חיים חדשים - תוכנית 286 - קנאה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו בתוכנית "חיים חדשים", סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: היום אנחנו רוצים לצלול אל תוך ליבנו, אל תוך עולם הרגשות שלנו ולנסות להבין טוב יותר מה קורה שם. לחבר את הלב עם השכל, ללמוד להסתכל על הדברים בצורה תבונית ולראות איך מקדמים את החיים שלנו. בסדרת השיחות הזאת על רגשות אנחנו רוצים להתמקד היום באחד הרגשות העזים ביותר שאנחנו כבני אדם חווים והיא הקנאה.

ניצה: אומרים "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה^[1]", ואכן הקנאה היא אחד מהרגשות העזים ביותר ששולטים בנו. לפעמים אנחנו מנסים להסתיר אותו, כי לא נעים לנו להרגיש  כך, אבל הרגש הזה מקנן בנו מהשלבים המאוד צעירים בחיינו, אולי אפילו מהרגעים הראשונים שאנחנו יוצאים לאוויר העולם. מה הוא הרגש העז הזה שקיים בבני האדם.

צריכים להבדיל בין קנאה ברמה הגופנית, הגשמית, שקיימת גם בחיות, אם אפשר לקרוא לזה קנאה, כאשר גורים קטנים נאבקים כדי להיות קרובים יותר לאמא, כי זו לא קנאה אלא רצון אגואיסטי של הגור למלא את עצמו על ידי מקור החיים והסַפק הבטוח. אותו דבר אצל ילדים, אין בהם קנאה ממש אלא להיות ליד אמא, אצל הגדולים ובכלל להיות גדולים או קרוב אליהם. זו קנאה רגילה והמקור שלה הוא ביטחון. לבין קנאה מהסוג של "קנאת סופרים תרבה חכמה", שקיימת גם בדרגה האנושית וגם בדרגה הרוחנית.

בדרגה האנושית אנחנו רואים עד כמה הקנאה דוחפת את האדם לכל מיני פעולות ומעלה אותו מעל לצרכים של אוכל, מין, משפחה וכסף. כלומר שום דבר לא חשוב לו בחיים מלבד לקיים את הקנאה, כי היא כבר שייכת לאנוש, למין האדם בעולם שלנו ולא לדרגת החי, זה מעל הקיום שלנו. אני מקנא במי שהיה לפָני אפילו אלף דורות ואולי במי שיהיה אחריי, אפילו בהם אני מקנא, שזה לגמרי מעל הזמן. אני מוכן לשלם הכל כדי לקיים את הקנאה שלי, אני מוכן אפילו לשלם בחיים שלי רק כדי שקנאה שלי תתממש.

אש קנאה היא אש גדולה וחזקה, היא שייכת לאדם בעולם הזה והיא מביאה אותו לכל מיני הישגים, כי אוכל, מין, משפחה הם צרכים גופניים שקיימים רק בגוף ותלויים בזמן, הם תלויים למצב שאני נמצא עכשיו. כסף כבר שייך לקנאה, כי לא מדובר בדברים הכרחיים של אוכל, מין, משפחה. הנטיות האלה אומנם מעורבות, אבל כסף זו קנאה מסוג אחר, זו קנאה מסוג "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם". כך שקנאה, תאווה וכבוד עובדים יחד והם שייכים לסוג האדם ולא לדרגות דומם, צומח וחי, אבל הם שייכים לאדם שכבר מפותח.

רוב האנשים מוכנים להתפשר דווקא על דברים נמוכים של אוכל, מין, משפחה והם יחיו בשקט ולא ירצו יותר, כך רובם, כלומר כתשעים אחוז מהאנושות. עוד תשעה אחוזים מהאנושות נמצאת כבר ברצון להשגת עושר, כבוד, שליטה, שם זו כבר קנאה, תאווה, כבוד וידע, מודעוּת, ואלה הם אנשים שכבר רוצים משהו למעלה מכך. כלומר לא כל כך חשוב להם אוכל, מין, משפחה, אלא בצורה בסיסית בלבד, ומה שיהיה גם לא חשוב. הרצון שלהם עובר במודגש לדברים רוחניים שבאדם.     

כסף שייך לרוח האדם, כי זה לא הכסף, האדם לא צריך את הכסף כדי לספור מטבעות זהב, אלא זה חסרון פנימי לקנות לעצמו ביטחון שלא נמצא בגוף שלו אלא למעלה מהגוף. הוא רוצה שיהיו לו קרקעות, שיהיו לו בניינים, שיהיה לו כל הכדור הארץ וגם זה לא כל כך מספיק. זה מין חוסר שליטה, חוסר ביטחון ולא הכסף עצמו. כסף בא מהמילה כיסופא, לכסות, כיסוי, מסך, האדם צריך לכסות דווקא את הרגשת הפגם בו שנמצא במצב לא בטוח, הוא לא שולט לגמרי בחיים שלו, בגורל שלו, כך שאולי על ידי הכסף הוא יקנה לעצמו יותר אחיזה בחיים, אבל זה לא קורה. לכן למרות שהוא רוצה את הביטחון הזה, את החיים שיהיו בשליטתו, הוא לא משיג ולכן הוא לא שובע.

מעל הכסף יש כבר עניין של שליטה, ובשליטה יש לנו עניין של קנאה, תאווה וכבוד.

ניצה: ההסבר שלך על חוסר השליטה וחוסר הרגשת הביטחון גורם לאדם לרצות לקנות ולקנות, אבל איך זה קשור לקנאה?

אנחנו רואים שיש כנגד זה פעולות אחרות, אם נותנים לאדם הרגשה שלמה של ביטחון, הוא לא צריך כסף, הוא פתאום מוכן לפזר אותו לכל העולם, הוא מתחיל להרגיש שהוא גדל למעלה מזה, וזה לא נותן לו כלום. וככל שהוא ייתן וישאיר לילדים שלו ולכולם זה יורגש אצלו כמו "מה הלאה, זה בכל זאת לא בידיים שלי, ובכלל אני לא צריך את זה, אני אפזר את זה, אני אעשה עם זה שימוש אנושי", כי האדם כבר מתחיל לעלות למעלה מכך. הוא כבר לא מחפש ביטחון, הוא כבר השתחרר מהרגשת התסכול הפנימי של חוסר ביטחון. הוא כבר מבין שהדברים האלה יכולים להיעלם ברגע וגם לא חשוב לו מה יקרה. בדעותיו, בהרגשותיו, בהתפתחות שלו, הוא כבר מתחיל להיות קצת למעלה מגופו.

בכלל כל הדרגות האלה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הם כולם עולים בהתנתקותם מהגוף, מדרגת החי, הבהמה.

ניצה: יש פה רמות מודעות שונות והדרגה הבסיסית ביותר היא מזון.

מזון, כמו לחיה.

ניצה: זאת אומרת הקנאה באה לידי ביטוי בהיבט הזה בצורה של אני רוצה שיהיה לי כי אם לא יהיה לי, לא אוכל להתקיים.

אם אפשר לקרוא לזה קנאה, כי זה קיים גם כן אצל חיות. זו לא קנאה, זה דחף קיומי.

ניצה: איך הקנאה באה לידי ביטוי בשלב של כסף וביטחון?

גם שם זו לא ממש קנאה, כי הקנאה ממש מגיעה במצב של שליטה וזה למעלה מכסף. אנחנו רואים על אנשים עשירים, כשהם גומרים את תקופת העשירות שלהם, הם עולים לשליטה ואז הם מוכנים לפזר מיליארדים שלפני כן הרוויחו בעבודה קשה, הם מוכנים לפזר רק כדי להגיע לשליטה. "מה תתן לך השליטה"? "אני רוצה". בעיניו הקניין הזה, למרות שאין בו כלום ולוחצים עליו מכל הצדדים, הוא נמצא תחת אש של כל אחד, אין לו כבר יום או לילה, ובכסף שלו הוא יכול לקנות חצי עולם ולחיות כך שאף אחד לא יתקרב אליו, אבל הוא צריך את השליטה. כי הרצונות שלנו מתפתחים בנו בצורה כזאת ואין מה לעשות.

אחרי עושר וכסף בא הרצון לשליטה, ובשליטה כבר יש קנאה גדולה מאוד, הרבה יותר מאשר בכסף. בכסף אפשר למדוד את הקנאה, כמה מיליונים יש לי לעומת כמה מיליונים יש לו, ודברים שאפשר למדוד הם די זולים, זה לא משהו רוחני. מה שאין כן הקנאה בדרגת כבוד, כי אחרי העושר בא כבוד, שם הקנאה, התאווה והכבוד באים יחד, הם כמו שכתוב "מוציאים אדם מהעולם". הכוונה היא מוציאים אדם מהעולם הגשמי, כי זו כבר נטייה רוחנית, הוא כבר משתוקק למשהו שאין לו כלל מימוש בעולם הזה. מה זה כבוד? מה זו קנאה? אלה דברים וירטואליים מאוד. בעקרון הם יכולים להיות באדם עני, בצייר, במוזיקאי, שאין לו פרוסת לחם, ויכולים להיות באנשים עשירים שיש להם חצי מדינה, לכן אין גבול לנטייה הזאת.   

אורן: נניח שאתה אדם עשיר ואני לא, ואני מאוד מקנא. מה קורה בתוכי? אמרת קודם שאש הקנאה היא גדולה וחזקה, שזה כוח אדיר שיכול להביא בן אדם לשלם אפילו בחיים שלו. זאת אומרת שזה כאילו כוח יותר גדול מהחיים עצמם. כשאתה עשיר ואני לא, הקנאה היא גדולה וחזקה.

אני לא מתכוון לקנאה בדרגת העושר, כי היא קנאה מוגבלת.

אורן: מה פירוש מוגבלת?

הקנאה מוגבלת, כי אם תרוויח היום בפיס, או יש לך עיזבון ואתה הופך להיות מיליונר כמוני, אז גמרנו, אין קנאה, אנחנו הופכים להיות חברים, שנינו כאילו עושים חיים.

אורן: אבל עוד לא הרווחתי בפיס.

זה לא חשוב, אבל הקנאה שלך מוגבלת למספר, והיא ברורה. במה היא מתבטאת? היא מתבטאת בכמה בתים יש לי, בכמה מפעלים יש לי, בחשבונות שלי, משהו מאוד מוגדר. הכל ידוע. זו לא קנאה וירטואלית, זו לא קנאה רוחנית, זו לא קנאה במה שיש בי, אלא במה שיש לי בכיס.

ניצה: זה הבדל מאוד גדול. לא במה שיש בי אלא במה שיש לי.

כן, זה משהו אחר לגמרי.

אורן: ואז אפשר לתת לה סכום של עשרה מיליון דולר, מאה מיליון דולר.

מחר אתה מגיע לאותו דבר. זה לא נמצא מחוץ להשגה שלך.

למשל מחר בעזרת הבורא יקום בית המקדש. אתה ששייך לשבט לוי על פי שם משפחה שלך, תלך לעבוד בבית המקדש. ואני שלא שייך לזה, כמו שאני חושב היום, ומי יודע מה יתגלה, אשאר בביתי בפתח תקווה. אם אני מקנא בך,  זה יעזור לי שאני מקנא?

אורן: כנראה שלא.

לא, כי זאת קנאה רוחנית, שאני לא יכול להשיג מה שיש בך.

ניצה: משהו שאי אפשר להשיג בכסף.

אי אפשר להשיג בשום דבר, בשום דרך.

אורן: יש לי דברים אחרים שמטרידים אותי, לא אם אתה תהיה או לא תהיה בבית המקדש ותשיר. אני נוסע בכביש עם המאזדה שלי,  ועובר לידי מישהו עם פורשה.

ואתה רוצה  להחליף.

אורן: כן. אבל זה לא קורה. אני מקנא בו כי יש לו פורשה. מה זה הרגש הזה שבי? איך לעבוד איתו? איך להתייחס אליו?

זו קנאה, אבל היא מאוד מאוד מוגדרת.

אורן: היא מוגדרת, אני רוצה את האוטו הזה.

יכול להיות שאת זה יש גם לחיות, שהכלוב שלו או המערה שבה הוא חי או הדיר שלו יותר יפה משלי, משהו יותר נוח וטוב. יכול להיות שקורים אצלם דברים כאלה.

אורן: העובדה שיש את זה גם לחיות לא עוזרת לי, יש לי קנאה. איך אני מנהל את הרגש הזה. זה רגש והוא קיים בי?

האם כאן אנחנו רוצים לדון איך לרפא את הקנאה?

אורן: צריך לרפא? זו מחלה?

אני חושב שזו מחלה ואני חושב שלא צריכים לרפא. כל דבר שאנחנו מקבלים מהטבע, כל נטייה ונטייה, היא נטייה נכונה, שתתקיים עד שאנחנו נלמד להשתמש בה בצורה נכונה לצורך ההתקדמות שלנו.

אורן: אני יכול להשתמש ברגש הזה להתקדמות בחיים שלי, שאתה עובר לידי עם פורשה ואני במאזדה?

ודאי. זה דוחף אותך להתקדמות. אתה אוכל את עצמך, ואתה מחפש איך גם אתה תהיה פעם עם פורשה.

ניצה: זו נקראת התקדמות, שאני בעצם רוצה פורשה?

זו נקראת התקדמות, כי לסבא שלך ולאבא שלך הייתה עגלה ולך כבר יש מאזדה. אתה תשתדל לפחות לכוון את הילדים שלך שתהיה להם פורשה. נניח שזו נקראת התקדמות, זו התקדמות בתהליך ההתפתחות לרוחניות. גם בגשמיות צריכים כך להתקדם.

אורן: ואיפה האש שדיברת עליה? אמרת שרגש הקנאה הוא אש.

אתה לא מרגיש את זה?

אורן: כשהוא עובר לידי אני מרגישן, ואחר כך כשהוא נוסע, אני משתדל לשכוח, כי אני יודע שכמה שאני אתאמץ לא תהיה לי פורשה.

לא בגלל זה. כי בשביל מה סתם לסבול? אדם הוא מכונה מאוד משוכללת, שבודק את עצמו ורואה שהדברים האלה הם לא בהישג ידו, ואז הוא מרגיע את עצמו. כמו שכתוב, "אין אדם חושק בבת מלך". אתה חושק בבת מלך? אתה יודע שאתה לא יכול להתחתן אתה, אז אתה לא חושק בה. היא משהו שמעליך. אולי ילדים שקוראים אגדות מדמיינים כך, אבל אנחנו מקנאים בדברים שנמצאים בהישג ידנו. צריך להבין שהגוף פחות או יותר, מחזיק אותנו באותה רמת קנאה שעלינו לממש.

אורן: כאילו יש אפשרות שאני אשיג את זה פעם.

כן.

אורן: ואם לא, אז אני מדחיק.

כן. נניח שבמקום דירה היית יכול לקנות פורשה.

אורן: אבל אז לא היה לי איפה לגור, הייתי גר בפורשה?

שני הדברים עולים כמיליון חמש מאות שקל, אז אתה תחליט.

אורן: ניקח תחום אחר. אני רוצה אישה מסוימת. אני מקנא שהיא לא שלי, היא שלך. מה עם זה?

תִקנה.

אורן: מה זאת אומרת תקנה?

כל דבר אפשר לקנות ולמכור. אני מתכוון שכל דבר ניתן ליגיעה ולהשגה.

אורן: אבל היא אוהבת אותך, לא אותי, רוצה להיות אתך, לא רוצה להיות איתי.

זו קנאה שאנחנו רואים עד כמה הדבר הוא עובר ושב.

אורן: מה זה עובר ושב? אנשים רוצחים על זה?

הם פשוט לא יודעים איך לסדר את הדברים האלה. אם נניח היית כוכב קולנוע, אפילו לא גדול, אז שום דבר לא חשוב, אתה היית מהפנט אותה.

אורן: אבל אני לא כוכב קולנוע, והיא אתך.

אז במה אתה רוצה לקנות אותה? אישה קונים.

אורן: אני רק מצטער על זה שהיא שלך ולא שלי.

אפילו חבר קונים. כל דבר הוא קניין. הכוונה לא כסף שבעזרתו אתה קונה, אלא ביגיעה שלך, בהופעה שלך, במשהו שיש לך.

אורן: ואם אני לא מצליח לקנות? אני מקנא.

אתה מקנא אבל אתה לא שווה. אתה צריך להבין שלכל דבר יש מחיר.

ניצה: זה בדיוק העניין.

אתה מקנא נניח שיש לי משהו ולך אין, אז אתה הולך לעבוד כדי להשיג משהו שיהיה לך גם כן. או לא, או שאתה קונה אקדח והורג אותי. לוקח ממני. לא חשוב, אבל אתה צריך לעשות משהו כדי להשיג.

אורן: אז כאילו יש לפניי שתי אופציות.

לא יודע, או לפי החוק או למעלה מהחוק או באיזו צורה אחרת, אבל הקנאה בעצמה לא עוזרת לאדם.

אורן: מה פירוש?

כי "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

ניצה: אז מה כן עוזר, איך להשתמש בקנאה נכון?

לממש את הקנאה.

אורן: מה זה "לממש"?

הקנאה ניתנה לנו כדי שאנחנו נתקדם בחיים. כדי שאני אלמד מאנשים אחרים, מההישגים שלהם וארצה להשיג פחות או יותר אותו דבר, מהם. אז אני נניח מסתכל על בית יפה, ואני רוצה גם כן, ואפילו יותר מזה, אני מחפש איפה הארכיטקט הזה, וכולי. אני מסתכל על אישה, וכמו שאתה אומר, אם האישה יפה, אז הקנאה היא גם בזה, והיא מאוד חזקה. כך גם בחכמה, בכל דבר. זה עוזר לנו להתפתח. זה מנוע מאוד מאוד אפקטיבי.

אורן: אבל יש בו אש, במנוע הזה, לא?

אחרת הייתי נשאר חיה לא מפותחת, לא היינו יוצאים מהמערה. היה שם טוב, יפה, מה היה רע?

ניצה: הקנאה מוסיפה מוטיבציה.

רק הקנאה מקדמת אותנו. אני מסתכל על הדשא שלך, אני מסתכל "או, יש לו כבר שני חמורים ולי רק חמור אחד", "יש לו שתי נשים, לי יש אישה אחת". וכולי. אני מסתכל, אני גדל. יש לך עד היום שבטים כאלה בעולם שהם לא מקנאים זה בזה. אם לא מקנאים, אז כולם חיים יחד. כשמתחילים לקנא במשהו, גדל בהם מבפנים יותר הרצון ליהנות. הם מתחילים לקנא, מתחילים להיבדל, ואז מתחילים לקבוע ביניהם מסחר, תעשייה, כל מיני תנאים אנושיים כאלה, אני לך ואתה לי וכן הלאה. כי כאן הקנאה עובדת. אני לא אתן לך סתם. ואתה אל תיתן לי, בלי טובות. וכן הלאה. אנשים מתחילים להרגיש את זה.

במידה שאתה מרגיש את עצמך בודד, כך יש בך לבין האנשים האחרים קנאה.

אורן: מה זה בודד?

בודד, זה כשאתה לבד, שאתה אישיות. שאתה לא כמו אחרים. זאת אומרת, שזה כבר לא עדר, זה כבר אוסף של אישיויות שנמצאות באיזה קשר ביניהן, אבל כל אחת ואחת מהן היא אישיות. ואז נעשה עם. זו כבר לא סתם מסה, שכביכול ערבבת אותם ונעשה איזה נוזל. לא, כל אחד ואחד מהם הוא בודד.

אתה כבר לא מכור לכל דבר, אתה כבר לא שייך למלך שלך, ואתה לא נחשב לכלום. לא, אתה כבר אדם שאסור סתם להרוג אותו, שאסור לעשות לו משהו. יש לך משפחה, יש לך ילדים, יש לך בית, יש לך רכוש, יש לך, יש לך, יש לך. ואז אתה יותר ויותר נעשה בודד מהאחרים, מהמשפחה. במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, המשפחה תמיד היוותה את  היסוד של החברה האנושית. כך זה עד היום הזה, למרות שהיום יחסית זה מתחיל כבר להיהרס.

אורן: אמרת קודם שהקנאה היא דבר נפלא, היא מנוע התפתחות אדיר כי היא עוזרת  לנו להתקדם בחיים, אחרת האדם היה נשאר לא מפותח. בני האדם מסתכלים אחד על השני, מקנאים וזה מריץ אותם להתקדם.

בטח. תשאל נשים איך שהן מסתכלות. הן לא מסתכלות על הגברים, הן מסתכלות זו על זו.

האישה לא מסתכלת על הגבר. היא לא מסתכלת מי אתה, מה אתה, כך או כך. לך זה נדמה שהיא מסתכלת עליך ועל העטיפה שלך. בכלל לא, הן מסתכלות זו על זו, איך ההיא נראית, איך ההיא נראית.

ניצה: למה הקנאה היא בין נשים?

לא אכפת לה איך היא נראית בעיני הגברים אפילו, אכפת לה איך היא נראית בעיני הנשים.

ניצה: מה הנשים יגידו.

כן. יש להן עולם לגמרי הפוך מאיתנו.

ניצה: למה אנחנו בנויות בצורה כזו שאנחנו מקנאות בנשים ופחות בגברים?

כי שורשה של האישה הוא הנוקבא. אישה לא רואה גבר, כי לפי השורש של הגבר והאישה, בדרגה הרוחנית הגבר נמצא בדרגה יותר עליונה מהאישה.

את כל זה צריכים להסביר לפי השורש, זעיר אנפין ומלכות, ואז יש ביניהם דרגות, ולכן בזה מלכות לא משיגה את הגבר. אבל בחלקי המלכות יש קנאה ביניהם, כי הם מהווים לנו את העניין של האגו שצריך להתחבר בעתיד, להיות בגוף אחד. ולכן בינתיים יש התפתחות בזה והם מקנאים ונמצאים באילו מאבקים ביניהם וכן הלאה.

אישה לא נאבקת בגבר, ולמרות שעכשיו כל נשות הקריירה עולות לכל מיני דרגות, אישה רוצה להראות מה היא ומי היא בעיני נשים. זה פלא. זה מה שקורה. יש להן עולם משלהן. כשאני מסתכל על נשים, אני רואה אותן כגוף אחד כמו הנשים האמזוניות ביוון העתיקה, יש להן מדינה בפני עצמה, עולם בפני עצמו וכך הן חיות.

ניצה: ומה ההבדל בין קנאת גברים לבין קנאת נשים, הרי גם גברים מקנאים?

הגברים לא מסתכלים אחד על השני, הם כולם מסתכלים איך לשחק את החיים. לצוד, ללכת לטייל, לעוף, לעשות לכל מיני דברים, לשחק בכל מיני משחקים, כדורגל, טיולים למיניהם. וזה שהם סוחבים איתם נשים זה משהו מודרני, אבל גבר בנוי להתפתחות, הוא פונה לכל החיים, לכל העולם.

והיום האישה לומדת מהגבר את הנטיות הללו אבל זה לא בטבע שלה. מטבעה היא יותר מותאמת לשבת ולשחק עם בובות כמו שהבנות עושות ביניהן, ולהסתפק בזה. והן מסתפקות, זה מספיק. זאת אומרת, מסתכלות זו על זו, ועל הבובות ואלה החיים. וגבר לא, הוא צריך כמו במשחקים שלו, לרוץ, לעוף, לברוח.

ניצה: דיברת על הקנאה כמנוע להתפתחות.

אז בהתאם לזה הקנאה אצל הנשים היא כזאת, ולגברים יש צורה אחרת של קנאה, בהתאם למה שהם משחקים, ולא שיש קנאה בין גברים לנשים. זה כמעט ולא קורה.

ניצה: הסברת קודם שהקנאה היא המנוע להתפתחות. אם עובדים איתה נכון, אז בעצם אתה רוצה לשפר את עצמך ולהתפתח. אז איך הקנאה בין נשים עוזרת לאישה להתפתח?

מתפתחים כל מיני סלונים ליופי, כל מיני מקורות נופש חופש, ודאי שאופנה. מה יש בטלוויזיה חוץ מאופנה ובישול? ובבישול אני רואה דווקא יותר גברים, ובאופנה נשים. זה הכל מטעם הקנאה, וכלי התקשורת הם מומחים גדולים בלעורר קנאה, לכל אישה ואישה בענייני אופנה, ולכל גבר וגבר אולי בבישול. לגבר הם מוכרים צעצועים, ולאישה יופי ואסטטיקה.

אורן: כשהייתי צעיר, אם רציתי מישהי מסיומת, והיא לא רצתה אותי, היא רצתה נניח אותך, אז הייתי מאוד מקנא. לא הייתה לי שום מחשבה אחרת בחיי, חוץ מזה. אני הייתי שמח אם היית מת ואני הייתי לוקח אותה.

בגיל מסוים אנחנו עוברים דרך כל מיני רגשות, כדי לתת לנו התרשמות נכונה מהחיים, מכל מיני מצבים . זה כמו במחשב, אתה קונה איזו תכנה, ולתכנה הזאת יש סטנדרטים, של קצת ווידיו, קצת אודיו, כל מיני דברים, ולפי זה המחשב מאזן את עצמו. אז אותו דבר כאן, בתחילת החיים אנחנו מקבלים כל מיני התרשמויות, מקנאה, תאווה, כבוד, שנאה, כל מיני כאלה דברים, כדי שאחר כך לפי זה כבר יהיה אפשר להרגיש את החיים.

אורן: אז בוא תסביר לי מה אני מרגיש, זו האש של הקנאה? אני רוצה שפשוט אתה תמות, או לא תמות, תתאדה, לא אכפת לי בדיוק מה יהיה, תיעלם מהמציאות, ושהיא תבוא אלי. והיא לא רוצה, היא רוצה אותך. מה אני מרגיש? מה אני עושה עם מה שאני מרגיש? לזה קוראים קנאה?

בדרך כלל עם זה לא עושים כלום, אתה יודע בעצמך, כבר עברת את הגיל הזה קצת, אלא זה נשאר. זו האהבה הראשונה, שנותנים לנו בחיים שלנו. החלק הדתי בעם, לא מרגיש את זה, הם לא עוברים את זה בדרך כלל. אבל כך זה, עוברים ועוברים, וזה נשאר כרשימו.

אורן: אני אתן לך דוגמה אחרת שקשורה לעבודה. נניח שאתה קיבלת תפקיד שאני מאוד רציתי. שנינו התמודדנו על תפקיד, ואתה קיבלת אותו. אני יודע שמעכשיו במשך חמש עד עשר שנים אני יכול לשכוח מזה. אתה כבשת את המקום הזה, ונגמר הסיפור. קורה כאן אותו דבר, אני מאוד רוצה שתמות, או תתאדה, לא אכפת לי מה יקרה איתך, ואני אקבל את התפקיד. האם זו קנאה?

זו קנאה.

אורן: מה אני עושה איתה? היא שורפת אותי?

שורפת.

אורן: כל יום שאני רואה אותך נכנס למשרד החדש שלך, אני מאחל לך שתתפוצץ במעלית, שלא תגיע לקומה.

כמו המן ומרדכי.

אורן: מה אני עושה עם זה?

תאכל את עצמך.

אורן: אני אוכל לגמרי.

אתה שואל מה הפיתרון שלך?

אורן: אני לא יודע מה לעשות עם הרגש הזה. לכן אמרתי אש, אני מזדהה עם הביטוי הזה, כי זה שורף אותי.

בסופו של דבר, אולי לא לך, אבל זה קורה למיליוני אנשים, וזה מקדם אותם.

אורן: לאן זה מקדם אותי?

יכול להיות שאתה בא והורג את אותו האדם.

אורן: במקרים קיצוניים זה מה שקורה.

כן. ויכול להיות שאתה נעשה עד כדי כך טוב, אתה הולך ללמוד, הולך לעשות משהו, אתה נכנס איתו לתחרות, למאבקים. פתאום אתה רואה שהוא לא היה כל כך טוב במשהו, אתה עולה לבוס, ואתה אומר, "כדאי לכם לעשות כך וכך", בסך הכל זה גורם להתקדמות.

אורן: ברור. איך אני עובד עם המנוע הזה? הדימוי הזה של אש, מאוד מתאים להרגשה הזאת של קנאה. עם אש אפשר לעשות שני דברים. אפשר לחמם ולבשל, לעשות דברים שהם חיוביים, ואפשר לשרוף.

כן.

אורן: איך אני עובד עם הרגש הזה בתוכי כך שהוא יקדם אותי ולא ישרוף אותי?

לאזן אותו עם השכל.

אורן: מה זה לאזן את הקנאה עם השכל?

תעשה חשבון. אם אתה לא יכול לעשות שום דבר עם אש הקנאה שלך, לא מגיע לך לעלות יותר.

אורן: לא הבנתי.

כי אז אתה לא אדם שיודע להשתמש נכון ברגשות וביכולות שלך.

אורן: מה זה להשתמש נכון ברגשות וביכולות שלי?

לאזן את כל הרגש עם השכל.

אורן: מה זה לאזן?

שעכשיו בכל הסיטואציה השלילית ובכל הרגש השלילי שיש לך, אתה משתמש בצורה חיובית, שזה לא ייעלם.

אורן: מי?

הרגש הזה של הקנאה. שהרגש של קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, לא ייעלם.

ניצה: לא לכבות את האש.

לא. אלא אתה שולט בה, ואתה מתחיל לממש אותה לכיוון הנכון, באופן שיטתי, בשלבים, עד שאתה מגיע למה שאתה רוצה להגיע. אם תיקח ביוגרפיות של כל מיני אנשים גדולים, אתה תראה איך הם פעלו, איך שהם נפלו ואיך שהם בנו את עצמם, ואיך שעשו מהם אחר כך ביום אחד בבורסה או באיזה מקום, אפס גמור ופחות מזה, ואיך שוב הם קמו.

ניצה: מה הכוח שהניע אותם לקום?

הקנאה. כי אומרים על האדם הזה שנפל, "זהו, הוא נפל, ממש התרסק, איבד את הכל. הלוואי שלי יהיה פעם בחיים מה שנשאר לו היום". כי אפילו אחרי ההתרסקות שלו יש לו כמה מיליונים טובים ששייכים לסבתא שלו או רשומים על שם אימא שלו ועל שם אשתו והילדים. זה ברור.

אבל בשביל האדם שנפל, זה ודאי כל החיים. יש כאלה ששורפים את עצמם או הורגים את עצמם, מתאבדים. אבל הוא קם ומתחיל לעבוד שוב ושוב, מחפש עם מי הוא יכנס לעסקים, מי ייקח אותו אולי בתור מנהל, כי בכל זאת הוא הצליח בניהול שלו, רק במשהו, מישהו סידר לו את הכישלון.

אנשים בעלי כסף, הם כבר לא צריכים כסף. אני מדבר על הדרגות הגבוהות של העשירות, לא על הקטנים האלה, אלא על אלה שיש להם ממש מיליארדים. בשבילם זה לא כסף, בשבילם זה כבר שליטה, ומעל השליטה גם פילוסופיית חיים. אני דיברתי איתם, אני הבחנתי בהם, שזה לא עניין של כסף בכלל, אלא איך העולם בנוי, איך אנחנו יכולים לשנות אותו, איך אנחנו מסובבים את העולם.

הם מרגישים את עצמם כא-לוהים, ממש. שם הקנאה היא בדברים אחרים לגמרי. וכבר אין ביניהם כל כך קנאה, יש קנאה אבל הקנאה היא על ההצלחה של האידיאה שלהם, הם עולים מדרגת קנאה למושכלות, לדעה. כך זו התפתחות האדם, זה סולם ההתפתחות.

אורן: אני רוצה לשאול על עצמי אם אפשר, כי בינתיים לצערי עוד אין לי מיליארדים.

אתה מקנא בפורשה, ובאישה היפה של החבר, בילדים המוצלחים של מישהו, במשרה שלו.

אורן: כן, זה מה שיש בעולמי.

בסדר, זו הדרגה.

אורן: אתה אמרת פה משפט מפתח, לאזן את הרגש של הקנאה, של האש, עם השכל.

בטח.

אורן: אז הבנתי בגדול את הכיוון. לממש את הקנאה לכיוון הנכון, באופן שיטתי, בשלבים, עד שאתה תגיע לאן שתגיע, לאותם הישגים שאליהם אתה יכול להגיע. אני לא בדיוק מבין איך אני עושה את זה.

אנשים הולכים לקוצ'ינגים למיניהם, לפסיכולוגים, הם עושים יותר ספורט, הם הולכים לכל מיני קורסים, בכל מקום עבודה יש לך הרבה קורסים למיניהם, זה בסך הכל כדי לאזן את הרגש והשכל ולהביא את האדם לאיזון, שבזה הוא יוכל לממש את עצמו יותר.

אורן: לא אכפת לי מקוצ'ינג, אני שואל איך אני מנהל את רגש הקנאה שבי בצורה אופטימאלית? אני מקנא במישהו על משהו, איך אני עובד עם זה בצורה מועילה להתפתחות שלי, להתקדמות החיים שלי למקום יותר טוב?

זה צריך לדחוף אותך לאיזשהו כיוון ההתפתחות. כדי להשיג את מה שאתה רוצה, אתה צריך להגיע לזה, שזה יהיה בהישג ידך. יכול להיות שאתה צריך עכשיו ללמוד כמה שנים. יכול להיות שאתה צריך לעשות עבודות מיוחדות. יכול להיות שאתה צריך לעבוד עוד כמה שנים וללמוד איך לעבוד בידיים. תלוי מי אתה ומה אתה. אבל בלי ספק מגיעה עכשיו תקופת יגיעה.

אורן: שלי.

שלך.

אורן: נניח שאתה הגעת להישג מסוים ואני מקנא בך. אתה אומר לי, תבין מזה אילו צעדים אתה צריך לעשות כדי לפתח את עצמך ותגיע להישגים שהם אולי לא פחות מאלה.

נכון.

אורן: זה כך אם אנחנו כביכול במעבדה סטרילית, אני מבין אותך. אבל אם אני מסתכל מה שאני מרגיש בלב שלי, אני רק מאחל לך שאתה תמות. מה אני עושה עם זה? אתה כל הזמן מחזיר אותי למגרש שלי עם עצמי, תלך, תתפתח, תתקדם, תשתפר, גם אתה תגיע. זה בסדר, אבל לי יש רגש ששורף אותי, אני רוצה שאתה תיעלם ואז יהיה לי מה שיש לך.

אלה שתי גישות לחיים.

אורן: מהן?

בגישה התחרותית אתה מודה למישהו שנותן לך דוגמה כזאת, כי הוא דוחף אותך קדימה להתפתח. כי אתה רואה שבסך הכל הוא בשבילך כמו איזה סמרטוט אדום לשור, שאחריו, אחרי הסמרטוט הזה אתה רץ, וזה מושך אותך לחיים, לחיוּת.

אורן: זאת אומרת, ההישגים שלך מקדמים אותי גם להישגים?

כן. ראיתי בילדותי אנשים חכמים שהיו מקבלים כבוד, מדענים במיוחד, שיוצאים לחלל, והם עובדים על זה, ולא שאני בעצמי יוצא לחלל, אבל גם בזה הייתי מאוד מקנא, ואני זוכר כמה הייתי מקנא. אבל העיקר היה, למה אני לא שייך לזה, אני רוצה ללמוד את זה, אני רוצה לפתח את זה, להבין את זה, להרגיש את זה, זה היה בשבילי חלום. אז מה, האם לא רציתי שזה יקרה, או שרציתי להיות גם בזה?

אורן: אם זה משהו מופשט כמו להיות אסטרונאוט, אז שיהיה אסטרונאוט, וגם אני רוצה להיות אסטרונאוט. אבל אם קיבלת משרה בארגון ששנינו התמודדנו עליה, אז אני פשוט מאחל לך שתמות, ואם אוכל לזרז את התהליך אז כנראה שאעשה זאת. מה אני עושה עם זה, איך אני מתמודד עם הרגש הזה, שאתה הגעת להישג מסוים והאש של הקנאה אומרת, אני רוצה לשרוף אותך, שלא יהיה לך את זה? איך לנהל את הרגש הזה?

זה שזה מנוע להתפתחות, לקדם אותי, אני מבין. אבל מה אני עושה עם האש הזאת, שאני לא יכול לסבול את זה שלך יש את זה? אני רואה אותך, זה הורס את חיי, שאתה אוחז בהישג הזה, בין אם הוא הישג יותר מופשט, כמו מעמד, בין אם הוא הישג יותר מוחשי, אני לא יכול לראות את זה אצלך, אני לא מקבל את התמונה הזאת, שלך יש ולי אין, וזה לא חשוב מה זה אפילו. לך יש ולי אין, זהו, זה כל עולמי עכשיו. יש בי אש שרוצה לשרוף אותך, איך את זה אני מנהל?

אתה מסכן, אין לך מה לעשות, תאכל את עצמך, ואני אשמח, אם אתה מדבר על אדם רגיל. במקרים אחרים, אם אתה מדבר על תיקון העולם, בוא נתחבר. בזה שאנחנו מתחברים, הטוב שיש לכל אחד יגדל, ואנחנו נשיג יותר בחיבור.

אורן: נסובב רגע את התפקידים, נניח שאני הגעתי להישג מסוים ואתה מקנא בי. אני קבלתי משרה שגם אתה רצית, כל יום אתה נכנס ורואה אותי במשרד שאתה חלמת לשבת בו. חמש שנים עבדת כדי לזכות בה, ואני ניצחתי. מה אתה מציע לעצמך?

אני מציע לעצמי לעשות חשבון טוב, מה אני יכול לעשות. האם יש סיכוי להגיע למצב כזה כאן, או במקום אחר. או שאין לי מקומות אחרים, ואם אין מקומות אחרים וגם במקום הזה אני לא מסוגל להגיע לאותו מצב כמוך, כי הכיסא כבר תפוס ואני לא אוכל להזיז אותך בזמן הקרוב בשום צורה, ואני לא הולך לשלם למישהו שיהרוג אותך, אז אולי אני אחפש איזו הזדמנות לעשות לבוס משהו מאוד מאוד גדול, שאז הוא יחליף בינינו, דרך כל מיני צורות אפשריות. ואני מדבר מצד האדם הרגיל.

אם אני רואה שאין לי שום סיכוי, אז או שאני נשאר ומכבה בי את אש הקנאה על ידי כל מיני עיסוקים, או שאני עובר מקום, ושם אני כן יכול להתקדם. ראשית, אתה לא נמצא לפניי כמקור לקנאה ששורפת אותי, שנית, יכול להיות שגם אני אוכל לעלות שם לאותה משרה, לאותו גובה שאתה תפסת כאן. ואולי הייתי נשאר בעבודה שלי כעובד טוב, אבל בוחר לעצמי איזו מטרה נוספת חדשה. כי העבודה שלי הופכת להיות למצב שולי, ובמה שאני עוסק כהובי הופך להיות המצב הראשי.

אבל אדם חייב לעשות זאת, אחרת הוא משתגע, הוא סתם שורף את החיים שלו.

אורן: ציירת מצב שבו אפשר לברוח מהסיטואציה. נניח שיש סיטואציה אחרת שאי אפשר לברוח ממנה, אין תנאים לעבור, אתה תקוע בעמדה הזאת של אני מקנא, מתפוצץ, כמו שאמרת עכשיו משתגע, ואין שום אפשרות להיחלץ מהתמונה הזאת?

קח אלכוהול, קצת סמים, תרופות הרגעה, תלך לפסיכולוג.

אורן: את זה אני יודע בעצמי.

אלא מה, אני בשבילך עכשיו אברא משהו חדש.

אורן: לא יודע תספר לי, יש משהו יותר מזה?

יש משהו יותר מזה אבל זו התפתחות רוחנית.

אורן: לא אכפת לי איך תקרא לזה. אני תקוע בסיטואציה שאי אפשר לעבור ממנה לשום מקום, הקנאה שורפת אותי.

אפשר בקלות. ישנה דרך מאוד יפה, טובה, שבה אתה מתפתח, אתה לא מזיק לאף אחד ואף אחד לא יכול להזיק לך. אתה מגיע לשורש נשמתך, אתה מגיע למשהו שאף אחד לא יכול לגנוב ממך, לקחת ממך, זה שלך. ובזה אתה רוכש נצחיות, שלמות, הישגים, התפתחות, הרגשה שאתה יוצא מעצמך לעולם אחר, יפה, טוב, לעולם שאתה לא מוגבל. איזו תחרות יש לך, בגלל הכורסה שלו? אני אקנה לך אותה כורסה ליום ההולדת.

אורן: מי יקנה לי?

אני.

אורן: תקנה לי מכונית פורשה, תקנה לי את אשתו, תקנה לי את המשרה שלו, תקנה לי את החכמה שלו, מה זה תקנה לי?

אתה לא תרצה את כל ההישגים הגשמיים האלה בעובר ושב, שעוברים כך כל הזמן עלינו, אתה הולך לקנות עכשיו נצחיות, חיים נצחיים, חיים שאין בהם שום הגבלה. אתה כבר עכשיו מיד נכנס לתוכם ומתחיל לחיות אותם. והפורשה זה כלום, זה לא שווה לך, כי המילוי שאתה מקבל מכל הדברים האלה הוא רגעי. מהפורשה אתה יכול ליהנות אולי כמה ימים, או שיעמדו בכביש עוד כמה אנשים ויקנאו בך, ואז לכמה רגעים יתנו לך לחיות ולהרגיש שהיה כדאי לך בשביל זה לשרוף מיליון דולר.

אבל אתה לא תצטרך את זה, אתה לא תצטרך לחיות מקנאה של אנשים אחרים, מכבוד של אנשים אחרים. כי זה לא שווה, זה דבוק לאותו זמן, לאותם החיים שלך, לכמה שהחיים שלך נמשכים. אנחנו כבר התפתחנו כך שאנחנו יכולים לראות את החיים שלנו קדימה ואחורה, ורואים כמה שזה לא שווה.

היו ימים, ותראה מה שקרה. בכל דור ודור, בכל שנה, בכל רגע, מיליארדי אנשים מקנאים זה בזה, רצים זה על זה, ומה יש להם, מה נשאר. אני מעלה אותך למעלה מהזמן, שתהיה לך קנאת סופרים תרבה חכמה. סופרים זה נקרא אלה שסופרים, הם יודעים לספור את הדבר הנכון.

 ספר הזוהר מסביר לנו, שהקנאה האמיתית היא באנשים שהם עולים לקניינים הנצחיים. שם הם קונים כאלו היכלות, לא כמו הבית שלך.    

 אורן: אז איזה?

היכלות. זה לא פורשה ולא כלום, אתה לא יודע מה אתה קונה. אתה קונה הרגשה שנשארת איתך גם עכשיו וגם אחרי המוות, ואתה בכלל לא מרגיש מוות, איזה מוות אם אתה עולה למעלה מהזמן. אתה כולך פועל בזמן, הקנאה שלך איך אני אשיג אותו, איך אני אעשה את זה, אתה כולך פועל בזמן, בתנועה, במקום, מוגבל. אתה נמצא כמו בגן ילדים, נמצא באיזה ארגז חול, זה שלי וזה שלי. אתה ראית ילדים שתופסים אחד מהשני דלי קטן מפלסטיק וגם את חפירה או עוד משהו וכל אחד, זה שלי וזה שלי. ראית?

אורן: כן.

כך אתה בחיים שלך, מסכן.

אורן: אז מה אני יכול לעשות?

אני אוציא אותך מארגז החול.

אורן: איך?

צריך לתת לך קצת שכל.

אורן: כל הזמן אתה מדבר לאזן את הרגש עם שכל, איזה שכל?

לא לאזן, אפילו יותר מזה. אני אתן לך אופקים לראות שמחוצה לארגז החול אתה תתרומם למעלה מהמעקה של החול, חצי מטר סך הכל, תראה איזה עולם, אילו דברים. אתה פתאום תרצה משהו חדש.

אורן: אז איזה שכל אתה תיתן לי שאין לי עכשיו?

שכל של אדם.

אורן: מה זה שכל של אדם?

אדם שלא מסתכל על בני אדם האחרים.

אורן: אז על מי הוא מסתכל?

הוא מסתכל על הנצחיות שבטבע.

אורן: מה פירוש?

כי הוא רוצה להיות נצחי, הוא רוצה להיות שלם, הוא רוצה להיות בכלל ללא חשבון עם כל האנושות, הוא לא מקנא באף אחד במידה האנושית שיש בהם, מכלום.

אורן: למה?

תן לו מיליארדים, מה יעשה איתם. תן לו כל הכבוד שבעולם מה הוא יעשה עימו, מי יכבד אותי, הוא למעלה מהם.

אורן: איך אני יכול להיות למעלה מכולם?

צריכים בשביל זה ללמוד קצת חכמה אמיתית.

אורן: מה היא תלמד אותי?

מה הוא האדם, למה הוא מתפתח, לאיזו צורה הוא צריך להגיע. אז אתה תקנא ב"קנאת סופרים תרבה חכמה", הקנאה הזו תהיה לנצחיות איך האנשים האלה הגיעו ואתה לא.

אורן: לאן הם הגיעו?

הם הגיעו להרגשת השלמות שבטבע.

אורן: היו אנשים שהרגישו את השלמות שבטבע?

כן.

אורן: אז בהם כדאי לי לקנא, למה?

כי זה יעלה אותך לדרגתם.

אורן: ומה זה להרגיש את השלמות שבטבע?

אז תרגיש. אי אפשר להעביר לך את זה, אי אפשר.

אורן: ממה אני מתחיל, מה זה תוספת השכל הזאת שאתה רוצה לתת לי שתאזן את אש הקנאה שאני מרגיש עכשיו?

קודם כל אני רוצה להגיד לך שהקנאה שיש לך היא דבר טוב מאוד.

אורן: זה דווקא שורף אותי עד כה.

יופי. עכשיו אנחנו צריכים להפוך אותה כמו שאמרת, שאש יכולה לשרוף ויכולה לחמם.

אורן: לחמם, לבשל.

כן. אז אנחנו צריכים להפוך את הקנאה לכוח החיובי. עם זה אנחנו מתחילים בדרך כלל, לכן אנחנו רואים שבני האדם בימינו נמצאים באש קנאה ששורפת אותם, ולמרות שרוצים לנווט אותם בכל מיני כיוונים, לכוון נשים להלבשה, אוכל לגברים, לעוד כל מיני דברים. אלה שני הכיוונים לנשים ולגברים, כי גברים יותר נמשכים לאוכל, ונשים יותר נמשכות לאופנה, וזה מה שיש לך בטלוויזיה. אז אני חושב שצריכים לכוון את הקנאה שלך נכון. שאתה תבוא אלינו ותתחיל ללמוד בשביל מה כדאי לחיות.

אורן: איך זה קשור לקנאה?

במה כדאי לקנא, כי קנאה מביאה אותנו לדרגה העליונה של החיים. כל אחד בדרגה העליונה שלו, או שהוא נלחם בארגז חול, או עבור איזו משרה, כיסא, או שנמצא כבר בדרגות שמביאות אותו לחיים הנצחיים.

אורן: מה זה חיים נצחיים?

שאתה יוצא מגדר הזמן, אתה עכשיו מרגיש שאתה חי לנצח.

אורן: מה זה נצח, לא עד גיל 90, 100?

לא, אין גבול, אתה בכלל שוכח מהחיים.

אורן: מה שוכח, מה עם כאבי הגב, אולכוס?

אין, מתעלה מעל הגוף. לזה אנחנו צריכים להגיע, לא רק אתה, כל האנושות.

ניצה: אז הקנאה עוזרת לנו להגיע למקום הזה?

הקנאה היא שמפתחת בנו את היכולת להתקדם כך.

אורן: חייב לברר מה זה חיים נצחיים, בן אדם לא מת, אפשר לספר את זה באגדות.

בהרגשה שלו הוא לא מת.

אורן: זאת אומרת, הגוף שלו מת והוא?

הוא לא מרגיש.

אורן: אבל הגוף מת?

כן. לא פעם אחת אמרתי, כשאתה גוזר ציפורניים, אתה מרגיש שאתה נפטר ממשהו. והשערות?

אורן: מסתפר.

כן. ולא כואב לך?

אורן: לא.

כי זה צומח, כך אתה עולה מצומח לדרגת חי ולא מרגיש אותם. כך אתה עולה מדרגת חי שאתה עכשיו נמצא לדרגת האדם. אדם, זו דרגה מיוחדת, אתה לא מרגיש מוות. הגוף שלך, החמור שלך הוא חמור.

אורן: זה נקרא להרגיש את השלמות שבטבע?

כן.

אורן: איך זה קשור לטבע?

כי אז אתה עולה לדרגה שאין לך הגבלות. החיים שלנו, אתה רואה רק כאיזו התחלה.

אורן: התחלה למה?

התחלה להיכנס למקום שנקרא גן עדן. אבל זה לא גן העדן שסיפרו לך בחיים.

אורן: אז מה זה?

זו הרגשת החיים הנצחיים ללא גופים, חוץ גופים. לזה אנחנו כולנו צריכים להגיע. והמשבר הזה שאנחנו עכשיו חווים, והולכים ומתקדמים על ידי כך הוא צריך להביא אותנו לזה.

אבל הקנאה היא בעצם המנוף, היא הכוח שעל ידו אנחנו מתקדמים לקראת החיים האלה. ולכן בעולם שלנו, במיוחד בימינו זה מתפתח.

אורן: תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. מנוף עולים לגן עדן בינינו, חיים חדשים. כל טוב להתראות.

[1] "כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה" (שיר השירים ח', ז')

לחצו כאן להורדה