חיים חדשים - תוכנית 518 - כנסי "קבלה לעם", חלק ב'

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לשיחה שלנו עם הרב לייטמן. היום נרצה לדבר על תופעה תרבותית מרתקת שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות, כנסי קבלה. אני זוכר שראיתי בחדשות בשנים האחרונות, שפעם בשנה מראים צילומים של כנס קבלה גדול מגני התערוכה בתל אביב, עם אלפי אנשים מכל הארץ, ועוד אלפים נוספים שבאים מחו"ל, וגם השנה עומד להיות כזה אירוע מרתק של כנס קבלה. נרצה להבין מה זה הדבר הזה שקוראים לו "כנס קבלה", למה הוא מושך אליו כל כך הרבה אנשים, מה הם מוצאים בזה, ולהבין את הסוד הגדול של כנסי הקבלה.

ניצה: אני רוצה לשתף שוב את הקהל שבאמת אני מתלבטת כרגע. אחותי לומדת הרבה מאוד שנים קבלה, וכל פעם שמגיע כנס כזה, היא מנסה לשכנע אותי לבוא.

אורן: היום, אם את לא יודעת מה זה קבלה, אז את כבר לא בשיחה.

ניצה: אתה לא IN כביכול.

אורן: מדברים ואתה לא יודע על מה מדברים.

ניצה: כן בדיוק. אני מרגישה הרבה פעמים שהיא באמת חוזרת עם חוויה כזאת, היא לא יודעת להסביר אותה במילים, אבל אני מרגישה שהיא עוברת שם איזו חוויה טובה.

אז את מקנאה?

ניצה: אני מתחילה לקנא אבל אני עם הרגליים על הקרקע, ולפני שאני עושה צעד ונרשמת לשלושה ימים, ולוקחת חופש, ומשאירה את המשפחה בבית, אני רוצה להבין לאן אני הולכת. ובעצם הייתי שואלת, למה כדאי לי לבוא לשלושה ימים לכנס קבלה. מה אני הולכת לקבל שם?

מה את רוצה להרוויח?

ניצה: אני עובדת קשה מאוד, בית, קריירה כמו כולם, וגם כמו אישה. יש הרבה מאוד עומס, אני צריכה לעבור בין היכולת לתפקד בבית, במשפחה, בעבודה, פרנסה, ילדים, המציאות לא פשוטה. אנחנו גם חיים בארץ ובארץ יש כל הזמן מתיחויות, אז לא פשוט כאן. אולי הייתי רוצה לקבל משהו שקצת ירגיע אותי, אולי משהו שטיפה יטעין אותי, משהו אנרגטי. בסוף היום אני כמו הסוללה של הטלפון שנגמרה, זהו אין יותר אויר, יש לי תחשה של חוסר חיות.

זאת אומרת, זו כבר לא האנרגיה הגשמית, אלא משהו אחר.

ניצה: הייתי רוצה משהו שייתן לי באמת להרגיש איזו התחדשות, משהו.

לא, התחדשות זה לא מספיק.

ניצה: אז מה?

זה חוסר מטרה.

ניצה: אז זהו, אין לי מטרה, אני יודעת שיש דבר כזה שנקרא כנס קבלה.

לא כנס קבלה, לא מדברים על כנס קבלה דווקא. יש לך שעמום מסוים בחיים ואני קורא לזה "חוסר מטרה".

ניצה: לא חשבתי על זה כשעמום כי אני לא משועממת, אין לי דקה לנשום, אני עובדת נורא קשה.

זה מבחוץ, ומה בפנים?

ניצה: מבפנים יש רגעים מסוימים שאני מרגישה מין ריקנות קטנה.

ואיך את עונה על השאלה שמתפרצת מבפנים, בשביל מה אני חיה, למה, מה תועלת מהחיים שלי?

ניצה: אני חושבת שאני מנסה למלא אותם ברגעים קטנים.

בקיצור, לשכוח.

ניצה: לא לשכוח, למשל אנחנו מנסים לעשות כל מיני טיולים משפחתיים, קצת לצאת לנופש.

אז לא לשכוח לרגע, אלא לכמה שבועות.

ניצה: כן, אני מנסה למצוא משהו שימלא אותי, להרגיש איזו תחושה שיש משהו קצת יותר גדול מהחיים, זאת האמת.

לסתום את החיסרון הזה.

ניצה: יכול להיות שכן, לא חשבתי על זה כך אבל עכשיו שאתה מתאר את זה, אז אולי באמת כן. כי יש איזו תחושה שלא יכול להיות שזה כל מה שיש בחיים, לקום בבוקר, לדפוק כרטיס בעבודה, לרוץ הביתה מהר מהר, לעבוד במשרה שנייה.

אבל את עברת גם הרבה אירועים יפים, טובים בחיים, טיילת בכל העולם, ועשית כל מיני דברים, ויש לך ילדים מוצלחים וכן הלאה. את לא מרגישה שזה ממלא אותך?

ניצה: אם להיות כנה עם עצמי, ביומיום זה נראה שכן.

לא, ביומיום זה מרוץ.

ניצה: נכון, אני עסוקה, אני חיה במרוץ. דווקא לפעמים כשאני נוסעת לחו"ל ויש לי רגעים של שקט, אז כן, לפעמים אני מרגישה איזו תחושה שכאילו משהו חסר.

משהו חסר. מה יהיה לך בסיכום החיים?

ניצה: אני מניחה שהחוויות שחוויתי עם האנשים שאני אוהבת.

עד אז הם ימותו.

ניצה: אני מקווה שאנחנו נחייה עוד הרבה שנים.

מקווה. עוד 5, עוד 10, עוד 20 שנה?

ניצה: יש לי הרבה רגעים שבהם אני חושבת, אם הייתי צריכה עכשיו לעשות מעין סיכום כזה, מה עשיתי עד היום, בדרך כלל החוויות הכי עוצמתיות הן עם האנשים שאני אוהבת, שאני נמצאת בחברתם, זה יכול להיות חברים, זה יכול להיות משפחה.

אבל זה הכל עובר גם אצלם, גם אצלך.

ניצה: הרגעים של ביחד, אלה בדרך כלל הרגעים שאני אזכור.

כן אבל זה הכל כדי לתת קצת טעם לחיים, אבל לא משמעות.

ניצה: עכשיו סקרנת אותי עוד יותר. אז מה הולך להיות שם, בכנס קבלה?

כנראה שהחברה שלך מספרת לך על משהו יותר גדול.

ניצה: מה זה?

היא מרגישה שבכנס היא מקבלת משמעות לחיים. משמעות זה שלחיים שלנו יש משמעות, איזה צורך גבוה, מטרה גבוהה שאפשר להשיג אותה, והמטרה הזאת נמצאת מעבר לחיים ומוות, היא מעבר לחיות של הגוף הזה. ואם הגוף הזה חי או מת, יש משהו שנמצא כל הזמן בקיום, ואני רוצה לשייך את עצמי לאותו קיום, שלא נמצא בגוף. יש משהו שלא שייך לגוף, שאפילו אם תחליפו לי את כל האיברים, בכל זאת האני הזה נשאר, כי אם הוא נעלם, אין לי שאלות. אבל יש בי משהו שאומר שהאני הזה דורש דווקא מטרה נצחית, הוא דורש קיום מעבר לגוף, הוא רוצה לצאת מהגוף, הוא רוצה להרגיש שלמרות שהוא לא מסכים עם הגוף הזה, הוא קיים במקביל אליו, במישור יותר גבוה.

אנשים ששואלים כך, הם רוצים לגלות את מהות החיים, משמעות החיים, ואז הם באים לכנס. מפני שהנקודה הזאת שלי, היא האני שלי, היא לא מזדהה עם הגוף, כי את הגוף אפשר להחליף. היום אפשר להחליף את כל חלקי הגוף, ואני רוצה להרגיש את עצמי מחוץ לגוף, להרגיש שהוא קל, וכל הזמן הולך ומת מרגע לרגע יותר ויותר, עד שנכנס באמת למוות. אני רוצה לצאת ממנו, אני רוצה להרגיש את החיים שהם לא קשורים לגוף הזה, למכונה הזאת. אני מרגיש שאני כביכול נמצא בו בצורה ממש מקרית, אבל זה לא אני.

ולכן אני מחפש שיטה שיכולה לעזור לי להתעלות מעל הגוף, לראות את החיים כלא מוגבלים בתוך חמשת החושים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. אני לא רוצה להיות מוגבל איך אני זז, איך אני הולך, מסתובב, לא להיות בפלוס שלושים ולא יותר, או במינוס שלושים ולא יותר, אלא לחיות מחוץ לכל הגבולות. לא חשוב לי אם זה עם אוויר או בלי אויר, במים או בלי מים, אני רוצה להיות בלתי מוגבל כמו בחלום, לצאת מגבלות הגוף. כי הוא כל הזמן קובר אותי, הוא אומר לי אתה צריך ללכת לעבוד ולדאוג למשפחה ולעוד כמה גופים שלידך וכולי וכולי, ואני לא רוצה. איך עושים זאת? אז אומרים, אפשר לצאת מהגוף, זה אפשרי וזה אמתי.

ניצה: זה לא מסוכן לצאת מהגוף?

לא. לצאת מהגוף מבחינה רגשית, לא להזדהות עימו. הגוף הוא בהמה, כמו הכלב שלידי, שאני מטפל בו והוא חי אצלי בבית. מצד אחד אני יושב לי בכורסה והוא יושב על הרצפה לידי, ואני אוהב אותו, נותן לו לאכול, הוא אוהב אותי, ואנחנו באמת חברים. שמצד שני אותו הדבר, אני רוצה שהגוף שלי ישב על הרצפה, ואני אהיה בכורסה רק כנקודה קטנה, שהיא האני. ואני רוצה שהאני הזה ישיג את הקיום האמיתי שלו, לא דרך הגוף שמגביל אותו בכל, כמו הכלב. וכדי לצאת מהגוף, אני צריך אמצעי שיעשה לי את השירות הזה, את העבודה הזאת, לכן אני בא לכנס.

ניצה: זאת אומרת, בכנס אני חווה התעלות?

התעלות מעל הגוף.

ניצה: התרוממות רוח כזאת, התעלות?

כן. מעל הגוף.

ניצה: מעל הגוף, אבל לגוף לא קורה כלום, אני רק בודקת?

לא, אל תדאגי, תישארי כזאת מטופחת הכל בסדר, שום דבר.

ניצה: זאת אומרת, משהו בפנימיות שלי. אתה מדבר על משהו פנימי יותר?

כן. לא יהיה שום דבר לגוף. לא תזדקני פתאום.

ניצה: אם אני אהיה יותר צעירה זה בסדר, אז אני מוכנה.

אז איך עושים? עושים את זה בצורה פשוטה. אני צריך לצאת מעצמי, זאת אומרת לצאת מלהתעניין בגופי. על ידי זה שיעזרו לי אנשים חיצוניים שאני אצא אליהם, הם כאילו יכניסו לתוך הגוף שלי ידיים ויתפסו את הנשמה שלי ויוציאו אותה מהגוף.

ניצה: זה לא מפחיד, זה נעים?

לא מפחיד, הפוך. אני רוצה שיעשו לי את זה. אני רוצה שהאני שלי יצא מהגוף הזה ויהיה מחוצה לגוף. ואז אני נכנס בהם, ואני מרגיש אותם, וכשאני יוצא מהגוף ומרגיש אותם, אני מתחיל להרגיש את העולם הרוחני. אני מתחיל להרגיש איך כולם מחוברים, כי אני כבר לא מסתכל על העולם דרך האגו שלי, שזה הגוף שלי, אלא אני מסתכל מחוצה לזה, אז אני מגלה שהעולם כולו הוא אור גדול שממלא את כל העולם. באור הזה קיימים כולם בצורה ללא גופים אלא רק רצונות, והרצונות האלה מחוברים ביניהם, ובחיבור שלהם הם מהווים איזו מערכת שנקראת "הנשמה". וכולם נהנים להרגיש את עצמם בתוך הנשמה הזאת כי בה מאיר האור, ממלא אותה, מהנה את הנשמה הזאת, והאור הזה נקרא כוח עליון או בורא. זו לא מיסטיקה.

ניצה: זה לא מיסטיקה?

אין כאן שום מיסטיקה, ההפך, יש כאן עבודה מאוד קפדנית, ויכול להיות שתצטרכי לבוא לכמה כנסים עד שתגיעי למימוש.

ניצה: לאותה הרגשה?

כן.

ניצה: אם הבנתי ממך נכון אז לכל אחד מאיתנו יש גוף כמו שאנחנו רגילים, אבל אתה תיארת מצב שיש נשמה שהיא אחת. זה כאילו יש נשמה מחוברת ויש גוף. מה בדיוק אני מרגישה בחיבור, ואיפה אני מחוברת. אני מחוברת בלב, בראש, בנשמה?

עם האחרים?

ניצה: כן.

את לא יודעת. את עכשיו לא מרגישה.

ניצה: אני לא יכולה להרגיש את זה.

לא, זו הרגשה פנימית, שאת פשוט מחוברת, ללא שום מעבר בחיבור הזה. אלא מחוברת וזהו, כאילו מבפנים לבפנים.

ניצה: מהי תחושת החיבור הזאת? נניח אני זוכה ומרגישה אותה בכנס. אז מה קורה לי אחרי שכבר חוויתי פעם אחת את הרגשת החיבור הזאת?

את כבר יודעת שיש עולם עליון, שיש חיים שלא קשורים לגוף. שעכשיו יש לך חיים גופניים, וחיים רוחניים.

ניצה: זה לא מבלבל לחיות כך?

זה לא מבלבל, להיפך. את חיה עכשיו בשלווה. את יודעת שיש לך בשביל מה לחיות, ומה שלא יהיה בגוף הזה, בכל זאת יש לך חיים נצחיים שלהם את צריכה לדאוג. כי עכשיו בזמן שאת חיה כאילו בשני העולמות, את יכולה להגדיל את החיות שלך בעולם העליון, בחיבור בין בני אדם.

ניצה: קודם תיארתי שיש איזו נקודה מסוימת שהיא כאילו ריקה, איזו ריקנות קטנה שהיא כל פעם מתעוררת לרצון.

היא עכשיו מאירה.

ניצה: מה הקשר?

אותה הנקודה, היא עכשיו מתרחבת, מתנפחת, מתמלאת עם האור העליון, עם אותה הרגשה של חיבור עם יתר הרצונות של בני האדם שגם יוצאים מגופם. ועם הכוח העליון הכללי, שזה האור העליון, הוא הבורא. ואתם כולכם נמצאים כמשענת שבה מתגלה הבורא.

ניצה:, אני נכנסתי קצת לאתר וקראתי, והבנתי שבאמת מגיעים הרבה מאוד אנשים לכנס כזה, אז האם יש קריטריונים מסוימים, כל אחד יכול לבוא ולהתחבר, כמו שאתה מתאר? 

כן.

ניצה: לא צריך איזו הכנה מוקדמת לזה?

למי שיש כן, למי שאין, אין. אבל לכל אחד יש יכולת להיכנס. אנחנו חיים במצב כזה, בעידן כזה שלכולם יש יכולת להשיג את החיבור ודרכו את הבורא.

ניצה: מה זאת אומרת?

זה נפתח לכולם, לכל האנושות.

ניצה: אמרת שאנחנו משיגים חיבור לנשמה, ועכשיו אמרת בורא, אז מה הקשר?

האור שממלא, הכוח הזה, ההרגשה הזאת שממלאת את החיבור בינינו, נקרא אור עליון או בורא. כשאת מרגישה את זה, נעלמות כל השאלות, כי הכל נעשה ברור.

ניצה: אז אני כבר יודעת, אני כבר מרגישה את זה.

כן. את לא צריכה שום הסבר.

ניצה: נניח שאני עוברת שלושה ימים כאלה.

חוויה.

ניצה: חוויה מאוד גדולה. אני מתחילה להבין שמדובר בחוויה כנראה מאוד גדולה, איך זה משפיע על החיים שלי אחר כך?

את חוזרת לחיים שלך, לבעל ולילדים, וממשיכה. אבל עכשיו את כבר מתחילה לעשות חשבונות בלקשור את עצמך לחיים רוחניים גם כן. זאת אומרת, את מעוניינת להגדיל גם את החיים רוחניים, חוץ מהחיים הגשמיים. זאת אומרת, תמיד יהיה לך עוד חשבון.

ניצה: כלומר חוץ מעבודה, בית וילדים.

זה יהיה בצורה יותר מאוזנת, את יותר רגועה. זה נותן לך יותר פרספקטיבה לראות את הדברים ליתר מרחק, להתייחס לזה בצורה יותר בוגרת, יותר מאוזנת.

ניצה: איך החיבור, החוויה הזאת, הרגשית או הרוחנית, משפיעה על הצורה שאני חושבת אחרת, או רואה דברים בפרספקטיבה אחרת? אני מבינה שזה יוצר לי איזו חשיבה יותר רחבה. אם הבנתי, יש פה חוויה שהיא רגשית או רוחנית, קשה לי, אני לא יודעת אפילו איך להגדיר אותה.

זה אותו דבר.

ניצה: ופתאום אני מתחילה לחשוב בצורה קצת אחרת. כאילו זה פותח לי את העיניים למשהו.  

נכון.

ניצה: איך נפתחות לי העיניים מתוך החוויה?

את מתחילה לקחת בחשבון גם את תהליך ההתפתחות הרוחנית שלך. ואז את שואלת על כל מצב שבחיים הגשמיים איך את יכולה לעשות ממנו רווח רוחני. האם זה לא מנוגד, כי אם זה מנוגד, אז את לא תעשי. אם זה הולך יחד, אז ודאי שכדאי לעשות.

ניצה: איך זה ישפיע על ההתנהלות שלי למשל, מול הילדים שלי? 

תשתדלי לחנך אותם כמה שיותר קרוב לזה. לא שאת פותחת להם את זה, תלוי בגיל שלהם. אבל אם עדיין הם בגיל הרך, עד נוער, את לא מספרת להם שום דבר, אלא לאטלאט, פה ושם בכמה מילים, שיהיה להם איזה הרגל.  

ניצה: כשהסתכלתי בתכניה של הכנס, ראיתי שיש שיעורים וכל מיני סדנאות, ואירועים תרבותיים.

כן

 ניצה: יש משהו מסוים, כמי שמגיעה פעם ראשונה, שכדאי לי להתמקד בו? אני רוצה לחוות את החוויה, כמו שתיארת, הכי עוצמתית שיש. במה כדאי לי להתמקד? 

אנשים שמגיעים לשם, מגיעים באמת כדי לשתות את הכל לרוויה. אז מה לעשות? אני חושב שפשוט צריכים להגיע לבד, ויכול להיות שטוב עם עוד מישהו, אבל לא שהוא יגנוב ממך את תשומת הלב מהכנס.

ניצה: אני באה עם אחותי.

איתה זה בסדר. ואז אם את איתה, היא יכולה להיות בשבילך כמו אדם שהולך איתך ומכיר לך את כל הדברים שנעשים. את תרגיעי, את צריכה פשוט להשתתף, אין שם שום דבר מיוחד, אלא השתתפות ברוח, לא רק במעשים, אלא גם ברוח. כמה שפחות לחשוב על משהו, רצוי לשכוח בבית את הטלפון, ממש, אני אומר בשיא הרצינות.

וכך להגיע, אין שום דבר בעולם חוץ מהמקום הזה, עד שאני יוצאת בערב. ולא להסתכל על שום דבר, כמו כולם, אף אחד לא שם לב על אף אחד. כולם ממש רוצים להוציא מהמפגש הזה כמה שיותר את הפוטנציאל שלו הרוחני.

ניצה: הבנתי שאתה נותן שיעורים.

אני נותן ביום שבע שמונה שעות.

ניצה: שיעורים.

שיעורים, סדנאות, כל מיני פעולות.

ניצה: מה המטרה של זה, להעשיר את הידע, מה בדיוק עושים השיעורים?

שיעורים הם לא לידע, זה לא מקום לידע. הידע הוא במשך השנה, שאנחנו עושים שיעורים בין הכנסים, אלא זה לחבר את כולם, להביא את קו המחשבה לאחד, כוונה לכיוון אחד, להתחיל לחבר בין אנשים. לפני ההרצאה שלי יש הכנות מיוחדות שנקראות ישיבת חברים, גם גברים וגם נשים משתתפים בהן.

ואחרי זה, כשאני נותן הרצאה, אני מעביר סדנה. זאת אומרת, אני נותן שאלות וכולם יושבים בעשיריות, למרות שזה אלפים, אבל כולם יושבים בעשיריות ודנים על השאלות שלי, כדי למצוא עליהן תשובות. אבל לא העיקר למצוא תשובה, העיקר להתחבר בתוך העשירייה, כי בהתאם לחיבור הם מושכים אותו מאור המחזיר למוטב, שממלא אותם יחד כנשמה אחת.

כאן בתוך הסדנה, נעשה במיוחד התהליך הזה הכי נעלם, הכי סודי, הכי רוחני. שמתוך החיבור של האנשים, לא הגופני, אבל הגופים גם משתתפים, חיבור ברצונות, במחשבות, בכוונות, בתקוות, אז מתוך זה שהם רוצים להתחבר ביניהם, עושים מאמצים להיות יחד, בתוך המאמץ הכללי הזה, המשותף, שם הם מרגישים שמתגלה לאטלאט, כוח עליון, והוא לכולם אחד.

וכך, מפעם לפעם, פעם לפעם, יש כאלה שלושה סשנים ביום, ושלושה ימים, זאת אומרת, יש מקום להתקדם.

אורן: מאוד סקרן אותי הדברים שדיברתם, זה עשה לי גם חשק לבוא ולראות במה מדובר בכנס קבלה, רק אני חייב להגיד מראש שאני באופי שלי, בן אדם בכלל לא חברותי. זה מתאים גם לאנשים שהם לא חברותיים?

זה לא שייך. יש אנשים כאלה, ויש אחרים. זה שייך לכל סוגי אנשים כי זאת השיטה היחידה לחיבור שאנחנו חייבים לעבור, כל האנושות חייבת לעבור כדי להגיע למצב של גילוי הכוח עליון לאנושות בעולם הזה, בחיים האלה.

אורן: אז בתור בן אדם לא חברותי, איך אני אסתדר?

אתה תסתדר כמו כולם, אתה לא תרגיש לחץ.

אורן: זה מה שהתחלתי לחשוש קצת.

לא, אני מבין אותך, אני לא פחות ממך כך. וגם הגברת אני חושב שהיא לא חברותית.

ניצה: נכון.

אורן: לפני כמה שנים הזמין אותי חבר לפסטיבל, זה היה בחו"ל, פסטיבל רוחני, ובאתי וכולם בחיבוקים וכולם בזה, נכנסתי ללחצים קצת, האמת.

כאן יכול להיות שיהיו חיבוקים גם כן, אבל זה יהיה בצורה כזאת שאתה יכול באמת, בשקט לא להשתתף.

אורן: אבל איך אני אגיע לאותם חברים? תארת פה לגלות את הנשמה.

זה יכול להיות בפנימיות, ולא בחיצוניות, אם אני מחבק מישהו, ודאי שזה משפיע עלי, אני בכל זאת מחבק, אפילו מרגיש שאני תפסתי שני אנשים משני הצדדים וזה משפיע עלי רגשית גם כן. ומהרגשות האלה אנחנו מתקדמים לרגשות יותר פנימיים. בכל זאת זו לא חובה. אתה לא תרגיש שאתה אונס את עצמך.

אורן: נניח שאני באמת אעשה את הצעד הזה והפעם אני אבוא, איך אני יודע שאני מתחיל להרגיש את הנשמה שלי, למה אני צריך לצפות, לאיזה רגש? למה אתה מתכוון בדיוק?

אתה רק תשתדל להיות עם כולם ברצון פנימי, לגלות את הכוח העליון, אבל דרך החיבור. שבחיבור הזה, אתה רוצה להיעלם, להתמוסס באחרים, ואז אתה תרגיש כנגד זה, שבא אליך ומתגלה הכוח העליון. כדאי לנסות.

אורן: אני בא. תודה רבה לך הרב לייטמן.

ניצה: גם אני.

נפגש שם.

אורן: תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב.

להתראות בכנס. כנס קבלה, חיים חדשים.

מזמינים את כולם.

לחצו כאן להורדה