חיים חדשים - תוכנית 406 - גן עדן וגיהנום

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו כאן ב"חיים חדשים" מנסים ללמוד בכל פעם מהרב לייטמן מהו הקוד של החיים החדשים, איך להתייחס אחד לשני על מנת שבאמת נרגיש בינינו משהו חדש, משהו טוב יותר, משהו משמח, משהו מאושר. ובכל פעם אנחנו לוקחים איזה נושא או מושג כלשהו שאנחנו מכירים מהחיים, ומנסים להתעמק בו, והיום יש לנו מושג בומבסטי, "גן עדן וגיהינום", ננסה לברר מה זה כלפי החיים החדשים.

יעל: לפי האמונה בדתות שונות, גן עדן זה המקום שאליו מגיעים כל הצדיקים, זה המקום הטוב, והגיהינום זה המקום שאליו נשלחות הנשמות של אלה שחטאו, מקום שמצטייר בצורה מאוד מאוד ציורית בהרבה מאוד מקומות כלהבות אש, כמקום שורף, כמקום מאוד מאוד שלילי. זה הקו המשותף אצל כולם, מעשים רעים מגדילים את הסיכוי להיות בגיהינום, מעשים טובים מגדלים את הסיכוי של הבן אדם להגיע בסופו של דבר לגן עדן. בנצרות הקתולית יש עוד איזה מקום שנמצא בין גן עדן לגיהינום, שבעברית נקרא "כור המצרף", ושם נמצאות הנשמות שבסופו של דבר יגיעו לגן עדן אבל כרגע צריכות לסבול איזה סבל זמני, להבדיל מהגיהינום ששמה הסבל הוא נצחי.

אנשים בדתות, בתרבויות שונות מאמינים שלאחר המוות האדם מגיע לגן עדן או לגיהינום. האם זה כך?

כמו שאין מקום חוץ ממה שהאדם מרגיש. איפה המקום הזה של גן עדן או גיהינום כמו שאת אומרת, שמגיעים למקום הזה. איפה המקום הזה נמצא? אולי מישהו חשב פעם שזה נמצא מהצד השני של הירח, אבל כבר צילמנו אותו, כבר היינו שם. אז איפה, איפה המקום הזה שנמצא גיהינום או גן עדן?

אורן: הרבה מאמינים שהוא מתחת לאדמה.

שם?

אורן: כן, עמוק. אתה קובר אותו במרחק מטר.

מה זה, מגיע לשם?

יעל: שם הגיהינום. הגן עדן נמצא למעלה.

אנחנו פותחים אחר כך את כל הקברים האלה, ורואים שאין שם שום דבר. זאת אומרת מהגוף נשארות רק עצמות.

אורן: לא, הכוונה בטח לרוח שבו, לא לשלד.

באיזה מקום צריך להיות רוח?

אורן: אני לא יודע, שאלת מה חושבים. אז חלק מהתפיסות אומרות שזה בעמקי האדמה.

איך יכולה להיות רוח בעמקי האדמה, אם אתה מדבר על רוח, אז אתה מדבר כבר על משהו שאין לו בדיוק מקום, הוא כמו איזה אוויר, כמו משהו.

אורן: אני לא יודע בדיוק איפה זה. חלק אומרים שזה מתחת לפני האדמה. חלק אני יודע, זה תפיסה יותר עממית, זה בשמיים מה שנקרא. בשמיים יש מדור טוב, ומדור רע. אתה בא לצומת T, היית בחור טוב הולך ימינה לאיפה שיש חיים טובים, הולך שמאלה חס ושלום לחיים הרעים. כך התפיסה העממית אומרת. אז תבחר, אתה רוצה בשמיים, אתה רוצה במעמקי האדמה, לא יודע בדיוק איפה. זאת אומרת, המיקום הפיסי פחות מטריד אותי אם שם או שם, רק מאוד מטריד את האדם מה יהיה בצומת T, אם הולך ימינה למקום של הטובים או שמאלה למקום של הרעים, איפה שזה לא יהיה.

ואם לא יהיה לא זה ולא זה?

אורן: אז זאת השאלה בדיוק, מה קורה?

אם אנחנו מדברים על האדם, כמו שהוא נולד והתחנך בחברה ומגיע אחרי לידה כמו "מהתנור" לגיל עשרים נניח, עם הגנים שלו ואחרי החינוך שהוא לא קבע בעצמו, אז הוא מגיע להיות אדם בגיל העמידה, שהוא לא אחראי על עצמו. לימדו אותו, ניפחו אותו בכל מיני ערכים, בכל מיני צורות היחסים, אם זה דברים האלה או דברים האלה, החברה מחזיקה אותו, החברה עיצבה אותו, הוא לא עושה שום דבר ממה שלא קיבל מקודם, מכבר. או מהטבע, כפי שנולד, או מהחברה שאחר כך התחנך בה.

זאת אומרת, אין לנו מה לשאול את האדם מה הוא עושה. אין. כי כל הדברים שהוא עושה אחר כך בחיים, הם כולם מאוד דטרמיניסטיים, מאוד חתוכים, מאוד ברורים. שכל דבר ודבר הוא עושה מתוך זה שקיבל מהטבע, או שקיבל מהסביבה שבה התחנך, שבה גדל. אז מה אנחנו רוצים ממנו? איך יכול להיות עליו משפט אחר כך, גיהינום או גן עדן?

אפילו אם הוא איש משכיל, ומבין, ומרגיש, אבל הוא פועל לפי אותן הנטיות, אותן התכונות, אותם הערכים שקיבל מהסביבה, מהמשפחה, מה"גן עדן" שלו או ה"גיהינום" כמו שחשב, שקיבל מהם את כל המושגים האלה. הוא הלך לגן ילדים, ואחר כך לבית ספר, ואחר כך לאוניברסיטה, וראה את הטלוויזיות ואינטרנט והכל, זה עיצב אותו כאדם. מה אנחנו יכולים לדרוש ממנו? מה? האם זה משפט צדק, משפט עמוק, אנחנו רואים שזה סתם גוף שניפחו אותו בכל מיני תוכנות, ערכים, מוסר למינהו, וכך הוא מתנהג.

אז זה הוא שמתנהג כך? לא. זה סך הכל תוצאה מהטבע ומהסביבה. אם כך, איזה גן עדן, או איזה גיהינום יכול להיות שהוכן לו? לא זה ולא זה. אף פעם בחיים שלו הוא לא עשה שום פעולה שאפשר להגיד עליה שהיא שייכת אליו נטו.

יעל: מה זאת אומרת? יש לנו בן אדם שנחשב כבן אדם צדיק.

אני לא יודע מי זה צדיק ומי לא צדיק. אני אומר שאף אדם לא עושה שום פעולה שהיא חופשית ויכולה להיות משויכת לו.

יעל: לאדם מאוד קשה להבין מה שאתה אומר.

אני לא מדבר קשה או לא קשה, אני מדבר מצד החוק הפשוט, הבריא, האבסולוטי, האידיאלי, שכך זה. זה שאדם לא רוצה או כן רוצה להסכים עם זה, זה משהו אחר.

יעל: אני רוצה רק להבין קצת את החוק הזה. גדלתי באותה סביבה, עם אותה טלוויזיה, עם אותה תרבות, עם אותו חינוך פחות או יותר, גדלנו באותה שכונה. בבית ממולי גדל מישהו שבסופו של דבר הופך לבן אדם שמזיק לחברה, שרוצח, שגונב, שפועל פעולות מאוד לא טובות.

על סמך מה?

יעל: על סמך החלטות שהוא קיבל ברגע מסוים לגנוב.

מי קיבל? על סמך מה הוא קיבל החלטות? 

יעל: על סמך האופי שלו ועל סמך החינוך שהוא קיבל.

את אומרת, אופי וחינוך. האופי תלוי בו?

יעל: האופי לא תלוי בו.

החינוך?

יעל: גם לא תלוי בו.

אלא מה? זאת אומרת, ההחלטות לא תלויות בו.

יעל: אבל עדיין, בן אדם כזה אין לו שום החלטה. ברגע שהוא מתייחס, אפילו לבן שלו, לאשתו או לבן אדם זר בצורה  מסוימת, אז מה קורה?

הוא מתייחס לפי החינוך שלו, לפי האופי שלו.

יעל: אז איך זה שגדלו שני אנשים באותו בית, ואחד יצא כך והשני יצא כך?

כי הם שונים. הם קיבלו גנים שונים מהלידה, וגם התחנכו באופן שונה, האחד התחנך לפי ערוצי הטלוויזיה או דרך האינטרנט, והשני על ידי אחרים. אולי במקרה, כאילו במקרה, סיבבו את האחד לכך וסיבבו את השני לכך. ההורים, הסביבה, ההתרשמות.

את יכולה להגיד רוח הקודש, לא חושב, מלמעלה כיוונו אחד כך ושני כך. אבל ודאי שהוא בעצמו קובע משהו. ואם כן, תגידי לי מאיפה יש באדם משהו כזה חופשי חופשי, לא תלוי בשום דבר, ופתאום על ידי זה הוא קובע.

יעל: אבל האדם מרגיש שהוא כן קובע, שכן יש לו את האפשרות הזאת.

אני לא רוצה להתייחס למה שאדם מרגיש, כי הוא אטום, הוא עיוור, הוא לא יודע כלום מהחיים שלו. זה שנדמה לו שזה כך, זה בסדר, זה נדמה לו. גם כשאני עוזב עכשיו תינוק בחדר, נדמה לו שהוא חופשי, אבל אני יודע שלא. 

זה שנדמה לאדם שהוא חופשי והוא קובע, זה נכון. כך זה אצל כל האנושות. גם כשמביאים אדם למשפט ומענישים אותו, למה מענישים אותו, הוא יכול להגיד "מה אתם רוצים ממני, אני ביקשתי שיולידו אותי? לא. אני ביקשתי שיולידו אותי עם תכונות כאלה? לא. שיחנכו אותי בצורה כזאת? לא. שיביאו אותי למקום ששם אני אהפוך להיות פושע? לא. זה שאני כבר פושע, זה מתוך כל הנטיות הקודמות, מתוך כל החינוך הקודם שלי וכן הלאה, איך אתם באים אלי פתאום ודורשים ממני, מענישים אותי. ההיפך, אני מעניש אתכם, את החברה שלכם, את השופט. למה אתם לא שופטים את החברה, למה אתם לא מסדרים את החברה בצורה כזאת שלא ייצאו ממנה אנשים כמוני".

גם אחר כך, לאחר שמכניסים אותו לבית סוהר והוא יוצא, הוא שוב הולך לפשע. למה מכניסים אותו שוב לבית סוהר, צריכים להכניס את השופט. כי על ידי זה שהשופט הכניס אותו לבית סוהר הוא כאילו התחייב שעל ידי זה האדם ישתפר, ואם האדם לא השתפר, אז השופט אשם ולא האדם. למה האדם צריך ללכת שוב לבית הסוהר, מיהו סך הכל האדם? איך שמחנכים אותו כך הוא ייצא. זאת אומרת אנחנו חברה נוראית, חברה של רשעים. אנחנו דורשים מאדם פעולות יפות וטובות למרות שאנחנו הבאנו אותו לעשות פעולות רעות.

יעל: האם אין שום אחריות אישית לאף אחד על המעשים שהוא עושה?

לא. אין. רק החברה אשמה.

יעל: איך מתקנים את המעשים האלה?

רק על ידי חברה טובה, על ידי סביבה טובה, כי האדם הוא תוצאה מהסביבה. למרות שהוא קיבל את כל הדברים האלה מהגנים שלו, הגנים האלה הם עדיין לא ציור, הם ללא אופי גמור, הוא יכול להיות טוב בהם או רע בהם.

יעל: יש לו אפשרות להשפיע על משהו מהדברים האלה?

הוא בעצמו, לא.

יעל: אפילו לא על העוצמה של הדברים?

לא, את הטוב או הרע לא הוא קובע, את זה קובעת הסביבה. אם אני נולדתי עם נטייה לשחק קלפים, אז אני יכול לשחק קלפים עם פושעים, לרמות את בני האדם, ואני יכול לשחק קלפים ולהראות את היכולת הזאת שלי בתיאטרון או בקרקס. מכל דבר אפשר לעשות ממנו טוב או רע.

יעל: אם כך מהו אותו ציור של גן עדן ושל גיהינום שמציירים לנו בכל התרבויות, בכל הדתות. זה לא קיים רק בתרבות אחת או בדת אחת, זה משהו שבאמת חוצה את כולם. מה הטעם בדבר הזה, בשביל מה הדבר הזה נוצר?

כמו שאנחנו בנינו במערכת שלנו את מערכת הענישה, כך אנחנו צריכים להראות לאדם שזה לא מספיק שהוא סובל רק עכשיו, אלא שהוא עוד תסבול אחר כך אם יהיה ילד רע. זה הכל. אחרי המוות הגופני שלנו אין לא גן עדן ולא גיהינום. גן עדן וגיהינום אלה אותם מצבים שאדם צריך לעבור כדי להביא את עצמו לצורה מתוקנת, וזה כאן, זה בחיים האלה, הוא צריך להרגיש את זה נפשית.

יעל: אתה מוכן לפרט, מה זאת אומרת מצבים שאליהם הוא צריך להגיע בחיים האלה. מה זה גיהינום בחיים האלה ומה זה גן עדן בחיים האלה?

אם גנבתי משהו ממישהו, אני נמצא עכשיו במצב שיש לי מספיק כסף לכל החיים. אני קונה לעצמי יאכטה, איזה אי באוקיינוס, בונה ארמון, מזמין חברים, חברות, עושה חיים. זה בשבילי גן עדן. אבל אולי, אחרי שעשיתי זאת, אני מתחיל להבין, בלי שום יחס לעונש, כמה רע גרמתי בזה לאנשים, אני רואה שהאנשים מסכנים. בגללי איזה בנק פשט רגל והוא לא יכול לשלם פנסיה לאלפי אנשים, אנשים לא יכולים להחזיר משכנתאות וכן הלאה, אז אני מרגיש בגיהינום. אני אוכל את עצמי בצורה כזאת שהמצב שלי נקרא גיהינום.

יעל: אמרת שהחברה שלנו, הגנים שלנו, האופי שלנו הם אלה שבעצם מעצבים אותנו, הם מביאים אותנו בסופו של דבר להתנהג כך או אחרת, אז איזו משמעות יש לגיהינום או לגן עדן בתוך החיים שלנו?

רק האדם בעצמו צריך לצייר את המצבים של גן עדן וגיהינום, ולא שמישהו כאן בעולם הזה מעצב לו חיים של כבוד או של בושה.

יעל: איך האדם מסוגל להתנתק מתוך אותה השפעה חיצונית וליצר לו איזה עולם פנימי משלו?

הוא לא יכול. לכן אדם שיש לו נטייה לאמת, הוא מגיע לחברה מיוחדת ושם הוא מתחיל לפתח את עצמו מחדש.

יעל: מה זה גן עדן וגיהינום באותה חברה?

השפעה לזולת זה גן עדן, ולכוון לטובת עצמו זה גיהינום.

יעל: למה לכוון לטובת עצמו זה גיהינום?

כי זה מפריד אותו מגן עדן.

יעל: מה יש בגן עדן, מה הוא אותו מקום שאני כל כך ארצה להגיע אליו?

מקום נקרא רצון. לכן כשבאותו רצון אני מכוון לזולת, משפיע לזולת, נכלל בזולת, חי בתוך החברה, ההרגשה הזאת בשבילי היא גן עדן.

יעל: מה כל כך טוב בזה, למה זה צריך להיות טוב יותר מאשר המצב השני.

כי אני קודם כל לא בודק כמו האנשים הרגילים שבודקים כלפי עצמם מה כל כך טוב להם, אלא שאני כבר בודק את זה על ידי ההבחנות של טוב ורע שמגיעים לי מתוך התיקון שלי, מתוך השינוי שבי.

אורן: מה זה תיקון?

תיקון זה כשאני מתחיל לקבל את ערך ההשפעה, את אהבת הזולת, את ההתכללות עם הסביבה כערך עליון. זה הפוך לגמרי מהערכים של האדם הרגיל בעולם הזה. לכן אי אפשר להסביר לו במה זה טוב, כי את הטוב הוא מרגיש בתוך הרצון האגואיסטי שלו.

יעל: למה שאדם יעשה את השינוי הזה וילך לאותה חברה מיוחדת אם אתה לא מבטיח לו מראש, או נותן לו איזו הרגשה ששם זה טוב?

אני לא יכול להבטיח לו, כי את מה שאני מבטיח לו הוא כבר לא יקבל באותם כלים, הוא לא יקבל בכלל את עניין טוב ורע כמו שהוא מרגיש אותם עכשיו.

יעל: כדי שאני אחליט היום אם ללכת ימינה או ללכת שמאלה.

את לא מחליטה. גם ללכת לכיוון השני, זאת אומרת לטובת הזולת, ל"ואהבת לרעך כמוך" האמיתי, לא את מחליטה.  

יעל: מי מחליט?

מתעוררים בך גנים מיוחדים, שנקראים "רשימות", רושם שנמצא בך, הם מתחילים לקבוע את הפעולות שלך, ואת מתחילה לנוע לכיוון השפעה לזולת. למה? בינתיים מקרבים אותך על ידי משבר, על ידי הרגשת הרע בחיים שלך, שהחיים שלך הופכים להיות גם קצת גיהינום, ואת מתקרבת לזה. אבל זה לא שאת בוחרת, אלא הגנים הם הפועלים. פתאום באמצע החיים שלך את מתחילה להבין, שכל מה שאת עושה לא שווה.

יעל: אז אני נמשכת לאותו מקום, שאתה קורא לו "גן עדן". אני רוצה לעזוב את המקום שבו אני נמצאת כרגע ואני מחשיבה אותו כגיהינום באותו רגע שמתפתח בי באופן פנימי אותו דבר שמתחיל לקרוא לי, בעצם, לעבר גן העדן ולעזוב את אותו הגיהינום. זה התהליך?

כן.

יעל: מה זה גיהינום כרגע בחיים שלנו בתפיסה שלך?

בזה שאתם לא רואים חיים אחרים, חיים חוץ גופיים. "חוץ גופיים" הכוונה שאני מכוון לראות תועלת לא בתוך גופי, אלא מחוץ לגוף שלי. מחוץ לגוף שלי נמצא העולם הגדול, שאם אני מתייחס אליו כמו לעצמי, הוא הופך להיות הנשמה שלי, כולו.

אורן: מי?

העולם החיצון, משהו מחוץ לי, מעבר לאור שלי.

יעל: וזה גן העדן?

לא. ואם אני מוצא קורת רוח בזה שאני משפיע לאותו העולם החיצון או, במילים אחרות, ממלא את הנשמה שלי, המצב הזה נקרא "גן עדן".

יעל: מה אדם צריך לעשות, כדי לזכות במקום הזה?

אם מתעורר בו רשימו לזה, זאת אומרת איזו נטייה לזה, אז הוא מגיע אלינו ומקבל הדרכה מהספרים העתיקים, האוטנטיים שלנו, שזו תורת אמת וכך מתקדם.

אורן: בתכנית קודמת שלנו תיארת את גן העדן כמצב של שלווה, שהוא נובע מכך שכל הפרטים בחברה האידיאלית מתפקדים כמנגנון אחד.

לא. אני אומר, שזו חברה אידיאלית. אבל גן עדן הפרטי שהאדם מרגיש, כך הוא מתייחס לכולם, יש לו קורת רוח מזה.

אורן: כן. זה הפרט.

בחברה האידיאלית כך כולם מתייחסים.

אורן: זאת אומרת, אפשר ליצור כאן, על פני האדמה, לתפיסתך, חברה שהחיים בה יהיו חיי גן עדן ממש?

לא שאפשר, אלא אנחנו מחויבים לעשות את זה לפי תכנית הטבע הכללי.

אורן: תתאר לי את החברה הזאת, שהחיים שלה הם חיי גן עדן. מה יש בה, שאני לא מכיר היום?

כמו שכתוב "עולם כמנהגו נוהג", הכול כמו שאתה רואה, רק בשינוי, שיש בזה "שינוי מלכויות", שליטות. מלכות זה נקרא שליטה. עכשיו שולט בכל אחד מאתנו הרצון לקבל, האגו, ואז ישלוט בכל אחד מאתנו הרצון להשפיע.

אורן: מה זה רצון להשפיע?

רצון להיטיב לכולם.

אורן: זה מה שהופך את החיים בחברה כזאת לחיי גן עדן שכל פרט בה רוצה להיטיב לכולם?

בדיוק. ואז הם ירגישו כל פעם, שבמה שהם לא תיקנו עדיין, הם נמצאים בגיהינום ויהפכו את ההרגשה הזאת על ידי תיקון לגן עדן.

יעל: הם ידעו להבדיל בין גן עדן לגיהינום בהרגשה הפנימית שלהם?

בוודאי, כי זה בתחושה הפנימית שלהם.

אורן: אז אני מבין שהמושגים האלה של "גן עדן" ו"גיהינום" הם כל הזמן מתעדכנים ומתעדנים לאנשים שרוצים לבנות חברה כזאת שפועלת כמנגנון.

זה מאה עשרים וחמש מדרגות שאנחנו מתקנים את עצמנו כלפי הסביבה, כלפי העולם הגדול מחוץ לנו, אז בכל שלב ושלב יש הרגשת גן עדן, גיהינום, גן עדן, גיהינום.

אורן: ביחס לכזאת חברה, שבה כל פרט רוצה להיטיב לכולם, את זה אנחנו מגדירים כ"גן עדן". גן עדן זו חברה שבה כל פרט רוצה להיטיב לכל. תגדיר "גיהינום".

כשאדם מרגיש שהוא נמצא ברצון להיטיב רק לעצמו ומרגיש עד כמה שזה רע, עד כמה שזה לא מוסרי, עד כמה שזה נגד תכנית הבריאה. הוא ממש סובל מזה. הוא מרגיש בושה, אש שורפת. זה נקרא אש הגיהינום. זאת הבושה הגדולה שהוא מרגיש עבור תכונות שלו, שטרם תיקן אותן.

אורן: למה הוא מתבייש? היום אנשים גונבים, רוצחים, אונסים בלי שום בושה. למה הוא מתבייש, ואש שורפת אותו?

כי בתוכו מתעוררות שתי הבחנות, מה שהוא עושה, ומה שבעצם צריך לעשות.

אורן: "צריך לעשות" זה אותו מצב של גן העדן האידיאלי הזה?

כן.

אורן: אז מה חסר לחברה שלנו היום?

בושה.

אורן: בושה ממה?

בושה ממה שהיא צריכה באמת להיות.

אורן: מה החברה שלנו צריכה להיות?

בהשפעה הדדית, ערבות, חיבור, אהבת אחים, אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל.

אורן: אז מה חסר לנו? חסרה לנו התחושה של תמונת גן עדן?

וגיהינום. שניהם.  

אורן: גיהינום, יש כאלה שאומרים שזה מה שיש היום.

לא, הם אומרים.

אורן: אז תחדד לי, מה חסר לנו? למה אנחנו לא מתביישים היום?

הכרת הטוב והכרת הרע, זה כנגד זה, זה מה שחסר. אנחנו כאלה שלא זה ולא זה. צריכים לראות אמת ושקר ואיפה אתה נמצא, שזה ישרוף אותך באש גיהינום. ואז במקום זה אתה תעוף משם למצב של השפעה ואהבת הזולת ואז תכנס לגן עדן.

אורן: אתה מאמין, שאפשר לבנות פה חיי גן עדן?

אין לנו ברירה. רק השאלה, כמה זה יעלה לנו בכוח, בזמן וסבל.

אורן: אז יהיה?

אבל יהיה בטוח.  

אורן: תהיה בריא הרב לייטמן, תודה רבה. תודה יעל. תודה גם לכם שהייתם אתנו. גן עדן לפנינו, חברים. "חיים חדשים". כל טוב. להתראות.

לחצו כאן להורדה