חיים חדשים - תוכנית 525 - להבין את חוקיות החיים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על מערכת היחסים הכי אינטימית שיש לנו בחיים, אני ואלוהים. דיברנו על כך כבר כמה פעמים ובכל פעם למדנו דברים מדהימים, חדשים, מאוד מרגשים. ואנחנו רוצים להמשיך וללמוד איך להיות בקשר טוב עם אלוהים.

טל: בתכניות האחרונות דיברנו על גישה שהיא באמת מהפכנית לחיים שלנו, שאלוהים נמצא בכל דבר. מסביבנו, בסיטואציות שאנחנו עוברים, אפילו בתוכנו, במחשבות, ברגשות שלנו. זה משהו שלא פשוט לתפוס אותו, זה יכול להיות אפילו קצת מבלבל. המלצת לנו אפילו לחזור כמה פעמים ולשמוע.

אני כבר לא מבין אותך.

טל: למה?

נניח שאני נמצא באיזה מקום, נכנס לאיזו מדינה, יש שם חוקים מיוחדים, ואני לא יודע את החוקים האלה, וכל פעם אני נתקל בכל מיני מצבים. אני משלם קנסות, זורקים אותי, לא רוצים לשרת אותי במסעדה, ואני לא יודע מה קורה כאן. זה עולה לי בהמון כוחות, בכסף, בבריאות, בעצבים והכל. אני רוצה להסתדר באותה מדינה ואני לא יכול. אני לא יכול לקנות, לא יכול למכור, לא יכול לעזור, לא להסתדר, לא לעבוד, שום דבר. למה? כי אני פשוט לא יודע את החוקים שלה, זה הכל. זה המצב שבו האדם נמצא. כל האנושות נמצאת באיזו מדינת הכוח העליון, בשליטת הבורא, וכולנו לא יודעים איך להתנהג, ולכן כל החיים שלנו הם כל כך קשים.

טל: בדיוק על זה רצינו לשאול. יש אמירה מפורסמת שאומרת, "אנחנו עושים תוכניות ואלוהים צוחק".

יושב בשמיים יצחק.[1]

טל: ומסתבר שזה בהרבה תרבויות. ראיתי שג'ון לנון הכניס את זה לאחד השירים שלו, וגם באידיש יש איזה פתגם. כמה שאנחנו נתכנן, בסוף הדברים יקרו איכשהו אחרת ממה שתכננו.

נכון.

טל: אתה אומר שיש איזו מדינת "הכוח העליון", כך קראת לזה. האם הוא באמת צוחק עלינו?

אנחנו נמצאים ברשת כוחות, במערכת. זה כמו שאת נכנסת לאיזו מדינה, ושם כולם מתנהגים לפי הכוחות האלה, לפי הרשת הזאת, לפי החוקים. וכשאנחנו נכנסים לשם, אנחנו לא יודעים איך להתנהג נכון, ואז אנחנו כל הזמן נתקעים בכל מיני בעיות. אנחנו לא נכנסים לתוך המערכת הזאת.

כמו לדוגמה עם מחשב, שפתאום מכניסים בו איזו תוכנה שאני לא יודע איך לעבוד איתה. אני רוצה להדפיס, במקום זה אני לא יודע מה קורה, אני רוצה לשלוח מייל, אני גם לא יודע מה קורה, וכך עם כל התוכנות הפנימיות שיש במחשב, אני לא רואה שזה עובד. או אם זה עובד קצת, אז אני מקבל משהו שהוא תמיד בצורה מכופפת, שבורה, ואני לא מצליח בשום דבר.

טל: זאת אומרת, אין מישהו בשמיים שצוחק עלינו.

אין דבר כזה. זו רשת של כוחות, של חוקים, שזה הטבע. ואני לא מבין את הרשת הזאת, לא מבין את החוקים האלה, ואף אחד לא לימד אותי את זה בחיים שלי. יותר מזה, אנחנו רואים שדור אחר דור, בעקשנות, אנחנו לא רוצים ללמוד, אפילו לא רוצים לחקור. אנחנו גם לא מבינים, לא מסבירים לנו.

עד שאחרי אלפי שנים, אני מוצא איזה ספר שבו אני מתחיל למצוא איזה הסבר, איפה אני באמת נמצא. אני מטייל ברחובות של המדינה הזאת, רוצה להסתדר בכל מקום, ושום דבר לא הולך. ופתאום אני מוצא ספר, שם מסבירים לי לפי אילו חוקים המדינה הזאת מתקיימת, איך אני צריך לפנות לכל מקום, ואיך אני צריך לעשות כל פעולה ופעולה. איך למכור את עצמי באיזה מקום עבודה, להרוויח שם, לקנות בית, לקנות מזון, להסתדר עם המשפחה, לחנך את הילדים, שהכל יהיה יפה וטוב. אני רואה שכולם נהנים. פתאום אני מרגיש, פתאום אני רואה, שיש שם אנשים שנהנים ואני לא. מה קורה לי?

טל: אני חושבת שאם היינו יודעים שיש באמת ספר כזה, היינו מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל דבר כזה. משום מה אין לנו ספר כזה.

זה בדיוק הסיפור מהזוהר. יש כזה ספר שנקרא ספר הזוהר. והוא מספר לנו על המדינה הזאת ועל החוקים שקיימים שם, ואיך אנחנו יכולים להבין אותם, לרכוש אותם, ולאמץ אותם כך שהם יהיו לטובתנו.

טל: תספר לנו קצת, כדי שנוכל להתחיל להבין מה הם?

לא, את זה צריכים ללמוד. אבל אז, כשאני מוצא את הספר, אני מוצא את קצה החוט איך להסתדר באותה המדינה, ובכלל מבין שאני נמצא באיזה מקום, ובמקום הזה לא שלא הולך לי, אלא לא הולך לי מפני שאני לא מבין את החוקים האלה, אני לא מתאים למקום. אני נמצא כביכול בעולם הזה, כי אנחנו מדברים בעצם על העולם הזה, ואני לא מרגיש שאני מתאים לו, אני לא מרגיש. למה? כי לפי הרצונות שלי, לפי התכונות שלי, לפי הנטיות שלי, הייתי רוצה עולם אחר.

טל: אולי לא עולם, אבל בטח היינו רוצים תנאים אחרים.

לא, אם התינוק נמצא נניח בבטן של אימא, אז הוא מרגיש את עצמו טוב. הכל מוכן לו, הכל טוב לו, הוא מתפתח רק על ידי השפעות חיוביות. זה נקרא שהוא מתאים לעולם שהוא נמצא בו. אחר כך כשהוא נולד, ככל שאנחנו רוצים לעשות לו חיים טובים, בכל זאת, כל יום ויום, הוא חייב להשקיע יותר כדי להתאים את עצמו לעולם. וזה לא פשוט, יש תמיד הגבלות ובעיות והוא צריך להסתדר. ככל שהרצון שלו גדל, הרצון שלו הוא שמפריע לו להיות כל הזמן מותאם לעולם.

כשאנחנו נמצאים בתוך אימא, אנחנו מנוטרלים, האימא שולטת עלינו ואנחנו מתפתחים. ברגע שאני נולד ויוצא מהאימא, אני מתחיל להתפתח ברצון האגואיסטי שלי, ואז העולם נעשה מנוגד לי. אפילו שההורים והקרובים ובכלל כל העולם, מתייחס לילדים בצורה טובה וסלחנית, אפילו שאנחנו שומרים עליהם וודאי סולחים להם על כל דבר, בכל זאת, כל יום ויום הילד חייב להתגבר, "זה אסור, זה לא כך וזה כך, אתה צריך להתחיל ללכת, אתה צריך להיות חזק יותר, אתה צריך ללמוד לכתוב ולעשות כך וכך". כלומר, כל הזמן זה לא כמו שבא לי.

לכן השאלה, האם זה נקרא שאני מתאים לעולם? אם אני כל הזמן צריך לעשות נגד הרצון שלי, אז אין התאמה בין הרצון שלי לעולם שאני קיים בו.

טל: על זה אני יכולה להסכים.

אם כך מה לעשות? אולי נולדתי בכלל בטעות, נכנסתי בטעות לעולם שלא מתאים לי ואני צריך להיכנס לדלת אחרת, להיוולד לעולם אחר? כאן אני צריך למצוא את התשובה. והתשובה היא פשוטה, אתה נולדת לעולם שלא מתאים לך, אבל אתה נולדת בעולם הנכון. כי עכשיו אתה צריך להתאים את עצמך לעולם. ומה שמעניין, כשאתה מתאים את עצמך אליו, אתה תראה שהעולם באמת מתחיל להיות מותאם אליך. יש כאן דבר והיפוכו. זאת אומרת, אני מגלה עכשיו שכל הבעיה שלי עם העולם, זה הרצון האגואיסטי שלי, ואני כולי רוצה ורוצה, ואני לא מקבל כלום. בקושי משהו כדי לשרוד, אבל בדרך כלל זה מגיע אליי על ידי מכות ממש.

אם אני מפסיק לדרוש מהעולם, אלא מקבל רק כדי להתקיים ולהתחבר אליו, לא לקחת לעצמי, אלא לתרום לכולם, אז פתאום אני רואה שהעולם הוא אחר. אני פשוט לא הבנתי קודם איך המדינה הזאת מתקיימת, העולם דווקא מצוין, הוא טוב, הוא רחמן, הוא רך, יפה, אפילו טוב יותר ממה שהיה לי ברחם. הרבה יותר טוב. זאת אומרת, הוא מתאים לרצונות החדשים שלי. כשהפסקתי לדרוש כל הזמן, והלכתי להתחבר איתם, אז הכל נעשה טוב. אני פתאום רואה שאני פשוט לא הבנתי איך העולם הזה מתקיים, לכן הוא נראה לי כל כך גרוע. אבל באמת, העולם הוא טוב. רק אני דרך האגו שלי, ראיתי אותו כנורא, נורא מאוד.

טל: אם ניקח דוגמא של אדם שהוא כבר בוגר, שבאמת חסרים לו בחיים כל מיני דברים, פרנסה, בריאות, זוגיות.

הוא, בהסתכלות שלו על העולם עושה את העולם, רואה את העולם, והוא רואה את העולם המקולקל. אבל ברגע שהאדם עצמו משתפר, הוא לא צריך לתקן שום דבר רק את עצמו, הוא רואה שהעולם באמת  מתוקן.

טל: אמרת שזה בגלל שהוא רוצה ורוצה ואז הוא לא מקבל כלום.

כן. כי העולם הזה באמת מתקיים לפי תוכנה אחרת, לפי נתינה ולא לפי קבלה. ברגע שאני נותן, שאני רוצה לתת, אני מקבל הכל. זה טריק כזה שיש כאן בעולם, רק אחד, לא יותר.

טל: אני חושבת שזה משהו שהוא די מוכר, לתת בשביל לקבל. יש הבנה כזאת.

אבל זה לא שאני משלם ואז אני מקבל, כמו בכל מקום. בעולם הזה שאני נמצא בו עכשיו, כשאני בא כדי לקנות, אני בקושי מספק לעצמי את מה שאני רוצה. סתם כך, אף אחד לא רוצה לתת לי.

טל: מה זה אומר להפסיק לרצות כל הזמן?

זה אומר שאני בא לכל מקום ברצון שלי להשתתף, להתחבר, לתת, אפילו לאהוב. כשאני בא בצורה כזאת, אני רואה שהעולם הוא כולו השפעה, הוא כולו נתינה, הוא כולו אהבה. אני מתחיל לראות שבכל מקום מקיימים חוק אחד, חוק של אהבה. שיש בעולם הזה שליט אחד, מלך אחד, וכל העולם, כל בני העולם, מקיימים את הרצון שלו ברצון שלהם, מכל הלב.

ועכשיו, כשאני מתייחס כך לכולם, גם אני רואה את זה. ו"איך לא הבנתי את זה קודם? איך לא ראיתי קודם שזה כך? מה קרה? למה גם לא סיפרו לי על זה?". אמרו, "היה אסור לספר לך קודם, כי לא היית מקבל אותנו ברצינות, היית צריך בכל זאת לסבול, לקבל מכות, להרגיש לא טוב, ולא לזמן קצר, אלא במשך כמה וכמה דורות, שנים, אלפי שנים. וכשאתה בא עם הניסיון המר, אז עכשיו כשאנחנו מספרים לך אתה יכול לשמוע. קודם לא רצית לשמוע, קודם דחית אותנו באגו שלך. "אני לא צריך שום דבר, אני לבד. אל תסבירו לי איך אני צריך להתנהג, לכו ממני, תביאו לי מה שאני רוצה"".

אבל אז אני רואה שאף אחד לא עושה. אם אני נכנס נניח לאיזה מקום חנייה, אני רואה פתאום שמסדרים לי כך שאני לא יכול לצאת. כשאני נכנס עם הרכב לאיזה מקום, אני מקבל קנס. וכך בכל פעם ופעם שאני רוצה ללכת לפי הרצון שלי, ממש חותכים לי את הכל. וכשלא נשאר לי כבר כוח, אז אני מתחיל לשאול "מה הטעם בחיי? למה אני חי בצורה כל כך קשה? מה לעשות?". ואני עוד רואה שאני נמצא לפני גל צונאמי ענק שמגיע, אם מצד הכלכלה והאקולוגיה, המשפחה והילדים, המחסור בעבודה, ואולי גם איזו מלחמה אטומית שמאיימת, "איפה אני נמצא?". אז אומרים לי, "אתה מבין שאם אתה תמשיך כך, זה מה שיבוא אלייך. אנחנו חיים ברמה אחרת, בצורה אחרת, אנחנו חיים בעולם שכולו טוב. מי זה אנחנו? כל האנשים מסביבך".

אבל אני רואה שכולם סובלים. כשאני בא אליהם ומספר להם על הצרות שלי, גם הם בוכים ומתלוננים. אומרים לי, "זה כך מפני שכך אתה רואה. הם לא סובלים, הם נהנים מהחיים, הם נמצאים בעולם הנצחי, השלם". אבל מי נהנה, כל האנשים האלה שאני רואה אותם סובלים, גם החיות גם הבהמות הדגים והציפורים, האם הם סובלים או כולם נהנים? "כולם נהנים, אתה נמצא בגן עדן. רק אתה לא רואה את זה בגלל האגו שלך שמסנוור אותך. ואם תשתנה, תראה את כל העולם הולך כמו מלאכים על העננים, וכך גם אתה. תחייך לכולם, תגיד שלום לכולם, והכל יהיה בסדר וטוב. תנסה".

זה לא פשוט, אני באמת צריך להתחיל להתייחס כך לכולם, אבל זה מה שכן עשוי לקרות. ואז אני מתחיל לגלות, שבאמת תמיד הייתי בעולם הטוב הזה, היפה, ואין עולם אחר. אלא מה שתיארתי לעצמי, זה נקרא העולם הזה שהוא שלי, ובו הרגשתי כך .

טל: לפני הרבה שנים ראיתי סרט על פיזיקה קוונטית המתאר שאנחנו בעצם מכונות שמייצרות את המציאות שלנו. אבל הם לא הסבירו איך אני משנה את המציאות הזאת לטובה. כלומר, אם מפריע לי משהו בחיים, בין אם חסרה לי זוגיות, בריאות או כל דבר שהזכרנו, האם זה בעצם אינדיקציה בשבילי, שאני מייצרת את המציאות הזאת שלא טוב לי בה, ואני צריכה לייצר מציאות אחרת?

אנחנו מציירים את המציאות. המציאות היא בתוכנו בלבד. מחוץ לי, אין שום מציאות. הדומם, הצומח, החי ובני האדם הם כולם בתוכי, בתוך המציאות שלי. וכדי לתקן את המציאות הפנימית שלי, שבה אני רואה שהם כביכול מחוץ לי, כביכול, ואם אני מתייחס אליהם שהם מחוץ לי, שהם לא אני, אז האגו שלי מרחיק אותם, מוציא אותם ממני. אבל אם אני מנטרל את האגו הזה ומכניס אותם בתוכי, שהם יקרים לי לפחות כמוני, אז הם חוזרים כביכול לתוכי, למודעות שלי, לתפיסה שלי, שזה שלי, שזה באמת ה"אני", ואז כל העולם הופך להיות ה"אני", וכולו טוב.

טל: אני רוצה לחזור למקום שאנחנו נמצאים בו, כי להגיע לעולם שאתה מתאר באמת נראה לי תהליך. כשיש לנו בחיים משהו שמציק לנו ובאמת מפריע לנו, נניח זוגיות או פרנסה, אז האינסטינקט שלנו הוא לנסות לפתור את הדברים במה שנקרא, "אם אין אני לי מי לי". אני צריך עכשיו לחפש עבודה ולחפש זוגיות, והדבר האחרון שאנחנו חושבים, זה שאם אנחנו נשנה את היחס לאחרים, אז פתאום תהיה לנו פרנסה או פתאום יופיע בן זוג.

אם אנחנו הולכים לשנות את החיים שלנו, רק על ידי זה שאנחנו נפעל בצורה אגואיסטית בעולם, העולם לא ישתנה לטובה, אלא רק לרעה יותר. כי אם הייתה לי הזדמנות להתייחס אליו בטוב ולטובה ואני לא התייחסתי, אז ברגע הבא אני רואה את העולם גרוע יותר, והיחס שלי אליו צריך להיות בתיקון גדול עוד יותר, ביחס נכון גדול עוד יותר. ואם לא, אז עוד יותר ויותר. וכך אני מתגלגל לעולם גרוע יותר ושום דבר לא עוזר לי.

אם אני מתחיל לשנות את היחס שלי לעולם, אמנם לא בבת אחת אני יכול לשנות את היחס שלי לטוב, להשפעה, לאהבה ולחיבור אלא לאט לאט, אבל בכל פעם שאני משנה אותו, אז רק במידה שאני מתייחס לעולם בטוב נניח בחמישה אחוז, או בעשרה אחוז, ובכל היתר ברע, אז לפחות בחמישה אחוז האלה אני רואה תוצאה יפה, שהיא באמת יפה. ולא שהרגשתי לרגע איזו הקלה ואחר כך שוב מגיעה אלי מכה עוד יותר גדולה.

 טל: יש עוד אמירה מפורסמת שאולי תפרש לנו. זו תפילה כזאת שאומרת, "א-לוהים, תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החכמה להבדיל בין השניים".

יפה מאוד.

טל: אותי המשפט הזה תמיד נורא תסכל. כי לא הצלחתי להבין על מה מדובר, מה אפשר לשנות ומה אי אפשר לשנות?

זאת הבעיה שלנו. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים ללכת לעולם בצורה גסה כזאת, שאני הולך ורוצה לשנות אותו, גם את האנשים, גם את הילדים, ואפילו את עצמי. כי שום דבר לא ניתן לי לשנות בצורה ישירה. מאיפה, על ידי אילו אמצעים אני יכול לתקן את הדברים? מה אני מבין בהם? מה אני מבין בחומר? מה אני מבין במערכת הגדולה הזאת, האיומה, הנצחית והאינסופית הזאת? לכן, הלוואי שיהיה לי השכל לא לנגוע בכלום, כי במה שאני נוגע, בזה אני כבר עושה קלקול, כי אני בעצמי מקולקל.

 טל: איך אפשר לא לנגוע בכלום?

זה אחד. להבדיל בין מה שאני לא יכול לתקן, ואיפה שאני כן יכול לתקן ומה אני יכול לתקן. אם רק היינו יודעים והיינו גם מסוגלים לעשות זאת, להבדיל בין זה לזה, ולהשקיע את עצמנו רק בכיוון, בשטח הקטן, אבל איפה שאני כן מסוגל, אז לא היינו צריכים יותר כלום. זאת תפילה יפה מאד.

טל: עצם זה שכתוב פה שיש דברים שאני לא יכולה לשנות, זה כבר מלחיץ. כאילו יש דברים שהם נתונים.

אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר. זה לא מלחיץ, זה דבר פשוט. זאת עובדה שאנחנו לא יכולים לשנות שום דבר לטובה. אם אנחנו לא מתכוונים לשנות אותם לטובה, אז מביאים אותנו לקלקול גדול יותר. ובסופו של דבר, אחרי כל הקלקולים האלה, אנחנו מאין ברירה מתכופפים.

 אורן: לא הבנתי את המשפט הזה. מה זאת אומרת שאי אפשר לשנות שום דבר לטובה? הרי קודם אמרת שהאדם יכול לעשות לעצמו עולם כמו בגן עדן.

אם הוא יודע איך לשנות. אבל איך לשנות, זה לא על ידי זה שאני נכנס ומשנה.

 אורן: אז איך?

על ידי זה שקודם כל אני יודע את חוקי העולם שבו אני נמצא. וכל העולם מתקיים לפי חוק ההשפעה והאהבה. כל העולם. ואני צריך לגלות אותו, עולם כזה, שאני נמצא בו. אחרת אני נמצא בהסתרה, אני לא פועל נכון.

 אורן: לכן אני לא מצליח כביכול לשנות, כי אני לא מבין מה החוקיות פה?

כן, אתה פועל עם הידיים שלך, שזה בכלל לא מתאים.

אורן: כמו בפעם האחרונה שאשתי נתנה לי להחליף מנורה בבית, שברתי את החדשה תוך כדי הפעולה.

זה הרבה יותר גרוע מזה. תאר לעצמך שאתה צריך לעשות פעולה במחשב כדי לנהל את העולם במשהו שאתה רוצה לשנות בו. אתה מבין עד כמה זה מסובך אם אתה לא יודע כלום, ואם כל לוח המקשים היה נניח בסינית, וגם את התוכנה אתה לא מכיר, אתה לא יודע לפי מה, אז איך תיגש? אבל כל לחיצה יכולה להיות גורלית.

 אורן: בדרך כלל לרעה.

ועוד איך. אתה מפעיל כוחות.

טל: רציתי לדעת במה לא לגעת ובמה כן?

כתוב, "שב ואל תעשה עדיף". עד שלא נלמד איך לגשת לעולם.

טל: אנחנו עוד נצטרך להמשיך ולברר את זה.

כן. וזה מה שכל האנושות צריכה לעשות עכשיו.

1 תהילים ב', ד'

לחצו כאן להורדה