חיים חדשים - תוכנית 381 - כולנו שחקנים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. אנחנו כאן על במת החיים, לומדים לשחק את החיים שלנו טוב יותר. כמו שאמר שייקספיר "כולנו שחקנים וכל החיים הם במה, כל העולם הוא במה". היום נרצה ללמוד, איך לשחק את החיים טוב יותר, איך לשחק חיים חדשים.

ניצה: בתוכניות הקודמות שוחחנו על התיאטרון עצמו, על היצירה, על הקסם שביצירה הזאת. הצצנו גם מאחורי הקלעים וראינו מה קורה ליצירה, כיצד היא מתרקמת. ובתוכנית הספציפית הזאת אנחנו רוצים לצאת מהתיאטרון המדומה ולהסתכל על החיים שלנו. אנחנו רואים שעל פי הציטוט של אורן כולנו שחקנים וכל העולם הזה הוא במה אחת גדולה, פתוחה. פעם הזכרת לנו שאנחנו חיים בתיאטרון אחד מתמשך ואנחנו מחליפים כל הזמן דמויות.

אני אפילו יכולה לראות שאני משחקת במערכות יחסים מסוימות תפקיד מסוים ובמערכת אחרת אני פתאום נכנסת לתפקיד אחר. ואני שמה לב שיש בי הרבה מאוד צורות, פרצופים ודמויות שאני משחקת בכל מיני מצבים שונים ובמערכות שונות בחיים. איך זה בכלל קורה, איך נוצר מצב כזה שבכל אדם יש כל כך הרבה דמויות, כאילו סוג של הצגה אחת שלמה בתוך האדם והוא כל פעם משחק בצורה שונה?

אנחנו בכלל לא יודעים מי אנחנו. כשנולדתי ובאתי לעולם התחלתי להסתכל על כולם וללמוד מכולם, צלילים, צבעים, כל מיני יחסים כלפַי של כל מה שסובב אותי, אני לומד מזה. אני לומד איך זה מתייחס אלי ואיך אני מתייחס לזה. זה יכול להיות כל דבר ודבר שבחיים. קודם כל זה בתוך הלול, אחר כך בחדר, אחר כך בדירה, ואחר כך בחצר, בעיר ובעולם, סך הכל אנחנו לומדים מכולם. אנחנו לומדים מהדוגמאות ואם היינו באמת שמים לב והיינו מומחים לראות את עצמנו כל הזמן מהצד, היינו רואים איך אנחנו קולטים מכל אחד איך הוא מתנהג ואיך אנחנו סופגים את זה ואיך אנחנו אחר כך מממשים את זה באין ברירה.

אם לא הייתי סופג את צורות ההתנהגות השונות מכל מיני אנשים מבחוץ, בכלל לא הייתי מתנהג כמו שאני מתנהג היום, אפילו עם עצמי. אם הייתי גדל בג'ונגל הייתי מתנהג כמו קופים או הייתי כמו מוגלי, כי אני חייב דוגמאות. מה שאין כן אין דבר כזה בחי. דומם, צומח, חי, מתנהגים לפי הטבע. החי גדל להיות איזה עגל, עֵז, אריה, לא חשוב, אי אפשר לעשות עימו כלום. אפשר רק להפחיד אותו שלא יאכל אותך. אבל אי אפשר לשנות את הטבע שלו, כי כל ההתנהגות שלו נמצאת בתוך הטבע. האדם נטול לגמרי כל הצורות האלה. אנחנו יכולים לעשות ממנו כל דבר שיש. תינוק הוא כאילו קופסה ריקה שאפשר למלא אותה בכל צורות ההתנהגות אשר יהיו, תלוי לאן אנחנו לוקחים. וודאי שיש כאן גנים, הורמונים, כל מיני רשימות קודמות מגלגולים קודמים, מהעם שלו למה שהוא שייך וכן הלאה, יש אילו תנאים התחלתיים. אבל אחרי כל התנאים ההתחלתיים כל מה שיהיה בו בצורת התנהגות, את כל זה הוא לוקח מהסביבה.

ולכן דווקא האדם כל כך תלוי בחינוך. ואנחנו אומרים, שאנחנו לא מאלפים את החיות, אלא אנחנו מחנכים את האדם. וזה ההבדל. לא בגלל שהוא אדם וזה כלב, אלא בגלל שהאדם מקבל צורות התנהגות שונות והכלב לא. הכלב רק שומע, מבין אחרי שמקבל מכות, אחרי שמקבל הגבלות, תוספות להתנהגות שלו. האדם יכול להשתנות מקצה לקצה. ובכלל מדובר על האדם שברחוב.

חוץ מזה אנחנו נמצאים היום במאה העשרים ואחת, כאן אנחנו רואים שהאדם צריך להשתנות בצורה מהותית אחרת, אין לו ממי לקחת דוגמה. כי הוא צריך להפוך לאדם שסופג את כל האנושות, שמוכן להתחבר עם כל האנושות, שצריך לראות את כל האנושות כמכלול אחד, כמשפחה אחת. ממי הוא ילמד את זה? אבל אנחנו רואים שאם אנחנו לא מגיעים למצב שאנחנו נהייה מחוברים, אנחנו פשוט נשחוט זה את זה, יש לנו היום מספיק סכינים, נשק והכל. אנחנו נעשה בלגן בעולם עם האגו שלנו. מה שאנחנו לומדים מהדוגמאות מהרדיו, מהטלוויזיה, מהאינטרנט, מכל הדברים האלה, זה פשוט משהו נורא. ואם אדם לוקח משם את הדמויות האלה, אז וודאי שיותר טוב לא להגיע לעתיד הזה ממש עד כדי כך. כי בצורה כזאת אם העולם יתקדם לא הייתי רוצה להיות בו.

ולכן אנחנו צריכים לדאוג שבכל זאת העולם, זאת אומרת כל אדם ואדם יקבל דוגמה, התרשמות טובה, יפה. וכאן אנחנו מגיעים לשאלה, ממי הוא יקבל? מאיתנו. מה זה מאיתנו? אנחנו קיבלנו כזאת התרשמות מהחיים הקודמים שלנו שאני פרא אדם, אני יודע על עצמי שזה כך, מה רוצים ממני? אני מוכן, תחנך אותי. אין מי שיחנך אותי. ולכן אנחנו צריכים להבין שמתוך המדע, מתוך החכמה, מתוך היכרות המציאות הנוכחית שהיא כולה אינטגרלית, שכולנו קשורים זה לזה, ואנחנו נמצאים במלחציים, שהטבע יותר ויותר לוחץ עלינו להגיע להתקשרות הנכונה בינינו, אין לנו ברירה אלא להיות שחקנים, להיות דוגמאות לעצמנו, כך נשחק נכון את משחק החיים, בזה שניתן דוגמה אחד לשני.

וודאי שאני בפנים פרא אדם, אבל אני משתדל להחזיק את עצמי ולשחק את עצמי אדם המתוקן, יפה לאחרים. לא סתם מחונך כמו איזה אנגלי עם כפפות, שמוכן בקור רוח להרוג את האדם ולהגיד לו לפני זה סליחה, כזה ג'נטלמן. אלא מדובר כאן על זה שאני מראה לאדם שאני מתייחס אליו טוב, שאני משתדל להיות אליו טוב מתוך הטבע שלי. שזה לא בא כמו איזה מין לבוש חיצון צבוע, אלא שבא מתוך הלב שלי, כך אני מתייחס אליו. אני צריך לתת לזה דוגמה וכזאת התרשמות שהוא באמת יתפעל מזה ושיחשוב שבאמת אני כזה, שיש בי כזאת צורה. וכך כולם כלפי כולם.

אם אנחנו נעשה את זה כלפי הילדים שגדלים, כלפי האנשים שברחוב, בוא נשחק, בוא נחלק פרסים למי שמצטיין נכתוב עליו בעיתון, באינטרנט, בטלוויזיה נדבר עליו. עשרה אנשים שהשבוע קיבלו הכי הרבה קולות שהם נתנו דוגמה הכי טובה לכל האנשים שלנו, לכל העם בארצנו הקטנטונת. ואז כותבים מי מצטיין וגם מי הכי יפה. וכן הלאה. זאת אומרת יופי בהתנהגות, הרגשה טובה ביחס ובגלים שהם ממש מייצרים סביבה.

השחקן זה "השחקן החינוכי" בוא נקרא לזה כך. זה תפקיד שכל אחד ואחד חייב לרכוש. כל הורה צריך לדעת שהוא משחק כלפי הילדים והם לומדים ממנו והם יהיו בדיוק במשפחות וביחס לנכדים שלו כמו שהוא אליהם. הם ילמדו את זה כך. בגיל חמש הילד יספוג מהאבא אותה צורת התנהגות שיהיה לו בן בגיל חמש אם הוא גם כך יתנהג אליו. נניח אני רואה את זה על הבן שלי איך שהוא מתייחס לילדים שלו, ואין לי מה להגיד, אני עשיתי טעויות כאלה וכאלה ולכן אני רואה שזה כך עובר מדור לדור.

לכן אנחנו צריכים לפתוח אוניברסיטה של תיאטרון החיים ושכולם ילמדו פסיכולוגיה ומשחק ולקבל את התפקיד הזה כתפקיד הרציני ביותר, כי אנחנו בזה דומים לכוח העליון, אנחנו בזה הופכים להיות לבמאי, אפילו מחזאי שבונה את החיים בדור הבא או אפילו בעוד שבוע, שבועיים, חודש. אנחנו בזה מייצבים את כל העולם שלנו, כי כולו במה וכולנו שחקנים, אז בזה שאני נותן דוגמה לאחרים איך לשחק אני בזה הופך להיות במאי של העולם שלנו. ואם אנחנו כותבים את השיטה ומעבירים אותה לאחרים, אז אנחנו בזה כמו מחזאי, אז הכל בידינו.

כי אם נסכים שאנחנו צריכים לתת כל אחד לשני את הדוגמאות, זה נקרא "איש לרעהו יעזורו", אז אנחנו בצורה כזאת יכולים להגיע באמת לעולם שכולו טוב. בהתאם לזה אנחנו נשפר את האינטרנט שלנו, ננקה אותו מכל הזבל, מהדוגמאות הרעות, שהוא 99.9% מזה. גם הטלוויזיה שלנו, נשאיר רק דוגמאות טובות. אז אתם יכולים להגיד, איפה החופש שלנו? למי חופש? למי לתת חופש? זה לא חופש אלה דוגמאות רעות שאתה בזה פשוט מתכנת את האדם להיות רע כמו הדוגמאות שלך.

אפשר לתת לאדם טוב ורע אם יש לו יסוד נכון, אם זה יכול לתת לו התפתחות אישית לגובה, לזה שהוא יהיה טוב לכולם מתוך דוגמאות רעות, שהוא ילמד מדוגמאות לפני שהן מגיעות אליו, זה אחר כך. בינתיים רק דוגמאות טובות. אחרי שהוא ספג הרבה דוגמאות טובות ויודע איך להתנהג בצורה טובה עם האחרים, עכשיו אנחנו מתחילים איתו לשחק שלב ב', כאילו מערכה שנייה, כמו בתיאטרון.

אורן: תגדיר את המערכה הראשונה.

ניצה: מה היסוד של המערכה הראשונה?

היסוד הוא התנהגות טובה כדוגמה וקליטה לכל אחד ואחד, ובדיקה לשחזור מכל אחד ואחד כלפי כולם. זו הדוגמה הראשונה.

במערכה השנייה, אלה הדוגמאות השליליות האפשריות להתגלות ביחסים בינינו. כי לכל אחד ואחד מתעורר איזה יצר רע, איזה נחש קטן שחי בתוכו. ואנחנו צריכים ללמד את האדם איך לזהות את התפרצות הרע הזה מתוכו, איזה הר געש קטן, ואיך לעבוד עימו, על ידי תמיכה חיצונית, על ידי תמיכת החברה, שכל פעם ירגיש שהוא צריך יותר ויותר.

וודאי שההתפרצויות האלה בכל אחד הן יהיו יותר ויותר. ואנחנו על פני זה, "על כל הפשעים תכסה האהבה", נכסה אותם ביחס טוב, במשחק עוד יותר משובח, עוד יותר מורכב, עוד יותר מקצועי, אני עוד יותר אתייחס לאחרים באדיבות. אני אהיה יותר מורכב, אני אהיה יותר משוכלל, יותר מומחה בכל הבמאות הזאת. אני אשחק דמויות שונות, רעות וטובות, והחברה בהתאם לזה תשחק כלפי כך או כך. ואנחנו נתחיל להבין שאנחנו כולנו נמצאים בסך הכל בדמויות.

ומה הדמות העיקרית שאני צריך להשיג? אני בסך הכל רצון ליהנות שהוא גולמי, כמו חתיכת פלסטלינה נניח, שאין לה שום צורה. זה האני, רצון ליהנות. ואז אני לוקח את הפלסטלינה הזאת ובונה ממנה צורה של הכוח המשפיע, הרצון המשפיע, של אהבה, יחס יפה לכולם, כמה שיותר. מאיפה אני יודע? אני כל הזמן מתאים את עצמי לאחרים, ואז על ידי זה אני מקבל צורה. מהי הצורה שלי? עד כמה אני בין כולם נכנס כהמשפיע.

אורן: איזו דמות אני משחק?

את דמות האדם. אין לי דמות, אין לי שום דבר, אין לי צורה. חתיכת הפלסטלינה הזאת מקבלת צורה. תתאר לעצמך גוש שיש בו כל מיני בליטות ושקעים, כל מה שיש על הפלסטלינה שמזה מורכבת כל צורה, זה לפי כמה שאני צריך להשפיע לאחרים, לקבל מאחרים, להשפיע לאחרים, לקבל מאחרים, ומזה מורכבת הדמות.

אורן: היום הדמות שלי לא מורכבת מזה?

היום זו סתם חתיכת פלסטלינה.

אורן: למה, היום גם יש לי אינטראקציות של לקבל ולתת לאחרים.

היום יש לך אינטראקציה רק לקבל. וגם, אם לתת, אז כדי לקבל בחזרה וקצת יותר.

אורן: על מה אתה מדבר?

אני מדבר על זה, שאתה בנטייה לאחרים בונה את עצמך, רק לעשות להם טוב. איפה אני יכול?  אם הוא רוצה שאני אקבל ממנו, אני אקבל. אם הוא רוצה שאני אתן, אני אתן. אני מקיים רצון של האחרים, ובצורה כזאת אני נכנס ביניהם וממלא את המקום שלי, ואז יש לי מקום בין כולם. וכך כל אחד ואחד.

ניצה: לא הבנתי את החלק הזה שבו הדמות שלי צריכה להתגבש. גם אמרת שיש דמות רעה ודמות טובה ואת שניהם אני צריכה לשחק, גם לזה הייתי רוצה לקבל הסבר.

קודם כל אנחנו משחקים רק בדמויות טובות, זו מערכה ראשונה. במערכה השנייה אנחנו לומדים איך להתנהג, כשמתוכנו מתפרצת הדמות הרעה.

ניצה: הנחש הקטן שאמרת קודם.

כן. אנחנו לומדים את זה ויודעים איך להתגבר. כאן זה עניין של "איש את רעהו יעזורו", עניין הערבות, שאנחנו מחזיקים זה את זה, משחקים על פני כל הדברים הרעים שעולים בנו, מתעוררים בנו, ואנחנו מזהים כל מיני אנשים בסביבה שבהם גם מתעוררים כאלה דברים, ואנחנו עוזרים להם בדוגמאות, בעצות וכולי. זו המערכה השנייה.

במערכה השלישית, למה אנחנו מגיעים? אנחנו מגיעים לדמות המושלמת של כל אחד וכולנו יחד, שהיא השפעה בלתי מוגבלת של כל אחד לאחרים.

אורן: מה הפירוש השפעה?

השפעה זו נתינה, השתתפות, כל אחד לכולם.

כאן אני נותן דוגמה שאני כמו פלסטלינה, כמו חומר גלם. שאני לוקח את החתיכה הזאת, ואין לה שום צורה. כמו שאנחנו רואים ילד שנולד, יש לו איזה צורה?

 אורן: לא.

הוא מקבל צורה מהסביבה.

אורן: צופה, כן.

אז אנחנו לוקחים את האדם שהוא כבר עם כל מיני צורות רעות, אבל לא חשוב אנחנו הולכים עכשיו לכיוון הטוב. אז מערכה ראשונה עברנו, מערכה שנייה עברנו, למדנו איך אנחנו משתפרים ביחס יפה לאחרים. עכשיו, איך אני מגיע לדמות שלי האמיתית? הסיום של כל המערכות. "הפי אנד", איפה הוא? בזה שאני סופג את כל החסרונות של הסביבה, ואז אני משתדל למלא אותם.

אורן: מה זה חסרונות?

מה שהם רוצים. מה זה חיסרון? מה שחסר. אני רואה את החיים שלי רק לחיות עבור האחרים, וכך לא רק אני אלא כל אחד ואחד. בצורה כזאת אני מוצא את הדמות האמיתית שלי, השלמה, וכך כל אחד ואחד. אנחנו בזה אף פעם לא מפריעים זה לזה, כי אני רק רואה מה חסר לכל אחד, איפה אני יכול להשלים מה שחסר להם, וכך כל אחד. אז גם הם עוזרים לי שאני אעזור לאחרים. ואחרים עוזרים להם, כדי שהם יעזרו לי לעזור להם, וכן הלאה.

אנחנו עוסקים ב"לכו ותתפרנסו זה מזה". במָה? מה היא הפרנסה? ביכולת להשפיע זה לזה. העולם שלנו הופך להיות עולם ללא עבודה, שהכול יהיה בו ברוך ה' חוץ מדבר אחד, יחס נכון בין בני האדם. את זה אנחנו נצטרך ללמוד, זה המקצוע של כולנו, העתידי.

אז דמויות טובות עד כדי כך שכל אחד משחק את הדמות החיובית במערכה הראשונה, דמות חיובית על פני השלילית במערכה השנייה, ודמות מושלמת במערכה השלישית. זה נקרא במילים אחרות "עיבור יניקה מוחין" שנדע לאחר כך, או כמו בחיים שלנו, ילדות נערות ובגרות.

ניצה: בוא נסתכל קצת על הדמויות החיוביות והשליליות, זה מעניין. הדמות החיובית שזה המערכה הראשונה, מה בדיוק היא משחקת שם? מה היא הדמות החיובית? מה המאפיינים של הדמות הזאת?

שאת משתדלת להיות טובה ויפה לכולם. לא חשוב מה שאת מקבלת מהם, איזה יחס, איזה דברים, את משתדלת כאילו "עיניים להם ולא יראו". לא חשוב מה קורה, את מתייחסת אליהם רק בצורה טובה, כאילו שהם מתייחסים אליך טוב. את מציגה את ההתנהגות היפה והטובה כלפי כולם, אפילו כלפי אלה שהם ממש לא בסדר, לא חשוב, דווקא. זאת מערכה ראשונה, מה שנקרא ביטול עצמי.

מערכה שנייה זה שאפילו על פני הדחפים הרעים, לא שאת מקבלת מהם דברים שליליים כמו במערכה הראשונה אלא כאן זה כבר על פני הדברים השליליים שהם באים מצידך,  את בכל זאת מתייחסת לכולם יפה וטוב, וגדלה על פני זה. כך שגם דברים הרעים עוזרים לך להיות עוד יותר טובה.

ניצה: בוא נסתכל רגע על הנחש הקטן. מה הוא מספר לי? מה הוא אומר לי באוזן בשקט? אותו נחש שמתעורר פתאום מתוכי, איזה סוג של תסריט הוא נותן לי?

לצפצף, לעזוב, לנוח, משהו לעשות.

ניצה: "בשביל מה צריך את זה", כל מיני דברים כאלה?

כן. "כבר רגילים שאת בסדר גמור, את יכולה עכשיו לחשוב גם על עצמך" ועוד ועוד, בלי סוף. זאת המערכה השנייה, שגדלים על פני הנחש שכך מתעורר כל פעם, מוציא את הראש שלו. והמערכה השלישית זה שאנחנו מגיעים למצב של "על כל הפשעים תכסה האהבה", שאני לומד איך לאהוב את כולם כולם, ללא שום הבדל בכלום, להשלים עד הסוף. ובזה אני משלים את הפרצוף שלי.

 אורן: את מה?

את הצורה שלי, הדמות שלי. אנחנו משחקים, אנחנו דמויות.

אורן: כן.

אנחנו תיאטרון?

ניצה: כן.

אני בזה מגיע לסיום של הצורה שלי על הבמה בחיים. כל החיים זה במה, תיאטרון. אני צריך לשחק דמות. אני צריך לשחק את הדמות הכי טובה שרק יכולה להיות, זה התיאטרון שהוא נקרא חיים, ולממש כל אחד ואחד בדמות הזאת, כל אחד חייב.

אורן: זו הצגת יחיד?

הצגת יחיד כלפי כל העולם. כולנו על הבמה וכל אחד חייב לשחק את הגיבור.

אורן: זו הצגת יחיד שכל אחד מציג כלפי האחרים?

כן, משחק את הגיבור. ולאף אחד לא חסר, לכל אחד יש מקום להיות הגיבור.

אורן: במה הגבורה? מה המהות של הגיבור? במה הוא גיבור?

השלמה. הוא משלים את כולם. ללא ההשתתפות שלו, חסר, יש חוסר בעולם. כל המערכה הזאת לא נשלמת, אי אפשר להגיע לסיום. איפה המסך שצריך לרדת? איפה כל הדברים האלה? איפה כל ההשלמה שהכל מגיע ל"הפי אנד"? אין. איפה הסוף הטוב? אין, כל עוד כל אחד לא משלים את ההשתתפות שלו השלמה, היפה, במשחק הנכון.

ניצה: איך הגיבור מגיע לשלמות הזאת? כולנו גיבורים בסופו של דבר, כל העולם במה וכולנו גיבורים. מה משיג הגיבור בהשלמה הזאת? הדמות השלמה הזאת, מה יש בה?

שלמות. הוא מחזיק את השלמות של כל העולם. כשהוא משלים את העולם הוא משיג את השלמות הזאת.

ניצה: כלומר?

איך שהם בחזרה מחזירים לו את האהבה. את האהבה שלו כלפי כולם, הם מחזירים לו את כולה אליו. את מתארת את ההרגשה הזאת?

אורן: נחזור למשפט של שקספיר שאיתו פתחנו, שכל העולם במה וכולנו שחקנים. לפי מה שלימדת אותנו היום, שחקן טוב הוא שחקן ש..

משיג את השלמות. שהוא מבצע את התפקיד שלו במלואו, להיות אוהב ונאהב כלפי כל העולם.

ניצה: ומשחק החיים הוא?

זה משחק החיים. "היום נשחק את משחק החיים".

אורן: מה הוא בדיוק משחק החיים?

להגיע לאהבה חלוטה של כל בני אדם.

אורן: נשתדל. תודה לך הרב לייטמן. תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו, נשחק את משחק החיים. עד הפעם הבאה רק אהבה. כל טוב "חיים חדשים".

לחצו כאן להורדה