חיים חדשים - תוכנית 447 - אסון המטיילים בנפאל

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם איתנו כאן בחיים חדשים. סידרת השיחות הלימודיות עם הרב הד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום טל מנדלבאום. הנושא שלנו היום "מטיילים אל הנודע". התוכנית מתחילה ברגשות של עצב גדול בעקבות האסון הגדול בנפאל. ננסה להבין מה קורה פה עם הטבע, שלפעמים יוצא משליטה ומשתולל.

טל: באמת, הנושא שלנו מתחיל היום מאיזו תחושת אבל, על משהו שקרה לא בשליטתנו. בטיול תמים, של מאות אנשים, מאות רבות למעשה, שטיילו בנפאל במקום שנחשב לאחד המקומות היפים בעולם, שמורת האנאפורנה בהימלאיה שם גם נמצא האוורסט, מקום שמושך הרבה מאוד מטיילים. ובעונה הכי טובה לטיולים, בחודש אוקטובר, כשמזג האוויר אמור להיות טוב ונוח, דווקא בתקופה שכביכול מאוד נוחה, אירע אסון גדול, הייתה מפולת שלגים גדולה. הרבה מאוד אנשים נקלעו שם לסופה הזאת, אנחנו יודעים שארבעה ישראלים איבדו את חייהם והרבה מאוד נפצעו. בסך הכל נהרגו ארבעים אנשים מכל מיני מדינות. ובאמת התחושה היא של צער מאוד גדול, של חוסר אונים, קראתי תגובות שונות על הטבע הארור, העוצמתי, שבכל פעם נותן לנו איזו תזכורת כמה קטנים אנחנו לעומתו, דבר שמעורר כמה שאלות. אפשר לומר אין מה לעשות, דברים כאלה קורים, אבל בכל זאת היינו רוצים לשמוע את דעתך, כיוון שיש לך הסתכלות על המערכת הזאת שאנחנו חיים בתוכה, שהיא קצת אחרת, ואתה מבין את החוקיות קצת אחרת. האם יש לקחים כלשהם, משהו שאפשר להבין מתוך המקרה הזה? איך הרגשת, האם היו לך תחושות כלשהן כששמעת עליו?

אנחנו נמצאים בתוך הטבע, דומם צומח וחי, והאדם נמצא כביכול בתוך הבועה הזאת, הוא מתקיים מתוך הסביבה הזאת של דומם צומח וחי. והסביבה הזאת בדיוק משדרת לנו את אותם התנאים, שאנחנו צריכים כדי להתקדם, וכאן אנחנו נמצאים כל הזמן בשינויים. עלינו להבין שיש בסך הכל את תחילת התהליך שהתחלנו בו במפץ הגדול, בהתפתחות כל היקום שלנו, אם כי גם לפני כן קרו דברים, אבל זה עד כמה שאנחנו יכולים לראות עד ימינו אנו כאן, מכאן ואילך אותו הכוח הכללי מוביל אותנו לתכלית, לאיזון המושלם. בתהליך הזה הולכים ומתפתחים הדומם הצומח והחי, ואחר כך המין האנושי שעל פני כדור הארץ. באיזו נקודת זמן היסטורית המין האנושי, רוצה או לא רוצה, אין כאן שאלה, לא שואלים, חייב לקבל על עצמו בעצם את המושכות, את הכלים, להשתלב באותה התפתחות.

מרגע זה ואילך, אנחנו מתחילים להיות שייכים לתהליך לא כמו בצורה שהייתה קודם, לפני שאנחנו מכירים את המצב אנחנו מתפתחים כמו הדומם הצומח והחי, בצורה אינסטינקטיבית, וגם להם יש כביכול בעיות, צרות, לחצים ואסונות כמו נניח אותה מפולת שלגים או משהו אחר.

טל: למרות שהם רגישים יותר.

כן, זה ברור, עד כמה שאנחנו מפותחים יותר, קשורים לתהליך, להכרה, להבנה, להשתתפות ההכרתית, בהתאם לכך יש לנו יותר בעיות, כי אנחנו מקבלים או לא מקבלים על עצמנו את המסר הזה, ואם אנחנו מתפתחים יחד עם הטבע, אז טוב לנו. אם לא, אז בהתאם להתפתחות שלנו נעשה לנו רע. ולכן מימי אדם, שהיה הראשון שגילה את התהליך הכללי, את ההתפתחות, בעצם לא דרווין גילה את האבולוציה, אלא אדם גילה אותה, הוא גילה את התהליך שאנחנו צריכים לעבור, אבל לא רק על פני כדור הארץ, לא רק בדרגת החי, אלא גם בדרגת המדבר. זה היה לפני חמשת אלפים שבע מאות שבעים וחמש שנה, מאדם והלאה בעצם, אנחנו צריכים להתפתח בדרגה כזאת, שאנחנו נכנסים לטבע, ולפי ההזדהות שלנו עם הטבע, אנחנו גורמים לעצמנו ולכל הדומם הצומח והחי, התפתחות יפה, טובה, מהירה וקלה.

כי אם מתפתחים, בדרך כלל דרגות או שלבי ההתפתחות מאוד קשים, הם כמו לידה, זה מעשה מאוד קשה, לחצים, בעיות, אפילו סכנה. ובכלל אנחנו רואים עד כמה זה מלווה בכל מיני תוצאות הטבע, עד כמה כדור הארץ לפני שנרגע הוא התפוצץ והתקרר, ושוב התחמם ושוב התקרר, עד כמה בתקופות הגיאולוגיות הטבע החליף את צורתו, על פני כדור הארץ, דינוזאורים, תקופות קרח למיניהן, קור וחום וכן הלאה. כמה חיות ודגים שונים נכחדו עד שהגענו למצב שלנו שאינו סופי, ואנחנו מתקדמים מהר מאוד יחסית לתקופות הקודמות. וכל זה נקבע על ידי הכוח הכללי של הטבע, שאותו אנחנו לומדים היטב בחכמת הקבלה, זה נקרא "א-לוהים", אלוהים והטבע זה היינו הך. יש לו תכנית ובתכנית הזאת אנחנו צריכים להשתלב באופן שבו אנחנו מתחילים להכיר את התכנית, ולהתכלל בו בהכרה, בהבנה, בהשתתפות מלאה בוגרת יותר ויותר. זה נכלל בתכנית ההתכללות הזאת, ומה שקורה בכל התקופה כבר מאדם.

אורן: מי זה "אדם"?

אדם הוא בן אדם בעולם שלנו, שחי לפני חמשת אלפים שבע מאות שבעים וחמש שנה. והיה הראשון שגילה את התוכנית הכללית של הטבע.

אורן: ומה היא?

כמו שמגלים גם כל המדענים, שהטבע נמשך לאיזון. ואיזון בטבע זה נקרא, שאני מאזן את עצמי עם כל הדומם הצומח, חי ובני אדם, כולם צריכים להיות מאוזנים ביניהם. מה זה מאוזנים? שכל אדם על פני כדור הארץ, לא חשוב מי, חייב להגיע למצב, שהוא מרגיש שאין הבדל בינו לבין כל מה שמחוצה לו. זה נקרא להתפטר בצורה הכרתית, כשאני מכיר, מבין, מרגיש, שהטבע כולו הוא מערכת אחת, ועם המערכת הזו, אני נמצא בהרמוניה, בהדדיות, באיזון, בחילוף החומרים, במחשבות, ברצונות בכל. זאת אומרת, להגיע למצב שאין הבדל בשום דבר בין אני, מה שאני מרגיש עכשיו את האני שלי, ובין מה שאני אומר, "וזה מחוצה לי", אז אין הבדל, העור הזה שיש לי על גופי, לא מבדיל בין אני ומשהו מחוצה לי, אין דבר כזה. אני מגיע להכרה, להבנה כזו, שהכל שייך למערכת אחת. אני יכול להגיד הכל זה אני. וזו בעצם דרגת האדם, כי לפי הגופים אנחנו חי ולפי המהות שלנו אנחנו שייכים לדרגת המדבר, לדרגה שהיא למעלה מהחי, והמיוחד בה הוא שאנחנו מקבלים את כל העולם כאחד. בעולם האחד הזה אנחנו מגלים כוח אחד, את הטבע, שמנהל את הכל ומזדהים עמו, מגיעים ממש לדבקות בו, זאת התחנה האחרונה, המטרה האחרונה שאליה אנחנו מגיעים. מה קורה מעבר לזה, אנחנו לא יודעים, אבל כל האנשים שניסו להשיג את הטבע בצורה כזאת של האיזון, של האחד, הם גילו והשיגו את התהליך, עד הצורה הסופית הזאת. אנחנו מגיעים להזדהות, עם הכוח הכללי של הטבע, ובזה כביכול מסיימים את ההתפתחות. מה קורה אחר כך, אנחנו לא יודעים, אבל יש שלב נוסף לאחר מכן.

טל: באמת אני חושבת שהרצון הזה שלנו המטיילים לצאת לטבע הוא מאוד חזק.

זה גם שייך, זה מה שאני רוצה לומר. ובכלל להכיר את הטבע, לצאת, לחקור אותו, להתקרב אליו. למרות שמצד אחד אנחנו בורחים ובונים לעצמנו בית, אוהל, סוכה, נכנסים למערה לתיבה, לכל מיני דברים. שהטבע תמיד גם פועל בצורה מאוד אגרסיבית כביכול. אנחנו צריכים להבין, שכל זה תלוי אך ורק בהתנהגות שלנו, במצב שלנו.

אותה דוגמה יש לנו עם נוח, ואותה דוגמה מה שקרה ללוט, מהפיכת סדום ועמורה, ועוד כמה כאלה מקרים שאנחנו לומדים עליהם בהיסטוריה. זה יכול להיות בפומפיי באיטליה, והרבה דברים קרו בהיסטוריה. אלה יכולות להיות מגיפות, לא חשוב, אנחנו מקבלים מכות דרך הטבע, בדרך כלל. חוץ מהמלחמות שלנו ומה שהאדם עושה בדרגת האדם. וכל המכות האלה מדרגות דומם, צומח וחי, שאנחנו מקבלים, זה מפני שאנחנו לא משלימים את עצמנו עם הטבע. אם היינו כל הזמן נמשכים להיות יותר מאוזנים עם הטבע, יותר קרובים, להתייחס נכון יותר בינינו, בדרגה הגבוהה ביותר של האיזון, אז גם היינו מקבלים בהתאם לזה פידבק טוב מצד הטבע בדרגות יותר נמוכות.

טל: כי הקשר הזה באמת לא כל כך ברור. וודאי לא קשר ישיר.

לא. הקשר הזה לא ברור. אנחנו צריכים ללמוד אותו. לומדים אותו בחכמת הקבלה, אבל לעניינינו, זה פשוט מאד. דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, אם אנחנו עושים איזון בדרגת המדבר, אנחנו מקרינים אותו איזון לדרגות פחותות מזה, חי, צומח ודומם, ואז לא תהיה לנו שום בעיה. אנחנו יכולים להיכנס ממש לחיות רעות ביותר כביכול, והם לא יתנפלו עלינו, ממש כך. ויכול להיות אדם אחד באמצע האוקיינוס, ובכל זאת הוא יוצא שלם ולא ניזוק.

זה הכול תלוי עד כמה שאנחנו בינינו, בדרגת המדבר, בדרגה הגבוהה ביותר מסתדרים, ואז מהדרגה הזאת אנחנו כבר משליכים אותו יחס על כל דבר ועל ידי זה אנחנו מנהלים את כל הטבע הפחות מזה.

טל: האם יש איזו דרך להמחיש את הקשר הזה, כי אני חושבת שמאד קשה להבין משהו שנראה כל כך בלתי תלוי בנו, הסופות, הרעידות. איך זה קשור אלינו?

הכול תלוי בנו, כי זו מערכת אחת. למרות שיש שם מפולת שלגים? ואיפה הפיצוצים? ואיפה הכוכבים שיש שם כל מיני תופעות ממש ענקיות? ובכלל, איפה שאנחנו חיים במערכת השמש שלנו והירח, חכמת הקבלה מסבירה אפילו את זה בצורה מאד מאד פרטנית. כדור הארץ, השמש והירח, ושנים עשר כוכבי הלכת, וכן הלאה.

חכמת הקבלה מסבירה עד כמה שאנחנו שולטים בזה על הדברים וכמה הדברים האלה משפיעים עלינו בהתאם. זאת אומרת שיש כאן קשר הדדי, השפעה הדדית. וזו חובתינו להבין את זה, כי כמה שאנחנו נתקדם יותר, ונדמה לנו שאנחנו כאן שולטים על עצמנו, ואנחנו יכולים להגן על עצמנו מפני מכות הטבע, זה לא נכון. ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו נעשים יותר עדינים ויותר ערומים לפני מכות. גם המכות הן כאלה שאנחנו פחות צפויים. וכמה שאנחנו מתקדמים בטכניקה, בטכנולוגיה. אנחנו בונים לעצמנו יותר ויותר עטיפות, ואלה מערכות יותר ויותר משובחות כאלה, ואז יוצא שהסיכוי שאנחנו לא נוכל לשלוט על מערכות האלה הוא יותר גבוה.

אורן: למה אתה מתכוון כשאתה אומר שככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו נעשים "ערומים בפני מכות הטבע"?

אנחנו נמצאים במצבים יותר ויותר בלתי צפויים. תראה, כמה תחנות כוח גרעיניות יש בכדור הארץ? מה שקרה ברוסיה, ומה שקרה ביפן. זה יכול לקרות פה ושם, פה ושם מאיזה פיצוץ נניח בשמש, כולם יכולים פתאום לצאת מאיזון. כי שם נמצא כל הנושא, כל התהליך שיש בכל חלקי הטבע. זה יכול להיות כמו בהימלאיה, שאנחנו מדברים, או בתחנת אנרגיה אטומית, ובכל דבר אחר.

זה סך הכול תלוי באיזון בין החלקים או במערכות. שאנחנו, מצד אחד, אנחנו מדליקים כאילו גפרור, ומצד שני אנחנו עושים איזה מין בידוד, שלא תהיה פצצה. מה זו תחנה גרעינית? יש שם אותו תהליך כמו בפצצת אטום. רק את התהליך הזה, אנחנו עוצרים אותו, אנחנו עושים אותו "על אש קטנה", מה שנקרא.

אבל פתאום, אתה רואה, כמו שקרה באסון צ'רנוביל. אלה הגרפיטים שהיו צריכים כל הזמן לעצור את כל התהליך הזה מלהתפתח, הם לא יכלו לעצור את התהליך, כי הם התחילו להעלות אותם, ולא הצליחו להוריד. ואז קרה מה שקרה. או שזה יקרה על ידי איזה מקרה, גורם אחר. ובכלל, תראה כמה מקומות עם חומרים מסוכנים יש לנו בעולם?

אורן: אבל זה הכול מעשה ידי אדם.

כן. במיוחד.

אורן: אבל בדוגמה פה של האסון בנפאל, יש לנו כאילו פעולה שהיא לא מעשה ידי אדם, אלא הטבע מכה.

כן. אבל אפילו שהטבע מכה, וכאילו זה דבר טבעי מאד, שזה יכול לקרות בכל רגע, בכל מקום, וזה קורה באמת עם אדם ובלי אדם, אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה לא קורים פתאום ומיד, ולא בצורה מקרית כזאת. מפני שאם אנחנו מדברים על כל הטבע, שזו מערכת אחת. מה זה נקרא, שה"א-לוהים, כוח העליון, שולט על הכול"? אז זו מערכת אחת. ובמערכת האחת הזאת יש לך, דומם, צומח, חי, בני אדם, וכולנו פועלים, כולנו משפיעים זה על זה, וזה על זה. אז ודאי שהאדם, שהוא במרכז של כל הבריאה, פועל ושולט על זה ביתר הכוח מכל הדומם, צומח וחי. וכשקורה משהו, זה קורה אך ורק בגלל האדם.

אורן: זאת בדיוק השאלה שהרצון הזה מעלה, האדם כל הזמן חושב שהוא המרכז, שהוא החכם והוא היודע.

לא שהוא החכם והיודע, שהוא המרכז, כן.

אורן: כך האדם תופס את עצמו. אפילו אתה מתייחס לזה עכשיו כשאתה אומר שהאדם הוא המרכז ומה שהוא עושה גורם לתוצאות בכל הרמות האחרות בטבע, כך אנחנו מתנהלים, וכך אנחנו מתייחסים לעצמנו. אבל פתאום בא הטבע ונותן לך כזאת סטירה ומראה לך שאתה לא המרכז, שאתה לא הקובע, אלא שאתה תלוי בו ולא הוא בך.

זה נכון.

אורן: עד למצב של קטל.

נכון, אבל מצב הזה נגרם על ידינו. אין מקרים. אין משהו שקורה פתאום, אין דבר כזה, אנחנו גורמים לכל הדברים שבעולם. יש כמה תקופות בהתפתחות שלנו, מהתפתחות האדם הראשון, אברהם, משה, אחר כך עד רשב"י, אחר כך עד האר"י ומהאר"י והלאה, עד זמננו, וכמו שהמקובלים קובעים אנחנו נמצאים כבר בזמן מיוחד. בהיסטוריה שלנו אנחנו הגענו למצב כמו של ילד שגדל ונעשה גדול, בוגר. כך גם אנחנו. הגענו למצב שאנחנו יכולים לשלוט ולקבוע בכל דבר את המצב הבא שלנו.

אורן: האם אפשר היה לזהות אסון טבע כזה מראש?

תלוי באיזה מצב אתה נמצא. אם אתה מזדהה עם הטבע, אם אתה מגיע למצב שאתה מגלה את הכוחות הפנימיים של הטבע, זה נקרא לגלות את הא-לוהות, את הכוחות הפנימיים, את התכלית, את התהליך, את המערכת, ואז ודאי שאתה יודע ורואה את הדברים. אין ספק. אתה יכול לראות את כל הדברים שמתרחשים מהיום למחר, אפילו מהיום להיום, בעוד רגע. ולא רק בעולם שלנו אלא גם בעולמות עליונים יותר משלנו, כי הטבע כולל את כל המציאות, גם את המציאות שנסתרת מאיתנו.

אורן: אתה אומר ששום דבר לא קורה פתאום ולא קורה סתם, שאין מקרה בתוך המערכת הכללית של הטבע.

אם זו מערכת אחת, אז אין מקרים. בשבילך זה נקרא מקרה, כי אתה לא רואה את כל המערכת.

אורן: אנחנו יודעים שיש אנשים, היום אולי קצת פחות, בעבר היו יותר, אבל יש אנשים רגישים שיכולים להרגיש דברים שלי נניח אין את החושים כדי להרגיש אותם.

נכון.

אורן: בצבא משתמשים עד היום בבדואים. אבל אחד הדברים המדהימים באסון הזה הוא שגם האנשים המקומיים שנולדו שם, שנמצאים שם דורות, אלפי שנים, גם הם לא הרגישו וגם הם נהרגו. זה לא שבאו אנשים מהמערב, כאלה שלא יודעים בין ימינם לשמאלם ופתאום מקבלים איזו סטירה מהטבע, לא, גם המקומיים לא הרגישו שמשהו מתקרב. זאת אומרת, הטבע כאילו מוכיח לך עד כמה אתה קטן, לא מבין, לא מרגיש. השאלה מה היה חסר לאותם מקומיים כדי להרגיש שעומד לבוא אסון. למה הם לא הרגישו שבא כזה דבר, למה זה הפתיע גם אותם, כנראה שצריך איזה חידוד אחר כדי לחוש?

כן.

אורן: מהו החידוד הזה שצריך כדי לחוש שעומד לבוא כאן משהו?

אנחנו מתקדמים למצב שבו האדם חייב להכיר את הטבע, לגלות את הא-לוהים. הוא חייב להגיע למצב שהוא כן מנהל את הטבע. אם אנחנו לא מתקדמים לצורה כזאת, אז אותם החכמים בהימלאיה ובכל מיני מקומות, כולל הבדואים, כולם יאבדו היום את היכולת שלהם לקרוא את הטבע.

אורן: למה?

כי אנחנו מתקדמים לצורה שבה אנחנו צריכים לגלות את הטבע יותר לעומק, לגלות את התוכנה שלו, את התכנית שלו, את ההתפתחות שלו. אם אנחנו מפגרים בזה, אז אנחנו כבר לא נשיג את הכוחות היותר גדולים שמתגלים.

אורן: הזמן שלנו נגמר. האם תוכל לומר לי במשפט או שניים מה זו הרמה העדינה יותר, הרגישה יותר. אתה אומר שעלינו לגלות את הטבע יותר לעומק, מה יש שם, מהותית?

אנחנו צריכים לגלות את זה על ידי חכמת הקבלה, לכן החכמה עצמה מתגלה.

אורן: איזה רגישות החכמה הזאת מפתחת באדם, שלא הייתה אצל המקומיים שם?

את הכוח הכללי. מה שגילו כל החכמים האלה, כולל הבדואים וחכמי הטבע מה שנקרא, הם גילו כוחות פרטיים, אבל עכשיו זה יוצא מהכלל, זה בורח מהם. כי הכוח הכללי, הכוח הגלובלי מתגלה יותר והוא משפיע דרך הדומם, הצומח, החי ובעיקר בבני האדם, ואת זה הם לא יכולים להרגיש. לכן מה שנשאר להם זה להתפלל, כמו שראינו בכל התמונות משם, אבל זה לא יעזור.

טל: איך נקבל תגובה טובה מהטבע?

אנחנו לא נקבל תגובה טובה, כל עוד אנחנו לא נכיר את כל המערכת. לזה אנחנו צריכים להתקדם. ודווקא כאן יצטרכו את חכמת הקבלה, כי היא פותחת לנו את העיניים. אם אנחנו מכירים את המערכת אז אנחנו רואים איך להשתלב בה נכון. אם בכל רגע אנחנו נדאג לאיזון שלנו עם הטבע, הכל יהיה רגוע, יפה וטוב, יהיה לנו ביטחון בחיים הטובים והשקטים.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה לך טל ותודה גם לכם שהייתם איתנו. ועד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב, "חיים חדשים".