חיים חדשים - תוכנית 446 - נגיף האבולה - חלק ב'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים" סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: אנחנו נרצה היום לדבר על נגיף האבולה שמאיים על העולם ונרצה להתעמק בתופעה, להבין מאיפה היא באה, מה אפשר לעשות כנגדה, על מנת לקחת את החיים למקום יותר טוב, יותר בטוח, יותר מוגן שלא נדאג כל כך. ניצה, בואי תפתחי בבקשה.

ניצה: ובעיקר יותר בריא, כי הסכנה פה באמת סכנה של בריאות עולמית.

חיים או מוות. אנחנו עכשיו תופסים את בעיית האבולה ממש כבעיה עולמית ושהיא היא שמאיימת על הבריאות ועל החיים שלנו, אבל בתור יש עוד לא פחות תופעות.

ניצה: עוד תופעות?

כן, מה שהיה באנושות, ומה שיהיה.

ניצה: אם אני מבינה אותך נכון, התופעה הספציפית הזו, ותופעות נוספות כמו שאתה מציין, הן מראות על מגמתיות מסוימת, שהטבע או החוקיות של הטבע מנהלת אותה, ואנחנו בני האדם בתוכה. אולי כדאי שנבין את החוקיות הזו, כדי לדעת איך לרפא את עצמנו. האם זה יהיה נכון להגדיר את זה כך?

כן, אבל קשה לנו להבין, למה במקרים כאלו של אי איזון בחברה האנושית, אנחנו מעוררים מלחמות ובמקרים אחרים אנחנו מעוררים מחלות או צונאמי, או התפרצות הרי געש או כל מיני דברים. יש הרבה גורמים נוראיים שיכולים לעשות נזק הרבה יותר גדול מאבולה. נניח הגראנד קניון בארצות הברית, שהמומחים מסתכלים על זה בפחד ממש, כי הוא עלול להתפוצץ. זה לוע של הר געש, שכל הזמן נמצא במצבים מתקדמים לפריצה, ואם הוא יתפוצץ, הוא יכול לכסות לנו את כל השמיים באבק, כך שמהפיח והאבק, לא נראה את השמש. ומיד החומר בכדור הארץ יהיה מינוס חמישים, מינוס שבעים מעלות. ממש דרגות כאלה שאני לא יודע מי יוכל לשרוד בזה.

אנחנו נמצאים במערכת אחת, שאי האיזון שלה, תלוי רק באיזה רמות, באיזה צורה, ובאיזה אופן שאנחנו גורמים. כנגד זה אם אי האיזון מגיע לאיזה קו אדום, שם אנחנו כבר מעוררים את כוחות הטבע שזה לפי המערכת. ואין כאן משהו שמעניש אותנו, או לא מעניש, אנחנו נמצאים במערכת שאם היא יוצאת מהאיזון מגיעה מכה.  

ניצה: זאת אומרת שהמכה היא לא סוג של עונש, אלא תוצאה של חוסר איזון עם המערכת.

אפשר להגיד שזה עונש, מה ההבדל? זה עונש מתוך זה שבדרגות הקודמות, או בשנים עברו, על ידי המכות האלו היינו מתפתחים. המכות האלו היו דוחפות אותנו להתפתחות.

אורן: אילו מכות?

נניח תקופת הקרח, וכמה תקופות כאלו. בעל הסולם כותב בספר "הדור האחרון" שכדור הארץ שלנו עבר תקופות של שלושים מיליון שנה של התחממות והתקררות, התחממות והתקררות, עד שנעשה קרום על פני כל הר הגעש הזה הגדול, כדור אש גדול אחד שעליו כבר יכלו להתקיים יצורים ואז המים עלו למעלה. בקיצור תהליכים היו תמיד, אבל הם נרגעו והביאו את כדור הארץ לאיזון כך שאנחנו יכולים להתקיים.

בין החורף לקיץ יש לנו פלוס מינוס עשרים מעלות. מה זה לעומת מה שקרה כבר על פני הכדור הזה כשהיו מינוס מאתיים מעלות אחר כך מינוס מאה, מינוס חמישים עד שזה הגיע למצב של היום. גם הפלוס היה אלפיים מעלות, אלף חמש מאות, אלף וכך עד שהגיע לאיזון. האיזון הזה נוצר בתנאים מיוחדים שאנחנו יכולים להתקיים. לכן החיים, חיי החלבון אלה, הגופים שקיימים בצורה כזו, רק בזכות האיזון הם התקיימו. כאשר נעשה איזון באטמוספרה, איזון בתוך המים ואיזון על פני היבשה.

אנחנו, שהתפתחנו על פני זה, יצאנו למעלה מכל המערכת הזו, ואנחנו עכשיו קשורים יחד כולנו למערכת אחת, כמו דרגות הטבע הכללי שכולם קשורים יחד, גם האטמוספרה, גם האוקיינוסים, גם היבשה. כל זה ללא גבולות, ללא מדינות וללא העמים, זה כדור ארץ אחד גדול שיש לו אקולוגיה משלו, יש לו תהליכים משלו. אנחנו היום שנמצאים על פניו מפרים את האיזון שלו.

אורן: אנחנו, הכוונה בני האדם?

כן, כל האנושות.

אורן: וכשאנחנו מפרים את האיזון העדין שאיפשר את יצירת החיים שלנו כאן, אז אנחנו מקבלים פידבק שלילי מהמערכת, זה חציית הקו האדום שהזכרת קודם?

אפשר להגיד פידבק שלילי, אבל לא שהמערכת הזו בכוונה כביכול, כמו שמדברים האנשים, בכוונה עושה לנו את זה. זה לא בכוונה, זו מערכת.

אורן: אמרת קודם שחוצים קו אדום אז משהו מתפרץ.

מה שאתה עושה, אתה מקבל כנגד זה. וזה בלי חשבון אתך, שזה חייב להיות כאילו מכוון דווקא אליך. אלא זה מכוון אליך בוודאי, בגלל שאתה מפר את האיזון בדרגה האנושית שלך, אז אתה כקובע, כהסיבה לאי האיזון, מקבל את הפידבק הזה.

אורן: כשדיברת על חציית הקו האדום, נזכרתי באוטו, שנגמר הדלק האוטו עוצר, זה לא יעזור אם תשב, תתפלל, תעשה מדיטציה.

לא, הקו האדום נדלק קודם קצת.

אורן: בדיוק, הוא נותן לך התראה חמישים קילומטר, ארבעים, שלושים, עשרים, ובסוף הוא באמת עוצר. אז כשאתה אומר, שחצינו איזה קו אדום בחוסר האיזון, אז זה משהו שעובד פחות או יותר כך, שכאילו זהו נגמר וזהו?

לא, המקובלים אמרו כבר לפני מאה ומשהו שנה, שאנחנו כבר נמצאים במצב שאנחנו צריכים לחשוב על האיזון הכללי של כדור הארץ. קודם כל החברה האנושית וממנה לכדור הארץ.

אורן: אז נתחיל להתמקד בתופעה שאנחנו חוקרים עכשיו, נגיף האבולה שמאיים על העולם. איזה קו אדום חיצינו שגרם לזה שבחודשים האחרונים פתאום כאילו משום מקום בא משהו והפך להיות הסכנה אולי הגדולה או אחת מהגדולות ביותר היום, לקיום האנושי? מה קרה, מה עשינו שהביא לזה? מה הוא אותו קו אדום שנחצה לפני כמה חודשים?

האיזון שלנו הופר בערך בסוף המאה התשע עשרה, שעדיין לא חשבנו על זה שהעולם כל כך גלובלי וקשור לזה. אבל מסוף המאה התשע עשרה, תחילת המאה העשרים, אנחנו אף פעם לא טיפלנו בעולם כמערכת אחת, שכולנו קשורים יחד, כולנו תלויים יחד. לא יעזור לי להיות יותר חזק ממך, להיות יותר עשיר ממך, זה הכל צריך להיות מחושב על כל המשפחה הזו. כמו שהמקובלים כותבים, וכתב בעל הסולם, ב"כתבי הדור האחרון", שכל העולם נעשה כמשפחה אחת.

אורן: בשנות השלושים, אולי הארבעים.

אז אם כך אנחנו צריכים לדאוג לכל החברה האנושית שהיא כמשפחה אחת, ובמשפחה אחת אני דואג לכולם. אני הייתי כבר אז צריך לדאוג שתהיה ממשלה אחת, משרד בריאות אחד, ועוד משרדים ולא חשוב איזה.

למה קיימים המשרדים האלה, הממשלה הזו, ממשלת העולם? הם קיימים כדי להתייחס לכל העולם כאל משפחה אחת וללמד את כולנו האגואיסטים, שאנחנו נמצאים במשפחה אחת. כמו שהילדים שלך רבים זה עם זה כל הזמן, עד כמה שאני שומע.

אורן: כן.

ואתה שמח מזה.

אורן: ממש לא.

אז זה טבעי שאנחנו רבים, ובממשלה זה כמו שאתה אבא במשפחה, שומר, מאזן עד כמה שאפשר, אתה יכול קצת לצעוק, לתת לפעמים מכה קטנה, או סוכרייה, כל מיני דברים כדי לאזן, והעיקר ללמד שמפעם לפעם הם יותר יבינו. הם יהיו בכל זאת במלחמה, כי "יצר האדם רע מנעוריו", אבל בכל זאת אתה הולך ומקדם אותם עד כמה שאפשר כך שהם יבינו, ישיגו, ירגישו וישמרו על איזון כלשהו. לכן אנחנו צריכים ממשלה, חוץ מזה בשביל מה? אין יותר בשביל מה.

אז הצורך בממשלה כזאת קיים כבר לפחות מאה שנה, ואנחנו נמצאים באיחור, בפיגור. אנחנו לא מבינים מה אנחנו צריכים. אם יש בינינו מערכת אחת של ממשלות, מדינות עם גבולות, עם פרוטקציוניזם, כי אף ממשלה לא רוצה לעזוב, ואתה מבין עד כמה שהם מחזיקים את הכיסאות שלהם, אז מי אשם בזה שהעולם שלנו הוא לא משפחה אחת? הממשלות. הן צריכות קודם כל לדאוג לעצמן שזה יהיה כנגד זה, וזה כנגד זה ויהיו כאלה משחקים וכאלה דברים. למה? שיהיה להם מספיק כוח וכסף וחשיבות. שיתעסקו בזה שכל אחד מראה את האגו שלו עד כמה שהוא יותר חשוב מאחרים וכן הלאה.

אנחנו נמצאים במצב שכל העמים סובלים והממשלות חוגגות. מה אנחנו צריכים לעשות? לייסד משהו כמו או"ם, רק לא אותו או"ם שמורכב מהממשלות האלה שם הן רק פוליטיקה וסתם דיבורים. אנחנו צריכים לחשוב על עולם שתהיה בו רק ממשלה אחת, ומה תהיה  הממשלה הזאת? היא תלמד את כולנו איך להיות בחיבור, בחוקי משפחה אחת, איך לאזן את עצמנו, להגיע להידברות, לשוויון סביב כדור הארץ. אז לא תהיה מגיפת אבולה ולא יהיה כלום, שום דבר לא יתפרץ בינינו.

ועד אז לפי מה שכתוב בנביאים בסוף הימים, אנחנו נסבול עוד ועוד, לא רק מגפות אלא יבואו כל מיני מכות מצד המערכת הבלתי מאוזנת שאנחנו גורמים לה בעצם לאי האיזון.

ניצה: כשדברת עכשיו, פתאום ניסיתי להסתכל על תופעת האבולה שקורית עכשיו כאל סוג של מראה שמשקפת לנו את ההתנהגות של הנגיף עצמו באלימות שלו, בקטלניות שלו, בעובדה שהוא מתיישב על האדם ומתחיל להרוג אותו מבפנים, כאילו הוא משקף לנו משהו על הצורה של ההתנהגות החברתית שלנו.

כן, ודאי.

ניצה: ממש שמו לנו מראה מול העיניים, והפעילות של הנגיף עצמו, הדרך שהוא פועל, מתפרץ ומתפשט, מאוד מזכירה משהו באלימות שאנחנו הגענו אליה בחברה שלנו.

יש כאלה תיאוריות.

ניצה: אלה סתם תיאוריות או שיש בזה משהו?

ודאי שכן, מה שאנחנו מעוררים זה בדיוק רק בצורה יותר נמוכה. במקום שבו אנחנו מפירים את האיזון בדרגה האנושית, זה כבר פועל בדרגה יותר נמוכה באי איזון בתופעות כביכול גופניות. יותר טוב לא להיכנס לזה כי אז אנחנו צריכים להבין שהגוף שלנו כביכול לא קיים, שאנחנו נמצאים בתוך מרק אחד ואז או בפנים בתוכי או בחוץ בתוך המרק, זה הכל אותו דבר. זו מין מערכת שאנחנו קיימים בה והיא לא מקבלת את הגוף שלנו כבודד היא כולה מקושרת.

ניצה: קראתי באחד המאמרים שנגיף האבולה לא יודע גבולות, זאת אומרת, זה שהוא פרץ בליבריה או באזור של מערב אפריקה זה לא אומר שהוא יישאר שם. זאת אומרת, הנגיף מבין שאנחנו גוף אחד, אנחנו לא ממש מבינים את זה. וזה מעניין כי אפשר לראות את זה גם בצורה של הטיפול שכשל. ארגון הבריאות העולמי טוען, מודה בזה שהייתה התעוררות מאוחרת. למעשה מתי הייתה התעוררות? ברגע שהנגיף יצא מגבולות אפריקה, אופס, זה פתאום הפך להיות הבעיה של כולם. כל זמן שזה היה באפריקה, שם, זה "בסדר", ופתאום זה הגיע לארה"ב, לספרד ואז כולם נזעקו והתחילו לראות מה קורה ואז גילו שזה קיבל מימדים מבהילים.

גם כשאנחנו מסתכלים על אפריקה זה כאילו נראה לנו בגלל ששם רמת החיים היא כזאת.

ניצה: זאת גם שאלה, למה הנגיף פורץ דווקא במקום נחשל וחלש?

כי אנחנו מזלזלים בזה. כך אנחנו מטפלים באפריקה, אנחנו לא מסתכלים עליהם שהם חלק מהמשפחה שלנו. הזלזול שלנו מביא להתפרצויות דווקא שם, ואחר כך זה מגיע אלינו.

ניצה: זאת אומרת, המקום שאנחנו מזלזלים בו כחברה, הוא מקום שלנגיף הזה קל להתפתח וליצור בו הרס, אבל משם זה כביכול עובר לכל הגוף. זה כמו שקבלת איזה זיהום באצבע של הרגל, לא שמת לב, הזנחת?

ודאי. אפשר לעשות חשבונות כמה זה יעלה לנו עכשיו המאבק נגד האבולה לעומת מה שהיינו גורמים אילו היינו גורמים לאיזון קטן בכך שנקרב את אפריקה אלינו. אלה כבר חשבונות אחרים.

אורן: אתה אומר שמשנות ה-30 של המאה הקודמת העולם הפך להיות כמו כפר אחד גדול. ומכיוון שכך, היינו צריכים להתחיל להתייחס לעצמנו כמו משפחה אחת, משפחה אחת עם ממשלה אחת, משרד בריאות עולמי אחד, הכל אחד?

אפילו לפני זה, התפרצות מלחמת העולם הראשונה והשנייה היו כבר תגובה על הזלזול שלנו במערכת אחת שקושרת אותנו כולנו יחד.

אורן: זאת אומרת, נניח מתחילת המאה ה-20 או כמו שאמרת, בסוף מאה ה-19 תחילת מאה ה-20. זאת נקודה בזמן, בהתפתחות שלנו כמין אנושי שבה היינו צריכים להתחיל להתייחס לעצמנו כמו משפחה אחת?

כן. ולא חשוב שיש דרום אמריקה, ואפריקה, ואולי יש שם באסיה עוד מקומות ששם חיים כמו לפני אלף שנה או אלפיים שנה. זה לא חשוב. יש במשפחה גם כאלה.

אורן: כמו ילדים שונים במשפחה אחת.

כן. קטנים, גדולים, פחות מפותחים לפי גילם, או יותר, אבל כל היחס שלנו למה שנתון לנו, חייב להיות שווה.

אורן: את זה היינו צריכים לעשות מתחילת המאה 20?

כן.

אורן: ולא עשינו?

לא עשינו.

אורן: קבלנו מלחמת עולם ראשונה, שנייה, והיום אנחנו מקבלים התפרצות של מגיפת האבולה.

כן.

אורן: עכשיו אני רוצה לשאול הפוך, אם כן היינו מתייחסים לכל העולם כמו משפחה אחת, איך הנגיף הזה היה יודע לא להתפרץ. מה הקשר ואיך המערכת עובדת? אתה מדבר פה על יחסים בין אנשים, בין עמים, בין מדינות, זאת המשמעות, להתייחס כמו למשפחה אחת?

כן.

אורן: אלה יחסים בין אנושיים ברמות שונות, מביני לבין ניצה, עד ליחסים בין מדינות.

כן.

אורן: האם זאת המשמעות של להתייחס כמו משפחה אחת?

זו תוצאה של אי איזון. כשאתה גורם לאי איזון במערכת, אז בכל רמה ורמה שלה נעשה אי איזון, סטייה. ואז מתוך הסטייה הזאת יש השלמה בכוח. כשצריך להשלים בכוח את המערכת ולהחזיר אותה לאיזון אז מתפרץ נגיף האבולה.

אורן: שהסברת שחוסר האיזון הוא בכל רמה ורמה. אם אני מבין את המודל אז הרמה הגבוהה במערכת זאת הרמה האנושית? זאת אומרת, יחסים בין אנשים, בין עמים, בין מדינות.

זו הרמה אנושית, והמדרגה הכי גבוהה במערכת היא האיזון בעם ישראל.

אורן: שהם חלק מסוים בתוך המין האנושי?

הם החלק הגבוה מתוך המין האנושי. גבוה בזה שהאיזון נדרש קודם כל בו.

אורן: בתוך הפלגים השונים שבו, בין האנשים שמרכיבים אותו?

כן, במיוחד במדינת ישראל כי היום היא הנציגה של עם ישראל.

אורן: אז יש רמות שונות בתוך המערכת האחת של הטבע, ברמה הגבוהה נמצאים כל בני האדם וכל העמים, בתוכם יש התמקדות על העם היהודי, ובתוכו על יהודי מדינת ישראל.

לא בתוכו אלא יותר גבוה.

אורן: אני שואל אפילו לפני הפירוט של הרמות הפנימיות?

אם אתה שואל במי תלוי האיזון, אז אני מצביע דווקא על עם ישראל.

אורן: על החלק הגבוה ביותר?

כן. מי אשם? עוד מעט יבואו אליך ויגידו שאתה אשם בהתפרצות האבולה.

אורן: שהיהודים אשמים?

כן ודאי.

אורן: כרגיל בכל דבר מאשימים את היהודים.

והם צודקים.

אורן: מה הקשר בין הרמה הגבוהה ששם נמצאים בני אדם שמתייחסים אחד לשני כמו משפחה אחת, וכאלה שלא מתייחסים כמו משפחה אחת, לבין זה שהנגיפים משתוללים, ומתפרצים?.

כי זו מערכת אחת של דומם, צומח, חי ומדבר, כולם מערכת אחת, כל הטבע, וחוץ מזה אין כלום. הטבע כולל בתוכו כל מיני רמות ההתפתחות של החומר. החומר הוא מִדרגת הדומם, שהאטומים מתחברים ביניהם ובונים את צורות הדומם כמו נחושת, כסף, זהב, חמצן ועוד, ועד דרגות הצומח שאלה אין ספור מיני צומח. אחר כך החי, כמה שיש מעולם החי, ואחר כך מדבר, האדם.

האדם הוא אדם לא כי הוא הולך על שתי רגליים כמו תרנגול, אלא אדם נקרא המדע שבו, ההתפתחות שבו, ההבנה שבו שבעזרתה הוא יכול לראות בסופו של דבר שהוא שייך למערכת אחת. ואז הוא מתחיל להיות אדם שקובע "אני נמצא במערכת אחת, אני תלוי בכולם וכולם תלויים בי, ואני באמת נמצא בדרגה הכי גבוהה במעשים שלי, במיוחד ביחס שלי לבני אדם, אני קובע מה קורה עם יתר דרגות הטבע". כמו שבעל הסולם כותב בפתיחה לחכמת הקבלה, שכמו שהאדם עולה ויורד, כך עולים ויורדים אתו הדומם, הצומח, והחי.

אורן: אמרת שהאדם ביחס שלו לבני אדם האחרים קובע את מה שקורה. מה הקשר בין היחסים שלי אליכם כבני אדם אחרים, לבין היחסים בין החיידקים בטבע? אמרת שזה משפיע על הכל.

כי הכל כמו מרק אחד, כשאתה נמצא שם, אתה שם. ולא חשוב אם אתה גוף קטן או לא, בסופו של דבר כולם מתבשלים במרק. דומם, צומח, חי, ובני אדם כולם נמצאים באותה מערכת גלובלית, אינטגרלית. מה זה עולם גלובלי? מקושר. איך מקושר? עד הסוף. מה זה עד הסוף? כל אחד מקושר לאחרים. אתה מכיר את כולם דרך חמישה אנשים או בדרך אחרת, סוגי הקשר, חוטי הקשר עוברים מכל אחד לכל אחד. תאר לעצמך איזו מערכת זאת.

אורן: הקשר הוא בין אנשים?

לא רק בין אנשים בין כולם.

ניצה: בין חי, צומח, דומם?

כמו שזה יצא מהמפץ הגדול, משורש אחד, ואז כשזה התחיל להתפרץ ולהתפתח כולנו נעשינו קשורים בכולם. אלה מין קורי עכביש, ואין לך חלקיק של אטום אחד שלא יהיה כלול בכל היקום.

אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון, אנחנו צריכים להביא את זה לדור הצעיר כדי שזו תהיה ההסתכלות שלהם על העולם, אחרת הם לא יעברו את התקופה הזאת בטוב.

אורן: מה התובנה שכל אדם היום צריך להכניס לעצמו לראש כדי לעבור את התקופה הזאת בטוב?

שאני חי במערכת שבה אני קשור לכולם וכולם קשורים בי בצורה קשוחה, כמו במוטות ברזל, שזעזוע קטן שיש בי, בכל דבר, גורם לזעזועים בכל המערכת, בכל הרמות. האדם חושב שהוא מנוטרל מאחרים, והוא לא מבין שאין דבר כזה. הכל מגיע דרך השורש העליון שממנו יצא כל היקום שלנו, מהמפץ הגדול, מאותה הנקודה ואז זה מתפשט ומגיע לכולם. אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון ולהבין שאנחנו כאילו נמצאים באותה נקודה.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם אתנו. אנחנו נחשוב על זה. 

לחצו כאן להורדה