חיים חדשים - תוכנית 293 - קבוצה אינטגרלית ב'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום בשיחה שלנו ננסה להבין את מערכות היחסים שנמצאות בינינו על מנת לשפר אותן. חיים חדשים, פירושו חיים טובים יותר. ובחיים שלנו יש מערכות יחסים, אנחנו נדבר עלינו ועל האנשים שנמצאים סביבנו, בין אם זה בבית, בעבודה, בכל מקום שבו יש לנו מערכות יחסים. ננסה להבין מהו הכלי, מהו האמצעי שעומד לרשותנו על פי תפיסת העולם האינטגרלית שאותה אנחנו לומדים כאן מהרב לייטמן, על מנת לשפר את יכולות ההתקשרות שלנו לכל מה שנמצא מחוץ לנו.

טל: אני חושבת שהיום זה די ברור שהדבר הכי חשוב להצלחה בחיים זה לקבל כלים חברתיים, זה יכולת ליצור קשרים, להיות מקושר. מי שמקושר, יש לו הרבה יותר אפשרויות ואני חושבת שכולנו היינו רוצים להיות יותר יעילים בהתקשרות שלנו עם הסביבה, בין אם זה יחסי עבודה או במשפחה או בזוגיות. והיינו רוצים להעשיר את ארגז הכלים החברתי שלנו היום. ואני רוצה לספר שכשלמדתי פסיכולוגיה, גיליתי משהו מאוד מפליא ומעניין, על כך שאנשים מגיעים לקבוצה, או ארגון, או קבוצת צמיחה אישית. אני עברתי כמה קורסים של הנחיית קבוצות, וישבנו בדרך כלל בקבוצה של עשרה אנשים ולמדנו את התיאוריה של הקבוצות. אבל זו תיאוריה שחלה בכל מקום, היא נכונה לקבוצה בעבודה, בדרך כלל אלה גם דברים שאנחנו לא מודעים אליהם. ומעניין לגלות שבכל קבוצה שאנחנו נמצאים בחיים, יש אילו חוקים נסתרים שאנחנו לא מודעים אליהם והם פועלים עלינו. חוקרים גילו שבכל קבוצה שעוברת איזה תהליך אוניברסאלי, כללי, יש התפתחות בשלבים. בדרך כלל מדברים על חמישה שלבים של התפתחות, ממש כמו עובר ברחם או צמח שגדל, אלה דברים שאנחנו רואים אותם בבירור והם חלים גם עלינו ברמה האנושית שאנחנו נמצאים בתוך קבוצה.

זאת אומרת, קבוצה היא כמו איזה כלי שמפתח כל אחד ואחד מהמשתתפים וגם היא בעצמה מתפתחת.

טל: כן, כאילו יש לה איזו ישות בפני עצמה.

זאת אומרת, יש משתתפים שהם חברי הקבוצה ויש הקבוצה עצמה, שזה מושג שנמצא מעליהם, וגם המושג הזה משתנה.

טל: כן. ויש שתי גישות. יש גישה אחת שמסתכלת על הפרטים ואומרת "כל אחד עובר שינוי, אז איזה שינוי הוא עובר". ויש גישה שאומרת "לא, אין כאן פרטים יש קבוצה וזאת ישות או מערכת חברתית, שיש לה חיים משלה והיא מתפתחת וכל אחד מאיתנו מושפע מהדבר הזה שאנחנו נמצאים בתוכו. אז האם חשוב שנכיר את החוקים האלה בשביל שנוכל באמת להסתדר טוב יותר? מה זאת בדיוק קבוצה? לא תמיד אנחנו מודעים למה זאת הישות הזאת שכולנו חלק ממנה? יש לה חיים משל עצמה?

שניים זה קבוצה, תלוי באיזה קשר הם נמצאים. כמה אנשים חיים היום ביבשת אמריקה? דרום וצפון אמריקה יחד, זה נניח מיליארד אנשים, אני חושב שאפילו יותר. כי עד שהגיעו לשם האירופאים היו כשני מיליונים על כל היבשת. זה כמו איזה איזור קטן בניו יורק שמכיל בתוכו את שני המיליונים האלה. זאת אומרת, מה זה נקרא "קבוצה"? מה זה נקרא שהם תלויים זה בזה, הם קשורים זה לזה? זו תרבות אחת אבל תראי אילו מרחקים עצומים מדרום לצפון כמו שיש ביבשת הזאת. אז קבוצה זה נקרא סתם קומץ אנשים שיש ביניהם איזה קשר, קרבה, יכול להיות גם ריחוק, לא חשוב, זה בסך הכל בסימן פלוס ומינוס, זה לא חשוב, העיקר שיש ביניהם איזה קשר, זה כבר נקרא קבוצה.

וודאי שאם יש קשר ביניהם, אז מה שקורה לאחד, משפיע על השני, וכמו שזה ישפיע על השני, זה חוזר על הראשון, ואז יש דינאמיקה פנימית ביניהם. אם הם נמצאים בשינוי היחסים ביניהם, נניח מתקרבים לפי המקום, לפי הזמנים, מתחילים להיפגש יותר, יש אילו תנאים שמשפיעים בשונה על האחד ועל השני, אחד אוהב שמש והשני לא, ופתאום באה מכת שמש, מה לעשות? אז כל אחד משתנה ובזה משפיע על השני. זאת אומרת, קבוצה היא מערכת דינמית של התקשרות והשפעה הדדית לפחות בין שני בני אדם, "מיעוט הרבים שניים". אני לא הולך לפי המדע אלא לפי מה שפשוט ואפשר להגדיר. ואז יש סוגי קבוצות, רמות שונות של קבוצות וכן הלאה.

טל: איך זה יכול להיות שבהתקשרות הזאת בין אנשים, נניח שלושתנו, או כל קבוצה אחרת, יש ממש שלבים מוגדרים של התפתחות וסדר?

מה הפלא?

טל: זאת אומרת זה דבר כל כך סובייקטיבי, כל כך שונה ממקום למקום, אבל כאילו יש איזו תבנית שחוזרת על עצמה.

אנחנו סך הכל יצורים שבאו מטבע אחד. ולמרות שיש בינינו מיליארדי אנשים וכל אחד לא דומה לשני, אין אף אחד שהוא ממש העתקה מהשני, בפנימיות, בחיצוניות, במה שלא יהיה, כך, כמו שפרצופיהם שלא שווים, פנימיותם לא שווה, וכולי, ולכן כל אחד הוא אישי. אבל יחד עם זאת, אנחנו יודעים שעל כל אחד ואחד עוברים תהליכים מסוימים ואין כאן שום דבר מיוחד, אלא כלפי האדם יש איזה שוני לכל אחד ואחד, אבל השוני הוא אינדיווידואלי, יחסי. אבל התהליך הוא תהליך, לידה, יניקה, גדלות וכן הלאה עד סיום החיים.

לכן אני לא מבין מה הפלא כשאנחנו נמצאים בטבע ומושפעים מהטבע הפנימי והחיצוני ועוברים פחות או יותר כל אותם שלבי החיים, אז יש שוני, בסדר, אחד עשיר, אחד עני, בריא, חולה, כך או כך, אבל סך הכל התהליכים הם תהליכים. ובמה שמתמלאות כל המשבצות האלה בשלבי החיים, זה אישי. אותו הדבר קורה בקבוצה. כשאנחנו מתחילים להתקשר בינינו בקבוצה, זה כמו דיפול, שיש שני דברים המקושרים.

אורן: מה זה דיפול?

נניח מערכת כדור הארץ והירח משפיעים זה על זה. אנחנו רואים שהירח משפיע על כדור הארץ ואז בהתאם לזה, תנועות בקרקע, תנועות בגובה הים, יש עליות וירידות בגובה האוקיינוסים. ואם זה בקרקע, אז בפלוס או במינוס של כמה סנטימטרים הירח נמצא מעליך, או מהצד השני של הכדור וכולי. זאת אומרת יש כבר מערכת משני הגושים שכל אחד גורם שינוי לשני, אבל לא שהוא גורם שינוי לשני, אלא שהם נמצאים בהתקשרות ההדדית, אז יש להם כבר חיים משותפים. ובחיים משותפים האלה יש להם כבר תהליך, דינאמיקה, התפתחות הדדית משלהם. אתה לא יכול כבר לקחת אחד בחשבון ללא השני. נניח, אתה כבר לא אתה, אלא אתה אבא, ובעל, ובן לאבא שלך, וכולי. זאת אומרת יש כאן מערכות ואתה לא יכול לנתק את האדם מהמערכות האלה. ובהתאם לזה יש חיים במשפחה, יש חיים במדינה, יש חיים בכל החברה.

לכן אנחנו לא צריכים לקחת בחשבון רק את האדם, אלא את האדם בתוך החברה, והחברה כלולה מבני אדם. והעיקר זה החברה האנושית, היא זאת שחשובה לנו עכשיו, עד כמה יש לה דינאמיקה והיא מתפתחת ועוברת שלבים שבה כלולים בני אדם? והאמת שזה מה שחשוב לנו יותר, כי לא כל כך חשוב מה קורה לכל אחד ואחד, אלא חשוב לנו עד כמה החברה שכוללת כל היחידים האלה, מתפתחת, מה היא עוברת, אילו שלבי עלייה, ירידה, מתח, מהומות, מלחמות יש בה, ועוד ועוד, זה מאוד חשוב לנו. זה הכי חשוב. כמדברים על האדם בתוך החברה, אז כל אחד נמצא במצב אחר, אחד למעלה, למטה, כל אחד נמצא באיזו דינאמיקה פנימית משלו, אבל כלפי חברה חשובה לנו סך הכל אותה החברה בכללות.

אז בחברה בכללות וודאי שיש לנו חוקים ברורים מאוד, שבהם הטבע מחייב את החברה להתפתח. השאלה היא רק, האם האנשים שמגיעים ומתחברים להיות חברה, באים לפי ההתעוררות הפנימית שלהם בהבנה, בהכרה, בבחירה שלהם, או שהם באים בצורה טבעית. זאת אומרת שכך זה בא להם לפי איזו צורה. וגם כאן זה לא כל כך חשוב, כי אם הם באים לפי ההחלטה שלהם, או שזה בא אפילו בצורה טבעית, אינסטינקטיבית, גם זה וגם זה מכוּון מהטבע.  

אבל אם אנשים באים להתחבר לחברה שהיא חברה על טבעית, והם רוצים על ידי חיבור ביניהם להגיע לחוקים, לעקרונות שהם לא נהוגים בטבע שלהם, אלא ההיפך, הם רוצים לשנות את הטבע שלהם, הם רוצים לשנות את ההתנהגות שלהם, אז החברה הזאת היא כבר חברה מיוחדת. זו לא חברה אינסטינקטיבית, וזו לא חברה של עדר חיות אלא זו חברה של בני אדם שהתגברו על עצמם, הבינו שהם חייבים לשנות את טבעם, את סדר ההתקשרות ביניהם, ולכן הם באים לסביבה, לחברה, ובונים אותה לפי העקרונות החדשים ולא נמצאים בטבע המקורי שלהם, הם רוצים לבנות משהו מאוד מלאכותי, מיוחד.  

אז יכול להיות שחברה כזאת היא חברה שמתפתחת לפי חוקים אחרים, לא כמו שאנחנו מתפתחים כל אחד ואחד בחברות שאנחנו מרכיבים פה ושם, בכל מיני קשרים בינינו שיש להם טבע להתפתחות טבעית, אלא כאן, בחברה החדשה הזאת, אנחנו מגיעים להתפתחות מאוד מעניינת, התפתחות אחרת.

 שלבי ההתפתחות, הגישה, השתתפות האדם בזה הם שונים, החברה הרגילה שמתפתחת, רוצה ללמוד איך לנצל נכון את כל האמצעים שעומדים לרשותה, זו חברה אגואיסטית שבה רק לומדים איך להיות יותר טובים, איך להיות יותר מועילים.

וכאן אנחנו מדברים על צורה אחרת לגמרי, על חברה אחרת לגמרי. שבה האנשים מגיעים להחלטה שהם חייבים להתעלות מעל האגו שלהם, שהם צריכים להיות ניטראליים, כאילו למעלה מהטבע. הם רוצים להבין, לחקור את הטבע, את מה שקורה במקום בו הם נמצאים, בצורה בלתי תלותית ברצון שלהם, בהתעניינות שלהם, במה שטוב או רע להם, הם רוצים להיות אובייקטיביים אמיתיים במחקר. ואחר כך, מתוך האובייקטיביות הזאת, שהם מגלים את התמונה הנכונה, שהיא כאילו לא תלויה בהם, הם מחליטים מה באמת קורה, איפה אנחנו נמצאים.

היום אנשים מגיעים למצב שהם נמצאים בחוסר אונים, שהם לא יודעים לאן הטבע מוביל אותם, מה יקרה להם מחר, לאן כל זה בכלל מתגלגל. זה נכון ש"צרת רבים חצי נחמה" ואז מה שיקרה לכל העולם, גם יקרה לי וכך אני חי, "נאכל ונשתה כי מחר נמות", זה לא חשוב לנו. אני רואה שהגישה הזאת מתחילה יותר ויותר לתפוס את בני האדם בכלל כל העולם.

אבל אם אנחנו רוצים קצת יותר להבין מה קורה, לאן הגענו, ואם אנחנו מבינים שבטבע יש חוקים, שהטבע מפתח את החברה האנושית, מפתח את האדם, אז זה נקרא התפתחות? באיזו צורה אנחנו מוצאים את עצמנו פתאום? באיזו התפתחות? זה צריך להיות ההיפך. הגענו לשיא המשבר ולמשהו כזה שאין ממנו עתיד. האדם לא מבין איפה הוא נמצא. איפה היינו לפני מאה, מאתיים שנה מבחינת תרבות, חינוך, השכלה? עוד באמצע המאה הקודמת, שבה אני גדלתי, בשנות החמישים, בששים, בשבעים, הכל היה בפריחה, הייתה תוכנית החלל, רצו לגלות עוד ועוד דברים, ללמוד, ללמד, כך זה היה.

היום? הצעירים רוצים נרגילה, ישיבה על כוס קפה עם החברים בבית קפה, זה מה שהם רוצים.

זאת אומרת, זה מחוסר הראייה הכללית. אנשים לא רואים מה הטבע הכין להם.

טל: כשאני גדלתי ולמדתי, אף אחד לא הסביר לי שיש איזו תוכנית או תבנית או משהו תהליכי. יש אבולוציה אבל זה משהו כזה כאוטי ומקרי ואין לו איזה כיוון מוגדר. בטבע, בביולוגיה, בגוף שלנו, באטומים, יש תבניות, אבל בחברה האנושית אף פעם לא הסבירו לי שזה קיים. ולכן כשהגעתי זה היה פלא בשבילי לגלות, התחלתי ללמוד פסיכולוגיה של קבוצות, וגיליתי שיש אילו תבניות קבועות.

אורן: מהן התבניות האלה שאת מדברת עליהן?

טל: מדובר על חמישה שלבים, שקבוצה נפגשת, וקודם כל יש שלב ראשוני של היווצרות, של היכרות, שכל אחד בזהירות משלו, מנסה להבין מי נגד מי. אחר כך מתחילים קונפליקטים וכל מיני בעיות, מתגלים כל מיני דברים והרבה מאוד קבוצות בכלל לא מתפתחות מעבר למצב הזה, כי הן פשוט מתפרקות.

מי שמצליח לוותר ולסגל לעצמו כלים להתגבר, ממשיך עד שנוצרת קבוצה שמסוגלת לפעול ביחד. ואז יש להם שלבים שהם מתחברים יותר ויותר עד לשלב האחרון של הפירוק. ובעצם כבר עוברים לאיזו קבוצה אחרת וכולי. אבל יש ממש תהליך היווצרות של חיים ומוות, בתוך הקבוצה.

והאדם שנמצא בתוך הקבוצה הזאת הוא בכלל לא מודע לזה שהוא נמצא בתוך תהליך. הוא פשוט חווה את זה. אבל צריך להבין שיש כזה דבר, שיש כיוון, שיש כמו שאמרת, חוקים טבעיים שמחייבים את החברה לפעול בצורה מסוימת, זה משהו שהיה חדש בשבילי וזה יוצר איזה פער, בין ההבנה הכללית, לבין מה שאתה מתאר פה.

אז אם אנחנו מדברים רגע על השלבים האלה, אמרת שהשלבים הטבעיים האלה, הם לא בהכרח מה שאנחנו נעבור למשל בחברה המיוחדת, בקבוצה האינטגרלית. מה בדיוק השוני? למה מה שהטבע בנה, יצר, כביכול חמישה שלבים, זה לא דבר רצוי לנו? למה אנחנו צריכים לחפש משהו אחר? לפני כן אני רוצה לחזור שוב על השלבים, השלב הראשון הוא השלב של ההיווצרות.

בעצם, יותר היכרות.

טל: היכרות. הצטרפנו לאיזו קבוצה, אנחנו קצת שומעים מה הכללים פה, מה הנורמות. וכל אחד שומר על עצמו, לא מתערב יותר מדי.

זו התקשרות, היכרות כזאת.

טל: כן. אנחנו מאוד זהירים. זה שלב מאוד נוח. יש קבוצות שנשארות בשלב הזה הרבה זמן. המשתתפים מאוד חוששים לשבור את הסטאטוס קוו אבל הקבוצה מאוד לא יעילה כי לא קורה בה יותר מדי. אנחנו יותר טכניים ופחות קשורים אחד לשני.

אתה רואה למה הם קוראים לקבוצה? סתם, יושבים יחד, ממלאים חלל אחד.

אורן: כשאתם מדברים בצורה אבסטרקטית על מודלים וכן הלאה, אני לא תופס. נניח אם אני לצורך העניין הגעתי לעבוד בארגון חדש, זה נקרא שהצטרפתי לקבוצה הזאת של האנשים שפועלת שם בארגון ואני בצוות מסוים, שיש בו נניח חמש עשרה אנשים?

טל: נכון.

אורן: עכשיו את אומרת שבלי ידיעתי, אני חלק מקבוצה.

טל: נכון.

אורן: אז יש לנו מקום שבו אנשים, צוות מסוים, עובדים. את קוראת לו קבוצה. עכשיו את הולכת לנתח איך הצוות הזה הולך ומתפתח באיזו דינאמיקה ידועה מראש?

טל: נכון.

אורן: כאילו המודל שגילו, הוא שתמיד, בכל מקום, יקרו התהליכים האלה?

טל: נכון.

אורן: ומה את עכשיו רוצה להבין?

טל: אני רוצה להבין קודם כל, האם זה באמת התהליך הנכון, מה שהתיאוריה הזאת אומרת?

רגע, אני רוצה להבין מה זה תהליך נכון או לא. אנחנו בדקנו את זה מהחיים וזה מה שקורה. נכון או לא נכון, זה לא שייך.

אורן: בדיוק, על זה אין שאלה. אני מבין שאת רוצה לשאול האם בתהליך של בניית קבוצה אינטגרלית, לפי הגישה האינטגרלית, נעבור דרך אותו מודל של חמישה שלבים, ועכשיו כלפי זה אנחנו בוחנים את השלבים.

טל: נכון.

אורן: אז ברור מה אנחנו מחפשים. אם כך בואו נעבור עכשיו שלב שלב וננסה לבחון את זה.

כבר את השלב הראשון אני שובר.

אורן: יפה. אז בואו נלך שלב שלב. בואו נגדיר שוב את השלב הראשון ואז תתייחס.

המטרות שונות.

אורן: אז אולי יש הבדלים עוד לפני השלבים אפילו.

כן. אצלי בקבוצה מתאספים אנשים שהם בחרו את זה לעצמם.

אורן: מה זאת אומרת "בחרו"? אנחנו מדברים על מציאות שבה ארגון מסוים רוצה לפתח את עצמו ולצורך העניין אני מזמין אותך כמומחה בגישה האינטגרלית, ואותו צוות שקודם תיארתי יעבור עכשיו תהליך של פיתוח קשרים חדשים בין אנשים לפי הגישה האינטגרלית. את זה נגדיר כקבוצה אינטגרלית, ואת מה שקורה להם מעצמם בלי פיתוח כלשהו נגדיר כחיי קבוצה שמתפתחת מאליה מה שנקרא. ואז כלפי שני הנתיבים האלה אנחנו מודדים.

אם אתה אומר כך, אז יכול להיות שהשלב הראשון זה אותו שלב. זאת אומרת שאנחנו עושים היכרות בין כולם.

טל: כן, וזה שלב מאוד זהיר.

בשלב הזה כל אחד יושב ומספר על עצמו כמה שהוא חושב שכדאי לספר.

טל: כן, ויש איזשהו קונפליקט בין הצורך לשמור על שליטה ולא להיפגע לבין הצורך להשתייך לקבוצה.

זה טבעי. הכל טבעי, הכוח ההגנתי של האדם, האגו, מסדר אותנו כך או כך כלפי האחרים.

טל: השלב הזה בעצם נפתר כשאנשים מתחילים להתחלק יותר ברגשות שלהם, בפחדים שלהם, להיות קצת יותר חשופים, להיחשף קצת יותר.

זה כבר שלב ב'?

טל: זה הפתרון של השלב הראשון, כשמתחיל להיות קצת יותר קשר בין האנשים.

קשר.

טל: והתפקיד של המנחה זה לאפשר את זה, להנחות את הקבוצה. ומה שחשוב פה זה לפתח את היחס האישי הזה, לפתח הקשבה, להיות מסוגלים לדלג מעל הפחד ולהתחיל ליצור קשר בין האנשים.

בדרך כלל על פני מה זה קורה? כשאת ואני מדברים על אורן נניח. עד כמה שהוא לא בסדר וכן והלאה. הוא לא נמצא בקבוצה, אלא אי שם. האם על סמך זה אנחנו מתקרבים?

טל: יש כזה דבר. זה נקרא שעיר לעזאזל. בכל קבוצה יש תפקידים, וכמעט כל קבוצה בוחרת איזשהו שעיר לעזאזל.

ואז מרגישים שיש הבנה הדדית.

טל: ואז יכולים להרגיש טוב.

ומה עוד? על סמך מה אנחנו מתקרבים?

טל: בדרך כלל לארגון יש מטרות שאליהן הוא צריך להגיע. אז אנחנו חייבים למצוא דרך להשיג אותן ולמרות הקונפליקט יש צורך כן לעבוד ביחד, והלחץ הזה להגיע למטרה הוא זה שגורם לאנשים איכשהו לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהתחיל לפעול יחד. אבל כמובן ככל שיש הדרכה יותר טובה ונכונה, זה יכול להיות הרבה יותר מהיר וקל.

אז מה התוצאה מהשלב הראשון?

טל: התוצאה היא שאנחנו עוברים לשלב הבא.

תוצאה זה לא שעוברים הלאה, אלא מה התוצאה ביחסים בינינו, שאליה הגענו בסוף השלב הראשון?

טל: כל אחד מכיר את השני, אנחנו לומדים מה היכולות אחד של השני.

נניח שאנחנו מכירים, כי אנחנו נמצאים באיזה מקום עבודה.

טל: כן, ואנחנו מתחילים לעבוד יחד כקבוצה אבל זה עדיין משהו מאוד ראשוני. כי מיד נגיע לשלב הבא שבו אנחנו כבר מגלים שלא כל כך קל לנו להסתדר ביחד לאחר שכבר התחלנו להתקשר. אז השאלה הראשונה היא לגבי השלב הראשוני הזה שאליו הגענו בקבוצה. האם בקבוצה האינטגרלית השלב הזה יהיה יותר קל, הוא יעבור יותר מהר, פחות נפחד מהקשר הזה? איך נייעל את השלב הראשוני של ההיכרות, של ההתחברות הראשונית?

בקבוצה אינטגרלית אנחנו לא מתחברים. בקבוצה אינטגרלית אנחנו קודם כל לומדים כללים.

אורן: זה השלב הראשון?

כן.

אורן: אז תגדיר אותו.

אנחנו לומדים כללים איך אנחנו מתחברים. אבל כללים חדשים שלא נמצאים בצורה טבעית באף אחד. אנחנו מסבירים קודם כל מה זה נקרא "אינטגרלי". עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה, עד כמה שאנחנו כלולים זה בזה, עד כמה שאנחנו נמצאים בקשר הדדי אמנם שאנחנו לא רוצים אבל אנחנו פועלים כך. שכל אחד שנמצא על פני כדור הארץ הוא קשור לאחרים.

בואו נתחיל להרגיש את הדברים האלה, ויהיה לנו יותר קל להסתדר. בינתיים אנחנו פונים לאגו של האדם, אנחנו לא מתעלים לעננים אלא אנחנו אומרים, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים גם לראות איך אנחנו מקושרים אחרי הקלעים, אחרי כל התיאטרון הזה שאנחנו רואים. יש איזו יד שמכוונת אותנו והיא פעולת ומפעילה אותנו. בואו ונראה את היד הזו, את התוכנית הזאת.

טל: וזה מה שקורה בשלב הראשון?

לא. מלמדים אותם ומתחילים תרגול איך אנחנו מתקשרים זה לזה. אם אני צריך להתקשר זה לזה, אני צריך להתקשר לקבוצה. כדי להתקשר לקבוצה, צורת ההתקשרות הכי טובה היא הצורה שנקראת "עיבור". כמו שהעובר במעי אימו נכלל באימא ובצורה כזאת הוא קולט באופן הכי בטוח מאימא את כל מה שהוא צריך. והקבוצה, אם אדם נכלל בה בצורה כזאת, היא פועלת עליו והיא ממלאת אותו בכל מה שיש בה. זאת אומרת, אני קודם כל חייב לשחק את עצמי כלפי הקבוצה כעובר. מה זאת אומרת? מה יש לעובר? לעובר אין רגש משלו, אין שכל משלו, אין החלטות משלו, אין תגובות משלו, הוא פשוט חתיכת בשר, כשֶׁכֹלֹ הניהול נעשה על ידי הקבוצה. הקבוצה היא האימא שלו, הרחם שלו.

טל: זה כבר מאוד מתקדם.

לא, על ידי זה אני אוכל להרגיש אותם. אני מסביר שמהטעם האגואיסטי כדאי לעשות את זה. לדוגמה אני רוצה לדעת מה את ואורן חושבים עליי.

טל: זה מעניין.

איך אני אדע?

טל: איך?

אם אני אכנס לשם כאיזה סוכן סמוי, אם אני אשלח איזו יד שלי לשם, איזה חיישן, איזה מיקרופון, איזה משהו, אז לפי זה אני אוכל לדעת מה אתם מדברים עליי, מה אתם חושבים. וגם איך אני יכול אחר כך בתגובה ממני לסדר אתכם, לבלבל אתכם וכן הלאה. אולי בכלל לשבור אתכם. זה כבר מעניין.

טל: זה מאוד מעניין.

זה בסדר, כך אנחנו מגרים אותם, שיבינו שיש כאן התפתחות מאוד מאוד גדולה לפנינו. יש כאן יכולת להיות נכלל בכל העולם, להימצא כמו איזו רוח רפאים במקום אחד, ואחר כך במקום שני. אני יודע הכל, אני מבין הכל, אני שומע הכל. עוד יותר מזה, יכול להיות שאני נכלל בתוככם, ניכנס גם בך וגם באורן, ומשפיע על ההחלטות שלכם. פתאום אתם רוצים לעשות מה שאני רוצה לעשות.

אורן: נהיית קוסם?

נניח שכן. זה כוח נסתר כזה.

אורן: כמו בסרטי פנטזיה.

כן, בואו נראה האם זה אפשרי או לא. אם זה נמצא בפנטזיה שלנו, זה אפשרי גם בחיים. אחרת לא יכול להיות שזה נמצא בפנטזיה שלנו.

אורן: איך הגענו לזה?

הגענו לזה מכך שאני מספר לכם מה אפשר להשיג על ידי זה שאני נכלל בכם כעובר. כשאני נכלל בכם, אני לומד איך להתכלל כך שאני אהיה בפנים, ומה שיש לכם אתם מעבירים לי.

אורן: אתה כאילו לומד איך לקרוא אותי מבפנים? לזה הכוונה?

כן. עכשיו השאלה, איך אני נכנס בך בפנים?

אורן: מה זה להיכנס, זה לקרוא אותי מבפנים?

לקרוא זו תוצאה. תלך רגע יחד איתי. אני רוצה להיכנס בך בפנים ולהיות חלק אינטגרלי ממך, חלק מהלב והמוח שלך. איך אני יכול לעשות את זה? על ידי זה שאני מבטל את עצמי. שאני כאילו לא קיים. עד כדי כך שאין לי רגש, אין לי שכל, אין לי החלטות, אין לי שום דבר, הכל זה אתה. כעובר בתוך אימו. על ידי זה אני מתחיל להרגיש כל מה שמתרחש בך. אני ממש קורא מה שנמצא בלב החבר, במוח שלו, בהכל. אין גבולות, אין שום חומות, מסַכים, אין שום דבר שמפריע ומפריד.

אורן: האם הקבוצה האינטגרלית מפתחת בי את היכולת הזאת, להיכנס לתוך האחר, לתוך אדם אחר?

כן. זה השלב הראשון, זה התרגיל הראשון. אבל אנחנו לא עומדים על התרגיל הזה, אנחנו קצת עוברים עליו. כי בכל פעם אנחנו נצטרך לחזור לאותו תרגיל, רק במשך הרבה פגישות.

טל: זה גם משהו שראיתי בתיאוריה, שבדרך כלל זו לא התפתחות ליניארית, יש כל הזמן חזרה לשלבים השונים.

נכון. כי אם האדם מתפתח, בפעם הבאה הוא כבר עובר על התרגיל הזה בצורה אחרת. הוא מקבל אותו בצורה יותר עמוקה ורחבה.

טל: האם אנחנו עדיין בשלב הראשון?

אני לא מדבר על השלבים שלך, כי זה בכלל לא שייך. את רואה איפה ההיכרות שלך ואיפה ההיכרות שלי, התרגיל שלי לוקח אותנו למימד אחר לגמרי.

התרגיל השני הוא ההיפך, שאני יותר גדול מכולם. שכולם נמצאים אצלי בתוך הרחם שלי. שאני קובע, שאני יודע, שאני מרגיש, שאני מחליט, וכל האחרים נמצאים בי, אבל בצורה יפה וטובה. אם אני רוצה להתכלל בכם כעובר אני לא הולך לגרום לכם נזק. אם אני אגרום נזק אני לא אתכלל, הכוח ההגנתי שלכם כאילו דוחה אותי. ולכן אני צריך להתכלל בכם בצורה יפה, ידידותית.

וגם עכשיו, כשאני רוצה לשלוט עליכם ולבלוע אתכם, אתם לא תרשו לי לעשות את זה. זה לא משהו שמדברים עליו, אלא זה נעשה בצורה של כוחות פנימיים. ולכן אני צריך להתייחס אליכם בצורה ידידותית, אחרת לא תיכנסו בי. אתם צריכים להרגיש שזה לטובתכם.

וכך אני עושה איתכם תרגיל. פעם אני מבטל את עצמי, ופעם אני שולט עליכם. פעם אתם שולטים עלי כעובר, ופעם אני שולט עליכם כמו אימא הרה.

טל: לפי מה זה מתחלף?

כך אני עושה תרגילים. אבל גם בתרגיל הראשון וגם בתרגיל השני אני חייב לחשוב על טובתכם, אחרת אתם בצורה פנימית, הגנתית, תִבנו בינינו איזו חומה ואני לא אוכל להתכלל בכם ואתם לא תוכלו להתכלל בי. וזה לא תלוי אם אתם יודעים שאני עושה את התרגילים האלה או לא, זה לגמרי לא חשוב, זה תרגיל רק מצידי, אני עושה אותו. וכך אנחנו עושים את התרגילים האלה עם כל חברי הקבוצה, עם כל אחד ואחד. יש בזה הרבה סצנות ומשחקים למיניהם, אבל אלה התרגילים הראשונים. זה התרגיל השני.

והתרגיל השלישי הוא שאנחנו שווים. זה תרגיל מאוד קשה. כי יותר גדול או יותר קטן, זה נמצא בטבע, אבל שווה לא נמצא בטבע כי כל אחד ואחד מאיתנו הוא שונה. אחרת הוא לא היה בכלל קיים אם הוא היה לגמרי דומה למישהו. אין בטבע העתקה, אלא חייב להיות שינוי. ואם יש שינוי, אז איך יכול להיות שאנחנו שווים? אז אנחנו צריכים עכשיו לדון בתרגיל הזה, לפי מה אנחנו יכולים להיות שווים. כל אחד לא שווה מטבעו, לפי השכל, לפי הרגש, לפי כל מיני תכונות, יותר טובות או יותר מגונות וכן הלאה שקיימות בכל אחד ואחד, אם כך לפי מה אנחנו שווים?

אז כאן אנחנו צריכים לדון. אין שוויון, אבל לפי מה אנחנו יכולים להגיע להיות שווים. זאת אומרת, לא לפי התכונות הטבעיות, לא לפי ההצלחה ברגשות ובמחשבות השכליות שלנו, אלא לפי מה? רק דבר אחד יכול להיות שווה, שאנחנו הולכים לעשות חיבור בינינו בתרומה הדדית של כל אחד ואחד כלפי האחרים. במאמץ, שכל אחד תורם לזה את המקסימום שמסוגל.

ואז יוצא שבזה אנחנו שווים. אורן תורם עשרה גרם, אני תורם עשרים גרם ואת תורמת שלושים גרם. למה? כי לפי הטבע אנחנו כאלה - הוא הכי חלש, אני יותר חזק ואת הכי חזקה. אבל כולם, בלי להתייחס לטבע שכך ברא ועשה אותנו, כל אחד נותן את המקסימום משלו.

טל: מה אנחנו נותנים?

נותנים לגיבוש החברה, זה לגמרי לא חשוב לְמה. אלא כל אחד נותן את המקסימום שמסוגל. כי פחות ממקסימום אנחנו לא יכולים למדוד. שם כבר יש מידות, משקל, במה כן ובמה לא. לכן כמה שיותר. ובזה אנחנו שווים, שכל אחד נותן את שלו.

בזה אנחנו יכולים להיות שווים. זאת אומרת, כאן אנחנו כבר יכולים להגיע למושג מה זו חברה אינטגרלית. "חברה אינטגרלית" נקרא שכל אחד נמצא בתוך כולם בזה שמשפיל את עצמו בפועל.

אורן: מה זאת אומרת משפיל?

מחשיב את עצמו לאפס כלפי כולם.

אורן: זה התרגיל עם העובר, שאני כמו עובר בתוך הקבוצה שהיא כמו רחם?

כן. אחר כך אני מממש את התרגיל השני, שאני בולע את כולם, אני כמו כל העולם.

אורן: אני כמו רחם, אני בולע אותם בתוך הרחם שלי.

כן. ואני גם שווה לכולם. זה התרגיל השלישי. אחרי התרגיל השלישי אנחנו מתחילים לעבוד על המשך התרגיל השלישי, איך אנחנו יכולים להתחבר. אם כולם שווים, חיבור יכול להיות רק בין שווים. אין דבר כזה שהחיבור הוא לא בין שווים, אפילו בטכניקה, אפילו בחיים, אנחנו תמיד צריכים לעשות איזו מין השוואה ואז לחבר.

אז דיברנו איך אנחנו מגיעים לשוויון, ועכשיו השאלה היא איך אנחנו מגיעים לחיבור. מה זה נקרא "חיבור"? התכללות הדדית של כולם בכולם, שמביאה לנו הרגשת חיבור - את המושג "אנחנו".

מה נקרא המושג "אנחנו" בפסיכולוגיה?

טל: שיש מטרה משותפת, הזדהות, הקשבה, רגישות. שמסוגלים להכיל את השוני בין כולם. שיש יחסי גומלין, נתינה וקבלה. שיש קשר. כל אחד עושה תפקיד משלו אבל כולם מכוונים לאותה מטרה.

אצלנו המושג "אנחנו" מכוון למרכז הקבוצה. המטרה נמצאת בתוך הקבוצה, המדידה בהתקדמות נמצאת בתוך הקבוצה. כל אחד רוצה להתכלל עם כולם ולהיות עם כולם כ"אנחנו". זאת אומרת, זו עבודה על שוויון בין כולם, יותר ויותר. זו מין מערבולת עד שהמושג "אנחנו" הופך להיות "אחד".

"אחד" נקרא שכל אחד מאבד את האישיות שלו. כי אנחנו מתקשרים עכשיו בינינו בצורה אינטגרלית כזאת, שאני בולע את כולם ואני נכלל בכולם, בצורה הדדית, וכך כולם בכולם, ולכן אנחנו מייצרים מין צורה ששם אין אנחנו כסכום של בודדים, אפילו שרוצים לטובה וכולי, זה לא חשוב, אלא מתוך ההתקשרות הזאת של השווים זה בזה אנחנו מגיעים למושג שנעלמים עשרה משתתפים והופכים להיות לאחד.

זה בהרגשה ובמחשבה. זה המושג הרביעי, השלב הרביעי. זאת אומרת, אני מתבטל - ראשון. אני יותר מכולם - שני. אנחנו שווים - שלישי. אנחנו מתחברים ל"אנחנו" ול"אחד" - זה רביעי. וודאי שכל שלב דורש התפתחות, כמה פגישות וכן הלאה.

אחרי שאנחנו מגיעים למושג "אחד", אנחנו רוצים להרגיש בתוך ה"אחד" הזה, רגש ושכל של אותו הכוח המניע, המפעיל, המחשב אותנו, המחבר אותנו, המפעיל אותנו. כי אנחנו באים מתוך מחשבה, שהטבע זה אינטגרל ופועל בו כוח אחד ותוכנה אחת ומחשבה אחת, והפעולות כולן קשורות זו לזו. ואם הגענו בקבוצה לתבנית כמו כל הטבע הכללי, לפי מה שאנחנו מאמינים, חושבים כך, אז אנחנו יכולים עכשיו למצוא אפילו בקשר בינינו, בתוך עשרה אנשים, את כל אותן התופעות שיש בטבע הכללי. כי זה חוק בחברה אינטגרלית, או במערכת אינטגרלית, שכל פרט כולל בתוכו את כל הכלל. ואז אנחנו בינינו, בעשרה אנשים בסך הכל, יכולים לפתוח את כל הבעיות, כל הצורות, כל התופעות, כל הדינמיקה של כל העולם.

אורן: בשביל מה לי?

אני אומר מה מאפשרת לי את הקבוצה. יש לך מטרות אחרות, זה עניינך, אני אומר לך מה   מאפשרת לנו התקשרות בצורה כזו בעשרה אנשים.

אורן:  אפשר ליצור שם "מיני קוסמוס"?

מיני קוסמוס, מיני חברה אנושית, מיני טבע, מיני אקולוגיה, לא חשוב איזה מיני, אבל את כל הבעיות, אני יכול לאתר בתוך החברה הזו של עשרה אנשים ולפתור אותם, לדעת אותם, לבדוק אותם, למדוד אותם, הכל אני יכול לעשות בתוך הקבוצה שבניתי. זאת אומרת, אני בניתי מעבדה, שבה אני יכול לבדוק את הכל ולהוציא ממנה צורות נכונות חדשות. אני לא צריך עכשיו לחכות מה יקרה לי מחר, אני לא צריך לחכות מה יקרה בעוד עשר שנים, כמו שחושבים, מה יהיה עוד מאה שנה, או במאה העשרים ואחת. מתוך זה שאני מרגיש את החברה הזו הגלובאלית הקטנה, אני רואה שם את כל התופעות. כמו שאני מסתכל על כדור בדולח.

אורן: מה זה, מכשיר לחיזוי העתיד, לחקר העתיד?

לחקר ההווה והעתיד.

אורן: קבוצה אינטגראלית, ולא חשוב איפה אפתח אותה, באיזה ארגון, ואולי לא בארגון, לא משנה. אם אני לוקח עשרה אנשים, אז שלבי הדינאמיקה של התפתחות קבוצה אינטגראלית, מהווה מכשיר, שבתוכו אני יכול כאילו לקפוץ קדימה בזמן ולחקור את העתיד? ואז לקבל החלטות נכונות בהווה, ביחס למה שאני רואה כמצב עתידי?

כן

אורן: הבנתי נכון?

ודאי. אבל מה הפלא?

אורן: אני לא מכיר הרבה כלים שיתנו לי את זה.

אבל לפי מה שדיברנו, אם אתה עושה מודל של המערכת האינטגראלית, אז אתה לומד משם את הכל.

אורן:  נניח שאנחנו עשרה ולא שלושה, ועשינו בינינו את כל התרגילים האלה, שאני כמו עובר כלפיכם, אני כמו אימא שלכם, ואחר כך אנחנו שווים. איך זה נותן לנו לדעת, מה יקרה לנו בעוד חודש? או מה יקרה בכלל בעוד חודש? אמרת שזה מקנה לנו יכולת לדעת כל דבר שיקרה. מאיפה היכולת הזו באה?

כי אתה נמצא כעובר בתוך כל העולם מצד אחד, ומצד שני אתה קולט מכל זה, ואתה יכול לברר ולדעת, כי החוקים האלה הם חוקים של כל המציאות. ואם אתה נמצא בהתאמה לכל הטבע, אז אפילו בפרט הקטן, יש אותם חוקים כמו בכל הטבע. כמו שאנחנו מגלים אפילו בפיזיקה אלמנטארית, בפיזיקה קוונטית, שכמה שאנחנו נכנסים יותר ויותר פנימה, אנחנו רואים ומגלים ממש אין סוף, רק בדרגות שונות של אותה החוקיות.

אורן: ואם אני לא כל כך מדען באופי שלי?

אתה רוצה לדעת מה קורה לך, מה יקרה למשפחה שלך, איך לחנך את הילדים לחיים החדשים, איך אתה צריך להתקדם בעבודה ובבריאות, בחופש נופש, לא חשוב מה. אתה עכשיו לא יודע כלום לתכנן, כי העולם הוא בלתי צפוי.

אורן: לגמרי בלתי צפוי.

ודאי. וגם אתה עצמך.

אורן: מה זאת אומרת?

כי אתה לא יודע מה ישפיע עליך, מה תעשה, מה תחשוב מחר, מה תרצה מחר. גם על עצמך אתה לא כל כך בטוח, כי היום אנחנו כל כך משתנים. אני רואה את זה לפי הדור הצעיר, איך הם משתנים. ואולי

אורן:  אנחנו חיים בעולם שאי הוודאות גוברת מחודש לחודש?

ומזה לכל אחד ואחד בפרט.

אורן: לכולם.

זאת אומרת, שאתה צריך את זה

אורן: את מה?

את המודל הזה של העולם האינטגראלי. המוח שלך והרגש שלך חייבים עכשיו לפעול לפי התוכנה האינטגראלית, אחרת אתה לא תדע מה יקרה מחר, לאן להתקדם. מה לעשות, מה להחליט היום.

אורן: את זה לא הבנתי, איך הקשר הזה ומערכת היחסים המיוחדת שבניתם בקבוצה האינטגראלית, גרמה לי להבין מה יקרה מחר?

כי הקבוצה הזו, מקנה לך חושים אינטגראליים ושכל אינטגראלי, שבא אחרי החושים. מגיעים לך רצונות אינטגראליים. ואינטגראליים זאת אומרת, שאתה תופש מערכת שכוללת בתוכה את כל העולם בבת אחת, אתה מרגיש שהעיניים שלך פתוחות בשלוש מאות ששים מעלות.

טל: התוצאה הזו קורית בסוף תהליך מאד ארוך?

זה תלוי בקבוצה, זה תלוי איך שעובדים איתם. אבל זה דווקא לא תלוי ברמת הלמידה שלהם, זה לא תלוי באינטליגנציה שלהם, ממש לא.

אורן: אני רוצה להתעכב על זה. אני לא כל כך מדען, לא כל כך "חפרן", לא כל כך פילוסוף, לא כל כך חכם, חלק מהדברים שאתה אומר, אני בכלל לא מבין על מה אתה מדבר. איך אני אוכל להצליח בכל התחזיות של העתיד האלה, אני אוכל לדעת מה יהיה מחר?

לא זה העניין. אמרת שאתה רוצה להצליח.

אורן: בוודאי. כל אחד רוצה להצליח.

אם אתה רוצה להצליח אז כבר זהו, אין לך ברירה.

אורן: זה שאני רוצה להצליח זה ברור. אבל אני שואל, אם אני לא כל כך מדען, ודיברת על פיזיקה ועל היקום, על הזמן ומחשבות, ונניח שאני אדם ממוצע לגמרי, לא טיפש, אבל עליך ועל טל רואים שאתם אנשים מתקדמים. ונניח שאצטרף אליכם, ויהיה לנו מנחה שיוביל אותנו בתהליך הזה עם כל התרגילים, שפעם אחת אני משחק כעובר, פעם אחת משחק אימא, כי זה הציור היחיד שהבנתי, ואני אומר לכם את זה מראש, שלא תתאכזבו בתהליך. האם גם אני אצליח לדעת מה ייצא מחר בסוף התהליך?

אפילו אתה.

אורן: יופי. עכשיו תסביר לי למה, איך זה קרה?

כי כל השכל והרגש שלך שעבדת איתם עד כה, ושאתה כל כך מקנא בנו שיש לנו אותם, זה שכל ורגש אגואיסטי.

אורן: מה פירוש?

אישי, אינדיבידואלי, צר, שהוא לגמרי לא משחק כאן בכלום. החינוך האינטגראלי עוזר לך לקנות מכולם רגש ושכל שאין לך. אלא מה שיש בכולם ויותר מזה, לא רק מכולם, מתשעת החברים שלך שבאותה קבוצה, אלא מכל העולם. הייתי אומר אפילו מכל הדורות.

אורן: איך זה קרה?

כי אתה נכלל מכל היקום הזה, כי אתה מגיע למצב שאין לך גבולות, אתה יצאת מעצמך, אתה לא מגביל את עצמך באגו שלך.

אורן: ננתח את זה, שאבין. קודם כל בתוך אותה קבוצה. נניח שאתה חכם והיא רגישה ואני פחות חכם פחות רגיש.

אבל אתה נכלל מאתנו.

אורן: אני רוצה להבין. אחרי שעשיתי את כל הערבובים האלה, פעם שיחקתי שאני לא קיים ואני עובר ואתם הרחם שלי, פעם שיחקתי שאתם לא קיימים ואני האימא ואתם בתוך הבטן שלי, ואפילו אמרת לי שאפשר להסתדר גם בלי לספר, וזה ביחס הפנימי שלי אליכם.

יש פה הרבה פרטים.

אורן: לא משנה הפרטים. אבל איך נדדה החכמה הרבה שלך לתוכי, אמרת שזה יקרה. איך קיבלתי את השכל שלך ואת הרגישות של טל?

על ידי החיבור ההדדי בינינו.

אורן: איפה זה נמצא בי עכשיו?

ברגש ובשכל המשותף בינינו.

אורן: אז זה לא בי?

לא בך אישית.

אורן: אמרת שאני ארכוש את זה, שכל אחד רוכש את כולם.

כן.

אורן: אז איפה זה?

במידה שאתה רוכש את כולם, מתקשר לכולם, במידה הזו, יש לך מה שיש לנו.

טל: זה קורה כבר בשלב הראשון של העיבור?

לא. זה קורה בשלב השלישי כשמתחברים בשווה. אז הוא הופך להיות לשווה. פתאום הוא מתחיל להרגיש שהוא כמוני וכמוך וכמו כולם ועוד יותר מכולם, כי הוא רוכש כאן סכום של כולם, ההתחברות של כולם. ודרך הסכום הזה, דרך החוש הזה הכללי שיש לו עכשיו, הגישה הזו הכללית, הוא תופש את כל מה שיש ביקום, הוא תופש רגש ושכל של כל המציאות. תקראו לזה טבע, א-לוהים, לא חשוב איך.

אורן: אני?

כן, אתה הקטנצ'יק הזה הלא מוצלח.

אורן:  נניח שאנחנו בארגון עושים אינטראקציות ואנחנו כבר קבוצה אינטגראלית מתקדמת. אני חוזר הביתה לאשתי והילדים, אז פתאום הם יראו שהאבא הלא יוצלח נהייה גאון הדור, נהייה איינשטיין. הם ירגישו את זה?

כן.

אורן: זה יהיה מורגש?

כן, כי אתה לא מאבד את הקשר אתנו.

אורן: אתכם אני עובד, וכל היום עובר על כל התרגילים. עכשיו אני הולך לאשתי ולילדים. אמרת שאדע איך לנהל את החיים שלי בתבונה. הם ירגישו שנהייתי איינשטיין?

כן.

אורן: באמת הם ירגישו?

הם יתחילו לכבד אותך.

אורן: אבא גם רגיש, אבא הכל.

כן. כי אתה רוכש בזה את מה שקורה בטבע כולו. זה אפילו לא בעשרה אנשים, הקבוצה זה רק אמצעי, כדי להתחיל להרגיש את כל מה שקורה בטבע. וזה נקרא הרבה יותר מדומם, צומח, חי ומדבר שמתרחש על פני כדור הארץ. הטבע כולו זה כל היקום, עם המחשבה, עם התכנית, עם כל מה שקורה. אנחנו מסתכלים בעיניים שלנו, רק על הדוממים שמסתובבים בחלל, הגופים האלה. ולא, זה איזה מחשבה אחת גדולה שהולכת ומתממשת ואנחנו כאן כדורצי'ק, ג'ולה קטנה.

אורן: מה אשתי תרגיש שהשתנה בי, איך היא תקלוט אותי, שבעלה נהייה איינשטיין?

קודם כל היא תרגיש שאתה נעשה איש מאוזן. שולט בתחושות, תכונות, מחשבות. שיש לך פתאום גישה מאד עמוקה לחיים, שאתה רואה את העולם בצורה שקופה, כאילו דרך קירות, לא חשוב דרך מה. אתה קורא את בני האדם, אתה קורא את התהליכים שעוברים באנושות בכל מיני רמות של בני אדם. אתה חי את זה, חש את זה, זה הכל נמצא בפנים בתוכך, אין לך שום בעיה להבין מה קורה ומה הולך.

אורן: מה הילדים ירגישו?

הילדים ירגישו שבאבא יש חכמה עליונה.

אורן: אני אהיה יותר רגיש אליהם, אבין אותם?

ודאי שתרגיש יותר ותבין יותר, ותגלה איתם איזה הבנה וקשר הדדי. תיתן להם עצות שיהיו העצות הנכונות.

אורן: הם ישמחו מהתהליך הזה שאני עובר בעבודה?

אתה תקנה גישה כזו אליהם שהם ישמחו. אתה תבין איך לגשת אליהם. איך לדבר איתם. אתה תוכל להתלבש בהם ולא לקבוע כמו היום, הכל בכוח.

אורן: מה זה ל"התלבש"?

להתלבש זאת אומרת, להיות ממש בתוך הרגש והשכל שלהם, הם יבינו אותך, הם יראו שאתה קרוב אליהם.

אורן: הם יפתחו אלי?

ודאי.

טל: יש סוף לתהליך הזה, בדרך כלל לקבוצות יש התחלה וסוף?

עד שכל העולם יהיה מחובר, כמו שהוא רוצה להתחבר עם הילדים שלו.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל, תודה גם לכם שהייתם אתנו. מתחברים, חיים חדשים, כל טוב.

לחצו כאן להורדה