חיים חדשים - תוכנית 283 - פסיכולוגיה חברתית - חלק ב'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: הדיון שלנו היום רוצה לקחת אותנו להתבוננות על עצמנו. אנחנו רוצים להיות כמו פסיכולוגים לעצמנו, להסתכל על החיים שלנו, להבין אותם יותר, לדעת איך לקחת את החיים שלנו ושל האנשים הקרובים לנו, היקרים לנו, למקום הרבה יותר טוב על מנת להרגיש טוב יותר. הדבר הזה אפשרי, אפשר ללמוד אותו, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות.

טל: בשיחה הקודמת, הבנו שאנחנו נמצאים באיזו נקודת התחלה מאוד מעניינת. אנחנו חווים בחיים שלנו יותר לחץ, אנחנו חשופים להרבה יותר לחצים בגלל שנהיינו מקושרים, ודרך התקשורת אנחנו שומעים על כל מה שקורה בכל מקום. ואפילו אם אנחנו לא מודעים לזה, למעשה בתוכנו יש הרבה מאוד מתחים ולחצים שנובעים מכך שאנחנו מקושרים עם כולם, וכל הזמן חשופים למידע הזה. אך למרות הלחץ הזה, אנחנו רואים שאנחנו פחות ופחות מצליחים לקבל עזרה ממקצועות של ייעוץ ופסיכולוגיה. יש המון אפשרויות, אבל אין גישה אחת קוהרנטית שלמה שבאמת נותנת לנו מענה. ועל אחת כמה וכמה אנחנו אומרים, שהיינו רוצים שהאדם יהיה עצמאי, שהוא לא יצטרך להיות תלוי במישהו מחוצה לו כדי להיות מסוגל להתנהל בחיים, וזה נשמע לי כמו דבר מאוד רצוי.

דיברנו על כך, שכדי שהאדם יוכל להגיע למצב כזה של עצמאות, של חיים טובים, הוא צריך להתחיל להבין את המערכת הזאת שבתוכה הוא חי, מערכת שהיא מקושרת, והוא בעצמו צריך להתחיל להיות מותאם אליה. וגם אותם יועצים או פסיכולוגים יצטרכו ללמוד את הכלים החדשים האלה. אנחנו קראנו לזה הפסיכולוגיה הדור הבא, או הזרם החדש, שהוא כבר אינטגרלי ולוקח בחשבון את המציאות החדשה שאנחנו נמצאים בה.

נתת הגדרה מאוד מעניינת לפסיכולוגיה הדור הבא, אמרת שהפסיכולוגיה היא איזו ידיעה על הקשר בין פנימיות האדם לחיצוניות שלו, ובין הפנימיות והחיצוניות של האדם לעולם החיצון. והרגשתי שיש בהגדרה הזאת משהו מאוד עמוק שכדאי שנבין אותו קצת יותר.

מה זה הקשר בין פנימיות האדם לחיצוניות שלו והקשר לעולם החיצון?

אני בפנים בתוך תוכי איזו מערכת שהיא לא מגולה לי, אני לא יודע מי אני, אני לא יודע איך אני מגיב. אני יודע תוצאות, אבל אני לא יודע מהם המניעים שלי, ובכלל מי אני בפנים. אם הייתי מכיר יותר את היסוד שלי, את התכונות בצורה יסודית, שהייתי רואה, מרגיש ויודע, כמו שאנחנו יכולים ללמוד את זה על חי, אז המציאות שלי הייתה משתנה.

כשאני מדבר עם אנשים שמטפלים בכלבים, בחתולים, אני נהנה לשמוע אותם. הם יודעים להסביר בצורה ברורה ומדויקת, על איזה חתול או על איזה כלב, בפרוטרוט, הוא פשוט פתוח לפניהם, כי זו בהמה, זו חיה. וכשהוא מדבר על אותו כלב, אני נהנה איך שהוא מסביר. והוא מסביר לי על אותו כלב שהוא יחיה עוד חמש שנים, ובינתיים הוא מטפל בו כך, ושכדאי לו לאכול אוכל מסוים ולא אחר. בעל הבית מדבר על החי שחי לידו והוא שולט בו, שולט עליו, ויודע עליו הכל. והכלב הזה עומד לידו, הוא לא יודע שמדובר עליו בכלל, אין לו בזה שום עניין, הוא בינתיים מסתכל לצדדים. אם היה עומד בן אדם לידו אז הייתה תגובה אחרת לגמרי. אבל הבהירות הזאת שאנחנו יכולים ללמוד מהפסיכולוגיה של החי לעומת הפסיכולוגיה של האדם, היא שונה באלף שנות אור.

האדם לא מכיר את עצמו, וזה מאוד קשה, זה מקשה עלינו את החיים. הוא גם לא מכיר את הסביבה שלו, כי אני לא רואה בדיוק את הסביבה שלי, אני רואה מה שאני רוצה לראות, מה שאני מעוניין, איך שבא לי, איך שאני מפרש את זה, מפענח את זה. זאת אומרת, מה שאני רואה, תמיד עובר אצלי דרך הרבה מאוד מערכות, שבהן אני מעוות את הדברים, מסדר אותם בצורה איך שבא לי. לכן יש כל כך הרבה דעות, כל אחד עם הדעה שלו שגם כל הזמן משתנה.

טל: לפעמים זה אפילו לא איך שבא לי, אלא איך שאני כבר מתוכנתת מחוויות עבר.

נכון. אבל נניח שנסכים עם זה שזה אני ולא מישהו שתכנת אותי ועשה אותי. ואלה מיליארדי אנשים שכך מתקיימים, וגם העולם הכללי עם הדומם, הצומח והחי שבו, שגם עומד אחרי כל זה ותלוי בהתנהגות שלנו ואנחנו תלויים בו. כל המערכות האלו הן מערכות שאנחנו לא מכירים ולא יודעים אותן, וזה מה שאנחנו עכשיו מגלים.

עד עכשיו פשוט לא שמנו לב אליהן, כל אחד הלך והרוויח בדרכו ואיכשהו הסתדרנו. היו מלחמות, היו כל מיני בעיות, אבל הסתדרנו. היינו יכולים להתייחס למשהו בצורה ישירה ולקבל תגובה. מתייחס למשהו, ומקבל תגובה. מה שקורה עכשיו, שהעולם נעשה עגול, מערכת אינטגרלית, מערכת גלובלית, מערכת אנלוגית, לא חשוב איך נקרא לזה, מערכת שבה כל דבר קשור לכולם. יוצא, שאם אני עכשיו מתייחס למשהו, אני לא רואה שום תגובה. אבל פתאום מגיעה מאיזה מקום תגובה לא רצויה ובכלל פתאומית, ואני לא יודע למה. התייחסתי לזה אפילו בצורה טובה, ויוצא לי דבר רע מכיוון שאני לא יודע, ואני לא יודע מה הקשר ביניהם. זאת אומרת, בגלל שאני לא קושר, אני לא יודע מאיפה זה בא ולמה, ולמה שאני משפיע על זה, זה לא נותן שום תגובה. ידיעת המערכת הזאת נעשית מיום ליום יותר הכרחית, כי בלי זה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, בזה תלוי זכות הקיום שלנו.

ולכן זו הבעיה העיקרית, ידיעת המערכת שבה אנחנו קשורים, אני עם עצמי, עם הפנימי שלי, אני עם המעגלים היותר קרובים אלי, היותר רחוקים ועוד יותר רחוקים, עד שאחר כך נגלה שאנחנו תלויים לא בכדור הארץ, בירח ובשמש, אלא בכל המערכות של האסטרונומיה, של היקום שלנו. תלויים ממש בכל דבר ודבר.

טל: דיברנו, שהפסיכולוגיה האינטגרלית היא הדור הבא של הפסיכולוגיה. בפסיכולוגיה שאנחנו מכירים אחד העקרונות הוא, שלאדם יש עולם פנימי, שיש בו את המודע והתת מודע שמשפיע עליו למעשה בכל רגע בחיים. ובתהליך של הטיפול הפסיכו דינאמי, הרעיון הוא להביא למודע את אותם אזורים שעד כה האדם לא היה מודע להם, הם היו נסתרים ממנו. המטרה היא שהאדם יהפוך להיות מודע, ואז הוא יוכל להתנהל בצורה יותר טובה, ולא לעשות את אותן טעויות או להתנהג באותן צורות.

אני מבינה שבטיפול האינטגרלי יש גם תהליך של מודעות לעולם הפנימי, אבל גם לאיזו מודעות הרבה יותר רחבה, לא רק למערכת האישית שלי, אלא למערכת יותר גדולה.

מהו בדיוק תהליך המודעות שקורה לאדם שהוא עובר את הטיפול האינטגרלי?

זה כאילו להיוולד מחדש, ממש כך. יש חיות שמרגישות רק את המקום היכן שהן נמצאות. יש כאלו שהן חיות רק בשטח ויכולות לזוז ישר ולצדדים, והן לא יודעות שבכלל קיים דבר שהוא גובה. זה ידוע. יש חיות וגם אנחנו ביניהן, שיודעות את התלת ממדיות שבטבע. אבל אנחנו לא יודעים האם יש עוד. אולי אנחנו כמו אותן חיות שמבדילות רק שטח ולא גובה, ואנחנו מבדילים רוחב, גובה, אבל מה יש לנו מזה בסך הכל?

יש כאלה שלא מרגישים את הזמן, אבל האדם במיוחד הוא מרגיש את הזמן. וככל שהוא מפותח יותר הוא מרגיש את ציר הזמן, שזה הממד הרביעי, כי הציר הרביעי פועל עלינו. אבל אנחנו רואים שיש אנשים שלא מרגישים, הם חיים איך שחיים. ויש כאלו שכל דקה בשבילם היא מאוד חשובה, כאילו שזה החיים. ולכן מתוך כך אנחנו צריכים לראות, שמידע, ידיעה או הרגשה נוספת, היא משנה לגמרי את מציאות האדם, את תפיסת העולם ואת עצמו בתוך העולם.

בהתאם לזה אנחנו גם יכולים להרגיש את עצמנו ולראות את עצמנו אחרים לגמרי. אם אני יודע שאני עם ההשפעה שלי נכנס בך ובו, אז כבר הגוף שלי הוא לא גוף שיש לו ידיים רגליים וזהו, אלא יש כאן עוד כל מיני מכשירים, אמצעים שלי, שאני בהם קשור אליכם. כמו ידיים כאלו שבעזרתן אני יכול להשפיע עליכם ולשנות במערכת שלכם כל דבר ודבר.

אורן: לא בידיים?

בידיים אבל כביכול ידיים.

אורן: אז תמחיש את זה טיפה.

במחשבה שלי, ברצון שלי אני משפיע עליך, על המערכת שלך.

אורן: תן לי דוגמה.

אפילו בעולם שלנו אנחנו משפיעים כך אחד על השני. סיפרתי לך על איזו ידיעה, השפעתי עליך, ועל ידי זה אתה משתנה.

אורן: לפעמים אשתי מספרת לי לפני השינה משהו ואחר כך אני לא נרדם כל הלילה. סיפרת לי משהו, נתת לי מידע שלא היה לי, שינית אותי.

כן, בצורה כזאת אנחנו, כולם משפיעים זה על זה. ברור.

אורן: גם אם לא מדברים?

גם אם אתה לא מדבר, אני משפיע עליך ואתה עלי, במחשבה, דרך כל מיני אמצעים, לא חשוב, בזה אנחנו בעצם אורגים את העולם, את אותה המטֵרייה של העולם, אותו החומר של העולם, זה בעצם מידע, זו אינפורמציה. הכל הוא בכך שאנחנו משפיעים זה על זה וזה על זה, אנחנו אורגים את הדברים האלה יחד. ובזה אנחנו קיימים כמו רשת של קורי עכביש.  

יש לי אין סוף ידיים שאני מכניס אותן לכל אחד ואחד וכך כולם נמצאים בי. אנחנו קשורים בצורה טוטאלית כולם בכולם. והרשת הזאת מתחילה להתגלות עכשיו בצורה שאתה לא יכול לעצור אותה, ואתה קיים בה. השאלה מה אנחנו עושים עם זה? הבעיה היא שההשפעה של כל אחד על השני, כל הזמן מתגברת וגדלה ומתרחבת לכל מיני כיוונים, ואנחנו נעשים יותר ויותר תלויים, יותר ויותר מתוחים מזה, מושפעים מזה, ולא יודעים ממה ואיך להגיב.

וזה לא נודע, כי שום מחקר כאן לא יעזור, כי אנחנו לא כאלה שיכולים לגלות. דיברנו על כך כבר בתוכנית הקודמת, שכדי להתחיל לגלות את הקשר בינינו, ולראות שכל הטבע הוא כך, אחד, שכל החלקים שלו קשורים זה לזה וזה לזה בלי סוף, ואנחנו מגלים את זה כבר על ידי המדע שזה כך, אז אנחנו צריכים בעצמנו להיות בחוש הזה שאנחנו נראה, ונרגיש, ונבין, את החוש זה.   

איך אנחנו נעשה זאת? יש שיטה פשוטה, להביא את האדם לטיפול או לחינוך, תלוי אל מי אני מדבר, או אלייךְ לטיפול, או אליו לחינוך. אפשר להביא את האדם או הפציינט או הלקוח, ליועץ או למלמד או למדריך, ושהאדם הזה ייקח קבוצה ויעשה איתה כל מיני פעולות ועל ידן אנחנו נעביר למשתתף בדיוק את ההרגשה של מה זה נקרא להיות מחובר עם אחרים. הרגשה. האם יש לו לזה רצון או לא? אנחנו יכולים לעורר אותו לקראת זה שיתחיל להרגיש בהתקשרות עם אחרים עד כמה דעתו מתרחבת. עד כמה שהוא בעצמו נעשה יותר עשיר ומסתכל לגמרי בעיניים אחרות, בעיניים שהן נניח כמו אותם עשרה אנשים שהוא נמצא איתם יחד.

זאת אומרת, יש לו עשרה זוגות עיניים כאלה בבת אחת, בקשר בין כולם, ואז הוא כבר רואה את העולם כסטריאו, בצורה רב גונית, בכל מיני זוויות, בכל מיני רצונות, בכל מיני מחשבות. זאת אומרת, על הליניאריות שלו, על עצמו האגואיסט הקטן, על ידי זה שהתקשר לאחרים, על ידי ההשקעה שלו להתחבר איתם, על ידי כך שקנה מהם איזו מסכה, כזאת שדווקא פסיכולוגים מלבישים על האדם כדי לחקור תופעות, ותגובות של המוח, הוא יכול עכשיו גם לשמוע וגם לראות. ובסופו של דבר הוא יכול להרגיש את העשרה האלה כמו אחד, הוא חי בתוכם, בתוך הפנימיות שלהם וכך כולם בכולם, כל אחד כביכול יוצא מעצמו וחי באחרים, והם בו. ועל ידי זה הם קונים את החוש האינטגראלי, המשותף ביניהם, ואז כל אחד ואחד נעשה בעל חוש שישי. חוץ מראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, יש לו חוש מאוד מיוחד, שהוא עוזר לנו לראות את המציאות כמו שהיא. כמו בסרטים של מלחמת הכוכבים שפתאום "בום" ולפני החללית יש משהו שפתאום אנחנו רואים, וקודם זה לא היה. זאת אומרת, אנחנו מתחילים לראות את זה באיזה תדר, באיזה חוש, וגם קודם זה היה אבל עכשיו בחוש שלנו זה התבהר.

טל: יש את הסיפור הזה על האינדיאנים שלא יכלו לראות את הסירות של קולומבוס מתקרבות.

נכון.

טל: ומישהו מהמלחים הרגיש והתחיל להתאמץ ובסוף הוא הצליח. זאת אומרת, יש דברים שלא מוכרים לנו ולכן אנחנו לא תופסים, אבל אם מתרגלים את זה, ומפתחים רגישות, בהדרגה אפשר לפתח לזה יכולת תפיסה.

כן. אז זה יעזור לנו לראות את העולם האינטגראלי. אנחנו חייבים להעביר כל אדם ואדם בכמה תרגילים כאלה כדי שהוא יראה את העולם האמיתי. בלי זה הוא לא ידע להסתדר בעולם, ויותר מזה, בלי זה כל האנושות לא תסתדר, והיא תלך ממש לאבדון. כי אנחנו נמצאים בעולם שאנחנו לא מותאמים אליו.

אורן: נניח שאני עובר כזה תרגול יחד אתכם, ופתאום אני מתחיל להרגיש כמו שאמרת, אני כבר לא רואה את העולם דרך איך שאני, אורן, רואה את הדברים, מבין אותם, מנתח אותם, אלא פתאום אחרי התרגולים האלה אני מתחיל לראות את העולם כאילו דרך העיניים שלך, דרך העיניים של טל, דרך העיניים של עוד ועוד אנשים. והרחבתי את היכולות שלי, ואת התפיסה שלי מהזווית האישית שלי, רק שלי ועכשיו הוספתי לעצמי עשר זוויות נוספות. אתה אומר שזה יעזור לי להסתדר בעולם. לא הבנתי מה הקשר. עכשיו בעיני נהיתי עמוס בעשר תמונות נוספות, הייתה לי את התמונה שלי שבתוכה היה לי בלגן, וסטרס, ולחץ הולך וגובר כמו שתיארת בתחילת דבריך, ועכשיו רציתי לשפר את מצבי ועל ידי תרגול קבוצתי מסוים, רכשתי עשר זוויות מבט נוספות, איך זה עוזר לי?

כי חיברת אותם יחד והם כולם נמצאים בך. אתה לא יודע עכשיו איך להתייחס לכולם, אלא על ידי כך אתה חיברת את זה בתוכך, ועל ידי זה אתה בנית חוש אינטגראלי, חוש שעל ידו אתה מתחיל לראות את העולם. כמו בחללית שפתאום "בום", והיא התייצבה לפניך. וקודם לא ראית אותה, היה חסר לך החוש הזה.

אורן: מה אני אראה שעכשיו אני לא רואה בעין הפרטית שלי?

אתה תראה את הרשת שקושרת בין כולם. אתה תתחיל לראות את הרשת הזאת וזה העיקר. זה נקרא שאתה רואה עולם חדש.

אורן מה זה נותן לראות את הרשת?

לדעת מה קורה עם כולם, ואיך להתקשר לכולם, ואיך כולם מקושרים אליך. והידיעה הזאת, ההכרה הזאת, מביאה אותך למצב שאתה חייב להסתדר עם כולם, כי כולם קשורים זה לזה. זאת אומרת, הידיעה הזאת היא כתרופה שמתאימה אותך לעולם החדש. אתה לא צריך פסיכולוגים, אתה לא צריך שום דבר, אתה מתחיל ללמוד מהמציאות, זה נקרא "נשמת אדם תלמדנו". כי אני רואה שזה כך, אז איך אני יכול להתייחס אליהם לא טוב, הם חלק ממני, אני קשור אליהם כמו שתאים בגוף שלי קשורים זה לזה, זה אותו הדבר. אני מתחיל לראות את כולם כגוף אחד.

אורן: אתה מדבר הרבה על איך אני רואה אותם, ואיך אני מתייחס אליהם?

כי אין לי מילים אחרות, אוצר המילים אצלנו הוא עדיין אגואיסטי.

אורן: הבעיה שלי היא לא המילים, אלא שהכיוון שמסקרן אותי, הוא הפוך מהכיוון שאותו אתה מתאר. תיארת עכשיו איך על ידי כך, שהוספתי לעצמי עשר זוגות עיניים, ומוחות, וכנראה לבבות נוספים, הועשרתי. שאלתי אותך "מה זה נותן לי בחיים?" אמרת לי, אחרי שחיברת עשר זוויות נוספות שאין בך, קיבלת תמונה של רשת הקשרים, שקושרת כל דבר שקיים בך ומסביבך לרשת קורי עכביש אחת. נניח שהבנתי, אני מדמיין משהו כזה. שאלתי אותך עכשיו "פרקטית מה זה נותן לי בחיים?" אמרת לי "אתה תדע איך להסתדר עם כולם". זה מאוד חשוב לדעת איך להסתדר עם כולם, כי עכשיו אני לא מסתדר.

אבל אחר כך המשכת להגיד, שכשאני רואה שהכל קשור, וכולם קשורים, אני אדע מזה איך אני צריך להתייחס נכון לכולם, וזה יקרה באופן טבעי. אם הבעיות שלי היום נובעות, מכך שכולם מתייחסים אלי גרוע, מה זה ייתן לי אם אני אדע, איך להתייחס אליהם. לכאורה מה שהייתי צריך בחיים שלי, זה שאחרים יתייחסו אלי יותר טוב, לא שאני אתייחס אליהם יותר טוב. אני יכול אולי להשתדל, אבל זה לא כל כך מטריד אותי. מטריד אותי, שעכשיו אתה מתייחס אלי בצורה מסוימת, שלא מוצאת חן בעיני, וגם טל, ומחר מישהו אחר, ואשתי, ובעבודה.

טל: בכל טיפול אדם מקבל כלים להגיב נכון למציאות, להתנהל בצורה יותר נכונה, למרות שהסביבה היא לא מיטבית. בכל טיפול האדם צריך לשנות את עצמו, ולקבל כלים לעצמו. אבל כאן זה באמת טיפול, שאין בו דבר כזה.

ברגע שאתה מתחיל לראות את העולם אינטגראלי, אינטגראלי לא רק בכך שכולם קשורים לכולם, אינטגראלי הוא גם בכך שבהשפעתי על העולם, אני משנה את כל העולם, ואני משנה את תגובות העולם אלי. אני פתאום מגלה, שבעצם גם מכך שאני רואה איך שהם מגיבים, אני כבר פותר את הבעיה מהתגובה שלהם, כי אני מבין, מרגיש ויודע. ואני גם מבין, מרגיש ויודע למה הם מתייחסים אלי כך, איפה אני צריך לתקן את עצמי, כדי לראות את העולם כטוב, כטוב ומטיב לכולם, ובכך אני לא תלוי באף אחד.

אני פתאום מתחיל לגלות שהיחס הטוב שלי לעולם, מתחיל לתאר לי את העולם בצורה ובהתאם ליחס שלי. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל", וכל המצדיק מצדיק במידת הצדק שלו, וכל המטיב מרגיש את העולם, שהוא טוב ומטיב. אז הכל תלוי בי, בלבד. ואז אני רואה, במידה שאני מתקן את עצמי בצורה אינטגראלית "וואו לאן הגעתי, העולם כולו עגול, אנשים כולם בהתאם לזה טובים, אין שונאים, אין רעים, אין גנבים, אין רוצחים, העולם הוא כולו טוב".

אורן: איפה העולם הזה? אתה יודע מה, תביא לי רק עולם בלי שכנים רעים, ולא את כל מה שתיארת, ואני כבר חותם על כרטיס טיסה, איפה הוא?

כאן, תחליף את החוש שלך לקליטת המציאות, ואתה תראה מציאות יפה, טובה.

המציאות משנה את העולם. אתה יכול לראות היום, בצורה האגואיסטית הפשוטה, כשלא משתנה כלום, שאדם שיוצא מטיפול, מרגיש את עצמו יותר טוב, הוא מתחיל להיות יותר סבלני, סובל אחרים קצת אחרת מקודם, זה בכל זאת אומר לנו, שהעולם הוא איך שאתה מתייחס אליו. אתה רואה שאחרים שמסתכלים על אותה התופעה כמוך, הם אומרים "מה יש לך הכל בסדר, זה אדם טוב", ויש ויכוח בינך לבין עוד עשרים איש, וכל אחד מהם אומר מה שבא לו. מה הוא באמת העולם, יש לו צורה מוגדרת כלשהי? לא, אלא מה שאנחנו מגדירים אותו בלבד. בצורה סובייקטיבית, בצורה יחסית אישית בלבד.

טל: זו תפיסה קיימת כמו שדברנו קודם. פרשנות המציאות שלי, יוצרת את התחושה שלי, את הרגש שלי.

העיקר הוא הפרשנות מה יש בנוסף לכך? כי אחר כך אני מתחיל כבר לקבל, להרגיש ולהגיב, וכן הלאה. השכן השאיר בחדר מדרגות מטאטא כלשהו, אז את יכולה להגיד "יופי כנראה שהוא רוצה לנקות" והוא מפרש את השכן ואומר "שוב יש כאן דברים שהוא משאיר, למה הוא לא שומר את זה בבית שלו" וכן הלאה, זה ברור.

טל: אבל השינוי הזה הוא שינוי שאדם עובר עם עצמו, או האם הוא באמת מתחיל לראות את זה יותר?

אין דבר כזה שהוא מתחיל לראות, או לא. השינויים שהוא עובר, את אותם השינויים הוא רואה בעולם. העולם הוא העתקה מהתמונה הפנימית שלנו, מהתכונות הפנימיות שלנו. אנחנו מסדרים את הכלים שלנו כמו נניח "חיישן", ועל המסך הזה אנחנו קולטים את תמונת העולם. אנחנו בונים את העולם, לכן הוא נקרא נעלם, אין לו צורה, הצורה שלו תלויה בחושים שלי, ובמה שאני מפענח, מה שאני מקבל מהחושים. והפוך, המכונה שמפענחת את המציאות, היא גם כן משפיעה על החושים.

ולכן "כל הפוסל במומו פוסל", שאם אני רואה דברים רעים, זה מפני שהדברים האלה נמצאים בי. זה לא סתם מוסר, אלא זה באמת כך, זו המציאות. זה דומה למכשיר כלשהו, נניח טלוויזיה, שאני רואה בה צורה מקולקלת, אז אני אומר "תחנת הטלוויזיה לא בסדר, היא שולחת משהו לא בסדר?" או שאני צריך לתקן את המכשיר? אז קודם כל מתקנים את המכשיר, ואז רואים שהכל בטבע שלם.

טל: במה זה שונה מהגישה "תחשוב טוב יהיה טוב". אם נחשוב טוב אם נחשוב חיובי, אם נחייך העולם יחייך אלינו, יש כאלה גישות?

שאדם לא מתקן את עצמו אלא רק עושה כאילו. אם הוא היה מתפתח בצורה אגואיסטית, ליניארית ואין לו ברירה, אז זה היה עוזר לזמן מה. אבל הבעיה היא שאנחנו כבר חיים בעולם, ואנחנו לא יכולים להתאים את עצמנו למציאות, בצורה פסיכולוגית כזאת, שאנחנו משקרים לעצמנו.

אנחנו חייבים לראות את המציאות, כי המציאות האמתית היא אחרת ממה שהיה קודם. ולכן אנחנו לא מסוגלים סתם כך, להמתיק את תפיסת המציאות. אנחנו צריכים להחליף את תפיסת המציאות לאמתית, לכך שהעולם מתגלה כעגול עכשיו, ואנחנו לא עגולים, וצריכים להחליף את התפיסה שלנו  לעגולה, לכללית, לגלובלית, לאינטגרלית, לאנלוגית. ואז כשאני תופס אותו בצורה כזאת, התוצאה היא שבטוח אני מגיע לעולם הטוב.

אין בתפיסה החדשה הזאת שום דבר רע, אלא אני מצדיק את העולם, אני מצדיק את הטבע כולו, אני רואה שהכל מחובר בצורה נפלאה, ואם יש פגמים זה רק, כי הפגמים מצביעים לי על כך, שאני צריך לתקן את התפיסה שלי בלבד. כל הזמן רציתי לרוץ ולתקן את העולם, ודווקא עכשיו אני יודע שבעצם אני צריך כל הזמן, רק לתקן את התפיסה שלי, בעולם השלם.

טל: מעניין להבין את הטכניקה של איך לעשות את זה, ודיברנו על כך שהטכניקה היא באמת קבוצתית. עכשיו יש כבר טכניקות של טיפול בקבוצה, הן קיימות, גם חוויתי ועברתי כאלה קורסים. מאוד מעניין אותי להבין מה צריך לעשות אחרת בגישה האינטגרלית, כדי להגיע לכאלה תוצאות, שכמובן שבטיפולים הקבוצתיים שיש כיום, לא מגיעים לכזה שינוי תפיסתי.

אז אחד הדברים שאומרים, שהיתרון בטיפול קבוצתי הוא, שמקבלים פידבקים כל הזמן מהקבוצה לגבי ההתנהגות שלנו, הקבוצה הופכת להיות כמו מראה להתנהגות שלי. עכשיו דיברנו על כך, שאם אנחנו רוצים באמת לתפוס את המציאות בצורה חיובית, אני צריכה שישקפו לי בצורה כלשהי, את השינוי שאני צריכה לעבור, ואז אוכל להשתנות, ובהתאם תשתנה המציאות. אז האם העבודה בקבוצה נועדה בשביל לתת מראה כזאת?

זה נושא מאוד רחב ועמוק. הקבוצה קודם כל צריכה להיות מאנשים כמוני. לא אנשים שכבר שמרגישים את המציאות האינטגרלית. אלא כמונו, כולם, כולנו באנו לטיפול, או יותר נכון לחינוך.

ואז יוצא שאני יחד איתם, צריך להגיע לבניית החוש האינטגרלי הזה. גם הם מיואשים, וגם אני מיואש מהחיים האלה. ואז אנחנו על ידי הפעלות מיוחדות, הסברים יחד עם ההפעלות, דיבור הדדי, סדנאות שאנחנו עושים במעגלים, כשאנחנו רוצים להגיע לשוויון, כי רק שווה בשווה יכול להתחבר, לא אחד למעלה ולא אחד למטה. ואנחנו צריכים לדבר יותר על גדלות המטרה שלנו, לגלות את המציאות האמתית, שהיא הטבע כולו, האינטגרלי, ולא איך שראינו, כחיות קטנות ומוגבלות, וכולי. בקיצור זאת שיטה, ויש בה הרבה מאוד הפעלות למיניהן, שכולן נקראות "חינוך חדש".

טל: אולי נלך צעד צעד בשביל להבין יותר את השיטה. אבל קודם אני אספר קצת על מה שהיום מוכר כטיפול קבוצתי. יש קבוצות פסיכותרפיות שזו קבוצה קטנה של שמונה, עשרה אנשים שיושבים יחד, נפגשים פעם בשבוע, וזה נועד כדי להקל על התמודדות עם קשיים ובעיות בחיים.

זה כמו אלכוהוליסטים אנונימיים?

טל: יש גם כאלה קבוצות, שיטת שנים עשר הצעדים.

שם אני לא מפתח חוש אינטגרלי, אלא אני נכלל בבעיות של הזולת ורואה שזה לא רק אצלי. אני לומד מהם והם לומדים ממני, וכך אנחנו בעצם מתרגלים להבין שצרת רבים חצי נחמה, ומזה נעשה לי יותר קל.

טל: נכון, הם לומדים שהבעיות שלהם הם לא רק שלהם, ולעוד אנשים יש את הבעיות האלה, וזה מאוד מקל עליהם ונותן להם תמיכה. זה בקבוצות מהסוג הזה. יש גם קבוצות טיפוליות, ממש טיפול פסיכולוגי דרך קבוצה, ששם הקבוצה הופכת להיות למעין מעבדה לראות כל מיני דפוסים של התייחסות, של קשר, של רגשות, שלא היינו מודעים להם, אבל הקבוצה עוזרת לאדם להיות מודע יותר לעצמו ולדפוסים שלו.

להרחיב את היכולת להרגיש את הסביבה.

טל: אני חושבת שעל זה פחות שמים את הדגש, יותר על האדם עם עצמו, ואיך בעזרת השיקוף שהוא מקבל כל הזמן מהסביבה, הוא לומד את עצמו ואיך מגיבים אליו.

עשיתי קורס כזה בתואר הראשון, וזה משהו מאוד מוזר. זה קורס בדינאמיקה קבוצתית. יושבים במעגל, יש שקט, אף אחד לא אומר כלום, הייתה שם עובדת סוציאלית שהנחתה, והיא לא אמרה כלום. יושבים, ואחרי עשר, חמש עשרה דקות, לאנשים כבר לא נוח, הם לא כל כך מבינים מה קורה, ואז מישהו מתחיל לדבר, מנסים לייצר משהו.

בעצם כך מתנהלים המפגשים, כמעט אין התערבות, במיוחד בהתחלה. והרעיון הוא שנגלה מה קורה כשאנחנו נמצאים יחד, את הדינאמיקות שמתעוררות בין אנשים. זו הייתה חוויה מאוד מוזרה, כי היא לא הייתה כל כך מונחית. יש איזה סדר, יש איזו הנחייה, אבל לא הייתה הרבה הבנה של מה אנחנו בעצם עוברים.

מה שאני מבינה, שבגישה האינטגרלית יושבים ביחד אבל כבר יש כלים, יש יכולת להבין את התהליכים האלו. בקבוצה האינטגרלית, כשמתיישבים יחד כל האנשים האלה, מה אמור להתחיל להתרחש שם, חוץ מזה שיושבים ביחד ומשהו אמור לקרות. מה אמור לקרות בקבוצה האינטגרלית?

אנחנו כבר צריכים להיכנס ממש לתהליך. אבל אפשר להסביר בקיצור. בקבוצה אינטגרלית קודם כל צריכה להיות מטרה, לשם מה הקבוצה קיימת? הקבוצה קיימת בכדי להגיע להרגשת אחד בין כולם, כולנו יחד. לא אנחנו, מאני לאנחנו. כי אנחנו זה קומנדו, אלה פושעים, קאובויים, לא חשוב מי ומה. זה כמו קבוצת כדורגל, שם עובדים הפסיכולוגים כדי לעשות מהם את האנחנו. או גאווה לאומית, אלה כל מיני דברים, שבכולם זה אנחנו ואנחנו.

כאן זה לא אנחנו. כאן כל אחד רוצה להרגיש את האחרים ואת עצמו כאחד. בשביל זה אני צריך לצאת מעצמי ולהתכלל בכולם, וכולם בשבילי הם פשוט אחד, וכך כל אחד. מגיעים למצב שאני מאבד את הרגש והשכל האישי, האינדיבידואלי שהיה לי, ומתחיל להרגיש ולחשוב בלב ומוח של כולם יחד. לב אחד ומוח אחד. זאת אומרת אנחנו בזה בונים דמות אדם אחד ובו כולנו חיים. זאת המטרה.

טל: בקבוצה שחוויתי, וגם עשיתי אחר כך עוד קורסים, מתוך השקט ואי הנוחות אנשים התחילו לדבר, ובהדרגה התחילה להיבנות איזו דינאמיקה. ומסתבר שכל אחד הוא אחר, מתנהג אחרת. יש כאלה ששותקים, יש כאלה שמדברים, יש כאלה שחושפים את כל העולם הרגשי שלהם ומתייעצים, ומתחילה להיווצר איזו דינאמיקה. האם גם בקבוצה האינטגרלית יש מקום לחילוף הזה של רגשות, של דברים, שמתחילה להתפתח ממש אהבה כלפי אנשים מסוימים ושנאה כלפי אחרים? האם נוצרת איזו דינאמיקה?

לא כל כך חשוב לנו במה אנחנו מדברים. כי בקבוצה שלך חשוב שאנשים יבינו זה את זה, שהם יהיו יותר קרובים בדעות, שהם יהיו יותר מעורבים ביניהם. בקבוצה שלי זה לא מעניין. כי כל אחד הוא חיה, בהמה קטנה, אגואיסטית. והוא צריך לעלות למעלה מהדרגה האגואיסטית שלו ולהתכלל בכולם, ואז הוא מקבל לב ומוח חדשים. וכל התפיסה שלו, כל ההרגלים שלו, כל האוצר הגדול של הזיכרון שיש לו מכל החיים ומכל הניסיון העשיר שלו בחיים, כאן זה לא עובד. הוא נעשה כנולד. כנולד חדש.

ולכן אנחנו לא צריכים לשמוע אחד מהשני מה הוא חושב ומה הוא מרגיש, כלום, אנחנו צריכים לעבוד בהתקשרות חדשה. אנחנו צריכים לעבוד על גדלות המטרה, שנהיה מחוברים יחד, עד כמה אנחנו צריכים להתעלות מעל זה, עד כמה אנחנו צריכים להחשיב זה את זה, עד כמה כל אחד הוא גדול מכולם, ממש כל אחד ואחד, וכדאי לנו להתכלל. ושמההתכללות שלנו אנחנו יכולים להשיג את פנימיות המציאות, איך בנויה בפנים רשת הקשר בין כולם, הכוחות, התוכנות שבטבע.

המוח הכללי שישנו בכל המציאות, המוח הזה נמצא ממש ביקום ומנהל אותנו. עוד לפני שכדור הארץ היה קיים, ואחר כך בכל מיליארדי השנים שהוא קיים, ואנחנו שהתפתחנו לפי התכנית הזאת והגענו למה שהגענו, זה הכל נעשה על ידי תוכנה, על ידי מוח מיוחד גדול שקיים במציאות. והוא נמצא בכל המציאות הזאת, ברשת הזאת שכולם קשורים לכולם, כל הכוכבים והפלנטות, ועל פני כדור הארץ, דומם, צומח, חי, מדבר, הכל קשור יחד.

אנחנו מתחילים להכיר את הרשת הזאת שהיא קיימת ומקיפה ומנהלת את הכל. ואנחנו לא רק מכירים, אנחנו מזדהים עם הרשת הזאת, ומתחילים להרגיש שאנחנו שם כוח לא מיותר. שדווקא אנחנו, החיות הנעלות ביותר, על ידי החיבור בינינו, נעשות המתאימות מטעם בחירה חופשית, מטעם רצוננו, לאותה המערכת.

ואז אנחנו מגיעים למצב, שלא רק מבינים בשביל מה כל זה, היקום וסוד החיים וכל התהליך הזה של חיים ומוות וגלגולים למיניהם וכן הלאה, אלא אנחנו מתחילים לבטל את כל הצירים הקודמים של מרחק, זמן ומקום. אנחנו חיים בתוך הרשת, בתוך המערכת. זה מה שהאדם קונה. ולכן כל הדעות שהיו לו עד כה, כשמתחילים להתכלל בקבוצה, לא מדברים עליהן בכלל, זה מיותר. היינו בזה כבר, זהו. עכשיו אנחנו עומדים לפני לידה חדשה.

טל: אני זוכרת שהיו לי תחושות כאלו, היינו יושבים במעגל והרגשתי כאילו יש איזה פוטנציאל מאוד גדול במעגל הזה ואנחנו לא יודעים איך לממש אותו. אנחנו יושבים, לפעמים נורא משעמם, לא קורה כלום, מישהו מתחיל לדבר. אבל לא מממשים את הפוטנציאל של הקשר בינינו, לא בללמוד על עצמנו באמת, ולא בליצור משהו מעבר. לכן זה נשמע כל כך נפלא מה שאמרת עכשיו, על מה אנחנו יכולים ליצור כשאנחנו סוף סוף נשב יחד ונדע איך להתחבר. אבל איך עושים זאת, מה המרכיב או התנאים לזה שנוכל לעשות משהו עם המרחב המשותף הזה?

זה סדר פעולות של ביטול העצמי האגואיסטי, האישי, האינדיבידואלי, והתכללות עם האחרים. עד כמה שאפשר אני נכנס בלב החבר, במחשבות שלו, ברצונות שלו. ולא חשוב מיהו ומהו, הוא יכול להיות אגואיסט קטן שעוד לא התחיל, אבל אני עושה התעמלות על עצמי, אני עושה כאן עכשיו תרגילים, ולכן זה חשוב לי. וכל אחד מאיתנו עושה אותם המאמצים.

כשאנחנו מדברים, אף אחד לא מבטל את השני, כולם רוצים להתכלל ברצונות של השני. והאמת, שזה לא כל כך חשוב אם את מדברת נכון או לא. העיקר שאני יכול על ידי זה להתכלל בך ואת נכללת בי, ובצורה כזאת אנחנו מייצבים בינינו את מרכז המעגל שלנו. מרכז המעגל הזה הוא בעצם המקום איפה שכולנו מתעלים מעל עצמנו, ומתחילים להיות כלולים יחד. העיקר זה להרגיש את ההתכללות הזאת. זו הרגשה נפלאה שהיא באה והולכת, באה והולכת, אלה פגישות כאלה המגיעות אלינו רגעית. אבל לאט לאט אנחנו כן מסוגלים להתחיל להתנהג כך.

טל: אמרת שכולם שווים, אין חשובים יותר או פחות. אבל אנחנו יודעים שלא כולם שווים, יש מישהו חרוץ ואחר בטלן וההוא תוקפן. ובמיוחד בקבוצות זה בא לידי ביטוי. יש תפקידים שצצים בקבוצה, להיות המנהיג ומישהו שעיר לעזאזל. בכל קבוצה זה חוזר על עצמו, אותם תפקידים. זאת אומרת, יש שוני שמתגלה דווקא בקבוצה.

כשכל אחד מבטל את עצמו ומתעלה מעל עצמו, אז השוני הזה מתחיל להיות חיובי ולא שלילי. כי כמה שהוא היה יותר דורש, ואכזר, ועומד עקשן וכן הלאה, הוא מפנה את כל התכונות האלה לעצמו כדי להיכנס לאחרים ואז זה עובד לטובת כולם.

אורן: לא הבנתי את הדוגמה. ניקח עקשנות, נתת דוגמה לעקשן.

כן.

אורן: נניח אני אהיה עקשן, התחברתי איתכם בקבוצה.

כולם מכירים אותך.

אורן: אז התחברתי לקבוצה הזאת שעוברת תהליך אינטגרלי. המטרה שלנו להיות אחד.

כן.

אורן: ולמה המטרה שלנו להיות אחד, כי אמרת שאם אני אצליח לפתח הרגשה שהכל אחד, זה ייתן לי אפשרות לראות עולם חדש. הכל בו מחובר, זורם, טוב.

כן.

אורן: אני מאוד רוצה את העולם הטוב. אז באנו למקום הזה, רוצים להיות כאחד. אני מטבעי עקשן מאוד. מפה והלאה בוא נתקדם. אמרת, זה לא נורא, זה יכול לשמש אפילו לטובה בצורה חיובית.

ודאי שלטובה. אין בנו שום תכונה רעה, אם אתה משתמש בזה בצורה אינטגרלית. פשוט מאוד, אתה רוצה להגיע לעולם הטוב?

אורן: בוודאי.

אתה מבין שלעולם הטוב אתה יכול להגיע רק אם תהיה קשור לכל מערכת הטבע?

אורן: קצת איבדתי אותך, האמת. כל מערכת הטבע אין לי אפילו אפשרות לחשוב עליה.

שאתה תדע הכל, תזדהה עם מה שקורה בכמה שאתה מסוגל לדמיין לעצמך את המעגל שלך איפה שאתה קיים.

אורן: עוד פעם.

אתה נמצא באיזו בועה, עבודה, משפחה, אתה, הילדים. כל מיני דברים, כולל הפסיכולוגים שלך, כולל הכל, כן?

אורן: כן.

זו הספֵירה שבה אתה קיים. לכל אחד ואחד יש ספירה כזאת. המרחק ממך לכל מיני אנשים, לכל מיני מערכות שאתה קשור אליהם. כדי להתנהג נכון איתם ולקבל מהם מקסימום תועלת, אתה צריך להיות אינטגרלי. לדעת איך באמת כל המערכות האלה קיימות. שאתה תדע, כמו שאתה פונה היום לממשלה או לביטוח לאומי או למשהו, אתה צריך לדעת מה קורה שם בפנים, אז אתה יכול להשתמש בהם נכון. יקבלו אותך נכון וגם אתה תוציא מזה מקסימום תועלת.

אותו דבר כאן. אתה עם העקשנות שלך עכשיו, בא לקבוצה כזאת. ואם אתה עקשן, יש לפניך שאלה פשוטה, איך אני מתחבר לכולם עם כל התכונות שלי בצורה המועילה וההדדית הטובה ביותר. אז העקשנות שלך במקום שהיא עקשנות שלילית, עכשיו היא תהיה עקשנות חיובית.

אורן: מה זה שלילית ומה זה חיובית?

שלילית, שאתה רצית כמו קרצייה להתנפל על כולם ולמצוץ מהם את הדם. עכשיו ההיפך, אתה כבר לא קרצייה, כמו אימא פולניה נניח, מכיר את המושג?

אורן: כן.

אתה רוצה לאהוב את כולם ולדחוף את כולם לחיבור ושלכולם יהיה טוב. ואתה מטפל בכולם ומסדר את כולם כל עוד לא יהיו כולם כגוף אחד.

אורן: עכשיו ניקח את טל, היא לא עקשנית, היא רכה מאוד נאמר.

כן. לא הייתי אומר כך, נניח.

אורן: נניח, סתם בשביל הדיון.

לא, היא ביישנית, היא עדינה מדי, כל מיני מדי כאלה, מה שאין בך.

אז היא מגיעה עם התכונות שלה. היא אינטליגנטית מדי, כזאת ליידי. היא מגיעה גם כן לקבוצה, אז היא מביאה לקבוצה את הרכות שלה, יחס יפה, ואתה כשצריך להתכלל איתה כבר לוקח ממנה את התכונות האלה.

אורן: מה זה "להתכלל איתה"?

"להתכלל", להבין אותה ולהרגיש אותה ולהיות איתה יחד ברצון שלה.

אורן: אבל איך אני אבין אותה, היא כזאת עדינה כמו שאמרת, ואני לא כל כך.

אבל אתה לוחץ על עצמך ולא עליה.

אורן: לא הבנתי.

אתה מפנה את כל התכונות שלך עליך כדי להתקשר אליה, להתאים את עצמך אליה. אז אתה כבר מתייחס אליה אחרת. העביות שלו הופכת להיות לזָכּות, הגסות שלו הופכת להיות לעדינות.

אורן: איך? אני לא עדין, היא עדינה. אתה רואה אותה, אפילו אסור לנשום לידה שלא יקרה לה משהו, כמו בובת חרסינה.

טל: תנשום, תנשום.

"בובת חרסינה", זה ביטוי יפה.

אורן: נניח מצאנו את עצמנו, אפילו שאנחנו לא מכירים, נכון?

כן.

אורן: הגענו, מצאנו את עצמנו באותה דינאמיקה קבוצתית, אנחנו מאוד שונים.

מאוד, מאוד.

אורן: אז איך?

אבל יש מטרה אחת משותפת.

אורן: היא גם רוצה להביא תועלת לחיים שלה והיא גם הבינה את ההסבר שלך שצריכים להיות אחד, מחוברים, ואז יהיה לנו עולם טוב.

כן, כי על ידי זה אתם רוכשים חוש אינטגרלי. אז כמה שאנשים שונים יותר במעגל, אחר כך המעגלים משתנים. אנחנו צריכים לעבור כל מיני צורות מעגלים. על ידי זה אנחנו מרחיבים את החוש שלנו. זה כמו שאני חוץ מהעיניים, מרכיב משקפיים, מרכיב משקפת וטלסקופ וכולי. כך זה על ידי העבודה ההדדית עם שונים כאלה.

אורן: השאלה הייתה, איך שונים יכולים להיות שווים, זה מה שאני לא מצליח לתפוס. אני עקשן והיא עדינה.

יש לי מטרה אחת ששם אנחנו צריכים להיות מחוברים יחד, שהעקשנות שלי תעבור כנגדי בחזרה, שאני אוכל דווקא להתקשר אליה ולהיות איתה עדין כמוה. והיא עם העדינות שלה תבוא אלי, תיכנס בי, ועם העדינות הזו תתחיל לקלוט ממני את העקשנות והעביות והאכזריות שלי. וכך נקרא שאנחנו מתקנים זה את זה. זה נקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה"^[1]. שאנחנו כך רוכשים כולם מכולם את כל התכונות של כל אחד ואחד. כל אחד הופך להיות איש אשכולות.

טל: עדיין לא הבנתי איך עושים את זה. נניח אני ואורן כבר עובדים ביחד איזו תקופה, ואני מרגישה שאני לומדת ממנו וגם מושפעת ממנו. דווקא בהרבה דברים טובים. אבל מזה ועד ממש לקבל תכונות.

לא, כי צריכה להיות חברה שתומכת, שלוחצת. גם את תגלי שאת לא כל כך עדינה ושאת עקשנית לא פחות מאורן.

טל: אני יודעת. בטוח.

ושיש לך אכזריות. שאצלו הכל מגולה, ואצלך זה נסתר, כך זה בדרך כלל.

אז זה יתגלה, וזה יתגלה לטובה. בקיצור, תצטרכו ללמוד מה שיש "בלב חברו" מה שנקרא. מה שיש בלב שלו, ולהתכלל עם כל הדברים האלה. וכל אחד שהולך למלא את השני, להיטיב לשני, הופך בזה להיות כלול מהשני. אי אפשר אחרת. לכן "ואהבת לרעך כמוך" זה בעצם הסיסמא של העבודה הזאת.

טל: זה כבר משהו אחר, כי נניח גם בקבוצה שעובדת בארגון ויש לה מטרות, אז בהתחלה כולם שונים ויש כאלה קונפליקטים. באיזה שלב מבינים שחייבים לעבוד ביחד ואיכשהו מוצאים את הדרך.

אז כל אחד פשוט קצת מרגיע את עצמו, מקטין את עצמו, חותך מעצמו, מתאים את עצמו לאחרים.

טל: כן.

זה לא כאן. כאן אנחנו ההיפך. אנחנו רוצים להתכלל כולם מכולם, והאגו שלנו מתחיל פתאום לגדול. אנחנו מתחילים להרגיש הפרעות, ועל פני ההפרעות עוד יותר ועוד יותר להתכלל, עד ש"האנחנו" הזה הקטן שהיה בהתחלה כטיפה, כנקודה, הסכום של כל הנטיות שלנו להתחבר, הופך להיות יותר גדול באמצע, בינינו, יותר גדול, יותר גדול.

טל: אתה הבנת מה צריך לעשות, אורן?

אורן: אני הבנתי את רוב הדברים. יש לי עוד משהו שתקוע מההתחלה, הייתי שמח אם תוכל להסביר לי אותו.

אם הבנתי נכון את כל השיעור של היום, אמרת שאם אני אצליח לראות את רשת הקשרים, כמו קורי עכביש, שמחבר הכל, אני אדע איך להסתדר בחיים פיקס. אם אני אראה את רשת קשרים הזאת שמחברת את הכל איך אני אדע להסתדר?

כי זה ילמד אותך איך אתה צריך להיות.

אורן: למה, מה הקשר?

כי אתה רואה את המערכת שכך היא מתנהגת, אתה לא תוכל להתנהג אחרת. אתה תראה גם איך היא מנהיגה אותך, ואיך אתה היית רוצה לעשות את זה בצורה אולי הפוכה או קצת בסטייה. ואתה כל הזמן מתחיל לראות את זה כאיזה מכשיר שמכוון אותך לפעולה הנכונה, האופטימאלית עם כל המערכת. אתה מתחיל לראות שאין יותר אלא להיות באיזון עם אותה המערכת. מה יש עוד?

אורן: אם אני אראה את קורי העכביש האלה, אז עם מישהו בעוד שעה אמור להגיע ולהזיק לי, אני אראה את זה ברשת לפני שהוא בא? אני לא בדיוק מבין מה הרשת נותנת לי. מה המידע שנוסף לי שעכשיו?

אם אתה נכלל באותה רשת אף אחד לא יכול להזיק לך.

אורן: למה?

כי אתה נכלל עם הטבע, באותה רשת שהיא בעצמה סובבת כל אחד ואחד. ואם אתה נמצא באיזון, לא יכול להיות שתבוא איזו פקודה רעה למישהו, כי כולנו נפעלים מאותה רשת, שהוא יזיק לך.

אורן: מה זה "להיות באיזון עם הרשת"?

שאתה כל הזמן שומר את עצמך להתכלל בכולם בצורה של "אנחנו".

אורן: תן לי איזה מבחן קטן שאני בודק עצמי אם אני בכיוון הנכון או לא?

קשה. האם אתה יכול מעכשיו והלאה תמיד לחשוב איך אנחנו שלושתנו היינו מחליטים על כל דבר, על כל מחשבה, על כל הסתכלות בעולם, על כל דבר ודבר אבל יחד. תחבר בינינו, שלושתנו. שהדעות, הרגשות, מחשבות, הכל בא מתוך סכום הרצונות והמחשבות שלנו.

תתעמק בזה ותראה, יש בזה הרבה מאוד דברים שמכאן והלאה נוכל לברר.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל, תודה גם לכם שהייתם אתנו. עד הפעם הבאה כל טוב וחיים חדשים.

[1] "לכו והתפרנסו זה מזה" (תלמוד בבלי, זרעים, מסכת ברכות, דף ג', ב' גמרא)

לחצו כאן להורדה