חיים חדשים - תוכנית 372 - תכונות האישה המקושרת

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו נרצה היום לדבר על נשיות בעולם המקושר. ננסה להבין בתוך החברה הכללית שבתוכה אנחנו חיים מה המקום, מה המאפיינים, מה היכולות ומה התכונות המיוחדות שיש לנשים, ואיך הן יכולות היום להשתמש בהן כדי לקחת את החיים של כולנו למקום הרבה יותר טוב.

טל: דיברנו כבר בתכניות הקודמות שכדי לעשות את השינוי הזה לטובה, אנחנו צריכים קודם כל להבין שאנחנו חיים במציאות יותר ויותר מקושרת, יותר ויותר אינטגרלית, וגם אנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה בעצמנו. אחד הדברים שאנחנו דיברנו עליו הרבה פעמים כאן על המציאות האינטגרלית, שכולנו חלקים מהמציאות הזאת שהם קשורים, ולכל אחד יש אחריות כלפי המערכת הזאת, בזה כולנו שווים, כולנו אחראים, וכולנו שותפים למערכת הזאת יחד. אבל עכשיו, כשאנחנו מדברים על נשיות, ובכל זאת כנשים אולי יש לנו תפקיד מיוחד כלפי המערכת הזאת. זאת אומרת, על אף שכולנו שווים יש לכל אחד תכונות קצת שונות ואיזה יחס מיוחד למערכת שבה אנחנו כן מדברים על איזו אחדות או איזה שוויון.

הייתי רוצה בתכנית הזאת להבין קצת יותר את התכונות המיוחדות שיש דווקא לנשים כלפי מערכת הקשר ההדדי.

אם אנחנו מסתכלים על החברה מימי קדם, נשים היו מאוד מקושרות זו עם זו. כל הסבתות, כל האמהות, כל הבנות, היו חיות חיים משלהן, לגברים היו חיים משלהם. לכל אחד היה תפקיד מאוד ברור. לחלק הנשי ולחלק הגברי. הגברים פרצו החוצה, כדי להביא איזו ממוטה, לאסוף אוכל, להגן מפני האויב, מפני ליסטים או מפני חיות רעות וכן הלאה. הנשים היו קשורות לטיפול במשפחות, בילדים, בתינוקות, בלעזור בכל מה שאפשר לשמור על האש, על הבית, על המדורה וכן הלאה. לצורה הזאת אנחנו הגענו אחרי עשרות אלפי שנות התפתחות, אבל אם אנחנו מדברים על העולם המקושר, אז צריך להיות איזה דמיון גם מאותה החברה העתיקה יותר, הטבעית.

טל: למה?

כי כך זה היה מצד הטבע, והיום זה כבר ברמה אחרת, שאנחנו גם רוצים בעצמנו לחזור במשהו לאותה הצורה בגלל שאנחנו רוצים להיות דומים להטבע, משתווים, קשורים, מקושרים בינינו ועם הטבע בקשר הדדי, יפה, נכון. ולכן, קשה לי לבטא את זה, אבל אני חושב שיהיה בכל זאת קשר בין כל הנשים לארגון אחד כזה גדול כדמות האישה, וכל הגברים לארגון כזה גדול. לא ארגון פורמלי, אלא הרגשה כזאת כדמות גבר, והקשר יהיה בין אלו לאלו כדי להשלים זה את זה. להוסיף מהגבר לאישה ומהאישה לגבר, ואז שניהם משלימים זה את זה, מתקשרים ביניהם לגוף אחד, כאילו חוזרים לאותה דמות דאדם הראשון.

טל: בתחילת הנושא סיפרתי איך סבתא שלי חיה ואחר כך אמא שלי והיום אני, קשה לי לראות את עצמי חוזרת לצורה שבה סבתא שלי בחרה לחיות. זאת אומרת, אני לא חושבת שאנחנו צריכים ללכת אחורה, אלא קדימה.

לא, אני לא מדבר על זה שאת צריכה עכשיו לעשות בדירה שלך באמצע הסלון מדורה, ולשבת על פרווה על הרצפה ולחכות לבעלך שיביא לך חתיכת בשר. אלא המדורה המשותפת, גם החיים המשותפים, שכולם תלויים בכולם. כי אם רע למישהו, אז רע לכולם, כי האחריות, הערבות, ההדדיות, מאוד קשורה. זה תלוי כמה שחולים, כמה שבריאים, כמה שחזקים, בזה תלוי הגורל של כולם. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו כך נמצאים מול הטבע, שאם אנחנו נמצאים בקשר בינינו נכון וטוב, כל אחד שם חשוב כמו כולם. והדאגה הזאת ההדדית על זה שכולנו נהיה כמשפחה אחת היא יותר נמסרת לאישה מאשר שלגבר. הגבר מוכן לממש. האישה חייבת לדרוש את ההשתתפות שלו, היא חייבת לכוון אותו. בכל זאת, אישה זה הבית. כך זה כתוב וזה החוק. זה באמת כך. אישה זה בית.

טל: אני היום משכילה יחסית לדורות הקודמים, ויותר מפותחת.

לא, את יכולה להיות משכילה ואת יכולה להיות מוצלחת בכל מיני עסקים שלך. אם אנחנו רוצים לדאוג לכדור הארץ הקטן, לחברה האנושית, שהיא בסך הכל גברים, נשים וילדים, הדור הקודם ודאי, אז אנחנו צריכים לארגן את החיים שלנו שהקשר בינינו כלפי הטבע, כלפי אותו היקום שבו אנחנו נעים על פני הכדור הקטן הזה כמו באיזו אנייה קטנה בים, שאנחנו בטוחים בהווה ובעתיד שלנו בתנאי שהגבר מקיים את החלק שלו ויודע מה חלקו ולא יותר, והאישה יודעת מה חלקה ולא יותר, ואיך אחד משלים את השני.

טל: אני מסתכלת כאישה מודרנית על הצעד הבא של ההתפתחות, ולא כהליכה אחורה.

דווקא בגלל שאת מודרנית, את רוצה לחקור את החיים הטבעיים שחיו לפני עשרות אלפי שנים, הקרובים שלנו הרחוקים, ואת רוצה ללמוד מהצורה שלהם שזה נגרם על ידי הטבע, לא הטכנולוגיה וכל הקלקול הזה המודרני, איזה יחסים נכונים היו בין המינים.

טל: בסוף התכנית הקודמת קראנו משהו מהרב קוק.

כן, זה היה מאוד מעניין. אני גם רוצה לשמוע על זה.

טל: אז אולי נקרא אותו שוב ונפרש קצת. הוא אומר ש"כל קלקולי החיים, או לפחות רובם, באים בגלל שהאיש רוצה להיות אישה והאישה רוצה להיות איש. האיש רוצה לגדול מאליו כצמח בשדה, והאישה חפצה ללמוד ולכבוש".[1] ואז הוא אומר ש"יבואו ימים ויכיר העולם את העיוות, ויחזור כל מין לטבעו, ואז יהיה לנו מין אנושי שיכלול את הטבע הנפשי הבריא והישר של האישה  ואת הרוח הפועלת והיוצרת של הגבר".

אז זה נשמע מאוד מעניין, ולי לא כל כך ברור מה זה אומר "לגדול מאליו כצמח השדה". האם טבע האישה הוא לגדול מאליה? מה זה אומר?

לתת מקום לכל אחד להתפתח בצורה שתומכת לחיבור הנכון, זאת המטרה שלנו בסך הכל. שהגבר ירגיש שהמשפחה לא כובשת אותו, אלא נותנת לו דווקא להתפתח, והאישה מרגישה שדווקא במשפחה היא מוציאה מתוך עצמה את כל התכונות והיכולות שלה. זה התפקיד שאנחנו כחברה חייבים לגלות, ולבנות הזדמנות לגברים ולנשים.

טל: מה זה אומר שאישה רוצה לגדול מאליה כצמח השדה?

היא צריכה לתת, להשפיע, להוליד. היא צריכה לראות מהחיים שלה תוצאות של צאצאים. אבל בסופו של דבר בנטייה הזאת היא מחייבת את הגבר להיות אבא. אנחנו לומדים את זה כדרישת התחתון כלפי העליון. שאישה בכל זאת כאן נקראת תחתון, כתלויה יותר מגבר, אבל דווקא בגלל הרצון שלה, הדרישה שלה בהתפתחות, ולראות את עצמה כממשיכה את הדור, היא מחייבת את הגבר לקשר וממשיכה.

טל: זה שאישה חפצה ללמוד ולכבוש, זה בדיוק כדי להשתחרר מהתלות, להשתחרר מהכבלים ובעצמה לקבוע את המימוש שלה.

זה מפני שהחברה שלנו ממש מקולקלת ולא נותנת לאישה מקום נכון לממש את עצמה. כי כשאישה נכנסת להריון, היא כבר אצלנו בחזקת נכה, שהיא כבר קשורה לבית, לא יכולה לעשות שום דבר, לצאת. היא תלויה כולה בילדים. כל המבנה של החברה שלנו הוא לגמרי לא מאפשר. אישה בדור שהיה לפני עשרת אלפים שנה או עשרים אלף שנה, הייתה אחרי לידת הילדים מרגישה את עצמה יותר חופשית מאשר היום, האישה המודרנית שמולידה בקושי תינוק אחד. מפני שאז היו סבים, סבתות, אחיות ועוד אימהות לידה, והכל היה כחברה אחת חמה, היו הרבה דוגמאות ועזרה מכל דבר ולא היתה שום בעיה.

היום האישה סגורה בתוך הבית שלה כמו בבית סוהר, היא לא רואה שום דבר בגלל התינוק, ועל התינוק היא מסתכלת שהוא ממש הסיבה שהיא נמצאת סגורה בפנים ולכן ממש ההרגשה שלה הרגשה מאד לא נעימה, למרות שיש לה כל הקשרים הוירטואליים עם כל העולם שיש לכולם, אבל הרגשה בכל זאת נשארת כזאת.

ובגלל שהחברה שלנו לא יכולה לפרוץ דרך הקירות, שזה לא כמו באיזה מקום לפני עשרים אלף שנה, שהיינו חיים באיזה יער, כשבט והיינו מרגישים שכולם ללא גבולות, שהכל שייך לכולם.

אורן: איך אתה ממליץ להתמודד עם המצב הקשה הזה?

 אני לא אומר שאפשר לתקן את זה מהיום למחר, אבל אנחנו צריכים לעבוד על ההרגשה.

אורן: מה פרוש?

לעבוד על ההרגשה, שהרגשה של האדם תיתקן בכך שאפילו שהוא נמצא לבד בבית או לא חשוב באיזה מקום, הוא ירגיש את עצמו קשור לכולם. אחראי לכולם וכולם עליו, צריך לחנך אותו.

אורן: איך היא תגיע למצב הזה? מה היא צריכה לעשות כדי להתקדם מהמקום האומלל שבו היא נמצאת למקום מקושר?

לפתח ערבות בחברה.

אורן: מה זה אומר?

זה אומר שמפתחים את החינוך אינטגראלי..

אורן: מה זה אומר לגבי זה שהיא ילדה והיא בבית לבד, כמו שאמרת סגורה בצינוק, עצובה וכועסת על הילד?

אבל יש לפניה מסכים ואנחנו צריכים לפתח קורסים מיוחדים, שיחות, סרטים וקונצרטים, את כל הדברים שהיא בעצם יכולה לקבל בבית שלה. שהם יקשרו אותה לכל העולם שמתאים לה ושמדבר על אותן הבעיות, על אותם הדברים. שהיא תוכל לדבר בצורה אינטראקטיבית עם אימהות אחרות על כל מה שקורה,. שיהיה לה מעניין, שהיא תרגיש שהיא חלק מהעולם, שהעולם דומה לה, ולא שבעולם יש תחרות של סרטים, תחרות של שירים, או איזו אולימפיאדה. ובכלל, שכל העולם שמח והיא קשורה לטיטולים, לטיפולים בתינוק שלה ולא רואה שום דבר נוסף במשך עשרים וארבע שעות.

טל: מה ישמח אותה לראות שהיום אין לה?

שהעולם מסתובב סביבה. שהעולם מבין אותה. שיש בעולם עוד הרבה כמוה, שהעולם מכבד אותה. שיש לה קשר ושפתאום היא יכולה לדבר עם מיליונים.

אורן: היום היא לא יכולה לדבר עם מיליונים?

היום היא לא יכולה לעשות שום דבר.

אורן: למה?

כי היא נמצאת בין ארבעה קירות והקשר הווירטואלי אולי עוזר לה להתקשר עם כמה חברות, אבל החברות האלה מסתכלות עליה כמו על נכה.

עכשיו היא קבורה בבית שנתיים שלוש, עד שהיא תפטר מהתינוק הזה. אולי לפני זה, אם היא תמסור אותו לגן ילדים, ואז היא זורקת את הילד בגן בשש בבוקר, חוזרת אליו אחר הצהריים, והוא מסכן לא מרגיש את אימא, וכך הם גדלים.

ואז וודאי שאותו בן או בת שכך גדלים, גם להם אין שום עניין במשפחה, כי מילדות הם לא הרגישו את המשפחה. לא כמוך, שגדלת בצורה של משפחה, בית, חצר ושכנים. לא, מה הוא מרגיש? שזרקו אותו מהבית לאיזה מקום? אז מה אתם רוצים מהדור שכך גדל?

טל: נניח שהאישה שנמצאת בבית מעוניינת לעבור תהליך כזה כדי לשפר את ההרגשה שלה, ויש את הגברים שיש להם הרבה יותר חופש יחסית, אפילו לעסוק בקריירה האינטגראלית שדיברנו עליה. להיות יותר עם עוד אנשים שעוסקים בזה, והם מקבלים השפעות הרבה יותר חזקות.

איך האישה הזאת שנמצאת עכשיו בבית עם התינוק שלה, איך זה יכול להוות דווקא יתרון, איך דווקא מתוך הסיטואציה הזאת היא יכולה ללמוד ולהשתנות? איך היא תוכל להשתמש בתנאים שלה?

אני בטוח שהאישה בזמננו, אמנם היא לבד בבית, אבל אסור שהיא תהיה לבד. כדאי שליד הבית שלה יהיה מקום שבו מתכנסות עוד נשים עם תינוקות ועם כל מיני דברים נוספים ושם יהיה להן את החוגים שלהן עם מדריכים ומחנכים. ולא סתם עוזבים אותה כאילו שהיא יודעת מה לעשות. היא לא יודעת לעשות כלום, צריכים לחנך אותה.

כשאדם נולד הוא לא יודע כלום, מכל שכן איך להיות אימא, איך להיות אבא. איך להיות בן זוג, או בת זוג. אנחנו לא יודעים שום דבר ובאף מקום לא מלמדים את זה. צריכים לקבל לכך חינוך, לימוד, אחרת אנחנו רואים מה קורה עם החברה האנושית.

ובנוסף, חוץ מהלימוד שבו היא נפגשת עם החברות שדומות לה, שנמצאות באותם מצבים. יש להן על מה לדבר, כי כל העיסוק שלה וכל הדאגות שלה, הם בעיקר סביב התינוק שלה.

אז כך היא תיפגש עם נשים אחרות. בקיצור לארגן את החברה שלה. ובחברה הזאת, אנחנו לא ניתן להן סתם מקום להתפלפל כי אנחנו נארגן את זה בצורה כזאת שהן תהיינה שם בסדנאות של חינוך אינטגראלי ביניהן. כדי שהן תדענה איך להתייחס בצורה הזאת, האינטגראלית  לילדים, ואולי מהתינוקות האלה כבר יגדלו אנשים חברתיים, נכונים. אז כבר עכשיו אנחנו צריכים לטפל באימא.

טל: האם יש איזו קומפנסציה, פיצוי על זה שיש לה פחות חופש להיות עם האחרים, בסביבה? האם זה שהיא יולדת ועוברת תהליך כזה, האם הוא מהווה  פיצוי, או השלמה על החוסר בהימצאות שלה בסביבה עם אנשים אחרים?

 אני חושב שאם ניתן לה טיפול כמו שאמרתי היא לא תצטרך יותר מזה. אם היא רואה דוגמאות סביבה, כאלה שמדברות כלפי הטיפול, כלפי החברה המקושרת, כלפי העתיד של הילדים. באיזו צורה הן צריכות לתת להם טיפול עכשיו, כדי שהם יהיו ממש בני משפחה אחת גדולה, בחברה המקושרת, אני לא חושב שהיא תצטרך יותר מזה.

טל: אני שואלת יותר על הקשר שלה עם הילד. בכל זאת, קורה כאן משהו מופלא. היא מכילה בתוכה אדם נוסף, היא מטפלת בו, כמו שדיברנו בתוכניות קודמות, היא מפתחת בה יכולות ויחס שלא היה בה קודם.

 לכן אני כל הזמן אומר שאנחנו צריכים להתייחס אליה כמו ליסוד הבריאה, היא המולידה, היא המחנכת, היא עושה את הכל.

טל: כן, אבל צריך שהיא תרגיש כך, וקודם כול שהיא תהיה מאושרת.

 אז לשם כך אנחנו פותחים חוגים. בכלל אני חושב שזה דבר הכרחי. לא בגן בילדים, לא בבית הספר, לא באוניברסיטה ולא בצבא, אף אחד לא דואג. באף מקום לא מלמדים את האדם איך להיות אזרח נכון, בחברה האינטגראלית, בחברה המקושרת. איך להיות אבא, איך להיות בעל, איך להיות חבר. אם לא מלמדים אותו על הקשרים האלה איך אנחנו רוצים שהחברה כולה תהיה מקושרת נכון בהתאם לטבע? אז אנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו צריכים להעביר את כולם דרך קורס חובה לכולם ואחר כך כל הזמן, להשלים, ולהשלים.

העבודה הזאת היא בלתי פוסקת, אפילו כשאדם נמצא בסוף חייו, בכל זאת הוא חייב בכל רגע שהוא חי ונמצא איתנו בקשר, לדעת איך הוא משלים את כולם.

אורן: בוא נצייר את הדמות הזאת ונבין מה המקום שבו היא משלימה את כולם. אני אימא טרייה, יש לי תינוק או תינוקת חדשים, מה המצב האופטימלי שאליו אני צריכה להגיע ביחס שלי לאנשים האחרים, חוץ מאשר לתינוק או לתינוקת שלי כדי שאני אחשב לאישה, לאימא טרייה, שפועלת בצורה מושלמת בעולם מקושר? מה המקום האידיאלי הזה שאליו אני צריכה לשאוף, אתה יכול לתאר זאת מבחינה רגשית?

 כאמא אני חייבת לדאוג, ואני דואגת בצורה טבעית, כי זה ניתן לי מהטבע, ולא לבעל שלי, אני כאימא דואגת שתינוק שלי יגדל באופן המוצלח ביותר. מה זה מוצלח ביותר? את זה אנחנו מלמדים.

אורן: בוא נגדיר, מה זה מוצלח ביותר?

זה שהוא יהיה מקושר יפה, נכון, עם כל העולם, עם כל המציאות, עם דומם, צומח, חי ובני אדם, אז זה נקרא שהוא מוצלח. כי אז תמיד יהיה לו טוב, תמיד הוא יצליח בכל מה שהוא יעשה. ולא חשוב באיזה מקצוע, ולא חשוב באיזו מדינה ובאיזה מקום, אם הוא ידע נכון להתקשר ברשת הזאת שמוכנה מהטבע, אז הוא יצליח. ואמא שרוצה שהילד שלה יהיה מוצלח, תדאג לחנך אותו בצורה נכונה. אז אנחנו צריכים להביא לה את שיטת החינוך. דחף יש לה.

אורן: עכשיו תיארת מה זה לגדל ילד מוצלח.

כן.

אורן: בוא נתרכז רגע בה. היא אמא טרייה, מוצלחת, שמקושרת בצורה הרמונית. האם אתה יכול לתאר לי את המצב הזה האופטימלי. מה זו אמא טרייה עם תינוק או תינוקת שמתפקדת בצורה אידיאלית בחברה שבתוכה היא חיה?

שהיא דואגת איך להיות אמא נכונה כלפי התינוק הנכון, ששניהם יהיו מקושרים נכון לסביבה. מה היא צריכה ללמוד על המערכת הזאת, איפה שהיא נמצאת? אני נמצא באוויר, אני נמצא בטבע, אני נמצא בעולם, אני נמצא בחברה אנושית, אני נמצא באיזו סביבה.

הגוף שלי, המבנה שלי, האורגניזם שלי תלוי בסביבה. אני נושם, אני מקבל כל מיני השפעות, אני פולט כל מיני גלים, אני מזין את עצמי, אני נמצא בקשר הדדי, בקליטה וספיגה והוצאה החוצה של כל הדברים, מהמחשבות והרצונות וכולל החומרים.

אצל התינוק עוד יותר רואים, עד כמה שהוא תלוי בסביבה, כי אדם גדול מטפל בעצמו, ותינוק לא, הסביבה משלימה לו.

אז אנחנו צריכים ללמד אותה עד כמה שחשוב, שיחד עם זה שגדל כאן גוף שידע נכון להתקשר לסביבה, שהוא ידע איך להשתמש בסביבה כדי לשמור על בריאותו. שהוא יהיה פחות תלוי בסביבה בחום וקור, צריכים קצת לעשות לו תרגילים, הרגלים כלפי קצת קר, קצת חם, שלא מיד יסבול מזה. זאת אומרת, הוא צריך להיות חזק. אז כמו שהיא דואגת להתפתחות פיזיולוגית נכונה כלפי הסביבה, כך היא צריכה לדאוג להתפתחות האנושית שבו, שהוא בן אנוש.

אורן: מה זה אומר, ההתפתחות האנושית שבו?

שהוא יהיה באיזון עם הסביבה שלו עם הדומים לו. כאדם, איך הוא יתייחס לדומם, לצומח, לחי ולבני אדם, איך יתייחס כדי להיות איתם באיזון בהרמוניה הדדית? ואז היא מלמדת אותו, זה כדאי, זה לא כדאי, זה ניתן, וזה לא. להיות מאוזן עם זה, להיות יותר מקושר. לוותר על זה, לקבל את זה קצת כמה שצריך ולא יותר. לא לזרוק, ולא לשבור, וכן הלאה.

אורן: את זה היא מלמדת אותו או אותה את הילד או את הילדה.

כן, עם הסברה נכונה, עם הכל ואחר כך, אחרי שנתיים שלוש, היא כבר מביאה אותו לחוגים.

אורן: את כל מה שתיארת עכשיו, האמא, האישה שהפכה להיות אמא מתחילה ללמד את הילד או הילדה.

כדי שיהיה לו טוב. ואז כדי שיהיה לו טוב, היא צריכה להיות גם מחונכת, מלומדת אצלנו בקורסים המקדימים ללידה ולטיפול בתינוק.

אורן: היא מלמדת את מי שהיא הולידה, איך להיות מקושר בטוב לכל הסביבה שלו ברמה האנושית. מה לגבי הקישוריות הטובה שלה עצמה כאדם לסביבה הזאת האנושית. כאילו הקישוריות שלה לסביבה האנושית נעלמה, יש לה רק אותו או אותה שהיא מגדלת, היא צריכה להפוך אותו להיות אדם מקושר שיצליח ויהיה לו טוב. אבל היא שואלת את עצמה, ומה עם הקישוריות שלי, חוץ ממנו אין לי כלום, אני לא רואה כלום. מה זו אמא מקושרת?

לא נכון, קודם כל היא מקושרת גם עם אמהות אחרות, אנחנו מדברים על החודשים של השנה הראשונה.

אורן: כן, היא אמא טרייה ממש בהתחלה.

אז אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים לארגן ביניהן חוגים, שבחוגים האלה הם ילמדו על הקשר של האדם עם הסביבה, על האיזון שצריך להיות בין האדם לסביבה ובין בני אדם. מה זה נקרא בימינו עולם מקושר שקם ומתייצב יותר ויותר. איך אנחנו מכינים את הדור החדש שהן הולידו, נניח יושבות כאן עשרים נשים אחרי לידה. איך אנחנו עובדים איתן כדי שהן ירגישו את העולם שהילדים שלהן שיגדלו יהיו בו, שהם יהיו שם בעלי הבתים בתוך העולם הזה. איך הם יצטרכו להתנהג נכון, שזה יהיה לטובת כולם?

טל: אולי אלה קורסים שהייתי עושה כהכנה אפילו לתהליך.

על ההכנה, אני כבר לא מדבר, אבל בזמן שהיא כבר ילדה, כאן ממש יש לה אינטרס בזה, כי מדובר על התינוק שלה.

טל: מה החשיבות שהיא תשמור על קשר, כמו שאורן אומר, עם עוד נשים סביבה, כדי שהיא תמשיך להיות אדם מקושר ומחובר?

אנחנו אומרים שבלי זה היא גם לא מכינה את התשתית הנכונה לתינוק שלה. אנחנו כל הזמן משחקים עם האינסטינקט שלה האישי, בזה שהיא האמא, ומה שטוב לתינוק היא שומעת, ומה שיכול לגרום לו חס ושלום רע, זה הכל.

אורן: אז תשלים במשפט אחד, "אימא מקושרת היא אימא ש"?

אמא מקושרת היא אמא שמקושרת באמת לכל יתר האמהות, מקושרת עם מערכת ההסברה וההכנה שלנו, לימודית וחינוכית. ובזה היא משתפרת בקשר עם האמהות האחרות, וגם יודעת איך לטפל בתינוק. וגם התינוקות שיגדלו באותו הדור, הם יהיו כבר מקושרים ביניהם, וכך יתנו לנו את צורת האנושות החדשה המקושרת הנמצאת באיזון, בהרמוניה עם הטבע.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, רק טוב, חיים חדשים, להתראות.

[1] "שמונה קבצים", הראי"ה קוק

לחצו כאן להורדה