חיים חדשים - תוכנית 479 - הכוח הטמון באותיות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אני רוצה לשוחח על כל מיני דברים שקשורים לתורת הקבלה. היום הקבלה זוכה לפרסום גדול מאוד בישראל וגם בכל העולם. ועולות המון שאלות מתוך הדברים שקשורים לקבלה והם מאוד מסקרנים.

זו הבעיה, שהם קשורים לקבלה.

אורן: אלה בדיוק הדברים שאני רוצה לברר אתך היום. הנושא הראשון הוא לגבי האותיות של האלף-בית. אומרים שבאותיות של האלף-בית העברי יש כוח, כתוצאה מכך אנשים חכמים בתורת הקבלה כותבים קמעות. אתה מקבל קמע שמישהו כותב לך בכתב מיוחד, ואז זה שומר וכן הלאה. יש סגולה לזה ולזה ולזה, ראיתי שיש היום ממש תעשיה שלמה ומגוונת של קמעות,  בשביל דברים שונים, והמכנה המשותף של כולם הוא שכותבים שם אותיות של האלף-בית העברי בסדר מסוים, בנוסחאות מסוימות.

בצורה מסוימת.

אורן: אני לא בקיא, אבל יש תורה שלמה סביב זה. מה הכוח המיוחד שיש באלף-בית העברי, ומה צריך לדעת כדי לחבר את האותיות האלה בצורה נכונה כך שבאמת יהיה בזה כוח, שאם אני נותן למישהו קמע זה באמת יעבד?

נגעת בחלק  מאוד חשוב, גדול, עשיר, ודי מעורפל בחכמת הקבלה. נשתדל לברר יחד את הנושא שהוא מאוד מורכב. קודם כל זה נובע מתוך כך שבעולם הרוחני אין קווים, אין צורות, אין גופים, אין שום דבר.

אורן: למה אתה מתכוון שאתה אומר בעולם הרוחני?

העולם הרוחני הוא עולם של שני כוחות, כוח הקבלה וכוח ההשפעה. אין כלום חוץ מזה, גם לא מרחב. העולם הרוחני לא דורש נפח כמו שהעולם שלנו, כמו היקום. ליקום יש מקום.

לפני שהיה המפץ הגדול, הכוחות היו צריכים לסדר את המקום שלתוכו אחר כך תהיה פריצה, ותחילת הבריאה הייתה כשהתחילו להיוולד הכוחות, הפלנטות, הגלקסיות, וכולי. קודם היה צריך להיות  מקום. העולם הגשמי דורש מקום, אנחנו לא יודעים מה זה להיות בלי מקום, אנחנו חיים בו. כולנו גם מסודרים לפי הצירים, מעלה מטה, ימינה שמאלה, קדימה אחורה. אנחנו לא יכולים בלי שלושת הצירים האלה. אנשים שיוצאים מכדור הארץ לחלל, ששם הצירים לא מסודרים לפי כוח המשיכה, מאוד מתבלבלים. צריכים אחר כך שוב להחזיר אותם לתפיסה שלנו.

הבעיה שלנו היא שאנחנו נמצאים בעולם מאוד ברור, בעולם שהכל מסודר בו יפה וטוב, בכדור הארץ. חשבנו קודם שהוא שטחי, עכשיו לא, הוא כדורי, אבל לא חשוב, אנחנו חיים, הכל ברור לנו, הכל במקום, אנחנו יכולים לומר כמה כל דבר ודבר לוקח ותופס נפח, וכן הלאה. בעולם הרוחני זה לא כך, העולם הרוחני הוא עולם של כוחות, תכונות. תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה, לא יותר, פועלים בו שני כוחות.

אורן: איפה?

בעולם הרוחני.

אורן: שוב,  מה זה "העולם הרוחני"?

העולם הרוחני הוא עולם שבו פועלים רק שני כוחות, כוח הקבלה וכוח ההשפעה.

אורן: אבל איפה הוא?

אין דבר כזה איפה הוא, כי בשאלה "איפה" אני צריך להצביע על המקום, הוא לא נמצא.

אורן: אז איך הוא קשור לחיים שלנו, הוא קשור אלינו?

הוא קשור אלינו מפני שהוא מנהל אותנו, הוא נמצא בדרגה יותר עליונה, שאליה איינשטיין ופיסיקאים נוספים היו רוצים לחדור, אבל זה לא הולך, לא יוצא להם כי זה בלתי אפשרי, את זה רק בעלי הקבלה יכולים לעשות. אז מהעולם ההוא, פועל עלינו כוח ההנהגה, ואנחנו פועלים תחת העולם ההוא, העולם הרוחני, העולם העליון. בעולם הרוחני יש לנו שני כוחות בלבד, כוח הקבלה וכוח ההשפעה והחיבור ביניהם.

אורן: מה זה אומר כוח קבלה וכוח השפעה?

שני כוחות, כוח הקבלה זה כשהוא רוצה למשוך לעצמו, וכוח ההשפעה זה כשהוא רוצה דווקא להשפיע מחוצה לו.

אורן: פנימה והחוצה?

כן, פנימה והחוצה. דבר מאוד פשוט בינתיים, כביכול. בעולם שלנו שני הכוחות האלה נותנים את כל התופעות בכל מיני רמות, מפני ששני הכוחות האלה פועלים בתוך החומר. החומר הוא הרצון ליהנות, "רצון לקבל" מה שנקרא אצלנו בקבלה. וששני הכוחות האלה פועלים בחומר, ברצון ליהנות, אז הם מיצבים בתוך החומר הזה כל מיני תכונות חדשות, כל מיני רגשות, ואז יוצא ששני הכוחות האלה פועלים בחומר, החומר כבר מקבל צורה חדשה.

הוא מתחיל להיות דומה לכוחות האלה או להיות הפוך מהכוחות האלה. קורים עם החומר כל מיני שינויים. אם אני רוצה לרשום איך שני הכוחות האלה פועלים מלמעלה על העולם הזה, איך אני רושם? אני צריך לרשום ששני הכוחות האלה פועלים בצורה משולבת, בגרף אחד פועל כוח אחד, והכוח השני בהתאם לאופן שהוא פועל, ואחרי זה איך שהם שניהם פועלים על חומר מסוים יחד. אני רושם את סך כל השילוב של שני הכוחות האלה בפעולה על החומר בצורת סימן. וכשאני מסתכל על הסימן הזה, אני יודע שזה כוח אחד או הכוח השני וכך הם משפיעים על החומר. נאמר שהסימן הזה הוא האות ש'. אות זה סימן, וש' הוא הצורה המשותפת בין הכוחות האלה שכך מקבלים צורה כזאת, כדי להטביע את שני הכוחות האלה בתוך החומר שלנו, בתוך הרצון לקבל, בתוך הרצון ליהנות, שהוא כל החומר של העולם הזה.

אורן: אז האותיות של האלף-בית העברי הן כמו רישומים, כמו שבא.ק.ג יש רישום, אז זה רישום של שני הכוחות האלה שאתה אומר שקיימים בעולם הרוחני, הבנתי שזה העולם שמנהל אותנו.

יש 22 אותיות, שילובי כוחות, ועוד חמש שנקראות סופיות מנצפ"ך. וסך הכל 27 אותיות, זאת אומרת, אותיות הן סימנים, שילובים סטנדרטיים כאלה כמו חותמות, שמטביעים את עצמם בתוך החומר, בתוך הרצון לקבל, ועל ידי ההטבעה הזאת, הרצון לקבל מתחיל לחיות, מתחיל להשתנות.

אורן: מה מתחיל להשתנות?

הרצון עצמו.

אורן: איזה רצון?

שני הכוחות האלה מטביעים את עצמם בתוך הרצון לקבל, ברצון ליהנות שהוא האגו, בחומר שלנו, הרצון ליהנות. כל החומר רוצה ליהנות.

אורן: איזה חומר?

דומם, צומח, חי, בני אדם, הוא רוצה רק שיהיה לו טוב. בתת ההכרה, בהכרה, לא חשוב.

אורן: זאת השאיפה הבסיסית של כל אחד?

היחידה.

אורן: שיהיה לי טוב?

שיהיה לי טוב בכל רגע. זהו, יותר טוב מזה אני לא רוצה.

אורן: נכון. אז איך האותיות קשורות לזה?

האותיות האלה באות לחומר שלי ודופקות אותו, עושות בו הטבעה בתוך החומר כמו שאני שם את היד שלי על הבצק.

אורן: אבל מה שאתה מתאר זה משהו שקורה גם עכשיו ברגע זה שאנחנו מדברים?

כל הזמן.

אורן: כשאני שואף שיהיה לי טוב כמו שתיארת קודם, מה קורה עם האותיות?

הן באות כל רגע ורגע כמו על מכונת כתיבה ,אתה זוכר את מכונות הכתיבה האלה?

אורן: כן, היה לאבא שלי פעם במשרד.

אז הן דופקות לי על החומר, ואני כל הזמן מקבל מזה כל מיני התרשמויות, כל מיני רצונות, מחשבות. גם אני וגם כולם כך חוץ ממני.

אורן: תן לי דוגמה שאבין. מה קורה עכשיו. איך אות דופקת עלי, על מה מדובר?

אנחנו נמצאים אתך באולפן. יש כאן אנשים שמצלמים אותנו?

אורן: נכון.

יש כאן עוד כל מיני תופעות?

אורן: כן.

אלה האותיות שמטביעות עצמן בכל החומר, בדומם, צומח, חי, ובני אדם שהכל יתקיים, ויתפתח לאיזה כיוון. אנחנו נפעלים על ידי זה שמישהו מלמעלה מכתיב במכונת הכתיבה שלו, מוציא את הטקסט, ולפי הטקסט הזה אנחנו פועלים. זה כמו בתוכנת מחשב.

אורן: זה הקוד שמפעיל אותי?

כן. גם מפעיל מה שאתה רוצה ומה שתחשוב, ומה שתרצה, ומה שתחליט, ומה שתעשה, ומה שיהיה. הכל בא בתוך הקוד הזה. לכן כולם רוצים לדעת אותיות, רק שהם לא יודעים מה זה.

אורן: אני יכול להתערב בקוד הזה? למדתי במגמת מחשבים וגם עבדתי בזה אחר כך כמה שנים. אני יכול לכתוב קוד, כשאני כותב קוד אני מגדיר מה יהיה. כשאני כותב קוד למחשב או לכל מערכת אחרת, אני מגדיר איך החומר יתנהג, מה יקרה בתהליכים?

שם הכל כתוב.

אורן: עכשיו אני יכול להתערב.

אבל יחד עם זה יש לך שם מקומות שאתה יכול להכניס את התגובה שלך, זה לא שאתה עיוור ובצורה מחויבת כמו גולם עובר תחת החוקים, הכוחות האלה שפועלים עליך, ואתה כלום כמו אבן בשדה, אלא שאתה מקבל על עצמך את התוכנה. נאמר שפועלת בתוך הגוף שלנו תוכנה. הגוף מבשל כל מיני דברים, פועל, מחזיק, ומתקיים, זה הכל כי פועלת בו תוכנה. ואני לא חושב על כך, אני לא מפעיל אותה.

אורן: התוכנה פועלת מעצמה.

מעצמה. אני מפעיל את עצמי במה שאני בוחר להפעיל.

אורן: התוכנה הזאת משאירה לי מקומות שבהם יש לי כביכול עצמאות.

כן. ואת זה דורשים ממני. דווקא שאני אדע את האותיות, ואכניס אותן בצורה נכונה לאותם המקומות הריקים שאתה "תקתקת" שם משהו, והשארת לי מקום.

את המקומות האלה אני צריך למלא באותיות שלי, והאותיות שלי והאותיות שלך, ו"שלך" זה זה ש"יושב מעלה", יגרמו שנעבוד יחד ונגרום לתוכנה הזאת להתפתח יפה וטוב ברצון שלך וברצון שלי.

אורן: את האותיות אפשר לחלק לשני דברים נפרדים, יש את האותיות שכאילו כתובות עליי, מה יקרה איתי, ויש שאני בעצמי מתחיל להיות חכם בחכמה של האותיות ומתחיל להצטרף לכתיבה הזאת בצורה פעילה.

ואתה כותב את האותיות בעצמך.

אורן: וזה נקרא שאני לומד לשלוט במה שקורה איתי, במציאות שלי?

כן. כי מה זה נקרא שהמקום ריק בתוך הטקסט, בתוך התוכנה הזאת? נותנים לך את שני הכוחות האלה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה שקיימים מלמעלה, ורוצים שאתה תשלב אותם בצורה כזאת ביניהם, שתמלא את הקטע הריק בתוך הטקסט.

אורן: אתה יכול ללמד אותי לכתוב קמע?

לא.

אורן: למה?

כי זה שקר.

אורן: מה הפירוש? שם יש אותיות.

כן, אבל איך אני יכול לתת לך קמע משלי? אתה צריך לדעת את האותיות, איך לעצב כל אות ואות בתוך עצמך מתוך שני הכוחות האלה של הקבלה וההשפעה שבך. אתה צריך קודם כל לברר את שני הכוחות האלה, איפה הם נמצאים בך. אתה צריך לבודד אותם, זה כוח ההשפעה וזה כוח הקבלה, ואני עושה מהם שילוב מיוחד כדי שתצא לי אות כזו ואות כזו. זאת אומרת תכונה מיוחדת, כל אות זו תכונה. תקרא במאמר האותיות דרבי אמנון הסבא ב"הקדמה לספר הזוהר", זה הכרך הראשון מהזוהר שלנו, "זוהר לעם", שם כתוב על כך.

אחרי שאתה יודע את האותיות, אתה יודע להרכיב אותן בפנים, אתה מתחיל גם להבין את התוכנה שעוברת בך. כאילו מצד אחד, היא נכנסת, ומהצד השני, היא יוצאת. ואתה מתחיל לראות איפה אתה נמצא, איך פועלים עליך, לאן מביאים אותך. אתה קורא, אתה מתחיל להיות החלק שמזהה את התוכנה, שקורא אותה, ואתה מתחיל לעבד אותה. ועכשיו אתה אומר "עצור, מקום ריק, עכשיו אני רוצה להוסיף את עצמי לתוכנה. אילו אותיות אני צריך להוסיף? באיזו צורה?" ואז אתה כותב. ואז זה נקרא שאתה מוסיף את הרצון שלך, השכל, הרגש, האישיות שלך, למה שכתב לך הבורא, במקום שהוא השאיר לך כדי שאתה תהיה שותף שלו.

אורן: רק לא הבנתי למה אתה לא יכול לתת לי קמע?

כי אתה צריך לעשות את זה, לא אני, ולפי התוכנה שעוברת בך. אף אחד לא יכול לעשות משהו במקום השני.

אורן: אני צריך לכתוב לעצמי קמע?

בטח.

אורן: אבל קמע כותבים חכמים.

כַּתוב, "כְּתוב על הלוח ליבך"[1], לכן כתוב שכל אדם חייב לכתוב ספר תורה, כל אחד.

אורן: אבל מאיפה אני אדע לכתוב קמע? זה רק מי שיודע את הקבלה.

לא, עזוב, קמע זה שקר. אני אומר שכל אחד צריך לכתוב ספר תורה, כתוב שזו מצווה לכתוב ספר תורה, לכל אחד.

אורן: מה זה אומר?

אתה צריך ללמוד את כל התוכנה הזאת, מהאות הראשונה שהיא ב' ועד האות האחרונה בתורה שהיא אות ל', לכתוב את האותיות האלה. מה זה "לכתוב"? להבין מה התוכנה הזאת אומרת. זה לא שמסופר על עם שהיה חי לפני אלפי שנים וכולי, לא, מדובר עליך, מדובר על איך אתה בנוי. איך שאתה מתחיל לקרוא את זה לפי איך שאתה מבין את האותיות, התכונות, כך אתה כבר מתחיל להרגיש איך שזה פועל עליך. "לכל אחד תורה משלו". אני קורא תורה, זאת אומרת דרכי עוברת כל השורה הזאת עם האותיות מההתחלה ועד הסוף, ואני קורא אותה, אני מתחיל להבין ולהרגיש ולכלול בתוכי את התוכנה הזאת מהבריאה ומכל הקשרים ומכל מה שיש.

אתה תעשה זאת בצורה אחרת לגמרי. כל אחד לפי הטבע שלו, ואנחנו כולנו שונים. ואז אתה יודע מה להוסיף. לכתוב ספר תורה על הלב שלך קודם כל, אבל במה אתה כותב? אתה לא סתם נותן וזה מודפס עליך. הלב זה נקרא "רצון", שאתה מעבד את האותיות הללו, את הסדר שלהן, אתה מסכים איתן, אתה משנה את עצמך בהתאם לכל אות ואות, ואז היא נכתבת על הרצון שלך.  החומר שבו כל אות ואות מצטיירת בך, הוא מהרצון.

אורן: החומר שממנו אני וכל אחד בנוי ממנו, זה שאיפה להרגיש הכי טוב בכל רגע אפשרי.

שזה הרצון ליהנות. נקרא "רצון לקבל". ערימה.

אורן: שאיפה להיות במצב האופטימאלי.

והערימה הזאת היא של הרצון ליהנות ולא יותר מזה, כל ערימה של כל אחד חייבת לקבל על עצמה אותיות התורה. אותיות,  כמו שיש עוגיות בצורת האותיות.

אורן: כן, אימא שלי הייתה מכינה.

אז כאלה אותיות אתה צריך לעשות מהרצון שלך, בצורה של תורה.

אורן: כשאני אדע לכתוב את האותיות האלה, זה אומר שאני אדע איך לבוא לשאיפה הבסיסית שיש בי להרגיש הכי טוב שרק אפשר, ולסדר אותה, והחומר הזה שאתו אני עובד ועליו אני כותב את האותיות, הוא השאיפה שלי שיהיה לי הכי טוב?

כן.

אורן: כל אחד רוצה שיהיה לו הכי טוב, אבל כמעט אף אחד לא מצליח. איך האותיות קשורות להצלחה הזאת?

זו הדרך להצלחה. כי התורה מביאה אותך לעולם הבא.

אורן: מה זה אומר?

התורה מביאה אותך למצב שכולו טוב. כי הרצון לקבל שלך כל הזמן רוצה, אבל לא יודע בדיוק מה, ואף פעם לא מקבל את מה שהוא רוצה, ואם הוא מקבל משהו, גרם של תענוג, אז מיד הוא נעלם. התורה מיועדת כדי להביא לך אור, "אור" זה התענוג המלא, האמתי, הקבוע.

אורן: למה אתה מתכוון שאתה אומר "התורה"?

תורה זה כל התוכנה הזאת יחד, היא נקראת "תורה".

אורן: זה מה שלומדים בתורת הקבלה שאומרים שהיא הסוד?

כן.

אורן: רואים את זה בפועל למעשה, שבאותיות האלה יש כוחות. גם אתה אמרת שהן כוחות.

הן בעצמן כוחות. אבל לא האותיות שאתה כותב.

אורן: אם יש בהן כוחות, אז אחד הכוחות שמייחסים לאותיות זה כוחות של ריפוי.

כתוב "לכל בשרו מרפא"[2].

אורן: אז תסביר לי את העניין הזה של המרפא. איך אני יכול לכתוב בתוכנה, אמרת  שהאותיות האלה ביחד מרכיבות שורות שורות של קוד שבעצם מנהלות אותי ואת כל אחד בכל רגע נתון, מגדירות כל מה שיקרה לי. אבל בתוך הקוד הזה יש חלונות חלונות, שבהם אם אני אהיה מספיק מפותח וחכם, תהיה לי אפשרות לכתוב בעצמי, ואז לשנות את התהליך לטובה.

אבל חוץ מזה גם בכל אות ואות שאתה קולט, אתה משתנה, אתה חייב להשתנות לפי כל אות ואות.

אורן: כדי להבין את הקוד שכתוב עליי?

לא, כדי לתת לאותיות האלה להיות מודפסות עליך.

אורן: נחזור לעניין הריפוי. אמרת שיש בהן כוח מרפא. מה זה "הכוח המרפא"?

כל הבעיה שלנו היא שאנחנו נמצאים במצב האגואיסטי.

אורן: מה זה אומר?

שאנחנו רוצים ורוצים לעצמנו, וזה ההיפך מאותו חומר שהתורה יכולה להדפיס את עצמה עליו. התורה יכולה להדפיס את עצמה על החומר שכולו דווקא המשפיע, האוהב, הנותן, ההיפך מהאגו שלנו.

כל אות ואות היא סימן, צורה, או אופן של איך שאני משפיע לכולם טוב. צורת האותיות ושילוב האותיות, איך שהן מסתדרות ביניהן. הכל מדובר על כך שאנחנו לוקחים חומר שהוא רצון לקבל, ועושים ממנו רצון להשפיע. כי אנחנו עובדים עם הרצון לקבל בצורת הרצון להשפיע, ואז מהרצון לקבל נעשות אותיות.

נאמר שהייתה לך ערימה של הרצון לקבל, סתם כך, כמו הר של חול, ולהר הזה של החול, הוספת מים ועוד איזה דבק, ונעשה מזה חומר מוצק. ומהחומר המוצק אתה יכול לעשות את צורת האותיות.

 אבל מה כל אות מסמלת? שהרצון שלך שהיה קודם אגואיסטי, עכשיו בצורה כזאת הוא רוצה לתת לאחרים, להביא להם משהו, לעזור להם במשהו, לסדר להם משהו. גם לבורא, לתוכנה הכללית שתתממש ושלכולם יהיה טוב. זה מה שאתה עושה מהחומר הטבעי שלך.

אורן: כשאתה אומר שכל אות מסמלת איך אני עושה טוב לאחרים, אז מה הסוד הגדול של האותיות במשפט אחד?

אין להן שום סוד, הסוד הוא רק למי שלא יודע. ולמי שיודע, אלה אותיות העבודה, שעל ידי כך שעושה מעצמו תכונות ההשפעה השונות, הוא לאט לאט מדמה את עצמו לבורא, לכוח הכללי של הטוב והמשפיע.

אורן: זה מרתק.

כן, כשמתחילים לראות מה זה נותן לאדם, אילו אפשרויות, אי אפשר שלא להעריך זאת.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב, "חיים חדשים", להתראות.

[1] "כתבם, על-לוח לבך" (משלי ג', ב')

[2] "ולכל-בשרו מרפא" (משלי ד', כ"ב)