חיים חדשים - תוכנית 527 - משנכנס אדר מרבים בשמחה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם תודה שאתם איתנו בתוכנית "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב דוקטור מיכאל לייטמן ויעל לשד הראל.

שלום לכולם.

אורן: "משנכנס אדר מרבין בשמחה", היום אנחנו בחודש מיוחד, חודש אדר, ואני כאבא לילדים יכול לספר לכם שתמיד כשחודש אדר נכנס אני נכנס לאיזושהי מערבולת. כל יום יומיים הילדים באים אלי עם משהו חדש שיש בבית ספר, היום יש הצגה, מחר יש שוק פורים, היום צוחקים על המורים, היום צוחקים על התלמידים, היום יש מסיבה, היום יש משלוח מנות. אני לא מספיק לעקוב, אני רק יודע שפורים באופק וכל הזמן יש להם איזה משהו משמח. "משנכנס אדר מרבין בשמחה" זה לא רק לילדים, מסתבר שזו מעין הוראה שהחכמים בדורות הקודמים נתנו לנו. הנושא שלנו היום הוא "שמחה", נקווה שנצא שמחים במיוחד.

יעל: אני זוכרת שבתור ילדה היתה לי התרגשות מאוד מאוד מיוחדת לקראת אותה תקופה של פורים. והיום בתור מבוגרת, פורים זו מין בועה כזאת בתוך המציאות הפחות שמחה, וזו סיבה למסיבה, משהו מאוד שמח מתחיל להתעורר. לקראת פורים אנשים מתחילים לדבר על מסיבות, להכין תחפושות, יש איזו שמחה באוויר.

 אני רוצה להתחיל עם שאלה שנוגעת לחודש אדר באופן כללי, מה כל כך מיוחד בתקופה הזאת שדווקא בה אנחנו אמורים להתעורר לתוך מצב של שמחה?

על זה שחודש אדר הוא המיוחד מחודשי השנה אין לי מה להגיד, אני לא שייך למערכת הארצית של השמש, הירח וכדור הארץ. חכמת הקבלה מתייחסת לכל הדברים האלה בצורה אחרת, זאת אומרת אלה כוחות שפועלים במציאות הרוחנית, והם מחוברים ומכוונים בצורה מיוחדת שנקראת "חודש אדר". "אדר" זה נקרא הדר, הדרה, זאת אומרת החשוב, המיוחד. כי בחודש הזה יש לנו הארה מיוחדת שהיא הארה עליונה, הדרה, והיא מביאה לנו תמיד שתי תופעות, תופעה אחת שהיא "המן" ותופעה שנייה שהיא "מרדכי" "אסתר" ו"פורים".

זה הפור, "פור" זה בעצם הגורל שאנחנו נמצאים בין רע לטוב ובין טוב לרע ולא יודעים עם מי הצדק ולא יודעים מה לעשות וכולם מתחפשים ומחופשים ולא יודעים אם הצורה הזאת היא הנכונה או צורה אחרת היא נכונה. אני מתלבש ב"רשע" וההוא מתלבש ב"צדיק" או ההיפך. זאת אומרת, יש בחג הזה ובייצוב שלו משהו שהוא לא ילדותי, אלא משהו לא נודע. אנחנו לא יודעים מה קורה, זה מין קרנבל כזה, אבל בקרנבל כולם יכולים להשתתף וכל אחד משתתף בצורה שהוא בוחר.

ולכן כל הדברים האלה, המערכה שעברנו בעבר ומה שעוד לפנינו, נמצאים ביסודו של התהליך, כי "מעשה אבות סימן לבנים", גם אצל הבנים זה יחזור. לכן "חג" נקרא מחוגה, כי זה חוזר, ואנחנו פשוט צריכים להבין את החג הזה. וכשאנחנו באמת מבינים אותו, אנחנו מגיעים למצב שבאמת מתמלאים בשמחה ובעד דלא ידע, עד כדי כך. ולכן אדם צריך להשתכר בפורים עד שלא ידע כלום, שום דבר, עד שלא ידע להבדיל בין המן למרדכי.

זאת אומרת, כשנלמד את החג עצמו, נלמד מה הסיבה לכל השמחה ולכל התחפושות ולשכרות עד דלא ידע. כי הנושא הוא מאוד עמוק ורחב, הוא כולל בעצם את כל הבריאה. פורים שהוא כל כך שמח ועליז ופשוט וילדותי וכולנו שמחים ואוכלים ומשתכרים וצוחקים, הוא בעצם מצב שכולל בתוכו את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה, לכל עומק הרע והמסוכן ועד לגובה הטוב והשלם. פורים זה שלמות.

יעל: אנחנו אומרים "משנכנס אדר מרבין בשמחה", זאת אומרת שאנחנו צריכים להתחיל להיכנס לאיזשהו מצב של שמחה. כנראה שיש כאן מנגנון שאנחנו לא מכירים אותו, כי אני בתור בן אדם לא יודעת להיות כל הזמן בשמחה, ודאי שלא חודש שלם, והשאלה היא איך פועל אותו מנגנון של כניסה לשמחה?

קודם כל שמחה מגיעה לאדם מתי שהוא משיג משהו שהוא מאוד רוצה, שהוא משתוקק אליו. השתוקקות אפשר לבדוק לפי הסבל שיש לו כשהוא רוצה להשיג משהו ואין לו. ולכן לפני שהוא משיג הוא סובל מאוד מהחיסרון, מכך שעד כדי כך הוא רוצה להשיג משהו. ומה אנחנו מאוד רוצים להשיג? אנחנו רוצים להשיג את החיים. חיים גשמיים, חיים רוחניים, נצחיים, כל צורות החיים הטובים, שיהיה לנו טוב, כל טוב, מילוי והכל. ומתי אדם זקוק לזה? מתי שאין לו כלום.

לכן קודם כל החג מתחיל מזה שיש לנו בעיות וצרות, שקם עלינו המן הרשע עם זרש אשתו, עם שס"ה יועציו ועם עשרת בניו. וגם אחשוורוש, המלך של אותה הפרס הוא נגדנו ומוכן שהמן ישמיד את כל היהודים, "אתה רוצה להשמיד את כל היהודים? בבקשה קח את הכל ותעשה".

ואחרי שאנחנו מגיעים, על ידי המן והמלך ועל ידי כל הפעולות שהם עושים, לפחד גדול וכבר לא יודעים מה לעשות, אסתר המלכה נותנת עצה, תלכו ותתחברו ביניכם בצום ובתפילה ואז ההצלה שלכם תבוא ממקום אחר. לא מאחשוורוש ולא מהמן, אלא מהכוח עליון, מהבורא. ואכן כך עשינו, ומפחד גדול הגענו למצב ההפוך, שתלינו את המן ועשרת בניו וזרש אשתו והשמדנו את כל מי שהיה נגדנו, את כל השונאים שרצו לכלותינו, והגענו למצב שטוב. ולפי זה החכמים קבעו את החג הזה פורים.

וזה סימן בשבילנו, כי גם היום אנחנו נמצאים במצב של פחד וקמים עלינו שוב "המנים" למיניהם, אחמדיניג'דים ואחרים, ואנחנו בכל זאת יודעים שאנחנו כן ננצח אותם, אנחנו רק צריכים להבין כמה שיותר מהר, שאנחנו צריכים להתאחד ובחיבור בינינו ננצח את כולם ונגיע שוב לפורים, לשמחה. והפעם זה יהיה סיום של התיקון, ממש שמחה גדולה, "עד דלא ידע" באמת.

יעל: ההרגשה היא שאתה מדבר על שמחה שהיא קצת שונה מהשמחה שאנחנו מכירים. האם השמחה של אדר היא השמחה שאני מכירה מהחיים, שמחה מכך שמנצחים במשחק כדורגל או מכך שיש לי יומולדת וכולם באים לחגוג לי? על איזה שמחה אתה מדבר? אני מרגישה שזה קצת אחרת.

לָמה זה נקרא חודש אדר? כי אנחנו מגיעים להדרה, לחשיבות של התפקיד שלנו, שאנחנו כן יכולים, לצערנו על ידי כוח הרע כהמן, להגיע לחיבור. וכשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו אנחנו מנצחים את כל השונאים שלנו ומביאים את עצמנו למצב שבאיחוד, בחיבור בינינו, אנחנו יכולים לחזור מהגלות, מפרס שהיתה אז, והיום זה מכל הגלויות, לארץ ישראל ולמצב שנקרא "בית המקדש". לכך שנבנה "בית המקדש", בית של קדושה, בית של אהבת העם, אהבת אחים, חיבור, ערבות, "ואהבת לרעך כמוך".

ובזה משם, מירושלים, יצא אור לכל העולם, אנחנו ניתן בזה דוגמה לכולם וכולם יעשו אותו דבר, אם אנחנו נעשה כולם יעשו. ונהרוס בזה את האנטישמיות הזאת, את ה"המנים" ואת כולם, מפני שהם ידעו ויגלו שהם שנאו את היהודים כי הם היו מפוזרים. כמו שהמן אמר לאחשוורוש, "יש עם אחד המפוזר בין כל העמים, בכל מאה עשרים ושבע המדינות של פרס". לכן אם אנחנו מתחברים אנחנו כבר לא עם מפוזר, אנחנו עם מחובר, ישראל. ואת זה אנחנו משיגים על ידי הלחץ החיצון הזה. אנחנו רק צריכים כמה שיותר מהר להבין, שיש בלחץ הזה כיוון מסוים, שאנחנו נתחבר מהר.

יעל: לפני שנדבר על הלחץ, אני רוצה להבין את השמחה. אתה מדבר על שמחה של בן אדם פרטי?

לא, זו שמחה מהחיבור. זו לא שמחה מכך שאדם יושב בבית וצופה במשחק כדורגל של הקבוצה האהובה שלו. זו שמחה מכך שאנחנו מתפרצים ברחובות, נותנים משלוח מנות, ולמעשה מבטאים אהבה, חיבור בינינו. זה מה שקורה בחג הזה.

יעל: מה מרגיש אדם שחווה את אותה שמחה שאתה מדבר עליה לעומת אותו אדם שיושב מול המסך ורואה כדורגל והקבוצה שלו ניצחה? מה ההבדל בין שני המקרים בהרגשה הפנימית של האדם?

ההבדל הוא לא רק בהרגשה, אלא ההרגשה היא אמיתית. האדם יודע שהוא קושר את עצמו עם מטרת הבריאה, עם התהליך שעם ישראל צריך לעבור, ולא עם איזו קבוצת כדורגל דרום אמריקאית או אנגלית שצופה בה. וחוץ מזה, אנחנו באמת נמצאים במצב של פורים.

אורן: אני רוצה רגע להתעמק במשפט הזה "משנכנס אדר מרבין בשמחה" בהיבט קצת אחר. האם היית מגדיר את עצמך כאדם שמח?

אני אדם שמח אבל פנימית.

אורן: מה זה אומר להיות שמח פנימית?

אני לא יוצא וקופץ וצועק ורוקד, זה לא אופייני לי.

אורן: אז מה זה שמח פנימית?

כשאני יודע באיזה תהליך אנחנו נמצאים ואיך אני יכול לתרום לתהליך הזה, אז אני מלא שמחה. אצלי כל החיים פורים.

אורן: יפה, אני מאוד רוצה שגם אצלי כל החיים יהיו פורים, בינתיים אני מאוד רחוק מזה ולכן אני סקרן להבין את העניין הזה.

בסדר גמור.

אורן: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". אני לוקח את החצי השני של המשפט, מרבין בשמחה.

לא, זה לא ילך. קודם כל צריכים "משנכנס אדר". מתי חל פורים?

אורן: באמצע החודש.

בחמש עשרה לחודש. ומה קורה בחצי הראשון של החודש? המן שולח איגרת לכל מדינות המלך שצריכים להשמיד את היהודים.

אורן: כן, כל הסיפור הזה.

זה לא סיפור, זו הפחדה גדולה.

אורן: היהודים נמצאים בחרדה.

לא בחרדה, לפני השמדה. והם לא יודעים מה יקרה. קורים כאן דברים ממש גדולים, זאת אומרת כל הפורים מתחיל מפחד איום.

אורן: אני רוצה להשליך את הדברים על החיים שלי עכשיו, כי גם אני רוצה להיות כמוך ולהרגיש שפורים כל השנה.

אבל אני יודע שהדברים האלה באים אלינו כדי שאנחנו נגיע לשמחה, כדי שאנחנו נגיע לקיבוץ, לחיבור, ממש ליציאה מהגלות.

אורן: אני בכל זאת רוצה להבין מה זה להרבות בשמחה, מה הוראת ההפעלה הזאת "תרבה בשמחה"? זה לא ליצן החצר אומר, זה משפט שנאמר על ידי חכמי ישראל לפני אלפי שנים. מה זה אומר "להרבות בשמחה"?

אנחנו צריכים להבין מהי שמחת פורים. שמחת פורים היא בזה שאנחנו מגלים שאנחנו חייבים להתחבר בינינו, "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך", ממש כל ישראל חברים, בערבות בינינו, בחיבוק אחד חזק מאוד. ואם אנחנו מגיעים לזה, אנחנו מגרשים בזה את כל השונאים. זה נקרא שאנחנו "תולים" את המן, הורסים והורגים את עשרת בניו ואת וזרש אשתו ושס"ה יועציו ועוד ועוד אלפים שקמים עלינו לכלותינו. את כולם אנחנו יכולים לסלק אך ורק על ידי החיבור בינינו.

אורן: איפה אני צריך ללחוץ כדי שאני ארבה שמחה? בלב, בראש, איפה?

שמחה היא התוצאה מחיבור בינינו.

אורן: זאת אומרת הפעולה היא לא להרבות בשמחה.

להרבות בחיבור.

אורן: מה זה להרבות בחיבור?

כמו שאסתר אמרה, לכו תתחברו כולם ותתפללו על ההצלה ואז ההצלה תבוא ממקום אחר. לא מזה שאתם חושבים שהמן ירחם או המלך ירחם. לא, עזבו אותם, מהם לא תגיעו לשום דבר, לא תראו שום דבר טוב, אלא ממקום אחר. לא מהמן ואחשוורוש, אלא מהכוח העליון שאתה מעורר אותו רק על ידי זה שאתה מחובר.

אורן: אני רוצה להבין את הדברים קונקרטית, מעשית.

כן, זה מעשי.

אורן: בשביל זה אני רוצה לשים רגע בצד את כל סיפורי "המן" וכן הלאה. אני רוצה להבין דבר פשוט, אם הייתי יודע איך להגיע לשמחה לא הייתי יושב פה אתך ושואל איך להגיע לשמחה.

בסדר.

אורן: אתה אומר לי, אצלי כל השנה פורים. אתה חותם מראש, ואני גם רוצה, לכן אני מנסה להבין את המתכון. אז נשים את המן ואסתר רגע בצד, ואני רק מתעניין איך אני מביא לחיים שלי שמחה. ניסיתי כל מיני דברים והשמחה לא הגיעה. עכשיו אתה נותן לי נוסחה חדשה, אתה רוצה שתהיה לך שמחה, תתחבר.

תגרום לחיבור העם.

אורן: מה זה לגרום לחיבור העם?

לגרום לחיבור העם כך שהעם הזה יהיה באמת עם ישראל. עם ישראל קיים אך ורק בחיבור, כשיש חוסר חיבור בין האנשים הוא לא נקרא עם ישראל.

אורן: אז הנוסחה היא, שאני אגרום לחיבור בין אנשים?

כן.

אורן: אם אני אגרום לחיבור בין אנשים, זה יביא לי שמחה?

זה יביא לך שמחה, וגם לכולם.

אורן: למה אם אני אגרום לחיבור בין אנשים אני אקבל מזה שמחה?

כי על ידי חיבור בינינו אנחנו מגיעים לקשר בינינו לבין הכוח העליון.

אורן: מה זה בדיוק כוח עליון?

כוח עליון זה כוח אהבה השפעה נתינה ושמחה שהוא בעצם ממלא את העולם, רק אנחנו לא מסוגלים לקבל אותו כי אנחנו לא מחוברים. אנחנו צריכים להיות מחוברים, מאוחדים כמוהו.

אורן: זאת אומרת, העולם מלא שמחה ואני לא מרגיש?

כן. סביבנו קיים האור העליון, האור העליון זה שמחה ושלמות, מילוי בכל מה שרק אפשר לתאר.

אורן: אז איפה כל זה, למה זה לא בא לידי ביטוי בחיים שלי?

כי אין לך מקום איפה לקבל את זה.

אורן: מה זה המקום הזה?

חיבור. לא בך ולא בי, אלא בינינו.

אורן: השמחה נמצאת בין אנשים?

כן. אם אנחנו נעשה בינינו קשר, שם אתה תרגיש שמחה.

יעל: איך זה יכול להיות? איך אני יכולה להרגיש מה שבינינו? אני יודעת שאני יכולה להרגיש מה שבתוכי, לא מה שביני לבינו.

זאת הבעיה.

אורן: מה הבעיה?

אנחנו נמצאים בים של שמחה, אבל כדי להרגיש את זה אנחנו צריכים לצאת מעצמנו ולהרגיש את השמחה. איך אני יוצא מעצמי ומרגיש את השמחה? אני צריך להתקשר לאחרים. ואז בדרך ממני אליהם, אם אני מתקשר מלב ללב, אני מרגיש את השמחה שממלאת את העולם. זה נקרא שאני מגלה את הבורא.

יעל: איך זה יכול להיות, זה לא נתפס?

זה מפני שאת חושבת על הכדורגל שלך.

יעל: אז בתור אחת שחושבת על הכדורגל ועל יום ההולדת שלי ועל כל הדברים שהם מאוד כאן ועכשיו, תסביר לי איך פועל אותו מנגנון שברגע שאני אצא מעצמי, דווקא מחוצה לי, דווקא שם נמצאת אותה שמחה שאני כל החיים מחפשת בתוכי.

ברור לנו שכך כתוב בתורה, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה"^[1], ושכל התורה היא כדי לאהוב את הזולת, להביא אותנו לשמחה, לכל טוב, כי היא נקראת תורת חיים. כל האמרות האלה ידועות לכולם. אז את שואלת, איך אנחנו מממשים את זה? למה אנחנו מרגישים שמחה כשאנחנו מתחברים?

יעל: כן, כל החיים אני חיה בתחושה שאת השמחה אני צריכה לחפש בתוכי. זאת ההרגשה כל הזמן.

מתי הרגשת את זה? מתי היית שמחה? אני לא חושב שאי פעם היית שמחה, וגם אתה לא. אני מסתכל על הפרצופים שלכם, ורואה את זה, מזהה. זו לא שמחה. היה לכם משהו לאיזה רגע קט אבל זו לא שמחה, זה מין כיבוי הצרה.

יעל: אתה אומר שאנחנו עושים כיבוי שריפות.

כן.

יעל: בסדר, אנחנו רוצים את מה שיש לך. אנחנו רוצים את השמחה האמיתית. בוא תסביר לנו מה זה, מה אני בכלל צריכה לרצות?

אני בדיוק מסביר את זה. בהתחלה את צריכה לסבול.

אורן: אנחנו כבר סובלים.

לא סתם לסבול. להגיע לסבל כי אתם לא מחוברים.

אורן: אין לי סבל כזה.

נכון.

אורן: אז זו לא נקודת התחלה.

אני מדבר על תחילת הפורים.

אורן: אתה חי בפורים, בשבילנו זה תשעה באב יותר מאשר פורים.

בסדר גמור. אתם קודם כל צריכים להבין שאתם נמצאים בסבל ובסכנה.

יעל: סכנה ממה?

סכנת השמדה, אני מדבר ברצינות על מה שיש לפנינו. אחר כך אתם צריכים להבין שכל זה נגרם כדי להביא אתכם לחיבור. את זה אני מסביר לכם, אתם לא יכולים להבין זאת. ואז אתם מתחילים לחקור ולהבין שבאמת אם נתחבר אנחנו נגיע לגילוי הכוח העליון, האור העליון, אור של שמחה ומילוי אין סופי, שהוא ימלא אותנו. זאת אומרת, כל התהליך כלול משלושה מצבים. המצב הראשון הוא שרע לי אבל הרע הזה מביא אותי לגילוי האבחנה למה רע לי, שזה מחוסר חיבור ושאם אני אתחבר יהיה לי טוב, זה המצב השני, ואז אני מתחבר ומגיע לטוב וזה המצב השלישי.

אורן: כשאתה מדבר על חוסר חיבור, אתה מתכוון לבדידות? מה זה חוסר חיבור?

חוסר חיבור עם אנשים אחרים, עם היהודים, כדי לגרום לנו להיות עם ישראל. בסך הכול חוסר החיבור בינינו, זה המצב שאנחנו לא קיימים כעם. וכל הצרות שאנחנו מרגישים, הן כדי להביא אותנו להיות "עם ישראל". ואז אנחנו מיועדים, מוכנים לחזור לארץ ישראל.

אורן: כשאתה מדבר על עם וארץ, קצת קשה לי לתפוס כי אלה דברים גדולים. אני מנסה לתרגם את מה שאתה אומר לקשרים ביני לבין האנשים שנמצאים סביבי, בעבודה, בבית, השכנים. יש גם מדינה וכן הלאה, אבל אין לי כל כך אחיזה בזה.

כן.

אורן: כשאתה מדבר על כך שהסיבה שאין לי שמחה בחיים היא חוסר חיבור, לְמה אתה מתכוון ביחס לקשרים ביני לבין האנשים שסביבי? מה זה חוסר חיבור, אתה יכול לתת לי דיאגנוזה?

אתה לא מרגיש את האחרים כאחים, כל ישראל חברים, אחים אנחנו, משפחה אחת. ואהבת לרעך כמוך, שהוא ממש כמוני, כך אני מרגיש אותו, שהוא ואני זה אותו דבר. האם אנחנו מרגישים כך? לא. אם לא, אנחנו לא "עם ישראל". אם אנחנו לא עם ישראל, כל העולם רוצה לשחוט ולהשמיד אותנו.

אורן: אבל נניח במקום שאני עובד, מעטים מאוד האנשים שמתייחסים אליי כאל אח שלהם.

נכון.

אורן: לכן אני לא מרגיש שכולם אחים.

נכון, זו הסיבה שאנחנו נמצאים בגלות, שאנחנו נמצאים בסכנת ההשמדה, שאנחנו נמצאים כל פעם בסבל.

אורן: אז איפה השמחה?

אין שמחה, כל עוד שלא נגיע למצב שאתה תרגיש שאתה אוהב את האחרים. וכשאתה תאהב אותם ותרגיש שהם חלק מהנשמה שלך, אז תהיה כולך שרוי בטוב. זה לא שלא יהיו לך דאגות, כי אתה תרצה שגם האחרים ירגישו כך.

אורן: אם אני אוהב את האחרים, תהיה לי כל הזמן שמחה כמו שאתה אומר שיש לך?

בטח.

אורן: למה?

כי אם תרצה לממש את מה שהתורה אומרת, "ואהבת לרעך כמוך", ותרצה להביא גם אותם להרגשה כזאת, לשמחה, אין דבר יותר שמח. אין דבר יותר טוב אם אתה נמצא בזה.

אורן: אני אגלה לך סוד, אין בי אהבה לאחרים.

זה לא סוד, זה ברור שזה כך.

אורן: אז איך אני מגיע לשמחה?

צריכים ללמוד איך.

אורן: איך אני אגיע לאהבה?

צריכים ללמוד איך להגיע לנחיצות לחיבור, אחרת יבוא המן ויחייב אותך בזה. כדאי לנו ללמוד איך לעשות ואז אנחנו נגיע לחיבור ולשמחה. אבל רק כך, נחיצות לחיבור, על ידי לימוד או על ידי המן, אחר כך חיבור ואחר כך שמחה.

אורן: אז הבנתי מהדברים שלך שאפשר ללמוד להיות שמח?

כן, רק כך.

אורן: תודה לך הרב לייטמן. אני כבר מזמין את השיעור הראשון בתכנית הבאה, "לומדים להיות שמחים".

כן.

אורן: תודה יעל ותודה גם לכם הצופים שהייתם אתנו, עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב וחיים חדשים, להתראות.

שלום וכל טוב.

[1] ויקרא, י"ט, י"ח

לחצו כאן להורדה