חיים חדשים - תוכנית 390 - טיול אחרי צבא - ההכנה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו ממשיכים לטייל. טיילנו גם בשיחות הקודמות, אבל היום נרצה לדבר על אחד הטיולים המשמעותיים ביותר בחיי האדם הצעיר, משהו שכולנו מכירים, שחווינו אותו, הטיול הגדול של אחרי הצבא. אתה אורז את עצמך לתוך תרמיל גדול, קונה כרטיס לכיוון אחד, אומר ביי ביי לכולם ויוצא.

ניצה: הנושא הזה של טיול אחרי צבא שאותו אנחנו מכנים "תרמילאות", הוא ממש תופעה חברתית. אנחנו רואים שהוא הפך להיות כשלב התפתחותי ממש. הסטטיסטיקות מראות שבכול שנה כשלושים אלף צעירים, בטווח גילאים של בין עשרים לעשרים וארבע, קונים כרטיס בדרך כלל לתקופה שנעה בין ארבעה חודשים לשנה. יש כאלה שאפילו לשנתיים, אבל זה הממוצע. הם אורזים את עצמם ונוסעים לטיול כזה, נוסעים לאיזה מסע, הם קוראים לזה "הטיול של החיים". וזה ברור שהם נוסעים בצורה אחת וחוזרים משהו אחר לגמרי. החוויות, המפגשים עם האנשים, כל מה שהם חווים בטיול הזה, ממש מעצבים אותם, מגבשים אותם, הם חוזרים אחרים.

הם לא בקבוצות.

ניצה: הם בדרך כלל נוסעים לבד, מקסימום עם חבר אחד או שניים, אבל לפעמים במהלך הטיול הם נפרדים ומכירים אנשים חדשים. לפעמים הם נוסעים לגמרי לבד מההתחלה, לא בקבוצות, זה הרעיון. מדובר בתופעה חברתית מאוד מעניינת, מאוד ישראלית שמתרחשת כך. התופעה הזאת התחילה משנות השמונים, אני חושבת שהדור שלי היה הדור הראשון שהתחיל אותה, והדור הזה שהוא כבר הדור של הילדים שלנו עדיין מטייל. וזה מאוד מעניין לראות שמבחינת המסלול שלהם, הם בדרך כלל נוסעים לפחות או יותר אותם המסלולים, אם זה המזרח הרחוק שיכול לכלול גם נסיעה לאוסטרליה ולניו זילנד, או לדרום אמריקה. אלה הם בדרך כלל המסלולים.

אבל לא לאירופה.

ניצה: לא לאירופה. גם לא ארצות הברית. פחות. הם מחפשים מקום יותר אקזוטי. ובאמת מעניין מאוד להסתכל על זה. רצינו להתמקד בשיחה הזאת בתופעה החברתית הזאת. מהיכן בשנים האחרונות מגיע הצורך הזה, לשים את התרמיל על הגב ולצאת ל"מסע של החיים".

אני לא עברתי את זה בעצמי, אבל אני חושב שאדם שהיה בלימודים, אחר כך בצבא, וחי במדינה קטנה שאין בה כל כך מקום לאן לברוח, להתפרץ ולהתפרק, הוא זקוק לזה. גם המשפחה הישראלית היא משפחה בדרך כלל חמה, שדואגת, לוחצת, וכל הזמן מכוונת, לכן לברוח מהבית, ולהרגיש את עצמו חופשי ופתוח לכל, זה דבר גדול.

מצד אחד, אני דווקא בעד כל הדברים האלה והייתי ממליץ לכולם. ומצד שני, לפני זה הייתי מוסיף לאדם אילו כיוונים, מה להרגיש, איך להשיג את מהות הטיול הזה, מה לקנות מכל המסע הזה שהוא יוצא אליו. מה בדיוק לבדוק בכל מקום, עם מה להתקשר עם מה לא, מה הוא רוצה לקחת מהחיים כדי להמשיך אחר כך עם הניסיון שקיבל. זאת אומרת, הוא אולי יכול להגיד "לא אכפת לי מכלום, אני יוצא, ומה שייצא ייצא. ולא אכפת לי מהבוקר מה יהיה, ובלילה איפה אהיה". זה נכון, גם את זה צריכים. אבל בכל זאת, מפני שזה טיול ארוך הוא חייב להיות פחות או יותר עם איזו מגמה, שזה לא יישאר אחר כך רק סתם חופש ואני חי "חיי חצר". יש מושג כזה "חיי חצר".

אורן: למה אתה מתכוון?

חי ממש באיזה מקום בחצר. כמו בהודו, יש שם כאלה מקומות.

אורן: על הים בעיקר.

על הים. הולך לקנות משהו מינימאלי וזהו. כל מה שיש לו, הוא מה שיש לו על הגב. וודאי שהייתי מוסיף לפני כן כמה שיחות פתיחה לטיול כזה.

ניצה: זה באמת מאוד מעניין. כי היום הם כן עושים הכנה, ויש גם כל מיני גורמים כאלה שהם מתקשרים, בודקים. אבל עיקר ההכנה קשורה יותר במסלול, אילו חיסונים צריך לקחת, כל מיני דברים מהסוג הזה.

זה משהו אחר.

ניצה: אתה מדבר על הכנה מסוג אחר. והיה מאוד מעניין להבין איזה סוג של הכנה באמת.

אני מדבר על הכנה ערכית.

ניצה: אמרת, מה לקנות, עם מה להתקשר ועם מה לא.

רק שלא ירגישו ששוב לוחצים עליהם. הם בורחים מכול הטיפול הזה שכאן נותנים להם.

ניצה: כן, מהמסגרות. אני חושבת שזה באמת אחד הדברים המאפיינים. שכשאתה מדבר עם האנשים האלה אז הם אומרים, "עברנו עד עכשיו ממסגרת למסגרת, מהגן לבית הספר היסודי לבית ספר התיכון, ומהתיכון לצבא, עכשיו אנחנו רוצים לשבור את המסגרת הזאת". לא לתת מסגרת שהיא נוקשה, אבל בכל זאת, כן לתת איזו הכנה, זה יכול להיות מאוד מעניין. איך להכין את הצעיר, כך שהטיול יהפוך להיות חוויה מפתחת, מלמדת, מעצימה לכל החיים?

גם על ידי זה שאנחנו נותנים לו כמה אפשרויות להביט על העולם החיצון, הוא מקבל מהן יותר. לא שאנחנו רוצים להגביל אותו, זה לא וזה כן. אלא אתה יכול גם בזה ללכת וגם בזה. אנחנו פותחים לו את העיניים, אנחנו מוסיפים לו שכֶל לעיניים הפשוטות, שבהן יותר מהצורה החיצונית הוא לא מגלה כלום. אלא קצת לעשות אותו חכם לראות לעומק את כל הדברים.

אורן: אני זוכר כמה דברים לפני שנסעתי לטיול.

זה היה מיד אחרי הצבא, לפני האוניברסיטה?

אורן: כן. היו לי כמה חודשים לאסוף קצת כסף ולעוף ברגע הראשון שרק יתאפשר, ברגע שיהיה לי את סכום הכסף שאתו אפשר להתחיל. אני זוכר שהייתי צמא לשמוע מאנשים שכבר טיילו שיספרו לי דברים, שיתנו לי עצות, שיכינו אותי באמת, שהחוויה תהייה מקסימלית. ישבתי עם הרבה חברים מבוגרים יותר, שכבר עברו את זה כדי שיכינו אותי. זה דבר אחד. ודבר שני, אני זוכר שחלק מהאנשים נתנו לי ספר במתנה, כדי שיהיה לי משהו שגם בו יש תובנות, זוויות הסתכלות על החיים, להתבונן קצת על החיים מ"מעוף הציפור" מה שנקרא. לכן אני חושב שבמצב הזה יש פתיחות מאוד גדולה לאדם.

אם הייתי אומר לך שאני רוצה לבוא ולשבת אתך, כי אני עומד לנסוע לחו"ל לטיול הגדול, ואני רוצה לשבת אתך כאדם בוגר יותר שתיתן לי איזו עצה מתוך ניסיון חייך, מה היית נותן לי? מה המתנה שהיית נותן לי?

בוא נִפתח כזה מקום, שכל האנשים, שכל הדור הצעיר הזה, שאחרי הצבא יוצא לטיול, יעבור דרכנו. אנחנו נעשה להם שירות כזה, שנספר להם על כל מיני תרבויות, מקומות.

אורן: אינפורמציה על תרבויות ומקומות אני יכול לקבל היום באינטרנט ובכל מקום, זה היה לי בשפע. איזו עצה של חכמת חיים היית יכול לתת לי? כמו שאמרת קודם, להוסיף לעיניים שלי שכל.

בכל מקום שאתה נמצא, אתה לא צריך להשתוקק להתקשר לתיירים שדומים קצת יותר או קצת פחות לך, כמו נניח החבר שלך מצרפת. בכל מקום אתה צריך להשתדל להתקשר עם אנשים מקומיים, פשוטים ורגילים, ואז בפגישה איתם אתה חייב להשתדל להגיע לחיבור נפשי, פנימי, מגע פשוט במקום כלשהו, באיזה בית קפה כפרי, על ידי כך שתיכנס לבית הארחה פשוט באיזה מקום. בטיולים שלי, אפילו בארצות הברית, הייתי דווקא נכנס לבָית בשם bad and breakfast מדבר עם אנשים, מטייל בכפר הזה, איכשהו נכלל. לא רציתי להיפגש עם תיירים כמוני, אלא דווקא להכיר את חיי המקום. לפעמים הייתי נשאר עוד יום, יומיים, לפעמים הייתי ממשיך הלאה.

ניצה: ומה אני כמטיילת סופגת מזה?

על ידי זה אני מתרשם מהרוח שבאדם, אני משאיר בו רושם שאנחנו יכולים להיות קרובים, ושאנחנו שייכים לאותו מין אנושי. ומהקשר הזה, למרות שיש בינינו ריחוק, נוכל להוציא כוח חיבור מיוחד שממנו תהיה התפרצות רגשות כזאת, שאחר כך לא נוכל לשכוח. אם אתה מגיע למגע לבבי עם אדם זר, ההתפעלות שלו ושלך עמוקה מאוד ואתם מתרשמים  מזה לאורך זמן, ולכן אני ממליץ לעשות טיולים רק מסוג כזה. לך למקום בכפר היכן שאתה יכול לעבוד נניח, בזמן הבציר או במשהו דומה, הבן שלי נסע לעשות יין כשר באיטליה, אחר כך לעשות מצות, פעם הוא נסע לכל מיני מקומות דווקא קטנים. זה כדי להרגיש חיים.

אורן: במהלך תקופת הטיול, מלבד ההתרחשויות עצמן, כמו המקומות, האנשים, הבילויים והמסיבות וכל מה שאתה חווה, יוצא שבין אם אתה מתכוון לזה ובין אם לא, גם הזהות הפנימית שלך, מתעצבת ועוברת מעין תהליך של טיול, של שינוי ושל התפתחות. איך אתה רואה את הדבר הזה? למה פה באינטנסיביות של החיים כאן, בארץ, זה לא קורה, וכשאתה לוקח תיק, אורז את עצמך ונוסע, חוץ מהחוויות שאתה עובר והמקומות והאנשים והאירועים, אתה גם עובר בפנים תהליך של עיצוב וייצוב מחדש, איך זה? מה הקשר בין שני המישורים האלה?

על ידי הקשר שלך עם בני אדם ויכול להיות גם עם הדומם, הצומח והחי, אבל בעיקר זה עם בני אדם, זה משפיע עליך. אלה מחשבות, מנטאליות, יחס לחיים, אתה עוזב את הבית, עוזב את הלחץ והדיכוי ואת חובתך כלפי הקרובים, אתה ממש יוצא לדרך, כביכול לדרך גשמית, אבל היא לא גשמית, היא גם רוחנית, כי אתה הולך להתחבר עם מקומות אחרים, עם תרבויות, תלוי במטייל. אתה יכול להישאר עם כל הבעיות שלך ועם האימא והסבתא שלך דרך הפלאפון כל הזמן, ואתה יכול לצאת אפילו למדינה סמוכה ולהתנתק מהם כאילו טסת לאיזו גלקסיה. אני אוהב בדרך כלל מקומות שקטים, נידחים כאלה, ובכל מקום אני משתדל כך להיות.

אורן: מה להיות?

לעבור בהם. אפילו כשנסעתי לקפריסין, לקחתי אוטו, אם כי היה לי קשה מאוד לנהוג בצד שמאל, אני ממש לא מסוגל ואני נהג הרבה מאוד זמן. אבל דווקא בכל הכפרים נסעתי והייתי בכל מיני מקומות, פה קניתי קצת לחם ושם פירות. סתם כך שאלתי איזו זקנה והיא הביאה לי, שילמתי פרוטות, ממש כך, ובזה אתה מתחיל להתקשר, מתחיל להרגיש את האופי של העם. אתה רואה שזה מאוד פשוט, בכל מקום אותו דבר. זה יכול להיות בקולומביה, ביוון, לא חשוב איפה.

אורן: בטיול אפשר לחלק את החוויות לשני מישורים. יש מישור של החוויות עם האנשים סביבך, ויש את הטבע, המקומות שאתה מטייל ונמצא בהם. וטיול טוב הוא כזה שיש בו את שני הדברים האלה באופן עוצמתי ומשובח ביותר, כך שיש לך מפגשים הכי חזקים בעולם עם אנשים, בין אם הם מקומיים ובין אם לא. ואתה נמצא במקומות הכי יפים בטבע. מה הקשר בין שני הדברים האלה, איך הם מעצימים אחד את השני. איך החוויה הולכת ומשתבחת מזה לזה, ומה ההבחנות השונות שאדם מקבל באינטראקציות חזקות עם אנשים אחרים, לבין התחושות שהוא מקבל באינטראקציה חזקה עם הטבע ולאו דווקא עם אנשים?

זה כבר תלוי באדם, באופי שלו, בהתפתחות שלו. אני מתפעל מהטבע, לא נותן לעצמי להירגע, כי התפעלות היא טובה, אני אפילו רואה לפעמים סרטים על חיות, דגים למיניהם, זה עוזר לי לבנות קשרים בדרגות האחרות של החיים כי בטבע הכל מקושר. לקחתי אוטו ועשיתי טיול בחמישה פארקים באמריקה כולל הגרנד קניון והרי הרוקי ועוד כל מיני דברים.

אורן: מה העוצמה שיש בטבע, למה הטבע משפיע עלינו כל כך חזק?

בגודל, בעוצמה גשמית אין יותר ממה שאתה רואה נניח בגרנד קניון, או בסקויות, זה פשוט היופי שאדם בנוי ליהנות ממנו. תראה זאת לאיזו חיה היא לא נהנית, היא נהנית שיש לפניה אוכל וזהו. היא לא נהנית מהתחתונים, מהדומם והצומח בצורת היופי, וגם מהאדם היא לא נהנית מצורת היופי, היא קשורה רק למזון וצאצאים, זה הכל. האדם בנוי בצורה כזאת שהוא נהנה מהדברים.

אורן: איך זה משפיע על החיים שלי, על תפיסת העולם שלי?

על כל אחד זה משפיע בצורה שונה. עליי זה משפיע כך שאני חייב לקשור את כל הדברים האלה יחד, אני נהנה מהסינתזה של הדברים, שאני רואה בהם צורה אחידה, איך הכל קשור יחד ומשפיע בצורה אחת זה על זה, ואז אני נהנה גם לדעת שנניח בגייזרים בילוסטון, יש כל מיני צבעים של אבנים מפני שהם קיבלו חומציות מלמטה. מצד אחד אני יודע למה זה קליום וזה מגנזיום ולכן זה נראה לי יפה, אבל זה לא מקלקל לי את ההתפעלות מהיופי, אמנם שאני גם יודע שזה בסך הכל מינרלים מיוחדים שמרכיבים את הצבע וזהו. זה כמו צייר שנהנה מהציור ויודע לעומק למה זה יצא כך.

אורן: איזו תובנה לחיים היופי של הטבע חורט באדם?

 שאני רואה את התמונה הכללית, שאני רואה את הכל כמערכת אחת, כשלם. הכל שלם, הכל מקושר, הכל מגיע מאיזו צורה אינסופית. זה לא שאני נהנה מאיזה דבר קטן, כי הדבר הקטן הזה קשור לכל היקום, הכל מקושר יחד בקשרים וחוטי קשר שיוצאים ממקום למקום. כשאני מתבונן על תופעה קטנה, אני רואה את השורש שלה, ואני יודע לקשור את השורש שלה לכל התופעה הגדולה.

ניצה: דיברת קודם על הכנה שמוסיפה שֶכֶל מאחורי העיניים. מה היא ההכנה הנכונה שבאמצעותה אני יכולה לחוות את החוויה שתיארת, ביחסים שלי עם הטבע, אחר כך גם ביחסים שלי עם בני האדם? איך אני יכולה להוסיף את דרך ההכנה שעליה דיברת, את השכל שמאחורי העיניים, כדי שאני אוכל לחוות את החוויה בצורה שתיארת אותה?

צריכים הכנה של כמה שיעורים, כמה שיחות על המנגנון הכללי שאנחנו נמצאים בו, צריכים להבין שגם אנחנו חלק מאותו טבע דומם, צומח, חי, וגם מין המדבר שייך לזה, אנחנו לא מעל הכל. הטבע סוגר אותנו בתוך בועה שנקראת היקום, ואנחנו חיים על כדור הארץ הקטן, וקשורים לכל היקום.

כדור הארץ הוא מלא חיים, וגם אנחנו קשורים אליו. גם לפני הלידה וגם אחרי המוות אנחנו קשורים לכל המערכת הזאת, אמנם בצורה אחרת, לא דרך הגוף שלנו, אלא דרך הרגשות והמחשבות. לא הכל נעלם, הכל שייך לכל המערכת הכללית. המידע הזה, האינפורמציה הזאת, והרגשות לא נעלמים, אין דבר שנעלם בכל המערכת הכללית הזאת. צריכים להתחיל להכיר את זה, וזה נותן לאדם יחס חדש ואחר לגמרי, הסתכלות אחרת על החיים שלו, שבה הוא נהנה פי כמה וכמה.

אורן: אמרת שכשאדם יוצא לטיול גדול כזה, הוא בעצם יוצא לדרך. חוץ מטבע, בטיול אני גם חווה הרבה מפגשים עם אנשים. המפגשים יכולים להיות מפגשים סתמיים, והם יכולים להיות מפגשים עם עוצמה מאוד גדולה. איזו הכנה אני צריך לעשות, כדי שתהיה לי חוויה מכל האנשים שאני אפגוש בדרכי בין אם הם מקומיים, בין אם הם תיירים. איך החוויה בהתקשרויות איתם תהיה העוצמתית ביותר, האיכותית ביותר, שתיתן לי את הכי הרבה תובנות להמשך החיים שלי?

ביהדות יש מושג שנקרא "יציאה לגלות". עד לפני 100 שנה זה היה מאוד מקובל ברוסיה, באוקראינה, ועל זה כתוב בספרים מתקופת ה מהאר"י במאה ה- 16.

מהמאה ה-16 עד המאה ה- 20, זו הייתה תקופה של 400 שנה שבה התפתחה התרבות של היציאה לדרך. זה היה לקראת סוף הגלות שלנו, לפני שחזרנו לארץ ישראל. הייתה שם תנועה כזאת, עם אנשים רציניים, מבוגרים, לא צעירים אחרי צבא, אלא אנשים דתיים, חרדים שהיו לוקחים תרמיל או שק ויוצאים לדרך.

אורן: אז איך הם היו מכינים את עצמם ליציאה הזאת?

אתה שואל מה הם היו רוצים להרגיש מהגלות?

אורן: גלות מהמקום שבו הם חיו, יציאה. בעצם מה פירוש המילה "גלות"?

הם רצו להרגיש מה זה נקרא להיות בגלות. גלות מעצמי, גלות מהבית שלי, גלות מהלחץ של אנשים אחרים, גלות שאני נמצא בין האנשים זרים, אולי במקומות מסוכנים. גלות מהבורא, כי היה להם קשר גם עם הכוח העליון,

מה זה נקרא להרגיש גלות? קודם כל לדעת ממה אתה בורח.

אורן: אני צריך לשאול את עצמי?

 כן. אחרת למה אתה יוצא לחו"ל? מה אתה רוצה למצוא, עם איזה רווח אתה רוצה לחזור הביתה? כי אולי פעם שנייה לא יצא לך לטייל, אתה תצטרך להתחיל חיים וכן הלאה, לא חוזרים לילדות, זה ברור. אז שזה יהיה באמת טיול חייך, שתרגיש את הדברים. אלה שיצאו לגלות, כתבו הרבה דברים יפים. הם חיו בעיירות, הם היו מטפסים על עצים כדי שהחיות לא יטרפו אותם בלילה, עברו אנטישמיות וכל מיני מקומות מסוכנים. הם סיפרו הרבה דברים. אבל העיקר הוא להרגיש, האם אני שייך לכל העולם או לא, האם אני שייך למקום שלי, מה אני מחפש, איפה אני אמצא את עצמי, איפה אני אמצא את מטרת החיים שלי, איפה אני אמצא את הכוח העליון? הרבה אנשים נוסעים למכה, להודו ולכל מיני מקומות ומחפשים את הא-לוהים, כל אחד את שלו.

 אז אלה השאלות שאני ממליץ לצעיר לפני טיול לשאול את עצמו, כדי שלא יהיה המטייל הרגיל.

אורן: בטיול אתה כביכול יכול לפרוץ את כל הגבולות, אתה אדון לעצמך, אתה פחות או יותר יכול לעשות הכל. אז איך להתייחס, איך לנצל, איך להכין את עצמי למצב שבו אין שום גבול, כדי שהוא יביא אותי לחוויית אקסטרים, הכי גדולה שרק אפשרית בחיים?

אדם צריך לדעת שאין דבר כזה בלי גבולות. או שאני הולך לפי הגבולות שלי, או שאני הולך לפי הגבולות של מישהו אחר. אני לא יכול להרגיש דבר שהוא בלי גבול. זה יכול להיות אקסטרים, אבל דווקא מורגש שם  גבול, שהוא צר וגבוה. אין דבר ללא גבול.

העצה כלפי הטיול שלך היא, שאתה תדע שיש סוגי אקסטרים כאלה שאחר כך אתה לא תוכל לצאת מהם, הם מכניסים אותך לגבולות שלהם ואתה לא יכול לצאת מזה, כמו סמים קשים, כבדים, והרגלים מאוד לא טובים ועוד דברים. ואחר כך נראה לך ש"מה אכפת לי?", אכפת לך אחר כך כי בזה אתה יכול לגמור את החיים שלך.

אורן: מהו טיול טוב?

טיול טוב הוא טיול עם הכנה נכונה, ליהנות מכל העולם.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה ניצה. 

לחצו כאן להורדה