חיים חדשים - תוכנית 605 - יחסי ישראל וארה"ב - לאן?

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נדבר על מערכת היחסים המאוד מדאיגה של ישראל וארצות הברית. כפי שאנחנו רואים, בשנים האחרונות המצב הולך ונהייה יותר ויותר רע, וכישראלים זה מדאיג אותנו מאוד מהרבה מאוד זוויות והרבה היבטים. נרצה להבין לאן הדברים הולכים כפי שרואה אותם הרב לייטמן.

יעל: מסוף שנות השישים, מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית הייתה מהטובות ביותר למשך הרבה מאוד שנים וקיבלנו מהם סיוע גדול מאוד. אבל בשנים האחרונות אנחנו שמים לב שחלה התדרדרות במערכת היחסים. במישור האסטרטגי-בטחוני, מערכת היחסים מתהדקת בגלל המצב של הטרור בעולם, והמצב הביטחוני שהוא לא יציב בכל העולם. אבל בנוגע לתהליך השלום, בנוגע למה שקורה כרגע עם אירן, אנחנו רואים שיש אי הסכמות מאוד מאוד גדולות. אנחנו עדים גם לשפל במערכת היחסים האישיים בין המנהיגים שלנו למנהיגים האמריקאים. ויחד עם כל התמונה הזאת, יש תפיסה שאומרת, שהקשר בין ישראל לארצות הברית הוא קשר מאוד מיוחד, שנקרא "יחסים מיוחדים".

השם "יחסים מיוחדים" ניתן על ידי ארצות הברית ויש אנשים רבים שטוענים שהקשר הזה הוא לא תלוי במנהיג כזה או אחר, אלא זה קשר חם של אכפתיות, אינטרסים וערכים משותפים, שממשיכים להתקיים ואין מה לדאוג. ובתוך כל הקולות, מצד אחד אומרים, "אנחנו במצב בטחוני מאוד בעייתי, ואמריקה שהיא סוג של ביטחון מבחינתנו מתרופף", ומצד שני, "אל תדאגו הכל בסדר".

כמי שרואה את המערכת מנקודה יותר רחבה ויכול לעשות סדר טוב בעניינים, אנחנו מבקשים לשאול, איך אתה רואה את היחסים שלנו עם ארצות הברית לאורך השנים ובמיוחד כיום?

פעם ארצות הברית הייתה צריכה את ישראל כנגד מצרים, כנגד הארצות של המפרץ, כנגד סעודיה, וכנגד כל המזרח התיכון. היא הייתה צריכה את ישראל גם נגד רוסיה במלחמה הקרה, וישראל הייתה תמיד באמצע, בין רוסיה לאמריקה. ישראל שיחקה כמדינה הקטנה בין כל מיני מדינות, בין רוסיה וצרפת, גרמניה, מצרים, ותורכיה. וכך זה היה, עד שהאמריקאים לקחו את זה לעצמם, כי הרגישו שכדאי להם להיות כאן בישראל ביד חזקה, כדי לייצב קצת את המצב, כי הם היו צריכים את היציבות הזאת בגלל בארות הנפט, זה בעיקר מה שהיו צריכים.

ולכן כל זמן שהנפט היה חשוב להם, הם דאגו שישראל תהייה חזקה, כי ידעו שדרך ישראל הם יכולים להשפיע על כל מה שקורה כאן. ואז, בערך מלפני כחמש עשרה שנה, המצב הזה התחיל כבר להשתנות, אני חושב שאפילו לפני זה, כי כבר ראינו שעידן הנפט הולך להיגמר, זה דבר אחד. ודבר שני, האמריקאים לא יכולים להשקיע מיליארדים כאן, כי בכל זאת הם צריכים להשקיע עוד מיליארדים כדי לערוך מלחמות עם כל מיני ארצות ערב, אפגניסטן למשל וכל מה שקורה.

ולכן שמעתי ממומחים אמריקאים, ממדענים, פוליטולוגים אמריקאים, וגם מאנשי צבא, שהם ממש לא צריכים את ישראל. עוד קיסינג'ר דיבר על כך, שישראל לא תתקיים יותר משישים, שבעים שנה, ויש עוד ועוד אנשים כאלו, והרשימה גדולה. זה מה שקורה.

בהתאם לזה שהם היו צריכים את ישראל, הם היו מחממים את הלובי היהודי והיו פועלים יחד עם הלובי היהודי, כאילו שהלובי זה חשוב והלובי תורם, ובגלל הלובי היהודי אין להם ברירה, לממשלה, היא תלויה בהם, ולכן היא מחויבת לעשות מה שהלובי מכתיב לה.

יעל: אבל הם אלה בעצם שהניעו את הלובי לפעולה.

ודאי. ודאי שזו הממשלה ולא הלובי. מה זה הלובי. ברגע שהם לא היו צריכים את ישראל, הם התחילו ל"סובב" את הלובי היהודי כך, שכאילו כבר הלובי לא תומך בישראל. ותוך שנה שנתיים אנחנו רואים שהיהודים האלה, תחת השפעת כלי התקשורת עליהם, ותחת השפעת השיטות המיוחדות שישנן כדי לשנות דעת קהל, הם התחילו להשתנות, והתחילו בכלל לאבד כל קשר שיש להם, גם עם היהדות באותו מקרה, וגם עם ישראל ובכלל עם הכל. והיום הם לא תומכים בישראל, זה נחשב אצלם כאיזה מין תרבות רעה. וזה השתנה ממש תוך כמה שנים. זו עבודה טובה שעשו מומחים ממש גדולים בשינוי דעת הקהל מצד הסוציולוגים של אובמה וכל ממשלת ארצות הברית.

אני לא יכול להגיד על ממשלת ארצות הברית שהיא עושה כאן טעויות, כי היא מצידה עושה את הדברים הנכונים כלפי עצמה. מה שלא כך כלפינו, ואז אנחנו צריכים לעשות חשבון משלנו. אבל איך שלא יהיה, אפילו שאובמה לא יהיה, ואפילו שיהיה הרפובליקני הקיצוני ביותר, אני לא חושב שהיחס לישראל ישתנה כל כך מקצה לקצה, כמו שהם עכשיו מתחילים לדבר לפני הבחירות.   

 ואובמה ודאי שישתדל לקלקל כמה שאפשר בשנה וחצי שעדיין נותרו לו, ובכל זאת לעתיד גם כן לעשות, או בצורה חוקית, או בצורת תמיכה באנשים שישבו שם בכל מיני מקומות, הוא בכל זאת יחזק עוד ועוד את אותה רוח שאומרת, ש"אנחנו לא צריכים את ישראל כך", וכביכול הרוח הזו נושבת בכל הממשלה האמריקאית.

אז לדבר על יחסים יפים, ממש כשני אהובים, אמריקה וארצות הברית, זה לא היה אף פעם, ושלא נחשוב שזה כן קרה. לא היינו צריכים את "קמפ דיוויד" ולא היינו צריכים את "אוסלו" ולא היינו צריכים את "ההתנתקות", וכל הדברים האלה, שפעלו לא טוב לנו ולא טוב לערבים. אף אחד לא ירוויח מזה. אף אחד. אנחנו רק בנינו לעצמנו, וגם לשכנים שלנו, מקורות מקורות של בעיות, ושום דבר חוץ מזה.

לכן, אין עכשיו מנוס מזה, ואנחנו צריכים להתרגל למציאות החדשה. והנשק שיש לנו, זו שיטת החיבור, חכמת הקבלה, שהיא מסדרת את היחס שלנו בעולם דרך המערכת העליונה של ההנהגה וההשגחה העליונה של הטבע, טבע הבריאה. ואז דרכה אנחנו יכולים לפעול, ובאמת להשפיע על כל העולם לטובה. וזה מה שאומות העולם מאשימים אותנו, שאנחנו כאילו מנהלים את כל העולם. אנחנו באמת יכולים לנהל את כל העולם, אבל בתנאי שאנחנו מעלים אותו לצורה טובה, לקשר הדדי, לחיבור יפה בין כולם.

יעל: דיברת על ישראל כמדינה שהייתה פעם עם רוסיה, פעם עם ארצות הברית. מדינה קטנטונת בתוך כל העולם הגדול הזה, שיש בה משחקים בין מעצמות מאוד מאוד גדולות גם בשטח, גם בכוח, גם מבחינה כלכלית, מכל ההיבטים. ויש איזה ישראל קטנטונת כזאת שפתאום הופכת לכלי משחק, אפילו אולי מרכזי בתוך כל זה.

אנחנו היינו כלי משחק בתנאי שהמעצמות היו במלחמה קרה ואנחנו היינו באמצע.

יעל: אבל איך זה שאנחנו, מדינה כל כך קטנה, נעשנו בכלל איזשהו אמצע של דבר כזה.

כי היה לנו כוח גדול גם ברוסיה וגם באמריקה מהאוכלוסייה היהודית. היתה לנו אפשרות להשפיע גם על זה וגם על זה, ולא הייתה להם ברירה אלא לשחק בישראל מי יותר ישלוט בה. כי מי שהיה שולט בישראל, היה גם שולט במזרח התיכון, והיה יכול לאזן או לשנות כאן את האיזון.

אפילו היו מדברים על ישראל כמו על אנייה שלא טובעת. שכביכול זה מקום, כל המדינה הזאת, זה מחנה צבאי אמריקאי נגיד, שהם כאן נמצאים. ובאמת בישראל יש מחסני נשק אמריקאים אדירים. וכך זה נמצא.

יעל: למדנו ממך שלכל דבר יש סיבה. ויש הרבה מדינות קטנות בעולם ובאזור, כל אחת מהן יכלה להיות, באופן תיאורטי לפחות, אותה מדינה שהיא לשון המאזניים. מה יש בישראל שדווקא בה יש כזה כוח, שכולם רוצים אותה?

אף אחד לא רוצה אותה, ותפסיקו לדבר בצורה כזאת. אלא יחד עם זה, כולם משייכים לנו כוח מיוחד. וזה מתוך שיש להם רגש מיוחד לישראל, כי ישראל היא מעצמה רוחנית, שקובעת הרבה דברים בעולם, והיהודים יודעים "לסובב" את העולם ולסדר אותו, ולכן יש יחס מיוחד לישראל, הוא היה ויהיה תמיד.

יעל: אמרת, שהאמריקאים עושים טוב מבחינתם.

בוודאי.

יעל: אמרת שאנחנו צריכים לעשות חשבון משלנו. איזה חשבון אנחנו צריכים לעשות כרגע כדי להרוויח מהמצב, כדי להתנהל נכון במצב הזה, שאני מבינה שהוא מסכן אותנו?

וודאי שאנחנו נמצאים בסכנה, כי האמריקאים עושים הכל כדי לשבור את מדינת ישראל. הם משלמים עבור המהומות שהיו ברוטשילד, הם רוצים שיהיה כאן "אביב ישראלי", לא רק "אביב ערבי". הם רוצים לעשות כאן משהו, כדי שהמדינה הזאת תתחיל להתפרק ושהיא תפסיק להתקיים. זה ממש ממש הרצון שלהם, וזאת בעצם נקודת המשבר בין ביבי לאובמה. אף אחד לא סיפר לי על זה, אלא כך אני חושב. בוא נגיד כך, שיש ביניהם קלפים פתוחים, הם מדברים נראה לי, בצורה מאוד ישרה וגלויה, כל אחד אומר מה שהוא רוצה מהשני.

יעל: ומה עם האינטרסים הכלכליים, הרי יש הרבה מאוד עסקים אמריקאים מושקעים בישראל וגם להפך.

זה לא חשוב.

יעל: עמק הסיליקון. האינטרס הכלכלי, הוא לא מספיק חזק?

תעזבי את הסיליקון, זה לא חשוב, הסיליקון זה כמו בובות. זה לא שווה שום דבר. האמריקאים כמו שנראה להם, יכולים להסתדר כך בלי ישראל.

יעל: ומבחינת האינטרסים שלהם כלפינו מול הטרור?

לאורך כל ההיסטוריה, אנחנו משום מה חושבים שהעולם מעריך אותנו כחכמים, שאנחנו יודעים לעזור לעולם, שאנחנו עושים לעולם דברים כל כך טובים והם רוצים להרוג אותנו. לָמה? אם אנחנו כל כך טובים.

הם לא מחשיבים במאומה את הטוב שאנחנו עושים לעולם. רק אנחנו עושים חשבון כמה פרסי נובל יש לנו, כמה יפים אנחנו, טובים בכל מיני דברים, כמה הבאנו לעולם. הם חושבים שאנחנו מביאים לעולם רק רע, ואם הם ישרפו אותנו, זאת תהיה המתנה הכי טובה לעולם שהם יכולים להביא. כולם.

יעל: אנחנו נחשבים כסוג של מומחים מבחינה ביטחונית לפחות בנושא הטרור. הטרור היום הפך להיות טרור עולמי. גם אמריקה היום נפגעת מהטרור הזה ונפגעה בצורה מאוד קשה. אין איזה אינטרס אמריקאי, לפחות בעניין האסטרטגי הביטחוני, שכן יכול לשמר את מערכת היחסים שלנו, כיחסים טובים?

לא. מה שצריך הם לוקחים מאתנו, ואנחנו לא יכולים לא לתת להם, כי אז באמת מה שעוד נשאר מהעזרה שלהם יפגע, ולכן הם בעצם לא צריכים אותנו.

חוץ מזה, נהרוס את מדינת ישראל, וניקח מהם את כל המומחים הטובים אלינו. הרי מה זה בשבילינו כמה מיליונים שאנחנו נוסיף? אין שום בעיה.

יעל: ואם ארצות הברית תשנה את מערכת היחסים איתנו עוד יותר ממה שקיים היום.

בטוח שיהיה יותר גרוע.

יעל: לאן זה הולך?

זה הולך לניתוק הכללי. זאת אומרת, יהיו יחסים נורמליים רגילים ללא שום יחס יפה, ידידותי, כל כך טוב, חם. אין דבר כזה בפוליטיקה.

יעל: הניתוק מאיתנו ישפיע לטובה על ארצות הברית?

הם לא ירגישו שום דבר. כי אם הם לא צריכים את המזרח התיכון כמו שהם היו צריכים אותו קודם בגלל הנפט, אז לא אכפת להם מה שיקרה כאן. כמו שלא אכפת להם מה שקרה בלוב, בסוריה, בעיראק ובכל יתר המדינות.

יעל: אני לא מדברת על "אכפת". אני שואלת אם בסופו של דבר התוצאה מזה מבחינתם תהיה טובה?

כן, טובה.

יעל: זה יעשה להם טוב, הניתוק הזה?

כן, זה יעשה להם טוב, כי כל המומחים מישראל ישמחו לבוא לארצות הברית. יתנו להם שם אזרחות ואת כל התנאים להמשיך.

יעל: פעולות הטרור נגדה יחלשו, יפסיקו?

לא, זה לא שייך. נדמה לנו שאנחנו עושים כאן איזו עבודה בשבילם.

יעל: ולאן תוביל אותנו ההתדרדרות הזאת?

תוביל אותנו רק לשני כיוונים. או שאנחנו נעלם מכאן באיזו צורה, יותר טובה או יותר גרועה. או שאנחנו נתאחד ואז נהיה מעצמה רוחנית, ובכוח הרוחני נוכל לעמוד נגד כל העולם. בכוח הרוחני נוכל לתת לכל העולם את שיטת התיקון, כך שכולם יבואו וילמדו מאתנו מה לעשות ואנחנו נהיה אור לגויים.

יעל: אתה מדבר כרגע על זה שאנחנו צריכים להתחיל להתאחד בינינו, אתה יכול להגיד כמה מילים על המקום הזה של האיחוד? מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתחזק? אנחנו היום בנקודת חולשה מבחינה מדינית, פוליטית, מכל ההיבטים.

מכל הבחינות אנחנו נהיה בנקודת חולשה, ולא בנקודה אלא ממש ללא שום גבול. אנחנו נחלש יותר ויותר.

יעל: אנחנו צריכים ליצור קשר עם מדינות אחרות? זה יעזור לנו?

לא. לא יעזור לנו כלום. גם אף אחד לא ירצה להיות איתנו בקשר. לא רוצה וגם לא ירצה. האנטישמיות בעולם תגדל, תגבר עוד יותר ויותר. אנחנו לא נוכל אפילו לנסוע לחו"ל סתם לבלות כמו שהישראלים אוהבים. ההשגחה העליונה תעשה הכל כדי שאנחנו נהיה סגורים כאן כדי שנחליט, או שאנחנו הולכים לגמור עם המדינה ועם העם, ונתפזר מכאן לפי מה שכל אחד מסוגל, או שאנחנו נתחיל להתאחד בינינו. וכדי לעזור לעם לעשות לבצע את הדרך הזאת, קיימים אנחנו, ארגון בני ברוך.

יעל: היה ואנחנו כן הולכים בדרך השניה ואנחנו כן הולכים למקום של איחוד, איך זה ישפיע על היחסים שלנו עם ארצות הברית, איך זה ישפיע על המעמד שלנו בעולם, איך זה יוציא אותנו מתוך הסכנה הזאת?

הם יצטרכו אותנו, כי שום דבר לא יעזור להם בהתפתחות בשלב הקרוב, אלא רק אם הם יתאחדו, כל מדינה ומדינה וכל המדינות יחד. העולם חייב להגיע לחיבור, להרמוניה, להדדיות, להיות אחד, ורק אנחנו יודעים איך לעשות זאת. עלינו לבצע קודם במדינה שלנו כדוגמה לכולם, ואז לעזור להיות אור לגויים, להיות ממלכת כוהנים, ללמד את כולם איך לבצע את השיטה הזאת בכל העמים, לכל המדינות.

את זה הם יצטרכו בשלב הזה, הקרוב, שכבר מתחיל היום, וכבר רואים את הפירוד, הפיזור והבלגן בכל העולם. זה מה שאנחנו צריכים להראות לעולם. זה מה שאנחנו צריכים בעצמנו להוציא מתוך הארגזים שלנו את המטמון שלנו, להוציא אותו, ללמוד אותו, להתחבר, לדעת איך עושים את זה וגם ללמד את כולם. את זה העולם צריך. אנחנו נעשים בזה בעלי כוח, בעלי עצמה, אנחנו נעשים בעלי ערך עליון שאין לאף אחד. שרק על ידי זה כדור הארץ, האנושות יכולה להינצל מההשמדה הכללית.

יעל: אני רוצה רגע לתאר תמונת מצב. נניח שאנחנו הגענו למצב של אחדות בתוך מדינת ישראל, בתוך מקום של בידוד, ממצב מאוד לא טוב, בעקבות מערכות יחסים מדיניות לא טובות, בעקבות זה שארצות הברית עזבה אותנו, ואנחנו נמצאים באיזו מצוקה והחלטנו כן ללכת למקום של אחדות. העולם מסביבינו עדיין מתנהל בצורה כוחנית, בצורה צבאית, הכסף מנהל את העולם. איך הם בכלל יזהו את הכוח הזה ככוח מיוחד, שהוא כוח שונה לחלוטין מכל הכוחות שהעולם משחק איתו עד עכשיו?

אנחנו מתקרבים למשבר כל כך גדול, משבר כספי, צבאי, מנהיגותי, פוליטי, לא חשוב במה, למשבר כולל, כללי עד כדי כך גדול, שאנחנו מתקרבים לפירוק המערכות. זאת אומרת זה לא חשוב אם יש לך היום השכלה טובה, צבא גדול, בנקים גדולים ואלפי טונות זהב במרתפים, כי אם אין קשר בין המערכות הכל מתפרק. יש גוף שכאילו כל דבר בו בריא, אבל הקשר לא קיים. מערכת עצבים, מערכת הדם, מערכת הלימפה, המערכות האלה לא עובדות ואז את לא יכולה לעשות שום דבר. זה מה שקורה היום בכל מדינה ובין המדינות.

אנחנו רק יכולים להחיות את זה. אנחנו הרופאים שיכולים לבוא, לחבר להם אינפוזיה ואז להחיות כל מדינה ואת הקשר בין המדינות. ורק בצורה כזאת יכול העולם להתקיים. השיטה הזאת נמצאת בנו, בחכמת הקבלה. ולכן אנחנו מתקרבים למצב שאנחנו חייבים להפעיל את זה בעם ישראל ואחר כך כדוגמה מזה לכל העולם. ואז ארצות הברית, סין, הודו, רוסיה, האסלאם ואירופה כולם יצטרכו את זה, זה יהיה בעצם המוצר העיקרי. אנחנו כבר מתקרבים לזה. אני מקווה שתוך ממש כמה השנים הקרובות, שנתיים, שלוש, העולם יראה שרק את זה הוא צריך. אפילו פחות מזה.

יעל: והם ידעו לזהות את זה כמשהו שהם באמת צריכים ורוצים אותו.

הם ידעו לזהות שאת זה יש ביהודים, והם יבואו אלינו בדרישה כאנטישמים ויגידו, את זה יש לכם ואתם לא יכולים לתת לנו. ואז אנחנו נשמח לתת. אבל עם ישראל חייב קודם כל לממש את זה, ואז להראות איך עושים את זה לכל העולם.

אורן: דיברת על המוצר העיקרי שהעולם יזדקק לו. מהו המוצר הזה בדיוק?

שיטת החיבור בין בני אדם, שמזה מגיעים לשיטת החיבור בין העם לממשלה, בין כל חלקי העם, בין כל המפלגות. אמנם כל אחד נשאר בדעה שלו ובכיוון שלו, אבל יודעים להתחבר מעל זה, "על כל פשעים תכסה אהבה", יודעים להתחבר בצורה כזאת, שכל מדינה הופכת להיות כאחד.

וגם אחר כך מתחילים לראות איך כל מדינה יכולה להשלים את המדינות האחרות, ואז באים לאיחוד בין המדינות בצורה יפה, שכל אחת משלימה את המדינות האחרות. אז מגיעה כל האנושות לאנושות אחת, "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם", "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". זה חייב להיות ממש כגוף אחד. גוף אחד כמו שהיה אדם הראשון. ולזה אנחנו יכולים להגיע, חייבים להגיע וזו ההצלה שלנו לעם ישראל. לא עם ארצות הברית, עם עצמנו אנחנו צריכים להיכנס ליחסים הנכונים, ואז נציל את עצמנו וכל העולם.