חיים חדשים - תוכנית 407 - לשון הרע

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים ללמוד איך להתייחס אחד לשני בצורה חדשה על מנת להרגיש בינינו משהו חדש, משהו טוב, "חיים חדשים". דיברנו בתכניות קודמות על כך שממש כאן ועכשיו אפשר לבנות חיים כמו גן עדן. ננסה להבין איך אפשר לעשות זאת, והיום נתבונן דווקא על דבר לא כל כך טוב, נדבר על לשון הרע, ננסה להבין מה זה לשון הרע. אפשר להגיע גם למשהו שאולי נקרא לו "לשון הטוב".

יעל: יש לנו התייחסות לעניין של לשון הרע בשני היבטים. בהיבט המשפטי יש הטלת איסור על פרסום או על ביטויים שעלולים להשפיל את האדם ולבזות אותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין, ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית. ואנחנו גם מכירים את לשון הרע מהמקרא. המשפט העברי מאז ומעולם ראה בחומרה רבה את דברי לשון הרע. העיסוק בסוגיות מתחיל בתורה, עובר דרך המשנה, התלמוד ושולחן ערוך. אנחנו ערים לכך שזה משהו שתופס אותנו בהקשר מאוד מאוד רחב, גם בחוק העכשווי, וגם במשהו שמלווה אותנו עוד מהיחסים בין בני אדם שנקבעו בתקופת התורה.

מאיפה נובע הצורך האנושי שלנו לדבר לשון הרע? אם לא היה לנו את הצורך העז הזה, לא היו לנו חוקים ולא הייתה התייחסות לזה בתקופת התורה. זה משהו שמלווה אותנו מאז ומעולם.

זה ברור לנו מאיפה, כי כל הטבע שלנו הוא רצון ליהנות. אני רוצה ליהנות בכל רגע בחיים שלי. אני נהנה מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות. זה בעיקר. וכל תענוג כזה מתפרש לעוד הרבה מאוד ענפים משלו. והעיקר, אחרי שאני ממלא את עצמי באוכל, מין, משפחה, ומשהו בפנים פחות או יותר קיבל מילוי, סיפוק, בצורה הגופנית, אז אני דואג למצבי בחברה האנושית.

בחברה אני מודד את עצמי כלפי האחרים, ולפי זה אני מרגיש את עצמי יותר או פחות מאחרים. אם אני מרגיש פחות מאחרים, אני מרגיש בושה, אני מרגיש שפלות וסובל מזה. אם אני מרגיש יותר מאחרים, אז אני מכבד את עצמי כי כנראה האחרים מכבדים אותי. ואם לא, אז אני מצדיק את עצמי, ולפחות אני מצדיק את עצמי, ויכול להיות שזה מספיק, ואז אני מרגיש תענוג, מילוי.

היחסים שלי כלפי החברה הם מאוד חשובים לי. אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו יצורים חברתיים, ואני מוכן לאכול פחות, לנוח פחות, לעבוד יותר, ולהשקיע את עצמי כולי ממש ללא יום וללא לילה, ללא חופש או נופש וללא כלום, רק כדי לזכות לכבוד, להערכה מהסביבה. כך אנחנו בנויים, וזה ממלא אותנו בצורה שזה יותר משתלם לנו מכל אוכל, מין, משפחה ואפילו מכסף.

אנחנו רואים שאנשים מוכנים לבזבז הכול רק שידברו עליהם, שיחזיקו אותם למעלה. זאת אומרת, הבעיה שלי היא תמיד להיראות יפה וטוב וכמה שאפשר יותר, בעיני הסביבה, בעיני הזולת. ולכן כל דבר שמוריד אותי מזה, כל פנייה, כל מעשה שמוריד אותי בערך כלפי הזולת, הוא בשבילי כפגיעה בנשמה. ואני מרגיש כבר את האדם הזה או את הארגון הזה, כשונאים, ומוכן למחוק אותם כי הם פוגעים ביקר לי, הם פוגעים ב"האני" שלי.

"האני" הוא הנקודה המרכזית של האדם. ולכן, הם יכולים להגיד עליו שהוא לא יודע משהו, או משהו צדדי, וזה לא נורא. וגם אם אומרים זאת לכולם, אז "צרת רבים חצי נחמה", זה לא נורא. אבל אם משתדלים להגיע לעוקץ העמוק וזה מורגש, אז הדבר הזה נקרא "לשון הרע". זה לאו דווקא בלשון, זה יכול להיות באיזה מעשה, באיזו תנועה מזלזלת, או בכמה מילים כתובות. צורת הזלזול היא נקראת "לשון הרע".

בלשון הרע יש הרבה הבחנות. היחס של האדם עצמו שעושה זאת, או שהוא לא מתייחס לזה כך, אלא מעביר את זה ממישהו אחר. יש ספר "לשון הרע", שם יש אין סוף תנאים וחוקים.

העיקר שאין דבר יותר גרוע מלשון הרע. כי אם אנחנו מגיעים לעולם הזה, כדי בסופו של דבר להפוך את עצמנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות באהבה הדדית, בחיבור בינינו, אז אין יותר גרוע מלשון הרע, שהוא מעביר שנאה בינינו, דחייה. זו לא סתם חוסר התחשבות, זו לא איזו מין אטימות אחד כלפי השני, ולא שמישהו עושה משהו  לא בכוונה, אלא "לשון הרע" זה נקרא שבכוונה אחד רוצה להזיק לשני, להוריד אותו, להשמיד אותו בעיני האחרים, כאילו מוחקים את האדם מהעולם. בזה הוא עושה נזק גדול לכל המערכת האנושית, כי כולנו קשורים זה לזה, ולכן הנזק הוא עצום. וכנגד מטרת הבריאה, שכולנו צריכים להגיע בינינו לחיבור הגלובלי, האינטגרלי, לחיבור אחד, לחיבור ערבות, שכולנו ערבים זה לזה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", כנגד המטרה הזאת, לשון הרע הוא האויב, השונא הישיר שפועל כנגד.

יעל: אתה מתאר כאן השוואה מאוד מאוד חריפה על כל הנוגעים בדבר, גם על המערכת כולה, גם על זה שפוגע וגם על זה שנפגע, שכלפיו נאמרו הדברים. אתה יכול לפרט יותר?

אם חלילה עשיתי משהו שאפשר לקבוע אותו כלשון הרע, בכך אני דוחה את האדם ממני, אני דוחה את האחרים ממנו, ואני פוגע בכל המערכת האינטגרלית שזה הקשר בין כולם. אני מכניס רעל ממש לאותה המערכת, היינו, הפרעה לעבודה בתוך כל המערכת הזאת. אני עושה נזק לעצמי, להשתתפות שלי בכל המערכת, ואני אצטרך לעבוד קשה מאוד כדי איכשהו לתקן אותו.

"לשון" זה כמו לשון מאזניים, כי אני כל הזמן צריך לשקול איך אני הולך קדימה בקו האמצעי, כדי לחבר את הדברים הרעים והדברים הטובים כולם, שיהיה להם מקום להתקדם למטרת הבריאה, לחיבור של כולם יחד.

יעל: מה זה לשון ביניים? מה זה הקו האמצע הזה?

הקו האמצעי הוא, שאת כל הדברים שמתגלים גם כרעים וגם כטובים אני מחבר יחד, כדי על ידם להגיע למטרת הבריאה, לחיבור הכללי.

יעל: זה מקום שאליו אני צריכה לשאוף, להגיע למקום הזה?

נכון, כן. וכשאני משתמש בלשון הרע, אני כאילו שובר את כל המערכת השיפוטית, הבירורים והתיקונים, הכול. אני כאילו צריך לחזור ולברר את כל הנזק שעשיתי ולהתחיל הכל מחדש, וזו בעיה גדולה מאוד. לשון הרע, הכוונה היא שאני משתמש בצורה אגואיסטית בלקרוע את הקשר שיכול כאן ועכשיו להצטייר נכון בין בני אדם.

יעל: כל מי שמשתמש בצורה אגואיסטית כדי לפגוע בקשר בין בני אדם, הוא בעצם מייצר מצב של לשון הרע?

כן. כך זה נקרא, "לשון הרע". אבל בעצם כל מי שלא פועל ביכולת שלו לפעול בכל רגע ורגע לכיוון החיבור, הוא כבר מקלקל. כי אין דבר כזה ניטראלי "אני לא עושה, לא עשיתי שום דבר". בזה שאדם בכל רגע בחיים שלו לא עושה דבר, הוא עושה רע.

אבל זה שאני יושב "ואל תעשה עדיף"^[1]. מה זאת אומרת? שאז אני לא מכוון את עצמי לרע למישהו, אלא מתוך ההתרשלות שלי, מאיזו סיבה, כמו הכבדת הלב, או יש לי איזה בלבול, ערפול חושים, אני לא פועל טוב, אבל אני גם לא פועל רעות. מה שאין כן "לשון הרע" זה נקרא, שאני במכוון הולך ומוריד מישהו, כי רק בצורה כזאת אני מרגיש שאני מעלה את עצמי. זאת אומרת, אני פועל בצורה הפוכה ממטרת הבריאה שלפיה אני צריך לשרת לכולם ולהיות תחת כולם, ואילו בזה אני מוריד מישהו כדי להיות מעליו.

יעל: אתה מדבר על המצב הכי טבעי שכל בן אדם עושה.

כל אחד ואחד מאיתנו אם הוא "פותח פה", הוא פותח אותו רק כדי להוריד את הזולת. אין פתחון פה אחר. בכל דבר, כלפי מה שלא יהיה, או כלפי הציפורים, או כלפי בני האדם, או כלפי מכוניות, או כלפי נשים, ילדים, גברים, או כלפי השמיים והארץ, לא חשוב מי ומה, זה תמיד כדי להוריד משהו ולהעלות את עצמי, בכל רגע, בכל מצב. אבל זה עוד לא נקרא "לשון הרע", כי האדם פועל כך מתוך הרוע הכללי שלו, בצורה אינסטינקטיבית.

אנחנו מתחילים למדוד את "לשון הרע", מהרגע שהוא במכוון רוצה להזיק לזולת. אבל בעצם, לפי הטבע הרע שלנו, אנחנו תמיד נמצאים ביחס הרע שלנו לכולם, אף פעם לא לטוב.

יעל: ממה שאתה אומר אני לומדת, שיש כל הזמן "לשון הרע" בין כולנו. שחלקה נחשבת ל"לשון הרע", כי היא באמת נעשית בצורה מכוונת כדי להזיק למישהו אחר, להקטין אותו ולהגדיל אותי, והיא פוגעת בקשר בינינו. וחלקה נעשית באופן אולי טבעי, כחלק מהטבע האגואיסטי של האדם, וזה משהו שלא נחשב ל"לשון הרע", שמקבלים אותו.

מקבלים אותו בינתיים. אבל הוא לא נקרא "לשון הרע" כי הוא לא מכוון בכוונה להזיק לזולת.

יעל: אתה מתאר ממש חץ.

החץ הוא תמיד, רק יש חץ ויש פגז.

יעל: אז אתה מדבר על הפגזים כרגע?

כן.

יעל: איך זה פוגע? אמרת ש"לשון הרע" זו לא רק לשון, זו לא רק מילה. אבל אני כן רוצה להתייחס להיבט המילולי, למרות שיש גם היבטים אחרים. זו בסך הכול מילה, איך מילה יכולה לעשות כזה נזק?

אם אנחנו מדברים על יחס האדם כלפי הסביבה, שרק כלפי הסביבה הוא יכול להרגיש את עצמו אדם, ואם לא הסביבה אז הוא מרגיש את עצמו כבהמה, אז כל הרמה האנושית שלו, הערך האנושי שלו, נמדד כלפי הסביבה. ולכן כאן הוא או אדם או בהמה. ובאיזה גובה הוא אדם? כלפי הזולת, כלפי האחרים, זה הכול נמצא בידי הסביבה, להעריך אותו כך או כך.

יכול להיות שיש לו אוכל, מין, משפחה שאלה הרצונות הגשמיים שלו, אבל בזה הוא לא ממלא את עצמו. כי הוא התפתח משך אלפי שנות ההתפתחות, והגיע למצב שבשבילו חשובה הרגשת האדם, ולכן הוא כל כך תלוי בסביבה.

אורן: מה הכוח של מילים בהקשר הזה, שאמרתי למישהו משהו?

לכן הוא כל כך תלוי ביחס. היחס בינינו בא על ידי המילים. מה קורה לנו? רק התקשרות בינינו. ההתקשרות בינינו היא שפה, היא לא משהו אחר. אני יכול להעביר לך את זה בשפת הסימנים, אני יכול להעביר לך בצורה של צבעים, של משהו, אבל זה בכול זאת שפה. שפה זה נקרא "קשר בינינו", כמו שפת מחשב. תוכנת הקשר בינינו, נקראת שפה. זה יכול להיות קשר אלקטרוני, זה יכול להיות קשר מילולי, זה יכול להיות בצבעים, בכל דבר. שאני שולח לך איזה תדר, מחשבה, גם זו שפה. שפה זה נקרא "קשר בינינו", חוט שעובר בינינו.

לכן "לשון הרע" זה נקרא היחס שלי אליך, אפילו בלי שאני מדבר. אם האחרים גם היו תופסים את המחשבות שלי אלייך, אם החברה, אם הסובבים היו רואים איך אני מתייחס אלייך, בלי שפה, מתייחס בפנים מתוך מחשבה, לא שאני מתייחס אלייך פיזית, אני לא עושה איתך שום דבר, לא מרביץ לך, לא כלום, אמנם לפעמים הם מרגישים, זה ברור, כמו בעבודה נניח, או באיזה מקום, אבל אפילו ללא זה, פשוט רואים את המחשבות שלי, אז גם זה נקרא "לשון הרע".

למה לא, האם המחשבות הן לא לשון? לשון זה רק מה שאני מוציא מהפה? ואם אני כותב לך זה כבר לא "לשון הרע"? ואם אני מסביר לך באיזו צורה על האצבעות, זה גם לא "לשון הרע"? למה?

גם המחשבות עצמן הן כבר רע. זאת אומרת, את היחס שלי מבפנים, מתוכי, שם צריך לתקן שלא יהיה "לשון הרע". זאת אומרת, צריך להיות תיקון פנימי של האדם. לא מדובר על לסתום את הפה. יש כאלה שסותמים את הפה, ויש כאלה שלא יכולים, ומתחילים לצעוק ולקלל. האם בזה העניין? כך זה רק כלפי השופטים שלנו, המשטרה, וכן הלאה.

אבל הבעיה שלנו היא שהעולם שלנו מתקלקל בגלל מחשבות, בגלל היחס הפנימי בין בני האדם.

אורן: מה זאת אומרת?

כי אנחנו נמצאים במערכת, אנחנו קשורים זה לזה. ואנחנו ברצון שלנו, מתוך לב ללב, מפעילים את הרע. אנחנו ממש מרגישים את הנזק הזה, תראה מה שקורה בעולם. אנחנו חושבים, "מה אפשר לעשות בעולם? כך זה העולם, כך אנחנו". זה לא כך, המחשבות שלנו הן שהורסות את העולם.

כי "לשון הרע" שלנו, ברמת המחשבות, נכנסת למערכת הכללית שבה כולנו קשורים זה לזה, ומקלקלת את כל שדה הקשר בינינו. ושדה הקשר בינינו המקולקל, לא נותן לנו בכלל להגיע לשום מצב של שלווה, רוגע, איזון. במידה שאנחנו מכניסים ליחסים בינינו את כל ההפרעות האלה, אנחנו מכניסים את ההפרעות לכל הטבע הכללי, דומם, צומח, חי ומדבר.

אורן: מה בדיוק מקלקל את שדה הקשר הזה?

השדה הזה צריך להיות מקושר בצורה הרמונית, שלמה, בהשלמה הדדית, להיות כמערכת אחת. כי העולם כפי שאנחנו היום מגלים, הוא מערכת גלובלית, אינטגרלית, שכולם קשורים לכולם. כלומר, כל אחד צריך להשלים את האחרים, במה שהוא מסוגל. זה החוק של המערכת האינטגרלית, האנלוגית. ואנחנו פועלים הפוך, ומתוך זה אנחנו כך רואים את העולם.

ולא יעזור לנו להגיע לבנק עולמי, אולי לממשלה עולמית, אולי לאיזה עולם בלי גבולות, ולכל מיני דברים. כמה שננסה להתחבר, בלי לטפל ביחס הפנימי בינינו, יהיה משבר. כמו שעכשיו רואים באירופה, עם כל הסיבוב שלהם סביב האיחוד האירופי.

אורן: אמרת שהרצון שלנו מלב אל לב, הוא זה שמפעיל את הרע בעולם. מה בדיוק בלב שלנו מפעיל את הרע בעולם?

היחס האגואיסטי, שאני מתחשב בעולם רק במידה שאני יכול להרוויח ממנו. ולא שאני מעמיד את עצמי לשירות העולם. "לשון הרע" זה דבר הרבה יותר עמוק, זה לא סתם "הוא אמר עלי משהו למישהו", או "אנחנו היינו חברות והיא סיפרה לחברה ההיא עלי" זה לא ברמה כזאת. זה לא סתם קשקוש, זו ההרגשה הפנימית.

איך להגיע לבדיקה הזאת, האם אני באמת חושב רע על אחרים או לא? איך אני בודק את עצמי? מאיפה אני יודע? אנחנו יודעים שאחרי זמן מה, אחרי אולי שנים, אנחנו מתחילים לאכול את עצמנו על כך שהתייחסנו לא טוב למישהו. על כך שלא הערכנו את היחס של ההורים אלינו, עד כמה הם אהבו אותנו ועד כמה זלזלנו בהם. זה כלפי ההורים. וכך גם כלפי האנשים האחרים שעברו לידינו בחיים, ואולי התייחסו אלינו טוב, ואנחנו בחזרה לא התייחסנו אליהם.

איך נקבל חדות בחוש הזה, חוש הכרת הרע, חוש ב"לשון הרע"? לזה צריך ללמד ולחנך את האנשים. אחרי שמלמדים את האדם, מכניסים אותו לחברה שעוזרת לו כל הזמן להיות בשמירת הלשון. אז נוכל לדרוש ממנו שהוא ישתתף בחברה, ובמידה שהוא משתתף בחברה ומחזיק בה, במידה הזאת הוא כבר ישמור על הלשון שלו.

אורן: יוצא ששמירת הלשון זה לא בדיוק שמירת הלשון, זה שמירת הלב.

נכון, וודאי, וחוץ מזה לא צריכים שום דבר. כל התיקון הוא בזה.

אורן: עד כה דיברנו על "לשון הרע", האם יש גם "לשון הטוב"?

"לשון הטוב" זו השפעה הדדית, זה קשר הדדי, שכל אחד חושב רק איך לממש את עצמו למען החברה, למען הסביבה. זה "לשון הטוב".

אורן: יש לב טוב?

כן, כשהוא עובד בהשפעה, כנגד הלב הרע, ש"לב האדם רע מנעוריו"^[2], שעובד לקבלה, לטובת עצמו.

אורן: אמרת שיש שדה של קשר שבדרך כלל אנחנו מזרימים לו רק דברים שליליים, מהלב שלי. כשהלב שלי הוא טוב, אני גם פועל על שדה הקשר? אם יש מישהו שהופך את הלב שלו מלב רע לטוב, הוא מזרים משהו לשדה הקשר הכללי?

בטח.

אורן: מה הוא מזרים?

השפעה, הדדיות, כוח הטוב. אם הוא פועל מתוך הלב.

אורן: זה משפיע במשהו על האחרים?

בטח, הוא נותן דוגמא חיצונית. והוא גם פותח להם זרמים חיובים בתוך המערכת.

אורן: בתוך שדה הקשר הזה יש כל הזמן מאבק בין מי שמזרים דברים שליליים, לבין מי שמזרים דברים חיוביים?

כך זה הולך, כל הזמן יש זרמים. כולנו נכללים זה מזה, כולנו נמצאים ממש בתוך מערכת אחת.

אורן: לא נעים להגיד, אבל נראה לי שלרוב בני האדם יש לב רע.

לב רע.

אורן: אז אפילו אם למישהו יהיה לב טוב, וכולם באים לשדה הזה של הקשר עם פולסים רעים שהם שולחים, אז מה זה יעזור שיהיו כמה אנשים עם לב טוב?

הלבבות הרעים האלה משפיעים כל הזמן רע, ובסופו של דבר כולם מתחילים להרגיש שרע לכולם, וזה נקרא "משבר". ואז מאין ברירה, וגם על ידי דוגמה מהלבבות הטובים, אנחנו מגיעים לתיקון. אנחנו נגיע.

אורן: אתה אופטימי.

כן.

אורן: אנחנו איתך הרב לייטמן.

אז אני עוד יותר אופטימי.

[1] "שב ואל תעשה עדיף" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת עירובין, פרק י, דף ק, א גמרא)

[2] "יצר לב האדם רע מנעריו"  (בראשית ח', כ"א)

לחצו כאן להורדה