חיים חדשים - תוכנית 616 - משבר הפליטים באירופה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו רוצים לשוחח היום על משבר הפליטים שפוקד את אירופה, תופעה שהולכת ומחריפה. הבעיות קשות, ננסה להבין אותן קצת יותר לעומק ואולי אפילו למצוא פתרונות.

טל: הנושא של פליטים או מסתננים שמגיעים ממדינות נכשלות ומנסים להיכנס למדינות מערביות, הוא משהו שקורה כבר עשרות שנים, אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית במספרים, בעוצמה של התופעה הזאת. רק בשנה האחרונה 260,000 פליטים ומהגרים הגיעו לאירופה דרך הים התיכון. הם בורחים ממדינות כמו סוריה, ששם יש מלחמה קשה, וגם מאפריקה שבה יש מקרי רצח עם, ויש שם משברים הומניטריים קשים. יש לומר שהם עושים דרך מאוד לא פשוטה כדי להגיע למדינות האלה, חלק לא מצליחים אפילו להגיע ומתים בדרך.

והבעיה הקשה היא כשהם כבר מגיעים למדינות האלה. העומס שהם מציבים בפני מדינות כמו יוון למשל, שבעצמה נמצאת במשבר כלכלי קשה, מוציא את המצב משליטה. ביוון מתוארים התנאים של אותם אנשים שחיים ברחובות, באוהלים, על החופים, ובמקומות שתיירים היו לפני רגע, יש עכשיו אוהלים של מסתננים, והתיירים כבר עזבו.

המציאות השלווה כביכול מגיעה לסופה, והופכת לתופעה שמוציאה אותנו מאיזון. אותה מציאות קשה שעד היום יכולנו אולי להדחיק, שהייתה במדינות רחוקות, זולגת פתאום לתוך המציאות שלנו, למדינות מערביות, ולא מאפשרת לנו להמשיך ולחיות את החיים. וזה מעורר הרבה מאוד שאלות, איך מתמודדים עם זה בצורה נכונה. יש קולות שקוראים להזדהות עם הפליטים שמגיעים ממקום של צרה, ואומרים שצריך לאפשר להם חיים טובים.

אותם אנשים שרוצים להזדהות עם הפליטים, צריכים, כל אחד, לפתוח את הדירות שלהם ולקבל כמה מהגרים לתוך הדירה שלהם. וכך אולי נפתור את הבעיה.

כמה אחוז מהאנשים אומרים שצריכים לעזור להם, להתחשב בהם?

טל: כנראה שזה לא הרוב, כי הרוב די מודאג.

נניח 20%, 30%, אלה בכל זאת כמויות מספיקות כדי לקבל את המהגרים האלו ולתת להם פינה. אני שמח לשמוע שישנם אנשים כאלו, אז שהם יעשו את זה. אדם צריך לעמוד אחרי המילה שלו, ולא שאני אומר משהו ומישהו אחר יקיים.

אם אני אומר שצריכים לטפל בהם, זאת אומרת שאני בפועל הולך ומטפל בהם. אלא מי זה "צריכים", אני סתם זורק באוויר?

אנחנו צריכים להפסיק לחשוב כך. כי מי יעשה את זה אם לא אני שאומר שכך צריכים לעשות? אני חייב לקבל על עצמי נטל מסוים.

טל: האם לא צריך להיות איזה פתרון רחב יותר. גם יוון מבקשת היום עזרה מאירופה, היא אומרת, "אנחנו לא יכולים להתמודד עם הבעיה הזאת".

זו בעיה של יוון. אני מדבר על כל אדם ואדם. מדינה לא יכולה לעשות כאן כלום. יוון וגם גרמניה וצרפת לא מסוגלות. אפילו למדינות העשירות ביותר, אם יבואו כל אותם מהגרים שרוצים לבוא, אף אחת לא תחזיק מעמד. ובמשך הזמן ודאי שלא. והמשבר שמתקרב עכשיו, יכסה את כל אירופה, אז ודאי שלא.

כאן צריכה להיות החלטה פשוטה, כל אחד שאומר "אני מוכן", או כל אחד שאומר "אנחנו צריכים", בבקשה, אתה חייב לעשות את זה.

ואז אנחנו צריכים לעצור את האנשים האלה בגבול ולהגיד, ברגע שישנם אנשים שמוכנים לעזור לכם ולקבל אתכם, במידה הזאת אנחנו מאפשרים לכמות כזאת של אנשים להיכנס, ואז כבר יש להם לאן ללכת. כשאני הגעתי ארצה, לפני 45 שנה, נתנו לי בשדה התעופה תעודה ואמרו לי לאן לנסוע. נתנו לי רכב, מלאתי אותו במזוודות שהגעתי איתן ונסעתי, לחיפה, לבית מלון "כרמליה".

האם אנחנו יכולים לקבל אותם כך ואחר כך לתת להם עבודה, ביטוח לאומי, כל מיני מערכות שאנחנו מקבלים, אחרת מה זה נקרא שהם ייכנסו?

טל: אז מה האלטרנטיבה?

האלטרנטיבה היא רק זאת. אני מוכן לקבל אותם במידה שיש לי אנשים או ארגונים חברתיים, או משרד הגירה, או משרד ההגירה קליטה, שמוכנים לקבל אותם, אבל זה חייב להיות מסודר ולא שנותנים להם להיכנס והם ממלאים פארקים, ממלאים בתי קולנוע וכל מיני מקומות ציבוריים, ומה אחר כך?

טל: הבעיה היא שמדינה כמו יוון בעצמה נמצאת במשבר כלכלי קשה ובקושי מתמודדת עם הבעיות שלה, ועכשיו באים אנשים כאלה לגבול, ואם היא תחזיר אותם למדינות שלהם, לא ידוע מה יקרה להם שם.

אבל גם אני לא מסוגל לעשות את זה. אם אני הייתי עוצר את האנשים הראשונים שהגיעו, והם היו עומדים בגבול, ולא הייתי נותן להם להיכנס, לא היו מגיעים אחריהם גלים אחרים של מגרים. אחרת את לא נותנת פתרון למה שיש היום, וכל שכן למה שיהיה מחר ומחרתיים. אני לא נותן פתרון להיום, אני אומר תעצרו בגבול, ואני לא נותן להיכנס כל עוד לא יהיה לי סידור לכל אחד ואחד, כמו שהיה כשאני הגעתי לישראל. ואז, אם יהיה פתרון, אני אתן להיכנס. ואם לא, אז לא. "מה קורה איתכם אני לא יודע, אני לא הזמנתי אתכם". אי אפשר אחרת. כי אם את אומרת "לא אבל ", אז בבקשה, הפתרון עלייך.

טל: בסך הכל אתה מדבר על פתרון רחב יותר שאפשר להציע, אבל קודם הייתי רוצה להבין איך אתה רואה את התמונה, מה בעצם קורה עכשיו? למה דווקא עכשיו קורית התעוררות כזאת, מסה כזאת של פליטים שמנסה להיכנס לאירופה, כאילו הגבולות מיטשטשים, העולם יוצא מאיזון שהיה בו קודם. למה דווקא עכשיו?

אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, שכל העולם מקבל צורה אחרת, צורה חדשה. ללא גבולות, ללא מדינות, ללא שום צורה סקטוריאלית. הכל מעורב, הכל עגול, כולם נכנסים בין כולם, כולם חיים בין כולם. אנחנו עוד נצטרך להכיר את הצורה החדשה הזאת, ואיך אני אסבול אותה? כי העולם עד היום היה עם אחד, במקום אחד, עם הדת שלו, עם החוקים שלו, עם התרבות, עם סבים וסבתות, אחר כך אבא ואמא, אחר כך ילדים ואחר כך נכדים, ולכל אחד הייתה חלקת אדמה משלו ועוד ועוד.

אנחנו באים לעולם שהוא לגמרי לא כמו שהיה קודם. הגבולות, בכל צורת הגבול, ההגבלה או הקיר, נעלמים.

טל: זה לא נוח.

זה מאוד לא נוח, זה מפחיד. אני לא רוצה לחיות בעולם הזה. טוב שאני זקן, ושאני לא אחיה בזה. אני לא יודע מה יהיה עם הילדים שלי, כנראה שהם יהיו יותר מוכנים לזה, אני לא מוכן. כך חושב אדם שגדל בצורה אחרת.

זה יהיה עד כדי כך מעורב, עד כדי כך קרוב, לידי, שאני נכנס למטבח, ויש שם אנשים זרים. אני נכנס לחדר השינה שלי, ואני מגלה שם מישהו שישן במיטה שלי. ההרגשה היא שאין לאן לברוח. אין על פני כדור הארץ מקום פנוי שאני יכול להיות שם לבד. "תנו לי איזה חדר אחד אבל שם אני נמצא לבד, יש לי שם כל מה שאדם צריך לחיים שלו בלי לצאת ממנו, ושם אני מרגיש את עצמי בטוח שאף אחד לא בא אליי ולא נמצא יחד איתי". אבל לא יהיה דבר כזה, אפילו עשרה מטר מרובע לא יתנו לאדם כדי שהוא ירגיש שם שהוא לבד ושזה שלו.

זה מפחיד מפני שאנחנו צריכים לשנות את הטבע שלנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שאני באמת יוצא מהאגו שלי, מהגבולות הפנימיים שלי, כי אצלי החדר הזה קיים בפנים ואני מרגיש את ה"אני" בתוך ריבוע. זהו. אני חייב להרגיש שאני נמצא מחובר עם האחרים, ולא רק שאני מחזיק אותם בידיים, וכולנו יחד כמו עיגול עם ילדים טובים. לא, אני אפילו צריך להרגיש שאני והם זה גוף אחד, לב אחד, ראש אחד, מחשבה אחת, הכל אחד. זה משהו שאני לא מסוגל לברוח ממנו לאף מקום, וזה עושה ממני  משהו שאני נעלם ואין.

ורק בצורה שאני אתמוסס, שאני אעלם בתוכם, שאנחנו נהיה ממש כמו מאסה אחת ולא יהיה לי אכפת שום דבר. לא הבגדים שלי ולא האוכל שלי, נעלים, ובית, ומיטה לא שלי, כלום, כלום, כלום, לא שלי, בצורה כזאת אני ארגיש את עצמי טוב, חופשי. זאת אומרת שאני צריך לאבד את האגו שלי. לא מדובר על זה שאנחנו באמת צריכים לחיות כך, אלא שאותם תיקונים שאנחנו לא עשינו בלפתוח את הלב ולהרגיש את עצמנו בעולם עגול, באים אלינו מהטבע ולוחצים עלינו בצורה שמחייבת אותנו להכיר שזה המצב, ואלה אירופאים כל כך אינדיבידואליסטים, הכי אינדיבידואליסטים שיש "ביתי הוא מבצרי".

אז אין מה לעשות וכך זה יהיה לכל העולם. במידה ובסגנון שכל עם וכל אדם צריכים כדי לרצות להתפטר מהאגו שלו כי אחרת הוא לא יכול לשרוד. ואז אנחנו כולנו נחפש באיזו צורה אנחנו יכולים לצאת מהצרה הזאת. איך אני אשנה את עצמי, איך אני אקח את עצמי ואשבור לחלקים קטנים, לפירורים, אחרת אני לא יכול לסבול את המצב הזה, טוב לי מותי מחיי. כי הם שוברים לי את האגו שלי, הם לוחצים עליי על הצורה אינדיבידואליסטית שלי כך שאני לא מסוגל.

טל: זה החשש שאנחנו נראה תגובה מאוד אלימה.

הטבע לא ירשה לנו לעשות כך. לא ירשה שאנחנו נהרוג זה את זה. כי מטרת הטבע, תכנית הטבע היא שאנחנו נטפל בעצמנו ונתקן את עצמנו, ואז יהיו כאן שינויים מאוד גדולים בכל אחד ואחד. לא תעזור לנו מריחואנה, לא יעזרו לנו תרופות הרגעה, שום דבר. אנחנו בכל זאת נאלץ לתקן את עצמנו ולהפוך מאגואיסטים לאלטרואיסטים, כך שנרגיש את כולם כמשפחה אחת. במשפחה אחת אני יכול לישון יחד עם התינוק או התינוקת הקטנה שלי במיטה, לתת את כל המיטה שלי, ואפילו לשכב ליד המיטה. זה מה שצריך להיות.

אנחנו נחפש פתרון, איך אני אשנה את הטבע שלי לכזה, שאראה בכל אחד ואחד את התינוק האהוב שלי. אין לי ברירה רק בצורה כזאת, ואת זה האנשים יבינו. אנחנו רואים את ההתחלה הזאת אפילו אצל האירופאים היום שאומרים, "אבל אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אנחנו מבינים שאסור לנו לזרוק אותם, אבל אנחנו גם לא יודעים איך לקבל אותם". אותם אירופאים שהיו שוחטים זה את זה במשך אלפי שנים, שהיה שם באירופה תליין בכל פינת רחוב, וזה היה כאיזה קרקס, זה היה בכל יום ראשון כאיזה מין תיאטרון.

טל: כן, אותן מדינות אירופאיות שפעם היו עושות שמות בצפון אפריקה.

כן, גם בצפון אפריקה, ועכשיו זה חוזר אליהם. אני אומר שהם לא מסוגלים לעשות את זה. אנחנו רואים שהטבע הולך ומחייב אותנו לשנות את הטבע שלנו, שאנחנו נרצה לשנות את הטבע שלנו. לא שאנחנו נשתנה, אנחנו נבין שאנחנו צריכים להשתנות, אנחנו נסכים עם זה שאנחנו צריכים להשתנות, אנחנו נבקש את השינוי. ואז השינוי לאט לאט יתרחש בנו, עד כדי כך שאנחנו פתאום נגלה שאנחנו לא יכולים לחזור ולהיות אגואיסטים, אנחנו כבר לא נרצה בזה. אנחנו אפילו נמשיך עוד יותר לתקן את שבירת הגבולות בינינו. זה תהליך, אבל כך זה יהיה עד שכולנו נהיה כמשפחה אחת, כאגודה אחת באמת.

וזה יקרה תחת מכות פיננסיות, כלכליות, תחת כל מיני איומים, מכות טבע, הוריקנים, צונאמי, כל מיני פיצוצים שריפות וכן הלאה. בסך הכל מכל הצדדים, הטבע שלא נמצא באיזון בגללנו, כי אנחנו לא מגיעים לאיזון, לחיבור בינינו, שחייב כבר להתקיים באבולוציה שלנו, הטבע הזה, מחייב אותנו להכיר את המצב ולרצות בשינויים הנכונים. אז הם יבואו לעם ישראל וידרשו את זה, כי ירגישו מתוך המכות שהפתרון נמצא בעם ישראל. ואנחנו נצטרך לפתוח להם את שיטת התיקון שנקראת "חכמת הקבלה", איך אנחנו נגיע לחיבור בינינו, כי חכמת הקבלה היא חכמת החיבור בין בני אדם, ואז נהיה אור לגויים.

טל: כשהסתכלתי על הטוקבקים שאנשים כותבים, ומגיבים לכל הידיעות האלה, הרבה אנשים צופים שאירופה אבודה, אירופה הולכת עכשיו למלחמה, הולך לקרות משהו נורא שם בגלל המצב הזה של הפליטים. כך אנשים מרגישים מכל מה שקורה. אתה אומר שזה לא ילך לכיוון כזה?

לא, זה תלוי איך ובכמה אנחנו, הארגון שלנו, יוכל להפיץ את הידיעה שלו. אנחנו חייבים עכשיו להתחיל בקמפיין מאוד רחב ומאוד מסיבי, ולספר לכולם, להסביר לכולם מה קורה באמת, מה הסיבה שזה קורה. שזה לא מקרה ולא איזה גל שפתאום מגיע כמו צונאמי לאירופה, ואחר כך הוא עובר, אלא אלה מכות סדרתיות מצד הטבע כדי לחייב את האנושות להשתנות, להשתנות בטבע שלה. שבמקום להיות אגואיסטים אנחנו חייבים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" כולנו, וקודם כל עם ישראל. עכשיו מגיעה המכה לאירופה, ואם אנחנו בינתיים לא משתפרים בלעזור לאירופאים להבין נכון את המכה הזאת, מהותה, והטיפול בה, אז הצונאמי מאירופה יבוא אלינו. זה כתוב גם בנביאים יחזקאל וישעיהו.

טל: זאת אומרת, מה שהאירופאים עכשיו מקבלים זה מצב שהוא מבוי סתום.

כן, כביכול סתום. זה מצב שמחייב אותם להבין מה יכול להיות הפתרון. כל עוד לא יבינו את הפתרון יהיו מכות.

אורן: אז מה הפתרון?

הפתרון הוא שהם יבינו מתוך התסכולים, מתוך האיומים, וזה תהליך מאוד ארוך עד שהם יבינו, שאם אנחנו היינו בטבע אחר, לא אינדיבידואליסטים כאלה, היינו סובלים אבל מסתדרים עם זה. זו רק הדוגמה הראשונה. אתה תראה איך שזה קורה בכל העולם, איך שדרום אמריקה נכנסת לצפון אמריקה, ארצות האסלם נכנסות לצפון אמריקה, לארה"ב, וכל הגלים האלה שוטפים את העולם. זו רק ההתחלה.

אורן:. מה היית ממליץ למדינה כלשהי באירופה, או לכלל המדינות באירופה לעשות עכשיו מיד. אמרת בתחילת דבריך שאם אין לנו פתרון קונקרטי עכשיו לקבל אנשים כמו שקיבלו אותך כאן כעולה חדש, אי אפשר להכניס אותם?

לא. אמרתי שלפי ההיגיון היינו צריכים לעשות כך. אתם הגעתם, בסדר, עכשיו אני אבדוק איפה אני יכול להכניס אתכם. כי קליטה זו קליטה, אחרת מה יקרה? אתם תשבו אצלי ברחובות, הרי אתם יכולים כך לשבת באפריקה ברחובות.

אורן: נכון. זאת אומרת, אם מדינה נכון לעכשיו לא מסוגלת לסדר תהליך של קליטה של הפליטים האלה שמגיעים, אז היא לא יכולה להכניס אותם?

לא. אני לא אומר שכך היא צריכה לעשות, אני אומר למה הם לא עושים כך.

אורן: או שלא מסוגלים או שלא רוצים.

לא שלא מסוגלים ולא שלא רוצים, אלא אתה רואה איך הטבע מסדר אותם כך שהם לא יכולים להתנהג אחרת, להתנגד.

אורן: לחדירה הזו?

כן, לא יכולים להתנגד. למה? אי אפשר להגיד. הגרמנים לא מסוגלים להגיד לא. אתה מבין איזה סיכון הם מקבלים על עצמם. את היוונים בכלל אי אפשר להסביר. הצרפתים, כבר אין צרפת. כעיקרון פריז כבר לא פריז זה ברור. הייתי שם בפעם האחרונה לפני שנתיים, לא רואים שזו פריז היא נראית כעיר מרוקאית למשל.

אורן: כן. ככל שאתה מתאר את הבעיה יותר, ברור עד כמה שהיא יותר ויותר עמוקה ומחריפה.

טל: זה נראה בלתי הפיך שכבר אי אפשר לחזור אחורה.

בלתי הפיך. ויהיה עוד יותר. דווקא באירופה ואפילו בצפון אירופה, בסקנדינביה ובכל המקומות האלה. ולאף אחד לא יהיה כוח להגיד לא.

אורן: אז לאן זה הולך?

זה הולך למצב שאתה כאירופאי תרגיש ש"אין לי אפשרות להמשיך לחיות כך, אלא אני חייב לשנות את הטבע שלי".

אורן: מה זה אומר?

לסבול אותם, לקבל אותם כקרובים, אז אני לא אסבול. שכל אחד וכולם יהיו חברים, כולם קרובים, כולם משפחה אחת, כל העולם משפחה אחת. כשאתה תתחיל לקבל את היחס הזה כיחס היחידי האפשרי, שכך הטבע מחייב אותך, כשאתה תתחיל לקבל את זה כך, אתה תהיה ראוי לתיקון, ואז תבין איפה הוא נמצא. הוא נמצא בעם ישראל, בחכמת הקבלה, בחכמת החיבור שנמצאת שם ומחכה במשך אלפי שנים לך האירופאי, לעזור לך לעשות ממך איש שפתוח לעולם, לכולם. ובזה אתה לא רק תרגיש את עצמך טוב בעולם הזה, שאין עליך לחץ, אלא אתה תתחיל לפתוח את הגבולות של העולם הזה, מתוך זה שאתה פותח את הגבולות בלב שלך. כמו שכתוב בזוהר "אתם תפתחו את הלב ואני אפתח לכם עולמות".

אורן: המושג הזה של לפתוח את הגבולות שלי ולהכניס את כולם לתוך ביתי, ולהרגיש שהם כמו הילדים האהובים שלי, אין דבר יותר הזוי מזה ששמעתי אי פעם.

נכון.

אורן: זאת אומרת, אין דבר יותר מגעיל מהתמונה הזאת, שיבוא אדם זר ויתנחל לי בבית.

נכון מנוגד לטבע שלנו לגמרי.

אורן: בישראל יש לנו בכל שנתיים מלחמה, פעם בצפון פעם בדרום. לזה אנחנו רגילים, שאם יורים לשם אז אנחנו מארחים אותם פה. אבל מחכים שזה יגמר וכל אחד יחזור למקום שלו.

טל: אבל כאן אתה לא רק מכניס את השכנים שלך, אתה מכניס אנשים שמביאים איתם פשע, מביאים איתם אלימות, מביאים איתם דברים שאנחנו לא רוצים להתקרב אליהם.

אורן: נכון בדיוק.

הכל נעשה בכוונה כדי לשבור את הטבע שלנו, להביא אותנו למצבים שהחיים יותר גרועים ממוות.

אורן: אז האופק שחור בעיניך?

לא. הוא כן שחור לאדם שצריך לעבור את המשבר, אבל כאן אנחנו צריכים להקדים את התרופה למכה. כאן אנחנו צריכים לפזר, לפרסם את הידיעה הזאת, מה זה. שזה נעשה בכוונה מצד הטבע כדי שאנחנו נתחבר, כדי שאנחנו נגיע להיות בעולם כמשפחה אחת. וזה אפשרי לעשות ולעשות בקלות, ויש את השיטה הזאת שגם היא באה מעומקי הטבע והיא נקראת "חכמת הקבלה". תראו היא ניתנה לנו עוד בבבל כשהיינו במצב כזה, ולא רצינו שם לקבל את זה. רק קבוצה קטנה העבירה לנו את זה מבבל עד היום הזה. בואו נשתמש בה עכשיו, ואז נפסיק את כל הסבל הזה ולא נהיה יותר במלחמות, בקטטות וזהו.

אורן: במה כן נהיה?

נרגיש בעולם הזה את העולם הבא. אני אומר ברצינות. גן עדן, חיים נצחיים, נצחיים ושלמים.