חיים חדשים - תוכנית 376 - השפעת נשים בעולם מקושר

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום טל מנדלבאום.

טל: שלום.

אורן: בתוכנית "חיים חדשים" אנחנו לוקחים כל פעם היבט מסוים בחיים ורוצים להתבונן בו, להבין אותו לעומק, על מנת לדעת איך לבנות את מערכות היחסים בינינו בצורה טובה יותר. היום נסה להתבונן על כוח של שליטה, כוח של השפעה, וננסה להבין את המקום של הנשים בעולם שהופך להיות מקושר יותר ויותר.

טל: כוח ההשפעה זה משהו שמאוד חשוב לנו. כל כמה זמן בוחרים את מאה האנשים המשפיעים ביותר באנושות, זה מתפרסם וכולנו מסתכלים. ולרוב מי שנבחר ברשימות אלה הם אנשי הממשלה, אנשי ממשל, אנשים עם הרבה מאוד כסף, עם הרבה מאוד יכולת להשפיע, וגם אמנים ופעילים חברתיים. ומשהו מאוד מעניין קורה בזמן האחרון, לאחרונה התפרסם רב מכר של ד"ר מואיז נעים, שמדבר על כך שמוקדי הכוח משתנים. הוא מדבר על מוטציה שמתחילה לקרות בכוח עצמו, שלאנשים בעלי כוח כבר אין אותו כוח כמו פעם, ושהכוח מתחיל לחלחל, ולהיות משותף ליותר ויותר אנשים. אנחנו רואים את זה ברשתות החברתיות ובמחאות שהיו.

כל מיני גורמים גם בשוק הכלכלי תופסים יותר ויותר כוח לעומת התאגידים הגדולים, והיום להיות מנכ"לים ואנשים בעלי עוצמה זה משהו פחות מחזיק מאשר פעם, ואנשים פחות זמן יכולים להחזיק בתפקידים שלהם.

הוא מתאר עולם שבו הכוח משתנה, והעולם הופך להיות פחות היררכי ויותר רשתי. ומוסיף ואומר, שיש בזה פוטנציאל מאוד חיובי להגיע למקום שבו לכל אחד יש יכולת להשפיע לטובה. כמובן שזה יכול ללכת לכיוון כאוטי, אבל ממבט אופטימי, אנחנו הולכים למקום שבו כולם יותר מקושרים ויותר משפיעים.

מה זה השינוי הזה בכוח, ואיך לנשים דווקא יש תפקיד בנושא הזה?

פעם חיינו בחברה רשתית, מקושרת, יפה, חברה שכולה הייתה בערבות ההדדית בין חבריה. זה היה לפני הרבה מאוד שנים, כשהתחלנו להתפתח כציביליזציה אנושית. זה היה מקום משותף, ומה שהישגנו מהטבע מבחינת המזון היה גם משותף, והילדים היו גדלים איתנו. הכל היה יחסית משותף, וחיינו בצורה מאוד צמודה, מאוד מקושרת זה עם זה. אמנם הייתה היררכיה קטנה, אבל עד כמה שזה היה נכון, להחזיק את הקשר בצורה שמאפשרת לנו יותר נכון לשרוד.

והכל היה לפי דרישת הטבע. הטבע היה דורש מאיתנו לשרוד, ואנחנו בהתאם לזה כך היינו מחזיקים את עצמנו, כי יותר טוב להיות יחד בחיבור ההדדי, להחזיק את עצמנו די צמודים, מקושרים וכן הלאה.

אחר כך, עקב זה שהתפתח האגו בכל אחד ואחד, ויחד עם זה התפתחה הטכנולוגיה, כבר היינו יכולים להשתמש בחיות כדי לחרוש את האדמה ולהביא פירות, דגים ועוד כל מיני דברים, ואז אני כבר פחות תלוי בחברה הסובבת אותי, גם להגנה שלי, כי יש לי כמה כלבים, כמה עזים וכמה פרות ואולי גמלים, סוסים ועוד. ואז כל אדם ואדם היה יכול לפרגן יותר לאגו שלו ולהיות לא תלוי באחרים. האגו שלו שגדל, היה דוחה את האחרים קצת יותר רחוק, "זה אני, אשתי, הילדים, זה האזור שלי, אתם שם ואני כאן", וכך כל אחד ואחד.

כך התפתחנו משך אלפי שנים, וזה לא חשוב אם אנחנו נוסעים על חמור או על אוטו חדש, או טסים במטוס, אלה אמצעים שעוזרים לכל אחד להיות מנותק מהשני, וכל אחד מתי שהוא רוצה ובאיזה צורה שרוצה, להיות מקושר לשני. אפשר לראות את זה אפילו במכשירים השונים, מכשירי הקשר של היום. עד כמה שהם מפותחים, יש כל הזמן וויכוח חברתי עד כמה זה נכנס לרשות הפרט, או לא מפריע לחופש הפרט, וכמה אפשר לעקוב אחרי אדם, וזה מאוד מאוד מדאיג אותנו.

אבל בזמן אחרון התחלנו להרגיש, שהגענו מצד אחד לסיום ההתפתחות האגואיסטית, ואנחנו עייפים מההתפתחות הזאת ולא מגיעים למשהו שציפינו ממנו.  ומצד שני, אנחנו  מגלים שאנחנו חוזרים להיות מקושרים.  

ודאי שאני לא מדבר על כך שזאת הרגשה בתוך האדם הפרטי, אבל האנשים שמבינים את ההיסטוריה והתהליך, ואיך שהתגלגלנו במשך עשרות אלפי שנה עד היום, הם רואים שעשינו מעבר מקשר בינינו, לחברה מנותקת, אגואיסטית, ועכשיו אנחנו כביכול חוזרים לחברה מקושרת.

וכמו שאז הטבע חייב אותנו להיות יחד, בתלות ההדדית זה בזה, גם עכשיו אנחנו צריכים להיות יחד בתלות ההדדית זה בזה, כי אחרת אנחנו לא משיגים כלום. אני רואה בטבלאות מיוחדות של המסחר הבינלאומי, שאנחנו בתלות ההדדית מאוד מאוד חזקה מקצה לקצה. אם אלו לא ימכרו נפט ואלו לא ימכרו מזון, אז אלו יאכלו נפט ואלו ישתו את המזון, ולא יהיו חיים לא להם ולא להם. זאת אומרת, אנחנו שוב תלויים זה בזה, אבל היום זה לא תלות של כל איש ואיש, אלא המדינות ביניהן וממש היבשות.

ומה שנשאר לנו זה רק להבין, עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, להבין עד כמה שאנחנו צריכים להיות בקשרים טובים זה עם זה, כמו אותם האבות שלנו מלפני עשרת אלפים שנה, שחיו בקשר בגלל שהיו צריכים לשרוד. גם אנחנו, אחרי כל הטכנולוגיה והניתוק, צריכים להכיר היום ששוב אנחנו צריכים לחזור לקשר, והקשר הזה הוא לא פחות ממה שהיה שם. כי אנחנו כלפי הטבע הכללי, גם כמו אותה קבוצה קטנה בתוך יער גדול, שהטבע לפנינו זה כמו קבוצת ליסטים גדולה שבאה עלינו, וחיות רעות וכן הלאה שיכולים לאכול אותנו. לכן העולם נעשה יותר ויותר מקושר.

אני חושב שזה כמו בעולם המקושר שהיה פעם, בתחילת התפתחות הציביליזציה, כשהיה כוח גדול לנשים, כי הן שמרו על הבית, על הילדים, האוכל, על החום, על המדורה, על כל הדברים האלו, ונראה לי שזאת הייתה החברה המטריארכלית הראשונה מה שנקרא. ושגם היום אנחנו מתגלגלים שוב לאותה צורה פחות או יותר.

טל: מטריארכאלית?

כן.

טל: שסמכות אם המשפחה היא יותר מהגבר, ושליטה נשית במוסדות חברתיים כלשהם?

כן. נכון. הגבר היה טוב בזמני המלחמה, לצאת ולרכוש וכל מיני דברים. בקיצור, איפה שהאגו היה עובד בגדול. עכשיו כשאנחנו מקושרים זה עם זה, האגו כביכול עובד לרעתנו. בקשר זה עם זה,  אנחנו אומרים לאדם שפתאום רוצה להרביץ לכולם, תירגע, זה לא טוב, לא כדאי לך, הם הרבה לעומתך והם יתנו לך כך וכך, הם ירביצו לך אז תיזהר, וכן הלאה. אז במקומות שבהם אנחנו צריכים להרגיע את עצמנו, מפני שהקשר בינינו הוא כל כך עמוק ומחייב, הכוח הנשי שזה כוח הקשר בינינו, יהיה יותר ויותר בולט.

ולכן אנחנו רואים שבעולם החדש, כוח האישה פתאום פורץ את כל הגבולות שהיו קודם, והאישה יוצאת מהבית, והאישה מנהלת והאישה מדברת והאישה דורשת, והייתי אומר שאי אפשר לעצור את זה. ואפילו באנגליה מרגרט תאצ'ר שברה את כל המוסכמות.

טל: האם אתה רואה את השינוי הזה קורה כהיפוך למה שקורה עכשיו, במקום השלטון הפטריארכלי של גברים, שלטון מטריארכאלי של נשים, או שכל צורת הכוח משתנה?

לא, זה תוצאה, שלטון זה צורה חיצונית. ואני מדבר על זה שהעולם מתהפך והופך להיות משפחה אחת. ואיפה שיש לנו כוח קשר מקושר, אינטגרלי, משפחה, שם האישה שולטת יותר מהגבר, היא יותר מבינה, יותר מרגישה, היא מסוגלת להחזיק את זה, והיא בעצם דורשת מהגבר, "אני צריכה את זה ואת זה ואת זה, תביא, כי אנחנו צריכים את זה  לדור החדש, עכשיו לבית" וכן הלאה.  

טל: היום יש מחקרים שקובעים שנשים מנהלות טוב יותר מגברים בעולם המקושר שלנו, בגלל כל מיני יתרונות כמו, שהן מסוגלות יותר לשמוע על צרכים של אחרים, הן מאוד מעודדות דעות שונות, הן מאוד מקפידות על עבודת צוות, הן נגישות, מעודדות פתיחות, הן טובות יותר בלהגדיר ציפיות, ויש להן קישורים חברתיים יותר מפותחים. זאת אומרת שכבר מתחילים להבין שסגנון הניהול הזה הוא יותר ויותר נכון.

מתאים לחיים החדשים.

טל: כן, והוא גם יותר מצליח בסופו של דבר. הוא יותר רווחי וזה כדאי לארגונים שיש בהם צורך בפיתוח תוכן ומחקר, כי גילו שנשים מעודדות יצירתיות, מעודדות דעות שונות ופחות את הלחץ של הניהול ההיררכי.

כוח האגרוף.

טל: בדיוק. זאת אומרת שיש לזה הוכחות בשטח. השאלה היא, מהו בדיוק השינוי שהנשים יביאו לעולם החדש, איך הם ישנו את המבנים, את צורת השלטון, ואפילו את הארגונים שבהם הן נמצאות, אם יבואו יותר לידי ביטוי?

הן יביאו לעולם החדש את דרישת הקשר, זה העיקר, לדרישת הקשר שלהן אנחנו צריכים.  וזה יותר מחצי מאוכלוסיית העולם, וצריכים לא לשכוח שזה כוח אדיר, וזה כוח שהגברים מלכתחילה, מצד הטבע, עומדים להישמע ולבצע.

זה ממש פלא, שעד כמה שהגבר מראה את עצמו כמאצ'ו, תרנגול, חזק, עצמאי, הכוח שלו הוא בעצם כדי לממש את הרצון של האישה. ולכן אנחנו נראה, שזה כך פחות או יותר, אם הנשים מכוונות נכון להשיג את מטרת הבריאה וההתפתחות שלנו הנכונה.

האישה מבולבלת ומקולקלת לא פחות מגבר, ואפילו יותר, כי במאה השנים האחרונות הן התקלקלו. הגבר תמיד היה כך, משך כל אלפי השנים האלו, מהדור ההוא המקושר לדור שלנו, שהיה צריך להיות מקושר, הגבר כל הזמן היה בכל מיני עסקים אגואיסטיים שלו.

טל: זה הקלקול, המאבק והאגואיזם?

כן. אבל עכשיו, כשאנחנו חוזרים לצורה המתוקנת, אז יש כאן מעבר. ובגלל שהחברה נוטה להיות חברה יותר מתוקנת, האישה מקבלת יותר חופש, אבל חופש כדי לקבוע את קולה, את כוחה בחברה המקושרת אך עדיין אנחנו נמצאים בתפר. ואז האישה מקבלת, וכאילו נכללת בחברה האגואיסטית ושם היא רוצה להצטיין. זה לא טוב ואני מקווה שזה הולך ונגמר.

הגבר יצטרך בהתאם לזה להיות יותר תלותי באישה. אנחנו רואים את זה גם ממערכות הטבע הגדולות, שהגבר הוא המשפיע, והאישה היא המקבלת, "נוקבה", "נקב", "חסרון". ודווקא בזה שהיא צריכה מילוי, היא מסובבת את הגבר והוא כשלם יותר, יכול להביא את מילוי ההשלמה, ואז הוא הולך ופועל לפי הרצון שלה. זאת אומרת, אם החברה שלנו הופכת להיות יותר מקושרת, ומקושרת זה יותר אלטרואיסטית, בחיבור ההדדי, אז החיסרון של אישה יקבע יותר ויותר את תפקיד והפעולות של הגבר.

אורן: מה פירוש "החיסרון של האישה"?

החיסרון של האישה זה לראות חברה יותר מקושרת, יותר בטוחה, יותר אינטגראלית.

טל: זה הצורך שלה. ומה שרציתי להבין, לאן אני צריכה לשאוף? זאת אומרת, אם מסתכלים היום על ארגוני נשים, עיקר השאיפה שלהן זה להביא נשים לעמדות השפעה, שיהיה ייצוג שוויוני של גברים ושל נשים בממשלות, בארגונים ובעמדות בכירות. אבל מה בדיוק השינוי שנשים רוצות להביא, ואיך לבצע אותו? לא מספיק ברור לי, איך נשים יכולות להשתמש בכוח?

אישה בניגוד לגבר מחפשת תועלת. גבר מחפש שליטה, ואישה מחפשת מהות, תוכן. היא מוכנה להתכופף רק כדי להשיג את מה שהיא צריכה. גבר לא אכפת לו מה להשיג, רק לשלוט. ההבדל הזה בגישה לחיים הוא הבדל מהותי מאוד. הוא הבדל הופכי ממש. ולכן בזה הם יכולים להשלים זה את זה.

אישה תמיד פועלת אחרי הקלעים, אבל היא קובעת את הצורה. גבר העיקר שהוא כאילו קובע ודורש, אבל בסופו של דבר קובע ודורש מה שהאישה בשקט דורשת ממנו. ואם הם יכולים להיות מקושרים נכון, אז הם משלימים זה את זה. ואם נשים בחברה שלנו ידרשו את התועלת של החברה המקושרת, התועלת האינטגרלית, הגברים ישמעו ויבצעו לפי זה, ואז נתקרב לתיקון.

טל:  האם חסר היום יותר כוח לנשים להשפיע, או שחסרה להן יותר ההבנה איך צריך לעשות זאת?

חסרה הכרה, הבנה באיזה תקופה אנחנו חיים. שאנחנו צריכים חינוך חדש, אדם חדש, גם הגבר וגם האישה. אנחנו צריכים להגיע להבנה הדדית בינינו, וההשלמה צריכה להיות בזה, שאנחנו מסכימים לצורה העתידה, ההדדית, שהיא מוסכמת על כולם. שנותנים כוח לאישה ולגבר כדוגמת המשפחה המתוקנת. ושכך יהיה גם בכל החברה ובכל העולם, ואם אנחנו משפחה אחת, וזו צורת העולם המתוקן, אז בואו נשתמש בכוח של שלוש וחצי מיליארד הנשים, והכוח של שלוש וחצי מיליארד הגברים,  כגבר ואישה בהשלמה ההדדית במשפחה לדוגמא.

אורן: מה זה אומר ברמה הכלל חברתית?

זה אומר ששומעים יותר בקול האישה שמרגישה ומבינה מה צריך להיות לשלום העולם. וזה מדובר במשפחה, לא פונדמנטליזם ולא פרוטקציוניזם, לא פוליטיקה, ולא דת ולא כלום. כי במשפחה אין דבר כזה, במשפחה יש הוא והיא וזהו. ואז הם מסתדרים ביניהם בצורה כזאת, שהאישה קובעת מה טוב לבית, והגבר שומע מה שטוב לבית, כך אנחנו צריכים לסדר את הבית שלנו הכללי, החיים שלנו על פני כדור הארץ.

טל: קודם תיארת את זה כמשפחה מטריארכאלית.

כן.

טל: אז איך בא לידי ביטוי המטריארכליות במשפחה ההרמונית?

אנחנו צריכים כך להתקיים, מפני שהמטרה העיקרית היא חיי משפחה. להציל את המשפחה מכל הפחד, מכל הבעיות, מכל ההשפעות שיכולות להיות מהטבע, מהחיות מליסטים, מכל דבר. האישה שומרת על הבית, כי אישה זה הבית. ומפני שאז חיו בצורה מאוד תלותית וקרובה לטבע, והאישה היא מאוד קרובה לטבע ומרגישה את הטבע יותר מהגבר, וזה ברור לנו מכל המחקרים, לכן אנחנו תמיד היינו הולכים אחר האישה. זה מין בטחון שאנחנו נשרוד אם נשמע בקולה. והגבר הוא טוב כדי ללכת להשיג מזון, להשיג כוח, בטחון. גבר טוב, הוא כדי להשלים את רצון האישה, ואז בטוח שאנחנו ממשיכים ויש לנו כוח לשרוד.

וכמו שזה היה אז, אנחנו נכנסים לאותה בעיה היום. כי אנחנו נמצאים היום שוב בטבע, שדורש מאתנו גיבוש חזק וטוב בתנאים החדשים. אנחנו רואים שכוחות הטבע, הכוחות הפנימיים של החברה, הגיעו למצב לא נודע, ואנחנו יכולים לשרוד בתנאי שאנחנו משתמשים בכוח האישה.

אורן: אם אני מבין נכון, גבולות המשפחה של פעם מתרחבים היום לכלל המין האנושי. וכלל המין האנושי הופך להיות כמו משפחה אחת גדולה. ומכיוון שכך, במשפחה כמו במשפחה, אם רוצים להגיע לשלום בעולם, למצב טוב לכולם, לכל בני המשפחה, צריך לשמוע להרגשה של אישה, כדי לעשות נכון את הדברים.

 כן.

אורן: ואז כוח הביצוע הוא הכוח הגברי, והם משלימים זה את זה.  

זה לא שאתה לוקח אותם וזהו. אתה צריך לחנך אותם, גם את הגברים וגם הנשים. אנחנו מדברים כבר על שלוש וחצי מיליארד גברים ושלוש וחציי מיליארד נשים, שהם יודעים מה לטובתם, מה קורה היום, מה סיבת המשבר, לאיזה מצב זה צריך להביא אותנו, כמה טוב יהיה אם נלך לפי הכוחות האלה, לפי התכנית הזאת, לפי התבנית הזאת, ולא לפי משהו אחר. זאת אומרת, אתה צריך קודם כל לחנך את האוכלוסייה, גם גברים וגם נשים.

אם היום אתה תשמע לנשים, אז אוי ואווי מה שהן יעשו לך. כל הקלקולים גם כן באו מהן, כשהאישה קיבלה חופש ונכנסה בתפר בין המערכת האגואיסטית למערכת האינטגראלית המקושרת, ונמצאת עכשיו במערכת האגואיסטית, ושם היא כאילו רוצה לקבוע את המימוש שלה וזה מה שמביא עכשיו תוספת רע לכל העולם.

אורן: אז מה כן לפנינו?

חינוך.

אורן: לכלל אוכלוסיית העולם?

לכלל אוכלוסיית העולם, והייתי אומר, במיוחד לנשים.

אורן: מה הוא ידגיש, למה אתה אומר "במיוחד לנשים"?

כי אז הן ידעו באיזה מצב הן יכולות להצליח להיות מאושרות, אבל באמת מאושרות, ולא לפי הסטייל הוליוודי, או כלי התקשורת, או משהו אחר שמנפח להן את המוח ומבלבל אותן, ואז הן משחקות דוגמניות, ולוקחות דוגמא מכלי התקשורת. אלא הן יבינו מה לטובתן וירצו את התהליך הזה, כי הן כמפותחות מאוד יכולות לקלוט את זה יותר מגברים. ואם הן יתקשרו למטרה שניצבת לפנינו, הן גם יחייבו את הגברים וכל היתר לעזור להן.

טל: אם נעבור את החינוך הזה ונשנה את הגישה, להבדיל ממה שהיום אנחנו מנסות לעשות, מה יעשה אותן מאושרות באמת?

היום אנחנו נמצאים תחת השפעה נוראית של כלי התקשורת, של שינוי גנטי גדול, ואנחנו פשוט לא אותם גברים ונשים כמו שהיו קודם. אנחנו לא מבינים עד כמה שאנחנו משתנים. זה כמו  שרואים היום פירות שלא מתקלקלים תוך חודש ימים, אפילו אם הם לא נמצאים במקרר. אצלי העגבניות נשארות שבוע ימים כמו שהיו, והן כמו גומי. זאת אומרת, אנחנו נכנסנו כל כך עמוק לתוך הטבע, ואנחנו בעצמנו זה גם דומם, צומח וחי. וגם כל מה שאנחנו צורכים, זה הכל מלא שינויים גנטיים וזה עושה בנו המון שינויים. אנחנו רואים את זה לפי הדור החדש, אנחנו רואים את זה לפי ההתנהגות ולפי הנטיות של הנשים והגברים וצריכים להתחיל את התיקון.

אורן: אז לדעתך, מה יעשה נשים מאושרות בשנים הקרובות?

רק תיקון הדרגתי.

אורן: חינוך זה תהליך, מה המקום הרגשי שיביא להן אושר?

שהן יפסיקו להיות כאילו מאושרות לפי סגנונות וסטנדרטיים הוליוודיים, שאת זה אף אחד לא מגיע ומשיג. ושזה כלום לא שווה, אלא סתם כך, כדי להתפאר עם זה בצורה טיפשית. שהן יגיעו למצב לפי טבע האדם שמגיע לשלמות פנימית, שזה בית, משפחה, העולם הפתוח. ושהן ירגישו שמה שהן רוצות, כל העולם מקיים.

אורן: תודה לך הרב לייטמן. תודה לך טל. תודה גם לכם, גברים ונשים. ביחד נמצא את הדרך לחיים חדשים. עד הפעם הבאה שלנו. כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה