חיים חדשים - תוכנית 486 - דרגת צדיק

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לצאת עם הרב לייטמן לטיול, ולחקור תופעה חברתית הולכת ומתגברת, מרתקת מאוד, "עלייה לקרבי צדיקים". אנחנו רואים שיותר ויותר אנשים נוהגים לבקר בקברים של צדיקים מדורות עברו, גם ישראלים וגם תיירים שבאים לארץ מחו"ל. המקומות האלה הפכו להיות אתרי תיירות ברמה מאוד גבוהה. נרצה לדון על כל מיני היבטים מאוד מרתקים שיש בתוך התופעה הזאת.

ניצה: אנחנו רואים שבשנים האחרונות התופעה הזו של עלייה לקברי צדיקים הולכת ומתרחבת ומתפתחת, והיא ממש חוצה גבולות. אין פה עניין של עדות או מגזרים כאלה או אחרים. גברים ונשים מכל הסוגים, מכל שכבות האוכלוסייה, עולים לקברי צדיקים. על פי חלק מהערכות, ישראלי אחד מתוך שלושה מגיע לפחות אחת לשנתיים לקברי צדיקים, וזו תופעה בסדר גודל עצום, וללא ספק התופעה החברתית ההמונית הזאת מעלה שאלות רבות ומסקרנות לדיון. על השאלות האלה ועל הדברים שהתופעה הזאת מעלה, היינו רוצים לשוחח איתך היום כאן בתוכנית הזאת.

בבקשה.

ניצה: אנחנו יודעים הרי שעלייה לקברי צדיקים זה מנהג שהיה קיים לאורך הדורות, שהוא רק הולך ומתרחב, ואולי מקבל פנים חדשות היום בתקופה שלנו, אבל היינו רוצים להבין ממך מה המשמעות של המנהג הזה, של עלייה לקברי צדיקים?

קודם כל צריכים לראות מיהו הצדיק, מה זה נקרא שהוא נפטר ומה מקום קבורתו. מה האדם שאין לו שום קשר, אולי, לאותו הצדיק, רק שמע עליו משהו, והוא מתקשר לזה? הקבלה מדברת על המושגים הרוחניים, ובעולם הזה, ובחומר עצמו, אין שום קדושה. יש אולי איזה יחס אישי, נוסטלגי, שמזכיר לי משהו, כמו נגיד אצלי, ישנם כל מיני דברים שנשארו אחרי מורי, שנפטר, זכרונו לברכה, אז אני מחזיק אותם. אני לא יכול סתם לזרוק אותם, אלא שהוא השתמש בהם, ולכן יש לי מתוך זה הרגשה נעימה, כי אלו הדברים שהוא השתמש בהם.

אני מכבד, נגיד, את הכוס שלו, את הטלית שלו, את כתבי היד וודאי, מפני שהוא חי בעולם הזה והדברים האלו שימשו אותו, אבל לא יותר מזה. לא בנייר, לא בכוס ולא במה שהוא החזיק יש איזו קדושה, אלא תלוי באדם שרוצה להתקשר לאותו הצדיק, שרוצה לעלות לאותה הדרגה, שהוא מקבל מזה איזה כוח פנימי, שמוכן לעשות כל מיני פעולות כדי לעלות לאותה דרגת הצדיק.

זאת אומרת, יש בזה השפעה פסיכולוגית, אי אפשר לבטל אותה, זה כוח גדול מאוד שנותן הרבה כוחות לאדם, והמחשבות האלה, ההרגשות האלה, לזה הוא מוכן להקריב את החיים שלו. אבל סך הכול אנחנו צריכים להבין שאין כאן יותר חוץ מהתופעה הפסיכולוגית בלבד. אין כאן כוח רוחני. מזה שאני רוצה להיות קרוב לאיזה חפץ מנשאר מהאדם הגדול, ונגיד שהוא היה באמת גדול, שהוא היה בגילוי הבורא, הוא נמצא בדרגה הרוחנית, מזה שאני רוכש את הדברים שלו זה לא נותן לי שום עדיפות להגיע לדרגה שלו, או גם להכיר את הא-לוהות, לגלות את הבורא וכן הלאה.

אורן: עד כה דיברת על חפצים שהיו שייכים לצדיקים. מה היחס ספציפית למושג של קבר צדיק?

לא רק זה, אני רוצה להגיד אותו דבר על הקרובים שלו.

אורן: של מי, של צדיק שנפטר?

של צדיק שנפטר. יש הרבה דברים, אז נדבר על אחד אחד מהם. בעיני האנשים האלה הם אנשים מיוחדים. יש זכות אבות, שהוא הוליד ילדים, בנים, בנות, יכול להיות שאשתו נשארה בחיים ועוד אנשים, הדירה שלו, כל מיני דברים סביב זה כשהוא היה חי. האם בדברים האלה יש איזה מין רשימו?

אורן: מה זה רשימו?

רושם.

אורן: התרשמות.

התרשמות רוחנית ממה שהוא היה. בבגדים שלו, בכל מיני דברים. אבל בעיקר באנשים סביבו, נכון או לא, למה כן, מה זה? כל כולו הוא עסק בעניין הרוחני, בכוחות ההשפעה ואהבת הזולת, בזה הוא היה משיג את הבורא, היה לו קשר וגילוי הבורא בכלים הפנימיים שלו, מה הם, ומה הכלים הפנימיים שלו? אין שום קשר. אנחנו רואים את זה גם כן מהרבה מקורות שבהם כותבים על זה.

ניצה: זאת אומרת, נגיד אנשים הקרובים לאותו אדם, אין להם שום קשר למה שאותו צדיק השיג מבחינה רוחנית. אז מאיפה בכל זאת מגיע המושג הזה של "זכות אבות"?

זכות אבות זה משהו אחר. אבות ובנים אלה שתי מדרגות, ואם אני דבוק למדרגה יותר עליונה שנקראת "אבות", אז אני על ידי הדבקות שלי במדרגה הזאת זוכה לאור מיוחד, לכוח מיוחד שנותן לי זָכוּת, נותן לי כוח להתעלות מעל האגו שלי שנקרא "זכות", מהמילה זָכוּת.

אורן: אם נגיד אני רוצה להתקשר לרבי שמעון בר יוחאי שקבור במירון?

קח זוהר תתחיל ללמוד, ותתחיל לקיים.

אורן: הספר שלו זאת אומרת.

זה לא ספר, זה המושג. קח את התורה שלו ותתחיל לקיים אותה, ואז נקרא שאתה "מזמין את המאור המחזיר למוטב", כדי להתקשר אליו, כדי להגיע לאותה הרמה, לאותה דרגה, לעבור את אותה הדרך כמו שהוא עשה. 

 אורן: אם אני מצליח להתקשר. נגיד שאני עושה את כל הדברים שאמרת, ומצליח להתקשר לרבי שמעון בר יוחאי לצורך העניין.

לא, זה לא רבי שמעון בר יוחאי כמו שאתה מתאר לעצמך. זה לא דמות, וזה לא כלום. זו הדרגה שכל אחד מגיע אליה, הוא הופך להיות כמין רבי שמעון בר יוחאי.

אורן: אני יכול להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי, זה מה שאתה אומר?

כל אחד יכול להיות כמשה רבנו.

אורן: כל אחד יכול להיות כמשה רבנו, זה נקרא שאני "מתקשר לצדיק"?

שאתה מגיע לאותה מדרגה, כן. אבל שוב, אני נזהר להגיד שאתה מתקשר לצדיק, כי אתה תופס את זה בצביון הגשמי. אתה אומר "אני מתקשר", מה זה נקרא "מתקשר"?

אורן: להתחבר לכוח שלו, יש לו כוח.

הכוח שלו זה כוח מדרגה, שהאדם הזה השיג.

 אורן: בגלל זה הוא נקרא "צדיק"?

צדיק זה נקרא ש"מצדיק את הבורא" על כל הרצון לקבל שהתעורר בו, והוא התעלה מעל הרצון לקבל שלו, הגיע בזכותו, דווקא בעליה הזאת, לרצון להשפיע, ודימה את עצמו לבורא, ולכן הגיע לדרגה מסוימת כזו שנקראת "צדיק".

אורן: אז יש לו כוח רוחני, לצדיק.

לו, מה זה "לו"?

אורן: לרבי שמעון בר יוחאי, למשה, הזכרת את יהושע, כל אלה.

כן, אבל איפה רבי שמעון בר יוחאי?

אורן: הוא כבר לא חי.

אבל "הוא כבר לא חי", את זה אני לא מבין. מי זה "הוא" שהיה חי, ועכשיו לא חי. אז באיזו צורה הוא קיים?

אורן: אני שואל אותך. הוא קיים?

זו מדרגה רוחנית מסוימת, זה הכול, והרצון שתיקן את עצמו למדרגה מסוימת, קראו לו אז "רבי שמעון בר יוחאי".

אורן: זו רמה רוחנית מסוימת, זה מה שאתה מתכוון לומר?

רמה רוחנית, כן, ולכן כולם צריכים להגיע להיות כמשה רבנו.

אורן: שזו גם רמה רוחנית מסוימת?

כן, הכי גדולה, הכי גבוהה.

אורן: זאת אומרת, כל אחד מהצדיקים האלה לאורך ההיסטוריה, ואם אני מבין, זה בעצם לא משנה כל כך מתי הוא חי. לפני אלף שנה, אלפיים שנה, לא משנה.

כן, לגמרי לא.

אורן: הם כאילו, כמו רמות שונות של התפתחות רוחנית. הם כאילו מגדירים רמה מסוימת.

בדיוק. זה סך הכול.

אורן: או קיי, עכשיו אני, אורן, אדם פשוט.

לא, אבל זה גם שורש נשמה, שהוא השיג את הבורא בצורה מיוחדת. חוץ מרמה, כל אחד שמגיע לאותה רמה, הוא משיג את הבורא בצורה מסוימת מתוך פנימיות נשמתו, מתוך הרשימו שלו, אבל ברמה כזאת שאנחנו אומרים "לזה הגיע רבי שמעון בר יוחאי". למה? העובדה שהוא כתב על זה בספר הזוהר. אתה מבין בספר הזוהר כשאתה מגיע לזה, שהוא גם כתב על זה.

 ניצה: זאת אומרת, האם לאדם יש איזו דרך להתקשר לאותה נשמה של צדיק?

ודאי שכן. אבל זה לא תלוי בנסיעה.

 ניצה: לא בנסיעה, אז באיזו דרך כן? ככה במילים פשוטות.

בלימוד חכמת הקבלה בקבוצה הנכונה, בשיתוף עם אנשים כמוהו שהם מתאספים, שהם מתחברים ביניהם, שהם בונים ביניהם קבוצה כמו שהייתה הקבוצה אצל רבי שמעון, אצל הרמח"ל. אצל כל מקובל גדול הייתה קבוצת אנשים שהם בניהם התקשרו וסדרו יחסים ביניהם בצורה כזאת שהם יהיו יחסי השפעה, יחסי אהבה, יחסי חיבור מעל האגו של כל אחד, כמו "על כל פשעים תכסה אהבה", וברשת קשר ביניהם הם התחילו לגלות נטייה הדדית לכולם, למרכז החיבור שלהם, ואז הם הפכו להיות כאחד, כאיש אחד בלב אחד. ובמידה שהם הופכים להיות לאחד, אז הם התחילו להרגיש את הכוח אחד שנמצא בכל המציאות, שנקרא "הבורא".

 ניצה: הבורא או צדיק, לא הבנתי?

הכוח שהם משיגים בחיבור ביניהם, הכוח הזה אפשר לקרוא לו "צדיק". אבל מה שמשיגים בתוך הכוח הזה, בזה משיגים את הבורא.

ניצה: בגלל זה אומרים שדרך הצדיקים מגיעים לבורא, לא-לוהים. זה בעצם העניין?

כן.

 ניצה: אם אתה יכול עוד קצת לפתוח את זה, אני חושבת שזה מושג מאוד מעניין, והרבה מאוד אנשים ישמחו לשמוע על זה. עוד קצת להבין את זה.

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כי אנחנו משתוקקים לזה, ומשתדלים לבצע. זה הכול. שוב אני אומר, אם עשרה אנשים נגיד, בדרך כלל זה מנין.

ניצה: זה המינימום?

רצוי. אם עשרה אנשים שהם רוצים להתעלות רוחנית מתקשרים ביניהם, משתדלים ביניהם ללמוד את חכמת הקבלה, כי דווקא חכמת הקבלה היא נקראת, "פנימיות התורה" ו"תורת אמת", היא שאומרת לאדם שאין שום דבר בחיים, אלא רק להשיג את האהבה, אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך". ואם הם מתעסקים ביניהם ב"ואהבת לרעך כמוך" בתוך העיגול שלהם, מעגל שלהם, אז בתוך מרכז המעגל הם כאילו כולם באים עם הרצון להשפיע שלהם. כל הגופים, כל הרצונות שלהם האגואיסטיות למיניהם, נשארים כאילו מאחורה, והם כולם משתוקקים לבנות ביניהם רשת קשר הדדי, אלטרואיסטי, אהבה הדדית.

ואז הם מקיימים את מה שכתוב במתן תורה שצריכים לקיים, "להיות כאיש אחד בלב אחד", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ו"אהבת לרעך כמוך", להיות בקשר הערבות זה לזה, ואז בתוך המעגל ביניהם שכל התנאים האלה מתחילים להסתדר, הם מתחילים לגלות שיש להם כוח משותף, שזה השפעה הדדית. זה לא יכול להיות באדם אחד, חייבים להיות עוד בני אדם, לכן כתוב או חברותא או מיתותא. ואז הם מתחילים לגלות ביניהם, בקשר ביניהם, ברצון שלהם להשפעה מחוצה לרצון האגואיסטי, הם מתחילים לגלות תופעה שנקראת "צדיק". זה "כוח ההשפעה", "כוח האהבה", "כוח הנתינה", היא נקראת "צדיק". ובתוך התופעה הזאת שהיא נקראת "צדיק", הם מגלים את הבורא לפי השתוות עימו.

ניצה: אז בעצם היכולת של האדם להשיג אותה התכונה כמו שקראת לה, תכונה שהיא באמת הצדיק אם אני מבינה נכון, היא באמת בעבודה משותפת באיזה תהליך מסוים.

בכל מקום שבעולם, או בארץ ישראל שנקראת כך "ארץ ישראל", או בעולם, לא חשוב איפה שהאנשים האלה נמצאים, הם צריכים לבודד את עצמם איכשהו מהשפעת הסביבה החיצונה ולהתקשר ביניהם בצורה נכונה, ומשיגים דרגת הצדיק, ובה משיגים את הבורא. והדרגה הזאת יש לה 125 דרגות. זו דרגת השפעה, דרגת הבינה.

ניצה: לצדיקים יש איזה תפקיד כלפינו, כלפינו אלה שעוד נמצאים כאן. אני מדברת על צדיקים שכבר לא נמצאים בחיים?

זה לא חשוב. אין דבר כזה לא נמצאים בחיים, או כן נמצאים בחיים.

ניצה: כן, את זה הבנתי, זאת תכונה, זה איזה כוח מסוים.

כן. אבל יש לצדיקים תפקיד לפרצופים האלה, לרצונות האלה. "פרצוף" זה נקרא, רצון מסודר. יש להם תפקיד למשוך אור עליון ובאיזה צורה להשפיע, לכוון אותו לרצונות האגואיסטיים המלובשים נגיד בגופי האדם. אני לא מדבר בצורה מדויקת רוחנית, אבל אין לי ברירה אלא כך להגיד. שבכל אדם ואדם יש הרצון האגואיסטי, הצדיקים, זאת אומרת תכונות האלו, כוחות האלו שנמצאים סביבנו בוא נגיד, הם משתדלים להשפיע עלינו, לעורר אותנו גם לעלות לדרגה שלהם. כי בעצם להעלות את כל האנושות לדרגת הצדיק, זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות.

ניצה: אני מכירה הרבה אנשים שיש להם נטייה פנימית לא מוסברת להימשך לצדיק מסוים, או לפעמים לתוכן שלו. יכול להיות שיש כאלה שנמשכים לתוכן מסוים של צדיק כמו רבי נחמן מאומן. יש תכנים מסוימים אחרים של צדיקים אחרים. יש איזו נטייה פנימית, כאילו להתקשר לצדיק מסוים, ולצדיק אחר אולי פחות. יש משהו בזה?

יש ולא, כי האדם שבעולם הזה הוא מאוד מבולבל. אם אני נגיד איזה סוג אשכנזי או ספרדי, אז אני רוצה להימשך למשהו שקרוב לעדה שלי. יכול להיות בגלל זה יש מלא אנשים שדווקא דבוקים לבן איש חי נגיד, או לחב"ד, או לעוד כל מיני צורות. אבל אני מבין את זה בצורה אחרת.

 אדם שנמצא בימים האלו כבר, לא בשנים הקודמות, אלא בימים האלה, בעולם הזה, הוא חייב לבדוק איפה בדיוק אותה השיטה שעל ידה הוא מגלה את הבורא, לפי חוק השתוות הצורה. איפה נמצאת באמת השיטה שמעלה אותו ברוחניות, ולא מספקת לו איזה רוגע פנימי, שהוא מרגיש את עצמו לאיש מושלם. וזה לא שייך לאיזה קהל הוא שייך בדיוק מעם ישראל, הוא חייב להתקשר לקבלה אמיתית שמדברת על תיקון ממש. אין כאן מה להגיד, זה לפי נטיות האדם בכל זאת הולך, אבל יותר ויותר אנשים הם מתחילים לברר את הדברים, ורואים מה יכול לעזור להם באמת להיות כמה שיותר רחוקים מהאגו שלהם, שזה העולם הזה כולו, וכמה שיותר קרובים לעולם הבא, שזה כוח השפעה ואהבה.

אורן: מהדברים שלך אני רואה שיש כמה דברים שהם כאילו שכנים אחד של השני, ואני רוצה להבין את ההבדל המדויק בין כל אחד מהם.

אז אני אגיד לך, הם לא שכנים, תמיד ישנה איזו תופעה שיש לה פנים ואחוריים. בכל תופעה יש פנים ואחוריים, ולכן כל פעם אני כאילו מדבר או מהצד הזה או מהצד הזה.

 אורן: אז אני נגיד מהסיכום של הדברים שלימדת אותנו היום, הבחנתי בכמה דברים. אני רוצה שתעשה לי סדר, תנסה להגדיר לי אותם בצורה מדויקת, שאני אדע כל דבר מה המקום שלו, ואיפה הוא. יש תופעות דתיות, יש תופעות פסיכולוגיות, יש תופעות רוחניות, נגיד שלושתם. דברים דתיים, דברים פסיכולוגיים, דברים רוחניים. אתה יכול להגדיר כל אחד מהם, כדי שיהיה לי סדר במדפים האלה, מה זה משהו דתי, מה זה משהו פסיכולוגי, ומה זה משהו רוחני?

אני אומר על דתי ופסיכולוגי, שזה היינו הך.

אורן: כיווצת לי דתי ופסיכולוגי, שזה?

דבר אחד.

אורן: דבר אחד, ורוחני זה דבר אחר?

כן.

 אורן: אז תגדיר לי את הראשון ואחר כך את השני. מה זה תופעות דתיות פסיכולוגיות, ואחר כך מה זה רוחניות?

תופעות דתיות הפסיכולוגיות, זה שאנחנו מלמדים את האדם מהלידה שלו או אחרי שהוא בא אלינו, אנחנו מלמדים אותו איך טוב להיות קשור לתוך המורשת, לתוך העם, לתוך התרבות וחינוך של העם. את זה אני אומר על כל הדתות, לאו דווקא על היהדות. ואנחנו מלמדים אותו פעולות, מצוות זאת אומרת, והוא הופך להיות חלק מהעם שאנחנו כך רגילים לראות שזה עם ישראל.

 אין בזה שום קשר לרוחניות, כי אנחנו בזה לא מתקנים את האגו שלו, את טבע האדם, אנחנו לא מכוונים אותו להתקרב לכוח עליון, לבורא, כי התקרבות זה נקרא ש"הוא מתעלה מעל האגו שלו", והדתות הן לא מלמדות את האדם, אף דת וודאי שגם היהדות, להתעלות מעל האגו, אלא ההפך. אנחנו רואים כמה שדתות הן מגבירות את האגו של אדם, הן מבטיחות לו עולם הזה, עולם הבא, הכול לטובתו, להנאתו.

מה שאין כן כנגד זה נמצאת חכמת הקבלה, שהיא מדברת על תיקון רצון האדם, זאת אומרת תיקון האגו של אדם, הרצון לקבל שלו הנאה ותענוג, שזה מגיע על ידי מאור המחזיר למוטב. שעל ידי חכמת הקבלה וטיפול בחברה שלומדים קבלה, אדם מושך על עצמו אור מסוים, כוח מסוים מעורר שקיים בטבע, והכוח הזה הוא משפיע על האדם וממש משנה אותו, עושה אותו במקום אגואיסט עושה אותו אלטרואיסט, הנותן, האוהב, עד שמגיע לקיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". אז נקרא שהוא מתעסק "בתורת אמת, וכך מגלה את הבורא לפי חוק השתוות הצורה.