חיים חדשים - תוכנית 442 - ארבעת המינים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו נדבר היום על חג הסוכות. נרצה לחדור פנימה, אל המשמעות של כל מיני דברים שאנחנו מכירים מתוך חג הסוכות, וננסה לראות ביחד קצת יותר לעומק, מה יש בהם באמת. במטרה אחת פשוטה, שהם יקחו את החיים שלנו למקום טוב יותר, אל חיים חדשים. אנחנו לומדים מהרב לייטמן שהחיים החדשים, נמצאים בקשרים איכותיים יותר בינינו, בהדדיות, באהבה, בחיבור. ננסה לקשור את כל זה, לתוך כל מיני סמלים מתוך חג הסוכות.

ניצה: בתוכנית הקודמת, סיפרת לנו על התהליך שהאדם עובר. הוא מתחיל לחפש אחרי הכוח העליון, אחרי הבורא, והבורא משחק איתנו במחבואים. הוא מתחבא, ואנחנו כל הזמן הולכים באיזה סוג של חיפוש, בניסיון למצוא אותו ולהרגיש אותו. הסברת שחג הסוכות נותן איזו תחושה של התחממות, כאילו שאנחנו מתחילים לגלות משהו, משהו מתחיל להתקרב, מתחילים להרגיש אולי משהו מהדרגה הראשונה הזאת שנמצאת בינינו לבין הבורא. והשאלה שנרצה לברר בתוכנית הזאת היא, מה מסמלים או מה מייצגים ארבעת המינים בחג הסוכות, ביחס לאותו תהליך שאתה מתאר?

כדי להסביר את זה, אני חייב כבר לעבור להסברה מערכתית, אין לי ברירה. כמו בפיסיקה, כשאני מודד משהו, אני מודד אותו כלפי קנה מידה, מה שנקרא "איטלון". נניח שליטר מים אצלנו הוא קנה מידה של משקל, ליטר מים שוקל קילוגרם. אז אנחנו שמים ליטר מים או איזו מישקולת, ואז אנחנו בודקים במאזניים כמה עולה במשקל משהו כנגדו. זאת אומרת, אנחנו תמיד בודקים איך אנחנו עושים משהו כלפי קנה מידה כלשהו, סרגל.

כשאנחנו מתקדמים לבורא, אנחנו צריכים להפוך את החושך לאור, את ההסתרה לגילוי, את חוסר ההרגשה, שאני אפילו לא יודע בכלל שחסר לי, לחסר, ובחסר הזה יש לי כבר איזה טעם שחסר לי. נניח שאני בכלל לא רוצה לאכול, אין לי את זה בראש. אחר כך יכול להיות שאני כן רוצה, ועוד יותר ועוד יותר. זאת אומרת, זאת כבר הסתרה. קודם לא היתה "הסתרה" בכלל, זה נקרא "הסתר כפול".

ניצה: "הסתרה" זה כשאין הרגשה בכלל?

כן. אין לי הרגשה שאני רעב, לא חסר לי. זאת אומרת, זאת הסתרה בתוך הסתרה. מוסתר ממני שהאוכל מוסתר, שאין לי. ואחר כך אני מתחיל לעבוד ולגלות שזה חסר לי ואני צריך את זה, אז אני מחפש ומוצא בצורה כלשהי. זאת אומרת, קודם אנחנו צריכים להגיע להרגשת ההסתרה.

ניצה: שזה הרעב. אני פתאום נעשה רעב.

כן. לכן כל העבודה שלנו בחגים האלה, של חודש אלול ואחר כך ראש השנה ואחר כך יום הכיפורים, הם כדי לגלות חוסר, חוסר בבורא. ואז מגיע לנו סוכות, שזה כבר "סוכת שלום", סוכה שמעליה יש אור ואנחנו נמצאים בתוכה ביחסים בצל. זאת אומרת, הסוכה מסמלת לנו שאנחנו עושים את הצל ולא שהבורא נסתר, אלא אנחנו מסתירים אותו כדי לגלות אותו בהדרגה, לפי היכולת שלנו. וכשאנחנו נמצאים בתוך סוכה, זה נקרא שאנחנו כבר מתקרבים לאיזה גילוי, אבל זו עדיין המדרגה הראשונה, לכן זה נקרא "אורות המקיפים". זאת אומרת, השראת הבורא, הרגשת הבורא שהיא עדיין רחוקה, שזה בחיבוק אבל בצורה שהיא עדיין לא ברורה. בקבלה זה נקרא "אור החסדים", "חיבוק ימין". כשיש "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני"[1], זאת אומרת התקרבות כזאת של הבורא אלינו, וזה ודאי לפי העבודה הקפדנית שלנו, איך להפוך את ההסתרה לגילוי, כשאנחנו משתדלים לאתר בתוך ההסתרה, מי עושה את ההסתרה. האם הוא באמת נמצא, איפה הוא נסתר. אני לא מרגיש שהבורא נמצא כאן והוא נסתר, בי, בתוכי, בתוך הרצונות, בתוך המחשבות, אני צריך לגלות ולגלות, לחפש אותו פנימה, ואז הוא מתגלה. זו בעצם כל העבודה שלנו. וכמו שכתוב "אין עוד מלבדו", שכל העבודה שלנו היא ב"אין עוד מלבדו". שבכל פעולה, בכל הרגשה, בכל רצון, בכל מחשבה שאני נמצא, אני רוצה לגלות אותו. שהוא מי שמסדר לי את זה, הרגשה, מחשבה, רצון, פעולה, הוא המסדר, הוא העושה.

אין שום דבר שאני הוא זה שעושה, אפילו כשאני מזיז נניח את הידיים ומדבר, אלא הוא מבצע את זה דרכי ואני צריך לגלות איך שהוא פועל בי, "הכוח הפועל בנפעל". וכשהאדם מגיע לזה, אז הוא מגיע לדבקות. הוא נמצא בפעולות, ומסכים בפעולות האלה לְמה שהבורא עושה דרכו, ואז הוא והבורא נעשים אותו אחד, אותו הדבר. המצב הזה נקרא "דבקות".

ניצה: הוא לא מתנגד לשום פעולה?

בדרך יש התנגדות גדולה, בכוונה, בהסתרות ובכל מיני צורות, דווקא כדי שאוכל להתאים את עצמי לבורא עד הפרט האחרון. וכביכול אפילו, שלא הוא עושה בי את המחשבות הפעולות והרצונות, אלא שאני עושה את המחשבות הרצונות והפעולות. עד כדי כך, שאני כאילו מקדים אותו בבריאה. וזה מתוך שאני דבוק בו ואני מכיר אותו. אלה כבר דרגות גבוהות.

הסוכה מסמלת לנו כבר את החיבוק שלנו עם הבורא, איך שהוא מחבק אותנו. כשאנחנו מגיעים לקשר עם הבורא, אנחנו מגיעים אליו על ידי הארה מיוחדת כזאת מסביב שנקראת "סוכה". ואנחנו עובדים כלפי הבורא בהתאמה של עצמנו אליו, שזה נקרא "אדם וארבעת המינים שנמצאים בסוכה", באור המקיף הזה שעוטף אותנו. כשאנחנו מתאימים את עצמנו לבורא, אנחנו נמצאים כאדם המחזיק את האתרוג ביד אחת, וביד אחרת יש לו לולב הדסים וערבות.

לולב הדסים וערבות, מסמלים לנו את אותן התכונות שלנו, שאותן אני צריך להתאים לבורא. שלושת ההדסים נקראים "חסד, גבורה, תפארת", "נצח, הוד" הם שתי הערבות, הלולב הוא ה"יסוד", והאתרוג הוא ה"מלכות". וכך אנחנו מצרפים אותם יחד והאדם דבוק לזה עם הרצונות והמחשבות שלו. זה נקרא שהוא התייחד עם הבורא, בתוך האור הזה שמאיר עליו במשך שבעה ימי הסוכות. כי האורות שמגיעים אלינו הם גם מגיעים בהדרגה, והם נקראים "חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות".

אם אני משתמש בכל מה שניתן לי להשתמש בצורה נכונה, אז אני מתקן את עצמי ומגיע ממש לחיבוק עם הבורא, לחיבוק השלם, שזה נקרא "שמחת תורה". כי אני השתמשתי בכל האור המקיף שפעל עלי ועזר לי להגיע לדבקות. והאור שתיקן אותי והביא אותי לדבקות עם הבורא, הוא נקרא "תורה". כתוב "בראתי יצר רע", היינו אותה שכבת ההסתרה, "בראתי תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". אני השתמשתי בכל האורות האלה שהגיעו אלי והפכו את ההסתרה הזאת דווקא לגילוי. וככל שההסתרה היא גבוהה יותר, או גדולה יותר, עמוקה יותר, שיש יותר חושך, שם אחר כך יתגלה יותר אור, יש יותר גילוי.

וכך אני מגיע ל"שמחת תורה", שזו באמת התפרצות של שמחה. ואז אנחנו עושים "הקפות" עם ספר התורה.

ניצה: תיארת פה שש או שבע תכונות.

או שש או שבע, תלוי איך אנחנו סופרים.

ניצה: האם התכונות האלה שסיפרת, הן התכונות של הבורא?

בוא נאמר כך, לבורא אין תכונות. אני מזהה אותו בתוך הרצון שלי, בשבע תכונות.

אורן: איזה רצון?

בתוך הרצון שלי. אני נקודת הרצון. במה אני מרגיש אותו?

אורן: "אותו", זה את הבורא?

כן. אני מרגיש אותו בלב ובמוח שלי. ה"לב" הוא הרצונות שלי וה"מוח" הוא המחשבות שלי. על ידי המחשבות אני מבקר את הרצון, וכך הלב והמוח עובדים יחד, כדי שבהם אני אחפש את הבורא.

אורן: מה היא אותה התאמת התכונות שהזכרת?

כשאני הולך לגלות אותו, לפי מה אני מגלה, לפי מה אני מזהה? אני אומר "זה כחול, זה אדום, זה צליל גבוה, זה ריח של שריפה, או שזה טעם חמוץ " מאיפה אני מזהה את כל אלה?

אורן: לפי החושים שלי.

נכון. לכן אני אומר שהכל נמדד כלפיי, לעומתי. אלה לא תכונות הבורא. אני יכול להגיד שאלה התכונות שלו כי אני משייך את זה אליו, אבל בעצם, אני זה שמזהה אותו כך.

ניצה: זה מה שאני מרגיש ממנו?

הוא משאיר בי את הטעמים האלה.

אורן: הבנתי ש"סוכות" הוא איזה שיא של תהליך, שבו האדם רוצה לגלות את הבורא. כשאתה אומר שהאדם מחפש את הבורא, מה הוא בדיוק מחפש, מה זה הבורא?

משהו שמחזיק את החיים שלי, את הקיום שלי, את כל מה שקורה לי ויקרה לי, כל זה שייך לאיזו סיבה הקודמת לי, הקודמת למה שלא הייתי ואני נמצא. אני נמצא באיזה עולם ואני לא יודע מה הוא העולם הזה, שהוא מסדר לי כזאת הרגשה. אולי נדמה לי שזה נמצא, אבל בעצם אני לא בטוח שזה נמצא, אני יודע שכך אני מרגיש בפנים. אם היו לי תכונות אחרות, אולי הייתי מרגיש אחרת. אבל גם לא חשוב לי איך אני מרגיש ומה אני מרגיש, חשוב לי שיש סיבה ראשונה, הקודמת לי, שהיא מייצבת אותי ונותנת לי הרגשה כזאת, והיא מטפלת בי ומקיימת בי בכל רגע את מה שאני קיים ומרגיש. והסיבה הזאת נקראת "בורא", לפי המילים, כי הוא בורא אותי.

והוא גם נקרא "בורא" מצידי, שזה "בוא וראה". הוא ברא אותי ועשה אותי, שם אותי באיזו נקודת זמן, במציאות מסוימת, ומתוך זה אני יכול לבוא ולבדוק, לחקור ולהרגיש ולהבין אותו, "בוא וראה". הוא עושה איתי כאילו משחק, נותן לי אפשרות להכיר אותו.

אורן: האם אתה מתאר פה, כאילו משחק מחבואים של הבורא והאדם?

זה גם לא בדיוק מחבואים.

אורן: אז מה זה?

זה מחבואים, כי כמו שכתוב "אל מסתתר", אבל זה כדי שאני אבין אותו. בחיפוש אחריו אני בודק מה כן הוא ומה לא הוא, ובין כן ולא אני מוצא צורות, בין זה לזה, גבוליות כאלה, וכך אני מתחיל להבדיל אותו, להבין אותו, לבנות בי, בתוך המוח והלב שלי, את התבנית שנקראת "בורא".

אורן: החיפוש הזה נעשה בתוך הלב ובתוך המוח שלי, ברצונות שלי, במחשבות שלי?

בדיוק. זאת אומרת, אני לא תופס אותו, אי אפשר לתפוס אותו. אני בונה בי, מהרצונות שלי ומהמחשבות שלי, איזו דמות שבעצם נמצאת בי, אבל היא תואמת לו. ולכן זה נקרא "בורא", "בוא וראה".

אורן: זאת אומרת, האדם בונה בתוך הרצונות והמחשבות שלו, דמות שתואמת לכוח הכללי הזה, שאתה קורא לו "בורא"?

כן.

אורן: אמרת שהסוכה מסמלת אור.

אור מקיף.

אורן: מה זה אור? מה זה מקיף?

כללות השפעת הבורא עלי. שהוא משפיע מרחוק, מחבק אותי מרחוק, זה נקרא "חיבוק". יש חיבוק שמאל וחיבוק ימין. החגים האלה, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור ועד סוכות נקראים "שמאלו תחת הראשי", משיר השירים. ואחר כך "וימינו יחבקני". זאת אומרת, מגבורות ומרחמים.

אורן: בחיפוש הזה של האדם שמחפש את הבורא בתוכו, יש מצב כזה שהוא מרגיש חיבוק מרחוק. ואתה אומר שהסוכה מסמלת את החיבוק הזה מרחוק?

כן. זה כמו "ענני כבוד", כמו "סכך" שמכסה, שדווקא אני בונה אותו ורוצה לכסות את הבורא. זאת אומרת, בסופו של דבר אני עובד מול הרצון לקבל שלי.

אורן: מה זה רצון לקבל?

רצון ליהנות. יש לי כאן עבודה. אני יכול לבנות בי את דמות הבורא, בתנאי שאני לא הולך ברצון לקבל שלי כדי ליהנות, אלא ברצון לקבל שלי אני רוצה להידמות לו.

אורן: הבנתי שהסוכה זה איזה חיבוק כזה, מצב של התקרבות בין האדם לבין הבורא. הוא נמצא בחיפוש ויש פה תהליך של התקרבות כלשהי. ואז הגענו לזה, שבתוך הסוכה יש אדם והוא אוחז בארבעת המינים.

האדם שאוחז בארבעת המינים האלה, זה סימן שהוא מתאם את עצמו לבורא.

אורן: על זה רציתי לברר. מה הוא התהליך הזה של ההתאמה, שהאדם מתאם את התכונות שלו לבורא?

הוא מחזיק בימין ובשמאל את הלולב עם ההדסים, הערבות והאתרוג, מחבר אותם יחד כנגד הלב שלו ועושה נענועים, והוא כאילו מושך אורות. הוא לא באמת מושך אורות, כל זה נעשה בפעולה פנימית, אבל זה כסמל לזה שהוא מושך את האורות שהגיעו אליו. האורות נקראים "השפעת הבורא", האדם מזמין את זה.

אורן: האם בכל פעם שאתה אומר "אור", אתה מתכוון להשפעת הבורא על האדם?

וודאי. ואז בפעולות האלה הוא מעלה את עצמו, מתקן את עצמו, הוא מסיר את ההסתרה. במקום ההסתרה הוא מביא גילוי.

הסוכה וכל המינים, כל אלה הם סמלים. את כל זה עושים בלב. הלולב ההדס האתרוג וכל שאר הדברים, אין בהם שום דבר, אלא הם מסמלים לנו את מה שאנחנו צריכים לעשות בפנים.   

אורן: מה היא ההתאמה הזאת של התכונות? האם האדם מתאים את התכונות שלו אל הבורא?

כן. לכן הוא נקרא "אדם", הדומה לבורא.

אורן: מה זה אומר להתאים את התכונות שלי לבורא?

הבורא כולו משפיע. הבורא הוא תכונת ההשפעה והאהבה, ואין יותר חוץ מזה. וההשפעה הכללית הזאת, האהבה הכללית הזאת, היא חלוטה.

אורן: "חלוטה", הכוונה לטהורה, אבסולוטית, מושלמת?  

כן. והיא מתגלה בתוכנו לפי כמה שאנחנו מסוגלים לעכל אותה ולהתאים את עצמנו אליה. כי אני יכול להבין איזו תכונה, רק מתוך זה שהיא נמצאת בי, שאני מבין אותה, מרגיש אותה.

אם תסתכל נניח על ג'וק, אתה לא תרגיש שחסר לו משהו, שאולי הוא אוהב את הילדים שלו והוא רץ עכשיו להביא להם פירור של מזון, כי אתה לא נמצא איתו באותן התכונות. אבל אם תתחיל לעבוד איתם ולהתעמק בהם, אז אחר כך תוכל להרגיש, כמו אנשים שעובדים עם בעלי חיים.

אני זוכר שבילדותי היה לי חבר, שתמיד החזיק עכבר קטן בכיס אחד, ובכיס השני ציפור, ממש כך. וכך הוא היה מגיע לבית הספר. בהמשך הוא באמת הלך ללמוד זואולוגיה. אבל הוא ממש הבין ודיבר איתם כביכול, הוא היה מוציא את העכבר מכיסו ומלטף אותו, הם ממש הבינו זה את זה.

אורן: מה הנמשל? למה סיפרת לי על העכבר?

כי אנחנו צריכים לפתח בתוכנו הרגשות כאלה, כדי, להבדיל, להרגיש את הבורא.

אורן: אילו הרגשות אני צריך לפתח בי, כדי להתחיל להרגיש את הבורא?

את אותן הרגשות שיש לבורא. כמו אותו החבר שפיתח רגשות כלפי העכבר.

אורן: אילו רגשות יש לבורא?

השפעה ואהבה.

ניצה: אם ניקח נניח את הלולב, איזו מין תכונה זאת?

 כל הסיום של כל ההשפעה מהדסים ומערבות נמצא בלולב. כי הם חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד והלולב זה יסוד. כשאנחנו מחברים, אז אנחנו מחברים דווקא את הלולב, את היסוד הזה למלכות, לאתרוג, ואז מברכים.

אורן: מה הם כל השמות האלה, אילו תכונות אלה?

כל השמות האלה הם חיבור של חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שאלה תכונות הבורא, למלכות, לתכונתנו, לתכונת הנברא.

אורן: חסד, גבורה נצח, הוד ויסוד, מהן?

אלה צורות ההשפעה של הבורא אלינו. הביטוי של האהבה שלו.

אורן: אלו ביטויים שונים לאהבה?

כן. כך זה כלפינו. וודאי שזה לא ממנו, אלא כך אנחנו תופסים את זה בכלים שלנו.

אורן: איפה האדם מיישם את כל התהליך הזה, של התאמת התכונות לכיוון של ההשפעה והאהבה המושלמים? זאת אומרת, ביחס למי? האם זה לאהוב את עצמי או לאהוב מישהו?

דיברנו  כבר הרבה פעמים על החיבור, על הקבוצה.

אורן: אני לא שואל עם מי הוא מיישם, אלא דיברת על זה שהאדם מחפש את הבורא.

כדי להגיע לבורא אני צריך ללמוד מה היא השפעה ואהבה. לכן אני צריך לבנות קבוצה, חברים, ושם אני מממש את זה, ביחס שלי כלפיהם, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

אורן: מה זה "מאהבת הבריות לאהבת ה'"?

אני מתייחס אליהם באהבה, מתייחס אליהם באותה הצורה שאני מתייחס אליו. לא יכול להיות שהיחס שלי לבורא, יהיה טוב יותר מהיחס שלי לבריות. לא יכול להיות.

אורן: כדי לסכם. מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין אדם שמחפש את הבורא? עד כה דיברת על זה שכל הסוכות, זה אדם המחפש את הבורא ומתחיל להרגיש חיבוק, התקרבות, התאמת תכונות וכן הלאה. אם כך, מה הקשר בין מערכת היחסים של האדם והבורא, לבין מערכת היחסים של האדם והזולת, האם יש קשר, או שאלה דברים מנותקים?

רק דרך הזולת אתה יכול להגיע לבורא.

אורן: למה?

כי הזולת הוא גם העבודה שלו, זה מה שהוא מעמיד לפנייך.

אורן: מי?

הבורא. הרי מי הוא הזולת, מי הוא כל העולם כאן מסביבך? זה תיאטרון שהוא העמיד לפנייך, שעליו אתה יכול להתאמן ולהתאמץ כדי להגיע ליחס אל העולם, כמו היחס אל הבורא. ורק דרך העולם אתה מגיע לבורא.

ניצה: זאת אומרת שאני לא מגלה את הבורא באופן ישיר, אני מולו?

רק מתוך העולם ודרך העולם.

ניצה: רק דרך העבודה והתרגול בתוך אותה קבוצת אנשים, שכולם ביחד מחפשים את הבורא?

דרך קבוצת אנשים ואחר כך דרך העולם ולבורא. אנחנו חייבים לעבור את כל העובי של העולם הזה כדי להגיע אליו.

[1] שיר השירים ח', ג'

לחצו כאן להורדה