מעשרחיים חדשים - תוכנית 325 - סליחה
הפסק
הורד+תקציר השיחה
| סליחה | ||
| השאיפה הטבעית שלנו היא ליהנות. אנו משקיעים כוחות להשיג את מה שרצוי בעינינו - דמו מצב בו עבדתי קשה לקנות חליפה, ומישהו זורק כמה מילים שליליות על איך אני נראה... נפגעתי מאוד. עתה, אם הוא לא יפצה אותי על כל הנזק שגרם, ארצה לנקום בו - סליחה זה שאתה מרגיש שהבור שנפער בתוכך נסגר, ואין לך דחף לפגוע באותו אדם - אם פגעתי במישהו, ואני רוצה שיסלח לי, עליי לבוא ולעשות לו כל מיני טובות - אם מישהו פגע בי, לפעמים כדאי להשתדל לשכוח, כדי שלא תיהרס לי הבריאות אם פגעת בעבר במישהו, ואתה רוצה להגיע איתו לאהבה, תאמר ישר שרצונך להשלים. תשאל אותו, על ידי מה אתה יכול למלא את החלל מהפגיעה שגרמת לו - בחברה שמטרתה להגיע לאהבת הזולת, אני צריך לומר שכולם מתוקנים חוץ ממני - אני רוצה להידמות לכוח הכללי של הטבע שכולו אהבה ונתינה, ולכן אני משלים עם כולם - "חפץ חסד": הדבר היחיד שחשוב לי הוא להיטיב לזולת, ולכן אף אחד לא יכול לפגוע בי - "חפץ חסד" הוא מצב שבו אנו מאזנים את האגו שלנו, כלומר מכוונים אותו לטובת הזולת - "חפץ חסד" דואג שיהיה טוב לכולם. הוא מודע לטבע האנושי ומתייחס לכולם בהבנה כשאנו מדברים על אגו, הכוונה לרצון להיטיב לעצמי על חשבונו של הזולת - האגו שלנו מביא אותנו בסופו של דבר למצבים לא נעימים, מזיק לנו עצמנו - להזדהות עם כאבו של אדם פגוע, להסביר לו שהפוגע פועל מתוך האגו, וצריך לתקנו |
||
+תמליל השיחה
אורן: היום אנחנו מזמינים אתכם להיות איתנו בדיון על סליחה, מה זאת אומרת סליחה. החיים שלנו בנויים ממערכות יחסים, יש אותנו ואת כל האנשים סביבנו בבית, בזוגיות, במשפחה, בעבודה, השכנים, המכרים, בכל מקום יש סביבנו אנשים. יש בינינו כל מיני מערכות יחסים, לפעמים קורים דברים לא כל כך נעימים שפוגעים בנו, ואולי אנחנו פוגעים באחרים. אנחנו לומדים בכל התרבויות האנושיות העתיקות ביותר ועד היום יש את עניין הסליחה, להסתכל על משהו שקרה, להתמודד איתו, לסגור אותו, לשים אותו בצד וללכת קדימה אל עבר בניית יחסים יותר טובים בינינו. וזה משהו מאוד לא פשוט לעשות, כי הרגשות שלנו קורעים אותנו מבפנים, סוחטים אותנו, מכווצים אותנו וסוגרים אותנו.
היום בתוכנית חיים חדשים אנחנו רוצים ללמוד איך לבנות מערכות יחסים טובים יותר, איך להגיע לאהבה, לחיבור, לקשר, להדדיות בינינו. נדבר על המושג הזה של ללמוד לסלוח לעצמנו, לאחרים, ולבנות מערכות יחסים יותר טובות בינינו.
יעל: אז כולנו ברמה כזאת או אחרת פגענו באחרים, נפגענו בעצמנו, אפילו פגענו בעצמנו הרבה מאוד פעמים, אנחנו מכירים את אותן תחושות לא נעימות של כאב, של פחד, של עצב מאוד גדול, של כעס מאוד גדול שלפעמים מתעורר. אם הכבוד שלי נפגע אז יש שם משהו מאוד לא פשוט ועד כדי כך שאנשים לפעמים לא מוכנים לסלוח, אלא רק בתנאי שתהייה איזו נקמה שכביכול משווה בין שני המצבים.
כל אחד שמדבר על סליחה מדבר על משהו אחר, אחד מדבר על כך שהוא פשוט שם את הדברים בצד. שני מדבר על כך שהוא שוכח את הכל. שלישי מדבר על כך שהוא מבין את המניעים של הצד האחר, ואז זה מאפשר לו לעבור תהליך של הסרת המחיצות ובאמת לפתוח את הלב. וכמו שאורן אמר, כשיש סליחה לעצמי, יש סליחה לאחר ובואו נבין מה זאת סליחה? איך אתה תופס את הערך של סליחה, את המצב של סליחה? על מה סולחים? למי סולחים?
הטבע שלנו הוא רצון ליהנות, רצון למלא את עצמי בכל מיני דברים טובים שנראים לי טוב, כמו אוכל, מין, מנוחה, משפחה, עושר, כבוד, שליטה, מושכלות למיניהם בכל מיני אופנים יחד מכולם וכך כל אחד לחוד. זה הטבע שלי ואני כל הזמן עובד כדי למלא את עצמי וכל הזמן אני עושה חשבון כמה כוחות אני צריך להשקיע, כי אני כמו מכונה שצריך להשקיע יגיעה, כוחות, כדי להשיג את הדבר הרצוי.
ואני עושה חשבון, נניח אני צריך לעבוד שבוע ימים כדי לקנות חליפה יפה ואז אני הולך לאיזו מסיבה ויש לי חליפה יפה. אבל השקעתי בה שבוע ימים. אני מגיע לשם, כולם מסתכלים עלי, אומרים לי "איזה יופי, איך אתה לבוש יפה", אני ממש נהנה. זאת אומרת אני עבדתי קשה שבוע ימים, אבל בעצם הגעתי פחות או יותר לתענוג המשוער. וכך התענוג העתידי כבר נתן לי כוח להשקיע שבוע ימים כדי לקנות חליפה. פתאום מישהו מתוך הקהל אמר לי איזה דברי ביקורת על החליפה שלי, זלזול. ואז נפגעתי, כי רציתי ליהנות, השקעתי בה שבוע ימים של עבודה. כולם שמו לב היו מוכנים לתת לי מחמאות ופתאום כשאחד אמר משהו, אז כולם שתקו וכבר לא הסתכלו עלי יותר, אני כבר לא קיבלתי את השכר שרציתי לקבל.
זאת אומרת האדם פגע בי, אני מאוד נפגעתי, הלך שבוע ימים של עבודה. חוץ מזה במקום תענוג, במקום גאווה, קיבלתי עלבון. וברור לי לָמה, כי האדם הזה, אולי אפילו בלי הכנות עמוקות ובלי סיבות מוצדקות כך סתם בא לו להגיד לי כך, אפילו שכולם יודעים שזה הטבע שלו, וכך הוא רגיל. אחר כך הוא הגיע אלי בין היתר הוא עבר שם עם הכוסית במסיבה הזאת ואמר לי "סליחה אם אמרתי לך משהו לא יפה". ואני עונה לו " לא, זה בסדר גמור, זה שום דבר".
יעל: לא קרה כלום.
בעצם עכשיו אני מוכן לעבוד לא שבוע אלא חודש ימים רק כדי להחזיר לו כמו שצריך. אז האם הסליחה שלו היא סליחה? לא, אני לא קיבלתי אותה. זאת אומרת הסליחה צריכה להיות פיצוי אמיתי על כל מה שאני עבדתי שבוע ימים וכל מה שהייתי משער לעצמי שאני אקבל תשלום, זאת אומרת מחמאות, התפעלות של הקהל, כבוד. במקום כבוד קיבלתי בושה, זלזול וכן הלאה. אז על כל הדברים האלה שביחד מצטברים אצלי, אני עכשיו צריך לדרוש פיצוי. הפיצוי יכול להגיע אך ורק מנקמה. או יכול להיות שהאדם הזה יגיע ויאמר, "אתה יודע, עכשיו אני הבנתי מה אני גרמתי לך, גם שבוע עבודה, גם עלבון וגם כל מה שאתה רוצה אני מוכן, אני רוצה לכסות את זה, בכל דבר. כמה עולה לך לעבוד שנה שלמה? עבדת שבוע ימים? תקבל שנה שלמה, אני עכשיו רושם לך צ'ק ואנחנו סוגרים את זה. אבל תאמין לי שרע לי, לא טוב לי, אני באמת מצטער, עובדה שאני מוכן בצורה כזאת לכסות את זה. לפחות תדע שבאמת אני מאוד מאוד מצטער". ואז אם אני מרגיש בהתנצלות שלו וגם בצ'ק הזה פיצוי הולם, אז אני מוכן למחוק הכל כאילו לא היה כלום.
יעל: אתה אומר, שיש כאן עסקה.
כן, עסקה. חוץ מזה אני אומר "אולי טוב אם אני אעשה עוד פעם אותו דבר. אני מוכן לעבוד עוד שבוע ימים, לקנות עוד חליפה ועוד פעם לבוא לאיזה מקום ושיבוא מישהו כזה כמוהו, אני מוכן". כי הפיצוי היה שווה לי להשקעה וליגיעה. סך הכל כמה סבלתי, שבוע ימים של עבודה ועוד איזה עלבון לפני כולם, זה לא נורא. אבל עבור מה שאני עכשיו קיבלתי אני עכשיו אגיע עם האוטו החדש שכולם יראו מי אני, מה אני.
יעל: אתה אומר, שהיה שווה.
היה שווה. זאת אומרת כך זה העניין, הכל תלוי בגודל המכה ובגודל הפיצוי על המכה. כמו שבעל הסולם מסביר לנו על כך ב"הקדמה לתע"ס" על היהודי שבוכה למה הוא לא קיבל עשר מכות אלא רק חמש, כי על כל מכה הוא קיבל שם איזה סכום. לכן סליחה, נקמה, פגיעה, עלבון, השקעה, כל הדברים האלה הם יחסיים בלבד, הכל נמדד כלפי הרצון האגואיסטי שלי, הרצון לקבל.
סליחה יכולה להיות אך ורק בתנאי שאני לגמרי מכסה בטוח ברווח טוב על העלבון, המכה, ההפסד וכן הלאה. הנקמה מגיעה למצב שאין לה פיצוי, לא יכול להיות פיצוי, כמעט ואין דבר כזה. אנחנו תמיד יכולים למצוא איזו גישה לאדם כדי לסגור איתו חשבון, שיהיה מרוצה ושלא יגיע לנקמה. אנחנו רואים את זה בין מדינות ובין בני אדם פחות או יותר אנחנו יכולים למצוא, השאלה היא רק אם אנחנו מסוגלים להגיע לזה. אם לא? לאדם שנפגע יש בו אש פנימית, שהוא לא נרגע עד שמרגיש את הנקמה. הנקמה היא מילוי של האגו שנפגע. זאת אומרת יש סתם אגו, אבל אגו שנפגע זה כמו חיה פגועה, פצועה. ואני חייב לעשות כאן משהו, זו אש קנאה, זו אש שנאה. ואז אני לא אירגע, לא אשתוק עד שאני אמצא משהו. וכשאני מגיע לזה אין מילוי יותר מתוק לכל הפצע שלי שנפגעתי, מהנקמה הזאת שאני רואה עד כמה שהצד השני עכשיו סובל. רק הסבל שלו יכול למלא את המקום שבו הייתי סובל ממנו. ולכן הנקמה היא דבר מאוד גבוה רוחני, עד שאני לא פוגע בו לפחות בצורה כמו שהוא רצה לפגוע בי אז אני עושה חשבון לא מה שהוא עשה לי, אלא כיבכול מה הוא רצה לעשות.
יעל: כלומר?
יכול להיות שזה הרבה יותר ממה שהוא עשה. זאת אומרת נניח הוא אמר עלי משהו בין המילים, אבל אני מעלה את זה לדרגה עוד יותר גבוהה. ואז בהתאם לזה אני מפתח את הנקמה, מתכנן אותה, מתכנת אותה ומוציא אותה לפועל. וכאן אני ממש לא נרגע עד שאני רואה את האדם לא רק שהוא סובל בעצמו, זה שהוא סובל זה בסדר, אלא שהוא נמצא תחתיי, שהוא מצטער על מה שהוא עשה קודם, כביכול הוא עושה תשובה על זה מגיע אלי וממש משתחווה לפני. כי המעשה שלו היה כדי להוריד אותי, כדי לפגוע בי, כדי להפיל אותי, עכשיו אני רוצה לראות אותו בצורה כזאת לפני, זאת הנקמה.
יעל: הוא רצה להקטין אותך, להוריד אותך, האם יש אפשרות שזה יקרה?
עשיתי את זה כמה פעמים בחיים ומאוד נהניתי.
יעל: אז אתה אומר שזה אפשרי?
זה אפשרי ועוד איך.
יעל: ואחר כך לא נוצרה מזה איזו שרשרת?
לא, זה תלוי בכל, אבל אני אומר שאת הדברים האלה צריכים ללמוד, לבדוק מה שאנחנו עושים, האם באמת זה כך הטבע שלנו. זה היה לפני הרבה מאוד שנים, לפני שהתחלתי לעסוק במה שאני עוסק.
יעל: אני דווקא רוצה לחזור לסליחה. מה זה באמת לסלוח? מה קורה לבן אדם?
לסלוח זה נקרא שאני מרגיש באותה פגיעה שעשה לי האדם, מילוי הולם, שהמילוי הזה לא נותן לי עכשיו אפשרות לחזור ולפגוע בו בחזרה. כי כשהרצון לקבל מקבל פגיעה הוא רוצה לקום ולהחזיר, להשלים את עצמו. אני לא רוצה להשלים את עצמי מפני שאותו מקום הפגיעה הִתְמַלֵּא.
יעל: אתה מתאר משהו מאוד מכני. האם יש איזה תהליך רגשי שמתלווה לכל הסיפור הזה?
לא, הכל רגשי. אני יכול למדוד כמה יש לי נקמה, פגיעה, בושה, כבוד, סלידה.
יעל: האם יש איזה תהליך שהבן אדם צריך לעבור כדי לסלוח לאחר?
מה זה נקרא לסלוח? לסלוח זה נקרא למלא אותו מקום הפגם. מה אלה סתם מילים? אני צריך איפה שאני פגעתי במישהו או שמישהו פגע בי, אותו מקום פגיעה, איזה שקע, אני צריך למלא את השקע הזה, למלא אותו בסיפוק, כך שלא יהיה ממש זכר למה שהיה.
אורן: איך אפשר לעשות את זה? קודם נתת דוגמה שאני משלם בצ'ק. היה שם צ'ק והתנצלות. אני לא יודע אם בכל מצב שפגעתי במישהו אני אוכל לשלם את זה בצ'ק, לפעמים זה לא רלוונטי, וגם אני לא יודע אם אני מסוגל.
אז בוא נשים לרגע את עניין הפיצוי הכספי בצד, אני מבין שהוא חשוב, אבל לא תמיד זה מתאים, לא בכל סיטואציה זה מתאים. נניח שאין פה פיצוי כספי ואני מתמודד רק עם החור הזה שעשיתי לך בלב, פגעתי בך. עכשיו אני רוצה לבקש ממך סליחה בצורה שתמלא לך רגשית את החור הזה בלב לגמרי. האם זה בכוחי?
תבוא תשתחווה תתחיל לשרת אותי, תתחיל לעשות לי כל מיני טובות ונראה האם אתה יכול למלא לי את השקע הזה.
יעל: אני מרגישה שאתה מתאר את זה כמו משחק. אתה עכשיו אומר "ישחקו הנערים לפני" אני רוצה עכשיו שהוא ישרת אותי וימלא אותי ועכשיו אני כאילו בעל הכוח, זאת היא התחושה שאתה נותן לי. והוא צריך לעשות את כל המאמצים, כדי לסתום לי את אותו חור.
אני צריך לפצות אותו או שהוא צריך לפצות אותי.
יעל: הוא צריך לפצות אותך.
פיצוי, מה זה נקרא פיצוי? למלא אותו מקום שחסר, שאני גרמתי.
יעל: אני יכול לסלוח לבן אדם גם בלי שהוא יבקש ממני סליחה?
צריך להיות חשבון. אם זה אדם גדול שלא כדאי לי להתעסק עימו, אחרת יכול להיות שאני אקבל איזו מכה הרבה יותר, אז אני כאילו סולח, אבל אני לא סולח.
יעל: אתה שותק, אבל לא סולח.
כן, אני כאילו מתקפל ומתרחק. אבל איך זה יכול להיות שאם יש לי פגיעה אני מעביר אותה סתם כך.
יעל: יש גישה שאומרת, שברגע שאתה סולח אז בעצם אתה בעצמך משתחרר מאותו כעס, מאותה מועקה. אתה יכול לסחוב את זה איתך שנים, למה זה טוב לך?
רגע, אם אני עושה חשבון שלא כדאי לי לסבול מפני שיש לי כאב לב.
אורן: על זה שפגעו בך?
כן. אני עושה מאמצים כדי לשכוח, ואז יש לי רווח. אני צריך בכל זאת למלא את השקע הזה.
יעל: מה יותר נכון?
זה לא עניין של מה שיותר נכון או לא, זה תלוי בבן אדם, אבל אני חייב למלא את השקע. או שאני ממלא אותו עם החשבון שכדאי לי לשכוח כמה שיותר מהר, כי זה אוכל אותי וזה לא בריא וכן הלאה אני עושה מאמצים ואז אני שוכח. זה כוח הגנתי של הגוף שאומר לי תעזוב את זה, לא כדאי לך להתעסק, כאילו שזה לא היה. תשכח.
אורן: האם אני יכול לעורר את המנגנון הזה בצורה מודעת?
כן, ודאי.
אורן: מה לומר לעצמי?
שכנוע עצמי.
אורן: איך?
אחרת יהיה לך רע, גרוע מאוד. אתה תתחיל להתרגז עכשיו עליו וכל הזמן תחשוב עליו ותאכל את עצמך וכולי, האם מזה יצא לך משהו טוב?
אורן: רק אולקוס.
זה הכל לפחות, אם לא התקף לב. אז בשביל מה?
אורן: ואז מה לעשות?
ואז אתה עושה כל מיני פעולות הגנתיות כאלו כדי לשכוח את זה, כדי להעביר את זה לדרגה כזאת שכמעט ולא חשוב.
אורן: אני כמעט ולא יכול לשכוח כלום.
זו רק שאלה באילו תרגילים אתה עוסק, אין דבר כזה. אפשר לשכנע את האדם בכל דבר.
אורן: אני מאלה שלא שוכחים, תן לי תרגיל לאדם שלא שוכח?
אם אתה לא שוכח, אז בסדר. קודם כל אפשר לקחת אותך לאיזה טיול, לאיזה אירועים כדי שאתה קצת תשכח מזה, ותצא מזה. תראה שיש דברים יותר גדולים, ויותר חשובים בחיים שיש עוד ועוד. אפשר לעשות איתך סיבובים כאלו שאתה פשוט תוריד מחשיבות המכה הזאת, שחוץ מזה יש עוד דברים גדולים. מישהו פגע בי במשהו, בסדר, אמר עלי משהו, אז אמר. פתאום יש לי איזה חור בבנק. אם יש לי חלילה קרוב משפחה שחולה ממש מסוכן, אז האם אני חושב על מישהו שאמר לי שם משהו?
אורן: לא, ברור שלא.
אז הכל תלוי ביחסים. ואז אפשר להוריד את החשיבות שלו כמעט עד אפס.
אורן: זה כשבאה לי צרה יותר גדולה.
יכול להיות שזו לא צרה.
אורן: מה לא צרה?
נניח אתה הולך לחתן בת ויש לך בעוד שבוע ימים חתונה ואתה כולך עסוק בזה, אז האם אתה חושב על זה ממש? כן, יש כאן קצת איזה זיכרון, אבל לא יותר מזה. כי אתה מבולבל ועסוק בכל ההכנות.
אורן: עכשיו הבנתי, קודם אמרת תרגילים הכוונה לייצר לעצמי בצורה מלאכותית דברים אחרים גדולים יותר שימלאו אותי וישכיחו לי את החור הזה של הפגיעה?
כן. הם לא ימלאו את החור של הפגיעה, אבל את הפגיעה אתה מוריד ברמת החשיבות.
אורן: נניח אני פגעתי בך ועשיתי לך חור כזה. ואמרת, שאם אני רוצה לסתום לך את החור הזה, "תבוא תשתחווה, תשרת אותי" ואז נראה, עד שזה ימלא לך את הפגיעה.
איך אני יודע איך לגשת לאדם כזה שפגעתי בו נכון, זאת אומרת שהוא לא ישים בפני איזה חומת מגן, שהוא לא ישר יתקיף אותי. איך אני מתחיל את האינטראקציה הזאת, כי המטרה שלי היא לסתום את הפגיעה שעשיתי לו?
למה?
אורן: כי יש לי איתך איזו מערכת יחסים והחיים ממשיכים.
חשבונות רגילים אגואיסטים.
אורן: אני צריך להמשיך בקשר איתך. אולי בעבר אפילו לפני כמה שנים עשיתי משהו שפגע בך.
אני לא יועץ פסיכולוגי, אני לא יכול להגיד לך.
אורן: אתה מבין ביחסים בין אנשים?
אני מבין ביחסים בין אנשים, בתנאי שהם רוצים להיות מכוונים למטרת הבריאה.
אורן: ומה היא?
"ואהבת לרעך כמוך".
אורן: בעבר לפני כמה שנים פגעתי בו, אבל עכשיו אני רוצה להיות איתו באהבה.
תבוא אליו ישר ותגיד לו שאתה רוצה להשלים.
אורן: קודם כל לבוא אליו בגישה ישירה, בלי פוזות ולהגיד לו שאני רוצה להשלים איתו. זו תחילת האינטראקציה. איך אני מתחיל למלא לו את החור, את הבור?
תשאל אותו.
אורן: מה לשאול?
על ידי מה אני יכול להשלים את הפגיעה?
אורן: זה לא יביך אותו?
דבר איתו ישירות.
אורן: יש שתי אופציות, או שהוא אומר לי טוב או שהוא אומר לי לא רוצה. אם הוא אומר לי לא רוצה, אז נגמר הסיפור.
אין מה לעשות. חכה לנקמה.
אורן: אם הוא אומר לי בוא נתקדם, אני מקבל את זה, אז על ידי מה אני יכול לכסות את הפגיעה?
שהוא יגיד לך.
אורן: ככה באופן ישיר.
כן. דווקא ההפך. אם אני מדבר לפי השיטה שלי, להגיע להשלמה כזאת שאנחנו מגיעים ממש לדרגה אחרת של קיום בינינו, אז אני אומר שאנחנו צריכים לדבר בצורה ישירה, שכל אחד מבין שזה האגו ואנחנו צריכים להתעלות מעליו ולקשור בינינו חיים חדשים, צורות חדשות של קיום. ולכן אין כאן סליחה, אין כאן נקמה, אין כאן כלום, יש פשוט חיבור נכון במקום זה המקולקל שהיה לנו קודם בין כולם לכולם.
אורן: הוא חשב שאני יצרתי את החיבור המקולקל.
בסדר, לא חשוב. אני מוכן להגיד שכולם ממש מלאכים ואני המקולקל. כן, מה יש? מה זה חשוב? אני צריך לתקן את עצמי בלבד, תעזרו לי.
יעל: על מה אני צריך לבקש סליחה במקרה כזה, על המעשה, על פגיעה, על התוצאה, על המחשבה שבכלל רציתי לפגוע בו?
אנחנו צריכים לבקש סליחה, זאת אומרת השלמה עם החברים, עם האנשים. אחרי שיש לנו השלמה עם האנשים, אנחנו צריכים להשלים עם עצמנו. אנחנו עם הטבע.
יעל: איך זה קשור אחד לשני?
אני רוצה להגיע לתכונת האהבה, לתכונת ההשפעה, נתינה, שזה החוק הכללי של הטבע, הכוח הכללי שמנהל את הכל. אני רוצה להגיע אליו, להיות באותה התכונה כמוהו, שהוא ישלוט בי, לכן אני הולך ומשלים עם כולם.
יעל: זאת אומרת שאתה צריך לסלוח על כל דבר?
כן.
יעל: יש דבר שיהיה נכון שלא תסלח עליו?
תלוי באיזו רמה אני נמצא ועל מה מדובר בדיוק, באיזו רמה נמצאים האנשים, אבל בעצם לא. בעצם אני צריך להגיד שחוץ ממני הכל מתוקן, רק אני מקולקל.
יעל: אז למי אני סולח מתוך התפיסה הזאת, לעצמי או לשני?
לכולם. כי אני מבין שהם לא אשמים, שאף אחד לא פגע בי. אני הרגשתי את המכות האלה, מפני שאני האגואיסט. וברגע שאני מגיע למצב של "חפץ חסד", שלא חשוב לי כלום, רק להשתתף עם הזולת, אז אף אחד לא יכול לפגוע בי.
יעל: אתה אומר בעצם, שבמצב שבו חיים חיים של שלמות ושל אהבה נצחית כזאת, אין בכלל מקום של פגיעה?
אין מקום של פגיעה, כי האגו שלי לא עובד. מה הבעיה? האגו שלי לא עובד אז אין מקום לפגיעה.
יעל: זאת אומרת, אפילו לא יקרה מצב שבטעות אני הולך לפגוע במישהו אחר. כי אם, כמו שאמרת לנו בהתחלה, האגו שלי הוא זה שמודד את גודל המכה, את העלות ואת התועלת, את רמת הפיצוי שאני מקבל או לא מקבל, אז כל המדידות האלה בכלל לא קיימות. אין מערכת מדידה, האם זה מה שאתה אומר?
יש מערכת מדידה במידה שיש לי אגו. אבל אם האגו מתוקן ואני נמצא בדרגת "חפץ חסד", שאין לי כאילו לעצמי שום חשבון, אז אף אחד לא יכול לפגוע בי.
יעל: אתה אומר, אני סולח לכל בן אדם.
אני אפילו לא סולח, אלא אני לא מרגיש שהם פוגעים בי, אין לי על מה לסלוח.
יעל: אין מצב של פגיעה.
כן, אז כל העולם נעשה כולו טוב.
אורן: איך אתה לא מרגיש שפוגעים בך?
לא בגלל שהם טובים, אלא בגלל שאני תיקנתי את עצמי ואני לא מרגיש פגיעה מאף אחד.
יעל: מה אתה כן מרגיש?
אני מרגיש שהכל טוב. הכל נמצא במצב מאוזן, מתוקן.
אורן: אתה הסברת עכשיו שיש איזה תהליך עם עצמך שאתה יכול לעשות, שהוא הופך אותך להיות חסין מפני פגיעות. הבנתי נכון?
כן.
אורן: אף אחד לא יכול לפגוע בי. יש תהליך שאני עובר עם עצמי והוא כאילו בונה סביבי שריון, שאף אחד בשום דרך לא יכול להזיק לי.
אפשר להגיד שריון, או אפילו ההפך, ערום.
אורן: יש משהו שאני יכול לעשות ואז אנשים לא יכולים לפגוע בי, גם אם הם מנסים לפגוע?
הם לא ירצו.
אורן: אז יש משהו שאדם יכול לעשות ואז הוא הופך את עצמו לחסין בפני פגיעות?
כן.
אורן: מה הדבר הזה שאני צריך לעשות כדי להיות חסין בפני פגיעות?
זה נקרא להגיע לתכונה כזאת שנקראת "חפץ חסד".
אורן: כלומר?
שאני רוצה רק להיות מחוץ לעצמי, מחוץ לאגו שלי. להיות בכולם, באחרים, כאילו אני לא קיים. כשאתה נמצא בין אנשים כאלה, אתה מרגיש שיש מלא מקום. אמנם כולם מאוד מאוד צמודים ואין מקום בעצם באותו חדר נניח, אבל הם כאלה שאתה מרגיש שיש מקום.
אורן: שהם גם עושים כזה תהליך?
כן.
אורן: אני מתעניין עוד רגע בעצמי. הבנתי שאני צריך לרצות להיות באחרים כאילו אני לא קיים. מה זה אומר לרצות להיות באחרים כאילו אני לא קיים? אני לא בדיוק תופס מה זה?
כאילו אני לא קיים, שאני לא דורש לעצמי כלום, האגו שלי לא מתעורר.
אורן: כאילו אין לי אגו?
כן.
אורן: אין בן אדם בלי אגו, לא?
הוא מאוזן.
אורן: אגו מאוזן?
כן, כך שלא רוצה לעצמו אלא רק לאחרים מכוון, לטובת הזולת.
יעל: מה עושה אותו אחד, איך נראים החיים שלו?
חיים חופשיים. הוא חופשי, הוא לא דואג לעצמו. מה יש יותר טוב?
יעל: זה נשמע מצוין אבל זה נשמע קצת בלתי אפשרי ביחס שאנחנו חווים ביומיום שלנו.
נכון, זה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי.
יעל: בתוך המצב הזה שאתה מתאר כרגע, האם אני במצב תמידי של סליחה?
לא. את לא צריכה לסלוח, את לא מרגישה שפוגעים בך.
יעל: אז זה כאילו אין שם כלום.
אורן: זה גם נראה כמו ניתוק מהמציאות, כמו איזה טריפ.
כן, האדם הזה נמצא במציאות אחרת. הוא לא נמצא תחת פגיעות בלתי פוסקות כמוכם.
אורן: ברמת התוצאה הוא נהיה חסין לפגיעות. אני לא שואל על התוצאה, את זה הבנתי, אני קונה אותה מראש. אני מנסה להבין מה התהליך שהוא עשה, שבנה את עצמו ברמה כזאת שאף אחד לא יכול לפגוע בו. אז כתבתי שיש לו אגו מאוזן, הוא לא רוצה לעצמו, הוא מכוון לטובת הזולת, כתוצאה מזה הוא מרגיש חיים חופשיים, כי "הוא לא דואג לעצמו, מה יותר טוב מזה?". האם הוא איבד את השפיות, הוא משוגע, מה זה "לא דואג לעצמו"?
לא, הוא נמצא במצב שהאגו שלו לא מתעורר לדחוף אותו כל רגע למלא את עצמו.
יעל: אז הוא יושב ומסתלבט כל היום, הוא לא עושה כלום?
למה? הוא דואג לאחרים.
אורן: זאת אומרת, יש לו דאגות ויש לו פעילות והוא חי, קיים ונושם ובועט, רק שהאוריינטציה שלו, זוית המבט שלו, יצאה מתוך הכינוס העצמי, כל הזמן לדאוג לעצמי ומה קורה איתי ומי פוגע בי ומי מאיים עלי, אל האחרים. הוא העביר את הפוקוס שלו לאחרים, אני דואג לכם נגיד, לך ולה, שיהיה לכם טוב.
יעל: מי דואג לו?
הוא לא צריך שידאגו לו, כי הדאגה שלו היא שיהיה לכם טוב, מזה הוא חי.
יעל: מה עושה הדאגה הזאת, איך היא מזינה אותו?
היא מזינה אותו, כמו שאת דואגת לילדים ואת נותנת להם כל מה שהם צריכים, אז את מלאה, את מרוצה. וודאי שאנחנו לא לוקחים בחשבון דברים הכרחיים שאדם צריך, כמו לצרוך 2000 קלוריות ביום, לישון ועוד דברים הכרחיים. על זה אנחנו לא מדברים, אלא אנחנו מדברים על הכאילו דאגות שלו. אז אין לו דאגות, אין לו פגיעה, אין לו סליחה, אין לו נקמה, אין לו כלום. הוא יודע את הטבע האנושי, הוא מתייחס לכולם באהבה, משתדל להביא אותם גם כן למצב הטוב שהוא נמצא בו בעצמו, וזהו.
יעל: יש לו רגש, הוא בכלל מרגיש? יש לו רגשות טובים? הרגש עובד?
יש לו רגשות, גם טובים וגם רעים, יותר ממה שיש לכל אחד אחר. יותר.
יעל: אז איך הוא לא מרגיש פגיעה אם יש לו גם רגשות רעים?
הוא לא מרגיש פגיעה עצמית. הוא מרגיש מה הוא צריך לעזור לכל אחד ואחד לתקן, כדי שכולם יבואו להשלמה כזאת, לחיים כאלו טובים.
יעל: ומה הוא עושה עם אותם רגשות, אתה אומר שגם השליליים וגם החיוביים מאוד חזקים.
גם השליליים, גם החיוביים, את כל הרגשות האלה יש לו מזה שהוא מרגיש את הזולת. הם לא אישיים שלו, זה של הזולת. כי הוא לעצמו השלים את הכל, יש לו רק רצון להשפיע לזולת, ולכן הוא מרגיש את הזולת ומשתדל לעזור לזולת למלא את עצמו, להשלים את עצמו. "להשלים", זאת אומרת גם כן להגיע להיות חפץ חסד.
יעל: אני רוצה להבין, אני כאילו לא מרגישה את עצמי אלא אני רק מרגישה את אורן כרגע?
כן, את מרגיש את עצמך שקיימת בתוך אורן.
יעל: ואני מרגישה את כל הרצונות של אורן ואת כל מה שהוא צריך?
כן.
יעל: הוא רוצה לשתות, הוא רוצה לאכול, כל מה שהוא רוצה.
ואת מוכנה לעזור לו בהכל כמו לתינוק שלך.
יעל: תסלח לי שאני מביאה עוד את האגו שלי מהמקום האחר, אבל מי ידאג לי?
מה את צריכה חוץ מהכרחיות?
יעל: לא יודעת, מה אורן צריך?
אורן צריך אולי אלף ואחד דברים, לא חשוב, אבל מה את צריכה חוץ מהכרחיות? רק להתקיים וזהו.
יעל: אני רוצה הרגשה טובה, אני רוצה יחס טוב, אני רוצה אהבה.
יהיה לך הכל, מתוך זה שאת מתייחסת כך לאחרים.
יעל: מה יש בדבר הזה שברגע שאני נותנת אותו למישהו אחר, הכל חוזר אלי בעצם?
מה זה חוזר?
יעל: אתה אומר שבעצם הדאגה למישהו אחר, כרגע זה לאורן, אני מלאת כל טוּב. מה יש במנגנון הזה?
בזה שאת מביאה אותו למצב הטוב.
יעל: איך זה עושה לי טוב?
מפני שיש לך רצון לגרום לו טוב. על מה אנחנו מדברים? אנחנו לא מבינים לגמרי אחד את השני.
אורן: לא הבנו, מה זה שהיא רוצה לעשות לי טוב וכתוצאה מזה היא מרגישה כל טוב בעצמה. היא כאילו התרחבה, כאילו חוץ מזה שהיא עד היום הרגישה את עצמה היא פתאום מרגישה אותי, מה אני רוצה, מה אני צריך, היא נותנת לי, וכשאני מקבל את זה, זה עושה לה טוב. מה המנגנון? מה המכאניקה פה?
מכאניקה פשוטה. אותה גברת נניח, על ידי השימוש בשיטת החיבור, לאחר שהיא עברה אצלנו קורסים והשתפרה בזה, היא הגיעה למצב שמעל האגו שלה היא רכשה את תכונת ההשפעה, נתינה. בתכונת ההשפעה הזאת היא מרגישה את הזולת, צער של הזולת או שמחה של הזולת. בקיצור, מה שיש באגו של הזולת. ואז היא מוכנה להתייחס לזולת הזה כמו לילד שלה, שרוצה לגרום לו כל טוב. כך היא מתייחסת עכשיו לזולת.
אבל מה זה נקרא לגרום לזולת כל טוּב? זה לא למלא אותו בכל מה שהוא רוצה באגו, אלא באמת לגרום לו כל טוב, זה שגם אותו, את הזולת, להביא למצב כמו שהיא עשתה עם עצמה. זאת אומרת, על ידי שיטת החינוך החדש להביא אותו לחיבור לזולת ממנו, וכך לגרום לו יכולת להיות מאוזן, רגוע, נוח במצב החדש הזה.
יעל: לגרום לו, זה לגרום לאורן?
נגיד לאורן, לא חשוב לי מי.
יעל: את החלק הזה הבנתי, אני גם מכירה את זה מהילדים שלי. אבל איך זה חוזר אלי? איך בסופו של דבר מה שנתתי לאורן וכל המאמץ שהשקעתי בו חוזר אלי? כאילו הפכתי להיות אורן.
את חיה בו.
יעל: ממש כך. איך כל זה בסופו של דבר חוזר אלי?
לאן "אלייך", אם את נמצא בו?
יעל: אז זה בעצם חוזר אלינו כבר, נעשינו אחד?
כן, את נמצאת בו, מה שהוא מרגיש ונהנה, זה הנאה שלך.
יעל: אני יכולה להיות כך בתוך כמה אנשים או רק באחד?
בכל האנושות.
יעל: יש לי את המשאבים בשביל להרגיש את כולם?
ולהתחבר עם כולם.
יעל: ולתת לכל אחד מה שהוא רוצה?
כן.
יעל: יש לי שלושה ילדים, אני לפעמים מרגישה שלושה ילדים ובעל.
אז יש לך שבעה מיליארד.
יעל: לפעמים אני מרגישה שגם עם שלושת הילדים, שאני אוהבת אותם אהבה מאוד גדולה, אין לי מספיק כוח כדי לתת להם. אני לא נמצאת בתוכם לגמרי, אני עושה השתדלות מאוד גדולה אבל אני לא באמת מצליחה להיות לגמרי הם.
כי את נמצאת איתם בקשר בהמי, כמו שכל בהמה אוהבת את צאצאיה, ולכן אין לך מספיק כוח לזה. וכאן מדובר בכוח רוחני, שאת מעל האגו מפתחת יחס לזולת של אהבה באמת. האהבה שיש לך לילדים שלך, זה אהבה כמו שיש בכל עולם החי.
יעל: איך אני עושה את המעבר הזה? כי אני רוצה שיהיה לי גם כוח לתת. אני רוצה שיהיו לי אותם משאבים אינסופיים לתת שאתה מתאר כרגע. אני עדיין חושבת במונחים אגואיסטיים, לתת לילדים שלי או לפחות למקורבים שלי, בתור שלב ראשון?
זה לא נכון, לילדים ולמקורבים.
יעל: אלא?
כי ילדים ומקורבים זה כמו הגוף שלך, אין הבדל בינך ובינם ולכן כאן החוק הזה לא עובד. החוק הזה צריך לעבוד בין האדם לזר, לזולת.
יעל: איך אני יוצרת את המעבר הזה? איך אני יוצרת אותו מקום שמאפשר לי להיכנס, כמו שאתה אומר להתלבש בו, להיות מישהו אחר ממש, להרגיש אותו במאה אחוז?
על ידי התרגילים שתעברי אצלנו במסגרת החוג שלנו.
יעל: אתה יכול לתת לי שני תרגילים להתחלה, הביתה?
אין דבר כזה.
יעל: אין למתחילים משהו?
לא, זה לא למתחילים. צריכים ללמוד את זה, ללמוד ולבצע בקבוצה.
יעל: אמרת שכל אחד צריך גם את אלפיים הקלוריות שלו ואת כל הדברים ההכרחיים בשביל המחייה. אבל אם אני עסוקה בלדאוג לעצמי האם אני צריכה לדאוג גם לאורן, ואיך יהיה לי זמן ואנרגיה גם לזה?
כן, אבל קודם לעצמך. זה נקרא "אם אין קמח אין תורה". קודם את צריכה לדאוג לעצמך כדי להתקיים ואחר כך לדאוג לאורן שיהיה לו גם כן. עד שלא יהיו לך אלפיים הקלוריות שלך, את לא מחויבת לדאוג לאף אחד.
יעל: האם אני צריכה להתחיל ממצב בסיסי, שבו אני מסודרת מכל הבחינות?
לא מכל הבחינות, אלא הבסיסיות.
יעל: ומהמקום הזה שהוא נקודת המוצא שלי, עליי להתחיל ולראות איך אני ממשיכה ויוצרת את אותו חיבור עם האנשים שמסביבי, עם אותה קבוצה שעליה דיברת?
נכון, כן.
יעל: ובסופו של דבר אני כל הזמן מחפשת את זה שידאג לי, איפה הוא זה שאני אורן שלו?
אין ולא צריך, כי אחרת את לא חפץ חסד. חפץ חסד לא דואג לעצמו בכלל.
יעל: אני מרגישה כמו מתאבדת עכשיו.
לא, זה נכון שאת מתאבדת, אבל על ידי התרגילים שאנחנו מבצעים את תוכלי לצאת מעצמך.
יעל: ולא לחשוב לרגע על המקום הזה של "מה קורה איתי?"
נכון.
אורן: אמרת קודם שכאשר האדם מפתח יכולת להתייחס לאחרים, הוא מבין את הטבע האנושי ומתייחס לכולם בהבנה, ולכן הוא לא מרגיש נקמה, פגיעה וסליחה, את כל האינטראקציות האלה. מה זאת אומרת, שהוא מבין את האחרים?
הוא מבין שבאחרים בסך הכל בוער הטבע, שלא הם אשמים בזה, לא הסביבה ולא החברה, אלא כך הכוח הכללי האגואיסטי פועל בהם, וגורם להם להתנהג בצורה רעה, כי יצר האדם רע מנעוריו.
אורן: הוא רואה שאנשים פוגעים אחד בשני. בעיניי קיימות בכך שתי רמות שונות. אני רואה שאתה פוגע ביעל ואני מבין שהטבע שלך אגואיסטי, וכשאתה פוגע ביעל, אני סולח לך, אתה לא אשם, זה הטבע שלך, יש בך משהו שגרם לך לעשות את זה.
ומה הלאה? למה אתה מתנהג כך? למה אתה מתייחס אליי כך?
אורן: אמרת שנפתחה לי פתאום הראייה, שאני רואה את האנשים כשקופים, אני רואה מה מניע אותם.
בסדר, אתה רואה שאני אגואיסט. ולמה אתה עוזב אותי בצורה כזאת? אם אתה אומר "בסדר, הוא לא יכול להתנהג אחרת כי זה הטבע שלו", האם בזה כבר גמרת לעשות הכל, אין לך יותר מה לעשות איתי? תעזור לי להיתקן.
אורן: אם אני מבין למה אתה פוגע בה, כי הטבע שלך אגואיסטי, אז הבנתי קודם כל שאני כבר לא כועס עליך, כי אני מבין אותך. האם אני צריך עכשיו גם לפעול אקטיבית כלפיך?
כן, ודאי. אם אתה רואה שאני מתנהג כך אז אתה צריך לעזור לי לתקן את עצמי.
אורן: האם אני יכול, זה בכוחי?
אתה יכול, כן.
אורן: אבל אתה אגואיסט, מה אעשה איתך?
אם לא הייתי אגואיסט אז אין מה לתקן. צריך לתקן דווקא את האגו שלי. אגו זה נקרא שאני חושב רק לטובת עצמי.
אורן: ולכן אתה פוגע בה.
בניגוד לטובת הזולת. זאת אומרת, לא שאני רוצה לעצמי טוב, אלא שאני רוצה לעצמי טוב על חשבון הזולת, זה נקרא "אגו". אם אני סתם רוצה שיהיה לי טוב, אז אני צד איזו חיה ואוכל אותה, אחר כך אני רוצה לשכב ולהשתזף קצת בשמש, אחר כך ללכת לים ואחר כך עוד משהו. זה לא נקרא אגו, לגמרי לא. אני יכול להעביר את כל החיים שלי ולא להשתמש באגו שלי אף פעם. אם יש לי כל טוב, אז אין לי אגו.
אורן: כי לא פגעת באף אחד.
כן, אם יש לי הכל. אלא שאם אני פוגע במישהו ומעלה את טובת עצמי מעל טובת הזולת, על חשבון הזולת, אז נקרא שאני משתמש באגו שלי. ואז בדרך כלל אנחנו מבקשים "סליחה".
אורן: נכון. אני רואה שפגעת בה. כפי שאמרת, עשית לעצמך משהו טוב על חשבונה. ואני שכבר נהייתי חכם, פיתחתי את כל היכולות האלה ואני מבין את הטבע שלך, אני רואה שהאגו שלך מפעיל אותך ועשית לה רע. היא מצפה עכשיו לשני דברים, או שאתה תבקש ממנה סליחה ותמלא את החור הזה שיצרת בה, או שהיא תנקום בך. נכון?
כן. או שהיא כבר עברה את הקורס שלנו, והיא חכמה כמוך.
אורן: נניח שהיא לא, ואם רק אני החכם, אני רוצה להבין מה אני עושה עכשיו עם זה שאני מתחיל לפתע לראות את זה שאתה אגואיסט ופגעת בה. אמרת קודם שקיבלתי הבנה כלפיך, שאני מבין, שאני כבר לא כועס ולא נפגע מכלום. מה אני עושה איתך עכשיו? אני ראיתי את זה מהצד.
אתה סוחף אותי לשינוי. אבל באיזו צורה אתה מגיע אלי?
אורן: מה אני אומר לך? אתה יצור אגואיסט, פגעת בה כדי להרוויח מזה משהו. אני ראיתי, ואני מבין את זה.
אתה משתדל למצוא הזדמנות לדבר איתי על בני האדם, על האגו שלהם, על הטבע שלהם, איך שהם מתנהגים כך. אתה מושך אותי להשתתף בשיחה כזאת, שאני מסכים איתך שהטבע שלנו הוא כזה.
אורן: עד שאתה מסכים איתי על כך שאנשים אגואיסטים ופוגעים אחד בשני.
כן, וכולי וכולי. ואחר כך אתה מעורר בי יכולת להיות במצב הטוב, מסביר שהאגו שלנו הוא רע מפני שהוא כל הזמן מביא אותנו לכל מיני ייסורים, לכל מיני דברים לא נעימים. או שאנחנו פוגעים באחרים, או שאחרים פוגעים בנו ואנחנו כל הזמן נמצאים במחלוקות, וכל הזמן אנחנו רצים אחרי כל מיני מטרות דמיוניות שאין להן סוף.
זאת אומרת, אתה פותח לי את הכרת הרע בתוך האגו שלנו, שכך אנחנו שורפים את כל החיים רק כדי להחזיק את עצמנו בכל רגע במצב שהוא כביכול טוב לאגו, וזו התכלית? מה אני מרוויח מזה, חוץ מזה שאני כל הזמן שומר על החיה הזאת שלי, וזה הכל, האם זה כל התפקיד שלי?
וכשאני מסכים, לאט לאט אתה מתחיל לספר לי שישנה שיטה להתעלות מעל כל הדברים האלה, להרגיש תמיד טוב, להרגיש תמיד סיפוק ולא להתרוצץ אחרי כל מיני דברים, אלא כמו שאתה משתמש בנרגילה, או באיזה סם, הפעם זהו "סם החיים", אבל זה סם. זאת אומרת אתה תגיע למצב שאתה תרגיש את העולם כולו טוב, כגן עדן. אם אתה רוצה להרגיש, בלי לקבל זריקה או משהו כזה, אלא להרגיש את החיים כטובים, שאתה משלים עם כולם, שאתה מושלם, שהכל יפה.
בצורה כזאת אתה מקרב את האדם לרצות את השינוי הזה. אתה אומר לו "אתה תראה איך תיפטר מכל הבעיות, מכל החובות, מכל הדאגות. בוא נראה איך אתה מתקדם לכך. הלימוד הזה, התרגילים האלה, יעזרו לך להתייחס אחרת לחיים. תחסוך בזה הרבה כסף, הרבה עצבים, תגדיל את הביטחון, את החינוך לילדים ואת שלום משפחה".
אורן: אם כך זה לא באמת סם, הוא לא ישתמש בסמים.
לא, אלה לא סמים, אלא כמו סמים. אתה מעלה את האדם להרגשה טובה. לכן התורה נקראת "סם החיים".
אורן: עד עכשיו דיברנו עליך, על כך שאתה לא אשם, שיש לך טבע אגואיסטי ולכן פגעת בה. עכשיו היא פגועה, ומה איתה? אני החכם, אתה הפוגע, היא הנפגעת. יש לה בור בלב והיא רוצה להרוג אותך, רק נקמה היא רואה בעיניים. מה אני עושה איתה?
אתה מגיע אליה וקודם כל אתה מזדהה איתה. שניכם רוצים להרוג אותי, מתוך זה יש ביניכם כבר השתוות, קרבה, הבנה והדדיות. השאלה היא, האם כדאי להפעיל כנגדי נקמה?
אורן: האם להעלות את זה, ולדבר איתה על כך?
כן. כי זה מה שמעניין אותה. מעניין אותה רק דבר אחד, איך היא יכולה למחוק אותי. אז אתה מתחיל להסביר לה שאני לא מבין מה שאני עושה. שאני אגואיסט פשוט, פרימיטיבי מצד הטבע, וצריכים להתייחס לזה אחרת. שאם הייתי יודע בעצמי מה שעשיתי לה, אז ודאי שלא הייתי עושה את זה, וכולי. ואז כדאי במקום זה ללמד אותי איך באמת להיות אדם. זאת הנקמה הכי גדולה שהיא יכולה לעשות, לתקן אותי.
יעל: איך אני יכולה לעשות את זה? אורן סיפר לי, ואני כבר הבנתי את הסיפור.
אתם מגיעים אלי ומתחילים להסביר לי עד כמה פגעתי בך, מביאים אותי למצב שאני מבין את זה, מתבייש ומאוד מאוד מצטער. ואז, כשאני אדע שפגעתי כך בעוד הרבה אנשים, ובכל יום ויום אני עושה את זה, אז כדי לא לעשות זאת, אתם מזמינים אותי לקורס חיבור חדש.
יעל: איך נצליח, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לפתוח לך את הלב, כדי שתרגיש את זה שפגעת. כי אנחנו כולנו בחיינו היום די אטומים. מה יכול לגרום לכך שנתחיל להרגיש שפגענו? אני חושבת שאנחנו פוגעים בהמון אנשים ולא מרגישים כלום.
עושים זאת לצורך התיקון. ואת צודקת, זאת הנקודה הקשה ביותר, איך לפתוח את האטימות הזאת, להוציא מתוך האדם את ה"פקק" הזה, שאז אפשר דרך החור הזה שנוצר להשפיע במשהו, דרכו, לאדם עצמו.
צריך לחפש איך זה נוגע לכל אחד ואחד. זה יכול להיות על ידי כל מיני מעשים ודוגמאות, דרך קרובים ודרך המשפחה, במה שיקר לו.
אבל יש אנשים שכמעט אי אפשר לחדור אליהם, אלא רק לסחוף אותם, לא מצד הרע אלא מהטוב. יכול להיות שהם לא ישמעו, נניח שתפנו אלי ותגידו, "אתה יודע עד כמה פגעת", אני אענה "אני לא מרגיש. מה אני אעשה?". אני לא מרגיש, אבל אני רגיש לזה שאני יכול להרוויח ולא הרווחתי. תראו לי אם כך, מצד שני, שיש לכם אפשרות להרוויח טוב ואתם לא לוקחים אותי לזה. שאתם עוסקים במשהו מעניין במיוחד ואתם מסתירים את זה ממני. אתם צריכים לגרות אותי בצורה כזאת.
יעל: אם יהיו מסביבך יותר אנשים, שהלב שלהם כבר יהיה יותר רך, שהסדק הזה כבר נפתח אצלם, האם זה ישפיע גם עליך בסופו של דבר?
ודאי. מצד הקנאה.
אורן: אם כך אני מבין שיש לך תקווה?
בטוח.
אורן: אני מקווה שנהיה אותה סביבה רעיונית שתגרום אפילו לאנשים אטומים, שהלב שלהם ייפתח ונרגיש מה אפשר להרוויח ביחסים חדשים בינינו, בהתקשרות של אהבה ושל הדדיות.
