חיים חדשים - תוכנית 287 - בושה וניהול רגשות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו בסדרת השיחות הלימודיות "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן, ושלום לך ניצה מזוז.

     שלום לכולם.

     אורן: היום תהיה לנו שיחה רגשית במיוחד, אנחנו נצלול אל תוך עולם הרגש שלנו ונדבר על רגש הבושה. והנושא שלנו היום, בושה בתוך עולם הרגשות שלנו, ממה כדאי לנו להתבייש בחיים שלנו, ממה פחות, איך אפשר לעבוד עם רגש הבושה, למה בכלל הוא קיים בנו, למה אנחנו מתביישים, למה לרגש הזה יש עוצמה כל כך חזקה, ולאן הוא יכול לקדם אותנו בחיים.

     ניצה: בושה זה רגש שמתעורר בנו כתוצאה מתגובה של הזולת, אולי מאיזו ביקורת שספגנו, משהו שהרגשנו, זה יכול להיות ממילה שנאמרה וזה יכול להיות אפילו סתם מתגובה של מישהו. ובדרך כלל הבושה גם מלווה באיזו התכווצות פנימית כזאת, מין תחושה שמישהו נכנס לנו פנימה, שפתאום הפכנו להיות אולי שקופים או נחשפנו. והיא מלווה גם בתופעות חיצוניות כמו לפעמים הסמקה או גמגום, או תופעות כאלה של מין התכנסות, הסתגרות.

     הצטמקות פנימית.

     ניצה: תיארת עכשיו בדיוק מה שקורה לנו. אז רוצים להבין מה הוא אותו הרגש הזה של בושה?

     זה בדיוק זה.

     ניצה: הוא מצמק אותנו זו כבר התגובה, זאת אומרת, התגובה שלנו התכווצות, הצטמקות, למה?

     כי אנחנו מרגישים שעשינו משהו לא בסדר, ואולי לא עשינו אבל אנחנו במשהו לא בסדר, בתכונות, ברגשות, במחשבות, בכל מיני מצבים שאולי עברנו, פעלנו בעבר. ואז יוצא שאני לא רוצה שזה יקרה, ואני מאוד מתבייש שזה קרה, ואני אוכל את עצמי על כך שזה ממש קרה. וכשעשיתי את זה הייתי באגו שלי אז עשיתי את זה מתוך הרצון שלי, מתוך האגו שלי, אז אותו רצון והאגו שעשיתי ועכשיו אני מתבייש, אז כאילו אני מקטין אותו, אני מצמצם אותו כי אם האגו לא היה, אז לא הייתי מגיע עכשיו לבושה.

     זאת אומרת, אני כאילו חוזר לאותו מצב ורוצה להוציא את הפעולה הזאת מעצמי כדי שהיא לא תהיה, כאילו ללחוץ עד כדי כך על האגו הזה, ואם אז הייתי לוחץ לא הייתי מבצע, לא הייתי נמצא במצב כזה, וכן הלאה. זאת אומרת, בושה היא בדרך כלל בושה על העבר. ובניגוד למה שדיברנו קודם על קנאה, הקנאה היא לעתיד, והבושה היא יותר לעבר. והקנאה יכולה להיות שלא תלויה בי, בדרך כלל היא על דברים שאני עוד לא השגתי ומי יודע אם אני אשיג. ובושה היא בדרך כלל, וודאי שלא בהכל, אבל בדרך כלל היא עבור המעשים שלי, עבור הפעולות שעשיתי, וזה בעצם עניין הבושה. הבושה יותר אישית.

     זאת אומרת, הבושה מצביעה על "מי אני", והקנאה מצביעה על "מי הוא". ואז בעניין הבושה אני כאילו הולך לפי הבושה ונסגר, ולפי הקנאה אני הולך ומוכן לפרוץ. כל היוצרות האלה בנו באו כדי שאנחנו נשתמש בהם בצורה נכונה, בערבוביה נכונה להשלים זה עם זה, כך זה עובד.

     ניצה: מה זו ערבוביה נכונה, ביו הרגשות שלנו בתוך העולם הפנימי שלנו?

     בין הקנאה לשנאה, תאווה, כבוד, שליטה, בושה, ועוד ועוד.

     ניצה: זה מאוד מעניין, כי פתאום אני מבינה שהרבה פעמים אנחנו רוצים להתמודד עם רגש אחד, עם אותו רגש ספציפי, ועכשיו אמרת שיכול להיות שהערבוב בין הרגשות הוא זה שיוצר את האיזון.

     כן, וודאי.

     ניצה: איזה רגש יכול לעזור לי לאזן את הבושה?

     איך להצדיק את המצב, איך להביא אותו למצב שאני רואה בו קודם כל, בכל מצב ומצב אני צריך לראות בו מה מועיל ומה מזיק לי מהמצב הזה, ולא בדיוק לי ועכשיו, אלא לקראת משהו שאני הולך לבצע, למה שאני רוצה להשיג. אני לא יכול למדוד שום דבר באותו רגע, כי כל רגע מתחלף, זה לא מטרתי.

     אני צריך קודם כל לאפס את עצמי ולהגיד כך, אני עכשיו נמצא במצב מסוים, האם יש לי בחיים איזו מטרה, האם המצב שעברתי קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, בושה, אהבה, לא חשוב מה, האם המצבים האלה, הרגשות האלה, הסיטואציות שהייתי בהן, האם הן מועילות לי להשגת המטרה? יכול להיות שאני עכשיו יצאתי ממבחן וקיבלתי ציון לא כל כך טוב, אני מתבייש, מאוכזב, עצבני, וחוץ מזה שאני רואה שאחרים הצליחו ועוד איך והם לפני בכמה דרגות, ואני ממש מטומטם, חלש אופי, עצלן ואוכל את עצמי על מה שעשיתי. אבל באמת, הסתובבתי סתם ולא הכנתי את עצמי למבחן וכולי.

     אם עכשיו אני מסתכל על המטרה והיא נראית לי רחוקה, האם המצבים האלה שעכשיו עברתי יכולים להיות מועילים, יכול להיות שכן ואז בוא נראה. אם אני לוקח את עצמי בידיים, אז כל אותה אכזבה, קנאה, נטייה לכבוד, להשגת האהדה או איזה יחס יפה שמעורב כאן מצד איזו בחורה, יכול להיות שהכל עוזר וזהו. אז אני מאזן את הדברים האלה ומוצא את שביל הזהב להשגת אותה המטרה דווקא על ידי הרגשות השליליים.

     ניצה: זאת אומרת, שעולם הרגשות בעצם משרת אותנו, כשהוא נמצא ביחס לאיזו מטרה?

     אם כתוב ש"קנאת סופרים תרבה חכמה", זאת אומרת שאי אפשר להגיע לחכמה, אם לא תהיה לי קנאה "אש קנאה", ואני רואה שאחרים יותר מוצלחים, שאחרים יותר מתקדמים ואני לא. אז אני צריך את זה? לא, אני לא רוצה. למה? כי זה שורף. אז תישאר ככה, אין מה לעשות. אתה לא תוכל לתת יגיעה הכרחית להשגת החכמה, אם אתה לא תעבור את אש הקנאה, תאווה, כבוד, שליטה, לא חשוב, כל הדברים האלה. דווקא בין המדענים, זה נעשה בצורה נוראית, הם בעצמם אומרים את זה, כי זה הטבע. עד כמה שהרצון יותר גדול ויותר מופשט, גם הרגשות שעוברים בהתאם לזה באותן הדרגות, הם גדולים יותר.

     ניצה: אחד הסיפורים הראשונים שלמדנו בבית ספר, כשאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הם פתאום התחילו להרגיש בושה. מה מקור הבושה הזאת, ממה אנחנו מתביישים?

     "בושה" זה גילוי הפער ביני לבין מישהו יותר עליון, אדם, תכונה, שלא נמצאת בי התכונה הזאת ולפי זה אני מרגיש את עצמי פחות דרגה.

ניצה: בושה היא מין תחושה של נחיתות?

     נחיתות ממשהו שאני מעריך מאוד. יש אנשים שלא מרגישים את זה, "אז מה"? הם אומרים "מה אתה מתבייש? אני לא מתבייש, אתה ככה? אני לא ככה". אז מה אנחנו? אנחנו כמו כולם, וכל מיני כאלה דיבורים. זה הכל מפני שלכל אחד ואחד יש רגישות אחרת בהתאם להתפתחות שלו. ולכן עניין הבושה מאוד חשוב. אבל דווקא, מה אנחנו אומרים "תתבייש לך", מה זאת אומרת? אנחנו דורשים מאדם להיות מפותח יותר ממה שהוא. כי אם היית יותר מפותח היית יותר מתבייש, אם היית יותר מתבייש לא היית מבצע דבר שעשית עכשיו. נכון שאתה עשית את זה ואתה לא מבין, אבל אני מבין, אני יותר מפותח, מבין ומרגיש ולכן אני אומר לך שכדאי לך לעלות גם לאותה דרגה. מי מסמיק? אף חיה לא מסמיקה רק בני אדם.

ניצה: מה הקשר בין בושה לבין ביישנות? כמו שאמרת, יש אנשים שנולדו עם ביישנות כזאת וזה טבעי, זה אפילו לא קשור למה שאמרו להם או לא אמרו להם.

זה נכון. אבל ביישנות זו לא נטייה, זו הצגת האגו של האדם בצורה כזאת שהוא מפחד להיפגע, זו הביישנות. בושה זה משהו אחר.

בושה ממש, זה על מה שהוא מרגיש פחת דרגה ברורה או כלפי האחרים, או כלפי מה שהוא יכול היה להיות בעצמו, ואז הוא אוכל את עצמו. הוא לא מתבייש שהוא לא מלך, אף אחד, הוא לא מתבייש שהוא לא רוקפלר, אלא מתבייש על מה שכן היה יכול להיות והוא לא. למשל השכן שלו גדל לאיזה מקום והוא לא, כלפיו הוא יכול להתבייש.

ניצה: יש רגש שנקרא עלבון, שמישהו העליב אותי, פגע בי, שזה נמצא פחות או יותר בסקלה הזאת של בין בושה לבין עלבון. איך אתה רואה את ההבדלים, את ההבחנות בין זה לזה?

את הבושה אני מרגיש בעצמי. האדם המפותח הוא בעצמו רואה עד כמה הוא לא ראוי, מתבייש על העבר שלו שבאמת עשה דברים לא כל כך נקיים, לא כל כך טובים. מתבייש מעצמו, אבל השאלה כלפי מי הוא מתבייש.

לא פעם שמעתי כאלו משפטים על הבושה, שאדם מתבייש כלפי ההורים שלו שנפטרו, עד כמה הוא לא טיפל בהם ועד כמה לא עשה נכון. יתכן שהוא בזה בצורה סמויה בוכה כבר על עצמו. כאן צריכים לבדוק זה דבר מורכב. אבל בדרך כלל בושה היא על מעשיו שעושה עליהם ביקורת.

עלבון זה שבצורה מלאכותית מגלים דברים או נכונים או חצי או רבע או בכלל לא נכונים, שלי כלפי הקהל. בושה היא לאו דווקא כלפי הקהל, היא גם אדם כלפי עצמו, ובאמת יש הרבה דברים כאלה. כלפי הקהל אני יכול להגיד "לא אכפת לי", ובאמת יש לי לזה הרבה הצדקה, כי כלפי הקהל כולם עושים כך, הם לא יותר טובים ממני. אבל כלפי עצמי שאני עושה ביקורת על עצמי, על העבר שלי, על כל מיני צורות ומעשים בחיים והכל, אז מזה באה הרגשת הבושה, הרגשת הצער, במיוחד על דברים שכבר אי אפשר להחזיר אותם.

וכאן אנחנו צריכים להבין, האם באמת אי אפשר להחזיר אותם או אפשר. ואנשים יכולים להיות בזה בדיכאון עמוק מעל הזמן, ללא הגבלות, ולא לצאת מזה. והם בוכים ונהנים אפילו מזה שהם בוכים, ונכנסים לכל מיני טריפים נוראים. וכאן אנחנו צריכים סוף סוף להגיד שגם קנאה, גם תאווה, גם כבוד, גם שנאה, גם בושה, כל הרגשות השליליים אי אפשר בשום צורה לתקן אותם, ואני מדבר על תיקון, על השלמה, אם אדם לא נכלל בסביבה הנכונה. אדם לבד לא יכול לתקן את זה.

פסיכולוגים משתמשים בזה כי בשבילם זה מקור פרנסה נצחי. אם הם היו מביאים את האנשים לקבוצות, להתפתחות יחסים נכונים ביניהם, ש"צרת רבים חצי נחמה" ועוד יותר, זה עוד חצי ועוד חצי ועוד רבע, כמו חצי, רבע, שמינית וכן הלאה, אז הכל היה נעלם. זאת אומרת, הכל תלוי עד כמה האדם מעורב עם הסביבה.

אם את מושיבה אותם במעגל והם מתחילים לדבר ביניהם, להתחלק בכל מיני רגשות, והם קודם כל מבררים אותם גם באור התיקון, כדי לתקן, ומתחילים לראות שכל פעם שהם מגיעים למשהו שלילי, הם מגיעים לצד החיובי, איך אני יכול להשתמש בו לעתיד. ואז יוצא שבעיגול, אם העיגול מסודר נכון, הם מסוגלים להעלות את כל הרגשות האלו דווקא לשימוש טוב. הם יכולים כביכול לחזור לעבר ולהתחיל לתקן אותו בעתיד. זו כבר טכנולוגיה מיוחדת שנקראת חינוך אינטגראלי, וזה אפשרי לעשות, אבל רק בתנאי שאדם ניכלל עם כל הרגשות שלו החיוביים והשליליים כאחד בתוך הסביבה, במקום קטן, בקבוצה.

ניצה: קבוצה שמתחילה לעשות איזו עבודה.

כן. אז זה אפשרי לעשות.

ניצה: מה באמת מיוחד בגישה הזאת? כי קבוצות כאלה קיימות גם בחוץ. יש קבוצות שאנשים הולכים אליהן כדי ללמוד להתנהל עם כעס, עם כל מיני רגשות שהם רגשות עזים ובלתי נשלטים.

כל הרגשות השליליים מתעוררים בנו כדי שנוכל לבטא אותם בצורה נכונה בעיגול, בקשר הנכון בין בני האדם, בצורה של עזרה הדדית, תמיכה הדדית, התכללות ברגשות, במחשבות, בתכונות, כך שכולם משלימים את כולם. זהו אותו פתרון שנתנו כשדיברנו על הרגשת הקנאה בשיחה הקודמת, ובכלל את כל הרגשות גם החיוביים וגם השליליים, ואת כל פנימיות האדם, אם אנחנו מדברים על תיקון האדם, אפשרי לתקן רק בהתכללות בסביבה. כי בהתכללות בסביבה אנחנו מגיעים פתאום למצב שאנחנו נדהמים בעצמנו עד כמה אנחנו משלימים זה את זה, למרות שכביכול הסביבה הזאת, הקבוצה הזאת, התחברה בצורה מקרית.

נניח שבאו אליך אנשים לטיפול, ואת רואה שהטיפול הטוב ביותר לתת להם הוא בקבוצה, טיפול קבוצתי. ואז את עוברת על כל הפציינטים שלך, ממיינת אותם ומביאה אותם לקבוצה. מה שמעניין אחר כך, זה שכאילו יד עליונה כתבה את זה במקומך, עד כמה האנשים האלו מתגלים כמשלימים בצורה אידיאלית זה את זה, וזה ממש פלא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לעשות מהם קבוצה.

ההתנהגות בקבוצה צריכה להיות, שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, כל אחד מעלה את כולם כלפי עצמו, כל אחד גם מעלה את עצמו כלפי אחרים במה שהוא יכול לעזור להם. הקבוצה צריכה להגיע למבנה אחיד, אחרת היא לא נקראת קבוצה, היא סתם אוסף של אנשים. אנחנו רוצים להגיע למצב שמתגלה בנו מעגל מיוחד, חזק. וכך, אחרי שארגנו אותם לקבוצה, עשינו כל מיני תרגילים, והם כבר יכולים להיות פתוחים יותר זה לזה, מבינים יותר זה את זה, מכירים יותר זה את זה, הם מגלים את המקום איפה שהם יכולים עכשיו להתחיל לדבר, בצורה מופשטת בינתיים, על כל מיני הרגשות שליליים ולסירוגין חיוביים של האדם.

אורן: מה הכוונה בצורה מופשטת?

בצורה שלא תלויה באדם מסוים, נניח שאתה קנאי, אנחנו מדברים על תכונת הקנאה באופן שאינו קשור אליך, עד כמה היא טובה, רעה בכל מיני אנשים, אנחנו עושים סדנה בנינו.

ניצה: איזו שאלה למשל הייתי מבררת כשאלה ראשונה?

למה ניתנה לנו הרגשת הקנאה? במה היא מתקיימת יותר בילדים, בגדולים, בנשים, בגברים? האם יש קנאה בחיות או שזה אופייני רק לבני האדם? באילו גילים אנשים יותר או פחות מקנאים? האם הקנאה תלויה בזה שאני בעצמי כך רואה את העולם, או שחינכו אותי בצורה כזאת? כי בתרבויות אחרות, בציביליזציות שונות אנחנו רואים קנאה לדברים לגמרי שונים וכולי. איך אני צריך לפתח את הקנאה אם אני רוצה להתקדם? או בכלל האם היא דבר שלילי לכל דבר ולכל מצב? או שכדאי בכלל לא לפתח אותה, אלא להקטין כדי לא לסבול סתם? בקיצור, איך אנחנו שולטים על תכונת הקנאה? ואז בואו ונראה האם יש לכם דוגמאות? איך התגברתם פעם או לא? כל אחד שרוצה יכול לספר, ודאי שלא מחייבים, כל מי שיושב במעגל יכול לספר במה בדרך כלל הוא מקנא ובמה לא. מעניין מה הנשים יגידו, מה הגברים יגידו? כך מבררים, ובונים על זה עוד ועוד.

בזמן השיחה יתפתחו עוד הרבה דברים כאלה, אבל כך מבררים את המצב. מה היא התכונה הזאת? נלמד ממש מתוך עצמנו, זה מספיק לנו, אנחנו לא צריכים להיות מומחים. כי אפילו שמומחה גדול יתחיל להסביר לנו משהו, נוכל להבין אותו רק ברמה שלנו, ולכן אם אנחנו נברר את זה ברמה שלנו, זה יהיה מדויק, טוב ונכון. ולכן אף אדם לא צריך ללמוד מהחכם ביותר, מספיק אם הוא יתקשר לאחרים וילמד איתם בצוותא. אבל ילמד, זאת אומרת שיש כאן מדריך, שמדריך אותם בצורה נכונה להתעלות מעל עצמם קצת, לדבר בצורה אובייקטיבית, לעזור לאחרים בתמיכה וכולי, לפי מנהגי הסדנה שיש לנו. כך אנחנו יכולים להתפתח בדיבורים, והעיקר הסיכום, הסיכום חייב להיות משותף, אם הוא לא משותף הוא לא נחשב. לכן, אנחנו צריכים ממש לברר עוד ועוד נניח את מושג הקנאה, התאווה, הכבוד, הסלידה וכל שאר הדברים, סדנאות רבות, וכל נושא בסדנה מסתיים רק בתנאי שקבענו יחד בדיוק מה אנחנו חושבים על התופעה הזאת. זאת אומרת, להגיע למרכז הקבוצה ולידיעה אחת, בלב אחד ובראש אחד.

ניצה: זאת אומרת, הסיכום צריך להיות מוסכם על כולם.

כן. וכך אנחנו כקבוצה מתחילים לראות שבאמת כל דבר נוכל לפתור רק יחד. וזה מכשיר נפלא לפיתרון של כל הבעיות ובכלל אני מתחיל לחשוב שחיים כאלה, בצורה כזאת של יחד, הם החיים הכי טובים. אני אף פעם לא אטעה, אף פעם לא תהיה לי בושה ולא קנאה ולא סלידות ושנאות למיניהן, בכלל כלום. אני יכול לברר הכל והקבוצה יכולה להחזיק ולכוון אותי בכל דבר בחיים, אני צריך רק להיות איתה באיזה קשר לפעמים או קבוע, ובהתאם לזה אני ממש קשור בחבל הטבור אליה ובזה מבטיח לעצמי חיים יפים וטובים.

מה שאני מסוגל אני משיג ומה שאני לא מסוגל אני לא משיג, אבל אני לא מצטער, זאת אומרת, אני תמיד בכל רגע בחיי, מרגיש את עצמי יפה, מאוזן ורגוע ויחד עם זאת מתפתח. כי אני מקבל תובנות, דחף מהקבוצה, אבל הדחף הזה מאוזן עם היכולת שלי והתמיכה שלהם. זאת אומרת, אפילו את מה שאני פתאום מגלה בזמן ההתפתחות, שלא כמו בעולם שלנו, אני מרגיש נוח וטוב, כמו ילד שהולך לעשות משהו, אבל אימא נמצאת אחריו, הוא עוד לא יודע בדיוק ללכת, אבל בשבילו, העולם נפתח לפניו. כך אני מרגיש עם הקבוצה אחריי, אלה חיים אחרים ממש, כי בדברים הקשים ביותר אני דווקא מרגיש מצליח, בטוח ושמח ביותר. הכל תלוי ביחס הנכון ביני לקבוצה.

אורן: נניח ששלושתנו הגענו לקבוצה כזאת והתחלנו לדון על אחד מהרגשות, קנאה, בושה, לא חשוב מה. אמרת קודם שאנשים בקבוצה באורח פלא משלימים זה את זה, אבל לא נעים לי להגיד, נראה לי שאחרי שהייתם מדברים, הייתי אומר, "תראו איך הוא מבין, איך הוא מדבר, איך הוא חכם. איך אני כזה מטומטם, לא מבין, לא רגיש". הייתי מתחיל לקנא בך. מה צריך לעשות עם הרגש הזה?

היינו מלמדים אותך קודם כל איך להיכנס לקבוצה.

אורן: מה תלמד?

מלמד אותך שאנחנו עכשיו אנשים זרים ושונים ומאוד מאוד רחוקים זה מזה. העבודה שלנו היא קודם כל לדבר על הקבוצה, ולא על כל אחד מאיתנו. עכשיו אנחנו בונים משהו, איזו צוללת נניח או איזה כדור מעופף, אולי תיבה שמבודדת מכל העולם כמו תיבת נח. ורק על ידי כך שאף אחד לא אוכל את השני וכולם עוזרים זה לזה, התיבה הזאת מתקיימת ויכולה לעבור דרך כל החיים שלנו שהם כמבול.

ניצה: מבול של רגשות.

גם רגשות וגם ממש מבול.

אורן: האם היינו עושים הרבה דיונים בינינו?

ודאי, היינו עושים הרבה דיונים. אז מה זה נקרא קבוצה, מה זה נקרא התיבה הזאת ששם אנחנו ניצולים מהכל.

אורן: ונניח שהייתי נקלע איתכם לכזאת קבוצה.

היית שמח שיש לידך אדם חכם כמוני ואישה רגישה כמוה.

אורן: אבל הייתי מקנא בחכמה שלך וברגישות שלה.

לא, כי מה שיש לנו עכשיו הוא שלך.

אורן: למה?

כי אנחנו יחד בתיבה. תיבה זה מקום סגור וכולם ניצולים בה רק על ידי עזרה הדדית, רק על ידי תמיכה הדדית. כל מה שיש לאחד יש לכולם, אני לא יכול להיות יותר מוצלח ממך בתיבה הזאת. זה לא כמו בחיים הרגילים כשכל אחד מתפזר למקום העבודה שלו, אין דבר כזה. בתיבה אנחנו תלויים זה בזה, זה עולם אינטגרלי.

אורן: רגע, אני לא מבין, אבל למה אני המטומטם ואתה החכם, בוא נתחלף, אני אהיה החכם.

לא חשוב מי ומה, אתה מוצלח במשהו אחר.

אורן: במה אני מוצלח?

זה לא חשוב, זה יתגלה. מה שמעניין זה שבדרך כלל בקבוצה כזאת מתגלה שכל אחד הוא ממש מועיל והכרחי, כך הטבע בנה אותנו.

אורן: שונים, בך יש משהו שאין בי, ובי יש משהו שלכאורה אין בך.

כן.

אורן: אבל בינתיים אני רואה רק את מה שיש בך ואין בי.

 אתה שמח בזה שאני חכם, יש לך על מי לסמוך.

אורן: למה אני לא מקנא?

אתה לא מקנא כי עכשיו אני יחד איתך, אני כמו אבא שלך וזה טוב לך שיש לידך חכם, יש מי שחושב עליך. אתה לא צריך את החכמה שלי, גם כך היא שלך כי אני חושב עליך.

ניצה: אני מנסה להבין מה קורה בתוך אותו מעגל או בתיבה הזאת. משהו קורה במחשבה, משהו בי פתאום מתחיל להרגיש שכל אותה קבוצה היא כבר חלק ממני. זאת אומרת אם יש למישהו יתרונות אז היתרונות האלה הם כבר היתרונות שלי. האם זה משהו מהסוג הזה, האם החכמה שלך הופכת להיות פתאום משהו שלי?

וודאי, יש התכללות.

ניצה: האם יש סיכוי שאני גם אספוג משהו מהחכמה הזאת, או נניח אחרי שאני אחזור הביתה התיבה תישאר תיבה, ואני אחזור לעצמי. האם אני סופגת משהו מתוך כל הקבוצה הזאת ואחר כך אני לוקחת אותה איתי?

את לא לוקחת, את סוחבת איתך. את לא לוקחת משהו, איזו קופסה קטנה, אלא שיש לך ממש מה לסחוב, את סוחבת איתך את כל הקבוצה לכל החיים.

ניצה: זאת אומרת משהו מהחכמה שלך נדבק בי.

זה כוח עצום, יש צבא אחריך. יש חכמה חזקה וערמומית, את יכולה להשתמש בכל הדברים האלה, הכל לשרותך.

אורן: בוא נדבר על בושה. נניח שהייתי איתכם במפגש כזה, וכשאני חוזר הביתה ומסתכל על עצמי אני אומר, תראה איך התנהגת היום, היית בקבוצה יחד עם אותו חכם ועם אותה רגישה, ואני לא כל כך מרוצה מכמה דברים שעשיתי.

סימן שאתה לא נכללת מאיתנו.

אורן: נניח שאני לא מרוצה ממשהו בהתנהגות שלי, ממשהו שעשיתי כשהייתי איתכם, וכעת אני מתבייש ומצטער על כך.

זה לא נכון, זה לא צריך להיות כך.

אורן: האם אני לא צריך להתבייש בזה שלא התנהגתי בסדר?

לא. אין דבר כזה בסדר או לא בסדר.

אורן: נניח שהעלבתי אותך.

גם זה לא שייך לקבוצה. להיות בקבוצה זה כמו להיות במשפחה. נניח שיש לך בבית משפחה גדולה, אחים, אחיות, דודות, סבתות, וכולם אנשים חמים מאוד, כולם אוהבים אותך. כל אחד מהם נמצא במקום שונה, הם פזורים בכל מיני מקומות, ואז כשאתה יוצא מהבית לעולם, יש אחריך צבא שלם ואתה לא מפחד מכלום, אתה לא מתבייש. אתה גם לא צריך להיות מיוחד, אתה מיוחד בזה שהם שלך וזה מספיק. אבל אתה צריך להיות קשור אליהם בלב ונפש והם אליך באותה מידה, במידה הזאת אתה יכול להשתמש בהם, אבל אתה צריך לוותר על האגו שלך הפרטי.

אורן: מה זה אגו?

כשאתה לא רוצה להיות קשור לאף אחד, תלוי באף אחד.

אורן: לא הבנתי, על מה עלי לוותר?

אתה צריך להשלים אותם בזה שאתה מוכן לשרת אותם בכל מה שאתה יודע. נניח שאתה יודע להכין סנדוויצ'ים, למדת איך למלא פרוסת לחם ולהגיש אותה בצורה יפה לכל אחד ואחד, ושום דבר מלבד זה, אתה עושה את זה מכל הלב, וזה מספיק. אין לך יותר במה לעזור להם, לשרת אותם יותר, כלום. אבל אתה ממש נמצא בזה, רק בזה אתה טרוד, אתה כל הזמן חושב איך אני אכין להם, איך אני אתן לכל אחד ואחד את מה שהוא רוצה. אם יש לך כזאת מסירות כלפיהם אז אתה יכול להשתמש בכל מה שיש לך.

אורן: אם אני אשרת אתכם בהתאם למה שאני יודע לעשות,  אז אני ארכוש את החכמה שלך ואת הרגישות שלה?

כן.

אורן: איך קורה הקסם הזה?

הקסם זה ההתכללות.

אורן: מה הפירוש?

התכללות זה כשכל אחד עושה את מה שהוא מסוגל לעשות מכל הלב כמו שהבורא ברא אותו. אל תגיד בורא, אלא משהו שבא מצד הטבע והגיע למה שהגיע, ועכשיו הוא צריך להמשיך ולהתקדם לפי זה. הוא לעשות מוכן הכל. הוא לא אשם במה שהוא, העיקר שהלב שלו פתוח לכולם, זה מספיק.

ניצה: אני רוצה להבין מה זה ההתכללות, זה נשמע כמו ערבוב.

ההתכללות היא ברצונות, זה לא ערבוביה.

ניצה: מה הכוונה?

יש סתם ערבוביה, אבל ההתכללות היא בצורה פחות ביקורתית, פחות מנוהלת. את ההתכללות אנחנו משיגים בינינו על ידי השיחות במעגל, כשאנחנו שווים, כשכולנו שווים. לא חשוב מי ומה, כולם משתדלים להיות שווים בלי שום הבדלים, כולם רוצים להשלים זה את זה עד כמה שאפשר. כולנו מבטלים את עצמנו כלפי כולם, כל אחד כלפי אחרים, וכולם מוסרים את עצמם במה שיש להם לכל הקבוצה, לכולם.

אלה פחות או יותר התנאים בהם אנחנו יוצרים ספרה או עיגול מכל התכונות, מכל היכולות שלנו. מכל מה שקיבלנו מילדות, מכל מה שקיבלנו מהחיים הקודמים ומכל מה שקיבלנו מהלידה, כי זה לא היה תלוי בנו. עד כאן הגעתי בחיים וזה כל מה שיש לי, גם הדברים החיוביים וגם השליליים שלכם. ומי אני? אני אותה נקודה שמוותרת על הכל ומביאה את כל הקופסה שלי. אולי יש בה חלק טוב וחלק הרע, אבל אני מביא את הכל לקופה הכללית, לקבוצה. זהו, זה מה שאני חייב לעשות.

אם אנחנו מתחברים בצורה כזאת, וכל אחד מביא את מה שיש לו, לא חשוב מה, ואנחנו מתחברים, אז אנחנו מתחילים לראות איך כולנו עובדים יחד בקשר בינינו על הרוע הכללי שלנו.

ניצה: האם זה הרגשות השליליים שלנו, מה זה על הרוע הכללי?

על האגו שלנו. יכול להיות שכל אחד נגד כולם, כל אחד רוצה לעצמו ומזלזל באחרים, הוא יותר גבוה והם יותר נמוכים, בקיצור על כל מה שיש כי אנחנו רוצים להגיע לאהבה. לא לאהבה בין בחור לבחורה, אהבה זה נקרא שאני רוצה בכל כוחי לעשות טוב לשני כמו אמא כלפי תינוק, אני רוצה להגיע למצב כזה.

ניצה: מה קורה לי מבחינה רגשית בתוך מעגל כזה? מה קורה לעולם הרגשות שלי בתוך חוויה כזו של מעגל?

פחד. לאישה אין כל כך פחד. נניח כשאני מסתכל על אישה שמולידה, אני חושב איך היא לא מפחדת ללדת? כי עכשיו היא תהיה בהתחייבות על החיים של מישהו, היא תצטרך לדאוג לו כל הזמן, לרוץ אחריו, לשמור עליו כל הזמן, מה יקרה, ומה קורה לו, ומה יקרה לה אולי. ומה שקורה לה, הטבע נתן לאישה עוצמה לא לחשוב על שום דבר, ללכת וללדת ולדאוג לתינוק, ומה שיהיה יהיה. אנחנו רואים עוצמה גדולה, ממש מין כוח עליון ששורה באשה כי היא מולידה, היא כמו בורא במצב כזה והיא לא מפחדת. אני מסתכל עליה, הייתי מפחד. אני עכשיו מוליד מישהו וכל הזמן תלוי בו? אורן, אתה יכול לחשוב כך שכל הזמן תהיה תלוי בו, וכל הזמן צריך לדאוג לו, וכל הזמן לדאוג למה שחסר לו ומה יחסר ומאיפה אני אקח.

אישה כאילו אין לה שכל ואין לה רגש ואין לה מחשבה ואין לה כלום לעתיד. אני מולידה. זה מצב מאוד מיוחד. הטבע כאילו מסיר ממנה את האחריות והדאגה והביטחון ופתאום נותן לה כזה אומץ, שלא חשוב מה יהיה, אני מולידה. רואים את זה אצל נשים צעירות שאין להן כלום בחיים ואין להן שום עתיד, כאילו שהכל יהיה בסדר.

אנחנו צריכים ללמוד מזה משהו על הקבוצה, שבאמת צריכים להגיע לדברים כאלה, למצב כזה. שאני הולך כאן להוליד משהו מיוחד, להוליד קבוצה שבה אנחנו כולנו נמצאים בתיבה כזאת שכל אחד משלים את השני ולא אכפת לנו כלום.

 אם אנחנו קשורים יחד, אנחנו יוצרים מצב שאנחנו נמצאים בביטחון השלם. לא גדול אלא השלם. לא אכפת לנו משום דבר, אנחנו לא מפחדים מכלום. אם אנחנו מתפטרים מכל הפחדים והחרדות, כבר אין לנו בסיס להרבה רגשות שליליים. לא קנאה ולא שנאה, הכל נעלם.

אורן: אבל איך התפטרת מכל הפחדים והחרדות, מהקנאה?

מזה שאני נכלל עם אחרים. נתתי לך דוגמה על אישה, שאין כלום אחריה, אין לה גרוש על הנפש, שום דבר. למה את מולידה? למה את לא מפחדת מה יהיה עם התינוק? הכל יסתדר.

ניצה: אני מבינה יש פה עיקרון שאומר, קודם הייתי עסוקה כל הזמן בעולם הרגשי שלי.

כי היא חושבת עכשיו על מישהו אחר מחוץ לעצמה ולכן זה מקנה לה ביטחון. ואנחנו חושבים שזה לא ביטחון, אנחנו חושבים שזו טיפשות. איפה האחריות שלך? למה את לא מסדרת קודם כל את בחיים שלך עצמך, הולכת ללמוד, מגיעה למשרה טובה, לכל מיני דברים ואחר כך מולידה ילדים? ואנחנו יודעים שאחר כך, כשהיא מולידה, היא עוזבת את העבודה ואת כל הדברים.

ניצה: כי זה הופך להיות הכי חשוב.

כן, זהו. זאת אומרת זה לא לפי ההיגיון שלנו, אלא לפי עיקרון חדש.

ניצה: יש פה עיקרון שאני רוצה לחדד אותו. זו הרגשה שאם עכשיו אני דואגת למישהו אחר, בזה אני משתחררת מהפחדים הפרטיים שלי. זאת אומרת יש פה איזה שחרור מפחד. נכנסתי לתוך קבוצה ואי עוברת בתוך מעגל איזה הליך. איך זה משפיע על עולם הרגשות שלי? מה אני מרגישה עכשיו?

נכללת בכולם. את פתאום קונה לעצמך חוץ מניצה אחת, עוד תשעה אנשים בפנים. כאילו שברת את החיים שלהם וקיבלת מכל התשעה עוד סוגי החיים, ניסיון חיים. את מבינה עד כמה שפתאום את יכולה להתעשר? עד כמה שאת נכללת עכשיו בניסיונות החיים שלהם, וזה יכול להיות אנשים יותר חכמים, פחות חכמים, יותר רגשיים, כאלה ואלה ולא חשוב עם אילו נטיות, אם הכל מצטבר לעניין של התכללות ואהבה, הם תמיד התקשרו בך בצורה הטובה ביותר, בצורה האידאלית, השלמה. יש כאן כמה תוצאות ממש נפלאות, וזה לא קורה בדרך הטבע אף פעם.

ניצה: אני לא אהפוך להיות קנאית כמוהו?

לא, את לא קונה ממנו קנאה. את לומדת מהקנאה שלו עד כמה שצריכה להיות קנאה מאוזנת וזה מה שאת קונה, וכך מכל אחד ואחד. אז את לא תצטרכי פחדים, ולא חרדות ולא קנאות ולא בושות ולא כלום. את כבר מיד מושכת אותם, נושמת את זה, שואפת מהם והם שלך.

 ואת נעשית בבת אחת חכמה, מלאה ניסיון חיים פי כמה וכמה ואפילו יותר מזה. הם יכולים להיות טיפשים, קטנים, לא חשוב מה, אם הם נכללים יחד, את מקבלת מהם עוצמת החיים שאין באף אחד מכל העשירייה, מפני שהם נכללו יחד ובהתכללות יחד, הם כולם דומים לטבע הסובב. ואז יש לך את כל חוכמת הטבע. מאיפה זה בא? מהשתוות הצורה.

ברגע שמתחילים לעבוד עם הקבוצה, עם העשירייה, עם העיגול, את נכנסת לפיזיקה אחרת לגמרי. לפסיכולוגיה אחרת, לביולוגיה אחרת, הכל אחר. לעידן חדש, לממד חדש.

ניצה: יש ביטוי כזה שנקרא סינרגיה.

כן, היום משתמשים בזה כי העולם הוא כזה, עגול.

אורן: אני רוצה להבין פה את התהליך קצת יותר לעומק. בתחילת הדיון שלנו, אמרת שהיום אנחנו סובלים מעולם רגשי מאוד שלילי שהולך ומתעצם, מקנאה, תאווה, בושה, כל מיני דברים שאוכלים אותנו מבפנים ואנשים יושבים וכך כל החיים מתבוססים בזה, ולכן יש לפסיכולוגים פרנסה נצחית.

ואמרת שזה לא יעזור, אם בן אדם באמת רוצה להתקדם ולצאת מהרגש השלילי ההולך ומתעצם, לא יעזרו לו כל הטיפולים האין סופיים, זה רק מקור פרנסה נצחי לפסיכולוגים. לא שאנחנו נגד פסיכולוגים אבל רוצים למצוא דבר חדש.

ואז שאלתי, מה יעזור, ואמרת שיעזור אם אתה תבוא לקבוצה של אנשים, ולא חשוב מי היא, העיקר שהיא תקבל איזו הדרכה נכונה שתוליך אותה בתהליך מסוים, שבה הכל יתאזן וכמו שאמרת עכשיו, אפילו אם אחד סובל מקנאה מטורפת, או סובל מאיזו בושה שהוא כלוא בתוכה כבר עשרים שנה, וכן הלאה, אני אקבל מכל אחד את הדברים בצורה מאוזנת, לא בצורה השלילית שזה מתבטא בך.

כניסיון, אתה כאילו לומד עליהם.

אורן: כן, ואז זה יאזן אותי בחיים שלי. כי אין לי שום מטרה מול אף אחד, אלא יש לי רק מטרה לסדר טוב יותר את החיים שלי.

נכון.

אורן: אז מה הקסם שקרה פה, מה יש פה ייחודי שאין בקבוצות תמיכה אחרות?

כי אתה מוותר על עצמך, מבטל את עצמך.

אורן: מה זה אומר?

את האגו שלך, אתה מבטל? אתה מוכן להיכנס אל תוכם, להיות איתם יחד בלב ונפש, לתמוך בהם, להתקשר איתם בצורה הטובה, יפה?

ברגע שאתה מבטל את האגו שלך אתה מקבל מהם את כל התופעות, תכונות, את הניסיון שלהם, הכל בצורה גולמית, לא בצורה שלילית אלא בצורה שמגיעה אליך וכל החכמה הזאת מצטרפת ואתה מקבל מהם את הצורה של המילוי הטוב לשימוש.

ניצה: אני מקבל מהם את הפוטנציאל?

כן. הפוטנציאל להשתמש נכון, מפני שאתה קנית את זה בזה שוויתרת על האגו שלך. אתה הלכת אליהם בצורה שאתה אוהב אותם. בהשתתפות שלך איתם, באהבה שלך, אתה לוקח את כל הדברים אפילו השליליים שלהם, וזה הופך אצלך להיות לחכמת החיים החיובית, הנכונה.

אתה כבר לא טועה כמו שהם טעו. אתה כבר לא עושה כל מיני דברים שתתבייש מהם אחר כך. למה? כי קנית אותם על ידי אהבה אליהם. אני באתי אליהם, השתתפתי בצערם, אני אוהב אותם, אני רוצה שיהיה להם טוב. על ידי זה התרשמתי מהם ועכשיו זה הופך להיות אצלי בצורה חיובית.

אני רוצה בזה לעזור להם. על ידי זה שאני משתתף בהם אני נכלל מזה, וכבר אני לא אעבוד בצורה הלא נכונה עם אותן התכונות, הרגשות, הרצונות

אורן: מילת המפתח שהגדרת קודם היא "השלמה הדדית".

אבל השלמה הדדית על ידי זה שאני בא ומצטער בצערם ושמח בשמחתם.

אורן: אז את זה אני רוצה לברר. אמרת שיש טכנולוגיה מיוחדת שקוראים לה "חינוך אינטגרלי" או "תפיסת עולם אינטגרלית", שבטכנולוגיה המיוחדת הזאת מבצעים התקשרות מסוימת בין אנשים שמוסיפה לכל אחד ומשלימה לו את מה שבו לא מאוזן.

נניח שאני קנאי מלידה, היא סובלת מבושה, אתה חכם, ההוא כזה, וההוא כזה. אנחנו מתקבצים ביחד בקבוצה אינטגרלית כזאת, מה שהבנתי, שאני יכול לרכוש כל מה שאין בי מכם, ועל ידי זה לאזן את כל מה שדפוק אצלי בזכותכם. כן?

כן.

אורן: אני עבדתי בערך שלוש, ארבע שנים בתקופה שהייתי סטודנט בבית ספר לרפואה משלימה, מודעות עצמית וכן הלאה. מכרתי קורסים לאנשים, כל יום עשרות קורסים. מכרתי להם קבוצות מודעות, קבוצות כאלה, וכאלה. קבוצות זו לא איזו המצאה חדשה. העולם עושה קבוצות, במאה העשרים התפתחו הרבה קבוצות והרבה סדנאות מודעות, וכן הלאה.

אני רוצה להבין איך הטכנולוגיה הייחודית הזו מקנה לי את האפשרות לאזן בעזרת אחרים את כל מה שדפוק אצלי? מה בלב העניין? מה הייחודיות של ההתקשרות הזאת בין אנשים, שאתה קורא לה "התקשרות אינטגרלית", שאין באלף קבוצות אחרות, שמכרתי לאנשים באלפי שקלים כל אחת?

אני לא יכול לענות על השאלה שלך. איך שאלת?

"איך אני יכול להשלים את עצמי?" אתה לא יכול להשלים את עצמך ואף פעם לא תוכל להשלים את עצמך.

אורן: לא הבנתי.

אז אני אסביר לך.

אתה יכול לעשות כאן רק עיגול, משהו חדש שזה לא אתה, אלא התכללות הכללית בין כולכם במעגל. אתה שם נעלם. אתה לא משלים את עצמך בזה שאתה לוקח מהם, לוקח, לוקח, וזה נעשה. לא. אתה לוקח במידה שאתה נכלל בהם ונמצא בהם.

אתה לא בא לקבוצה, כמו כל הקבוצות האלה שאתה מכרת ויש בכל מקום, בזה שכל אחד לוקח מכולם מה שיש בכל אחד, מלקט והולך.

אורן: אלא?

אתה בונה כאן מעגל, עיגול, כדור, כדור פטל כזה חם, שמחמם אתכם ובונה איחוד ביניכם. ואז על ידי זה דווקא אתה עולה, אבל יחד עם כולם, עד כדי כך שאתה נעלם שם בכלל כאני, אלא הופך להיות לאנחנו.

אני לא מספר לך את זה עכשיו בינתיים, כי זה יכול לקרר אותך מאוד ולהביא לך כל מיני ספקות. אני רוצה גם למכור לך את הקורס.

אורן: בסדר גמור. זה טוב. זו דווקא מערכת יחסים בריאה. אתה תנסה למכור לי את הקורס או את התפיסה הזאת שלך.

לאט לאט.

אורן: ואני אקשה עליך כמו בכל ערב מבוא. העברתי אלפי אנשים בערבי מבוא והסברתי להם, היו שואלים ואני מסביר. אז אני אשאל ואתה תסביר.

כן.

אורן: יש לי בעיה שאני לא יודע לאזן את העולם הרגשי הפרטי שלי. אני סובל מכל מיני תופעות רגשיות שליליות בעוצמות שאני לא יודע לאזן אותם.

אתה תבין בתוך הפתרון שלי, שמה שאתה עובר זה לטובתך וזה בסדר גמור, ואתה תעבור עוד הרבה דברים שליליים, אבל אני אלמד אותך שתהיה לך תמיד תרופה לפני המכה.

אורן: זה טוב, את זה אמרו לי כולם לפניך. השיטה עצמה, מה מהותה?

השיטה היא שאתה נכלל עם כולם, ובזה שאתה נכלל עם כולם אתה כבר מצויד, אתה כבר מעוגן לקבל כל דבר הכי גרוע שיכול להיות. אם כנגד זה אתה מפחד.

אורן: וודאי.

כל דבר הכי גרוע שיכול להיות, אתה כבר לא מפחד. "תביא מה שאתה רוצה, בבקשה, אני לא מפחד".

אורן: למה?

כי אני נמצא בתוך הקבוצה. האני נעלם, עכשיו זה אנחנו. מושג "אנחנו", נמצא למעלה מכל הבעיות.

ניצה: אז האני נעלם, או שאולי האני הופך להיות פשוט יותר גדול?

לא, זה אולי בקבוצות שלך, אני מצטער. זה ההבדל.

ניצה: זאת השאלה. לכן אני שואלת.

האני נעלם, לכן אני לא מרגיש על חשבוני שום דבר שבא. לא על חשבוני, עלֵינו. אז אתה יכול להגיד, "עלינו, בסדר, אז כשבאה כל צרה וצרה, העשירייה הזאת מרגישה את זה."

לא. אם אנחנו נכללים זה בזה, מתכללים זה בזה, מגיעים למושג אנחנו, מפסיקים להרגיש שבאות לנו צרות, אלא באים רק כל מיני אירועים, כל מיני מקרים, מצבים, כדי עוד ועוד לחזק בנו את הקשר בינינו. רק לזה. וכך אנחנו רק עולים ועולים למצב החיים, ממש הרגשת החיים שאף פעם אין רע, וכל הרע שבא זה לא רע, זה רק לדחוף אותנו יותר למעלה, ויותר למעלה.

אורן: איך זה ישפיע על העולם הרגשי שלי, לא הבנתי.

אתה תהיה במצב הטוב ביותר, רגוע, מבין, מרגיש, בוטח בכל, אהוב על הבריות, אוהב אותם, העולם ללא גבולות, "עולם אין סוף" זה נקרא.

ניצה: זאת אומרת שאנחנו בעצם כל הזמן מתמודדים עם הרגשות שלנו, ונדמה לנו בטעות שאנחנו יכולים לפתור את זה רק בהתעסקות בתוך הרגשות של העצמי.

בִּמקום שנתעסק ברגשות של הסביבה, או לא הסביבה, אלא לעשות מהסביבה עיגול, קבוצה, וכל הזמן להתעסק בזה. אם נעשה כך אנחנו נכנסים ממש לחיי גן עדן. וכך עם כל התכונות האחרות.

ניצה: כל הרגשות?

הרגשות האחרים. קנאה דברנו, עכשיו בושה. אתה יכול להביא שנאה ומה שאתה רוצה, גם שליליים וגם חיוביים. לאזן את כולם אפשר רק בקבוצה.

ניצה: ואז מגיעים לתחושה של השלמה?

השלמה, שאין שום דבר מיותר בעולם. וגם מה שאני קבלתי בלידה שלי, ובחינוך שנתנו לי, אין מקרים, קבלתי הכל בצורה הנכונה. ואין לי על מה להצטער, אפילו על דברים הגרועים ביותר שכביכול עשיתי, לא אני עשיתי. כך התכונות שלי שפעלו בי. אני פתאום מתחיל להרגיש שהעולם מסודר בצורה נפלאה, שחסר לעולם רק דבר אחד, חיבור.

ניצה: זאת אומרת, אין מצב שאני אגיע להשלמה לבד בתוך עצמי.

וודאי. לכן אנחנו כאלה גרועים, כדי שרק אחד ישלים את השני, "איש את רעהו יעזרו"^[1].

אורן: תודה לכולם שהייתם איתנו. "החיים במעגל", חיים חדשים, כל טוב, להתראות.

[1] ישעיהו, מ"א, ו'

לחצו כאן להורדה