חיים חדשים - תוכנית 509 - מדיטציה והתבוננות, חלק א'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לתוכנית שתהיה בה הרבה התבוננות. ננסה להבין את המושגים מדיטציה והתבוננות, שהיום תופסים אוהדים רבים בכל רחבי העולם, ונראה אם הם קשורים לחכמת הקבלה ובאיזו דרך אפשר לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר. זו המטרה שלנו, תהיו איתנו, נתבונן על זה.

ניצה: נושא המדיטציה הוא נושא מאוד עתיק, ולפי הכתובים התהליך הזה של מדיטציה ככלי וכטכניקה התפתח כבר מהמאה החמש עשרה לפני הספירה בהודו, ויש אומרים שאפילו כמה מאות שנים לפני כן בסין. בכל מקרה המדיטציה הגיעה מהמזרח והיא מתורגלת במשך הרבה מאוד שנים. בתחילה היא תורגלה רק במזרח, אבל בשלושים השנים האחרונות, אולי אפילו קצת יותר, היא התפשטה בכל העולם, היא הגיעה למערב ולכל מקום. וללא ספק טכניקות של מדיטציה הן כלי מאוד מבוקש מכל מיני סיבות עבור הרבה מאוד אנשים.

המדיטציה התפתחה ככלי והיום יש עשרות ואפילו מאות טכניקות של מדיטציות, אבל כולן דומות בדבר אחד, בכל מקרה מדובר בתרגול עצמאי, בעבודה עצמאית שהאדם עושה עם עצמו. גם כשיושבים מספר אנשים יחד ועושים מדיטציה עדיין כל אחד מתרגל בתוך עצמו.

בהגדרה של מדיטציה ככלי להתפתחות, מדברים עליה כעל כלי להתפתחות פנימית, רוחנית. ולמעשה הרבה מאוד אנשים מגיעים היום למדיטציה לא רק כי הם רוצים איזשהו שקט או יותר שלווה בחיים, אלא כי יש בהם צורך חדש שהתעורר שאולי הוא קצת יותר גבוה מהגשמה עצמית גשמית. יש רצון להגיע לרובד יותר עליון, יותר פנימי ועמוק, ולכן המדיטציה סוחפת מיליוני אנשים בכל העולם.

היום נרצה לשוחח ולהבין מה זאת מדיטציה והאם היא קשורה בצורה כזאת או אחרת לטכניקה שקשורה גם לחכמת הקבלה. נתחיל בשאלה הראשונה, מה קורה לאדם שעובר תהליך של מדיטציה שבו הוא עושה תהליך של השקטה, נכנס למצב שנקרא "גלי אלפא". זאת אומרת הכל נעשה הרבה יותר רגוע ושקט, ופתאום יש חוויה של התרחבות, התודעה פתאום מתרחבת והאדם עובר למצב תודעה אחר.

כנראה שיש בזה סיפוק פנימי כלשהו. האדם מגיע לרוגע, לאיזו צורת התבוננות בתכונות שלו, בקשר שלו עם העולם, הוא מתחיל אולי יותר להבין את עצמו, את הכוחות הפנימיים שלו, הרצונות, הכוונות, המחשבות, החשבונות. אולי כשהוא מתעלה במדיטציה שלו קצת מעל הדאגות היומיומיות, הוא שופט משם אחרת את החיים שלו, את העולם, את הסביבה. כנראה שזה קודם כל עוזר לו להתגבר על כל קשיי היום יום, על החיים שלנו המסורבלים מאוד. זה צורך מורגש, ברור, כל אחד מאיתנו נמצא בלחצים חיצוניים, פנימיים, שקשה מאוד להתמודד איתם במרוץ החיים, ולכן כמו שהגוף זקוק לחופש, לנופש, לצאת לבית הבראה, ששם הוא נח, שוכב, אולי שוחה, מקבל מסאז'ים למיניהם, כך גם האדם זקוק לאיזו הרפיה פנימית.

ההרפיה הפנימית מושגת על ידי מוזיקה, ריקוד, ישיבה יחד, על ידי הרבה פעולות חיצוניות שאדם מקבל אותן דרך חמשת החושים שלו, דרך תנועות מיוחדות, שנפוצות דווקא במזרח, ויחד עם זה גם על ידי פעולות פנימיות שנעשות כשהוא יושב. קודם כל זה מאוד נפוץ בעולם, אני ביקרתי פעם בצפון קרולניה, בהרי הסמוקי, במקום ענק בגודל של עשרות קילומטרים, שבו נמצאת קבוצה של אמריקאיים שכל הזמן נמצאת במדיטציה. הם מקבלים תרומות מכל מיני מקומות שבעולם, הם חיים חיים צנועים, יש להם ארוחת בוקר, צהרים וערב, מקום שינה, ובכל יתר הזמן הם נמצאים בהתבוננות. פשוט התבוננות בלבד.

עד כדי כך שעברנו לידם, ודאי לא ברכב אלא הלכנו ליד המבנים שהם ישבו בהם, מבנים עם חלונות גדולים, טרסות גדולות על ההרים, וממש ביקשו מאיתנו לא להפריע. זאת הייתה פשוט ישיבה של שעות ללא תנועה, ללא שום תזוזה, האדם ממש נכנס לתוך עצמו. אני לא יודע באילו כלים הוא מברר את עצמו, אבל בסך הכל מה שמובן לי מתוך מה שאני יודע על טבע האדם, מתוך מה שאני לומד מחכמת הקבלה, ממה שאני משיג בעולם הזה וקצת מזה שאני נמצא בעוד אילו דרגות, שהאנשים האלה מבטלים את האגו שלהם, זאת אומרת לא משתמשים בו.

בהתבוננות הזאת הם רוצים להתעלות מעל האגו, הם רוצים להיום שייכים לרוגע. וודאי שזה רצון אגואיסטי, אבל זה הרצון האגואיסטי הקטן ביותר, הזך ביותר, ולכן הם מרגישים מין חופש מכל עובי האגו הגדול שלנו. הם כאילו מרחפים בכל מיני דרגות האגו שיש בנו על הרמה הזכה ביותר שלו במה שכל אחד מסוגל. ולכן נראה להם שהם כבר נמצאים באיזו רוחניות. אצלם ההגדרה של רוחניות היא אחרת מאשר בחכמת הקבלה.

ולכן אני רק הסתכלתי עד כמה שאנשים מסוגלים להשקיע בזה, כי התמיכה, השכר שהם מקבלים בתוך האגו שלהם שנח, שנמצא כל פעם במילוי עצמי, שכדאי לו לעשות את זה, צריכה להיות ממש טובה כדי לעשות את זה.

ניצה: זו עבודה לא פשוטה, זה נראה כאילו שהם לא עושים כלום, אבל זו עבודה מאומצת.

כן, אלה מאמצים מאוד גדולים, זה ריחוק מהחיים. באותה קבוצה שראיתי, היו כמה מאות איש. גברים ונשים ללא שום קשר בין גבר לאישה, יש ביניהם חוק של איסור כל הקשרים הגופניים. המין אסור. זאת אומרת צריכים להתעלות מעל כל מה שיש, רק לתת לגוף את המזון המספיק כדי להתקיים וכל היתר בהתעלות פנימית. אני הכרתי עוד כמה קבוצות כאלה, הייתי בפגישה עם סוּפים בהולנד, באנגליה, בארצות הברית, הייתי בקשר עם אנשים שמחזיקים דרך תוכניות הרדיו שלהם עד שלושים מיליון איש באמריקה. אבל לי ברור מה קורה כאן, אנשים מתעלים מעל האגו שלהם למצב, לדרגות כאלה שהאגו כמעט ולא מורגש, ואז הם מרגישים את עצמם כמרחפים מעל הטבע וכביכול נמצאים בעולם הרוחני.

מעניין שבהרבה מהתרגילים שלהם הם לוקחים ציורים מחכמת הקבלה. נניח אותיות, וחוץ מאותיות מנטרות, מילים מיוחדות.

ניצה: המנטרות הן מחכמת הקבלה?

נניח י-ה-ו-ה שידוע שזה שם ה'. יש גם הרבה כנסיות שבהן משתמשים בזה, ואפילו משתמשים בסמל של מגן דוד.

 ניצה: שזה סמל של מפגש בין חומר לרוח.

כן. לכן זה מעניין איך שהתנועות שלהם, הריקודים וההליכה שלהם, הכל עם כל מיני סימנים רוחניים כביכול כמו שהם חושבים. אם נסכם בקצרה, כי אני לא התעמקתי בזה, המדיטציה או ההתבוננות הפנימית של האנשים האלה היא כדי להגיע למצב שמצליחים בו במיוחד ההודים, שהם מנתקים את עצמם כמעט בהכל מהחיים עד כדי כך שכמעט מפסיקים לנשום ומפסיקים לאכול, וכביכול מה שקורה להם זה שהגוף נכנס לאיזו תרדמה פנימית בכל המערכות שלו עד כדי כך שהוא יכול לחיות ימים ולילות ללא מזון, ללא שתייה וכמעט ללא נשימה.

ניצה: איפה האדם מתקיים באותו שלב בפנימיות שלו?

הוא מגיע למצב שהוא כמעט ולא מתקיים. זאת אומרת הוא מגיע למצב שהגוף צריך מינימום, הוא יוצא מכל החיים האלה של תחלופת החומר ויכול להתקיים ממש משום דבר.

ניצה: זה לא נקרא לעלות מעל הגוף?

לא, זאת לא עליה כי עליה צריכה להיות בזה שאדם יוצא מכוח הגוף שזה רצון לחיות, רצון לקבל, ולהגיע לרצון להשפיע. כשכל השיטות האלה היו רוצות להגיע לזה אבל לא מסוגלות, מפני שאין להן כוח לעלות לדרגה הבאה. כי מה שהן עושות זה לדכא את כוח החיות שבהם. ובדיכוי הזה אנשים מרגישים שהם טיפה מרחפים מעל החיים הגשמיים, הגופניים.

ניצה: כאילו מתעלים מעליו?

מתעלים מעל דרגת החי ונראה להם שזו כבר דרגה רוחנית.

ניצה: מתוך הדברים שקראתי ושמעתי, אנשים שמתרגלים מדיטציה בצורה מאוד אינטנסיבית כמו שתיארת, מדווחים שהם מרגישים מין תחושה של התעלות והארה. כשהם מתארים את ההארה הזו הם מתארים הרגשה של תודעה אחת ששולטת בכל העולם, ושהמציאות הגשמית היא מציאות שקרית, ושבתודעה הזאת הכל מחובר להכל, ולמעשה זה אחד שלם גדול.

זה נכון, מפני שהם מבטלים את האגו שלהם שפועל וקורע את המערכת הזאת להרבה גזרים וחתיכות, ואז הם מתחילים להרגיש מערכת אחת. אבל זו עדיין לא עליה לדרגה מעל העולם הזה, מעל האגו, ומעל המערכת הגשמית.

ניצה: אז בעצם מתאפשרת להם הצצה לתוך המערכת?

לא, אין הצצה.

ניצה: זו אפילו לא הצצה?

לא.

ניצה: אז איך הם בכל זאת חווים את החוויה הזאת שאתה אומר שהיא נכונה?

הם רואים שזה כך אבל לא שהם שולטים בזה, שנמצאים בתוך זה, אלא יש השערה, אשליה כזאת, הרגשה שבאמת העולם הוא כולו אחד. בעולם שלנו, גם בלי כל המדיטציות, יש הרבה אנשים שכך מרגישים, שהעולם זה עולם אחד. שכולם מחוברים, שהטבע הוא אחד. גם המדענים, אנשים אגואיסטים, מבינים שהכל זו מערכת אחת שבה אנחנו קיימים, ולכן חייבים לתת לחיות לחיות, צריך לאזן את כדור הארץ וכן הלאה. את חוק האיזון, את חוק ההרמוניה שבטבע, את כל זה האדם תופס בכלים האגואיסטים שלו, הוא לא צריך בשביל זה להתעלות מעל האגו. כוח לעלות מעל האגו שלנו זה כבר כוח אחר לגמרי, זה רק על ידי לימוד חכמת הקבלה, שעל ידי תרגילים מיוחדים אנחנו כבר מזמינים את הכוח הזה מתוך הטבע, והוא מביא לנו את האפשרות באמת להתעלות מעל האגו, ואז אנחנו מתחילים להיכנס לשלב הבא.

ניצה: אני יודעת שגם המקובלים נהגו לעשות מדיטציה. יש מדיטציה קבלית, התבוננות, מדיטציה בריקוד, בכל מיני צורות.

ודאי.

ניצה: האם יש שוני בין הדרך שבה מקובל עושה מדיטציה לבין הדרך שאותו יוגי בודהיסט עושה מדיטציה?

זה משהו אחר לגמרי, כי מדיטציה שעושה מקובל אם אפשר כך להגיד, נקראת "התבוננות" או "כוונות". ולכן יש הבדל, כי בכוונות אני מרכז את הכוח הפנימי שלי כדי להתחבר עם האחרים, להיות מחובר בפועל גם עם אנשים שמשתוקקים להגיע לחיבור ביניהם, ובתוך החיבור המעשי ביניהם הם רוצים להגיע לגילוי של כוח החיבור והאהבה. זאת אומרת, זו לא היבדלות מהסביבה אלא ההפך, זו התקשרות כמה שיותר חזקה ופנימית עם הסביבה. אם אנחנו רואים שאנשים מכל מיני שיטות מדיטטיביות, יכולים לעשות את הדברים לבד, הם לא צריכים אף אחד וגם החיבור ביניהם הוא לא חיבור בפועל בצורה גשמית.

בחכמת הקבלה זה לא כך, חכמת הקבלה מתכוונת לזה שאנשים בקבוצות שלהם באמת מחפשים מעמד, מחפשים מצב להיות ולהרגיש את עצמם כאחד. ורק בתנאי שהם מגיעים להיות כאחד ממש אפשר להגיד שכל אחד ואחד מאבד את האני שלו, ונכלל בתוך ה"אנחנו", וה"אנחנו" הזה הופך להיות ל"אחד", ואז בכוח האחד הזה הם מגלים את הדרגה הרוחנית. זאת אומרת, ביטול היש, ביטול האגו של כל אחד ואחד הוא הכרחי בפועל בתוך הקבוצה, כך שכל אחד מהקבוצה מתכוון להתחבר עם האחרים בזה שהוא מבטל את עצמו לגמרי כלפיהם. זאת אומרת, הוא מבטל את האני שלו, הוא מקבל אותם במקום עצמו, ויוצא מתוך עצמו אליהם כך שהאני הקודם שלו שהיה נראה לו שהוא קיים לחוד, בצורה אישית, אינדיבידואלית, פרטית, נעלם לגמרי והוא מתחיל להרגיש את עצמו במציאות החדשה בלתי נפרד מהכלל.

זאת הרגשה שלא קיימת בעולם הזה, אלא אפשר להגיע אליה אך ורק על ידי שימוש בכוח עליון מיוחד שנקרא "המאור המחזיר למוטב", וזה בעצם המנוף של שיטת התיקון. והשתתפות במאמץ משותף כזה של קבוצה שמשתוקקת להגיע לזה בצורה הדדית כולם יחד, נקראת מדיטציה קבלית או התבוננות או כוונות. יש כאן עומק גדול מאוד בתוך הטבע. איך אנחנו לומדים את זה? אנחנו מתחילים לגלות בהתבוננות הזאת פעולות, כוחות, שלבים, מדרגות. על כל זה כתוב בחכמת הקבלה, למשל ב"תלמוד עשר הספירות", שאדם שנכנס להתבוננות הזאת, מאבד את עצמו ומתחיל לקבל את הרגשת החיבור שלו עם אחרים, המצב הזה נקרא "עיבור". ואז הוא מתחיל לגדול, ובצורה טכנית מאוד מדויקת, על ידי אילו כוחות, ועל ידי אילו פעולות מצידו ומצד הכוח העליון, מתוארים השלבים שהוא עובר עד שמגיע להזדהות השלמה עם הכוח העליון שזה נקרא גמר התיקון שלו.

על כל זה, על המערכת עצמה, איך שהיא פועלת, איך שהיא מפעילה את האדם, איך שהאדם מגיב וצריך להגיב עליה ולהפעיל אותה, על כל זה מדובר בספרי הקבלה. זאת אומרת, אפשר להגיד שכל ספרי הקבלה מדברים על התבוננות, על מדיטציה, אבל מעשית. שהאדם נמצא בזה רק בקשר עם הקבוצה שלו ובביטול מעשי של האגו שלו, ועולה מעל האגו בדרגות יותר ויותר נעלות. שכל פעם האגו שבו גדל והוא עולה עוד יותר, האגו גדל והוא עולה עוד יותר.

אני כביכול עומד על הגבעה הקטנה שעליתי עליה, והגבעה הזאת מתחילה לגדול כמו האגו, ואני עומד עליה ושומר על עצמי, וכך על ידי האגו שגדל גם אני גדל מעליו. וכך עד שכל האגו הגדול שהוא באמת האופי של כל העולם, הטבע של כל העולם, הכוח של כל העולם נעשה תחתי. זאת אומרת, ההבדל בין חכמת הקבלה לבין כל יתר השיטות, שחכמת הקבלה לא מדכאת את האגו של האדם. היא לא אומרת לאדם "תתרחב, תהיה באוויר, במדיטציות, כאילו שאתה לא נמצא בגוף." חכמת הקבלה דורשת מהאדם להשתמש בכל האגו כי דווקא מעליו אדם צריך לעלות לרוחניות, ובלי האגו, בלי השימוש הנכון בו לא נעלה. לכן השיטה נקראת "חכמת הקבלה" איך בחכמה להשתמש בכוח הלקבל שבנו.

אורן: איך אפשר להשתמש בחכמה באגו שבנו?

בשני קווים, בכוח הקבלה ובכוח ההשפעה. את כוח הקבלה יש לנו אבל הוא נפתח לפי היכולת שלנו לרכוש את כוח ההשפעה שזה כוח הנתינה שבינינו שאנחנו מתחילים לרכוש על ידי האור העליון. לכן במידה שאנחנו רוכשים את כוח הימין שזה נקרא כוח ההשפעה, גדל בנו כוח הקבלה ואז על ידי שני הכוחות האלה, שזה נקרא שני קווים, אנחנו בסך הכל עולים בקו האמצעי ביניהם. זאת השיטה.

לחצו כאן להורדה