חיים חדשים - תוכנית 532 - כנס קבלה, קפיצה למטרת הבריאה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים היום לשוחח עם הרב לייטמן על נושא חשוב מאוד. אנחנו לומדים מהרב לייטמן שבטבע שבו אנחנו קיימים פועלים חוקים, שאם נכיר אותם יותר נדע איך לקחת את החיים שלנו למקום טוב יותר, אל חיים חדשים. ואנחנו לומדים על המערכת הזאת של הקשר בינינו לבין הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, שאפשר לקרוא לו גם א-להים. ובאינטראקציה הזאת של הקשר בינינו לבין הכוח הכללי הזה שפועל בטבע, שהרב לייטמן ועוד גדולי האומה מספרים שהוא כולו אהבה, כולו טוב, יש נתיב כזה מיוחד של התקשרות שנקרא "תפילה".

הרב לייטמן הסביר לנו שתפילה היא לא משהו שעושים לבד, אלא אם האדם רוצה באמת לכוון את עצמו לכיוון הטוב והאהבה וכל הדברים שהוא מלמד אותנו, האדם צריך להיות עם עוד אנשים במושג שנקרא "תפילת רבים". זה הנושא שלנו היום "תפילת רבים", תהיו איתנו. טל, בבקשה בואי תפתחי.

טל: אולי זה באמת הדבר שהכי הייתי רוצה לגלות, לדעת ולהבין איך נכון לגשת לקשר הזה עם המציאות, עם הכוח העליון. אני מאוד מקווה שהיום נצליח יותר להמחיש את זה ולהבין את זה בצורה מעשית.

אני יודעת שאתה כמנהל ארגון קבלה לעם העולמי, מוביל בכל שנה כנסים בכל העולם, אליהם מגיעים המוני אנשים, המתאספים יחד כדי להתחבר, ואפילו אולי להתפלל. אז אנחנו רוצים להבין טוב יותר מה קורה בכנס כזה, למה כדאי לי להגיע לכנס כזה כדי שגם אני אוכל ליהנות ממה שקורה שם, מהשינוי שאפשר לעבור בו. אז מהו כנס בשבילך?

חכמי הקבלה קבעו לנו כמה נתיבים כדי שבהם אנחנו נתקדם למטרה הנכונה, להגיע לחיבור כזה שבו אנחנו מגלים את הא-להים, את הא-לוהות. "א-להים" זה "הטבע", כל הטבע. אפשר להגיד הטבע במקום הא-להים כי זה אותו דבר. רק כאשר אנחנו אומרים "א-להים" אנחנו מדברים על איזו נוסחה מיוחדת, על תוכנה מיוחדת. זה לא הטבע העיוור בלבד כפי שנראה לנו, אלא יש שם תוכנית, התחלה, סוף, מטרה, חוקים שאנחנו נכללים מהם ונמצאים בהם, אנחנו נמצאים בתוך המטריצה הזאת. אז הם קבעו לנו שאנחנו צריכים לעשות את התיקון שלנו, זאת אומרת את ההתפתחות שלנו בכמה שלבים.

ההתפתחות שלנו בהתחלה היא התפתחות אינסטינקטיבית, כפי שהתפתחנו עד היום, אף אחד לא ידע למה ואיך אבל האנושות התפתחה. מעכשיו והלאה האנושות שואלת "בשביל מה חיים? למה חיים? מה המטרה?" והיא מחפשת. עכשיו הגענו למצב שמילא הכסף, מילא הבריאות, אנשים מוכנים להרוג את עצמם ולקבל תרופות הרגעה. ומה הם מחפשים בסך הכל, הרי כאילו הכל אפשר למצוא, אלא הם מחפשים את משמעות החיים.  

וכאן אנחנו מגיעים כבר למצב שאנחנו חייבים לגלות אותו, אחרת לא כדאי לנו לחיות. אנחנו כבר לא רוצים להתחתן ולהוליד ילדים ולהמשיך את הדור, באמת לא רוצים כלום, מה יש לי מזה? אני לא מרגיש קשר מיוחד להורים, ולא לילדים, ולא לבת הזוג שלי וודאי, ובכלל לכלום. האגו שלנו הגיע במשך ההתפתחות הזאת לכאלו צורות שאדם נמצא מונח באוויר.

וחכמת הקבלה מסבירה לנו שזה הדבר הטוב ביותר, כי סוף סוף אנחנו לא ממשיכים להתפתח כמו החיות ובצורה אינסטינקטיבית לקנות יותר, ולעשות יותר, ולבנות בית עוד יותר יפה, ולעשות יותר ילדים ולתת להם חינוך, ולתת להם את זה וזה וזה, וכך לדאוג כמו חיות, אמנם בדרגה יותר מהחיות בהתאם לתנאים שלנו, אלא לא להיות בתוך החיים האלו בלבד. כי אני כבר רואה ש"מה יש בכל החיים האלה?" אני כבר מתעלה מעל הרצונות האגואיסטיים האלה ומתחיל לבקר, לבדוק אותם, לדון, ואני רואה שבשביל זה לא כדאי לחיות.  

לא כדאי לי לחיות ולמות, לחיות ולמות, ולהשקיע בזה את כל הכוח וכל החיים שלי. אולי בחיים שלי אני יכול להגיע לדברים יותר משמעותיים. וכך האנושות נמצאת עכשיו בתת הכרה, במיוחד בדורנו, ממש מול שאלות הנצח בשביל מה חיים? למה חיים? מה הטעם בחיים? האם יש מטרה לחיים שלנו? האם המטרה הזאת נמצאת בטבע, בתוכנה שהיא מקיימת אותנו. רוצים או לא רוצים אבל אנחנו כנראה שנמצאים באיזה תוכנה שמובילה אותנו.  

ומה אני? כאילו האדם החכם, המבין, המרגיש, בעל היכולת? אני קצת מרגיש את השאלות האלו, אבל אין לי שום אפשרות להתמודד איתן, ומשהו לעשות עם החיים שלי. בזמננו, בדורנו נעשיתי עוד יותר מסכן, עוד יותר אומלל, כי קודם בגלגולים הקודמים, לפני מאתיים ושלוש מאות שנה, ואפילו לפני אלפים שנה ועשרת אלפים שנה, לא שאלתי את עצמי בשביל מה אני חי.  

אני יודע שאני חי באיזה כפר, באיזה שבט, וזאת הבחורה שמתאימה לי, או שהיו מביאים לי אותה מבלי אפילו לשאול אותי, וגם אני לא הייתי שואל. אני יודע שכך צריכים לחיות וזהו. הייתי חי איתה, מוליד ילדים ודואג להם. כך היו כולם לכולם, ואלה החיים. זאת אומרת, ארגון החיים שלנו היה אינסטינקטיבי כמו אצל חיות, ורק עכשיו אנחנו יוצאים מהאינסטינקט הזה ומתחילים לשאול שאלות אנושיות, רציונאליות.

ואנחנו שואלים בעצם על הרציונאליות של החיים "בשביל מה?" אני רואה שאלו קיימים בשביל שיאכלו אותם, ואלו קיימים שאלו יאכלו אותם, וכך הלאה,  ומה הלאה? זאת אומרת, איפה מטרת חיינו, שאנחנו כאילו פסגת ההתפתחות שבטבע? וזה מביא אותנו לשאלות קשות. וכאן באה חכמת הקבלה שהתגלתה באדם הראשון, ב"אדם" מה שנקרא, כבר לפני 5775 שנה והיא מסבירה לנו מהי באמת המטרה, ואיך אנחנו שייכים לאותה מטרה, ומה תפקידנו באותה מטרה.

היא מסבירה שיש לנו תפקיד מיוחד, לא שהטבע בתוכנית שלו מוביל אותנו בלי לשאול, אלא הוא מוביל אותנו עד איזושהי דרגה אליה אנחנו גדלים, כמו ילד שגדל, ואז מכאן והלאה אומרים לו "היום בר המצווה שלך, מהיום והלאה אתה חייב לקיים כך וכך דברים, ותגדל. אם לא תעשה טוב יענישו אותך, אם כן תעשה טוב יהיה בסדר". ואז אני חייב עכשיו לבדוק מהם התנאים שדורשים ממני, לקראת מה להתפתח.  

ואז חכמת הקבלה מסבירה לנו, שההתפתחות שלנו צריכה להיות מיוחדת מאוד, שאנחנו צריכים להגיע לפסגת הבריאה. פסגת הבריאה זה להגיע לטבע כזה, לרצון כזה, למצב ולערך כזה עליון של השפעה, אהבה, נתינה, שזה כל מה שמחוצה לי והפוך ממני. ומסבירה לנו חכמת הקבלה שאפשר להגיע לכך אך ורק כשאתה נמצא דווקא בעולם הזה.  

העולם הזה נראה לנו כל כך לא מסודר ולא טוב, וכולו נמצא בקושי, וחכמת הקבלה מסבירה שכל מה שאתה מרגיש עכשיו, את עצמך, ואיך שאתה מרגיש את האנושות, דומם, צומח, חי, והחיים שלך, כל מה שאתה מרגיש גם לטוב וגם לרע, זה כך מפני שאתה נמצא ביחס מסוים לעולם. ברגע שאתה מתחיל לשנות את היחס שלך לעולם, אתה תתחיל לגלות שהעולם הוא לא כזה.

העיניים שלך ישתנו, התפיסה שלך תשתנה, הערכים שלך ישתנו, ומה זה טוב ומה זה רע, ולמה זה כך, הכל ישתנה ואתה תתחיל לראות את העולם יותר ויותר מסודר טוב. עד שאתה תגלה ממש גן עדן, אם בפנים אתה תסדר את התכונות שלך בהתאם לגן עדן. זאת אומרת, הכל תלוי באיך אתה מסודר בפנים ביחסים ובערכים.

איך אתה מגיע למצב שאתה נמצא בהשפעה, באהבת הזולת, כמו שהתורה גם אומרת? וגם מובן לנו מכל העולם הזה, שאם במקום להיות בשנאת הזולת, שאנחנו כולנו שונאים זה את זה ובונים את כל הדברים האלה כדי שכל אחד יגדר את עצמו ויבנה חומות מהאחרים, היינו נמצאים באהבה, פשוט באהבה טבעית, לא הייתי צריך לבנות קירות, דלתות, מנעולים, וכל מיני צורות היחסים.

כמו שילדים קטנים לא מרגישים בבית שלהם שמשהו לא שלהם, כך אני הייתי מרגיש כלפי כולם, וכולם כך היו מרגישים כלפי באהבה הדדית. כל אחד כלפי כולם היה כמו אבא ואמא, ואני כלפי האחרים גם הייתי מרגיש שהם כמו אבא ואמא כלפי. מה יכול להיות יותר טוב? על זה כולם מסכימים, זה דבר פשוט.

 אבל האם זה בכלל בר קיימא, שמסוגלים לקיים את הדברים האלה? אז חכמת הקבלה אומרת לא רק שאתם מסוגלים, אלא אתם חייבים לקיים את זה. והתהליך שאתם עוברים בהתפתחות האנושית הוא כזה שאתם תסבלו עוד ועוד, עד שתסבלו כבר מכות פנימיות, מנטאליות, רגשיות. לא סתם מכות פיזיות כפי שהיה בהתפתחות הקודמת משך אלפי שנים, אלא מהדור הזה והלאה המכות יהיו מכות מהותיות. ואנחנו רואים שעד נניח אמצע המאה העשרים, האנושות כל כך רצתה להתפתח לכסף, כבוד, שליטה יותר ויותר ועברה את מלחמת העולם הראשונה והשנייה והכל, ופתאום לא רוצים כלום.

אני זוכר בשנות השישים היו הביטלס, ילדי הפרחים, כל מיני דברים.

טל: היו סמים.

כן, היו סמים. ומפני שהם לא קיבלו תשובות בהתאם לזה, אז החיפוש היום הוא דרך טרור, דרך הסמים הקשים. בשנות השישים הסמים היו כתוספת, כי הם חיפשו התעלות. והיום כבר מרגישים שבהתעלות הזאת אין כלום, והכל נעשה מעוות מפני שאין תשובות. אבל הנטייה נשארה אותה נטייה כי הטבע מחייב אותנו לחפש את משמעות החיים, לא באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

ולכן אוכן, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל זה בסופו של דבר מגיע למשבר. ואמנם שיש המון אנשים אינטרסנטים, שרוצים בכל זאת להכניס לנו ולעורר בנו את הרצונות לדברים האלו, כי הם רוצים להתעשר, ועדיין יש בהם רצון לעושר ולשליטה, אבל בסופו של דבר אנשים עייפים ולא כל כך מרגישים אפילו צורך לחיות. ובאמת זה נכון.

אז חכמת הקבלה מסבירה לנו, שכדי שנגיע לאותה מטרת הבריאה, להגיע לחיבור בינינו, לאהבה הדדית, למצב שכולנו כמשפחה אחת, וזה באמת כך, שכל אחד מרגיש כמו תינוק השוכב בידיים של אמא, אנחנו בשביל זה צריכים לעשות פעולות מסוימות. אבל חייבים, כי הטבע יחייב אותנו. רוצים או לא, זה יקרה.

טל: אז איך באמת כנסים מהסוג שאתה עורך מחזירים לאדם את החיות הזאת שאבדה לו?

אנחנו לומדים עד כמה אנחנו יכולים לעשות קפיצה בהתפתחות הזאת של החיבור והאהבה מתוך החיבור בינינו בכנס. זה לא פשוט. אנחנו עברנו כבר הרבה כנסים. אם נדבר על כל העולם, אז אני טס לכל היבשות, ואני חושב שעשינו עשרות כנסים.

ובכל זאת כל כנס הוא מיוחד. ובכל כנס אנחנו עושים הכנה גדולה, ויש לו צביון מאוד מאוד שונה מהכנס הקודם וכנראה מהבא. היו לנו כנסים של ערבות, כנס ה"זוהר", כנס של הקבוצה, מתקרבים לאלוקות, מחזיקים את הכוונה, כל מיני כנסים. ובכל זאת עכשיו הכנס הוא גם מאוד מיוחד, כי זה כנס האיחוד. אבל מה שמיוחד בו הוא, שבפעם הראשונה נראה לי שאנחנו מרגישים עד כמה שאיחוד הוא חשוב, והוא התשובה על כל השאלות שלנו, על כל הצרות של העולם, על כל החיפוש שלנו בלגלות את הכוח העליון, מטרת החיים, וכן הלאה.

טל: מה קורה לאדם, כשהוא מגיע לכזה כנס? איזה כוח פועל עליו? איזו השפעה הוא מקבל? מה מתרחש בו?

אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, ולכן אנחנו כבר קשורים לאותה מערכת גדולה שכולנו נמצאים בה, כל האנושות וכל הדומם, הצומח והחי, אבל אנחנו כבר נמצאים במצב, שמשפיעים יותר על המערכת הזאת. כשאנחנו מתכנסים יחד, אנחנו מעוררים את המערכת, מנענעים אותה מאוד חזק, וזה משפיע על כל אחד ואחד שמגיע, גם אם אין לו הכנה מספקת, והוא נכנס במקרה מהרחוב. אנחנו נותנים להיכנס לכל אחד ואחד. לכן ודאי שלא כל אחד יכול לקבל התרשמות עמוקה, אבל זעזוע חיובי פנימי הוא מקבל.

טל: מה ההבדל בעצם בין אסיפה כזאת של אנשים בכנס לכל אסיפה אחרת? מה קורה שם שלא קורה בשום מקום אחר?

לא צריכים לדעת כלום. לא צריכים ללכת כמו לאוניברסיטה וללמוד, להפעיל שכל, מבחנים והכל. אדם נכנס ונכלל בצורה טבעית, כמו שאנחנו גדלים כילדים קטנים. אנחנו גדלים כאן ושם, ונמצאים בהתרשמות טבעית, טוב לנו, קל לנו כביכול.

אנחנו מסתכלים על הילד שהוא גדל. אני לדוגמה רואה את הנכד שלי פעם בשבוע, ופעם בשבוע בגיל שלו זה משמעותי מאוד. ואני רואה איך הוא מדבר עכשיו, איך הוא מסתובב, איך הוא מגיב. לכן אדם שנמצא בצורה כזאת בהתפתחות טבעית, זו ההתפתחות הכי טובה, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אנחנו מאוד מצפים לבנות דבר כזה, מכוונים שזה יקרה, ושנוכל לבנות כזאת אווירה, סביבה, סביב כולנו, כשהאווירה הזאת מחנכת אותנו. לא שאנחנו נשב על הספרים ונלמד שעות ביום ונעשה. זאת אומרת, שיהיה חיבור בין האנשים בצורה הפשוטה שבעולם הזה, בעזרת שירים, הרצאות, שיחות, שאלות, והעיקר דיבורים ביניהם, דיונים, סדנאות, סעודות, וכל זה עם הופעות למיניהן. אבל הכל מכוון לכיוון אחד, שאנחנו בחרנו לכנס הזה. אני חושב שזו המטרה שבעצם תוביל אותנו הלאה יותר ויותר רק לעומק, אבל באמת זאת המטרה. בתוך האיחוד, בתוך החיבור אנחנו צריכים לכלול גם את הכנסים שהיו, כנס הערבות, וכנס הזוהר, כי לכל כנס כביכול יש משימה משלו. כל הכנסים הקודמים נכנסים לכנס הבא.  

טל: כשחיים את החיים הרגילים שלנו, אנחנו נמצאים בהתפתחות שלילית, יש איזו התדרדרות התפתחותית.

בכך אנחנו מזמינים את הכוחות השליליים מאותו הכוח הטוב, כי עד כמה שאנחנו מתפתחים כל פעם בצורה אגואיסטית, נעשים יותר ויותר הפוכים ממנו, מנוגדים לו, במידה הזאת אנחנו מרגישים בנו תופעות שליליות, ייסורים, בעיות, מלחמות וכן הלאה.

טל: אם אני מגיעה לאירוע כזה כמו כנס, אז אני מתחילה להתפתח במשהו בצורה יותר חיובית.

בוודאי. ואת עושה טובה גדולה לכל האנושות. כי את מושכת אחריך את כל האנושות, את חלק ממנה. ואת גם עושה קשר יותר גדול בין חלק מהאנושות, שזו החברה שלנו, עם הכוח העליון.

טל: מה זאת אומרת "אני עושה"? מה אני צריכה לעשות?

את נעשית מעבר של אותו הכוח העליון, האנרגיה החיובית הזאת, כוח האהבה וההשפעה, דרכך לכל האנושות. לא דרכך בלבד, אלא דרך כל החיבור שלנו לכל האנושות. אנחנו נעשה כביכול כמיני אנושות, שהיא יותר מתאימה להשפעה ואהבה לכוח העליון הזה שבטבע, הכוח הפנימי שבטבע.

טל: לשם הטבע לוחץ אותנו בעצם להתפתח. זו התגובה שהוא מצפה מאתנו. מה צריכה להיות הפעולה המרכזית שלי בכזה כינוס, חוץ מלבוא ולשמוח?

כן. הפעולה המרכזית בכזה כינוס צריכה להיות רק לפתוח את הלב ולהשתדל להיכנס עם כולם באיחוד. שום דבר חוץ מזה. לא להפעיל את השכל ואפילו לא את הרגשות שלך, אלא לזרום בתוך הרגשות שנמצאים באותו חלל, במקום שהכנס מתקיים.

טל: מה הקשר בין מה שקורה בכנסים כאלה לבין אותו כוח עליון שדיברנו עליו?

הוא נמצא בפנים ומתגלה, ואנחנו מתחילים אפילו להרגיש שהוא נמצא בינינו.

טל: מה זה אומר "להרגיש, שהוא נמצא בינינו"?

אנחנו מתחילים להרגיש שכוח האהבה שורה בינינו, ממלא ממש מקום בינינו, כמעין אוויר בינינו. האוויר נעשה סמיך. ובאותו כוח האהבה אני מתחיל להרגיש תכנית, תכלית, אני מתחיל לקבל שם תשובות. הכל נעשה ברור. זה לא שאני שואל, אלא פתאום הכל מתברר, הכל כביכול צף מבפנים. שום דבר לא היה לי ברור אלא היה מבולבל, ופתאום הכל עולה ונעשה יותר ברור. מתגלות אחר כך שכבות יותר עמוקות, אבל בינתיים אני מגלה באותו כוח החיבור בינינו תופעות מתקדמות מאוד.

טל: זו לא סתם אסיפה של אנשים. יש פה משהו מאוד מיוחד.

זו לגמרי לא סתם אסיפה. זה משהו מעין עולם הבא, כי אנחנו באמת נכנסים כאן לקשר עם הכוח העליון.

טל: מה זה בשבילך כנס מוצלח? איך אפשר למדוד הצלחה של כנס?

כל כנס הוא מוצלח. אמת. אין כנסים לא מוצלחים. כי אם אנחנו מתאספים אחרי לימוד, אחרי יגיעה גדולה שאנחנו מארגנים אותו, משלמים הרבה, ושליש מהאנשים בכנס מגיעים מחו"ל, מרחוק, ואנחנו משקיעים המון כוח, כסף, הכל, לכן כנס לא יכול להיות לא מוצלח. הוא תמיד מביא התעלות גם שלנו, ובמיוחד הכנס הנוכחי שהוא כנס של חיבור, ואני מצפה ממנו לתוצאות מאוד חזקות, חשובות, והוא גם מקדם את כל האנושות. אנחנו אולי עוד לא רואים את זה, אבל אני מקווה שהמשתתפים יראו, עד כמה לאחר מכן יש באנושות איזו קפיצת הדרך.

טל: איזה שינוי אנחנו צריכים לצפות לראות?

הכרה במצב. מודעות. יכול להיות ש"מוסיף דעת, מוסיף מכאוב", אבל אין ברירה. אנחנו צריכים להביא את האנושות להכרה.

טל: לאיזו הכרה?

להכרה, שהעולם שלנו נמצא בהתפתחות מטרתית, וההתפתחות המטרתית היא לקראת החיבור מעל כל ההפרעות וכל הכוחות המנוגדים בינינו, שאנחנו צריכים להילחם עבור החיבור.

אורן: בכינוס כזה של אלפי אנשים, איזו תפילה משותפת הם בעצם יוצרים? מה היא התפילה שלהם שמה יקרה?

אולי באמת צריכים לחבר תפילה כזאת, אבל מתוך הלב. רק "ואהבת לרעך כמוך", לזה אנחנו צריכים להגיע. אולי לחבר מילים יותר רגישות, שיש בהן יותר טעם. התפילה שלנו היא "תפתח לנו את הלב לאהוב את כולם", ודרך זה להגיע לאהבתך. 

לחצו כאן להורדה