חיים חדשים - תוכנית 445 - נגיף האבולה, חלק א'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

 אורן: שלום ניצה מזוז. הנושא שלנו היום מסעיר את העולם, מדאיג נורא, נגיף האבולה שממש מאיים על העולם. ננסה להבין מה קורה, מאיפה ולמה זה בא ומה אפשר לעשות. תהיו איתנו, ניצה בואי תפתחי בבקשה.

 ניצה: אולי אתחיל בכמה כותרות שמופיעות בכל העיתונים ובכל המדיה, שמבטאות דאגה בעולם מהמצב הבריאותי החמור בעידן המודרני. קרוב לחמש מאות קורבנות חדשים נוספים בכל חמישה ימים, יש פה התפשטות והתפרצות רצינית מאוד, וארגון הבריאות העולמי דיווח כרגע, נכון לזמן צילום התכנית הזאת, על כ-4500 איש שכבר מתו ועל עוד 9000 חולים ונשאים של המחלה. במסמך פנימי של ארגון הבריאות העולמי מדווח, שהניסיונות לעצירת התפרצות האבולה נכשלו, והנושא מדאיג את כל העולם. למען האמת, כשראיתי זאת בפעם הראשונה, לפני מספר חודשים, לא יכולתי שלא להיזכר באותו סרט אמריקאי שהוקרן לפני כעשרים שנה ומכונה "ההתפרצות", הסרט עסק באפשרות של התפרצות נגיף כלשהו, ושאב את ההשראה שלו בדיוק מהנגיף הזה, האבולה. ופה באמת המקום לספר שההתפרצות הראשונה שלו התרחשה ב-1976, מאז ועד 2013 היו בערך כ-1700 מקרים של מחלה ומוות, זו לא הפעם הראשונה, אם כי מסתבר שהנגיף הזה עובר תהליכים שונים של מוטציות, שדרוגים ושכלולים, הוא משתכלל ובכל פעם מביא את עצמו בצורה אלימה יותר וקטלנית מאוד.

למען הצופים נגיד כמה מילים על המחלה ועל הנגיף. הנגיף הזה תוקף ומדבק במגע עם נוזלי הגוף מהאחד לשני, התסמינים שלו הם, בהתחלה חום גבוה, כאבי ראש, סחרחורות, משהו שדומה מאוד לשפעת. משך הדגירה של הנגיף הוא 21 יום, שזה פרק זמן ארוך יחסית, ואז לאט לאט מתחילים תסמינים קשים של שטפי דם חיצוניים ופנימיים ולמעשה הגוף מתחיל לדמם, השם השני הוא קדחת דמומית, האיברים הפנימיים מתחילים ממש להתמוסס, וגם המראה מאוד לא נעים, כי מתחיל תהליך של שטפי דם.

הגוף נרקב והאדם עדיין חי.

ניצה: כן, זה ללא ספק מראה מזעזע. אנחנו רואים שדבר שהתחיל כסרט, כתרחיש נורא שעלול לקרות, פתאום מתרחש אצלנו כבר במציאות. והאו"ם הכריז על ההתפרצות הזאת כמגיפה המסוכנת ביותר בעידן המודרני.

לכן נתחיל עם השאלה הראשונה, מהזווית המיוחדת שלך, מתוך הראייה של חוקיות הטבע, המגמה שלו, לאן שהוא מוביל אותנו, איך נגרמת בכלל התפרצות כזאת? איך היא מתחילה? מה עוצר את התפרצות הנגיף שלכאורה כבר קיים, אבל מתפרץ פתאום והופך להיות אלים יותר. וכולנו, כולל החוקרים, נשארים מופתעים ולא מוכנים.

מהזווית של חכמת הקבלה, אנחנו קיימים בתוך מערכת קבועה, קשוחה והשאלה היא רק של יותר או פחות איזון, חוסר איזון שאנחנו גורמים בדרך כלל, במיוחד בזמן האחרון, מביא אותנו לכל מיני תופעות כאלה. זה לא שהתופעות האלה לא היו קודם, יכול להיות שהם היו גם לפני חמש מאות ואלף שנה ועוד, אבל לא הכרנו בזה כך, או חשבנו שזה שייך לאותן המחלות והמגפות שהתרחשו באירופה, במיוחד בימי הביניים ולפני זה, גם שם חצי מהאוכלוסייה ולפעמים אפילו יותר מתה, נעלמה ממש.

המערכת שאנחנו קיימים בה עם כל ההרכבים, החיידקים, המיקרובים, התאים החיים והמתים, כולם נמצאים באותה מערכת. זאת אומרת, אנחנו חושבים שזה קורה באפריקה ולא אצלנו ומשהו אחר קורה בדרום אמריקה ולא אצלנו, וכך כל אחד ואחד חושב שהוא לא שייך לאותה המערכת, אבל באמת, זה לא כך. ולכן ברפואה האמיתית דאגנו ללמוד את המערכת הכללית ואיך להחזיר אותה לאיזון. כי בסך הכל כשאנחנו מזיזים אותה ואנחנו ממש באופן שיטתי כמעט, כל הזמן מפרים את האיזון בה ואז גורמים בכך להתפרקות של דברים, מערכות או קשרים טובים, ולחיבור הקשרים לייצר תאים לא נכונים, לא טובים.

מצדנו, אנחנו משקיפים על החיים שלנו, ככאלה שעלינו לסלק מהם כל מיני חיידקים ומיקרובים למיניהם שקיימים, אבל אם נשקיף מצד המיקרובים, אז בשבילם גוף האדם הוא פשוט אותו הכלי שבו הם חיים וקיימים. בסך הכל בשבילם אנחנו מקום שבו הם יכולים להתרבות ולחיות, וזה באמת כך. אני רואה שאנשים רגילים לשתות בבוקר, יוגורט פרוביוטי שעליו כתוב, "עשרה מיליארד חיידקים ידידותיים", והאדם שותה, הוא לא מבין שבגוף שלו יש כנגד זה, עוד מיליארדי מיליארדים של חיידקים אחרים. אני רוצה פשוט להעביר את התחושה שלי, אנחנו בסך הכל נמצאים במערכת גדולה, שבה לא חשוב מקום, מרחק, גוף שלי, גוף שלו או של אחרים, הכל גוף אחד ויש בו כל מיני יצורים טובים ורעים כביכול לבריאות האדם, והמערכת הזאת נמצאת כל הזמן בפחות או יותר איזון. המטרה שלנו היא, להביא אותה לאיזון אמיתי. ואיזון אמיתי הוא לתת לחיידקים האמיתיים, הטובים, הידידותיים, אפשרות להיות באיזון עם הלא טובים, כי ברגע שאנחנו מפרים את האיזון, ברגע שנהרוג את החיידקים הלא טובים, גם החיידקים הטובים יהפכו להיות לא טובים. הם יצטרכו להפוך חלק מעצמם, נניח חצי מהם להיות לא טובים כדי לשמור על האיזון.

זה כמו פעם כשנלחמנו נגד הזאבים ואחר כך ראינו שזה לא טוב, כי האיילות והארנבות וכל האחרים גם סובלים מזה שאין זאבים ביער, כי לכל דבר צריך להיות איזון. בסין הייתה מלחמה נגד ציפורים וממש הרסו, הרגו אותן, ואחר כך ראו פתאום שאין תבואה כתוצאה מזה. כלומר, הכל צריך להיות באיזון, אין חיידקים רעים וחיידקים טובים, אלא האיזון ביניהם, נקרא בריאות, לכן הבעיה שלנו היא, איך ואיפה אנחנו, שנמצאים בגובה המקסימלי של כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, עושים איזון בינינו. כי האיזון בינינו מהדרגה העליונה, הוא בהיררכיה כך יורד ויורד לדרגות יותר נמוכות ומסדר שם את הכל. כך בעצם המערכת מסתדרת, לפי היכולת שלנו לקבוע איזון בדרגה העליונה שלנו, וזה באמת תלוי בבני אדם.

אני לא רוצה להיות נביא או מטיף מוסר, אבל אם היינו משתדלים בחברה האנושית, להיות מאוזנים בינינו, קצת יותר שוויון, קצת יותר חיבוק, קצת יותר קרבה, עזרה הדדית, בשטח הסוציאלי שלנו, החברתי, זה היה פועל גם לכל הדרגות הנמוכות יותר שבהיררכיה של הטבע, עד הדומם ממש. זה היה משפיע גם על החיות ועל הדגים ועל מי שנמצא בים, וגם על הצמחים, וגם על כדור הארץ, על כל ההתפרצויות, ההוריקנים, הרי געש וכל מיני דברים, וכך העולם היה נרגע.

האדם, שבהיררכיה של ההתפתחות האבולוציונית, באמת נמצא בדרגה הכי גבוהה, ודווקא ביחסים החברתיים שלו, בזה הוא במיוחד גורם אי איזון. ולכן אני לא מסתכל על האבולה הזאת או על עוד בעיות שיכולות להגיע אלינו, כי פעם, בימי הביניים, נלחמנו נגד כל מיני מחלות ומאז הן כביכול נעלמו, אבל הן לא נעלמו, גם היום, אם נמשיך כך להיות חברה יותר ויותר לא מאוזנת, הן עלולות לחזור. אנחנו מתקרבים למצב של התפרצות, כי אף אחד לא נמצא ביחס טוב לשני, אף אחד לא חושב על איזה חיבור, איזון, השלמה, לכן, אנחנו נחזיר בחזרה את כל סוגי הנגיפים האלה, כל מיני בעיות וצרות, והם לא חסרים בעולם, זאת אומרת, הם לא היו ונעלמו ויש לנו כנגדם איזו תרופה. לא תהיה תרופה, כי בכל פעם שאנחנו מתקדמים בהתפתחות שלנו, בהתפתחות הרעה שלנו, כי ברור לנו עכשיו שאנחנו נמצאים במשבר מתקדם שמתרחש, אנחנו גם מעוררים את אותן המחלות, הבעיות, אותם סוגי אי איזון אבל ברמה אחרת. ולכן כל התרופות שהיו אז לא עוזרות בשום דבר, זה ברור לנו, ועלינו אם כך לחשוב טוב, שהתרופה היחידה שבאמת יכולה ממש להגן על כולנו ולשמור עלינו, היא בסך הכל איזון בחברה האנושית. רק בדרגה הזאת הגבוהה ביותר שנמצאת ברשותנו, שם אם נאזן את עצמנו נכון נביא את עצמנו למצב של ביטחון בריאותי. אנחנו מנענעים את התופעות האלה, כמו האבולה וכל יתר הבעיות, ומוציאים אותן מהאיזון.     

ניצה: אנחנו אלה שגורמים לתופעות האלה להתפרץ, להתרחש?

כן.

ניצה: עוד ננסה להבין בדיוק איך זה עובד, כדי להבין איך בקשרים, ביחסים בינינו, אנחנו גורמים לזה.

אפילו אם נדבר על הרפואה העתיקה או על רפואת המזרח, פעם אנשים דיברו על זה הרבה, פעם הרופא לא רק נתן לך איזה חומר כימי, הרפואה הזאת בסך הכל קיימת כמה מאות שנים, מהרגע שאלכימיה התפתחה, אבל לפני זה, אם נשים לב לחכמים העתיקים מהימים ההם, כולם דיברו על איזון נפשי של האדם, שמשפיע לאיזון הפנימי שלו, לבריאות הפנימית שלו. אבל אז היה זמן אחר, אז לא היינו מקושרים זה עם זה ולכן, כל אדם ואדם שטיפל במערכת הפנימית שלו, ובדק האם הוא מאוזן או לא, עם הטבע, עם הסביבה, קבע בעצמו ולבד את רמת הבריאות שלו. ואז רופא שהגיע לחולה, טיפל בו בכל מיני סוגי תה וחומרים טבעיים  והם השפיעו.

היום זה לא משפיע, כי אנחנו מורעלים ונמצאים כבר בדרגה אחרת של התפתחות האגו, של ההתפתחות הרעה. אבל אז זה השפיע, והוא ריפא את החולה על ידי חומרים שבאו מהטבע, מהדומם, הצומח והחי, וסיפק לו את דרגת הבריאות, וגם השתדל להכניס אותו לאיזון עם החברה, עם הסביבה, עם הרמה האנושית. אבל זה ממש היה תלוי באדם עצמו.

 היום, מפני שאנחנו כל כך קשורים זה לזה, אנחנו נמצאים כבר בכפר גלובאלי אחד ויש כאן מערכת שבה כולם תלויים בכולם, אדם אחד לא יכול לאזן ולרפא את עצמו על ידי התרופות הטבעיות שקיימות, הן יכולות לגרום רק להקלה.

ניצה: כלומר, זה מקל, אבל לא פותר את הבעיה.

 זה שום דבר, היום זה כבר לא יכול לעזור ממש, האיזון כבר לא תלוי באדם אחד אלא בחברה, כי אנחנו נמצאים כבר בעולם גלובאלי וכולם תלויים זה בזה. ולכן, הייתי ממליץ לארגונים בין לאומיים, כמו האו"ם, אונסק"ו ועוד, לטפל בבעיה הזאת, אבל בצורה באמת נכונה. כי בסך הכל, מבריאת העולם ועד היום, הכל תלוי רק באיזון בין בני האדם, שמהרמה הזאת שבה אנחנו  נמצאים, אנחנו צריכים להשפיע לדרגות יותר נמוכות של הטבע. גם שלנו וגם של הסביבה.

 ניצה: אני מרגישה שיש פה באמת משהו שהוא פורץ דרך בכל המובנים, הבנתי שאם בעבר מספיק שאדם היה מוצא את האיזון בינו לבין עצמו, בין נפשו לבין גופו, הוא באמת היה יכול להחזיר את הבריאות והאיזון לחייו. היום, מתוך הקשר המאוד הדוק שנעשה בשנים האחרונות, מעצם זה שהפכנו להיות חברה מאוד גלובאלית, קשורה ומקושרת זה בזה, זה כבר לא עובד כך. הפרט לא יכול להביא את עצמו לאיזון ולמרפא, אם הוא מטפל רק בעצמו. כאילו כולנו הפכנו במובן מסוים לגוף אחד, ולכן, בעיה או מחלה שיש בתוך החברה, פוגעת כבר בפרט, כי הוא חלק ממנה. האם זה נכון? האם זה בעצם העניין?

כן. החשבון צריך להיות חשבון כללי. הגענו כבר למצב שסגרנו את כל הכדור הארץ, כל האוכלוסייה, כל העמים, כל היבשות, כל הציוויליזציות, סגרנו הכל בציוויליזציה אחת סביב הכדור, ולכן, אחד לא יכול לגרום כאן לכלום, אלא דווקא ההפך, הכל צריך לעבור דרך כולם. אנחנו גם רואים זאת בהוריקנים ובכל מה שמתרחש, בשנים הקרובות עוד נראה עד כמה זה משפיע ממש על כולם.

 ניצה: בכל רפואות המזרח שציינת קודם, היה נהוג ויש לנו נטייה לכך גם היום, לנסות לברר מה בנו גרם למחלה? אבל אתה בעצם אומר, "זה כבר לא האדם הפרטי עצמו". כלומר, יש פה מחלה כללית שכולנו איכשהו מקבלים, או מושפעים ממנה ולכן, הטיפול  צריך כבר להיות יותר הוליסטי, כולל, לא משהו פרטני. זו נקודה מאוד מעניינת לחשוב ולהסתכל עליה.

 אורן: אתה מסתכל על כל הטבע כעל כגוף אחד, שבתוכו יש הרבה מאוד חיידקים, הרבה מאוד וירוסים. בתוכו כל בני האדם, כל הצמחים, כל מה שיש, דומם, צומח, חי ומדבר, כאיזו מערכת אחת, שהיא גוף אחד, שאם הוא נמצא באיזון, הכל בו טוב. אם הוא לא נמצא באיזון, כל מיני דברים מתחילים להשתבש.

כן.

 אורן: מציאות של חיידקים טובים ומציאות של חיידקים "רעים" לכאורה, זה דבר קבוע, וכל המשחק הוא, איזון או אי איזון.

בלבד.

 אורן: ציירת את כל מה שיש כגוף אחד שבתוכו צריך להישמר האיזון, ואז, זה ההגדרה של הבריאות. אחר כך דיברנו על רפואות בתפיסה המזרחית, שבהן ראו את האדם כמכלול שלם של גוף ונפש, כך שאם הוא לא מאוזן ביחסים, במתחים, בלחצים שלו, כתוצאה מזה גם הבריאות שלו נפגעת. מתוך התפיסה הזאת של המזרח על האדם והאיזון שלו בין גוף, נפש, היחסים שלו, הלחצים, המתחים וכן הלאה, אני רוצה לחזור למודל שציירת, שבו כולנו גוף אחד.

קודם זה לא בלט, זה לא נגלה. רק בשנים האחרונות התחיל להתגלות שאנחנו רואים את עצמנו כגוף אחד סביב כל כדור הארץ. כיסינו את כל כדור הארץ, התקשרנו זה עם זה בתלות הדדית, פיזית, מסחרית וכן הלאה, זה הסימן החיצוני. אבל בעצם מה קורה איתנו, שבאמת הפכנו להיות גוף אחד? ולכן אי איזון במקום אחד, משפיע על האחרים.

אורן: מה זאת אומרת?

 מה היה אכפת לאינדיאנים עד ימי קולומבוס, ואפילו קצת אחר כך, או לאוסטרלים, מה קורה באירופה, או אפילו לסינים, שהיו סגורים בתוך המדינה שלהם ולא רצו לתת לאף אחד להיכנס, ואפילו בנו חומה. או ליפנים, שגם הם לא רצו לתת לאף אדם זר להיכנס לתחומי המדינה.

אבל היום, אין דבר כזה. כולנו נמצאים כגוף אחד שקשור בכל החלקים. ומלמעלה, האבולוציה הפנימית של החברה האנושית, תפרה הכל, סגרה הכל, ממש סרגה אותנו ככיסוי על פני כדור הארץ, כיסוי אחד. ולכן, כולנו צריכים להתחבר, ולא רק במקום מסוים, כאילו "בוא נבודד את הכפר שלנו, נבנה חומה ואף אחד לא יבוא, לא ייכנס ונחיה טוב". זה לא יעזור, אתה כבר לא יכול לעשות את זה. אפילו אם תבנה משהו מבודד כמו אלה שרוצים לברוח לאיזה אי, שום דבר לא יעזור, זו מערכת, שבה לא חשוב איך כל אחד בונה לעצמו, להתקיים כך או כך, זה דומה לצעצועים שילד עושה לעצמו. אבל בעצם, המערכת עצמה פורצת את כל הגדרות והחומות וקושרת את כולנו ביחד. לכן, לא חשוב איזה קיר תבנה ואיזה בידוד תעשה, אתה קשור בחוטים האלה שאתה לא רואה לכל האנושות. ומה שקורה שם, יקרה לך.

אורן: מה זה אומר על התפשטות נגיף האבולה בעולם, מבחינת לבודד, לשמור, להגן?

 לא יעזור שום דבר, אתה פתאום תראה שהנגיף מגיע למדינה שהכי שומרת. מאיפה הוא מגיע? לא יודעים, זה יתגלה אחר כך, כי כאילו הסיבה נובעת מזה לזה ולזה, אבל זה לא חשוב. כשיש אי איזון, הוא פועל על כולם, במידה שבה כל חלק מהאומות, מהיבשות, נמצא בחוסר איזון. זה תלוי אך ורק בחוסר האיזון בחברה האנושית, רק בזה אנחנו יכולים לשמור על הבריאות שלנו. אם אנחנו רוצים לפטור את עצמנו מכל בעיות הבריאות, אנחנו חייבים גם מהצד הזה, להגיע לאיזון בכל החברה האנושית. שום תרופות לא יעזרו, רק זה.

 אורן: אז מה כן יוכל לעזור במבט רחב?

שאנשים ידעו שהם נמצאים במערכת אחת ושהם חייבים להביא את המערכת הזאת לאיזון, כי זה המדד, הסימן, היסוד לכל סוגי הבריאות של האדם, של המשפחה ושל החברה.

 אורן: מה המשמעות של  התקרבות לאיזון?

שאנחנו, אני ואתה נמצאים כמו בגוף אחד, כי באמת אנחנו נמצאים בגוף אחד, במערכת אחת זה נקרא, "כגוף אחד." שאני אדאג לך כמו שאתה דואג לי ולאחרים. לפחות, בוא נתחיל לחשוב על זה, נתחיל בתנועות לכיוון הזה ונראה איך מגפת האבולה, וגם כל הדברים האחרים ייעלמו. חצי ממה שיש לאנושות אנחנו זורקים לתעשיית התרופות ולרפואה, אנחנו ממש מבזבזים על הבריאות שלנו. לא נצטרך להשקיע בזה שום דבר, רק לשמור על הבריאות החברתית.

אורן: הזמן שלנו נגמר, זה היה מרתק, תודה רבה. תודה גם לכם שהייתם איתנו, שיהיה לנו כל טוב. חיים חדשים, להתראות. 

לחצו כאן להורדה