור.

זה כדי להגיע לסיום.

ניצה: אבל העוצמה של ההנאה היא נשארה אותה עוצמה?

בסופו של דבר, כמה שאנחנו משתדלים להגדיל אותה על ידי כל מיני אמצעים, כימיה, סרטים, הכנות לזה, ניתוחים למיניהם, ומה לא עושים, אנחנו לא מסוגלים לקפוץ לאותה דרגה שאליה באמת יש לנו חיסרון.

אורן: מה פירוש יש לנו חיסרון?

חיסרון להתקשרות הפנימית בינינו. כי בדרגה ההיא, התפרצות האורגזמה היא פי מיליארד לפחות יותר גדולה בעוצמה, ממה שאנחנו יכולים להרגיש, אם נאסוף את כל התענוגים בכל החיים שלנו למקום אחד.

אורן: כדי להגיע לאורגזמה הזאת של פי מיליארד, אני צריך להוסיף להתקשרות שאני מכיר היום, להתקשרות המינית בינינו, עוד משהו. אמרת שצריכים להוסיף התקשרות נוספת ברמה גבוהה יותר. מה זאת ההתקשרות הנוספת שאותה אני צריך להוסיף, לפני שאני מתקשר עם בת הזוג שלי?

לזה צריכים להגיע על ידי התקשרות שנקראת "חינוך אינטגראלי".

אורן: מהי ההתקשרות בעצמה, לא מה האמצעי להגיע. תאר לי את ההתקשרות עצמה שאם אני אוסיף אותה, תהיה לי אורגזמה פי מיליארד?

בזה שמגלים עד כמה אנחנו צריכים זה את זה, כדי להגיע לאותו המקום הגבוה.

אורן: אני צריך אותה?

אם אנחנו מדברים על משפחה, כן אתה צריך אותה.

אורן: המודעות הזאת שאני זקוק לה, כדי להגיע לאורגזמה הזאת של פי מיליארד, הוא תנאי מקדים?

ודאי. כי אתה בוחר בה. הרי אתה בוחר אותה לא לפי הגזרה שלה, אלא לפי ההכנה שלה הפנימית, הנפשית.

אורן: הכנה למה?

לחיבור אתך הפנימי.

אורן: מה הוא החיבור הפנימי, אני מבין שזו מילת המפתח?

כן.

 אורן: אם אני מוסיף להתקשרות המינית עם בת הזוג שלי, כשהיום אני יודע לעשות התקשרות ברמה מסוימת, גם התקשרות פנימית, אני יכול להעצים את החיבור?

לפי מה אתה בוחר את בת הזוג שלך לזיווג הגשמי? היית בוחר אותה לפי הצורה החיצונית.

אורן: או לפי אופי, השלמה פנימית, לפי מכלול.

אני חושב שלא, זה כבר לחיי משפחה. אני מדבר לקשר הגשמי, המיני.

אורן: לקשר מיני בלבד, הייתי בוחר בעיקר לפי איך שהיא נראית.

לפי החיצוניות.

אורן: לגמרי.

נכון. אז אתה הולך לעבוד בצורה פשוטה. זה כמו שאנחנו צריכים לאכול כדי להשיג איזו מטרה בחיינו, כך אנחנו צריכים לבחור באישה שלא דוחה, וזה מספיק כדי לקיים איתה את מטרת חיינו.

אורן: אתה מדבר על בחירת בת זוג?

כן.

 אורן: לא על זה אני שואל, יש לי בת זוג.

אנחנו לא מבינים אחד את השני. לא אכפת לי אם יש לך בת זוג או לא, אני לא מדבר עליך. אני מדבר על אדם שרוצה להקים קשר רוחני נכון, וכדי להגיע לקשר רוחני, לפסגה הרוחנית, הוא צריך גם קשר גשמי.

אורן: מה זה קשר רוחני?

קשר רוחני הוא בדרגה יותר גבוהה מדרגת החי.

אורן: זה החיבור הפנימי שאתה מדבר עליו שהוא בין אנשים, מעבר להתקשרות הגופנית?

כן כי זה כבר ברוח. הוא לא קיים בצורה גשמית בלבד. בצורה גשמית אנחנו גם עושים את זה כך, וככל שיכולים ליהנות אנחנו נהנים. אנחנו רוצים להוסיף לכך עוד קומה, ובשביל זה אני לא צריך אישה יפה, אלא שהיא לא תהיה דוחה בלבד, זה הכרחי, לא יגונה ולא ישובח. זאת אומרת, אני צריך למצוא אישה שהיא רק לא דוחה אותי פיסית, וזה מספיק, זה נקרא תנאי הכרחי ולא מותרות.

את כל היתר אני בונה איתה בצורה פנימית, נפשית, רוחנית, שאנחנו מתקשרים בינינו כדי להגיע לחיבור הפנימי. לשם כך יש לנו קשר, ואנחנו מתחילים לפתח אותו בהתקשרות הדדית, בכך שכל אחד מכניע את עצמו כלפי השני, כל אחד רוצה להתחבר לשני, למלא את הרצונות האחד של השני, ועוד. זה לפי כל תורת הקשרים שדברנו עליהם, שקיימים בינינו כמו בין גבר ואישה או בין שני חברים, בין שני שותפים, וכן הלאה, כמו בקבוצה.

ואז אני מגיע אתה, שהיא ממש השותפה שלי, לדרגת החיבור הרוחני שנקרא "זיווג". גם בצורה הרוחנית זה נקרא זיווג. כי שני מנוגדים הגיעו לקשר, לחיבור ביניהם, על ידי ויתור הדדי, למען התקשרות בדרגה העליונה הזו. אז הם מתחילים להרגיש בקשר ביניהם התגלות מסוימת, מיוחדת מאוד, שזה קורה מפני שהם עשו ויתור. דברנו על פלוס ומינוס ושצריכה להיות התנגדות ביניהם. בכך שכל אחד מוותר על עצמו, יש התנגדות משותפת ביניהם, ולמרות ההתנגדות הזאת, כשהם מתחברים על פניה, הם מגלים  את התענוג מהמין הרוחני, בדרגת האדם. ועל כך גם דיברה התורה שזה כבר תיקון החטא. ולכך אנחנו צריכים להגיע.

ואם תלך מתוך כך לראות את כל המשבר שלנו, ואת כל הבעיות שיש לנו וכולי, תראה שכולם כאילו מסתדרים כדי לכוון אותנו לזה. ויהיו עיוותים במין ועוד יותר בעיות למיניהן, ואנשים לא ידעו איך להתקשר, ובכלל הם לא יראו זה את זה. כי יחפשו משהו אבל אין מה למצוא. גם היום, וגם לפני 100 שנה, או לפני 1000 שנה, האם חיפשנו תענוגים חוץ מזיווג אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות? לא. היום אפילו בדברים בסיסיים אנחנו לא מוצאים את התענוג. אם אתה פותח טלוויזיה, אז חוץ מאוכל ומין אין לך כלום, כי ממשפחה והלאה כבר הכול נמחק. וגם בדברים אלה אנחנו כבר נמצאים בזה שהתענוג הולך ונעלם. לכן הוא ממלא את כל המסכים. אז מה יישאר לנו.

ניצה: דיברת על תופעה, שאנשים מתחילים להרגיש שאפילו ההנאה מהדבר הבסיסי ביותר לכאורה, מהמין, כאילו נעלמה להם. הם לא מצליחים ליהנות ממנו.

הרצון שלנו הרבה יותר גדול ממה שאנחנו יכולים להוציא מכך, לכן אנחנו רוצים להוסיף  כל מיני תרופות כביכול, כל מיני אביזרים למיניהם וכן הלאה.

ניצה: ובאמת כשמסתכלים על כך, אנחנו רואים סוג של תופעה, שמה שמאפיין את התקופה הזאת, הוא שהנושא של דיכאון וייאוש משפיע בצורה מאוד חד משמעית על החשק המיני. ובאמת הרבה מאוד אנשים מאבדים בכלל את החשק שלהם, הרבה מאוד אנשים באמת מודאגים. וכשהסברת את זה הבנתי, שזו הבנה מאוד גדולה אולי, שהאדם צריך להבין אותה היום, שחלק מהאובדן של החשק המיני שהוא החשק הטבעי ביותר של האדם, נובע מכך שהוא הגיע לסוף של תקופה מסוימת, שבה הוא כבר לא יכול יותר ליהנות מהמיניות בצורה שהייתה מקובלת עד היום.

האנושות עדיין לא מבינה מה חסר לה, ואנחנו בחינוך האינטגראלי, בחלק המיני ובכלל כעיקרון, צריכים להתחיל ולהסביר זאת. כי כל חינוך אחר תלוי בזה. איך זה נקרא ה"אינסטינקט העיקרי"?

ניצה: האינסטינקט החייתי, הבסיסי?

ה"בסיסי", בעברית כך קוראים לו.

ניצה: זה מאוד מעניין, וגם אני שמתי לב, שאנשים שמאבדים את החשק המיני שלהם, בדרך כלל מאבדים את החשק לחיות. זאת אומרת, יש קשר מאוד הדוק בין תחושה של חיות, של ויטליות, ובין החשק המיני, זו כאילו אנרגיה אחת.

כן, בשביל מה לחיות כאילו. ברגע שאדם מפסיק להימשך לכך, הוא כבר מתחיל לרדת מהחיים.

אורן: אמרת שאפשר להגיע לתענוג ממין רוחני. מה זה תענוג ממין רוחני, איך עושים מין רוחני?

אני לא מכיר את כל התשוקות שלי, אני יודע שאני רוצה ליהנות. ואני כל הזמן מרגיש את עצמי שאני לא נהנה, לא מספיק. אפילו שאני נהנה מאוכל, זה לרגע אחד, לחצי שעה, או אפילו לחמש דקות, עד שאני ממלא את הרעב העיקרי, הראשון וזהו. אותו דבר עם המין, שנייה אחת והכל עובר, ומיד אחרי השנייה אתה כבר חושב על משהו אחר. זה נפסק מיד אצל גבר, אצל נשים זה קצת אחרת, אבל בכל זאת.

אני רוצה ליהנות מאוד, אני רוצה ליהנות מכל סוגי התענוג שיכולים להתעורר בי, שיתעוררו בי תשוקות, כל התשוקות שלי בבת אחת. אבל יחד עם זאת, אני גם רוצה למלא את כל התשוקות שלי בבת אחת, ועד לגובה שאני אפילו לא מכיר אותן. כי אני רואה שאני בכל זאת נשאר ריק. זאת אומרת, יש לי עוד כל מיני תשוקות, ואני לא יודע אפילו מי הן, מה הן, ואיך ליהנות. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ומה? אני רוצה שיתגלו בי כולם, ויתמלאו כולם ולתמיד. זה נקרא ה"זיווג רוחני". זה לא רע.

אורן: יש תרגיל קטן לשיעורי בית. אני רוצה את האורגזמה פי מיליארד, תן  אורגזמה פי עשר קודם כל. מה אני צריך לעשות, על מה אני צריך לחשוב?

שיעורי בית הם לחשוב איזה גבר אתה צריך להיות, ואיזו אישה היא צריכה להיות, השותפה לך להשגת הזיווג הגבוה הנעלה.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. תענוגים, חיים חדשים. כל טוב להתראות. 

לחצו כאן להורדה