חיים חדשים - תוכנית 274 - האני והאגו - חלק א'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום טל מנדלבאום.

טל: שלום.

אורן: הנושא שלנו היום הוא אנחנו עצמנו, ואין נושא יותר קרוב ואהוב עלינו, מאשר להכיר את עצמנו טוב יותר, על מנת לדעת איך לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר.

הנושא של סדרת השיחות שאנחנו מקיימים כאן הוא אני והחברה.

באינטראקציות ביני לבין החברה הסובבת אותי ושבה אני חי, יש כל מיני דברים, חלקם נעימים יותר והרבה מהם נעימים פחות. חוסר ביטחון, חרדה, פחד, חוסר הערכה עצמית, כל מיני דברים, שהיינו שמחים ללמוד איך אפשר להתגבר מעליהם וללכת לחיים חדשים. כנראה שחסרים לנו כל מיני דברים כדי להבין ולהרגיש על עצמנו ועל האנשים הסובבים אותנו, וזה מה שאנחנו מנסים ללמוד כאן, תהיו איתנו. היום המיקוד שלנו הוא בנושא "אני והאגו שלי", ונרצה לצלול פנימה אל תוך עצמנו ולגלות בתוכנו שני חלקים, וללמוד מה אפשר לעשות איתם על מנת להתקדם בחיים.

טל: בהמשך לשיחות שלנו "להרגיש נוח בחברה", כל אחד מאיתנו היה רוצה להיות מסוגל לממש את עצמו, ולחוש בנוח לבטא את עצמו בחברה. אנחנו יודעים שהרבה פעמים אנחנו נמצאים במצבים פחות נעימים, שקשה לנו להתבטא, שאנחנו חוששים ממה יגידו, מה יחשבו. אנחנו כל הזמן עסוקים בלייצר תדמית, איזה רושם שיהיה טוב, ולכן אנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד אנרגיה, והרבה מאוד פעמים זה מלחיץ אותנו. אנחנו מנסים כאן לגבש את הגישה הנכונה להתנהלות שלנו בחברה ולעצמנו, כדי להגיע למצב מיטבי של נוחות, של הרמוניה עם הסביבה שלנו ועם עצמנו.

בתפיסות שלמדתי בעבר, לימדו אותי שאני צריכה לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי ולהשקיע בעצמי יותר, כדי שאוכל לצאת לחברה ולהצליח. אנחנו הבנו בשיחות האחרונות שיש גישה אחרת שיכולה להיות לנו מאוד מעניינת ויעילה, ואנחנו רוצים להכיר אותה. התחלנו להבין כמו שאורן הזכיר קודם, שאנחנו צריכים לחלק את עצמנו לשני חלקים, להבין שבתוכנו יש משהו שנקרא "אגו", ויש עוד משהו שהוא בעצם ה"אני האמיתי" שלי, אבל לא תמיד אנחנו מזהים את זה ולא תמיד אנחנו יודעים איך לעבוד איתם.

היינו רוצים להכיר את שני החלקים האלה, את האגו שלי ואת האני. מי זה האגו שלי ואיך אני אזהה אותו?

אני רואה שיש בעיה אפילו לזהות את האגו. לגבי האגו, זה תלוי באיזו רמה אנחנו מדברים. אהבה עצמית, זה פשוט מאוד, בלי אהבה עצמית שום דבר לא קיים. כל חלקיק, חלק, גוף, גוש, בריאה, סוג, לא חשוב מה, מדומם, צומח, חי ובני אדם, חושב על נוחות עצמו. עד כמה שנוח לו, עד כמה שטוב לו, עד כמה שהוא יותר מגן על עצמו ובטוח במצב הנוכחי ובמצב העתידי. יש תוכנות פנימיות בתוך כל חלק וחלק שלומד מהעבר, אולי סופג מהעבר, ועושה מזה ארכיון שלם של התרשמויות כדי להיות בטוח בהווה ולבנות את העתיד.

האגו שלנו, זאת אומרת הנטייה שיהיה לי טוב בכל מיני מובנים, היא  שבונה ומפתחת כל בריה ובריה, מהחלקיק הקטן שמתחיל להתחבר עם האחרים, להתרבות למיניהם, וכן הלאה, ועד הגושים הגדולים, הגופים הגדולים. אז מחלקיק יוצא מדומם צומח, ומצומח חי, ומחי מדבר, וכך האגו בהתאם לזה מתפתח.

לכן באגו אנחנו מבחינים בארבע דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר, ולפי זה אנחנו מזהים את החלקים האלה בטבע, סביבתית. בחלקים האלה אנחנו מבדילים כבר לפי הדרגה של האגו שבהם, תוספת כוח, מוח, זיכרון, יכולת. אנחנו כאן צריכים גם ללמוד מה מידת האגו שבכל אחד ואחד.

יש כאלה שהם מאוד אגרסיביים, האם הם יותר אגואיסטיים? לאו דווקא, את זה צריכים ללמוד. האריה לא יותר אגואיסט מהצפרדע, אלא שאלה סוגים שונים. זאת אומרת באגו יש גם  לא רק רמות, אלא גם כל מיני צורות חיצוניות שונות. וכמו שבאנשים, יש כאלה שהם מאוד כאילו אגרסיביים, ודווקא הם יכולים להיות מאוד רכים. ואנשים שקטים וכאילו נעימים, הם הערמומיים והאגואיסטיים ביותר. זאת אומרת יש ויש.

האגו, עליו אפשר לספר הכל. אם אנחנו מדברים על האגו שבמין האנושי, זה אגו מיוחד בהתאם לדומם, צומח וחי, וזה משהו שונה לגמרי. כי האגו הוא שמפתח אותנו. יש בנו אגו שאנחנו הולכים ומשתמשים בזולת, מה שמחוץ לגופו של אדם, בצורה מכוּונת.

זאת אומרת, אם דומם, צומח וחי משתמשים בסביבה מתוך התוכנה הפנימית שבהם, איך להשתמש בסביבה, ובצורה כזאת הדוממים מושכים או דוחים זה את זה, הצמחים כבר מושכים מהסביבה חמצן או פחמן או מים וכן הלאה, וגם פולטים את מה שיש בהם וכן הלאה. זאת אומרת יש אינטראקציה, התקשרות יחסית פסיבית עם הסביבה. אבל בכל זאת צומח, הוא כבר צומח לקראת השמש, שהוא רוצה אותה יותר, לקראת האוויר, לקראת מקום מואר וכן הלאה.

בחי, אנחנו רואים שהוא כבר מתחיל לנוע, הוא מתחיל גם את ההתרבות. איך הם מתרבים, איך הם מתחברים בלהקה וכן הלאה. גם בצמחים יש להקות, יש קבוצות, אבל זה דרך השורשים שלהם. ולפי המחקר, אנחנו רואים שנניח ביער, יש גם צמחים קטנים, גם גדולים, גם פרחים, גם פטריות, גם עצים גדולים, ויש ביניהם רשת בפנים, שהם כולם קשורים למנגנון אחד, ויש קשר ביניהם במידע שהצמחים מוסרים זה לזה. זה עולם בפני עצמו, ובחי זה עוד יותר.

אבל בכל זאת, בכל אחד מהדומם, הצומח והחי, בפנים, בתוכם, בכל אחד ואחד, יש תוכנה משלו. והתוכנות האלה גם קשורות לעולם הדומם, הצומח והחי, שביחד זה נקרא "הטבע". והטבע הוא מאפיין, שבו הכל מתקיים לפי האינסטינקטים, זאת אומרת שאין כאן בחירה חופשית. אם היינו יודעים מה קורה, היינו יכולים לדעת מראש איך יתנהג האריה, או הצפרדע, העץ או האבן. זה, אם היינו יודעים בדיוק את החוקים שבטבע. אבל אפשר לדעת את זה. רק היום לא יודעים ומחר נדע.

והאדם הוא יוצא מהכלל. כי בעצם מה קורה, הוא בא מהקוף, הוא מתפתח, ובעצם ולפי המבנה שלו הוא שייך לדרגת החי. אנחנו רואים את זה לפי המחקר, שאין שום דבר באדם שאין בחיה. אלא יש באדם משהו מיוחד, וזה האגו שלו שרוצה לנצל את הזולת, מה שנמצא מחוצה לו, וכל הזמן על ידי זה להתקדם. הוא לומד מהזולת מה יש לזולת וגם רוצה את זה. זאת אומרת הוא יכול לקנות יותר אגו, רצון לקבל, רצון ליהנות. הוא רואה שיש אצל מישהו, אז "גם אני רוצה". רואים את זה ממש בילדים הקטנטנים, שיש לו ביד איזה צעצוע משלו, הוא רואה שלמישהו יש משהו אחר, הוא רוצה. בדרך כלל לחיות אין דבר כזה, אולי לקופים במקצת, וגם בתור משחק, וגם מפני שזה נמצא בתוך הטבע שלהם, כבר בתוכנה הקבועה.

מה שאין כן אצלנו. כמה שאנחנו מתפתחים, אנחנו מפתחים עוד ועוד מקורות הנאה ותענוג, ומזה כל אחד לומד מהאחרים וכך אנחנו מתפתחים. אף חיה לא מתפתחת מדור לדור, מדור לדור, והאדם כן. יש לנו שור וחמור, והצאצאים שלהם יהיו גם הם שור וחמור כמו שהם, ולא ירצו משהו אחר. הם רוצים עשב וגרעיני חיטה ומים, ואלה ירצו אותו דבר. ולא שפתאום הצאצאים ירצו משהו אחר מההורים והפוך מההורים, ויהיו בניגוד להורים ולא יבינו זה את זה, עד כדי כך, וכולי מה שיש באדם.

ולכן באדם, האגו שלו מתפתח בצורה כזאת, שהוא מתנגד לדור הקודם. לכן הוא עושה מהפכות, וכל הזמן נמצא בבעיה הזאת עם הורים וילדים, שאלה לא מבינים את אלה וכן הלאה, ובמשך ההתפתחות הפער הזה נעשה יותר ויותר גדול ובולט.

ועוד יותר מה שיש באגו, באגו האדם יש הרבה מאוד הבחנות, וההבחנה המיוחדת ממש לאדם, שהוא נהנה מזה שהוא משפיל את הזולת. שאני באגו שלי חייב להרגיש את עצמי הגבוה, הטוב, המוצלח. ואז ויוצא שאני מודד את זה לעומת הסביבה, וכמה שהסביבה פחותה ממני, כך אני מרגיש טוב. אז או שאני עולה ומרגיש יותר טוב, או שלפחות אני לא כל כך עולה ולא כל כך טוב לי, אבל אני רואה שהחברה סביבי נמצאת במצב יותר גרוע, אז גם כבר טוב לי. זאת אומרת, יש לאדם רצון להזיק לסביבה כדי להרגיש את עצמו ברמה גבוהה יותר.

טל: אני רוצה להבין ולזהות את האגו בתוכי. לדוגמא אם אני נכנסת לחדר ופוגשת מכר או מספר אנשים, מה האגו אומר לי בסיטואציה כזאת, האם צריך להרשים את האנשים האלה, האם יש איזה מנגנון שפועל ברגע שאני נמצאת בחברה?

כשאני נכנס לחברה אני קודם כל רואה כמה החברה הזאת מזיקה לי או לא, כי קודם כל האינסטינקט הבהמי, הגשמי, מאיפה שבאנו, בודק האם הם מזיקים לי או לא. לכן אני קודם כל מתגונן. ברגע שבניתי את ההגנה, אני מתחיל לראות במה אני יכול להרוויח מהם, אחר כך איך אני יכול אפילו לשלוט עליהם. זאת אומרת האגו שלי סגור בינתיים, ולאט לאט פותח את עצמו לכל מיני דרגות הנאה מהסביבה, עד כמה אני מסוגל לנצל אותם.

טל: למה האגו גורם לכל התופעות שדיברנו עליהן קודם, חוסר ביטחון, לחץ חברתי, חרדה חברתית, זה נובע מאותו האגו?

אם הייתי נפטר מהאגו שלי, אז מצד אחד הייתי חי בעולם שכולו טוב. לא היו לי לחצים, לא היו לי תמריצים, לא הייתי בכל מיני תחרויות למיניהן לשנאה, לקנאה, או למשוך אלי איזו אהבה ואהדה וכן הלאה, היה לי כל טוב. מצד שני לא הייתי יכול ליהנות מהתענוגים שבני אדם נהנים, ויחד עם זה לא הייתי פוחד, לא הייתי בחוסר ביטחון וכן הלאה, מה שאופייני לבני אדם. אי אפשר אחד ללא השני, כי באותו מקום שאני פוחד, באותו מקום אני נהנה אחר כך מהשגת הביטחון. באותו מקום שאני נמצא בצער, באותו מקום אני זוכה אחר כך לשמחה ולתענוג. אי אפשר זה ללא זה, והם גם שקולים כך, זה כנגד זה.

לכן יש הרבה תיאוריות ופילוסופיות הטוענות שאולי לא כדאי להיות כל כך מפותחים. תחייה בשקט ויהיה לך טוב, לא יגעו בך, אל תיגע באחרים, אל תהייה חכם מידי, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", ועוד. גם אנחנו, שרוצים בצורה אינסטינקטיבית שלילדים שלנו יהיה טוב, אנחנו אומרים להם אל תלך, אל תרוץ, אל תהייה מעורב איתם, תתרחק מהחברה הזאת, תהייה בשקט, אתה רואה ההוא שקט, יותר טוב תהייה אתו. הם רוצים לשמוע? לא. אנחנו רצינו לשמוע זאת מההורים שלנו? גם לא.

יש כאן עניין של התפתחות. כוח ההתפתחות בוער בנו כל הזמן ולמרות שזה מסוכן, הוא כביכול דוחף אותנו להתפתח, ואין מה לעשות. אנחנו בורחים מהבית, אנחנו רוצים ללכת לטיולים, לכל מיני מקומות מסוכנים, רוצים לטעום את החיים. אדם הוא לא בהמה, בהמה יודעת שזה אסור, וזה לא כדאי כי זה יכול להזיק לבריאות שלה וכולי, ואילו האדם פונה לכל מיני דברים. הרצון  להתפתחות של האדם חזק יותר מכוח שמירת החיים, ולכן הוא מתפתח. כי ההתפתחות היא תמיד מסוכנת, אנחנו תמיד עוברים את נקודת המוות. כשאני מגיע ממדרגה מסוימת לדרגה גבוהה יותר, אני עובר באמצע, בביפורקציה, בפיצול, וזו נקודת מוות. זאת אומרת אני ממית את הדרגה הקודמת ומוליד בי דרגה חדשה בהתפתחות. יש את זה רק לאדם, לכן הוא קונה חכמה, הוא משיג דברים, ובסוף החיים שלו הוא הרבה יותר מפותח מאשר הוא נולד, ואילו אצל הבהמה, "עגל בן יומו שור קרי", אין התפתחות.

טל: כל הדבר שמניע את התהליך הזה זה האגו שלי?

לא. נכון שזה רצון ליהנות ואנחנו לפעמים קוראים לזה אגו, אבל יש בזה אי דיוק. אני לא יודע איך באמת לקרוא לזה, כי בכל מיני מקורות קוראים לזה בצורות שונות. האגו האמיתי שמלבד אגו נקרא יצר רע, זה אפילו לא אותו אגו שדרכו אנחנו רוצים להזיק לזולת. אישית הייתי מחלק את כל צורות האלה שבאדם קודם כל ליחס האדם כלפי הסביבה, וזה מתחלק לזה שאני רוצה לנצל את הסביבה, את הזולת, לא רק את בני האדם, אלא גם את הדומם, הצומח, החי והמדבר, אני רוצה לנצל אותם להנאתי בצורה פשוטה, כמו חיות. זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה לנצל את הסביבה בזה שאני לא מתחשב בה אלא רוצה להזיק לה. אני נהנה מזה שאני מזיק לה ומוצא בזה קורת רוח, הנאה עצמית, במיוחד כלפי בני אדם. זה כבר אופייני לאדם. האריות אף פעם לא מזיקות לשני אם אין בזה צורך, זאת אומרת אין בהם שנאה, אין בהם יחס שלילי לזולת. הם נוגעים בזולת רק כשצריכים לאכול אותו, אבל הם לא הורגים זה את זה סתם. אם האריה שבע, האיילה יכולה לטייל לידו והוא לא ישים לב אליה. אנחנו לא. גם כשאני לא צריך להשתמש בזולת, יש לי נטייה למחוק אותו, להוריד אותו להשפיל אותו. זה ניצול הזולת בדרגה שנייה.

הדרגה השלישית לא קורת בחברה האנושית, אלא בחברה שבה אנחנו רוצים להתחבר ומחפשים חיבור בינינו. כשאנחנו בונים קבוצה מיוחדת, הומוגנית, שחיה בהרמוניה, כשכולם שווים בה, טובים, יפים, ומלכתחילה מסכימים לזה, אבל אז אנחנו מגלים שיש בנו התנגדות עזה לחיבור. לזה אני קורא אגו מיוחד. כי אותו אגו שאנחנו מגלים שהוא בהתנגדות לנטייה שלנו לחיבור, אותו אגו נקרא "יצר הרע". זאת אומרת זה אגו שמכוון כנגד החיבור שאותו אנחנו רוצים להשיג.

טל: אני מבינה שאם אדם נמצא לבדו על אי בודד, אין לו בהכרח אגו. האם אגו זה משהו שמתעורר בנו ביחס לסביבה שלנו, ברצון לנצל אותה?

אם אנחנו מדברים על אדם שנמצא לבדו על אי בודד, אז הוא כל הזמן חושב איך לשמור על עצמו, איך לשרת את עצמו, איך לספק לעצמו את מה שנחוץ לו לחיים. לכן וודאי שהוא שומר על כל האי הזה, בשבילו האי זה כל הבית שלו, זה משהו אחר. כך אנחנו התנהגנו עם הטבע עוד לפני אלפי שנים, אבל אחר כך הכל השתנה. האגו שלנו גדל, אנחנו כנראה כאלה מפותחים היום שאנחנו לא חושבים על הטבע, על הבית שלנו, על כדור הארץ. מה פתאום. כל אחד מוכן להרוס אותו רק כדי לקבל איזו הנאה לרגע קט.

טל: זה מה שאני מנסה להבין. אגו זו מילה לטינית או יוונית שמשמעותה "אני", ובדרך כלל הכוונה היא לאני שהוא מובחן מאחרים.

שנמצא במרכזו של העולם.

טל: התחלת את התיאור מהטבע ומדרגות הדומם, הצומח והחי, אבל כשאנחנו מדברים על אגו אז בדרך כלל האדם מרגיש רק את עצמו, הוא אפילו לא מרגיש שהטבע שנמצא סביבו הוא חלק ממנו.

הוא לא מרגיש. האדם לא מרגיש בכלל את הסביבה. אדם שמפותח טוב, הוא נמצא בסביבה, הוא נמצא בעולם, הוא נמצא בעיר, אבל הוא כאילו לא מרגיש שאחרים קיימים. יש לו הרגשה כזאת שכולם כמו בובות, הם באו לשרת אותו ורק הוא קיים. אני נכנס לחנויות, אני רואה אנשים ברחוב וכן הלאה, אבל הם כאילו בדרגה פחותה ממני, הם כאילו צומח, הם לא אני.

טל: האם אפשר להגיד שההרגשה הזאת שהאדם מסתובב איתה, שיש רק את האני שלו, זה נקרא האגו שלו?

כן. אבל שוב, ההגדרה הזאת לא ברורה, כל אחד נותן לה ביטוי שונה. העיקר בשבילנו זה הביטוי האחרון, לא מזה האגו, אלא מהו האגו שנקרא יצר הרע. כי הוא מתגלה רק באלה שנמצאים בקבוצה מסוימת ורוצים לעבוד על החיבור. זאת אומרת כשהם מתחילים לעבוד נגד הטבע שלהם, הם מגלים עד כמה הטבע שלהם מתנגד לזה ולא נותן להם להתחבר. ההתנגדות הזאת שהם מגלים, נקרא יצר הרע, זה השיא של האגו בעולמנו.

טל: אני אקריא ציטוט נחמד של ג'ון לנון. הוא אומר כך "חלק ממני חושב שאני לוזר, והחלק השני חושב שאני א-לוהים בכבודו ובעצמו". זאת אומרת יש לנו באגו מין פיצול, לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מתחת לכולם, שאנחנו אפס, ולפעמים אנחנו חושבים שאנחנו כל העולם.

כן, מקצה לקצה. אלה שתי הנקודות שבלעדיהן לא היינו מתפתחים. זה תמיד כך, במיוחד אצל האדם שמתפתח ולא הולך אחרי האחרים בעיניים עצומות, אלא מתפתח בעצמו. לכן כל ההתפתחות שלו היא בזה שהוא מגלה איזו ריקנות שבו, ואחר כך ממלא אותה, שוב ריקנות ושוב ממלא אותה. אנחנו רואים את זה אצל המדענים, ובעיקר באנשים שמתעסקים ביצירות. עד כמה הם נופלים לכל הייאושים, ואחר כך לשמחה גדולה ולהצלחה, ושוב. זה בלי זה, אי אפשר, בזה האגו שלהם גדל מאוד.

טל: אנחנו רוצים לדבר על שני החלקים שבנו, על האגו ועל החלק שקראנו לו "האני". אולי זה האני האמיתי שלנו, אבל עד עכשיו דיברנו על האגו כעל משהו שמשרת אותנו, שמקדם אותנו, שמפתח אותנו. למה שנרצה לחפש בכלל עוד איזה חלק שבנו, למה לא נישאר פשוט עם האגו שלנו ונמשיך להתפתח, לפעמים למטה ולפעמים למעלה וחוזר חלילה?

השאלה בעצם למה יש תכנה בטבע, למה התהליך הזה שאנחנו מגלים לוקח אותנו למקום לא ידוע. זה מה שאנחנו מגלים.

 אם לא היינו מתפתחים, אלא קיימים בצורה קבועה, במנוחה מוחלטת, אבל בכל זאת יש חיים ויש מוות, קיימת איזו תחלופה בחיים שלנו, אז בכל זאת היינו שואלים למה ההוא נולד, חי, נפטר ונעלם. הרי היינו רואים שזה קורה כך בעולם החי. אבל בכל זאת יש לנו חסרונות ושאלות שאנחנו צריכים למלא אותם לגבי מהות החיים, מהות הקיום שלנו. מה קורה באמת, איך אנחנו קיימים כאן בצורה מאוד מוזרה בין הכוכבים, בכל היקום הזה. הרי באף מקום ביקום אין תנאים כאלה כמו על פני כדור הארץ, באף מקום אין הצטברות של תנאים שיביאו להתפתחות מין כמו מין האדם.

למרות שיש כאן תנאים כאלה מיוחדים והתפתחות מיוחדת, אנחנו לא רואים בזה שום צורך. ההפך, כל היצורים שבסופו של דבר התפתחו, הם התפתחו רק כדי להזיק זה לזה. מכאן באות כל מיני פילוסופיות ומחשבות לכל אחד ואחד, ובסופו של דבר אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הקיום שלנו, עם החיים שלנו. אבל כאן בא האגו ומכוון אותנו, תחייה, תהנה, תעזוב, אל תחשוב  גבוה מדי, אחרת רק תצטער.

טל: לפני התוכנית דיברנו עם הרבה אנשים שאמרו שלא טוב להם, יש לחצים  וחרדות חברתיות. אנחנו מבינים שזה האגו שזקוק להגנות. כפי שאמרת לנו, האדם מתגונן כאשר הוא נכנס לחברה, הוא בודק מה מזיק לו ומה טוב לו. המצב הזה מאוד לא נעים לאנשים, במיוחד לאנשים שרגישים יותר.

 אנחנו רוצים ללמוד ממך איזו טכניקה נוספת או אחרת מכל מה שקיים היום, כדי להתעלות ולהיות חופשיים מכל הלחצים האלה.

זאת אומרת את פונה אלי ושואלת, האם יש לך איזה פתרון כדי להשתמש באגו שלנו בצורה טובה, יפה ונוחה כדי למלא אותו ולהרגיש תענוג מהחיים בצורה מאוד שימושית, פשוטה?

טל: באחת התכניות אמרת לנו שאפשר לחלק את עצמנו לשניים. כי מי שבעצם סובל, נפגע מכל האינפוטים השליליים מהסביבה, זה האגו שלנו. ולכן אם אנחנו רוצים להיות חופשיים ממנו, אז אנחנו צריכים ללמוד לזהות את האגו ולא להזדהות אתו.

זה עיקרון פסיכולוגי פשוט. כי בזה שאני מחלק את עצמי לשניים, אני מרחיק את החלק ממנו אני סובל. אני כאילו מבדיל אותו ממני או מתרחק ממנו, ובזה אני מרגיש רגוע יותר. זה הרע במיעוטו.

טל: קודם כל, זה לא כזה פשוט. אני לא חושבת שאנחנו יודעים לזהות את האגו שלנו,  ובטח לא להתעלות מעליו.

אני לא אמרתי שאני חסיד של השיטה הזאת, בכלל לא. אני בעד שיטה אחרת. כי האדם הוא יצור חברתי ולוקח את הכל מהסביבה, מהחברה, והאגו שלו מתפתח רק בסביבה. כי אם היינו מתפתחים ביער, היינו כמו חיות, אף פעם לא היינו בני אדם. לכן אם אנחנו בנויים בצורה כזאת והאגו שלנו מתפתח על ידי הסביבה, השאלה איך אנחנו יכולים למלא אותו, להרגיע אותו, להעסיק אותו בכל מיני יצירות טובות, מצבים טובים? להעסיק הכוונה שכל הזמן יתפתח ובהתאם לזה יהיה יותר ויותר מרוצה, ולא כמו שאנחנו מרגישים היום בחיים שלנו, וזה דווקא רק על ידי החברה, כי החברה היא הגורם להתפתחות שלנו.

זה קורה כך. הרי איך אנחנו נוהגים עם התינוקות? מיד אחרי תקופת ההנקה אנחנו מביאים אותם לחברה, לסביבה, כי רק בצורה כזאת הם יכולים להתפתח. אפילו אצל החיות זה כך, אי אפשר בלי זה. אם כך, אני צריך להגיע לסביבה שבה אני יכול להתפתח בצורה נכונה.

לכן יש לנו שתי צורות התפתחות. האחת, כשאנחנו נמצאים בחברה אגואיסטית ואנחנו מנצלים זה את זה כמה שאפשר. כל אחד בתחרות עם השני, החזק יותר מנצח עד שהשני נופל, עד שהוא שמוחק אותו ממש, הורס אותו. כך קורה במציאות. זאת חברה קפיטליסטית רגילה. כי עד כה האנושות לא מצאה שום דבר נכון יותר, טבעי יותר, מועיל יותר להתפתחות מאשר החברה התחרותית הזאת. כי היא באמת עונה על כל צורות האגו שלנו שמתגלות. ככל שאנחנו מגלים יותר ויותר את האגו, כך הצורות הקפיטליסטיות התחרותיות עונות על האגו המתגבר והמוגבר שלנו.

אבל משום מה בזמן האחרון, ואני לא יודע מאיפה זה בא, האגו שלנו מביא אותנו לייאוש, לכאוס. אנחנו לא יכולים למלא את עצמנו בגלל שהחברה הכללית, האנושית שאנחנו נמצאים בה, מוגבלת. אוצרות כדור הארץ מוגבלים. אנשים מתפתחים ומגיעים למצב שהם מוכנים לאכול זה את זה, ואנחנו לא רואים לזה סוף. הרע גובר יותר מהרווח. אנשים מתחילים להיות בייאוש, במחלות, בבעיות. את משרד הבריאות הפכנו למשרד המוות, את המערכת המשפטית הפכנו למערכת ענישה ורוע, וכך כל דבר ודבר.

זאת אומרת כל המערכות שבנינו בחברה כדי לסדר איכשהו בינינו צורת חיים מקובלת לגיל זקנה, לגיל הצעיר, לחולשות, לבעיות, למחלות, לזוגות ולילדים. כי בכל זאת החברה לא בנויה רק מאנשים חזקים שמוכנים לעמוד זה מול זה, לקפוץ ולטרוף בכל רגע, זאת גם לא צורת חיים. אבל כמו שאנחנו רואים, דווקא ההתפתחות האגואיסטית שלנו הביאה אותנו לזה שכל המערכות שבנינו קודם כל כדי להגן על עצמנו, כי יש שני שלבים, קודם כל הגנה עצמית, ואחר כך מתוך הגנה עצמית אני מתקדם להתקפה ואז אוכל את השני. לכן בגלל שהאגו שלנו דחף אותנו לאכול זה את זה בצורה תחרותית, הוא גרם לנו להיות ערומים אחד כלפי השני וכלפי הטבע, כלפי הסביבה.

יוצא שנקלענו למצב שההתפתחות שלנו מזיקה לנו. קודם רצינו להרוויח, להצליח על ידי התחרות, אבל הגענו למצב הפוך. בסופו של דבר כולנו, אפילו המוצלחים כביכול רואים את הכאוס והמשבר, ומי יודע מה עוד יהיה בעתיד.

יש לנו כאן בעיה גדולה, מה אנחנו עושים עם עצמנו? לכן יש עכשיו יחס חדש לאגו שלנו. אנחנו גם לא חלמנו על דברים כאלה, לא חשבנו שנגיע לכזה מבוי סתום. לא חשבנו שהאגו יפסיק להתפתח ויתחיל לקבל צורות מוטציוניות כאלה. זאת ממש מוטציה, כי במקום להמשיך עם "החלום האמריקאי", ושיהיה טוב לכל המדינות, לכל העמים, לכל אדם ואדם בעולם, קורה ההפך.

זה נגד הטבע. אנחנו כאילו עלינו ועלינו במדד החיים, הצמיחה עלתה בכל המדדים, הגענו לנקודת שיא ופתאום התחלנו לרדת. הירידה הזאת היא צניחה ללא גבול, היא בקצב כזה שכל יום ויום מושך יותר ויותר לתהום. המצב מאוד מסוכן, כי בינתיים פיתחנו את כל הנשק ואת כל הרוע, ואנחנו לא יודעים מה לעשות.

במקום ההתפתחות הטבעית שהייתה עד עכשיו, כי התפתחנו על ידי השימוש באגו, עכשיו אנחנו כבר מתחילים לפחד להשתמש בו. יש כאלה שנכנסים לייאוש ויש כאלה שמפחדים בכלל להפעיל את האגו, כי רואים לאן הוא הביא אותנו.

יוצא שהאנושות במבוכה, היא נוהגת בזהירות. אנשים לא יודעים לאן לזוז, ואולי אם לא נעשה כלום, יהיה לנו טוב יותר. ניצלנו את כל ההזדמנויות וראינו שכל דבר שעשינו הביא אותנו בסופו של דבר למצב הפוך, למשבר, לפשיטת רגל. לכן אנחנו מגיעים עכשיו למצב שהשימוש באגו שלנו הוא לרעתנו. אמנם זה עדיין לא מוסכם על כולם, אבל בסופו של דבר זה יהיה, זה כבר מתחיל לקרות. לכן מתוך הכרת הרע באגו, לאט לאט, תתגלה השיטה השנייה של הקיום והיא הפוכה מהקודמת. זאת אומרת אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו, לתקן את האגו שלנו, ואז להתחיל לעבוד עמו בצורה הפוכה. זה כמו פלוס ומינוס, כי אנחנו בכל זאת מתעסקים עם הטבע שלנו.

 אם קודם ניסנו למצוא בחברה מטרות להתפתחות, אם קודם הגענו לסופר ורצינו את הכל, הסתכלנו על הדשא הירוק של השכן ורצינו כמוהו, כי האגו שלנו היה תמריץ להתפתחות אישית, למאבק עם כולם, אז עכשיו לא נשתמש בסביבה כמו קודם. אנחנו נשתמש עכשיו בצורה אחרת בסביבה. אין ברירה, או פלוס או מינוס, אחד מהשניים. בואו נעבור לצד השני, נשתמש בחברה כדי לתת לאדם דוגמאות אחרות לשימוש באגו, שהתחרות תהיה לטובת הסביבה. זאת אומרת לא לטובת עצמנו, כי אנחנו רואים שבזה הרסנו את הכל, אלא לטובת החברה האנושית. 

אורן: אבל זה מנוגד לאגו לפי איך שהגדרת אותו.

לא כל כך. אדם נמצא בתוך הסביבה. הוא לומד מהסביבה כל מיני דברים, רואה אצל השני משהו ואומר "את זה אני רוצה", וכך לגבי כל אחד ואחד, אני רוצה את מה שיש להם ועוד יותר. ואז הוא הולך ומתחיל לעבוד כדי לקבל את זה. הוא רואה, שזה מפריע לו, ההוא מפריע לו, אולי אהרוג אותם. "להרוג" הכוונה היא להשתמש בהם עד לחיסול, תלוי במה מדובר, זה יכול להיות אדם, וזו יכולה להיות מדינה שלימה, עם המדינות זו תחרות אחרת. ואז אנחנו משתמשים בסביבה, א', כדי לגדל את האגו שלנו כי בלי הסביבה לא היינו גדלים. ב', אנחנו מנצלים את הסביבה כדי לממש את האגו שלנו. ג', אנחנו רואים שבצורה כזו אנחנו מגיעים למצב שאני והסביבה נכנסים למשבר, לפשיטת רגל ולמצב ממש מסוכן.

איזו אפשרות אחרת יש לי להשתמש עם האגו שלי ועם הסביבה, כדי להגיע לחיים בטוחים, טובים, מאורגנים, מאוזנים וכן הלאה? אני רואה שהכל תלוי בדעת הסביבה שאני מקבל מהסביבה. הסביבה יכולה לומר " הדבר הזה הוא מאוד מיוחד, הוא עולה מיליון דולר". ובעצם אין בו שום ערך, נאמר ביהלום, חתיכת פחם שלא שווה כלום, אלא בגלל שמיחסים לו דבר מיוחד, הוא שווה מיליון דולר. אין בו שום דבר, אבל החתיכה הזו יקרה ביותר בעולם.

ואני קונה כי זה הדבר היקר ביותר בעולם. זאת אומרת, הסביבה מסוגלת להביא לי כל דבר כערך עליון ויכולה לחייב אותי להאמין, לקבל ולהשתמש כך בכל החיים שלי, בבריאות, בכוח ובכל, כדי להשיג את הדבר היקר, שאין בו שום יוקר וערך, אלא רק מפני שהם אמרו לי.

ואני אדם חכם, בוגר, רואה את מה שקורה בטבע, מבין את המשבר, את המבוי הסתום, את פשיטת הרגל והמצב המסוכן שמתגלה בעתיד, עם האקלים, שאנחנו כבר מתחילים להרגיש אותו די חזק, עם המכות שבטבע, עם האנשים המובטלים, עם המחלות, ועם ההרס במשפחה והכל, המשבר הכללי כי האגו שלנו כולו כללי, והוא סידר לנו את החיים והביא אותנו למשבר. עכשיו השאלה, אם אני כל כך תלוי בחברה וגדלתי על ידי החברה למצב הנוכחי, אז בואו אנחנו נעשה את החברה, ורק אנחנו נתכנת אותה כך שהיא תשפיע על כל אחד מאיתנו ערכים אחרים, הפוכים.

במקום לאכול אחד את השני, במקום לחיות בתחרות, במקום לממש את כל החיים שלי במשהו, שאני לא משיג בו סופו של דבר כלום, עד שאני מת וקוברים אותי, ולא היה בכל החיים שלי רגע אחד של מנוחה אמתית, אולי נעשה חיים אחרים? כי מיהו העשיר, השמח בחלקו. אנחנו רוצים לומר לילדים, "אל תרוץ, בשביל מה לך, תחיה בשקט, לא צריך, תבחר בחורה תבנה משפחה, שיהיה לנו נכדים ולך ילדים, נראה נחת, תעבוד באיזה מקום, העיקר שתהיה שמח ובריא. תנוח אחרי עבודה, ואל תחשוב בלילה איך תשלם מיסים ושלא יבואו ויהרגו אותך, ועל מה שיכתבו עליך. בשביל מה?".

זה מה שאנחנו רוצים לילדים, נכון? אז בואו נהיה יותר חכמים, ונרצה דבר כזה גם לעצמנו.

אורן: זה מתאים למי שיש לו אגו קטן מאוד, לא?

אבל אין ברירה.

אורן: אבל יש לנו אגו גדול.

אתה מקשה על הפתרון. נאמר שאנחנו מסוגלים.

אורן: אני לא מקשה על אופן יישום הפתרון, אני מקשה על הכיוון בכלל. אתה אומר לי  "תרצה פחות". יש לי רצונות אדירים, אני רוצה לבלוע את העולם.

לא. אני רואה את האנשים שיוצאים לרחובות, אין להם מה לאכול.

אורן: זה מי שאין לו מה לאכול.

אז אם לא היום, מחר לא יהיה גם לאחרים. הכל תהליך. אתה לא יכול להביא לי מישהו מטומטם, עשיר, שלא יודע ולא חושב על כלום, כדי שאדבר עמו. אין לי מה לדבר עמו, אני מדבר עם אנשים שמרגישים את המשבר, שמרגישים פשיטת רגל, שמרגישים מבוי סתום, ואז הם נמצאים בשאלה, מה עושים? במשך אלפי שנים האגו שלנו הביא אותנו למצב שעכשיו אני נתקע בקיר, ואני רואה שבאמת אני לא מסוגל להתפתח באותו כיוון כמו קודם. בטוח שההתפתחות הזו היא התפתחות רעה.

לא משיגים את ה"חלום האמריקאי", א', בגלל שכדור הארץ מוגבל בכל האוצרות שלו. ב', אנחנו ממש ממלאים אותו בכל הזבל, כך שלא יהיה לנו עוד מעט מה לאכול. ג', כל אחד מאיתנו הוא כבר לא בן אדם, הוא חי במוטציות, במחלות. ד', למה הגענו עם הילדים שלנו, שהם כבר לא רוצים להתחתן ולעבוד ולא רוצים שום דבר. ה', גם אין לנו עבודה, אנחנו נמצאים במשבר. ובאמת, בשביל מה לעבוד? 95% מבני העולם מובטלים, הם סתם עושים עבודה, אם הם אפילו לא עושים משהו, זה סתם כדי לכסות בזבל את כדור הארץ. 5% מבני האדם מספיקים כדי לתת לנו אוכל, דיור וכל מיני דברים. אין צורך בשאר.

אנחנו אפילו לא רוצים לפתח דברים חדשים שיש כבר, טכנולוגיות למיניהן, כי אז האחרים גם ייצאו מהעבודה. מה אנחנו עושים? זאת אומרת, האגו שלנו הביא אותנו להתפתחות לא נכונה. רצינו למלא את עצמנו על ידי הישגים שאין בהם שום ממשיות, כדי שיהיה לי יותר? בכך שאני מתמלא במה שיקר בעיני האחרים.

האגו שלנו הוא דבר מלאכותי. זה שאחרים אומרים, כמו שאמרו על היהלום שהוא דבר גדול, אם הייתי בא לכוכב אחר, לפלנטה אחרת והייתי מגלה שכל הפלנטה היא יהלום, פשוט היה לחץ כזה על הפחם, הייתי מביא לכאן מאה טון יהלומים שיקחו כולם. אתה מבין איזו הירידה הייתה בערך? היה משבר בכל העולם אם הייתי מביא לכאן איזה אסטרואיד.

אורן: כן, אבל זה מופרך, כי היום אם יש לי יהלום ששווה מיליון דולר, אז לא אכפת לי מהפחם, אכפת לי מההנאה שאני יכול לקנות במיליון דולר.

מה אתה קונה?

אורן: כל מיני דברים שאני רוצה.

שהחברה, הסביבה, אמרה לך שכדאי לקנות אותם, שהם טובים להנאתך.

אורן: שיעשו לי טוב.

וזה לא שאתה נהנה מזה, אלא שאתה נהנה מהם מפני שהחברה אמרה לך שמהם אתה צריך ליהנות. כי אם היית לבד, אז היית צריך בגד חם, יפה ונוח. יפה, הכוונה נוח לגוף, והיית רוצה אוכל פשוט, שמזין את הגוף ובריא, והיית צריך בית פשוט, שיהיה לך נוח בו ולא שיושבים אנשים כדי להרוויח כסף, מפני שהחברה אמרה להם שצריכים להרוויח כך, אז הם ממציאים לך כל מיני דברים, ריהוט, בגד, כלים במטבח, מכונות למיניהן וכן הלאה.

האגו שלנו הוא דבר מלאכותי, לא טבעי, רק הנטייה שלנו להתפתח היא טבעית אבל הצורה האגואיסטית שקבלנו, היא לא טבעית. אני יכול ליהנות מדברים אחרים לגמרי, בצורה אחרת לגמרי ולהתפתח באופן אחר, אלא כך זה מושרש בטבע, אני חייב להתפתח להכרת הרע בענף שהתפתחתי, להגיע לסיומו, לקבוע שהוא רע, שצורת ההתפתחות הזאת היא מאוד רעה ושכדאי לי לרדת מהעץ, מהענף הזה, וללכת לכיוון אחר.

טל: כשאני קמה בבוקר, ואמרת שאני צריכה לבחור לא להשתמש באגו שלי, איך אני  אדע שלא להשתמש בו? איך אני בכלל אדע מה אני עושה שנקרא אגואיסטי?

איך תדעי איך להשתמש באגו שלך? נאמר שילד קם בבוקר, איך הוא יודע איך להשתמש באגו שלו, איך להתפתח?

טל: זה טבעי, הוא עושה הכל באופן אינסטינקטיבי.

מה הוא עושה?

טל: הוא משחק.

עם מי, עם מה?

טל: עם מי שסביבו.

אז זאת אומרת עם הסביבה. אותו הדבר כאן. הילד שקופץ מהמיטה רואה משחקים, ילדים, אבא ואימא שאומרים לו איך לשחק, עם מה לשחק, באיזו צורה האגו שלו צריך לקבל.

טל: זאת אומרת, אנחנו חוזרים לכך שהאגו הוא בעצם "האני" שקם בבוקר.

האני שלי נשאר. אבל הצורה שקיבלנו, שהתרשמנו מהסביבה, היא צורה לא נכונה. הלכנו לכיוון של להשתמש, לנצל את הזולת, את הסביבה.

אני כל הזמן רוצה למשוך לבית שלי, לאני, לחצר שלי, שזה יהיה שלי, אני מגדר את הכל, שהכלבים שלי יעמדו בכל הפינות וזהו. זה האדם. וכך הוא כל הזמן שומר על עצמו. הדבר  הזה טבעי, גם בדרגות הדומם, הצומח והחי, כל אחד חושב על טובת עצמו, אבל לא בחשבון שהוא עושה רע לזולת. לא על חשבון סתם תחרות, אלא שכל אחד רוצה לאכול, אז הוא אוכל, והחזק אוכל יותר והחלש אוכל פחות. נכון, אבל כמה שהוא צריך ולא יותר. זאת אומרת שיש שם גבול להתפתחות. ולכן אנחנו לא קוראים לכך התפתחות אגואיסטית, זה סתם רצון למלא את עצמו. אנחנו משתמשים בסביבה כדי לנצל אותה לצרכים שאנחנו בעצמנו לא צריכים, אלא שהחברה בעצמה מביאה לי ערכים לא טבעיים, ואחר כך אני צריך להשתמש בה כדי להשיג את הערכים האלה.

טל: זאת אומרת שאם יש לי חברה והחברה שלי היא מה שנקרא ב"על מנת להרוויח" ואני רוצה לעשות הרבה רווח זה נקרא "התנהלות אגואיסטית"?

אם אני רוצה להשתמש בדחף שלי להתפתחות במה שהסביבה מביאה לי, בצורה שכמוה התפתחנו, זה נקרא "ההתפתחות האגואיסטית". ועכשיו כשאנחנו עושים על כך ביקורת, אנחנו מגיעים להכרת הרע בהתפתחות הזאת, מתוכה אנחנו יכולים לקבוע שיש ממש ענף אחר, דרך אחרת. וגם שם אני משתמש בעצמי ובסביבה, בכל האמצעים ובכל היוצרות שבי כדי למלא את עצמי. אבל אני צריך למלא את עצמי בצורה כזו, שאני לא אזיק לזולת ולכן אני לא מגיע למשבר ולמצבים מסוכנים, אלא אני מגיע להתפתחות שלי בקשר, בהדדיות, בהרמוניה עם הזולת, ודרך הזולת גם עם הטבע. כי יש כאן עוד מרכיב מאוד חשוב, שאנחנו נמצאים במשבר האקולוגי.

אורן: אם הייתי רוצה לקחת תובנה אחת ולחשוב עליה, כשאני קם בבוקר, איך אני יודע שאני מכוון את היום שלי לפי הדרך החדשה הזאת שאתה מציע, איזה מצפן אתה יכול לתת לי, שאתו אמדוד כל דבר בחיי?

המצפן הוא פשוט, תחשוב  מאיזו סביבה אני מתרשם כדי לבנות את היום שלי.

אורן: בסביבה הכוונה לסביבה רעיונית?

סביבה, זאת אומרת ממה אני מתרשם, ממה אני לוקח דוגמה, מה מפעיל אותי.

אורן: תודה רבה הרב לייטמן. תודה טל. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה כל טוב, חיים חדשים.

לחצו כאן להורדה