חיים חדשים - תוכנית 327 - אלימות בחברה, חלק ב'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אחד הנושאים הבולטים ביותר בתוך מערכות היחסים בינינו, בחברה שבה אנחנו חיים, הוא נושא לא כל כך נעים, והוא "האלימות בחברה".

האלימות היא תופעה הולכת וגואה, מתגברת ומטרידה את כולנו, לא חשוב איפה אנחנו גרים, בני כמה אנחנו ובני כמה הילדים שלנו. כולנו מוטרדים ממנה, והיא פוגשת אותנו בכל הרמות. היום נרצה להבין איך אפשר להתמודד עם האלימות טוב יותר, על מנת ליצור לנו כאן חיים טובים יותר, חיים חדשים.

 טל: בתכנית הקודמת דיברנו על כך שמצד אחד יש בטבע של כל אחד מאיתנו איזה חלק שהוא הרסני, כפי שפרויד דיבר עליו, דחף שהוא אגרסיבי, שהוא אלים. מצד שני יש לנו סביבה שמלבה ומחזקת את האלימות, ולכן ניתן לראות שמאז שנות ה-90 רווחת ההכרה בישראל שהאלימות רק הולכת וגוברת. כמובן שמתבטאים על כך בתקשורת, אבל גם הסטטיסטיקה מגבה את זה. קיימת עלייה חדה של 37% במספר תיקי הניסיון לרצח בישראל, ועלייה של 270% במספר עבירות האלימות, ואנחנו גם מרגישים זאת ביום יום.

קראתי כתבה ב"דה מרקר" על כך שהחברה בישראל היא לא פחות אלימה מחֶברות אחרות. נדמה לנו שבאמריקה, שם יש נשקים רבים, האלימות מאוד מאוד קשה, ובדרום אמריקה כמובן. בברזיל למשל, מפחיד ללכת ברחובות, באירופה קיימת גזענות ואלימות כלפי מהגרים וכולי. אבל בכתבה דובר על כך שגם אצלנו, בחברה שלנו, קיימת לא מעט אלימות, לפעמים בצורה שהיא מעודנת מעט יותר, זה יכול להיות בנורמות הקטנות שהתרגלנו אליהם, בכביש, בתור למכולת, קיימת תחושה של חוסר סבלנות. לפעמים אני נוסעת ברכב וכשאני מתמהמהת בשנייה לצאת בצומת, מיד צופרים לי.

יש תחושת אגרסיביות באוויר שאנחנו התרגלנו אליה, שאנחנו חיים איתה. בבתי ספר, ההורים בימינו מאוד תוקפניים כלפי המורים. אצל בני הנוער, כמובן, אנחנו שומעים רבות על מקרים קשים של אלימות עד כדי רצח. זאת אומרת החברה הישראלית, שלא בשונה מהרבה חברות אחרות, הפכה להיות אלימה מאוד. מה קורה לנו? מדוע המגמה הזאת הולכת ומחריפה בחברה שלנו?

אם אנחנו מסתמכים על השיחה הקודמת, אז דיברנו בה שהשורש לאלימות הוא הטבע של האדם, אצל כל מיני האדם. הטבע שלנו זה האגו, הרצון ליהנות, הרצון לקבל הנאה ותענוג, בזה אנחנו הרבה יותר גרועים מהחיות.

הרצון הקטן ביותר קיים בדומם, הוא רק רוצה להחזיק את עצמו בלי לגרום לאף אחד לשום דבר בסביבה שלו, בכלום. הצומח כבר צומח על פני משהו, הוא מושך נוזלים מהאדמה, קולט גזים, פולט חמצן וכן הלאה. כאלה הם הצמחים, כבר יש להם אינטרקציה, הם רוצים יותר ליהנות, הם תלויים בסביבה יותר מהדומם. מי שעוד יותר תלוי בסביבה וצריך לקבל ממנה עוד יותר, זה החי. הוא נע ונד כדי למצוא לעצמו את מקורות המחייה שלו, זאת אומרת מזון, מקום לחיות ולהוליד צאצאים. יש בו רצון ליהנות, מה שנקרא "רצון לקבל", האגו שלו גדול יותר.

אבל האגו האמיתי, "יֶצר האדם רע מנעוריו", הוא אצל האדם, שהוא רוצה את הכול. הוא מתפתח מדור לדור, וכשבא דור חדש, הוא עוד יותר אגרסיבי, הוא רוצה לנצל עוד יותר את החברה, הוא רוצה לראות שכל העולם הוא בשבילו. הוא לא מבין לַמה אחרים קיימים אם לא כדי לשרת אותו. כך אנחנו בעצם מסתכלים על העולם. לכן האדם הוא הכי גרוע מכל מה שיש, מהדומם, מהצומח ומהחי. הם לא כל כך מתפתחים מדור לדור באגרסיביות שלהם, ברצון ליהנות האישי שלהם על חשבון הזולת, לעומת האדם. וכזאת היא בעצם ההתפתחות של החברה האנושית, בזה אנחנו מפתחים את הטכנולוגיה שלנו, את כלי הנשק, השליטה והשלטון, וכל המדע שלנו וכל מה שאנחנו עושים זה אך ורק כדי למלא את האגו שלנו, כדי להגיע למצב שאני אהיה מסופק מכל מה שבא לי.

 טל: מה גורם להתפרצות של אלימות, האם מכך שלא נותנים לי מה שאני רוצה?

באותו מַקום שבו אני לא מקבל סיפוק, יש לי ממש קוצר נשימה, אני לא יכול לחכות, אני מיד שולף אקדח, או דופק עם הרכב שלי את הרכב של השכן, או מרביץ לבני הבית. אני יוצא מעצמי, ואני  לא אשם. אני לא כל כך אשם, כי האגו שלי כל כך מתפרץ פתאום, הוא גדל כל כך במשך הדורות הקודמים, עד שאני נמצא בדור שאני לא מסוגל להחזיק את עצמי, לקרר את עצמי. אני מוכן שיהרגו אותי, אבל אני לא מסוגל לעצור את עצמי, קודם אני הורג מישהו. כך זה באמת קורה, ואנחנו רואים את זה.

חוץ מזה, אנחנו לא מטפלים בזה מספיק. אם בדורות הקודמים האגו שלנו לא היה זקוק כל כך לטיפול, אבל אני ידעתי שיש בית סוהר, שאקבל מכות ואפילו יכולים להרוג אותי, החֶברה יכלה להרחיק אותי ממנה, ואני הייתי רגיש לבושה, היום זה לא כך. האם היום זו בושה לגנוב? אתם מקנאים בי על שגנבתי. אני מציג בשמחה את היכולת להיות אלים, את היכולת להיות חזק. "אני מפיונר, נכון, אז מה? אתה יכול לקנא בי, לא יותר". האלימות נעשתה במשהו נורמה חברתית. מהממשלה ועד האדם הפשוט, גם בכל משפחה, בין הורים וילדים, בבתי הספר וברחוב, בכל מקום יש כבר רמת אלימות כזאת שאותה קיבלנו כנורמלית, שזה בסדר, ואנחנו רואים בזה כאילו שכולם כך. זאת אומרת אנחנו כבר מסכימים לזה.

רמת האלימות הזאת כל הזמן עולה, ואנחנו מקבלים אותה. הילדים שלנו מכים ומקבלים מכות כבר בגן הילדים, ומפחיד להיכנס לבתי הספר, יש שם מלחמות, ותחרות מיהו הגיבור, וכן הלאה. כך בכל המקומות, גם בתוך המדינה ובין המדינות, והאנושות מסכנה, היא סובלת מזה מאוד אבל לא יכולה לעשות כלום, כי מתוכה בוער האגו שמחמם כך כל אחד ואחד להרגיש את עצמו שהוא היחיד בעולם. אני לא מסכים לכך שהאחרים נמצאים, אין להם זכות קיום אלא אם כן לשרת אותי. כך אני מרגיש.

טל: אפילו אם מישהו אומר לי דברי ביקורת או לא מסכים איתי, זה יכול ישר לגרום ל"פיצוץ".

בטח, אני לא רוצה לשמוע שום ביקורת, אני אפילו לא רוצה לתאר לעצמי שמישהו לא מסכים. אני לא מקבל דבר כזה. כולם חייבים להסכים שאני צודק, אני אפילו לא צריך את הפידבק הזה מהם, ולא תגובות למיניהן, גם אם נכונות או לא. אני צריך להגיע למצב שכל העולם נועד כדי לשרת אותי, אז שיתקיים וכל האנושות בצורה כזאת, כל שבעה מיליארד האנשים. כך האגו שלי דורש. האם אפשר להתקיים בצורה כזאת?

טל: נוצר מצב שבו אנחנו צריכים ללכת אחד סביב השני כל כך בעדינות כדי שלא לגרום לפיצוץ.

נכון, וגם לא מלמדים אותנו איך להתנהג נכון זה עם זה. אני יוצא למקום עבודה, לרחוב, לסופרמרקט, מבקר אצל הרופא, יש אלפי מקרים שאני בכל זאת נמצא בין האנשים, ואני לא יודע איך להתנהג.

טל: מה חסר לי, מה אני צריכה לדעת?

אני לא יודע על ידי מה להחזיק את עצמי בצורה נכונה, כדי שאני אהנה מהם ויכול להיות שהם יהנו ממני. או אפילו אחרת, לא מלמדים אותי איך לנצל את הסביבה, אבל בצורה נכונה. אני רוצה לנצל אותה לפי האופי שלי בצורה פשוטה, גסה, כמו תינוק, כמו ילד קטן שבא ותופס לך משהו מהשולחן. אבל זה רק ילד קטן, ואנחנו גם רוצים בצורה כזאת.

אין לנו הבנה באיזו אינטרקציה עם הסביבה אנחנו נמצאים, איך אנחנו משפיעים עליה, איך היא משפיעה עלינו, איזו מערכת יחסים צריכה להיות כאן. אנחנו לא מקבלים מודעות על זה שאני נמצא ברשת יחסים גדולה, גלובלית, עם כל האנושות, אני לא מבין ולא מודע לזה. אפילו בתוך העיר, במַקום העבודה ובבית, לא מלמדים אותי איך נכון להתנהג. זאת אומרת על ידי מה אני יכול להגביל את האגו שלי או לצרף אליו שכל, כדי להשתמש בו נכון יותר אפילו לטובתי. כי זה שאני רוצה לנצל את כל העולם, אני רוצה, אבל אף אחד לא מאפשר לי, אז אני סתם סובל. ואז אני יוצא בהתפרצות, באלימות גדולה, ולא איכפת לי כלום, אני לוקח את המקלע וממש מוכן לכסח את כולם. וזה מה שאנחנו רואים.

טל: או שגוררים תגובות אלימות כלפי האדם. זאת אומרת גורמים לפיצוצים במערכות היחסים, עם המשפחה, עם בני הזוג. איך להתנהל נכון ביחסים בשביל לא להגיע לכך?

כל זה קורה מפני שאנחנו לא מקבלים חינוך חברתי. האלימות החברתית היא תוצאה של חוסר חינוך חברתי. לפני הכול אנחנו צריכים לתת זאת לכל אחד מגיל אפס. לאחר הלידה צריך לבוא אליו הביתה ולחנך את הורים, ועוד לפני שהם הופכים להיות הורים. ואחר כך עם הילדים וההורים, כל הזמן לטפל גם בילדים וגם בהורים, ללמד אותם איך להיות בהתקשרות הנכונה. אחר כך ללמד את הילדים כשהם בחברת ילדים, בגן הילדים, ואחר כך בבית הספר. חייבים להיות אנשים האחראים על החינוך החברתי.

אורן: גם היום מחנכים. מחנכים בכל מקום, גם בבית, בכל משפחה ההורים מחנכים את הילדים. מחנכים אותם בגני הילדים ובבית הספר, במשך כל הדורות.

ומי מחנך, מי חינך את ההורים, ואת המחנכים ההם? זאת אומרת שכולנו מחונכים, כולנו בסדר גמור. אז מה בכל זאת קורה?

אורן: כולנו לא בסדר גמור, כי יש אלימות.  

כך גם לפי הסטטיסטיקה.

אורן: יש איזו נאיביות בפיתרון שאתה מציע. אתה אומר שאנחנו כאילו יצאנו עכשיו מהמערה, ונתחיל לחנך את האנשים. הרי מחנכים את האנשים במשך אלפי שנים. בסופו של דבר כל החינוך מורה להתייחס יפה לאחרים כמו שכתוב בתורה, "ואהבת לרעך כמוך". לכל תרבות יש את התפיסה שלה. אתה נכנס לכל גן ילדים, ויש בו ערכים. אתה נכנס לכל בית ספר, תבדוק את כל תכניות החינוך, הערכים יתבססו על הדדיות, יחס טוב, כבוד, נימוס, מוסר וכן הלאה. אלפי שנים עוסקים בזה. זה מצד החינוך. ומצד החיים, התופעות של האלימות כמו שאני מכיר על בשרי, הולכות וגוברות.

אני שולח היום את הילדים שלי לבתי ספר מהטובים ביותר שיש. מדברים בהם על ערכים הכי יפים שיש, ומה שקורה בהפסקה ה' ישמור, מלחיץ אותי נורא, אני לא רגוע. זאת אומרת, לבוא ולהגיד לי שמעכשיו צריך להתחיל בחינוך, כאילו שעד היום החינוך האנושי לא היה קיים. התרבות האנושית, המוסר האנושי, הרי הם קיימים, ובכל זאת זה לא הביא אותנו לתוצאה. אז מהו בדיוק החידוש שאתה מציע?

אני מציע לא למרוח משחה על הרגל כשהלב כואב, אלא לטפל במקור הבעיה. אנחנו, בחינוך שלנו, רוצים להגביל את האדם מהתפרצויות. נניח שיש לי מדורה ובניתי סביבה חומה קטנה, בגובה של המדורה, אז לעת עתה אני יכול, כביכול, להיות בטוח שפחות או יותר האש לא תפרוץ. אבל למחרת יש לי מדורה כפולה בגובה, אני צריך לבנות את החומה שוב ושוב, וכך יום יום.

אני רואה שאני לא מספיק, ושזה לא עוזר. עד כמה שיש לי סוגי מחנכים למיניהם, ועד כמה שיש לי הרבה שיטות, הבעיה היא לא שהיא נשארת, אלא שהיא מתפתחת, היא מתפרצת הרבה יותר, כאילו שאני לא נותן שום חינוך.

אתה אומר שכולנו יודעים, כולנו מדברים, וההורים יודעים שאסור לעשות כך, אבל בכבישים הם מתנהגים באלימות בעצמם, גם עם הילדים שלהם הם מתנהגים באלימות, והילדים ודאי גם הם מתנהגים באלימות. אין מקום שאין בו לחץ, דיבור בצורה גסה והכרזה אחד כלפי השני "אני אנצל אותך איך שבא לי", ללא אדיבות וללא שום יחס יפה וטוב. אלא ההיפך, יש מין גאווה בזה שאני יכול להציג את האגו שלי ומותר לי להשתמש בו, יש בזה איזו גבריות, הצטיינות, שהאדם מוצלח. מה שרוצה הוא עושה.

טל: היום זה ידוע שאם לא הפכת שולחן, אם לא עשית איזו דרמה, אז לא נותנים לך יחס, לא מחשיבים אותך.

כן. זה פשוט מפני שאנחנו לא מטפלים, לא בילדים ולא בהורים, ובכלל לא בכל אנשי החברה. וזה שאנחנו אולי מדברים על כך בכל מקום, זה פשוט כדי שמישהו יקבל על כך משכורת ולא יותר מזה.

טל: איך צריך ללמוד את ההתנהגות הנכונה?

אם אנחנו לא נעשה חשבון נפש, לא נוכל לעשות זאת. אנחנו צריכים לראות שכל החברה שלנו חולה. כולם צריכים לשבת וללמוד, ואין בינינו מי שיכול ללמד, אין כאלה. הבעיה הכי גדולה היא שכלי התקשורת נמצאים בידי אנשים ציניים שרוצים לנצל את כולם, שהממשלה מתנהגת כך, וזו התוצאה. זה קיים בכל מקום, לא שאצלנו טוב יותר ממקום אחר, גם שם אותם גנבים, אותן זונות, אותם פושעים, הכול אותו דבר.

השאלה היא למה אנחנו לא יכולים לשים לזה קץ? יש הרבה אינטרסנטים שלא כדאי להם שהחברה תהיה אחרת, כי כך הם לא יוכלו לממש את האגו שלהם. יש מאה עשרים חברי כנסת שכל אחד רוצה לפגוע בכולם, אז איך הוא יכול להסכים עם החינוך הזה שאנחנו רוצים לתת לעם? חינוך שבו צריכים להיות מחוברים, לגלות תלות הדדית, ולהבין שהעתיד שלנו תלוי אך ורק בקשר היפה והטוב בינינו.

צריך לקבל זאת כנורמה חברתית שלנו, וכלפי זה אנחנו בודקים את עצמנו, ורק את זה אנחנו עושים, בצורת סדנאות ושיחות, ממש שיח חברתי ענק, גדול ובלתי פוסק. בזה אנחנו עוסקים, ולא בזה שעכשיו אנחנו מוצאים מישהו שאולי לפני חמש עשרה שנה ביצע אונס. ולמה עכשיו זה יוצא לאוויר? מפני שיכול להיות שהוא רוצה להיות נשיא המדינה, אז עכשיו אנחנו נחמם את זה, וכך על כל אחד ואחד אנחנו מכינים תיק, ואם אנחנו לא צריכים להשפיל אותו, אז התיק עומד, וזה לא מפריע לנו. זאת אומרת, לא מפריע לנו המעשה שהוא עשה, לאף אחד זה לא מפריע, אלא עכשיו זה מפריע מפני שאנחנו רוצים שלא הוא יהיה נשיא, אלא שהנשיא יהיה מישהו אחר, שגם עליו יש תיק, אבל אותו אנחנו יכולים להסתיר, כי על כל אחד ואחד יש. קונים את האנשים האלה, משלמים לכלי התקשורת ועורכי דין מעורבים. עושים פוליטיקה. מה זאת אומרת? אני לא רוצה לתת לו להגיע לאותו מקום ליהנות. זה הכול.

אז מה קורה כאן? בסך הכול אנחנו צריכים לראות שהחברה שלנו נגועה, יש בה נגע. זה לא פצע, זה סרטן פנימי שנקרא "אגו האדם", שאותו אנחנו חייבים להוציא ולהראות לכולם, לגלות כל הזמן ולראות מה אנחנו יכולים לעשות נגדו, כי זה עזר כנגדו. הוא נגדו, זאת אומרת, נגד האדם, ואם האדם רואה את זה כנגד, אז זה עוזר לו, הוא יכול על פני זה לעלות ולבנות את עצמו כאדם. אם לא, אז אנחנו מתקדמים לסיום הכללי.

טל: אם חוויתי איזה פיצוץ במערכת יחסים שלי עם ההורים, או עם בן זוג, מה אני צריכה להבין מזה, איזה קו אדום עברתי עכשיו שהתגובה הגיעה לידי פיצוץ? ביקורת, משהו שאמרתי לא נכון? יש איזו נורה אדומה שנדלקה במערכת היחסים. עכשיו אני רוצה לעשות חשבון נפש, אז מה אתה ממליץ לי, איך אנסה עכשיו להשתנות כדי שהיחסים האלה יתוקנו?  

את לא יכולה. את חייבת לעבור לימוד ושינוי. השינוי הפנימי בא על ידי לימוד "מהו טבע האדם". כמו שאנחנו מדברים עכשיו, במיוחד בשיחות האלה, מהו טבע האדם ומה לעשות עם זה. על ידי מה אנחנו יכולים, בצורה פרקטית, לשנות את הטבע שלנו, להפוך את האגו הזה שיהיה עזר כנגדו, שהוא יהיה דווקא המנוף, האגו, המנוף לשינוי שלי, להעלאת אדם לדרגת אדם, מדרגה שהיא יותר גרועה מבהמה.

טל: זאת אומרת מה שיצר אצלי את הפיצוץ ביחסים זה האגו שלי, וזה בכל זאת משהו שאני צריכה ללמוד להשתמש בו, ואני צריכה לחפש את השיטה הזאת שאיתה אני אתקן אותו. זו כבר תובנה שהיא לא ברורה מאליה, שאם יש לי פיצוצים במערכות היחסים, זה משהו שאני צריכה לשנות.

לכן אנחנו צריכים כלי תקשורת, שהם יעזרו לנו לפרסם לכל אדם ואדם שיש אפשרות לטפל בכל הבעיה הזאת שיש לו בחיים, על ידי שינוי עצמי. לא לשנות את החברה, החברה תשתנה מזה שישתנו המרכיבים שלה, בני האדם.

טל: אז נאמר שאני באה לסדנה כזאת, אני רוצה ללמוד, ואחד הדברים שהכי מפריעים לי בחיים זה שאני כועסת, מתחממת ולא מצליחה לשלוט בעצמי. איך תעזור לי?

בזה שאת נמצאת בלימוד על טבע האדם, שזה מעט פסיכולוגיה והיסטוריה, אבל אנחנו מכינים את זה, כדי שיהיה לך ברור שחוץ מהאגו שלך אין מה לתקן. אחר כך אנחנו מושיבים אותך במעגל עם אנשים, שאת משתתפת יחד איתם, בדיבורים, בדיונים, בצורה מסוימת שאנחנו מלמדים אתכם איך צריכה להיות ההתקשרות הזאת סביב השולחן העגול. כך אנחנו מגיעים למצב שהאדם מתחיל להשתנות על ידי הסביבה. סביבה שהם בונים בעצמם, והסביבה בונה אותם, עד שהם מגלים את כוח הסביבה הכללי, המשותף ביניהם, שהוא מתחיל כבר לארגן אותם, לחמם ולקרב אותם. והם מתחילים בכוח הזה להשתמש באינטראקציה יפה בהתקשרות הנכונה ביניהם. כך האדם מתחיל ללמוד איך הוא מגיע לקשר יפה וטוב עם האחרים. איך הוא מתחיל לראות את האחרים כאנשים שבסך הכול הם נגועי האגו.

טל: אמרת קודם שאם אדם מתפרץ בצורה אלימה, זו לא אשמתו. זאת אומרת שאין לאדם כוח לרסן את עצמו, הוא צריך סביבה שתעזור לו. למה?

אם אנחנו מביאים את האדם בגלל שהוא היכה מישהו, אני חושב שאנחנו צריכים להכניס את האדם הזה ללימוד. ואם להכניס אותו לבית הסוהר, אז גם לתת עונש למחנכים שלא חינכו אותו נכון. במה האדם אשם? אם יוצא מהתנור אוכל מקולקל, אז הטבח אשם, ולא האוכל עצמו.

טל: מאיפה לקחת את הכוח להתגבר על עצמי במצב של כעס, כשבא לי להתפרץ?

לא צריך להתגבר. צריכים לשנות את האדם כך שלא יהיו לו הדחפים האלה.

טל: מה זה אומר שלא יהיו לו דחפים?

את חושבת כמו בחינוך הרגיל, שאנחנו צריכים לשכנע את האדם על ידי המוסר. טיפול או חינוך על ידי פחדים, פחד מעונש, פחד מעונש חברתי או מעונש מדיני, זה נקרא מוסר.

טל: לא, אני פוחדת מההרס שזה עלול ליצור, מהפגיעה שאני עלולה ליצור מזה שאני אתפרץ ולא אשלוט בעצמי.

גם זה אותו דבר. בסופו של דבר יש לך פחד מזה שאת הורסת. לא צריך להיות פחד כזה. אסור שיהיה לך דחף לזה. לא שיהיה לך פחד מהדחף אם תתגברי עליו או לא, אלא אנחנו מטפלים באדם שלא יהיה לו דחף. זה נקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה". כשאני אוהבת מישהו, אז לא בא לי להפעיל עליו לחץ, על אחת כמה וכמה אלימות.

טל: ואם הוא מבקר אותי או מכעיס אותי, איך אני מתגברת על זה?

את לוקחת אותו לחינוך, וכל זאת באהבה. כל זה תלוי בשינוי שלך בלבד. לכן לא נשאר לנו שום דבר לעשות עם כל הבעיות החברתיות, ואצלנו חוץ מבעיות חברתיות אין בעיות אחרות, הכל, כל חיי האדם אלה חיי החברה. כי חוץ מהחברה כל זה חיי בהמה, אנחנו נבדלים מהבהמות בגלל שאנחנו חיים חיי חברה.

בחיי החברה האלה אנחנו יכולים להיות גרועים יותר מחיות, אלה הם החיים שלנו היום, ואנחנו יכולים בכל זאת לעלות ולחיות כמו שמגיע לבני האדם לחיות. אבל זה תלוי בחכמת החינוך, בחכמת החיבור, איך אנחנו מתחברים בינינו בצורה הנכונה, ומלמדים כך את כולם. שלא יהיו באדם דחפים פנימיים לאלימות. לא שהוא יפחד, כמו שאנחנו עכשיו עושים את זה, אלא שהוא בכלל לא ירצה אף פעם, שלא יבואו לו מבפנים דחפים שליליים כאלה כלפי הזולת, אלא שהוא ירגיש תמיד כלפי הזולת אהבה, חיבור, השתתפות.

זה תלוי בחינוך, צריכים לעבוד על זה, ואני מקווה שהאנושות תבין שזה המקצוע העיקרי שבו היא צריכה לעסוק.

אורן: אנחנו עובדים על עצמנו שתהיה בינינו אהבה, ואז האלימות באופן טבעי תתפוגג. 

לחצו כאן להורדה