חיים חדשים - תוכנית 369 - גיבורים בתנ"ך - משה רבינו

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שלום הרב לייטמן, שלום יעל לשד הראל.

שלום לכולם.

אורן: אנחנו כאן ב"חיים חדשים" רוצים כל פעם להגדיר מחדש את הדברים המוכרים לנו ולתת לתוכם עומק חדש על מנת שכל מערכות היחסים בחיים שלנו ילכו למקום טוב יותר. היום יש לנו בעיות בכל הרמות, בזוגיות, במשפחה, בעבודה, עם אנשים שחיים סביבנו, בכל מקום שיש יותר מאדם אחד שהוא לא אני, יש לי קשיים. איך לשפר את מערכות היחסים שלנו, זה הנושא שלנו היום. והיום ניקח את עצמנו לטיול אל ההיסטוריה של העם שלנו, נתבונן על הגיבורים הגדולים שחיו בדורות השונים, סמלים בתוך התרבות היהודית, וננסה להבין במה הם היו גיבורים, כדי ללמוד איך להיות גיבורים כאן ועכשיו, איך כל אחד יכול להפוך לגיבור, איך כולנו כחברה ישראלית יכולים להיות גיבורים בכלל, ולקחת את החיים שלנו בנחישות ובגבורה למקום טוב יותר, למקום חדש.

יעל: אז אנחנו ממשיכים את התכנית קודמת שעשינו בנושא של גיבורים בתנ"ך וביהדות, ובה דיברנו על יעל ועל דוד. והפעם נתחיל ממשה רבנו, כשבעצם נרצה לראות מה הייתה הגבורה שלו, מה המסר שהסיפורים האלה מעבירים לנו, ואיך אנחנו יכולים ללמוד מהם גם היום. אמנם אלה סיפורים היסטוריים, אבל יש להם מסר מאוד מאוד עמוק, שאפשר להשליך אותו על היום ולראות איך אנחנו רוצים לראות את עצמנו, ביחס לסיפור של פעם.

משה רבנו היה גדול הנביאים שקמו לעם ישראל. הוא גאל את בני ישראל ממצרים, הוא קיבל את התורה במעמד הר סיני, הוא זה שמסר את התורה לעם ישראל. ואחד המאפיינים המאוד מאוד בולטים שלו זה האומץ, הגבורה שלו. כשזה התחיל בהצלה של עבד עברי, כשמצרי התנכל לו, הוא הרג את המצרי וברח בעקבות זה ממצרים. שלא נשכח שהוא בעצם גדל בתוך הארמון, והיה בו פיצול פנימי בין אותו מצרי לבין העברי. לאחר מכן הוא מציל את בנות יתרו מידי הרועים. הוא ברח למדיין, הוא הגיע למקום שבו רועי הצאן היו מביאים את הצאן לשתות, ובאמת הרועים לא נתנו לבנות יתרו להתקרב עם הצאן, והוא עזר להן והשקה את הצאן שלה. אחר כך הוא עומד לבד מול פרעה ומבקש מאחד המלכים הגדולים שהיו לשחרר את העם שלו, שזה אומץ אדיר. הוא הוביל את כל העם במסע היסטורי מעבדות לחרות, מסע שהיה רצוף במכשולים, הלכו ארבעים שנה במדבר, המצרים רדפו אחריהם. ארבעים שנה היה איתם במדבר, הנהיג אותם, את העם הזה. בסופו של דבר מת לפני שהצליח להיכנס לארץ ישראל, יחד עם אחיו.

אז בוא ננסה מכל המגוון הרחב הזה למצות את הגבורה שלו, את המסר שבסיפור הזה של משה רבנו.

המסר הוא שעד גיל ארבעים הוא היה בבית פרעה, כמו נכד לפרעה ובן לבת פרעה, לבתיה. הוא היה אהוב בבית פרעה, היה יושב על הברכיים שלו, משחק עם הזקן שלו, פרעה היה אפילו נותן לו רשות להלביש עליו את הכתר שלו. בקיצור סיפורים. והסיפורים האלה הם רציניים, הם אומרים עד כמה שמשה לקח הכול מבית פרעה, עד גיל ארבעים, זאת אומרת, שמדובר על דרגה מאוד גבוהה של הבנה ותפיסה. ויחד עם זה שלקח מבית פרעה, הייתה לו נקודה שבלב, שהוא לא ידע עליה.

יעל: מה זה נקודה שבלב?

שהוא בכל זאת לא שייך לבית פרעה, שהוא יהודי. בתור נסיך אף אחד לא היה מסוגל אפילו לרמוז לו, לא היה קם להגיד לו שהוא יהודי ולא מצרי. אבל כשהוא ראה מצרי שנותן מכות ליהודי, הוא לא היה יכול לסבול את זה.

זאת אומרת, כאן זו נקודת המפנה שלו, שהוא לא יכול לסבול שהמצרי מדכא את היהודי. הוא הרגיש את זה בתוך עצמו, שהמצרי שבו גדל, הוא נעשה נסיך, אחרי פרעה הוא הכול במדינה.

יעל: הוא היה נסיך מצרי.

כן. והוא לא יכול להסכים עם זה, להישאר נסיך מצרים בתנאי שהמצרי יהיה למעלה וידכא את היהודי שבתוכו.

יעל: מה זאת אומרת?

במשה יש אותו המצרי ואותו היהודי, הם נמצאים בו, הוא מרגיש אותם בפנים. הוא מרגיש את עצמו לא סתם כמצרי, אלא כנסיך. ואז כשהוא מסתכל שהמצרי שבו מדכא את היהודי שבו, כאן מתעוררת בו נקודה שבלב, שהוא בעצם שייך ליהודים ולא למצרים. ואז הוא הורג את המצרי שבו, הוא לא רוצה להיות שייך למצרים.

יעל: מה זה אומר להיות שייך למצרים, ומה זה אומר להיות יהודי, בהקשר הזה?

אדם שגדל בבית פרעה. יש הרבה אנשים שגדלו בבית נוצרים, ואחר כך מגלים שהם יהודים ועוזבים את הבית שלהם וחוזרים לעם שלהם. יש כאלה סיפורים, כן או לא?

יעל: ודאי.

אותו סיפור כאן. אין כאן שום דבר אחר. ואז הוא כאילו הורג את המצרי שבו, הוא לא רוצה להיות שייך לאותה תרבות, לאותם אלילים, לכל מה שיש לו, הוא רוצה להיות שייך ליהודים. אבל ליהודים הוא לא יכול להיות שייך, כי הוא לא התחנך בבית של יהודים, תרבות, חינוך, שום דבר. ואז הוא יכול למצוא את עצמו רק בבית יתרו. אז הוא מגיע לאיזה מקור של כוח שנקרא באר, הוא פוגש שם את בנות יתרו, את ציפורה, שאחר כך הוא מתחתן איתה, ונמצא ארבעים שנה בבית יתרו. למה? כי לעבור מבית פרעה לבית של יהודים, הוא צריך אך ורק על ידי זה שהתחנך אצל יתרו.

יעל: זו תחנת ביניים?

זו תחנת ביניים, ודאי. יתרו אחר כך בא לעם ישראל, כשהם כבר היו במדבר, אחרי קבלת התורה, ולימד אותם איך לארגן את העם, לחלק אותו למאות, לעשרות, לאלפים וכן הלאה.

אז העיקר שהוא נשאר שם ולומד אצל יתרו על כל המעבר ממצרים והלאה, עד קבלת התורה. מה שקורה בקבלת התורה ואחרי קבלת התורה, יתרו לא יודע. אבל איך להילחם עם מצרים, שצריכים להילחם איתם, הוא יודע. ולכן משה, אחרי שגמר את ארבעים שנות חייו אצל יתרו, זאת אומרת, כבר בגיל שמונים, הוא עוזב את הבית של יתרו וחוזר למצרים.

ואז הוא בא בשליחות, דרך הסנה בוער, והנס הזה, וזה שהוא לקח את הגדי הקטן על כתפיו וסחב אותו, כל הדברים האלה הם רמזים לכל מה שהוא עשה. אבל בינתיים אנחנו לא רואים בו גבורה מיוחדת, חוץ מזה שהוא כל הזמן מחפש את עצמו, את דרכו האמיתית, ומוכן ללמוד ולהתקדם למען זה. אבל הכיוון שלו כל הזמן להיות שייך לאומה, כי בסופו של דבר זה שהוא נמצא אצל יתרו ארבעים שנה זה כדי לדעת איך לצאת מארבעים שנות החינוך בבית פרעה וזה שולט עליו בכוח אדיר.

 ולהשתדל להגיע למצב אחר, לכיוון לפחות של בני ישראל, והוא מגיע לזה, זאת אומרת פתאום מתגלה אח שלו אהרון, איך? מאיפה? אהרון שייך רק לעם ישראל, איך אהרון ניצל מכל חוקי פרעה, שצריכים לזרוק את כל בני ישראל ליאור וכן הלאה. בקיצור, הם באים בשליחות, הוא יודע שאין לו שום ברירה, הוא חייב להגיע למצב שהוא שייך כל כולו לעם הזה, ולכן הוא בא, וכאן מתגלה לו השליחות.

יעל: השליחות היא גבורתו?

הגבורה שלו שהוא מקבל את השליחות ולא בורח ממנה. כי הרבה אנשים בעולם שלנו מקבלים בהזדמנות, ואחר כך בעבודה היומיומית שלהם הם לא מסוגלים להיות בהתמדה מספקת כדי לממש את השליחות, וזה בעצם מה שמשה עשה, זה הגיבור.

שכל מה שקרה לו אחר כך, כל הצרות, מפרעה, ומהבורא שהכביד את ליבו של פרעה ומעם ישראל הרחוקים מאוד מלהיות עם רך, אלא קשי עורף וכן הלאה. אז הוא בכל זאת, בסבלנות רבה, באהבה רבה, היה "רועה נאמן", זאת אומרת, רק לטובת העם. ואפילו שהבורא ניסה אותו, הוא אומר, אני אסדר, תעזוב את העם הזה, אני אעשה ממך עם חדש ואני אגמור אותם. לא, אהבת העם הייתה בשבילו ההבחנה הכי הכי חשובה, יקרה.

 זאת הגבורה והאומץ שלו, בזה הוא גיבור. גיבור שמעל כל המצבים, מעל כל ההבחנות, הוא ראה רק דבר אחד, את טובת העם בהתקדמות של העם לבורא, לכוח עליון, להתעלות העם, ליציאה ממצרים, לעבור את המדבר, להיכנס למקום שלהם, לארץ ישראל, בזה הוא ראה את השליחות ומימש אותה, ללא התחשבות בכמה שהוא היה צריך בעצמו לשלם על זה.

יעל: לכל אחד יש שליחות בעולם שלנו?

לכל אחד, כל אחד צריך להיות כמשה רבנו.

יעל: שזה אומר מה?

לבצע את השליחות שלו. למרות שכולנו נמצאים בבית פרעה, יוצאים מבית פרעה, מהאגו המפותח שלנו, וכולנו צריכים לעבור איזה מקום צינון.

יעל: תחנת מעבר כזאת.

ודאי, מקום מעבר, שזה "בית יתרו" ואחר כך להגיע, לשרת את עם ישראל.

יעל: מה זה אומר לשרת את עם ישראל?

ישר א-ל, להביא אותו לדרגה שלו, שיהיה כולו עם ישראל בארץ ישראל כמו שמשה עשה. עם ישראל אלה יהודים שנמצאים בארץ ישראל. ארץ מהמילה רצון, וישראל, ישר א-ל, שכל הרצון שלהם לאהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך". משה לימד אותם בארבעים שנות המדבר לממש את התורה, שכל התורה זה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". כי כל אחד ודאי מקבל בחיים שלו את המסר הזה, את המסירה הזאת מלמעלה, מרגיש מה הוא מסוגל לעשות, ומה הוא לא מסוגל, אבל שאת זה עליו לעשות, לרגעים כאן וכאן, כל אחד בחיים שלו, לא תהיה לאף אחד יכולת להגיד, אני לא קיבלתי.

יעל: איך אני יודעת כשיש לי? בעצם יש כאן שני שלבים.

היו לך הרבה הזדמנויות בחיים והתחמקת מזה.

יעל: איך אני מזהה את ההזדמנות הזאת, איך אנשים יכולים לזהות את ההזדמנות?

לרצות להיות כמשה, להבין מה הוא, הוא דוגמה לכולנו, הוא מנהיג את העם, אין לנו יותר מנהיגים, אין לנו אדם יותר קרוב, יותר חשוב, יותר כדוגמה, אין לנו אדם יותר חשוב ממשה רבנו, אנחנו צריכים ללמוד ממנו, כי למרות שכולנו מבית פרעה, הוא הדוגמה הבולטת.

יעל: שזה מבית האגו אתה אומר?

כן, ואנחנו צריכים לעבור אחר כך מין תקופת מעבר, ללמוד איך לצאת מפרעה, לברוח ממנו וללמוד איך לצאת. יצאנו, אחר כך לחזור אליו ולהוציא ממנו את כל התכונות שאנחנו צריכים כדי להגיע איתן לארץ ישראל.

יעל: אילו תכונות?

שאנחנו מוציאים את עם ישראל מידי פרעה.

יעל: איזה תכונות אנחנו צריכים?

משה שחוזר לפרעה, בשביל מה הוא חוזר? הרי הוא כבר יצא. מה חסר לו? הוא רוצה להוציא מידי פרעה, מתחת האגו, את כל התכונות שאפשר להוציא מתחת האגו, ולהשתמש בהן לאהבת הזולת, זה נקרא לעבוד את השם במדבר.

יעל: זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לסכם את גבורתו של משה, מה היית אומר בצורה מרוכזת, כי לקחת אותנו כאן למסע מאוד מאוד מעניין.

אני מצטער, אבל אני בעצמי לא יודע איך להגביל את עצמי כך שיהיה סיפור בגובה מסוים, לפחות  ברור, כי זו דמות מאוד רחבה ועמוקה.

אורן: אז מהי גבורתו?

גבורתו היא בזה שהוא עומד נגד כולם, כולל הכוח העליון, כדי להגן על העם. העם בשבילו זה הערך הגבוה ביותר, אין יותר גבוה מעם ישראל.

אורן: לכן הוא נקרא "הרועה הנאמן"?

כן. אפילו כלפי הבורא, למרות שהבורא כל הזמן מנסה אותו. הוא אומר אני אזרוק אותם, אני אשרוף אותם, אני אעשה כך, ומשה כל הזמן מתפלל עבור העם וכל הזמן ממש עסוק בהגנה, ובטיפול בעם.

אורן: אז מהי הדמות הזאת של הרועה, מה הגבורה הזאת של רועה הצאן?

האהבה, האהבה לעם. הוא מטפל בעם וכל הזמן נמצא בקשר עם הבורא ואומר, "אני אעשה לך נחת רוח, אתה תהנה מהם, תראה עד כמה הם עוד יהיו טובים", הוא כל הזמן מקשר בין העם והבורא.

אורן: לא נעים להגיד, יש לו עם די "נאחס", אנחנו, והוא בכל זאת נשאר באופטימיות שלו.

לא, הוא לא נשאר באופטימיות ככה, כאילו החיים שלו שקטים, אלא הוא בחרדה רבה, בדאגה ממש, כי בכל זאת אין לו ברירה, הוא רואה שאלה הילדים שלו, אז מה הוא יעשה? הוא רק בהם מטפל, הוא חייב לקדם אותם בכל זאת, כדי שיהיו טובים בעיני הבורא.

אורן: טובים בעיני הבורא, כלומר ממשים את "ואהבת לרעך כמוך"[1], שזה תמצית תורתו.

ביניהם.

אורן: זאת אומרת, משה הוא רועה הנאמן, והגבורה שלו מסתכמת בזה שהאהבה שלו אל העם היא כל כך גדולה. הוא יודע מה היעד. הוא צריך להביא אותם לאהבה ביניהם, שזה כל התורה של משה כולה, "ואהבת לרעך כמוך". ולמרות שזה נראה שהם באינסוף מריבות ותככים, הוא לא עוזב את היעד שלו. "אני חייב להביא אותם אל האהבה". כן?

כן.

אורן: זאת הגבורה? שהוא לא מתייאש מכלום?

כן. לא מתייאש.

יעל: ומאיפה יש לו את הכוח לעשות את הדבר הזה? הוא גם כל הזמן מתחנן על העם מול א-לוהים. צריך הרבה כוח מול פרעה, מול א-לוהים מול הכול. מאיפה הכוח?

מלמעלה. מהא-לוקים. הוא דורש ומקבל. כדי לטפל בעם, הוא מקבל.

יעל: בשביל לטפל באחרים כולנו נקבל?

כן. אין שום בעיה. אם אני באמת מבקש כדי לטפל באחרים, אני מקבל. כי אני רק רועה צאן.

יעל: דיברת על הבית של יתרו, אמרת שהבית של יתרו הוא סוג של תחנת מעבר, סוג של תחנת סינון. אמרת שכולנו בעצם צריכים להתנקות מכל ההשפעות של אותו בית פרעה, אותו מקום של האגו, כדי לעשות את המעבר ל"ואהבת לרעך כמוך".

כן.

יעל: למעשה מדובר כאן על שתי תפיסות עולם. זה לא רק בית. זה בית ערכי, זה בית אידיאולוגי. זה בית שמדבר על הבית של האגו, צריך לצנן את ההשפעות, כדי לעבור לבית אחר.

ודאי, יתרו זה "חכמה בגויים תאמין"[2]. זה בית יתרו. חכמה. אחר כך יתרו  בא אפילו למדבר, כדי ללמד את החכמה למשה. הוא המשיך את זה.

יעל: מה זה חכמה?

חכמה. איך לארגן את הצעדים, את העולם וכן הלאה, כדי להגיע לאהבת ה'. לזה צריך גם חכמה. את החכמה הזאת מקבלים מהכלים דקבלה שנקראים "אומות העולם", ויתרו הוא הראשון ביניהם, הוא הנציג שלהם.

יעל: מה יש באותה חכמה שמאפשרת לי גם לצנן את ההשפעות הקודמות, והיא גם מכינה אותי לקראת הבית החדש שבו אני רוצה לגור בסופו של דבר?

אנחנו מקבלים מהאגו שלנו כלים, כלים דקבלה. אנחנו צריכים לדעת איך לעבוד איתם.

אורן: מה המלים האלה "כלים דקבלה"?

כלים דקבלה זה רצונות ליהנות, רצונות לקבל, רצונות לבנות, רצונות לעשות ולעשות משהו.

אורן: זו התפיסה המצרית?

כן.

אורן: לכן משה הוא נסיך, והוא גדל שם, עם רצון לבלוע את כל העולם.

כן. ואחר כך, מיתרו הוא מתחיל להבין איך בנויה החכמה הזאת של המצרים, איך בנויים הכלים דקבלה האלה.

יעל: הרצונות.

הרצונות לקבל. חסר לו אחר כך רק לתת להם את הכיוון הנכון בעל מנת להשפיע. את זה הוא מקבל כבר במתן תורה. אז יש לו כלים מהמצרים, ומיתרו את החכמה איך להשתמש בכלים האלה.

יעל: איך להשתמש ברצונות נכון? זה מה שאתה אומר?

בצורה אגואיסטית, אבל הוא לוקח את הדברים האלה, וכך הוא מכיר. זה שהוא היה במצרים והיה נסיך, מזה הוא לא ידע איך מצרים מתקיימת. כי את "חכמת מצרים" אפשר ללמוד רק מבחוץ.

יעל: כמו הרבה דברים בחיים.

כן. וגם את מה שהוא למד מיתרו. כשהוא בא אחר כך למצרים, כשהוא עומד מבחוץ, מחוצה לפרעה, הוא בא אל פרעה, ואז הוא יכול לעמוד נגדו בהבנה ובהכרה, וגם  בכוח הבורא. ואז חכמת מצרים, שאותה הוא יודע, יחד עם הכוח של הבורא, כבר מאפשרים לו לנהל את מצרים, עד למכות המכוונות, כדי לחייב את פרעה לשחרר את היהודים הנמצאים שם בשבי.

יעל: שזה כבר השחרור לעבר הבית החדש, שזו המטרה, נכון?

כן.

יעל: איך כל זה קשור אלינו היום?

אנחנו נמצאים באותו מצב. יש לנו פרעה, זה האגו הגדול שלנו. יש לנו חכמה, אם אנחנו רוצים להשתמש בה נכון. יש לנו קבוצה שלומדת ומממשת את כל השלבים האלה שעבר משה, ומוכנה להיות כרועה צאן לכל עם ישראל שנמצא בתוך הפרעה הנוכחי, האגו שלנו. אנחנו צריכים רק להתמודד נכון עם העם הזה. להראות לו מי הוא הפרעה שבו, מי הוא המצרי שבו, מי הוא המשה שבו, איך אנחנו יכולים להרוג את המצרי שבנו, את האגו שבנו. ולהתחיל לצאת מהמצרים הזה, להתעלות נפשית לחיבור בינינו.

יעל: ומי יהיה גיבור היום?

הגיבור, אם אנחנו מדברים על משה דאז שהיה הגיבור, אז הגיבור היום זה אותם אנשים שיכולים להוביל את העם ליציאת מצרים הנוכחית.

אורן: ואיך נגדיר את יציאת מצרים?

להיפטר מהאגו השולט בנו, שאנחנו נשלוט בו ונוכל לממש אותו בצורה הנכונה.

אורן: אם אני מבין את הדברים שלך, יש שני מצבים. מצב שהאגו שלנו שולט בנו. או שאנחנו שולטים בו?

כן. זה כל ההבדל.

אורן: כאילו שהיוצרות מתהפכות?

ונהפוך הוא. בדיוק.

אורן: אז להימצא בסטאטוס חברתי של מצרים, זה אומר שהאגו של כל אחד שולט בו ואז החיים שלנו הם כל היום בהתנגשויות, בפירוד, בשנאה, בניקור, האם זה נקרא מצרים? כשאתה אומר שאנחנו צריכים לצאת ממצרים.

זה מצרים.

אורן: זה המצרים. שורש הבעיה הוא שהאגו של כל אחד שולט בו.

כן.

אורן: ולצאת ממצרים, שבזה יכל לעזור לנו הכח שנקרא "משה", זה שכל אחד ישלוט באגו שלו?

כן. אבל אנחנו נמצאים עכשיו במאבק כזה, שהמכות על הפרעה שלנו יהיו מכות יותר מכוונות, יותר אידיאולוגיות, ולא מכות פיזיות.

אורן: מה זה אומר?

זה ההבדל. יש דרך ארוכה ודרך קצרה. בדרך הארוכה אנחנו נתקדם על ידי מכות עם השכנים שלנו, עם מלחמות, עם כל מיני בעיות כלכליות, וכן הלאה. אבל זו דרך ארוכה, עד שאנחנו נחכים. אנחנו רוצים לעשות לעם הזה שינוי מהותי בתפיסת המציאות שלו, באידיאולוגיה שלו, בהבנת החיים, בהבנה שהבעיה היא באמת בנו. שהעם הזה יראה שיש דרך קצרה. ולצאת ממצרים אנחנו יכולים על ידי זה שאנחנו בינינו מתחברים, על ידי זה שאנחנו בינינו מתחילים לשבור את הפרעה, ולהביא את תכונת המשה. בכך שנלך אחרי אנשים שמבינים את זה, שנאמנים לזה. וכך נתקדם. בלי עשר מכות. בלי כל הדברים האלה.

אורן: כן אנחנו לא בעד מכות. איך נגדיר את התכונה של משה, שהיא צריכה להיות המובילה בתהליך הזה?

רק אהבת ישראל, כמו שהוא הראה לנו במעשה עם הגדי שסחב אותו דרך כל המדבר.

אורן: אהבה זה הכוח שיכול לנהל את האגו שלנו? אמרת שהמצב מחוץ למצרים זה שאני מנהל את האגו שלי, אז איזה כוח אני מצרף לעצמי שהוא כמו הגה לאגו שלי?

חיבור בין כולם. אם אני מתחבר עם כולם, אני יכול לנהל את האגו שלי. אפילו בדברים הגשמיים, בצבא, או באיזה מקום, אם אני מתחבר עם עוד כמה אנשים, אני דואג כבר לפלוגה, אני שוכח לדאוג לעצמי, אני חייב לדאוג לכולם, כי אחרת אנחנו לא מנצחים. לכן בחיבור בינינו נמצא הכוח, במרכז החיבור בינינו, שם נמצא הכוח שעל ידו אנחנו יכולים לנצח את הפרעה. להגיע למצב שנדמה את עצמנו למשה.

אורן: הזמן שלנו נגמר.

יעל: חבל.

אורן: חבל. נשאיר משהו לפעם הבאה. תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה יעל. תודה גם לכם שהייתם אתנו. במרכז החיבור בינינו מוצאים את הכוח של משה ויוצאים לחיים חדשים. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. להתראות. רק אהבה.

[1] "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).

[2] "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב" (עובדיה א, ח).

לחצו כאן להורדה