חיים חדשים - תוכנית 441 - חגי תשרי - חיפוש אחר הבורא

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו בסדרת השיחות הלימודיות "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום לך הרב לייטמן ושלום לך ניצה מזוז.

שלום לכולם.

אורן: אנחנו מדברים הפעם על חג הסוכות, ורוצים להבין מהם ארבעת המינים, איך הם יכולים לעזור לחיבור בינינו, ומה הם מסמלים. נדבר על "סוכת שלום", על "ושמחת בחגיך", ובכלל גם על שלושת הרגלים.

ניצה: בסדרה המיוחדת שהוקדשה לחגי ישראל עובר איתנו הרב לייטמן שלב אחר שלב, ומלמד אותנו את התהליך שעובר האדם לאחר שהוא בחר ללכת בדרך של "ואהבת לרעך כמוך". איך האדם, שיש לו רצון לממש בפועל את "ואהבת" ולקיים אותו בשלמות, עובר בדרך כל מיני תהליכים, מצבים, וכל חג מייצג לנו תחנה בתהליך כדי להגיע למימוש המלא.

בפעם הקודמת התמקדנו באופן מיוחד מה מייצג לנו חג הסוכות. הפעם אני רוצה להסתכל על הדברים מזווית נוספת, מהזווית של עם ישראל מול ארבעת המינים. אחד הדברים שכולנו סובבים סביבו בחג הזה הוא הנושא של ארבעת המינים. אני עדיין זוכרת סיפורים ששמעתי ואחר כך סיפרתי אותם בעצמי לילדים שלי, שארבעת המינים הם כמשל לעם ישראל. לאתרוג יש גם טעם וגם ריח, והוא מדבר על בני ישראל שחלקם הם גם לומדי תורה וגם עושים מעשים טובים. ללולב אין ריח אבל יש לו טעם, להדס יש ריח אבל אין טעם, ולערבה אין טעם ואין ריח. לכן אנחנו אוגדים את כל ארבעת המינים באגודה אחת והם מייצגים לנו את החיבור בין השונים בעם ישראל, כאשר כל אחד מביא את החלק שלו. זה  הנושא שהייתי רוצה שנשוחח עליו הפעם.

איך אתה, הרב לייטמן, רואה את ארבעת המינים, מה הם מייצגים לפי הגישה שלך, ומהו אותו חיבור שהם מייצגים בעם ישראל.

להסביר את הדברים על פי חכמת הקבלה, זאת בעיה, גם את חגים, ובכלל כל דבר, כל מושג. כי אנחנו מדברים על דברים שהאדם הרגיל, האדם הפשוט לא מרגיש אותם בעצמו, וצריכים לפתח לזה רגש.  

מלכתחילה, עוד מתחילת הבריאה נמצאנו במגע קבוע, פתוח וישיר עם הכוח שברא אותנו, עם הכוח עליון. אבל אז היינו במצב כזה שלא הבנו, לא הכרנו, היינו כמו איזה גוף שנדבק לעליון ומתקיים על ידו, נניח כמו עובר בבטן אמו. לכן כדי לעשות מאיתנו יצורים גדולים שיבינו את הבורא, שיכירו בו, שילמדו מי הוא, מה הוא, ובמיוחד שיהיו כמוהו גם ביחס שלהם אליו כמו שהוא אליהם, נעשה כאן צמצום והסתרה. יוצא שהנבראים נבדלים פתאום מהבורא. יש נניח נברא, שזה אדם או כל בני אדם, ובורא, שזה הכוח שמנהל את הכל ועושה את הכל. זאת אומרת זה הכוח היחידי שפועל. בעצם אין שום דבר מלבד הבורא, חוץ מהכוח האחד והאדם שהוא ברא כמשהו שהוא רוצה להגדיל אותו ממש עד הדרגה של עצמו, אין כלום.

לכן כדי לתת לאדם אפשרות לגדול, הבורא שם בינו לבין האדם הזה הסתרה, איזו מחיצה כזאת עבה, וכך האדם שנמצא אחרי המחיצה לא רואה את הבורא. אבל האדם הזה כל הזמן חייב, כמו במשחק מחבואים, להשתדל לאתר את הבורא בכל דבר שקורה לו, וגם בכל ודבר שקורה בו. זאת אומרת, אין לי בעצם שום עבודה בעולם חוץ מ"שויתי ה' לעיני תמיד"[1]. עלי להשתדל כל הזמן לאתר את הבורא, בכל המחשבות שלי, בכל הרצונות שלי, בכל מה שאני מרגיש, בכל מה שקורה סביבי, ולראות בכל אלה דברים שמסתירים ממני את הבורא עצמו.

אני צריך להרגיש שמלבד נקודת ה"אני" שמתוכה אני מרגיש, אני מרגיש רק דבר אחד, שהבורא ממלא את הכל ופועל בכל, כולל אותי ודאי. זאת העבודה, להסיר את ההסתרה הזאת ולחזור שוב למצב הפתוח, כשאני מבין, מכיר ומרגיש שאת כל העובי שהיה פעם הסתרה, אני הפכתי דווקא לשטח שבו אני מגלה אותו, ואז השטח הזה שקודם הסתיר אותי, הופך להיות שטח לגילוי. זה נקרא עולמות עליונים וכן הלאה.

על ידי זה אני מתחיל להבין ולהרגיש אותו, כי בכל הסתרה והסתרה עשיתי כל מיני מאמצים כדי לגלות אותו. על ידי זה אני קם כגדול, כמבין, כמרגיש, אני ממש כמוהו. ואת מה שהוא רצה ללמד אותי, מי הוא, אני למדתי, כעת אנחנו מבינים זה את זה, מכירים זה את זה. אני מרגיש את כל מה שהוא רצה שאני ארגיש בהתאם להסתרה שהוא עשה לי. אני תיקנתי את ההסתרה לגילוי, לכן יש בינינו אהבה הדדית, פתיחות, הבנה הדדית, אנחנו נמצאים בחיבור השלם.

זה בעצם כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור. זאת בעצם כל התכנית של הבריאה. בצורה כזאת אפשר אולי להסביר זאת.  בהסתרה הזאת יש דרגות של הסתרה, מהקל אל הכבד, כמו שצריך להיות.

 מחכמת הקבלה אנחנו לומדים למה התהליך נעשה בחמישה שלבים. כי אני נמצא אחרי כל חמש שכבות ההסתרה שנקראים עולמות, מהמילה העלם, הסתר. וכדי להתקרב לבורא, להבין אותו, להכיר אותו, אני כל פעם צריך לגלות אותו על כל שכבה ושכבה של הסתרה. זאת אומרת יש חמש דרגות של הסתרה, כל שלב מתחלק לחמישה חלקים משלו, וכל חלק לעוד לחמישה חלקים, סך כולם זה 125 מדרגות.

ניצה: שמפרידות ביני לבין הבורא.

כן, ביני לבין הבורא, ובכל מדרגה ומדרגה אני צריך להפוך את ההסתרה לגילוי, את אי ההבנה להבנה, את אי ההרגשה להרגשה. כך אני קונה את תכונות הבורא. בזה אני בעצמי משתנה בכל שלב ושלב. זה לא כמו בעולם שלנו, כי כשהפיסיקאי מגלה משהו לעצמו, הוא נשאר כמו שהוא ואז מגלה משהו, אבל כאן השלבים האלה משנים אותי. כי תכונות הבורא הן הפוכות ממני, אני כולי לקבל והוא כולו להשפיע, לכן כדי לגלות אותו אני צריך להפוך את ההסתרה הזאת מקבלה להשפעה.

הקבלה היא בתכונות הפוכות מהבורא, היא מסתירה אותו, לכן כשאני הופך את ההסתרה הזאת להשפעה אני מתקדם. בתחילת העבודה שלי, בתחילת התיקון שלי, בביטול ההסתרה, בגילוי הבורא, אני מתחיל להרגיש אותן שכבות שמבדילות ביני לבין הבורא, אני מתחיל להרגיש את ההסתרה שנמצאת עליי.

זאת אומרת קודם כל אני צריך לגלות. האדם הרגיל לא מרגיש שנסתר ממנו משהו, בשבילו שום דבר לא נסתר. לכן כשאני מתחיל להרגיש את ההסתרה, אני מתחיל לאתר שהיא נמצאת בי. היא לא ביני לבין הבורא, היא לא באיזה מרחק פיסי, אלא ביני, בין המוח והלב שלי ובין הבורא שישרה שם.

ניצה: ההסתרה היא בין המוח ללב שלי?

לא, היא בין המוח והלב שלי לבין גילוי הבורא בתוך המוח והלב שלי. בהתאם לזה אני מרחיב ומחליף את המוח והלב שלי לתכונות חדשות. אני לא יכול כל כך לתת לזה דוגמה, אבל זה כמו שאנחנו מתחילים ללמד ילד קטן לראות את העולם, הוא מתחיל להרגיש את הדברים שקודם הוא לא הרגיש מתוך זה שהוא מתחיל לעבוד איתם. "הרגל נעשה טבע שני". זאת אומרת מתוך זה שהילד נמצא במגע עם משהו, הוא מתחיל לקבל איזו רגישות אליו. כך זה בעצם גם כלפי הבורא. מתוך זה שאנחנו עובדים על ההסתרה, אנחנו מתחילים לגלות דרכה את פעולות הבורא עלינו.

אבל כאן אני צריך להיות מאוד עדין, זהיר, עלי להתייחס בתשומת לב למה שאני חושב. זאת אומרת, זה לא מה אני חושב, אלא מה הוא עושה כדי שאני אחשוב. זה לא מה אני רוצה, לא, זה מה הוא רוצה שאני ארצה, וכך כל פעם. זאת אומרת בי אין שום דבר ממני. "אין עוד מלבדו". יש לי רק את נקודת האקספרט, את נקודת החכם, את הנקודה שמזהה שכל מה שבי זה ממנו. אני כמו שמאי, יש בי רק נקודה אחת קטנה שממנה אני צופה, ממנה אני בודק. זאת העבודה שלי.

 בצורה כזאת אנחנו צריכים להשתמש בעצם בחושים שלנו, במה שיש לנו בחיים שלנו, לממש אותם נכון ולגלות את מטרת החיים. ודאי שאנחנו נתקלים כאן בכל מיני שאלות, כי בסופו של דבר איך אני פועל, איך אני עובד, איך אני מעורר את עצמי כל הזמן, איך אני מתקדם, באיזו מהירות, והאם אני יכול להאיץ את ההתפתחות שלי, זאת אומרת את גילוי הבורא. כי חוץ מזה אין עבודה, חוץ מזה אין שום תפקיד לאדם בעולם הזה. 

ניצה: זה התפקיד היחידי שיש לאדם בעולם הזה.

כן, לגלות את הבורא.

ניצה: לגלות את הכוח שמנהל את המציאות?

כן, לכן אני משתמש בעצות של אותם אנשים שכבר היו בתהליך הזה, שכבר השיגו, הגיעו לזה, מה הם כותבים, מה הם מייעצים לי. לכן אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, כי חכמת הקבלה לפי הגדרתה היא שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. הכל כאילו פשוט.

ניצה: זאת אומרת, יש ממש שיטה?

יש שיטה, וכל מה שאני צריך לעשות זה להשתמש במה שהם כותבים. וודאי שככל שהמקובל קרוב יותר לזמננו הוא יכול להועיל לנו יותר, כי הוא מבין אותנו יותר, הוא מאותו סדר חיים, מאותם דברים, הוא כביכול התגלגל אלינו קרוב יותר. אנחנו נתקעים כאן בלימוד של המערכת, לא רק של מערכת ההסתרה שמפרידה בינינו לבין הבורא, אלא גם במערכת שאותם מקובלים השיגו בה את הבורא ואיפה שהם נמצאים.

ניצה: מה הכוונה איפה?

זאת אומרת, הם כבר גילו, בזמן שהם חיו בעולם שלנו הם גילו את הבורא. הם הסירו את ההסתרה והלכו לעולמם, אבל איכשהו זה לא נעלם, השאלה איך אני יכול להשתמש במה שהם עשו. אנחנו לא מדברים על החלק הבהמי שבנו, הגופני, כי החלק הזה שייך לדרגת החי שלנו. אנחנו מדברים על המוח והלב שלנו, זה  דרגת האדם, דרגת המדבר.

ניצה: על המודעות?

על מודעות ועל הרגש המיוחד שקיים מעל החלק הגופני. לא על הרגש הגופני ולא על המודעות הגופנית, כי אצלנו זה כמו אצל החיות. אנחנו אפילו הרבה פחות מהחיות, ברוב הדברים אנחנו פחות מהם.

ניצה: אנחנו מודעים הרבה פחות ממה שהחיות מודעות.

כן, אנחנו כמעט שלא רואים, לא מכירים ולא מרגישים את העולם הסובב. בזמן הצונאמי אף חיה לא ניזוקה, כולם ברחו. שלושה ימים קודם לכן הם כבר ברחו להרים. זאת אומרת אנחנו לא מרגישים את הטבע, אנחנו לא מרגישים כלום. מבחינת דרגת החי אנחנו נמצאים בדרגה הרחוקה ביותר מהעולם שאנחנו נמצאים בו. אבל אנחנו לא מדברים על הקיום הגופני שלנו, אלא דווקא על היחס שלנו לאותו כוח עליון שלא נמצא בחיות אלא רק בבני אדם. וגם לא בכולם, הכוח הזה, החיסרון לגלות את הבורא לא מתעורר בכולם, יש כאלה שהוא מתעורר בהם ויש כאלה שלא. לכן אנחנו רואים שבכל דור ודור יש אנשים שהרצון הזה, הדחף הזה מתעורר בהם בזמן שהם קיימים על פני כדור הארץ.

אורן: איזה רצון?

לגלות את הבורא, הם מגלים אותו. מלבד זה שהם מגלים הם אפילו משאירים לנו כל מיני כתבים. יש הרבה כתבים, יש מגילות סתרים, יש ספרים, אגרות שלהם, מאמרים. כל אחד כותב בסגנון שלו איך מסירים את ההסתרה, איך בנויה מערכת הסתרה, איך אפשר להשתמש בה. כי היא לא נפתחת מיד ולא במאה אחוז, אלא בחלק,  לכן אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו כל מיני פעולות. אם אני נמצא בדור יחד עם עוד כמה אנשים שגם בהם יש אותו רצון, אותו דחף לגלות את הבורא, אנחנו יכולים לעזור אחד לשני.

זה מה שהאנשים האלה פיתחו משך דורות, משך שנים רבות, עוד מאדם הראשון. כי הוא היה המקובל הראשון שהשיג את הבורא, שהסיר את ההסתרה. עד ימינו היו אלפי דורות של מקובלים, ואנחנו משתמשים במה שהם עשו.

כשאני מתחיל לגלות את ההסתרה, איך הבורא מסדר אותי, איך הוא משחק בי, איך הוא נסתר, א-ל מסתתר, גם בזה אני משתמש בכתבים שלהם, במה שהם עשו, ועוד יותר מזה, אני משתמש בהם, בעצמם.

כשאני נכנס לאותה מערכת, ואני מעמיד אותה ביני לבין הבורא, אני נמצא בה, היא נמצאת. רק שהבורא עדיין נמצא באיזה צורה בלתי גלויה כל כך, ואז אני יכול להיעזר באותם מקובלים שהשיגו וכבר נמצאים במערכת הזאת מפני שהם כבר מחזיקים בה באיזה גילוי והשגה. הם מקרבים אלי את המערכת הזאת, הם עוזרים לי ואני יכול להשתמש בהם. רק שצריכים לקבל לזה איזה רגש, הכרה, צריך להכיר בזה. זו הדרך אמיתית. כי להשתמש במערכת אפשר רק בעזרת אותם מקובלים, ומלבד זה גם במה שהם ממליצים לנו לעשות בעולם שלנו.

הרבה אנשים בדורנו כבר רוצים להשיג את הבורא. אנחנו נמצאים בדור מיוחד, בדור שרוצה לפתוח את העניין הזה. כבר מותר לפתוח אותו לכולם. כל אחד שרוצה לבוא ולגלות את הבורא, יכול לבוא ולגלות. אם אנחנו כולנו מתחברים יחד ומתחילים לגלות אותו, יש לנו הזדמנות מיוחדת. זה כמו שאנחנו מחפשים מישהו שאבד בתוך היער, אנחנו בדרך כלל לוקחים המון אנשים ויוצאים ליער לחיפוש משותף, כל אחד הולך וצועק "איפה אתה", כולנו עוזרים זה לזה, ובסופו של דבר ומוצאים אותו. כך אנחנו מחפשים יחד את הבורא.

ניצה: עכשיו הבנתי מדוע החיפוש הוא משותף.

כשהחיפוש משותף, זה הרבה יותר קל. לחפש לבד זה מאוד לא פשוט, אבל ביחד זה ממש מהר וקל. בדרגות האלה שאנחנו עוברים, בשלבים שאנחנו עוברים, יש מדרגות של גילוי הבורא, 125 מדרגות, עד שמתקרבים יותר ויותר. במדרגות האלה יש גם עניין מיוחד, ככל שאני מתקדם, פתאום אני שוב מרגיש חושך, ואם אני עוד יותר מתקדם על ידי עזרה, למרות החושך, אני שוב מגלה חושך, וכל פעם עוד יותר. זה כמו בבית הספר, בכיתה א' אנחנו בדרך כלל משחקים בשיעורים, בכיתות ב' וג' קצת, אבל אחר כך, כשאני מגיע לחטיבת ביניים זה כבר מתחיל להיות קשה יותר, ובאוניברסיטה בכלל.

ניצה: זאת אומרת, יש דרגות קושי שמתגברות?

דרגות הקושי מתגברות בעקומה מאוד חדה, ממש כך, אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. אבל אנחנו לומדים על כך, גם איך להיעזר זה בזה, וגם איך להיעזר במקובלים שנמצאים בכל המערכת שהם סידרו, עשו והכינו לנו. זה כמו במדע נניח, גם במדע אנחנו משתמשים בכל מה שיש לנו מהמדענים העתיקים ועד ימינו, אמנם יש קושי להתקדם, אבל היום עובדים מיליוני אנשים בפרונט של המדע, יש להם כלים, המון כסף, וכך מתקדמים.

זאת אומרת ככל שמתקדמים יותר, כך העבודה יותר מיוחדת, גם בכמות, גם באיכות וגם בהשתתפות גדולה של אנשים. לכן כל האנושות נכנסת עכשיו למדרגה מיוחדת, המון אנשים נכנסים לזה. הם מרגישים חוסר טעם בחיים, אבל בסופו של דבר רק חיפוש הבורא יכול למלא אותם. הם עדיין לא מרגישים שמזה הם יקבלו מילוי שימלא אותם ממש, אבל זה כך.

ניצה: זאת אומרת, המטרה של חוסר הטעם והריקנות שאדם מרגיש, היא לקרב אותו למשחק הזה?

כן, לקרב אותו, ואת המילוי האמיתי הוא ימצא רק אם הוא יפתח את מקור החיים שהוליד אותו ומשחק איתו במחבואים.

לכן חג הסוכות הוא חג מאוד מיוחד, כי אנחנו, אלה שמחפשים את הבורא, מתחילים כבר להרגיש ממנו גלי חום, חיבוקים. זה מאוד יפה.

ניצה: גם כשאנחנו משחקים מחבואים ומתקרבים לאובייקט שמחפשים, אנחנו אומרים שמשהו מתחמם.

הזמן כאן באמת זמן מיוחד,  גם האנשים שעדיין לא נמצאים בחיפוש מרגישים קצת, לכל אחד חסר. אם הם יצטרפו בחגים האלה, אפילו במשהו, ויהיו יחד איתנו במעגלים ששם אנחנו רוצים לקרב את כולם, אז הם ירגישו שיש איזו השראה מיוחדת שמחבקת אותם, וכך גם את כל עם ישראל.

אורן: לצערנו הזמן שלנו נגמר, תודה רבה לך הרב לייטמן, זה היה מרתק, ותודה גם לך ניצה.

נקוה שנזכה להרגיש את החום הזה ואת הגילוי הזה. הרב אמר רק ביחד, אז נעשה את זה ביחד. כל טוב ולהתראות, "חיים חדשים".

[1]      "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים, ט"ז ח')

לחצו כאן להורדה