חיים חדשים - תוכנית 383 - מהי התגברות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום יעל לשד הראל.

שלום.

 אורן: הנושא שלנו היום ב"חיים חדשים" הוא כוח ההתגברות. בחיים שלנו כל אחד עובר כל מיני מצבים, לפעמים לא נעימים, ואנחנו נדרשים להתגבר עליהם. ננסה היום לדבר על הדינמיקה הזאת של קשיים והתגברויות, וננסה להבין מה הוא הכוח הזה של ההתגברות, שכל כך נחוץ לנו בחיים. יעל, בואי תפתחי.

 יעל: החיים שלנו רצופים בצורך להתגבר על כל מיני מכשולים כמו, רצונות, פחדים, כעסים, משברים בחיים הכלכליים, האישיים, המשפחתיים, ואנחנו רואים שהדבר הזה מתחיל כבר בלידה. תינוק שיוצא לאוויר העולם צריך בעצם להתגבר על כוחות של לחץ ולצאת החוצה, גם האמא צריכה להתגבר על כאב, ולדחוף אותו מאוד חזק כדי שהוא באמת ייצא לאוויר העולם. אנחנו רואים שזה נמשך גם אחר כך, בתהליך ההתפתחות התינוק מתגבר בדרך על קשיים שונים, גם פיסיים וגם רגשיים, הוא מתגלגל, יושב, מתחיל ללכת, גם המאמץ בהתחלת ההליכה הוא התגברות על הרבה מאוד קשיים, וזה ממשיך לאורך כל החיים שלנו. נכנסים לגן, צריך ללמוד, זוגיות, משפחה, ילדים, עבודה, כל החיים שלנו בעצם רצופים בתהליך של קושי והתגברות. אנחנו רואים שמדובר במשהו שאי אפשר לברוח ממנו, הוא ממש רכיב שמובנה בתוך חיינו. מה התרומה של המבנה הזה שנמצא בתוך החיים שלנו, של קושי, התגברות על קושי, שוב קושי, ושוב התגברות.

כן, באמת החיים שלנו הם ללא ספק שרשרת של התגברויות, אם אפשר כך להגיד, וכשכבר נגמר כוח ההתגברות אדם נפטר. כל החיים הם התגברויות. אנחנו לא יכולים להגיד מה קורה בתוך הרחם, אבל המצב שבו אדם נולד הוא כבר התגברות ראשונה, כי הוא צריך להרחיב את כלי הנשימה שלו כדי לנשום את האוויר, אז מתחילה בעצם הפעולה הראשונה הזאת של התכווצות והתרחבות הריאות. מכאן אנחנו רואים שבפעולות, בפעימות כאלה, בעצם כל החיים שלנו. גם חילוף החומרים, כלומר גם בתת ההכרה, במצבים שהטבע מחייב אותנו, שהם טבעיים, אינסטינקטיביים כך קורה, וגם בכל מצב ומצב שהוא כבר רצוני, שבו אני צריך להפעיל את הרצון שלי. ואם אין לי רצון, אני צריך להשיג אותו מאין ברירה, אני חייב לשרוד, אלה החיים שלנו.

אם אני רוצה לחיות אני צריך להתגבר על עצמי בכל פעם יותר ויותר, כי הטבע שלנו הוא האגו שנמשך רק למנוחה. למנוחה זה לא אומר רק לשכב, מנוחה נקראת, לעשות מה שאני רוצה, ולבצע את מה שאני רוצה זה לא עולה לי כוח, אני לא מבזבז על זה אנרגיה נפשית. קלוריות אני מבזבז ויכול להיות שהרבה מאוד, הילד רץ מפינה לפינה בחדר שלו ולא יכול לעצור, זה נקרא אצלו מנוחה אנחנו אומרים לו, "תנוח", הוא לא מבין מה זה לנוח, "אני נח. אני קופץ" מתפרץ.

לכן אנחנו מבינים שאי אפשר למדוד התגברות לפי המצב שבו אדם נמצא, כשאנחנו סתם כך מסתכלים עליו, אלא, אם הוא מתגבר על הרצון שלו ועושה משהו נגד הרצון זה נקרא התגברות. עכשיו, מתוך זה שאנחנו רצון ליהנות, הטבע שלנו, החומר שלנו האגואיסטי, נמשך כל הזמן להנאה, אז אני רץ אם אני מקבל מזה הנאה, אני נח, זאת אומרת שוכב אם אני מקבל מזה הנאה. תלוי ממה, אבל לקבל הנאה.

לכן השאלה כאן, מה אני עושה אם אני צריך לעשות משהו נגד הרצון. צריך לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לעבוד קשה, לסחוב דברים מכאן לשם כדי להרוויח כסף, להביא אותו הביתה, להאכיל את עצמי, את המשפחה וכן הלאה. זה ודאי לא בתוך הרצון שלי, אז איך אדם מתגבר על זה? על ידי כמה וכמה סיבות, החברה מחייבת אותי, ההורים נניח מחייבים אותי ללכת לבית הספר, החברה מחייבת אותי להקים משפחה אולי, ללכת לעבוד, ללמוד וכן הלאה. לכן הרצון הגדול שהם מפעילים עליי, הוא יותר חזק מהרצון הקטן שלי ואז אני נכנע. או שאני בעצמי נכנסתי פתאום לאיזו חברה מיוחדת, נניח החברים הלכו לספורט, אף פעם לא אהבתי, לא רציתי אבל מתוך זה שהם חברים שלי אני מסתכל עליהם, ומקנא, אני מסתכל, מתרשם מזה, הם גם מעבירים לי את הרצון שלהם, ואז במקום לשבת ליד המחשב אני מתחיל לרוץ איתם יחד לכל מיני משחקי ספורט.

כלומר, אני יכול לקבל חיסרון, רצון, מהסביבה, ובזה אני מחליף את הרצון שהיה לי לרצון יותר גדול, שגם אותו קניתי, מהסביבה, אולי מהחברים שלי או ממישהו שם, ואז אני אוכל להקים את ולחייב את עצמי לפעולות שקודם לא חשבתי שאני בכלל רוצה, צריך לקיים אי פעם.

יעל: אז אתה אומר בעצם שכל ההתגברות היא קונפליקט בין רצונות?

כן. מישהו נניח בא אליי ואומר, "אם לא תעשה כך וכך, תקבל מכות". הרצון שלי לא לקבל מכות יותר גדול מהרצון שלי לנוח, ולכן אני הולך ומבצע. זאת אומרת, תמיד אני עושה פעולות מתוך הרצון. אבל, הרצון הזה שעכשיו מחייב אותי הוא רצון שלי, או רצון של מישהו. אם אני כבר מזהה את הרצון הזה איתי, אז אני עושה זאת בשמחה, זה לא עולה לי התגברות, ואם אני מזהה שהרצון הזה הוא לא רצון שלי, זה נקרא דיכוי, שמחייבים אותי, אז אני עושה, וגם זה בסופו של דבר מתוך הרצון שלי. משהו מדכא אותי ואני עושה חשבון שכדאי לי לעשות, אחרת נניח ירביצו לי, ילחצו עליי, יעשו לי משהו, לא יהיה לי כסף לקנות אוכל, לא יהיה לי עוד משהו, אבל זה רצון של הזולת, שכך מחייב אותי ואני מבצע את הפעולות האלה לא מתוך רצוני ממש והן לא משמחה.

זאת אומרת, התגברות לא קיימת במעשה עצמו, כי אז אני כבר עושה מתוך הרצון. או שזה הפך להיות רצון שלי או שזה רצון שעכשיו מדכא אותי, לוחץ עליי, מחייב אותי, אלא התגברות היא שאני הולך ובעצמי קונה רצון טוב שיכול להועיל לי, ואז אני קונה אותו מהסביבה. אני זוכר שההורים שלי רצו שאהיה מוסיקאי, אבא שלי היה לוקח אותי כל הזמן לסרטים של מוסיקאים וראיתי שם את כל הסרטים, על כל החיים שלהם. כולם מתו בסופו של דבר והיו כל מיני טרגדיות, זה מה שאני זוכר, רק זה נשאר לי מכל הסרט. הם רצו שאתפעל מכך שהם מוסיקאים ואיך כל העולם קם בפניהם ונותן להם כבוד, כמה טוב להיות כמוהם, ואני התרשמתי מהחצי השני של הסרט איך כולם הלכו למות. זו הייתה ההתרשמות שלי כילד בן שש, שבע, אפילו פחות.

כלומר הם רצו לנטוע בי את הרצון הזה, שאקלוט אותו שארצה להיות כדוגמא, לא קניתי ולכן סבלתי מאוד מלימוד מוסיקה, אמנם למדתי, אבל לא רציתי. אני רוצה להגיד אם כך, שהתגברות שייכת לאדם שיודע שהוא צריך את זה לעשות, ואין ברירה והוא הולך, מתגבר וקונה רצון חדש, ואז כשהוא מבצע אותו, קל לו לבצע. מה שכאן קורה, הוא מקבל חשיבות לאיזה דבר שלא היה לו קודם, נניח אני שמן והולך לחוג שומרי משקל, סדנת דיאטה, אני בא לשם, שם כולם כמוני, אולי עוד יותר שמנים, אז אני רגוע, יש עוד כמוני. הם מתחילים לדבר עד כמה לא טוב להיות שמן, זה מזיק לבריאות, צוחקים ממך, קשה לך לזוז, ועוד כל מיני דברים, אני ששומע זאת מקבל מהם רצון לרזות, ומאוד חזק. אני רואה איך שזה משפיע, ללא ספק, על אנשים, אני רואה כשאני מסתכל עליהם מהצד, עד כמה הם מתחילים באמת לשמור דיאטה, ומה שרצו קודם לאכול, הם פתאום לא רוצים עכשיו. נעלם להם טעם לדברים שכל כך היו אהובים קודם. וכך, בצורה כזאת הם משתנים.

זאת אומרת התגברות שייכת לא לפעולה אלא לקניית החשיבות לדבר. מה שלא היה קודם חשוב לי, ולכן לא עשיתי לקראתו שום פעולה רצונית, עכשיו התגברתי, קניתי חיסרון, רצון, חשיבות לדבר, ואז אני מבצע פעולות כדי להשיג אותו, זה כבר לא עולה לי מאמץ, במידת החשיבות שקניתי.

 יעל: זאת אומרת שאם משהו יהיה חשוב לי, אני אצליח כביכול להתגבר עליו. אני אֶנטה לכיוון שלו.

זו כבר לא תהיה התגברות, ההתגברות כבר לא תהיה שייכת לפעולה. נניח החלטתי לא לאכול ארוחת צהריים. אז קודם כבר מתשע בבוקר חיכיתי לארוחת צהריים, ועכשיו אני לא מחכה, אני אפילו לא חושב על זה. זאת אומרת ההתגברות היתה בלקנות חשיבות לא לחשוב על האוכל ולא על לא לאכול.

יעל: אני מסכימה איתך לגבי השלב הסופי. לדוגמה אם אני עושה דיאטה, אחרי תקופה מסוימת אני כבר לא ארגיש רצון לאוכל מסוים, האוכל הדיאטטי יהפוך להיות לתזונה הרגילה שלי, הגוף יתרגל.

לא, אני לא מדבר על התגברות כזאת. אני לא מדבר על הרגל. אני מדבר על כך שצריכים לקנות חשיבות כזאת להיות רזה, שהיא תדכא לי לגמרי את התיאבון. למרות שיש בזה עליות וירידות.

יעל: אני מרגישה שיש לי איזה מאבק פנימי, שיחה פנימית אם כן לאכול או לא לאכול. אני מרגישה תשוקה פנימית לאכול כל מיני דברי מתיקה, למרות שבריאותית זה לא כל כך טוב בשבילי, ואני כל הזמן צריכה לעשות את המאמץ הזה ולא רק בדיאטה אלא בכל תחומי החיים. למשל אם אני הולכת לקניות ורואה בגד מאוד יפה, הוא ממש קורץ לי "בואי ותיקחי אותי". אבל אני לא יכולה לקנות כל דבר שקורץ לי, אני צריכה לקבוע סדרי עדיפויות. ולכן אני כן מרגישה שבתוכי יש את אותו מאבק פנימי ואת אותו צורך להתגבר על משהו, וזה לא בא לי כל כך בקלות כמו שאתה מתאר את זה, גם אחרי שקניתי את החשיבות.

אני לא אומר שזה קורה מרגע לרגע, אני אומר שאם רציתי משהו מסוים וכל הזמן חשבתי עליו, כעת אני חושב על משהו כנגדו, והוא נעשה לי יותר חשוב. נעשה לי יותר חשוב להיות רזה מלאכול ולהיות שמן, ואני לא יכול להיות רזה אם אני אוכל. ואם להיות רזה יותר חשוב מלאכול, אז הרצון שלי מכוון לחשיבות של להיות רזה ולא לחשיבות של לאכול, ולכן כבר כמעט ולא עולה לי במאמצים לא לאכול. אני אומר "כמעט" כי יש כאן הרגל וכל מיני פיתויים, אבל הדבר החדש דורש ממני תשומת לב כזאת, כך שאני כבר שוכח על האוכל, עד כדי כך שאני לא מקבל את האוכל כבכלל קיים.

זאת אומרת, אני לא צריך כל הזמן התגברות נגד האוכל, אני צריך התגברות רק כדי להעלות אצלי כל הזמן את החשיבות להיות רזה. זה מה שאני רוצה להגיד, אתם תולים את ההתגברות במאמץ שלי, במאבק שלי עם האוכל. ואני אומר שזה לא נכון, התגברות חייבת להיות בזה שאני כל הזמן נמצא בחשיבות לקנות חשיבות של צורת הרזון. וכאן אני צריך כל הזמן "לפמפם" לעצמי, למלא את עצמי בחשיבות "זה חשוב, זה חשוב, תראה איזה רזה הוא, ואיך ההוא כך וההוא כך" וכשאני עובר ליד כל מיני מסעדות ומריח מאכלים, אני אפילו לא נמצא בזה, כי הרצון שלי לא מכוון לזה, הרצון שלי מכוון להיות רזה. אני רוצה לראות את עצמי כך.

זאת אומרת לשנות את הווקטור, את המטרה, לשנות את תשומת הלב שלי מלהיות כך ללהיות כך, מלהיות אדם שאוכל ללהיות רזה, זו בעצם ההתגברות.

יעל: ולמה כל המנגנון הזה, למה החיים בנויים בצורה כזאת שאנחנו צריכים להתאמץ?

כדי שנדע איך מתוך החיים האלה אנחנו יכולים לכוון את הרצון שלנו.

יעל: וזה מתחיל כבר מהלידה?

בטח, לכוון את הרצון שלנו. מה חשוב לי בחיים? יש לי 24 שעות, מה חשוב לי להשיג ב-24 השעות האלה? איך אני יכול למלא אותן בדברים המועילים ביותר? לשם כך אני צריך לחשוב על המטרה, אולי על מטרת החיים, כי 24 שעות זה חלק מהחיים. מהי המטרה שאני רוצה להשיג, בשביל מה כדאי לחיות, במה למלא או לא למלא את היום שלי וכולי?

וכשאני מברר לעצמי חשיבות של איזה מצב מסוים, עכשיו אני צריך כל הזמן לעבוד על החשיבות הזאת, בהתגברות, ולברר אותה בצורה יותר נכונה ומה שייך למצב. נניח אני רוצה להיות מוסיקאי גדול, אז אני מכוון רק לזה. אני צריך לסדר את עצמי נכון וללמוד את המקצוע, לשמוע מוסיקה כזאת וכזאת, ולברר יותר ויותר את כל מה ששייך למקצוע. אני צריך לבנות בי כזה רצון, כזאת השתוקקות לצורה הזאת, נניח להיות מוסיקאי ידוע, כך שזה יתפוס לי את כל החיים. שכל החיים אני אחשוב רק על זה. לא על אוכל, לא על בגדים, מנוחה, צחוקים או תיאטרון, אלא אני רק רוצה להיות מוסיקאי.

יעל: למה זה חשוב?

כי אני עשיתי לעצמי חשיבות. אני בניתי את החשיבות הזאת לבד באופן מלאכותי. וזה נקרא "התגברות", שאני בניתי בי רצון, חיסרון, תשוקה, השתוקקות לדבר שקודם לא היה לי חשוב בכלל. ואז זה לא עולה לי כוח להשתוקק לזה כל הזמן, וכל הזמן לעבוד עם זה, להיות בחזרות, במאמצים ובתרגילים במשך שעות רבות ביום.

גם בחינוך, בחיי משפחה, בעבודה, בעשיית סדר בחיים, בהתקדמות בכל דבר, בלקיים כל דבר ודבר אנחנו צריכים לבדוק, שאם אני רוצה להשיג משהו, אני לא עושה את זה בכוח ולמרות שאני לא רוצה אני עושה. כי אם אני רוצה שהחיים שלי יהיו נוחים ויפים, אני צריך לבנות אצלי חיסרון לדבר שאותו אני מחויב לעשות. אז ההתגברות היא לעשות מהדבר ההכרחי, שאני בהכרח צריך לבצע, דבר הרצוי, שאני ארצה לבצע. ואז לא יהיה לי כל כך קשה.

יעל: אם כך להפוך את ההכרחי לרצוי זה מבחינתך התגברות?

אני יכול לעשות כך את כל החיים שלי ולהפוך אותם להרפתקה, כחופש כל החיים.

יעל: התחלת ואמרת שהחיים שלנו רצופים בכל מיני קשיים, מצבים שאנחנו צריכים כביכול להתגבר עליהם כדי לכוון את הרצון. למה כל כך חשוב לי לכוון את הרצון?

כדי שלא יהיה לי קשה לבצע. כדי שאני לא אבצע את מה שאני צריך תחת המקל. נניח אני חייב ללכת לעבודה ולעשות שם כל מיני תנועות, ואני עושה אותן כצל, כמישהו שבקושי זז, שכל פעם ופעם מתגבר. אלא אני עשיתי את הדבר הזה רצוי בשבילי. בהתגברות על החשיבות שלו, ש"זה חשוב".

יעל: אבל למה לא הכל נברא כך מהתחלה בקלות? בשביל מה הקושי?

 כבר אמרתי לך, כדי שהאדם יברר באמת מה הכי חשוב לו בחיים ויעשה את המצב שהכי חשוב בחיים למטרה הרצויה שלו. זאת אומרת אני צריך לברר בשביל מה אני חי את כל שנות החיים שלי ואיך אני צריך למלא כל יום ויום כדי להשיג את הדבר הרצוי.

מה אני רוצה בסוף החיים? להיות נפוליון? לא, נפוליון גמר לא טוב, כולם גמרו לא טוב, אבל אולי אני רוצה משהו גדול, אז אני צריך לשים את הדבר הזה לפניי כפסל הרצוי.

שהצורה הזאת שתהיה מאוד רצויה, וכל הזמן אני עובד רק עליה, רק על זה. התקרבתי לזה, הבנתי מה אני צריך לעשות כדי להשיג את זה, אולי להוסיף עוד משהו, אני כל הזמן עובד על זה .ואז כל הדברים שאני עושה לקראת לא עולים לי בכוח, כמו תינוק שרץ בתוך החדר ולא מרגיש עייפות, כי הוא לא מרגיש שזאת עבודה.

יעל: זה משנה מה המטרה?

 לא, רק חשיבות המטרה. עכשיו כשאנחנו מדברים על הדברים החשובים אנחנו רואים, זה כמו בשומרי משקל, או בכל מיני דברים כאלה. אני צריך להיכנס לחברה והחברה תעזור לי לבנות את החשיבות לדבר, שאין לי חשיבות אליו.

זאת אומרת אני מתגבר על חוסר החשיבות שלי לדבר על ידי הסביבה. הסביבה הופכת להיות הגורם לשינוי החשיבות. אם אני נמצא בסביבה כזאת שמביאה לי חשיבות למשהו, אני רק נכלל עם הסביבה. הולך להתכלל אתם בכל מיני דברים, מדבר אתם, מתרשם מהם, על מה הם מדברים, מה הם עושים. אני מקבל מהם חשיבות ואז מאוד קל לי לעבוד כל הזמן לכוון השגת המטרה שבחרתי. זאת אומרת, אני בוחר את המטרה, אבל בעצם אני לא בוחר את המטרה עצמה, אלא אחרי שבחרתי את המטרה אני צריך לבחור את הסביבה שתעזור לי לקנות חשיבות לאותה המטרה ואז אני מתקדם אליה בכיף.

יעל: זאת אומרת שאם אני רוצה לעשות דיאטה, אתה אומר לכי תהיי בקבוצה של אנשים שזה מאוד חשוב להם, שמאוד מעריכים בן אדם רזה, שמעריכים בריאות ואת כל הנושא הזה של רזון ובריאות ושם יהיה לך יותר קל. בעצם לעשות את ההחלפה הזאת במקום מתוך כורך, בעצם אני כבר ארצה לשתף פעולה עם המצב החדש, נכון?

 כן, בדיוק, אנחנו יודעים שכך כולם עושים, כן.

יעל: ואני לא אצטרך להתגבר על כלום, הדבר היחיד שאני אצטרך זה להיכנס למקום החדש והם בעצם כבר יעשו את העבודה בשבילי?

 נכון.

יעל: זה הפטנט?

 הם יתנו לי את החשיבות של אותה המטרה, נניח להיות רזה, ואז לא יהיה לי קשה לשמור על עצמי. אני לא אצטרך לעשות התגברות על לאכול פחות ופחות. כאן לא תהיה לי התגברות, אלא עכשיו יש לי התגברות רק כדי להתחבר עם הסביבה הזאת ולקנות מהם חשיבות, להתכלל מהם. על זה אני צריך לעשות את ההתגברות.

יעל: אתה מביא איזו תפיסה חדשה לחיים.

 לא, אני מסביר לך משהו שגם אתם משתמשים בו, רק שאתם לא מבינים איך אתם פועלים.

 כל החוגים משתמשים באותו הדבר, גם בחוג להרזיה וגם בחוג ספורט, אם תכניסי את האדם לתוך סביבה היא תקנה לו את החשיבות לדבר שהיא עוסקת בו ואז הוא יתכלל מהם ויעשה את זה מתוך רצון, ואז איפה ההתגברות? הוא עושה זאת מתוך רצון.

מה אנחנו עושים במקום העבודה, כשאני כבעל הבית רואה שהפועלים שלי לא כל כך עובדים, שהם מתעצלים? אני צריך להזמין אנשים או אולי לחשוב בעצמי, איך לעלות להם את החשיבות, את מה שנקרא מוטיבציה.

כי אם תהיה להם מוטיבציה, חשיבות למה שהם עושים , אז לא יהיה להם כוח, ואם לא תהיה להם מוטיבציה, חשיבות אז לא יהיה להם כלום, ואני אצטרך לבוא אליהם עם מקל. ואז הם יראו שלא כדאי להם לקבל מכות, ושיותר טוב לבצע את העבודה.

 אז שוב, ההתגברות היא על מה? על לא לקבל מכות. זאת אומרת שבהתגברות אנחנו לא עובדים על משהו שאנחנו הולכים לעשות. אלא אנחנו תמיד נמצאים בהתגברות כדי לקנות מראש חשיבות לדבר, תמיד בכל דבר ודבר, בכל רגע ורגע בחיים.

יעל: אז מה זה המאמץ, שבכל זאת אנחנו מרגישים בחיים שלנו שהוא כאילו התגברות, אתה אומר שאין דבר כזה?

 אנחנו לא בוחרים את המטרה, ולא בוחרים את האמצעים להשגת המטרה ולכן אנחנו נמצאים בייאוש, בחוסר כוחות, בעצלות. אם היינו מבררים לעצמנו מה המטרה ואיפה אני קונה חשיבות למטרה כדי לרצות אותה, לרוץ אליה אז לא הייתה לי שום התגברות ולא הייתי צריך לעבוד נגד הכוח שלי, היה לי מנוע, היה לי מרץ כמה שאני רוצה, בלי בעיה.

 יעל: נוצר כאן כאילו אבסורד .

 אני מוכר לך פטנט.

יעל: פטנט פצצה, פטנט מעולה. אבל מגיל מאוד צעיר, ממש מגיל אפס, מהרגע שהבן אדם יוצא מהרחם של אימא שלו, בעצם מתחילים לאמן לו את הרצון למקום הזה, שהוא יבחר מטרה ויהיה מכוון למטרה המסוימת כדי שהחיים יהיו לו קלים.

 כן.

 יעל: אבל בתכלס זה לא קורה.

 כי אנחנו לא יודעים איך לחנך את עצמנו ולא יודעים איך לחנך את הילדים שלנו.

אורן: אז מה מהות החינוך? במשפט אחרון.

 מהות החינוך היא לברר את המטרה, את מטרת חיינו. איך אנחנו קונים אליה רצון חזק על ידי הסביבה המתאימה ואז החיים הופכים לחיי נופש, חופש, ממש נעימים, אני מאחל זאת לכולם.

אורן: הזמן שלנו נגמר, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה יעל, ותודה גם לכם שהייתם אתנו עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, להתראות. 

לחצו כאן להורדה